הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 28799-06-11

לפני כבוד השופטת אוסילה אבו-אסעד

התובע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוד זוהר ניסים ואח'

נגד

הנתבע
מוחמד טלאל נעיראת, ת.ז. XXXXXX982 (אסיר)

ע"י ב"כ עו"'ד בדר אלדין אגבריה ואח'

פסק דין

לפני תביעת שיבוב שהוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי ( להלן: "המל"ל" או " התובע"), נגד מר מוחמד טלאל נעיראת ( להלן: "הנתבע"), מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח לאומי הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), בהתייחס לקצבת שאירים ששולמה ותשולם על-ידי התובע לתלויי המנוח – מוחי אלדין אבו אדריס ז"ל ( להלן: "המנוח"), אשר נרצח ע"י הנתבע.
רקע
ראשיתו של ההליך דנא בתביעה שהוגשה בשנת 2011, שבמסגרתה ניתן כנגד הנתבע פסק-דין בהיעדר הגנה. לימים, פסק הדין ב וטל ולנתבע ניתנו מספר אורכות לצורך הגשת כתב הגנה. בשלב מאוחר יותר, ניתנו לנתבע, לבקשתו, מספר רב של אורכות לשם הגשת הודעה לצד ג' כנגד שאירי המנוח. דיון ראשון בתיק התקיים ב יום 21/5/2014 ( בפני כב' השופטת עירית הוד), ובמסגרתו ניתנה לצדדים שהות לבוא ביניהם בדברים, וכן ביקש ב"כ התובע לתקן את כתב התביעה ולצרף חוות דעת אקטוארית. ביום 9/5/2015 התנהל דיון נוסף בפני כב' השופטת עירית הוד, ומאחר והנתבע לא הצליח לבצע מסירה של ההודעה לצד ג' לשאירי המנוח, הורה בית המשפט לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית.

התובע בחר להגיש את ראיותיו באמצעות תיק מוצגים, ואילו הנתבע כלל לא הגיש תצהירי עדות ראשית. בהמשך התיק הועבר לטיפולה של כב' השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי אשר נתנה ביום 1/2/2016 את הוראותיה לעניין המשך ניהול התיק, על רקע מחדלי הנתבע בתיק, ובין היתר קיבלה את בקשת התובע ולפיה פסק הדין יינתן בתיק על סמך החומר בתיק ועל סמך סיכומים קצרים אשר יגישו הצדדים. בנוסף, ביום 16/2/2016 הורתה כב' השופטת דחלה-שרקאוי על מחיקת ההודעה לצד ג' מחוסר מעש.

בזיקה להחלטה מיום 1/2/2016, התובע הגיש את סיכומי טענותיו , ואילו הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק-דין שניתן במסגרת ההודעה לצד ג' וכן לביטול ההחלטה מיום 1/2/2016. במועד הסמוך למועד הגשת הבקשה האחרונה הנ"ל, ובעקבות פרישתה המוקדמת של כב' השופטת דחלה-שרקאוי, התיק הועבר להמשך טיפולי, וביום 28/9/2016 התקיים דיון קדם משפט. במהלכו של קדם המשפט האמור, ולאחר דיון לא פורמלי, הסכים ב"כ הנתבע לחזור מבקשות הביטול, וכן ביקש שהות על מנת לתת את עמדתו באם יש בכוונתו להגיש סיכומים או שמא מסכים הוא למתן פסק-הדין על יסוד האמור בכתב התביעה. ב"כ התובע נתבקש בתורו לתת את עמדתו בנוגע לסוגיית ההוצאות (ככל שפסק הדין יינתן על יסוד החומר שבתיק). בהודעה שהגיש ביום 5/10/2016, ב"כ התובע הודיע עמדת התובע לפיה אין הוא מוותר על הוצאות ההליך , ואילו ב"כ הנתבע לא הגיש את עמדתו. בעקבות אי הגשת ההודעה, קיימתי לפני דיון נוסף ביום 29/1/2017, ובמסגרתו ניתנה לנתבע אורכה בת 45 ימים להגשת סיכומי טענותיו. דא-עקא, שחרף מתן האורכה כאמור, סיכומי טענות הנתבע לא הוגשו ולפיכך ביום 21/3/2017 החלטתי כי פסק-הדין יינתן בלעדי סיכומי הנתבע, ועל סמך החומר הקיים בתיק.

