הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 33241-07-17

בפני
כבוד ה שופט דניאל קירס

התובעת
פלונית
באמצעות ב"כ עוה"ד אמיל זועבי

נגד

הנתבעות

1.הראל בטוח הראל בטוח
2.קרן קיימת לישראל
באמצעות ב"כ עוה"ד דודי בכר
משרד עוה"ד בלטר, גוט אלוני ושות'

פסק דין

1. זו תביעת נזיקין של התובעת נגד קרן קיימת לישראל ( להלן: קק"ל) ומבטחה, לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לה, לטענתה, בעקבות נפילתה ביום 25.4.2011, על אבן גדולה הנמצאת בשטח השייך לקק"ל ( להלן: התאונה).

2. ביום 10.4.2018 מונה ד"ר שי פריימן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. המומחה קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדי בשיעור של 5% בעקבות התאונה הנטענת.

3. הגעתי למסקנה, אותה אפרט, כי התובעת לא הוכיחה את אחריות הנתבעת לנזקה הנטען.

4. התובעת טענה בכתב התביעה, כי ביום 25.4.2011, היא טיילה יחד עם ידידיה וילדיהם בשמורת טבע השייכת ל-קק"ל, הנמצאת בין גבעת המורה לכפר דחי ( כתב התביעה, פס' 3(א)). לטענתה, היא ישבה שם יחד עם ידידיה, על שולחן עגול העשוי מבטון, כאשר סביבו היו זרוקים הרבה אבנים ועצים גדולים, והשטח לא היה נקי ( שם, פס' 3(ב) ו- (ג)). עוד טענה התובעת בכתב התביעה, כי " כאשר קמה, ורצתה להמשיך ללכת ומסיבות בלתי ידועות לה [,] מעדה על אבן גדולה ונפגעה בקרסול ימין" (שם, פס' 3(ד)).

5. התובעת העידה כי היא הגיעה למקום מושא התאונה, יחד עם החברות שלה אולגה וסבטלנה, עם שלושה גברים ושני ילדים בני שש ועשר ( פרוטוקול 16.12.2018 ע' 5 ש' 10- 27), אולם היא הודיעה ביום 18.9.2018 כי היא לא הצליחה לאתר את העדים מטעמה, והיא היתה העדה היחידה במשפט.

6. בעדותה של התובעת – שהיא עדות יחידה של בעל דין, למרות שאף לשיטתה היו עמה בעת האירוע הנטען שורה של חברים – אף נתגלו סתירות. בסיכומיו, טען בא כוח התובעת כי הסתירות אינן מהותיות, וכי העדות של התובעת היתה מהימנה ( שם, בע' 15 ש' 19- 22). אולם כפי שיפורט, מדובר לדעתי בסתירות של ממש בגרסתה.

7. הסתירה הראשונה בעדותה של התובעת נוגעת לידיעת נסיבות התרחשות התאונה. על אף שהיא טענה בכתב התביעה כי היא מעדה מסיבות שאינן ידועות לה ( כתב התביעה, פס' 3(ד)), היא העידה במשפט כי התאונה התרחשה באופן הבא: "החברה רצתה לשאול אותי משהו נגעה לי בכתף אני הסתובבתי צ'ק צ'ק ואני בום" (פרוטוקול 16.12.2018 ע' 4 ש' 3- 4). עוד העידה התובעת לענין נסיבות התאונה: "התכוונתי להסתובב, שמתי רגל ונפלתי, היא שמה לי יד ואני הסתובבתי ונפלתי" (שם, ע' 12 ש' 27- 28). ובהמשך העידה כי כאשר היא הוציאה את רגלה הימנית מעל השולחן, על מנת לקום, היא נפלה על האבן ( שם, ע' 13 ש' 9- 10). זהו תיאור מפורט למדיי של נסיבות ומנגנון התאונה הנטענת.

