הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 36198-08-17

בפני
כבוד ה שופטת אוסילה אבו-אסעד

תובע

אליאס אבו שקארה
ע"י ב"כ עו"ד ד. גור

נגד

נתבעת/ מודיעה לצד ג'
קדמאני רדימיקס בטון בע"מ
ח.פ. 515280873
ע"י ב"כ עו"ד נשיץ, ברנדס אמיר ושות'

נגד

צד ג' האיל אבו גוש (הודעה נדחתה)
ע "י ב"כ עו"ד יהודה שוורץ

פסק דין

זוהי תביעה לפיצויים בסך 328,609 ₪ בגין הפרת חוזה לאספקת בטון שהוזמן על ידי התובע מהנתבעת.

רקע להליך, הצדדים לו, ועיקר טענות הצדדים
התובע - תושב כפר מג'אר, התקשר עם הנתבעת בהסכם להזמנת בטון בעבור מבנה בן שתי קומות , שנבנה על ידו בכפר מגוריו במהלך שנת 2016 ( להלן: "המבנה").

על פי המתואר בכתב התביעה, התובע הזמין מהנתבעת בטון. הבטון שהוזמן היה בדרגת לחיצה ב 30 והחוזק הנדרש היה 33 מגה פסקל (מגפ"ס) . בחלוף מספר שבועות ממועד ביצוע יציקת הבטון, החלו להופיע סדקים בבטון היצוק ברחבת המבנה. התובע הזמין בדיקת מעבדה לבטון, שנערכה על ידי מעבדת " איזוטסט". הבדיקה כללה 3 דגימות שנקדחו מהבטון הקשוי שסופק ע"י הנתבעת ( להלן: "בדיקת המעבדה"). בדיקת המעבדה העלתה כי חוזק הבטון שנדגם הינו 29 מגפ"ס ולא 33 מגפ"ס.

נוכח מסכת העובדות המתוארת לעיל, טען התובע בכתב תביעתו, שהנתבעת סיפקה לו בטון לקוי, מסוג נחות, שלא בהתאם להזמנה שסוכמה בין הצדדים. בעשותה כן, הפרה הנתבעת את החוזה שנכרת בינה לבין התובע. נטען בנוסף, שהבטון שסופק על ידי הנתבעת לתובע אינו עומד בדרישות התקן. התובע העלה בנוסף טענה של אי-התאמה לפי חוק המכר, וטען שכתוצאה מהפרת ההסכם ואי-ההתאמה האמורים, התגלו במבנה ליקויים בדמות סדקים, שעלות תיקונם עומדת ע"ס 228,609 ₪, זאת בהתאם לחוות דעת של מומחה הנדסי מטעם התובע – המהנדס אלכסנדר הלר [ חוות הדעת צורפה כנספח ג' לכתב התביעה ( להלן: "חוו"ד מטעם התובע"). כמו-כן, נגרמה לתובע עוגמת נפש שבגינה דרש התובע פיצוי בסך 40,000 ₪.

