הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 25607-04-19

מספר בקשה:1
בפני
כב' השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

מבקשים

תאופיק מרעי
ע"י ב"כ עו"ד נאיף זידאן

נגד

משיבים

ריתאב מרעי
ע"י ב"כ עו"ד נייג'ל מקלון

החלטה

לפני בקשה למתן צו עשה זמני המורה למשיבה להרוס קיר, שלטענת המבקש, קיים בדרך הגישה למגרשו, או לחלופין לאפשר למבקש דרך גישה למגרש מהחלקה של המשיבה עד הריסת הקיר הקיים (להלן: "הבקשה").
המבקש והמשיבה הם בעלי זכויות במשותף, יחד עם אחרים, במקרקעין הידועים כגוש 17469 חלקה 65, בכפר משהד. שטח החלקה הוא 9,617 מ"ר (להלן: "החלקה").
בבעלות המבקש 346/9617 חלקים בחלקה, שטח של 346 מ"ר ובבעלות המשיבה 500/9617 חלקים, שטח של 500 מ"ר. (ראה נסח רישום שצורף כנספח א' לכתב התביעה)
בהתאם לתשריט חלוקה מאושר, שמספרו 9/ח/5/65/17469, מיום 15.2.99, המבקש והמשיבה קיבלו מגרש משותף בחלקה שמספרו 65/5/2, (ראה החלטת ועדה מקומית לתכנון ובניה מבוא עמקים בהתנגדות להיתר בניה, נספח ב' לכתב התביעה) אשר שטחו 442 מ"ר, כאשר חלקיהם של הצדדים במגרש הם שווים. (להלן: "המגרש")
המבקש הגיש בקשה לקבלת היתר בניה לוועדה לתכנון ובניה מבוא עמקים (להלן: "הוועדה לתכנון ובניה") לבניית בית במגרש הנ"ל, שמספרה 201809062.
המשיבה הגישה התנגדות לבקשה, בין היתר, נטען שלא קיים תשריט חלוקה מאושר ושהבניה המבוקשת חורגת מקווי הבניין ומזכויות הבניה של המבקש. ההתנגדות נדחתה על ידי הוועדה בהחלטה שניתנה על ידה בתאריך 13.12.2018, ובתאריך 27.2.2019, ניתן היתר בניה למבקש (נספחים א-ג לכתב התביעה).