8. כאן המקום לקבוע, כי נוכח עדותה המפורטת של התובעת בענין נסיבות האירוע הנטען, נדחית טענתה להיפוך נטל לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] (הדבר מעיד על עצמו). התנאי הראשון בסעיף זה הוא שהוכח כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק. אולם "... ברגיל יהיה קשה ליישב הצגת גרסה עובדתית ברורה עם פנייה לכלל ' הדבר מעיד על עצמו', שהרי אם טוען התובע כי ידועות לו נסיבות התאונה, יתכבד ויוכיח אותן" (ע"א 1071/96 עיזבון המנוח אמין פואד אלעדבד נאצר נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 337, 370 (2006)).

9. סתירות נוספות בעדות התובעת נתגלו בכך, שהיא טענה בכתב התביעה כי היא וחבריה טיילו במקום התאונה, וכי התאונה התרחשה כאשר היא קמה ורצתה להמשיך ללכת ( כתב התביעה, פס' 3(א), 3(ד)); אך בבית המשפט היא שללה מכל וכל כי מדובר היה בטיול (" פיקניק ולא טיול, איזה טיול?" ע' 13 ש' 17), ועוד העידה, כי כאשר קרתה התאונה, היא כלל לא היתה בהתארגנות ללכת מהמקום ( פרוטוקול 16.12.2018 ע', ע' 7 ש' 15- 16). התובעת אף אישרה בעדותה כי החבורה היתה באמצע הבילוי, וכי אם התאונה לא היתה מתרחשת, הם היו ממשיכים לבלות עד " מתי שבא לנו" (שם, ש' 5-7 ו- ש' 20- 23; ראו גם שם, ע' 13 ש' 26- 29). התובעת העידה כי היא אמנם מסרה לחוקר מטעם הנתבעות כי התאונה אירעה כאשר החבורה רצתה לעזוב את המקום, שכן היא התבלבלה קצת, השיחה עם החוקר היתה " מהר מהר" והיא אמרה את זה " צ'יק צ'ק" (ע' 10 ש' 9-13). דא עקא, גם בכתב התביעה נטען, כאמור, כי החבורה עמדה לעזוב את השולחן ולהמשיך בהליכה ( פס' 3).

10. עוד סתירה בעדותה של התובעת נוגעת לפינויה מהמקום לאחר התרחשות התאונה. התובעת העידה כאמור כי היא הגיעה למקום, מושא התאונה, יחד עם החברות שלה אולגה וסבטלנה, עם שלושה גברים ושני ילדים בני שש ועשר. היא העידה כי לאחר שנפלה, החברים של החברות שלה, לקחו אותה באוטו לבית החולים ( שם, ע' 4 ש' 13- 14).

11. התובעת העידה תחילה, כאשר נשאלה מי נהג ברכב שהסיע אותה לבית החולים, כי החבר של החברה שלה סבטלנה, הוא זה שלקח אותה לבית החולים ברכב שלו ( שם, ע' 6 ש' 15- 20). אולם כאשר ב"כ הנתבעות עימת אותה בכך שהיא מסרה לחוקר מטעם הנתבעות כי דווקא בעלה של אולגה הוא זה שלקח אותה לבית החולים ( ולא החבר של סבטלנה, כפי שהיא העידה), העידה התובעת כי שני הגברים לקחו אותה, כי " הוא לבד לא יכול להרים אותי" (שם, ע' 13 ש' 30- 32). ובהמשך, מסרה התובעת גרסה אחרת, לפיה מי שלקח אותה באוטו, היה החבר של אולגה, ואילו החבר של סבטלנה נשאר עם הילדים ( שם, ע' 14 ש' 1- 5).