תמצית טענות הצדדים
על פי המתואר בכתב התביעה המתוקן ( שהוגש ביום 28/12/2014), ביום 19/6/2004 המנוח שהה בתחנת דלק ביפיע, ובעת שהותו שם, כתוצאה של סכסוך בין חמולות, הוא נורה למוות ע"י הנתבע ( להלן: "האירוע"). בעקבות אירוע הרצח המתואר, הנתבע הועמד לדין, הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300 ( א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הנתבע הורשע בעבירות ש יוחסו לו בכתב האישום , ונגזר עליו עונש של מאסר בפועל למשך 23 שנים במסגרת ההליך שהתנהל נגדו בביהמ"ש המחוזי בנצרת ( פח 1048-04).

לטענת התובע, הואיל והנתבע הורשע בפלילים, הממצאים והמסקנות שנקבעו בפסק דין חלוט במשפט הפלילי, קבלים כראיה לכאורה לאמור בהם בהליך אזרחי זה – בהתאם לסעיף 42 א' לפקודת הראיות [ נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), וממצאים אלה מקימים את אחריות הנתבע לשיפוי התובע בגין הגמלאות ששילם וישלם לשאיריו של המנוח כתוצאה מהאירוע.

באשר לנזקי השאירים, טוען התובע כי הנזק שנגרם לשאירים הוא עולה בהרבה על סכום הגמלאות אשר שולמו וישולמו להם ע"י התובע, כאשר לפי חישובי התובע והראיות שצורפו לתביעתו, התובע שילם כבר לשארי המנוח סל של 610,675 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד סך 746,599 ₪ [ לפי נספח ג' לכתבת התביעה]. בנוסף התובע עתיד לשלם לשאירי המנוח, בגין קצבת שארים (מהוונת) - סך של 550,531 ₪ [לפי חוות אקטוארית שצורפה כנספח ד' לכתב התביעה].

בנוסף טוען התובע כי הנתבע גרם במעשיו ובמחדליו למותו של המנוח, ולכן הנתבע חייב לפצות את שאירי המנוח בגין הנזק שנגרם להם, ובעיקר חייב הנתבע לפצות ו/או לשפות את התובע בגין הגמלאות ששילם ושהוא עומד לשלם עקב האירוע, המסתכמות בסך של 1,297,130 ₪.

טענות הנתבע: הנתבע מודה בכתב ההגנה המתוקן כי הוא הורשע בגרימת מותו של המנוח, ולא הכחיש את הטענה בדבר הרשעתו בהתאם לכתב האישום. בנוסף מודה הנתבע, בסעיף 10 לכתב ההגנה המתוקן, בטענת התובע לעניין תחולתו של סעיף 42 א' לפקודת הראיות ובכך שהממצאים והמסקנות בהליך הפלילי מעידים על אחריותו לפיצוי התובע בגין הגמלאות ששילם וישלם לשאירי המנוח ( ראו בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן). אם כי טוען הנתבע שביום 3/8/2007 נערך ונחתם בין בני משפחתו של הנתבע לבין בני משפחתו ושאיריו של המנוח- הסכם סולחה בסיועה של וועדת סולחה בה לקחו חלק נכבדים מהמגזר הערבי ( להלן: "הסכם הסולחה") [צורף כנספח א' לכתב ההגנה המתוקן], וכי בהסכם הסולחה סוכם כי בני משפחת הנתבע ישלמו לבני משפחת המנוח סך של 390,000 ₪ כ- "דייה" (כופר נפש). הנתבע צוין כי לאחר תשלום סכום זה, לא עומדת לאף אחד מהצדדים זכות לתבוע אחד את משנהו.

לשיטת הנתבע, מאחר וזכויות המל"ל להשבה נגזרות מזכויותיו של הניזוק כלפי המזיק, והואיל ושאירי המנוח אינם זכאים לשום פיצוי נוסף לאור הסכם הסולחה, הרי שהנתבע אינו הצד הנכון שצריך לתבוע אותו. עוד טוען הנתבע כי שאירי המנוח פעלו בחוסר תום לב והפרו את הסכם הסולחה עת הגישו תביעה לקצבת שאירים למל"ל, ומשום כך הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד שאירי המנוח.

בנוסף חולק הנתבע על גובה הנזק המתואר בכתב התביעה, וטוען כי הסך 390,000 ₪ ששולם במסגרת הסכם הסולחה מכסה את נזקי השאירים.

דיון והכרעה
בהתאם לסמכותי בהתאם לתקנה 160( ד) ותקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומאחר והנתבע לא הגיש את סיכומיו גם לאחר שניתנה לו אורכה לעשות כן, ועל סמך הראיות שהגיש התובע לפניי, נחה דעתי כי התובע עמד בנטל ההוכחה הדרוש במשפט האזרחי להוכחת תביעתו, ולכן דין התביעה להתקבל במלואה, ולהלן אבאר.

תובענה מכוחו של סעיף 328 לחוק, היא תביעת שיבוב. על פי הוראות הסעיף, מקום שבו קמה חבות של המוסד לביטוח לאומי לשלם גמלאות לנפגע (או שאריו), ובה בעת קמה, בגין אותו מקרה, גם חבות של צד שלישי לשלם פיצויים לאותו נפגע, רשאי המוסד לביטוח לאומי לקבל מן הצד השלישי שיפוי על הגמלאות ששילם או שהוא עתיד לשלם.

לעניין זכות ההשבה/השיבוב של המל"ל, יפים בעיניי דברי כב' השופט (בדימוס) א. רבלין בע"א 3098/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5)511, בעמ' 516-517:

"הנה-כי-כן, המוסד עומד בנעלי הניזוק ואוכף את זכותו של הניזוק כלפי המזיק, ובהיעדר עילה לחייב את המזיק בתשלום פיצויים לניזוק נופלת גם עילת ההשבה של המוסד. המוסד נדרש אפוא להוכיח בגדרי תביעת ההשבה שלו גם את זכותו של הניזוק כלפי המזיק, עם זאת מימושה של זכות ההשבה אינו תלוי ברצונו של הניזוק, והמוסד רשאי להפעילה אף אם הניזוק עצמו אינו עומד לתבוע פיצויים מן המזיק. תוצאה נוספת שנובעת מעקרון התחלוף היא שזכותו של הניזוק כלפי המזיק גודרת את זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה. לפיכך לא יוכל המוסד להיפרע מן המזיק מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק". [ההדגשה אינה במקור, א.א.א.]

במקרה דנן, חבות הנתבע כלפי המנוח ושאריו, וכפועל יוצא גם כלפי התובע, עולה במישרין מהודאתו המפורשת של הנתבע במסגרת כתב ההגנה המתוקן בכך שהוא הורשע בגרימת מותו של המנוח, וכן בהודאתו בכך שממצאי פסק הדין בהליך הפלילי מהווים ראיה לכאורה בהליך הזה, מכוח הוראת סעיף 42א' לפקודת הראיות.

על פי מארג הראיות שהציג התובע, ולפי טיעוני התובע אשר לא נסתרו, עולה כי הנתבע הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום והורשע על פי הודאתו בביצוע העבירות נשוא כתב האישום נגדו [כתב האי שום צורף כנספח ג' לראיות התובע]. בהתאם לאותן העובדות הנתבע תקף את המנוח בתחנת דלק בכפר יפיע, ביום 19/6/2004, וירה בו לפחות 4 יריות בכוונה להמית אותו. כתוצאה מהיריות המנוח נחבל באופן קשה, וביום 21/6/2004 המנוח מת מפצעיו.

כאמור, הנתבע הועמד לדין, וביום 15/6/2005 נגזר עליו מאסר בפועל למשך 23 שנים ומאסר על תנאי למשך 3 שנים [גזר הדין צורף כנספח ד' לראיות התובע]. ערה אני לכך שאף אחד מהצדדים לא צירף את הכרעת הדין שניתנה בעניינו של הנתבע, עם זאת שוכנעתי על סמך הטענות והראיות שהוצגו בפניי ועל יסוד הודאתו של הנתבע בתקיפת המנוח וגר ימת מותו, ומלא עתר הנתבע בשום שלב בהליך זה להבאת ראיות לסתור את ההרשעה שניתנה בענייננו ; לא הביא גרסה עובדתית אחרת לאירוע התקיפה; לא חלק על אחריותו ל עניין רצח המנוח, ואף טען לתשלום הסך של 390,000 ₪ לשא ירי המנוח, במסגרת הסכם הסולחה, סכום שלשיטתו מהווה סילוק של כל תביעות ו/או עילות התביעה של בני משפחת המנוח כלפיו, די בכל אלה לקבוע את אחריותו של הנתבע למותו של המנוח.

עולה אם כן, כי הנתבע אחראי בנזיקין כלפי שארי המנוח בעקבות אירוע התקיפה שנגמר במותו של המנוח, ומאחר והתובע הציג לפני ראיות המעידות כי הוא נשא בתשלום קצבת שאירים (ויישא גם בעתיד) לשאירי המנוח, הרי שאין ספק כי לפנינו מקרה ש עליו חלה הו ראת סעיף 328 לחוק{ראו והשוו: ת"א ( נצ') 24032-11-11 עיזבון המנוח סאמי נפאפעה ז"ל נ' איימן חילו (פורסם במאגרים המשפטיים, 17/10/2016)}.

מכוח ההוראה הנ"ל, חלה על הנתבע החובה לשפות את המל"ל בסכום הגמלאות אשר שולמו וישולמו על ידו לשאירי המנוח בגין האירוע הנ"ל שגרם למות המנוח.

כנגד סכום השיפוי שעל הנתבע לשלמו לתובע, העלה הנתבע שתי טענות, עניינה של האחת קיומו של הסכם סולחה בין משפחת הנתבע לבני משפחת המנוח, בעוד שעניין השנייה - הכחשת גובה הנזק מאחר ולטענת הנתבע התובע לא הציג ראיות לשם הוכחת הנזק שנגרם לשאירי המנוח.

הסכם הסולחה
באשר לקיומו של הסכם סולחה בין הנתבע ו/או בני משפחתו לבין בני משפחת המנוח לפיו, על פי הנטען, שולם לשאירי המנוח סך של 390,000 ₪, הרי שההסכם וההסכמות הנכללות בגדרו של הסכם זה מסדירים, לכל היותר, את היחסים בין הנתבע לבין בני משפחת המנוח ( שאיריו) וכלל אינם קשורים ו/או מחייבים את ה מל"ל. במילים אחרות, הסכם הסולחה נועד לסלק את זכויות התביעה ההדדיות שבין הנתבע לבין שאירי המנוח, אך אין זה כולל כל התייחסות לתביעות מיטיבים למיניהם, לרבות המל"ל, ומכל מקום הודעת צד ג' שהגיש הנתבע נגד שאירי המנוח נמחקה ביום 16/2/2016, כך שאין בטענה זו של הנתבע כדי לסייע לנתבע להתגונן מפני תביעת התובע עפ"י סעיף 328 לחוק.

למעלה מן הצורך, ובמאמר מוסגר, ראיתי להעיר כי התובע הביא לפניי ראיות המעידות על כך שתביעת שאירי המנוח לקבלת קצבת שארים הוגשה ביום 24/8/2004 [ נספח ב' לכתב התביעה], בעוד שהסכם הסולחה נחתם בשלב מאוחר יותר, ביום 3/8/2007 ( לפי טענת הנתבע עצמו). בנסיבות אלה, אין לשלול את האפשרות לכך שבמסגרת הסכם הסולחה הצדדים הביאו בחשבון כי שאירי המנוח מקבלים וצפויים להמשיך לקבל קצבת שאירים מהמל"ל.

גובה הנזק וסכום השיפוי
תביעת השיבוב של המל"ל כנגד המזיק מוגבלת לאותו חלק מן התגמולים ששילם המל"ל ו/או עומד לשלם, אשר מקורו באירוע הנזיקי. לצורך הוכחות זכותו של המל"ל לשיבוב מכוח הוראות סעיף 328 לחוק, אין די בהוכחת חבות של המזיק לגרימת הנזק, אלא שעל המל"ל להוכיח כי שיעור הנזק המגיע לתלויים (או לשאירי המנוח) -ואשר היה על המזיק לשלם לניזוק- עולה על הגמלאות ששילם או אמור היה לשלם המל"ל {ראו והשוו: ע"א (מחוזי חי') 898-08 א. ארנסון - חברה לעבודות בניין בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 10.03.2010) }.

לעניין גובה הנזק אשר נגרם לתלויים כתוצאה ממעשה הנתבע, הרי שהתובע הציג לפניי את כל הנתונים העובדתיים הדרושים לצורך עריכת חישוב הנזק , ואלה כוללים את פרטי אלמנת המנוח וחמשת בניו, לרבות נתוני השכר של המנוח במסגרת עבודתו מלפני האירוע [ ראו ת/3 שצורף לסיכומי התובע].

משיש בידינו נתונים לגבי תאריכי הלידה של המנוח, האלמנה וחמשת בניהם של השנים , וכן נתוני שכר של המנוח ביחד עם שאר הנתונים בתיק, הרי שניתן בנקל לערוך תחשיב נזק לתלויים לעניין הפסד התמיכה שנגרם להם בעקבות פטירתו של המנוח , ובהקשר הזה מקובלת עלי טענת התובע, בסיכומיו (סעיפים 25-27 שם), לפיה חישוב נזקי התלויים בגין אב הנזק של הפסד תמיכה מגיע לסך העולה בהרבה על תגמולי המל"ל הנתבעים בתיק זה, זאת גם אם מתעלמים מיתר רכיבי תביעת התלויים, לו היתה מוגשת, ובתוכם את רכיב הנזק של אובדן שירותים.

ברי אפוא כי חישוב שלם ומלא של כל נזקי התלויים ( שכבר נעשה ע"י התובע) היה מלמד על תוצאה יותר גבוה.

מנגד, הנתבע לא הציג ראיות הסותרות את ממצאי התובע, ולא ערך חישוב מטעמו שיש בו כדי להפריך את חישוב התובע, המצביע בנקל על כך ששיעור הנזק המגיע לתלויים (או לשאירי המנוח) -ואשר היה על המזיק לשלם לניזוק- עולה על הגמלאות שמל"ל שילם וישלם.

לצד האמור, יש לזכור כי תביעת התובע לשיפוי בגין תגמולים אשר שילם ועומד לשלם לשאירי המנוח עומדת על סך 1,274,289 ₪, לשם הוכחת הסכום אשר כבר שולם החל מיום 14/9/2004 ועד ליום 1/6/2015 ( סך 691,092 ₪ ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה מגיע לסך 813,433 ₪), צירף התובע תדפיסים ממוכנים מטעמו המעידים על גובה הסכומים ששולמו [ צורפו כנספח ת/7 לסיכומי התובע], ואילו לשם הוכחת הסכום שהתובע עומד לשלם לשאירי המנוח ( סך של 460,856 ₪), הגיש התובע חוות דעת אקטוארית לחישוב קצבת שאירים מהוות [ צורפה כנספח ת/8 לסיכומי התובע]. הנתבע מנגד לא הציג תחשיב אחר, ולא עלה בידו להפריך את חישובי התובע.

בנסיבות אלה, יש לקבוע כי המל"ל הוכיח תביעתו גם בנושא שיעור הנזק והיקפו, וכן ביחס לשיעור התגמולים ששילם וישלם גם בעתיד, ומאחר והיקף הנזק לתלויים עולה בהרבה על סכום התגמולים שתובע המל"ל, הרי שעלה בידי התובע לשכנעני כי על הנתבע חלה החובה לשפותו בהתאם לסעיף 328 לחוק, בגובה סכום התגמולים, בסך של 1,274,289 ₪.

סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התובענה במלואה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך 1,274,289 ₪, כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 28/3/2016 (מועד הגשת סיכומי התובע) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

המזכירות תמציא עותק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ז, 05 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.