הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 26045-01-13

מספר בקשה:21
לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

המבקש/הנתבע

סאלח מרעי

נגד

המשיב/התובע

בנק ערבי ישראלי בע"מ

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשת המבקש, תגובת המשיב, ותשובת המבקש, שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה, ואנמק;

אין מחלוקת כי נגד הנתבע ניתן ביום 8.11.17 פסק דין, בו חויב לשלם לתובע סך של 119,973 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (להלן: "פסק הדין"). אין מחלוקת כי החוב לא שולם עד היום, ובכל מקרה הנתבע בבקשתו לא טוען כי שילם לתובע את החוב.

אין מחלוקת כי במסגרת ניהול התיק הנדון הוטל ביום 10.3.13 עיקול זמני, בין היתר, אצל המחזיקה, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "העיקול הזמני").

הראל השיבה לעיקול ביום 3.4.13 כדלקמן:
"הננו מאשרים קבלת צו העיקול מיום 10/03/13 ומתכבדים להשיבכם כדלקמן:

  1. עפ"י בדיקתנו עולה כי בעת קבלת הצו לא נמצאו בידנו כספים או נכסים אחרים השייכים לנתבע.
  2. במידה ולדעת התובע אכן מגיעים לנתבע כספים מחברתנו אבקשכם להואיל ולהעביר אלינו פרטים נוספים ובהם פירוט מקור זכותו של הנתבע לכספים אלו.
  3. רשמנו לפנינו את הודעת העיקול".

עולה מבקשת הנתבע כי הוא זכה נגד הראל 17,565 ₪ בתביעה שניהל נגדה בתיק אחר שמספרו 61190-12-13, אך הסכום לא הועבר לנתבע ע"י הראל בעקבות העיקול שהוטל בתיק הנדון.

הנתבע טוען כי עברו מספר שנים ממתן צו העיקול, ולכן הוא פקע. יתרה מכך, לא אושר העיקול הזמני במעמד מתן פסק הדין, לפיכך, ועם מתן פסק הדין פקע העיקול. כן טוען כי התביעה בתיק הנדון נמחקה מחוסר מעש מצד התובע, כך שהעיקול הזמני פקע יחד עם מתן פסק הדין של המחיקה על פי תקנה 370 לתסד"א. אומנם פסק דין זה בוטל לאחר מכן, אך לא חודש העיקול הזמני שהוטל.

הנתבע מפנה גם לתקנות 378 ו- 380 לתסד"א, וטוען כי על פי תקנות אלו, פקע העיקול מזמן, מאחר והתובע לא דרש את אישור העיקול נגד אותו מחזיק, ולכן יש להורות על ביטולו המיידי.

בתגובה טען התובע כי הנתבע הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, שלא פרע את חובו על פי פסק הדין בתיק הנדון, וכעת הוא מנסה להבריח את נכסיו, ולקבל לידיו כספים מהמחזיק ולעקוף את נושיו.

התובע טוען כי על פי תקנה 381 לתסד"א, העיקול הזמני ימשיך לעמוד בתוקפו לאחר שזכה בתביעתו נגד הנתבע, וכל עוד פסק הדין לא בוצע. לפיכך, אין חובה כי התובע יבקש אישור העיקול במעמד מתן פסק הדין, ואין חובה כי בית המשפט יאשר את העיקול הזמני במעמד מתן פסק הדין.

התובע טוען עוד כי לגבי פסק דין הראשון בו נמחקה התביעה, הרי החלטה זו בוטלה בהחלטה מיום 13.12.15, כך שאין ממש בטענת הנתבע לפיה העיקול פקע.

דיון והכרעה:

השאלה העומדת לפנינו היא אם צו עיקול זמני אשר הוטל במסגרת ההליכים בתביעה, חל גם על זכויות ונכסים אשר הגיעו לידי המחזיק לאחר מועד קבלת הצו לידיו ולאחר מתן פסק דין בתביעה.

התשובה לשאלה נמצאת בגוף הבקשה להטלת עיקולים זמניים מיום 6.3.13, ובהחלטה שניתנה בעניינה ביום 10.3.13. בבקשה מיום 6.3.13 ביקש התובע לצוות על הטלת עיקולים זמניים עד לסכום בסך של 119,973 ₪, על נכסי הנתבע המצויים אצל המחזיקים, בכללם, אצל המחזיקה הראל חברה לביטוח בע"מ. בפירוט הנכסים והכספים לגביהם התבקש הטלת עיקולים זמניים, ביקש התובע, בין היתר להורות על: "עיקול על כל הכספים ו/או תשלומים ו/או הזכויות ו/או שכר ו/או משכורת ו/או זכויות לקבלת משכורת ותשלומים אחרים, הן במסגרת יחסי קבלנות ו/או הסכמים ו/או חוזית ו/או החזקות מכל מין וסוג שהוא, שמגיעים ו/או שיגיעו לנתבע מאת המחזיקים ו/או מי מהם; ועיקול על הכספים ו/או התשלומים מכל מן וסוג שהוא לרבות תשלומים שונים פיקדונות, קופות ותוכניות חסכון המגיעים ו/או שיגיעו לנתבע והמוחזקים אצל המחזיקים 1 ו- 2..".

החלטה בבקשה להטלת עיקולים זמניים ניתנה ביום 10.3.13 על ידי כב' הרשמת (כתוארה אז) רג'ד זועבי, ובה היא נעתרה למתן צו עיקול זמני, ובהתאם, הורתה על הטלת עיקול זמני על נכסיו של הנתבע – כמפורט בגוף הבקשה, תוך הגבלת העיקול עד לסכום של 119,973 ₪.

מלשון ההחלטה מיום 10.3.13, עולה כי צו העיקול הזמני מתייחס הן לכספים ו/או נכסים המצויים בידי המחזיקים, לרבות, בידי הראל חברה לביטוח בע"מ, והן לכספים ו/או תשלומים שיגיעו לנתבע גם בעתיד ויהיו מוחזקים בידי המחזיקים 1 ו- 2, כאשר הראל חברה לביטוח בע"מ הינה המחזיקה 2 ביניהם. די בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך, אציין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי העיקול הזמני פקע מאחר ועברו מספר שנים מהמועד שבו ניתן, ומאחר ולא אושר במעמד מתן פסק הדין או לא חודש לאחר ביטול פסק הדין של המחיקה מחוסר מעש.

בתקנה 370 לתסד"א נקבעו הסיבות אשר בהתקיימותן, הסעד זמני יפקע. בין היתר, נקבע כי הסעד הזמני יפקע אם בית המשפט יורה על ביטולו, אם התובענה מופסקת, עם ביצוע פסק הדין או בתום המועד שנקבע בו, לפי המוקדם.

מטרתו של עיקול זמני היא לייחד רכוש של הנתבע כדי להבטיח את ביצועו של פסק הדין לכשיינתן, לזכות התובע. למעשה, על ידי הטלת צו עיקול זמני, נתפס רכוש של הנתבע, והינו מעוכב על ידי בית המשפט על מנת להבטיח שאם, וכאשר, התובע יזכה בתביעתו, פסק-הדין לא היה " אות מתה", אלא שהתובע יוכל לממש את הרכוש שעוקל באמצעות נקיטת הליכים בלשכת ההוצאה לפועל לצורך ביצוע פסק הדין, במידה והנתבע לא יבצע את פסק הדין.

אמנם בפסק הדין אין התייחסות לעניין העיקול הזמני שהוטל, אולם בהתאם לתקנה 381 לתקנות סד"א, בעת שזכה תובע בתביעתו, ימשך העיקול הזמני, שניתן במסגרת אותו הליך, לעמוד בתוקפו עד שפסק הדין יבוצע. יותר מכך, תקנה 382 לתקנות סד"א קובעת כי הוראות חוק ההוצאה לפועל יחולו על ביצוע עיקול זמני, ואם זכה תובע בתביעתו, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק. המסקנה העולה מכך היא שבית המשפט אינו מחויב להתייחס בפסק הדין לעיקול הזמני שהוטל במסגרת התביעה שלפניו ו/או לקבוע מפורשות את המשך תוקפו. העיקול הזמני ימשיך לחול ולעמוד בתוקף כל עוד פסק הדין לא בוצע, ואף יחולו בנסיבות המקרה גם הוראות חוק ההוצאה לפועל לשם ביצועו, במידת הצורך. ובעניינו, פסק הדין הראשון המורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש בוטל, והתוצאה הסופית היא שזכה התובע בסופו של יום בתביעתו כנגד הנתבע, וכמפורט לעיל, העיקול הזמני שהוטל במסגרת התביעה, עומד בתוקפו עד שהנתבע יבצע את פסק הדין.

גם טענות הנתבע בנוגע לתקנות 378 ו- 380 לתקנות סד"א דינן להידחות. תקנה 378 קובעת כי:
"לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול".

ובהמשך, תקנה 380 קובעת כי:
"לא ביקש המבקש אישור העיקול כאמור בתקנה 378 יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו".

בתקנה 376(א) נקבע כי על מחזיק שמקבל הודעה על הטלת עיקול להשיב בכתב, תוך המועד שנקבע בהודעה, אם נכסי המשיב מצויים בידו, וכן אם בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול. כך שעל פי התקנות, עם קבלת צו העיקול, מוטלת על המחזיק החובה להודיע אם מצויים בידו כספים או נכסים השייכים למשיב או בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול. במקרה דנן, המחזיקה, הראל חברה לביטוח בע"מ, פעלה כמתבקש ממנה על פי התקנות בכך שלאחר מתן העיקול הזמני, הודיעה לבית המשפט כי באותה עת שבה קיבלה את צו העיקול הזמני, לא נמצאו בידיה כספים או נכסים אחרים השייכים לנתבע. המחזיקה לא הודיעה כי בדעתה להגיש בקשה לביטול העיקול הזמני. מכאן שכיכאין חובה כי התובע יבקש אישור העיקול הזמני במעמד מתן פסק הדין, ואין גם חובה שבית המשפט יאשר את העיקול הזמני במעמד מתן פסק הדין כתנאי לעמידתו בתוקף. תקנה 378 לתקנות סד"א מתייחסת למצב של אי הודאה מצד המחזיק, העדר תשובה מטעמו או התנגדותו לאישור העיקול בסיטואציה בה אין חולק כי מצויים בידיו כספים או נכסים כלשהם השייכים למשיב. ובהמשך לכך, מגיעה תקנה 380 לתקנות סד"א שעניינה ההשלכות בגין אי הגשת בקשה לאישור העיקול על פי הוראות תקנה 378 לתקנות סד"א.
לפיכך תקנות 378 ו- 380 לתסד"א אינן רלוונטיות לענייננו.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי צו העיקול הזמני עומד בתוקפו, ודין הבקשה לביטולו להידחות. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך כולל של 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.