12. הסתירה החמישית בעדות התובעת שאציין כאן, נוגעת לעדותה בדבר שתיית משקאות חריפים. התובעת העידה כי ביום התאונה היא והחברים שתו משקאות חריפים מסוג ויסקי, כאשר היא שתתה שתי כוסיות של ויסקי ( שם, ע' 6 ש' 1- 10 ו- ע' 7 ש' 30- 31). כן העידה כי היא לא שתתה וודקה ביום התאונה; היא אף שללה שהיא מדי פעם שותה וודקה, והעידה כי היא שותה רק ויסקי ( שם, ע' 6 ש' 5- 10). דא עקא, בתצהיר התשובות שלה לשאלון מטעם הנתבעות, הצהירה כי שתתה כוס קטנה של וודקה, שלא השפיעה עליה ( נ/2). התובעת אמנם העידה כי אינה קוראת עברית, אך היא טענה שהיא ישבה עם עורך דינה והיא ענתה לו את התשובות לשאלון, כי היא זוכרת כל מילה וכי היא אמרה לעורך דינה שתי כוסיות ויסקי ( שם, ע' 8 ש' 11-18). קשה לקבל, לא כל שכן על רקע כל הסתירות הנוספות בעדות התובעת, כי באותה תשובה קצרה בתצהיר תשובה לשאלון גם נרשם בטעות סוג אלכוהול שהתובעת בכלל לא שותה, וגם תשובתה בענין שתי כוסות הפכה לכוס אחת.

13. סתירה נוספת בעדות התובעת נוגעת לתלושי השכר שלה. התובעת העידה כי יש לה תלושי משכורת בבית, אך לא ידעה שעליה להביא אותם ( פרוטוקול 16.12.2018 ע' 11 ש' 10- 14). דא עקא, במכתב בא כוחה מיום 8.1.2018, נרשם כי אין לה תלושי משכורת ( נ/2, סע' 4).

14. לאור הסתירות בעדותה היחידה של התובעת, סתירות רבות וממשיות, התובעת לא הוכיחה שנזקה נגרם בנסיבות להן היא טענה.

15. מסקנה זו מתבקשת ביתר שאת לאור היותה של עדות התובעת עדות יחידה של בעלת דין.

16. עוד מתחזקת המסקנה שהתובעת לא הוכיחה את האירוע שהיא טענה לו, כאשר אף לשיטתה היו עמה ארבעה ידידים, והיא לא הביאה אף אחד מהם להעיד במשפט. התובעת העידה שהם לא הגיעו כדי למסור עדות כי התובעת הפסיקה להיפגש עמם מאז האירוע, והיא לא בקשר איתם ( פרוטוקול 16.12.2018 ע' 5 ש' 12- 14 ו- ע' 6 ש' 23- 24). עוד העידה התובעת כי היא לא יודעת את שמות המשפחה של האנשים הנזכרים שהיו איתה, אין לה מספרי טלפון או כתובות של מי מהם. גם אם מדובר בטענת אמת, אין בה די ומצופה מבעל דין לעשות מאמצים סבירים כדי לאתר את עדיו. כך או כך, כאמור, גם ללא זקיפת אי-הבאת עדים לחובת התובעת, גרסתה רצפות הסתירות בענין האירוע שבו נגרם לה נזק בגופה, נדחית.

17. מאחר והתובעת לא הוכיחה את נסיבות האירוע שהיא טענה להן, התביעה נדחית.

18. אף טענת התובעת בדבר הפרת חובה חקוקה ( כתב התביעה, פס' 6) דינה להידחות. התובעת לא ציינה מהי החובה החקוקה אותה הפרו הנתבעות ( בניגוד לאמור בתקנה 74( א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984).

סוף דבר

19. התביעה נדחית.

20. הנתבעות ביקשו להגיש בקשה לשומת הוצאות ( פרוטוקול 16.12.2018 ע' 21 ש' 14- 15); הנתבעות רשאיות להגיש כזו בתוך 14 יום.

21. למעקב המזכירות בענין המועד הנזכר בסעיף 20 לעיל.

ניתן היום, ו' אדר א' תשע"ט, 11 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט