בית משפט השלום בנצרת ת"א 33147-04-15
לפני כבוד השופטת הבכירה רים נדאף
תובעת/נתבעת שכנגד/מודיעה
משה שרון מרכז האנרגיה בע"מ
נגד
נתבעת/תובעת שכנגד
כרומגן שער העמקים (2000) בע"מ
צד ג' דני אסף בע"מ – אנרגיה סולרית ומיזוג אויר
החלטה
1. בפניי בקשה מאת חברת דני אסף בע"מ (להלן: "חברת אסף") לחייב את משה שרון מרכז האנרגיה בע"מ (להלן: "חברת שרון"/"התובעת"), להפקיד ערובה מספקת להוצאותיה, ולהורות על עיכוב הליכי התביעה עד למתן הערובה.
רקע עובדתי וטענות הצדדים:
2. התובעת, חברת שרון, הגישה תביעה חוזית, נזיקית וכספית על סך 851,374 ₪, כנגד כרומגן שער העמקים (2000) בע"מ (להלן: "כרומגן").
3. על-פי הנטען בכתב התביעה, כרומגן הי נה חברה העוסקת במכירת מערכות מים סולאריות ומוצרים למערכות האמורות, אשר בכל הזמנים הרלבנטיים לכתב תביעה דנא מכרה לתובעת מערכות מים סולאריות להתקנתן ומתן שירות, אחזקה ותיקונים ללקוחות כרומגן, בתחום תקופת האחריות ומעבר לה.
התובענה הוגשה בגין חוב כרומגן לתובעת ופיצוי בעבור הנזקים שנגרמו לתובעת בשל ניתוק היחסים העסקיים והפסקת ההתקשרות לאלתר באופן חד צדדי, וזאת ללא כל סיבה מוצדקת, לאחר התקשרות רציפה במשך למעלה מ- 20 שנה, על כל המשתמע מכך.
4. כרומגן הגישה תביעה שכנגד, חוזית, נזיקית וכספית על-סך 1,678,000 ₪, וטענה כי בינה לחברת שרון, נחתם בתאריך 17.1.07 הסכם המסדיר את ה יחסים החוזיים ביניהן, הסכם אשר בוטל בתאריך 1.10.10, בהתאם להודעת ביטול ששלחה כרומג ן בתאריך 25.7.10. בהסכם נקבע מנגנון פיצוי מוסכם , ולפיו במידה והמפיץ לא ימלא הוראה של כרומגן לחדול משימוש בשמה לאלתר, יחויב בפיצוי מוסכם מראש בסך 1,000 ₪, בגין כל יום בו מופרת הוראת כרומגן. על אף שכרומגן נתנה לחברת שרון הוראה עוד בתאריך 25.7.10 ועל אף התראות נוספות שניתנו בעניין, ממשיכה חברת שרון לעשות עד היום שימוש שלא כדין בשמה של כרומג ן בפרסומיה, כמפורט שם. מביטול ההסכם בחודש אוקטובר 2010 ועד היום, לא חדלה חברת שרון, ולו לרגע, מלעשות שימוש שלא כדין בשמה של כרומגן בפרסומיה. אי לכך, נטען , בין היתר , שבהתאם למנגנון הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, זכאית כרומגן בגין המעשים שפורטו שם, לפיצוי מחברת שרון בסך של 1,678,000 ₪. סכום זה מחושב כמכפלת מספר הימים ממועד ביטול ההסכם (1.10.10) עד ליום הגשת התביעה, בסכום הפיצוי החוזי המוסכם העומד על סך 1,000 ₪, לכל יום בו מופר ההסכם על ידי חברת שרון. עוד ביקשה כרומגן, לצוות על חברת שרון להימנע מעשיית שימוש בקניינה הרוחני של כרומגן.
5. חברת שרון הגישה הודעת צד ג' כנגד חברת אסף, לפיצוי ו/או לשיפוי בכל סכום בו תחויב, הואיל ולטענתה, לאחר ניתוק היחסים בינה לכרומגן, בהתאם להודעה מיום 25.7.10, יצרה עמה קשר עסקי – חברת אסף- המשמשת כמתקינה ונותנת שירות מורשת מטעם כרומגן , וביקשה מחברת שרון לרכוש ממנה סחורה ול ספק שירותים לרבות ביצוע התקנות. כל הפעולות שביצעה לאחר סיום ההתקשרות עם כרומגן כביכול נעשו במסגרת הרשאה ו/או אישור שניתן לה על ידי חברת אסף. היא לא פרסמה את עצמה כמפיצה או כמתקינה של כרומגן החל ממועד הפסקת ההתקשרות וכל שנעשה על ידה- רכישה, מכירה, התקנה או פרסום שמה של כרומגן – נעשה באישור ובידיעת חברת אסף, כמפיצה מורשית של כרומגן.