בכתב הגנה שהוגש מטעמה, הנתבעת הכחישה את טענות התביעה וטענה שהבטון שסופק על ידה לתובע היה תקין. לדבריה, אם נתגלה פגם בבטון הרי שפגם זה נובע מתכנון לקוי ו/או יישום הנדסי לקוי ו/או היעדר פיקוח הנדסי ו/או אי הכנת שטח ליציקה כדבעי. נוכח כל אלה נטען על ידי הנתבעת שאין קשר סיבתי, עובדתי או משפטי, בין הבטון שסופק על ידה לבין הנזקים הנטענים. נטען בנוסף כי, על פי ההסכם שנחתם בינה לבין התובע [ נספח 1 לכתב ההגנה ( להלן: "ההסכם")], תנאי להטלת אחריות על הנתבעת בגין אי התאמה בקשר לדרגת חוזק לחיצה, מכוח סעיף 2 להסכם, הוא שהבטון נבדק ע"י מעבדה מאושרת וכי הבטון נדגם משוקת המערבל בלבד. לטענת הנתבעת, התובע כלל לא דגם את הבטון בעת צאתו משוקת המערבל, בעודו טרי, ולא ביצע את הבדיקה בהתאם לתקן, ולכן לא התקיימו התנאים הנדרשים לבדיקת איכות וחוזק הבטון בהתאם לסעיף 2 להסכם. לנוכח האמור, לא מוטלת על הנתבעת, לטענתה, כל אחריות לאיכות הבטון ומידת חוזקו. בנוסף, נטען על ידי הנתבעת כי התובע לא פעל בהתאם לסעיף 6 להסכם, ולא הודיע לנתבעת בהזדמנות הראשונה שהיתה לו , אודות הפגמים הנטענים על ידו . את טענותיה הנ"ל תמכה הנתבעת בחוות דעת הנדסית של המהנדס שמואל אנגל ( להלן: "מומחה הנתבעת"), שקבע בחוות דעתו שהסדקים שהתגלו ברצפת המבנה ובחצרו, הם תוצאה של תכנון לקוי ו/או היעדר תכנון ו/או ביצוע לקוי של העבודות, ואין להם שום קשר לטיב הבטון. בעניין זה נטען על ידי הנתבעת שמדובר בחצר מאולתרת ולא מתוכננת, שבביצועה דבקו שגיאות ופגמים. בין יתר הפגמים ניתן למנות את העובדה שרצפת הבטון נוצקה על גבי אדמה חרסית שמעצם טיבה וטבעה תופחת; הברזל שנעשה בו שימוש לא עוגן בבטון כנדרש, אלא הונח על האדמה החרסית, דבר שעלול לגרום להחלדתו. כמו כן, לא נעשו שחרורים מסביב לשוחות ולפינות, ובשל אלה נוצרו שם סדקים.

בהמשך ההליך, הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד מתכנן המבנה – מר האיל אבו גוש ( להלן: "המתכנן") – אשר טען כי הוא כלל לא תכנן את הרצפה שבה התגלו הסדקים. נוכח טענתו זו שהתבררה בהמשך ההליך כנכונה, ובשלב מתקדם יחסית של ההליך, אך בטרם החל שלב שמיעת ההוכחות, חזרה בה הנתבעת מהודעתה נגדו ובעניינו ניתן פסק-דין מוסכם שדוחה את ההודעה לצד ג' ומותיר את עניין ההוצאות להכרעה במסגרת פסק הדין.
עוד במסגרת ההליך, ולאור הפער שהתגלה בין ממצאי חוות הדעת ההנדסיות שהוגשו מטעמם של הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט – המהנדס יקי נחמן ( להלן: "המומחה"), אשר מתח בחוות דעתו ביקורת חריפה על בדיקת המעבדה שהוזמנה על ידי התובע ומנה שורה ארוכה של ליקויים שדבקו לטעמו בבדיקה. בין אלה: אי התאמה במספר הדגימות שנדרשות על פי התקן ( נלקחו 3 דגימות במקום 8 דגימות); אי ציון מידות קוטר גלילי הדגימות; קביעת נקודות הקידוח ע"י התובע ולא לפי שיקול דעת נציג המעבדה; נטילת דגימות מנקודות שנמצאות בסמוך לסדקים, דבר שפוגע ביכולתן לשמש אינדיקציה למידת חוזקו של הבטון. כל אלה, הובילו את המומחה למסקנה כי לא ניתן להתבסס מבחינה הנדסית על נתוני המעבדה באשר לחוזק הבטון שנדגם.

עוד עמד המומחה בחוות דעתו על ההבחנה הקיימת בין בדיקת בטון טרי לבדיקת גלילי בטון קשוי (סעיפים 7.10 – 7.11 לחוות דעתו), וציין כי בדיקת בטון טרי אמורה להיעשות בהתאם להוראותיו של נוהל מסודר שקיים לעניין זה , וזו מבוצעת על פי התקן המגדיר בדיוק מהיכן אמורה להילקח הדגימה, מתי אמורה זו להילקח ומה היא הכמות הנדרשת לביצוע הבדיקה. לאחר ביצוע האמור ונטילת הד גימות, נוצקות אלה במעבדה ומבצעות שם, במעבדה, ויברציה ואשפרה מבוקרת. בבדיקת גלילי בטון קשוי, לעומת זאת, הבדיקה מתבצעת בחלוף פרק זמן ארוך ממועד ביצוע היציקה. משכך, אין אפשרות לדעת אם הבטון עבר אשפרה מסודרת והאם הייתה הקפדה על ביצוע ויברציה, והאם הבטון נוצק באותו מצב שבו יצא זו מהמפעל, ולא הוסיפו לו מים.

ביחס לרצפת הבטון המוחלק נשוא ענייננו, קבע המומחה כי, אותה רצפה בוצעה ביוזמת התובע ללא תכנון או פיקוח הנדסי. לגבי זו, אין עדות לכך שבמהלך יציקתה בוצע ציפוף באמצעות מכשור מכני, ויברציה, ואין עדות לכך שבוצעה אשפרה מבוקרת במהלך שבוע ימים לאחר ביצוע היציקה. בנוסף, קבע המומחה כי היציקה בוצעה ללא תפרים מתוכננים, על גבי תשתית לא מבוקרת, בשטחים גדולים, והניסור לתפרים בוצע במרחקים גדולים.

לסיכום חוות דעתו קבע המומחה כי אין קשר בין הופעת הסדקים לבין חוזק הבטון הקיים, וכי בלי קשר לתוצאות הבדיקה הקלוקלת שבוצעה ע"י התובע, הרצפה נסדקה הן בשל הנחתה על תשתית לא יציבה בחצר, והן בשל יציקה על גבי רצפת בטון קיימת מבלי לתת לבטון על כל חלקיו את החופש הנדרש להתכווצות. עוד קבע המומחה כי הבדיקה עליה מתבסס התובע לוקה בחסר ולא ניתן לקבוע על פיה כי חוזק הבטון אינו כפי שנטען ב-30. בנוסף קבע המומחה כי גורם הכשל הדומיננטי ביותר במקרה דנן, הוא היעדר תכנון לרצפה שהוביל לביצוע לקוי וגרם להופעת הסדקים.

בכל מקרה, הציע המומחה בסעיף 8 לחוות דעתו, 4 פתרונות לתיקון הליקויים וקבע לצד כל פתרון מוצע את עלות ביצועו המוערכת.

לאחר הגשתה של חוות הדעת, התובע עתר לבית המשפט בבקשה לאפשר לו להפנות למומחה שאלות הבהרה. במסגרתן של אלה, התובע ביקש להציג בפני המומחה תמונות ותגובה של המעבדה שלא גולו על ידו בשלביו המוקדמים יותר של התיק, ולא הוגשו על ידו כחלק מראיותיו. מטעמים שפורטו על ידי בהחלטתי בב קשה האמורה, ולמרות התנגדות הנתבעת, ראיתי מקום להיעתר לבקשת התובע, תוך שנקבע על ידי בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים שאין במתן הרשות האמורה כדי להכשיר הרחבת חזית ע"י התובע. במענה שניתן על ידו ביום 25/5/2020 לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי התובע ( להלן: "המענה לשאלות ההבהרה"), ציין המומחה כי לא ניתן להסיק מעצם הימצאותה של תמונ ה שמשקפות רצפת בטון רטובה כי בוצע תהליך מוסדר של אשפרה ואין בכוחן של התמונות שהוצגו לעיונו על ידי ב"כ התובע כדי ללמד על ביצוע החלפת קרקע והידוק מבוקר. לדידי המומחה לא הוצגה ע"י התובע ראיה אחת שסותרת את חוות דעתו ביחס לרצפת הבטון המוחלק. בתשובותיו האמורות המומחה התייחס בנוסף לעניין ההפרדה בין השכבות ברצפה הפ נימית וקבע כי ביצוע הפרדה באמצעות יריעות של ניילון אינה מספקת. בסופו של דבר קבע המומחה בתשובותיו האמורות כי הוא אינו משנה את ממצאי חוות דעתו וכי הוא עדיין אוחז בדעתו שלפיה הגורם להופעת סדקים ברצפה אינו קשור לאיכות הבטון שסופק על ידי הנתבעת לתובע.

משדבק המומחה במסקנותיה של חוות דעתו, ביקש התובע למצות את זכותו לחקור את המומחה על חוות דעתו. בהתאם לכך המומחה הוזמן למתן עדות כאמור ולאחר שמיעת עדותו, התובע ביקש להתיר לו להגיש ראיות נוספות מטעמו. בצעד חריג ולמרות התנגדות הנתבעת התרתי לשני הצדדים להשלים את ראיותיהם ולאחר שעשו כן שמעתי את ההוכחות . במסגרתן של אלה התובע העיד לעצמו ומטעם הנתבעת העיד מר אורן ברגר ( להלן: "מר ברגר").

בסיומו של שלב שמיעת ההוכחות ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

דיון והכרעה
אקדים את המאוחר ואציין שלאחר עיון, בחינה ושקילה של טענות הצדדים ו ראיותיהם, ולאחר שמיעת עדויות העדים ולרבות מומחה בית המשפט, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. ואנמק.

בראש ובראשונה אני רואה מקום לציין שטענות התובע התמקדו בשתי עילות: האחת – עילה חוזית שמבוססת על טענת התובע שלפיה הנתבעת הפרה את ההסכם שבינה לבין התובע בכך שזו לא סיפקה בטון בהתאם למוסכם בהזמנה; השנייה, עילה מכוח חוק המכר, התשכ"ח – 1968 ( להלן: "חוק המכר"), שמתבססת על טענה של אי התאמה בין הבטון שהוזמן לבין זה שסופק בפועל (בכל מה שקשור לדרגת החוזק של הבטון).

המישור החוזי
ככל שבעילה החוזית עסקינן, הרי שבין התובע, מצד אחד, לבין הנתבעת, מצד שני, נכרת הסכם לאספקת בטון ביום 25/2/2016 [ נספח 1 לתצהיר מר ברגר]. במסגרת ההסכם האמור התחייבה הנתבעת לספק לתובע בטון בהתאם למפורט בהסכם ובהזמנה תוך התחייבות מצידה לכך שהבטון המסופק על ידה, מתאים לתקן ישראלי ת"י 118 ( סעיף 1 להסכם). בסעיף 2 להסכם נקבע כי תנאי מוקדם לאחריות הנתבעת לדרגת חוזק לחיצה הוא ש' : א) הבטון נדגם ונבדק ע"י מעבדה מאושרת; ב) הבטון נדגם משוקת המערבל בלבד; ג) לא הוסיפו לבטון מים או כל תוסף אחר; זאת בנוסף לשני תנאים נוספים שצויינו שם . עוד הוסכם בין הצדדים כי כל תלונה מצד המזמין בקשר לאי התאמת הבטון להוראות התקן הרלבנטי , חייבת להימסר בכתב לנתבעת תוך 45 ימים ממועד ביצוע האספקה ( סעיף 5 להסכם), ובסעיף 6. ד. להסכם הוסכם במפורש כי :" הוגשה תלונה בגין תוצאות חוזק בטון קשוי ולא בוצעה בדיקת בטון טרי בהתאם להוראות סעיף 2 לעיל ושלא בהתאם להוראות תקן ישראלי ת"י 26 חלק 1, לא תחול כל אחריות על החברה [ במקרה דנן, הנתבעת, א.א.א.]" .

בענייננו, אין מחלוקת כי התובע לא ביצע בדיקת בטון טרי ( כזה שנלקח משוקת המערבל), ומכאן קצרה הדרך לקבוע שלא התקיים התנאי המוקדם לחיוב הנתבעת באחריות חוזית , בגין טענה שנוגעת לחוזק הבטון. כאמור, התובע במסגרת ההסכם שנחתם בינו לבין הנתבעת נתן את הס כמתו המפורשת לפטור את הנתבעת מכל אחריות, ככל שלא בוצעה על ידו בדיקת בטון טרי, בהתאם להוראת סעיף 2 להסכם. תוצאה זו היתה מתבקשת ממילא נוכח העובדה שהתובע אישר בעדותו לפני שלא פנה לנתבעת בתלונה כלשהי תוך 45 ימים ממועד אספקת הבטון.

על כן, במישור החוזי, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת חבה כלפיו בפיצויים בגין הפרת ההסכמות שבינו לבינה בכך שהנתבעת לא סיפקה לו בטון בחוזק הנדרש.

אי התאמה לפי חוק המכר
קביעה אחרונה זו אינה פוטרת אותנו מן הצורך לבחון את טענתו הנוספת של התובע לאי התאמה מכוח הוראותיו של חוק המכר.

בעניין זה, די להפנות לדברים דומים שנאמרו ב- ת.א. 5374-06 רפיק ג'בארין נ' א. בטון מואסי בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 19/10/2012), (להלן: עניין " רפיק גבארין") - שם עמ' 12, שצוטטו בסעיף 24 לסיכומי התביעה.

לשם הוכחת עילת תביעתו מכוח חוק המכר על התובע להוכיח כי הנתבעת סיפקה לו בטון שדרגת החוזק שלו שונה מזו שעליה סוכם בינו לבין הנתבעת ( סעיף 11 לחוק המכר), וכי הוא בדק את הבטון מייד לאחר שנמסר לידיו ( סעיף 13 לחוק המכר), וכי הוא הודיע לנתבעת על אי התאמה מיד לאחר שבדק את הבטון ונודע לו על אי ההתאמה ( סעיף 14 לחוק המכר). בנטל זה, כפי שיפורט להלן, התובע לא עמד.

עיון בסיכומי התובע מלמד על כך שהתובע יוצא מנקודת הנחה (מוטעית כפי שנסביר להלן), שלפיה אין מחלוקת על כך שדרגת חוזקו של הבטון שסופק לו נמוכה מזו שהוזמנה על ידו ( סעיף 5 לסיכומי התובע). לשם כך, הוא מתבסס על תוצאות בדיקת המעבדה שבוצעה על בטון קשוי, ומפנה לדברי המומחה מטעם בית המשפט בחקירתו הנגדית שציין במענה לשאלת ב"כ התובע:
"ש. האם נכון לפי הבדיקות ולפי מה שראית בשטח שחוזק הבטון הוא לא ב/30
ת. הבדיקות מראות שהבטון הוא ב/20, הבדיקות שנערכו על ידי מעבדת איזוטסט" . [ עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 18-19].
מהתשובה הנ"ל של המומחה, מבקש התובע להסיק שהמומחה מטעם ביהמ"ש אימץ את מסקנות המעבדה וקבע שהבטון בשטח אינו תואם את הבטון שהוזמן ע"י התובע! דא עקא, שפרשנות זו של דברי המומחה כלל אינה מדוייקת ודינה דחייה. דברי המומחה מטעם בית המשפט הם די ברורים, ובמסגרתם המומחה אישר כי בדיקות המעבדה של איזוטסט ( בדיקה שכזכור הוזמנה ע"י התובע), מראות שהבטון הוא בחוזק ב/20. אלא שהמומחה מעולם לא אישר את נכונות הקביעה של המעבדה או את נכונות המסקנה. אדרבא, בחוות דעתו המומחה מנה שורה ארוכה של פגמים וכשלים באותה בדיקה ( סעיפים 7.3 – 7.8 לחוות הדעת). מדובר לדידו בפגמים וכשלים כה חומרים, עד כדי כך שלא ניתן להסתמך על נתוני המעבדה לגבי חוזק הבטון שנדגם ( סעיף 7.9 לחוות הדעת).

יש להצר על כך שהתובע נקט בגישה זו, והתעלם מדבריו המפורשים של המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו עת קבע כי בדיקת המעבדה שביצע התובע לוקה בחסר ולא ניתן לקבוע על פיה כי חוזק הבטון אינו כפי שהוזמן ב- 30 (סעיף 9.3 לחוות הדעת). התובע מבקש להתעלם מקביעות מפורשות של המומחה אשר מתח ביקורת חריפה על השיטה שבה בוצעה בדיקת המעבדה שעליה מתבסס התובע, ועתה מבקש לתת פרשנות לדברי המומחה כפי שנאמרו בחקירתו הנגדית כמי שמאשר את מסקנות המעבדה!

בהמשך סיכומיו התובע אף מבקש להתעלם מליבת המחלוקת, תוך שהוא מניח כי עלה בידו להוכיח כי חוזק הבטון שסופק אינו תואם את חוזק הבטון שהוזמן, ואף מרחיק לכת ומבקש להעביר את הנטל לשכמה של הנתבעת להוכיח כי הפגם שהתגלה נעוץ בשיטת ציפוף הבטון ו/או באי ביצוע ויברציה ולא כתוצאה מפגם מהותי בבטון עצמו, תוך שהוא מפנה לקביעה ב- ת.א. 4549-01 פרחה נ' א. בטון מואסי בע"מ ( פורסם במאגרים המשפטיים, 24.02.2014) (להלן: עניין " פרחה").

בעניין פרחה הנ"ל שעליו מבקש התובע להסתמך לשם העברת נטל ההוכחה, המומחה שמונה מטעם בית המשפט הגיע למסקנה כי חוזק הבטון שסופק לו אינו עומד בדרישות התקן, ואילו בענייננו אין קביעה כזו מצדו של המומחה מטעם בית המשפט, ואף לא עלה בידי התובע להוכיח כי חוזק הבטון שסופק לו אינו בחוזק שהוסכם עליו בהזמנה, שכן התובע מבקש להתבסס על בדיקות מעבדה שהוכח כי אין אפשרות להתבסס עליה לאור הפגמים שדבקו בה ואותם מנה המומחה מטעם בית המשפט.

ראוי לציין, כי החלטתי לאמץ את מלוא המסקנות שקבע המומחה מטעם בית המשפט, שכן מדובר במומחה ניטרלי אשר בדק את כל הנתונים הרלבנטיים וסיפק הסברים מקצועיים ומשכנעים לממצאיו, ועמד על קביעותיו הן במענה לשאלות ההבהרה והן בחקירתו הנגדית לפניי, כך שאין מקום לסטות מקביעותיו , זאת גם לאור מעמדו ונטיית בתי המשפט להעדיף את חוות דעתו על פני חוות הדעת של מומחי הצדדים, מן הטעם הפשוט שלפיה חזקה על מומחה כאמור כי פעל באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים.

ממילא התובע לא ביקש לסטות מקביעת המומחה מטעם בית המשפט, אלא, כאמור, רק ביקש לתת לחוות הדעת פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם עדות המומחה בבית המשפט.

על כן, אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח אי התאמה לפי חוק המכר ו ממילא התובע לא בדק את הבטון מיד לאחר שזה סופק לו ע"י הנתבעת, והוא לא יידע את הנתבעת אודות אי ההתאמה הנטענת, כך שלא עלה בידי התובע להוכיח את התנאים לחיוב הנתבעת בשל אי התאמה מכוח חוק המכר, ומטעם זה יש לדחות את התביעה.

עוולת הרשלנות
למעשה, די לנו בכל מקרה שנאמר לעיל כדי לדחות את התביעה, שכן התובע מבסס את תביעתו על שתי העילות שכבר נבחנו על ידי לעיל ושבידי התובע לא עלה להוכיח זכותו לקבלת סעד מכוחן . עם זאת ובבחינת למעלה מן הנדרש, יצויין שדין התביעה היה דחייה גם כך. זאת בשים לב לקביעתו המפורשת של המומחה מטעם בית המשפט – שגורם הכשל הדומיננטי בתיק דנן, הוא היעדר תכנון או תכנון לקוי של הרצפה שבה הופיעו הסדקים, וכי אין קשר בין תופעת הסדקים ובין חוזק הבטון הקיים ( סעיפים 9.1 ו- 9.5 לחוות הדעת).

רוצה לומר, גם אם התובע היה מעמיד את דרישתו לפסיקת פיצויים מן הנתבעת על עילה נזיקית (של רשלנות), וגם אם היה עולה בידו להוכיח קיומם של חובות זהירות, מושגית וקונקרטית, עדיין קשה היה לקבוע כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע על ידי כך שסיפקה לו בטון לקוי. ובמה דברים אמורים? בהתעלם משורת הפגמים שמנה המומחה בבדיקת המעבדה, וגם אם נצא מנקודת הנחה שלפיה הבטון שסופק על ידי הנתבעת לתובע הוא בדרגת לחיצה נמוכה מזו שהוזמנה על ידי התובע, אין בכך כדי ללמד בהכרח על כך ש הנתבעת התרשלה כלפי התובע, שכן בדיקת בטון קשוי שבוצעה ע"י המעבדה של התובע בוצעה כחודשיים לאחר אספקת הבטון ע"י הנתבעת. משכך, לא ניתן לשלול את האפשרות לכך ש טיפול בבטון, לאחר מועד אספקתו על ידי הנתבעת, הוא זה שהשפיע על תוצאות בדיקת הבטון הקשוי. למעשה, התובע לא הוכיח כי הבטון עבר תהליך של ציפוף מבוקר – ויברציה , או תהליך של אשפרה מסודרת. אכן התובע סיפק תמונה אחת המראה כי הרצפה הוצפה במים ביום הצילום, אך לא הוכיח כי אותה רצפה עברה אשפרה מסודרת במשך שבוע פעמיים ביום, וממילא לא הוכיח כי הבטון עבר תהליך ציפוף מבוקר, ובעניין הזה הדברים נאמרים ביתר שאת מקום שעדותו של התובע הינה בבחינת עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך, עדות שלא קיבלה חיזוק או תמיכה כלשהי בראיות התביעה, לא באמצעות העדת הקבלן שיצק את הרצפה או באמצעות עובדים או גופים אחרים שנכחו באתר, לרבות אחי התובע.

על כן, לא עלה בידי התובע להוכיח כי תוצאות בדיקת הבטון הקשוי מלמדות כי הנתבעת לא סיפקה לאתר המבנה את הבטון בחוזק שהוזמן על ידי התובע, ומכאן לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפיו.

כך או כך, התובע לא התמודד עם קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט לעניין היעדר קיום קשר סיבתי בין תופעת הסדקים לבין חוזק הבטון הקיים, שכן יש לזכור כי הנזק הנטען ע"י התובע מתבטא בהופעת סדקים והוא לא טען כי חוזק הבטון משליך על יציבות המבנה.

בשאלת הקשר הסיבתי, הדגיש המומחה מטעם בית המשפט כי גורם הכשל הדומיננטי ביותר בתיק הוא היעדר תכנון לרצפה שהוביל לביצוע לקוי ( סעיף 9.5 לחוות הדעת). בעניין הזה העיד התובע בחקירתו הנגדית לפניי כי רצפת הבטון המוחלק שבה הופיעו הסדקים, לא תוכננה ע"י המתכנן אשר תכנן את המבנה, ולשיטתו רצפה זו אינה צריכה תכנון ושהוא ביצע אותה על דעת עצמו משיקולים של יופי ואסתטיקה, וזאת אף ללא פיקוח על ביצוע הרצפה [ עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 15-23, וכן שורות 35-36].

בהיעדר תכנון לאותה רצפה של הבטון המוחלק שבחלקה נוצקה בחצר ובחלקה האחר נוצק על גבי רצפה קיימת, ולאחר שהמומחה מטעם בית המשפט בדק את מצב המבנה, הוא הגיע למסקנה כי הרצפה נסדקה הן בשל ביסוס על תשתית לא יציבה בחצר והן בשל יציקה על גבי רצפת בטון קיימת מבלי לתת אפשרות לבטון את החופש הנדרש להתכווצות על כל חלקיו ( סעיף 9.2 לחוות הדעת). ביצוע לקוי זה לרצפה נשוא המחלוקת, הינו הגורם לתופעת הסדקים. מסקנה זו של המומחה מטעם בית המשפט, לא נסתרה ע"י התובע, אף לאחר שהציג למומחה תמונות שמהן ביקש ללמד על כך שהוא ביצע החלפת קרקע והידוק מבוקר ויצק את הבטון על אדמה חרסיתית, ובעניין הזה ענה המומחה מטעם בית המשפט בסעיף 2 למענה על שאלות ההבהרה כי קשה לו לקבוע מהתמונות כי אומנם בוצעו החלפת קרקע והידוק מבוקר. גם לעניין ההפרדה בין שכבות הבטון בחלק שנוצק על רצפה קיימת ביקש התובע לשכנע בשאלות ההבהרה כי ביצע שכבת ניילון למניעת הידבקות, המומחה הסביר בסעיף 8 במענה על שאלות ההבהרה כי הוא לא יכול להבחין בהפרדה וכי ההפרדה אמורה להיות מתוכננת ומאושרת, וממילא הפרדה באמצעות פריסת יריעות ניילון אינה מספקת!

