הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 26033-01-18

מספר בקשה:2
בפני
כבוד ה שופטת אוסילה אבו-אסעד

המבקשים

1.שמעון אטיאס
2.ויטה קרישיאין

נגד

המשיבה

חנה פריד

פסק דין

לפניי בקשת הנתבעים, בני הזוג אטיאס שמעון וקרישיאן ויטה ( להלן: "המבקשים") לסילוק התובענה נגדם על הסף.

רקע ותמצית טענות הצדדים
עניינה של תביעה זו בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט ( להלן: "הפקודה"), שהוגשה ע"י התובעת, גב' חנה מועלם פריד ( להלן: "המשיבה"), בה נתבקש בית משפט זה לאכוף בקנס או במאסר או בכל דרך אחרת על המבקשים למלא אחר פסק דינו של כב' המפקח על רישום מקרקעין בנצרת, מר יובל וסרקרוג, אשר ניתן ביום 29/8/2016 במסגרת תיק 9/23/2015 ( להלן: "פסק-הדין", צורף כנספח 1 לכתב התביעה).

במסגרת פסק-הדין, דן כב' המפקח על המקרקעין במחלוקת שהתעוררה בין המשיבה לבין המבקש מס' 1 באשר לשימוש והחזקה ברכוש המשותף של בית משותף הנמצא ברח' הגודד 26 בעפולה, וידוע כגוש 17773 חלקה 16, ובתומו הורה למבקש מס' 1 : א) לסלק את ידו מהחצר הקדמית והצדדית באופן שהוא לא יהיה רשאי לעשות שימוש ייחודי בחצר הקדמית או הצדדית ( והוא יהיה רשאי לעשות בחצר שימוש סביר ארעי בלבד); ב) ליתן למשיבה מפתח לשער הכניסה המוביל לחצר הקדמית והצדדית כך שהיא תוכל להיכנס לחצר זו ולעשות בו גם כן שימוש ארעי סביר ; ג) לסלק את הדשא, פינת העבודה, גדר הבמבוק הפנימית ואת הבד הכחול אותם התקין בחצר ( להלן: "הצווים").

במסגרת התביעה, טוענת המשיבה כי המבקשים לא פעלו בהתאם להוראות פסק-הדין, וכי מוצו נגדם הליכי הוצאה לפועל, אך ללא הועיל, המבקשים טרם פעלו בהתאם לצווים א' ו- ב' של פסק-הדין, ולכן היא מבקשת לאכוף את הצווים שניתנו ע"י המפקח על המקרקעין לפי סעיף 6 לפקודה.

בטרם הוגש כתב הגנה ע"י המבקשים, הם הגישו את הבקשה דנא ובמסגרתה עם עתרו לסילוק התובענה על הסף, זאת בטענה כי המבקשת מס' 2 כלל לא הייתה צד להליכים המשפטיים בין המשיבה לבין בן זוגה ( המבקש מס' 1) – הליכים אשר התנהלו בפני כב' המפקח על המקרקעין, ושבמסגרתם ניתנו הצווים הנ"ל. בנסיבות אלה, לטענת המבקשים, המשיבה איה יכולה לעתור לחיובה בביצוע פסק-דין שאיננה צד לו, ובטענה כי זה בוצע במלואו ע"י המבקש מס' 1.

עוד טוענים המבקשים, כי בקשה לאכוף צו לפי פקודת ביזיון בית משפט אמורה להיות מוגשת לבית המשפט או לערכאה השיפוטית שנטען כי החלטתם ו/או פסק-דינם בוזו, תוך תמיכת הבקשה בתצהיר, וכי במקרה הזה, המשיבה לא פעלה בהתאם, ולא תמכה את בקשתה בתצהיר לאימות העובדות, כך גם היא הגישה את הבקשה לבית משפט זה מקום שהיה עליה להגישה בפני כב' המפקח על רישום המקרקעין אשר נתן את פסק-הדין, ואשר בהתאם לסעיף 74 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 ( להלן: "חוק המקרקעין"), נקבע כי יש לו סמכויות כמו שיש לשופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית.

מעבר לך, טוענים המבקשים כי המשיבה מודעת לכך כי פסק-דין כזה ניתן לאכיפה במסגרת ההוצאה לפועל, ולכן היא נקטה בהליכים בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק 512021-10-16 , וכי פסק-הדין כבר בוצע ע"י המבקשים והם עתרו לסגירת תיק ההוצאה לפועל, ומשכך לא היה מקום שהמשיבה תנקוט בהליך מקביל זה.

בתגובה לבקשה, טוענת המשיבה כי הצווים שניתנו במסגרת פסק-הדין ( צווים א' ו- ג') ,כלל לא בוצעו, וכי העניין עדיין מתנהל בלשכת ההוצאה לפועל, ועובדה כי תיק ההוצאה לפועל טרם נסגר.

עוד טוענת המשיבה כי התובענה הוגשה לבית משפט זה מאחר והמפקח על המקרקעין אינו מוסמך לדון בבקשה לביזיון בית משפט, או לכל הפחות, שאלת סמכותו בעניין הזה שנויה במחלוקת בפסיקה, והיא הפנתה לפסק דין שניתן ב- עפא 80054/02 שמעון באר נ' יוסף דרשני (4/7/2004), אשר קבע כי למפקח על המקרקעין לא הוקנתה סמכות על פי הפקודה לדון בהליכי ביזיון בית משפט.

באשר למבקשת מס' 2, טוענת המשיבה כי היא צורפה להליך הזה מאחר והיא לקחה חלק פעיל בהליך שהתנהל בפני המפקח על המקרקעין, ומאחר והיא בת זוגו של המבקש 1 ומפרה את הוראות פסק-הדין נשוא בקשת הביזיון.

בתשובה לתגובה, טענו המבקשים כי הפסיקה בעניין הסמכות של המפקח על המקרקעין לדון ולהכריע בבקשה עפ"י הפקודה אינה אחידה וקיימת מחלוקת לגביה, יחד עם זאת אין קביעה מחייבת השוללת סמכות זו מן המפקח על המקרקעין שיש לו סמכות זהה לשופט בית משפט שלום.

עוד טוענים המבקשים, כי המשיבה מודה בתשובתה כי היא פתחה בהליך אכיפה בלשכת ההוצאה לפועל, וכי הסמכות לקבוע אם פסק-הדין בוצע במלואו אם לאו נתונה לכב' רשם ההוצאה לפועל וכי אין מקום להגיש תביעה נפרדת זו.

דיון והכרעה
לאחר עיון בחומר המונח לפניי ושקילה לשלל הטענות של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט להלן.

כידוע, זכות הגישה לערכאות המשפטיות הינה זכות יסוד. לצדדים לתביעה מגיע, כי יהיה להם יומם בבית המשפט וכי תינתן להם ההזדמנות להעלות טענותיהם ולהביא ראיותיהם. לפיכך, לא בנקל יסגור בית המשפט שעריו בפני מתדיין, בטרם ניתנה לו ההזדמנות להוכיח טענותיו. הלכה היא, כי סעד של סילוק תובענה על הסף הינו סעד דרסטי ושומה על בתי המשפט לנהוג בזהירות יתרה בהפעלת סעד זה.

בענייננו, הצדדים עוררו טענות עובדתיות המצדיקות בירור לגופן, וכן העלו טענות ביחס לסמכות לדון בסעד המבוקש בתביעה.

באשר לטענות הצדדים ביחס לאכיפת ו/או היעדר אכיפת הצווים נשוא פסק-הדין במסגרת ההליך שננקט בלשכת ההוצאה לפועל, הרי שמדובר בטענות עובדתיות המצדיקות בירור לגופן, ואין מקום לסלק את התובענה בשלב הזה בטרם בירור הטענות לגופן.

באשר לסילוק התובענה נגד המבקשת מס' 2 שלא הייתה צד בהליך שבמסגרתו ניתן פסק-הדין בפני כב' המפקח על רישום המקרקעין, ובטענה כי לא ניתן לאכוף צווים נגד מי שלא היה מעורב בהליך והצווים לא הופנו כלפיו, הרי שגם טענה זו אין בה כדי להביא לסילוק התובענה נגד המבקשת 2 בשלב הזה, באשר נקבע זה מכבר בהלכה הפסוקה כי במקרים בהם הוכח כי צד שלישי שלא היה צד להליך בו הוצא הצו השיפוטי היה מודע לקיומו של הצו, פעל להפרתו או סייע להפרתו – ניתן לנקוט בהליכי ביזיון בית משפט נגד אותו צד שלישי (ראו: ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' אמיל ביטון, לד(4) 232 (1980)).

ביחס לטענות הצדדים בעניין הסמכות לתת צו לפי סעיף 6(1) לפקודה, ובאם זו מסורה לבית משפט זה או למפקח על רישום המקרקעין אשר נתן את הצווים במסגרת פסק-הדין, סבורני כי הדין עם המבקשים, והגם שהפסיקה אינה אחידה בשאלה לעניין סמכותו של המפקח על המקרקעין לאכוף צווים בהתאם לסעיף 6(1) לפקודה, סבורה אני כי למפקח על רישום מקרקעין יש סמכות לאכוף צווים לפי סעיף 6(1) לפקודה, וכי בנסיבות התובענה דנא הסמכות לאכוף את הצווים בהתאם לפסק-הדין שניתן ע"י המפקח על רישום המקרקעין מסורה למפקח על רישום המקרקעין ולא לבית משפט זה. במה דברים אמורים?

סעיף 6(1) לפקודה מונה מספר ערכאות משפטיות המוסמכות לאכוף צווים שיפוטיים על דרך של ביזיון בית משפט וקובע כי:

"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

מבין הערכאות המוסמכות לאכוף צווים על דרך של ביזיון בית משפט, סעיף 6(1) לפקודה שקיבל תוקף נורמטיבי בשנת 1947 אינו מונה את המפקח על רישום מקרקעין. יחד עם זאת, עם כניסת חוק המקרקעין לתוקפו בשנת 1969, נקבע בסעיף 76 לחוק המקרקעין כי :

"החלטת המפקח בסכסוך וצו ביניים שנתן, דינם, לענין אכיפה והוצאה לפועל ולענין סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, כדין פסק דין או צו ביניים של בית משפט שלום".

מה גם שסעיף 74 לחוק המקרקעין קובע כי:

"למפקח הדן בסכסוך יהיו כל הסמכויות שיש לשופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית".

בהלכה הפסוקה, יש שופטים שפירשו את הוראות החוק הנ"ל כשוללות מהמפקח על רישום המקרקעין את הסמכות לאכוף החלטה ו/או פסק-דין שניתנו על ידו ( ראו למשל: ה"מ (מחוזי י-ם) 99/79 סימנובסקי שלמה נ' , תש"מ(1) 217 (1980); עפ"א (מחוזי ת"א) 80054/02 שמשון באר נ' יוסף דרשני - מחסן ברזל (פורסם במאגרים המשפטיים, 04.07.2004)).

במקביל, חלק ניכר מהערכאות שסוגיה זו הגיעה לפתחם הכירו בסמכותו של המפקח על רישום המקרקעין לאכוף צווים שניתנו על ידו לפי סעיף 6(1) לפקודה, לאור ההוראות המפורשות שבסעיפים 74 ו- 76 לחוק המקרקעין ( ראו למשל: בש"א (מחוזי נצרת) 3275/02 בכר יוסף נ' ויקטור סרור (פורסם במאגרים המשפטיים, 19.12.2002) ; ה"מ (שלום חיפה) 53626/96 נציגות הבית המשותף ברח' יפה נוף 97 א' נ' אהרון רייס (פורסם במאגרים המשפטיים, 04.02.1997) ; בש"א (שלום י-ם) 5241/99 רות וראובן קלוש נ' חסידה קרן (פורסם במאגרים המשפטיים, 15.07.1999); בש"א (שלום י-ם) 3664/99 אשר זעפרני נ' משה כהן (פורסם במאגרים המשפטיים, 13.04.1999); ת"א (שלום צפת) 6388-08-13 קתרין ברט נ' מנחם פרץ (פורסם במאגרים המשפטיים, 15.12.2013)).

פסק הדין חדש יחסית שדן בסוגיית סמכותו של המפקח על רישום המקרקעין לאכוף צווים שניתנו על ידו לפי סעיף 6(1) לפקודה, ניתן מפיו של כב' השופט גיא הימן ב- ה"פ (שלום ת"א) 50824-11-15 שמואל שחר נ' גלעד אחדות (פורסם במאגרים המשפטיים, 16.01.2016) (להלן: עניין " אחדות"), אשר סקר באופן מקיף ומרחיב את: ההיסטוריה החקיקתית לסעיף 6(1) לפקודה ולסעיפים 74 ו- 76 לחוק המקרקעין; סמכותו ומעמדו של המפקח על רישום המקרקעין; ההלכה הפסוקה שדנה בסוגיית סמכותו של המפקח על רישום המקרקעין לאכוף צווים שניתנו על ידו; פרשנות תכליתית להוראות החוק; ומבט השוואתי עם חוק ההגבלים העסקיים וסמכותו דומה של יו"ר הכנסת.

לאחר בחינה ושקילה לכל ההיבטים הנ"ל, הגיע כב' השופט גיא הימן למסקנה כי :

"כל אחד ואחד מהיבטיה של הסוגיה, ומעל לכל פירושם התכליתי של הדברים, מחייב הכרה בסמכותם של מפקחים על רישום-מקרקעין להידרש לבקשות לפי פקודת בזיון בית-המשפט בכל הנוגע להחלטות, צווים ופסקי-דין אשר יצאו תחת-ידיהם. אני מוחק, אפוא, את הבקשה".

בדומה למסקנה ולקביעה בפסק-דין אחדות הנ"ל, גם אני סבורה כי בחינת הוראות סעיף 6(1) לפקודה לצד סעיפים 74 ו- 76 לחוק המקרקעין, מלמדים ומחייבים את המסקנה שלפיה גם למפקח על רישום מקרקעין שקיבל מעמד הדומה למעמדו של שופט בית משפט שלום, מסורה הסמכות לאכוף קיום פסקי דין או צווים שניתנו על ידו, כך גם אני מסכימה כי שיקולי יעילות הדיון ומדיניות שיפוטית מובילים לכך כי דווקא ראוי ורצוי שהמפקח שנתן את הצווים במסגרת פסק-הדין והמעורה בפרטי הסכסוך בין השכנים, ושנחשף לעניינם של בעלי הדין הוא זה שידון בבקשה נשוא תובענה זו.

אשר על כן, אני קובעת כי הסמכות לדון בתובענה הנוכחית, ושעניינה בהפרת צווים שניתנו בפסק-הדין של המפקח על רישום המקרקעין אינה נתונה לבית משפט זה, אם כי נמצאת זו בסמכותו של המפקח על רישום המקרקעין שנתן את הצווים, ועל כן אני מורה על מחיקת התובענה.

בנסיבות העניין, איני רואה מקום לתת צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק של פסק-דין זה לידי הצדדים, באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ח, 15 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.