6. חברת אסף, כאמור, ביקשה לחייב את חברת שרון בהפקדת ערובה מספקת לפי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: " החוק") ולפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: " התקנות"), ולהורות על עיכוב התביעה עד למתן הערובה.
7. חברת אסף טענה בבקשתה, כי בתי המשפט פרשו את הוראת סעיף 353א לחוק, כקובעת כלל לפיו קיימת הצדקה לחיוב חברה מוגבלת במניות להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים, כאשר במקרה דנן קיימות אף נסיבות נוספות המצדיקות חיוב בהפקדת ערובה: אי ציון בהודעה לצד ג' את כתובת חברת שרון , להבדיל מכתובת ב"כ, כאשר דבר זה נעשה במכוון, על מנת להקשות ולסכל כל סיכוי לגביית ההוצאות שיפסקו לטובת חברת אסף. בנוסף טענה, כי הגנתה בפני ההודעה לצד ג' טובה, וקיים סיכוי טוב לדחיית ההודעה כנגדה.
8. חברת שרון טענה בתגובה, כי לא נמצא כל תימוכין חוקתי לבקשה. עד היום מתקיים קשר מסחרי שיווקי הדוק בינה ובין חברת אסף, כאשר חברת אסף הייתה מודעת לניתוק היחסים עם כרומגן ובאלו תנאים, ובכל זאת בחרה להתקשר עמה ולאפשר לה לפעול כפי שפעלה בעשרים השנים האחרונות, ההבדל היחיד שאת ההתחשבנות היום מבצעת חברת שרון מול חברת אסף ולא מול כרומגן. מכאן, ש בקשה זו נגוע ה בחוסר תום לב ובהיתממות לנוכח הקשרים המסחריים שהמשיכו להתקיים באופן לא פורמלי עם כרומגן, כאשר חברת אסף החליפה את מקומה של חברת כרומגו .
9. עוד טוענת חברת שרון, בהתאם לפסיקה אליה הפנתה, כי אחד השיקולים אותם בוחן בית המשפט בדונו בבקשה לחיוב בערובה לפי סעיף 353א לחוק הינו, האם הוגשה הבקשה לחיוב בערובה רק בכדי למנוע תביעה אמיתית של החברה. לטענתה, הבקשה נשוא דיוננו, הוגשה בחוסר תום לב, בניסיון לדלל את מעורבותה ההדוקה עמה ובכך שהיא זו שהכתיבה את המתווה להתקשרות העסקית להמש ך שיווק מוצרי כרומגן באופן בלתי פורמאלי, ונושאת באחריות מלאה במידה וימצא כי חברת שרון תחויב. חברת אסף מנסה לעכב ככל הניתן את הדיון בתביעה , תוך הגשת בקשות סרק לבית המשפט, ואף מטעם זה יש לדחות הבקשה.
10. חברת שרון התייחסה בתגובתה לתקנה 519 לתקנות ולפסיקה בנדון, ואף טענה, כי לא ניסתה להסתיר את מקום מושבה, מקום מגוריה ידוע היטב לח ברת אסף, לאחר שנותקו היחסים בין חברת שרון לכרומגן, יצרה חברת אסף קשר עסקי עמה. ההתקשרות ביניהם כללה רכישה, התקנה ומתן שירותים למוצרים של כרומגן, באמצעות חברת אסף, תוך שהיא נושאת באחריות לכל מכירה, שירות או התקנה שמבצעת חברת שרון. עולה מכך שחברת אסף ידעה את כתובת מגוריה .
11. עוד טענה חברת שרון, כי לתובענה שהגישה סיכוי טוב להתקבל, ולכל הפחות, ברי, כי לא ניתן להגיע למסקנה כה נחר צת, לפיה מדובר במצב קיצוני של תביעת סרק. מטרת הבקשה היא לסרבל את ההליך ולהקשות עליה לנהל את תביעתה, ואף למנוע ממנה את זכות הגישה.
12. ביום 21.3.16 קבעתי, בין היתר, כי חברת שרון תתמוך את תגובתה לחיוב בהפקדת ערובה בתצהיר, אשר יתייחס גם למצבה הכלכלי, ובכלל זה ליכולתה, אם בכלל לשלם את הוצאות צד ג', ככל שתחויב. חברת שרון המציאה לתיק תצהיר, מטעם מר אמיר שרון, סמנכ"ל בחברת שרון (להלן: " אמיר").
13. לאחר הגשת התצהיר, הגישה חברת אסף, תשובה לתגובה, כאשר ההתייחסות לטענות שהועלו שם, ככל שתהיינה רלבנטיות תהא במסגרת הדיון גופו.
דיון והכרעה:
14. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובכלל זה בתצהירו של אמיר, שוכנעתי שאין מקום להשית על חברת שרון ערובה להבטחת הוצאות.
15. תחילה אציין כי לא היה מקום בכותרת הבקשה לאזכר את סעיף 519 לתקנות, שעה שחברת שרון הינה חברה בע"מ, ומשכך גוברת הוראת סעיף 353א לחוק על הוראת תקנה 519 לתקנות (ראה: רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23/5/11). בהתאם לכך, איני מוצאת לנכון להתייחס לכל טענה ביחס לתקנה 519 לתקנות.
16. בסעיף 353א לחוק, נקבע כי:
" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
17. ברע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות – מדינת ישראל (18.1.15) נקבע, כי הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה מוטל עליה, שכן הכלל הוא חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור הוא החריג, אשר יחול רק מקום שבו הראתה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, או שהוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות את הפטור. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את מצבה הכלכלי וכן את סיכויי התביעה אם כי, ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עוד נפסק כי משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב את החברה-התובעת בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים (ראה גם: רע"א 857/11 לעיל).
18. על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט, בשלב השני, להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג. שאלת סיכויי ההליך גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה. עם זאת, בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות , ובדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה , ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד . משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים . בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (ראה: רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)).
19. בענייננו, חברת שרון עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, שיש ביכולתה לשלם את ההוצאות ככל שאלו יפסקו כנגדה ולטובת חברת אסף. אמיר במסגרת תצהירו הצהיר כי מאז שנת 1987 החברה עמדה בכל התחייבויותיה ללא יוצא מן הכלל. הוא הצהיר כי שילמה לכל ספקיה כולל המבקשת, וכי מר דני אסף, בעל המבקשת , מכיר היטב את יכולתה הכלכלית של החברה והע ובדה היא שעד היום העסקים כרגיל. הוא הצהיר כי מצבה הכלכלי של החברה איתן היה מאז ומתמיד וגם כיום, ואין לה כל בעיה לעמוד בכל התחייבות לתשלו ם הוצאות במידה וחלילה יוטלו עליה. הצהרתו של אמיר לא נסתרה, ולא הובא כל נתון או מידע הסותר את הצהרתו.
בתשובתה לתגובה ניסתה חברת אסף לסתור את האמור בתצהיר, ניסיון שלא צלח לה. איני רואה כל סיבה מדוע המצהיר צריך היה לפרט בתצהירו את זהות הספקים, דבר שיכול לפגוע בפרטיות ואף לחשוף סודות מסחריים. אותו הדין בנוגע לטענת חברת אסף, כי המצהיר לא טרח לפרט את ההתקשרויות של החברה. די במוצהר על ידי אמיר, בכדי לומר שחברת שרון הראתה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות חברת אסף, ככל שתחויב בהם.
20. לא זו אף זו, לא שוכנעתי כי נסיבות העניין מצדיקות את חיוב חברת שרון בערובה. אין מקום לערוך בשלב זה בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך, במיוחד שבשלב המקדמי בו אנו מצויים לא ניתן לומר כי עסקינן בסיכויים גבוהים או קלושים ביותר, והא ראיה שבמסגרת סעיף 4.4 לבקשת חברת אסף, טענה היא, כי בשים לב ל תקופת ההתקשרות העסקית בינה לחברת שרון, הרי שיש לדחות לשיטתה את ההודעה לצד ג' על הסף ביחס לתקופה החל מיום 1.10.2010 ועד למועד תחילת ההתקשרות העיסקית בין המודיעה לצד ג', ובהתאם לכך סכום ההודעה לצד ג' לא יעלה על הסך של 365,000 ₪ . דהיינו, שגם לשיטת חברת אסף, לא בהכרח שההודעה תידחה כולה, אלא יכול שרק חלקה. משכך, לא ניתן לומר כי סיכויי התביעה גבוהים או קלושים ביותר.
21. בנוגע לטענת חברת אסף לעניין אי ציון המען בהודעה לצד ג', במכוון ועל מנת להקשות ואף לסכל לחלוטין כל סיכוי לגביית ההוצאות שיפסקו לטובת חברת אסף, הרי שמעבר לכך, שהטיעון בעניין אי ציון כתובת נכון יותר בדיון בהטלת ערובה מכוח סעיף 519 לתקנות וספק בעיני עד כמה חל במקרה של הטלת ערובה על חברה מכוח סעיף 353א לחוק, הרי שטענה זו תמוהה עד מאוד, במיוחד לנוכח ההתקשרות העסקית, עליה אין מחלוקת בין חברת אסף לחברת שרון.
22. אני דוחה את הבקשה. הוצאות הבקשה ידונו בסופו של ההליך.
ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ו, 26 מאי 2016, בהעדר הצדדים.