בתשובות לשאלות הנ"ל, המומחה מטעם בית המשפט נתן הסבר מקצועי ממצה ומשכנע, ולא הותיר כל ספק בעניין הגורם להופעת הסדקים. ומאחר ואותה רצפה נשוא המחלוקת שבה הופיעו הסדקים כלל לא תוכננה וזו בוצעה על דעת התובע משיקולי יופי, הרי שאין לתובע להלין אלא על עצמו.

לאור המקובץ לעיל, הרי שאין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע מכוח עוולת הרשלנות שהתביעה ממילא אינה מבוססת עליה.

נוכח המסקנה המתבקשת הנ"ל, מתייתר הצורך לדון בשאלת הנזק.

סוף דבר
לאור כל המקובץ, הריני דוחה את התביעה על כל חלקיה ו מרכיביה.

לנוכח דחיית התביעה כאמור, הנני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת (שכוללים בעיקר את שכ"ט מומחה ההגנה, חלקה של הנתבעת בשכ"ט מומחה בית המשפט, הוצאות הגשת ההודעה לצד ג' והוצאות כלליות משוערות), בסך של 15,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

באשר לשאלת ההוצאות של צד ג' – מתכנן המבנה, הרי שצירופו של צד ג' להליך בשלביו המוקדמים היה מוצדק, שכן גם מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט עלה כי סיבת הכשל העיקרית היא היעדר תכנון או תכנון לקוי. משכך אין לומר שצירופו של המתכנן להליך נעדר בסיס ו/או כי עולה זה כדי שימוש לרעה בהליך המשפטי כנטען ע"י צד ג'. לגבי שאלת אחריותו של צד ג', נראה שרק בשלב של הגשת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הואיל התובע להסביר כי המתכנן של המבנה לא תכנן את רצפת הבטון המוחלק ( סעיף 6.6. לחוות דעת המומחה). עד אשר הוגשה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הנתבעת הצביעה על מספר הזדמנויות שבהן ביקשה זו מהתובע להגיש לעיונה תוכניות ו/או להצביע על זהות מתכנן רצפת הבטון המוחלק, אבל התובע נתן מענה כללי בנוגע לזהות מתכנן הבניין ולא הסביר כי רצפת הבטון המוחלק לא תוכננה ע"י מתכנן המבנה. על כן, לדעתי, עד אשר נתן התובע את הסבריו למומחה מטעם בית המשפט לעניין היעדר תכנון של הרצפה נשוא המחלוקת, לא דבק רבב בהחלטת הנתבעת להגיש את הודעתה לצד ג' כנגד צד ג', ועם דחיית תביעתו של התובע כנגדה, זכאי התובע לכך שבמסגרת פסק הדין יחוייב התובע גם בהוצאות ההודעה עד לאותו שלב .

עם זאת, עם הגשת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ביום 10/10/2019, ראוי היה שהנתבעת תשוב ותשקול את טענת ההגנה שהועלתה על ידי צד ג', בהזדמנויות שונות שהיו ל ., שלפיה צד ג' אינו אחראי לתכנון הרצפה נשוא המחלוקת ומטעם זה צירופו להליך אינו מוצדק עוד. החלטת הנתבעת 'למשוך' את צד ג' כמעט עד לסיום ההליך, חרף זעקתו להעדר כל עילה נגדו, נראית בעיני לא סבירה , לאחר שהתובע אישר בשלב מאוחר אומנם את טענת צד ג'.
בנסיבות אלה, נראה כי צד ג' זכאי לפסיקת הוצאות בשיעור מלא בגין הצורך להתגונן כנגד ההודעה לצד ג' ובנסיבות אלה אני פוסקת לטובתו סכום של 7,000 ₪ וסך נוסף של 13,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכומים הנ"ל ישולמו לצד ג' על ידי הנתבעת והתובע בהתאם לחלוקה שלהן: התובע 60%, והנתבעת 40%.

הסכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מהיום, אחרת - ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא עותק של פסק-הדין לידי הצדדים, באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ב, 09 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.