התביעה
אין מחלוקת בין הצדדים שהמבקש קיבל את הצד הדרומי/פנימי של המגרש והמשיבה את הצד הצפוני. המבקש טוען, כי מאחר וקיבל את הצד הפנימי של ה מגרש, התנתה הוועדה המקומית לתכנון ובניה את מתן ההיתר, בקיומה של דרך גישה ברוחב של 3 מ' מפתח ו של ה מגרש עד ביתו המתוכנן על פי ההיתר.
טוען המבקש, שדרך גישה זו בשטח של 24 מ"ר הופרשה באופן יחסי מחלקם של שני הצדדים, כך שדרך זו ממוקמת בסמוך לגבול של מגרש 65/6 שבבעלות המשיבה ועליו בנוי ביתה.
כן טוען המבקש, כי על הדרך המוצעת הנ"ל, שסומנה ואושרה על ידי הוועדה לתכנון ובניה, קיים קיר בגובה של כ-1.5 מ ' וחלק מחדר, הבנויים ללא היתר בניה כדין, ונמצאים בהשגת גבול ובפלישה למגרש ו (סעיף 17-20 לכתב התביעה). הוסיף המבקש, כי בהתאם להיתר הבניה סומנו הקיר והחדר להריסה, מאחר וקיומם אינו מאפשר דרך גישה למגרשו (סעיף 21 לכתב התביעה).
כמו כן, טוען המבקש, כי בתאריך 11.4.2019, התחיל בעבודות בניה במגרש בהתאם להיתר שקיבל והיות שהקיר עדיין קיים ולא נהרס, המבקש ומי מטעמו, אנשי המקצוע והקבלן, ביקשו להיכנס למגרש ממגרשה של המשיבה באופן זמני עד הסדרת הריסת הקיר. המשיבה ומי מטעמה החנו רכבים באופן מכוון וחסמו את דרך הגישה למגרשו של המבקש ובכך מנעו ממנו להתחיל בעבודת הבניה.
מכאן הוגשה התביעה שלפניי שבמסגרתה עתר המבקש:
למתן צו המצהיר על בעלותו במגרש 65/5/2, ועל כך שגבולות המגרש הם בהתאם לתכנית החלוקה המאושרת וכמתואר במפת המדידה שצורפה לכתב התביעה (סעיף 30 לכתב התביעה);
למתן צו עשה המורה למשיבה או למי מטעמה להרוס את הקיר;
למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה לעשות שימוש בתוואי דרך הגישה למגרשו.
הבקשה שלפני
בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה הבקשה מושא החלטה זו שעניינה במתן צו עשה זמני המורה למשיבה להרוס את הקיר או לחלופין לאפשר דרך גישה חלופית ממגרשה למגרשו של המבקש.
טוען המבקש, כי עלה בידו להוכיח את קיומה של זכות לכאורה לדרך מעבר לחלקו במגרש , וזאת על מנת שיתאפשר לו לבצע עבודות הבניה בהתאם להיתר הבניה שקיבל (סעיף 21 לסיכומי המבקש).
לעניין מאזן הנוחות טוען המבקש, כי צו ההריסה מבוקש במטרה לאפשר לו דרך מעבר למגרש שבבעלותו, והמשיבה לא הראתה ולא הוכיחה כי קיימת דרך חלופית.
הוסיף המבקש, כי ניתן היתר בניה כדין וניתנה למשיבה האפשרות להתנגד מספר פעמים לפני הוועדה לתכנון ובניה, ועל כן הנזק העלול להיגרם לו מאי מתן הצו עולה על זה שעלול להיגרם למשיבה (סעיף 23 לסיכומי המבקש).

טענות המשיבה
המשיבה עותרת לדחיית הבקשה על הסף הן לגופה והן בהיעדר סמכות עניינית, ובקשתה נתמכה בתצהיר שהוגש מטעמה.
לעניין היעדר סמכות עניינית טוענת המשיבה, כי במסגרת התביעה התובע עותר לצו הצהרתי המצהיר על בעלותו במקרקעין ובמגרש, סעד שבסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. ועוד טענה המשיבה, כי בכתב תביעתו עותר המבקש להתוויית גבולות המגרש בהתאם לתכנית חלוקה שצירף לתביעתו, ובכך הוא למעשה עותר לפירוק שיתוף במקרקעין וחלוקה מבלי לפרט כל עילה לפירוק השיתוף, ובגין סעד זה לא שולמה אגרה (סעיפים 8-13 לסיכומי המשיבה).
לעניין הבקשה לסעד זמני טוענת המשיבה, כי הסעדים להם עותר המבקש הם סעדים זמניים של צווי עשה הבאים לשנות מצב קיים מזה יותר מ- 25 שנים. המשיבה מפנה לפסיקה שעל פיה מתן צו כאמור, המשנה את המצב הקיים, ניתן רק במקרים חריגים ומקום שבו נוכח בית המשפט, כי התערבותו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר.
טוענת המשיבה, כי המבקש פעל על דעת עצמו והגיש בקשה להיתר בניה ללא הסכמתה, והוא שרטט בתוך המגרש דרך גישה פנימית באופן חד צדדי על דעת עצמו, ללא חלוקה מאושרת וכדין וללא הסכמת המשיבה (סעיף 26 לסיכומי המשיבה).
נוסף על כך טענה המשיבה, כי דין הבקשה להידחות מהטעם שלא צורפו צדדים רלבנטיים נוספים, כך שהקיר הנטען ודרך הגישה הנטענת, אינם רק במגרש מושא הדיון, אלא, הם משתרעים לאורך כל החלקה ולאורך כל המגרש וגובלים לחלקות של צדדי ג' נוספים (סעיף 30 לסיכומי המשיבה).
עוד טוענת המשיבה, שיש להורות על דחיית הבקשה לאור זהות הסעדים בין בקשה זו ולאלו שנתבקשו במסגרת התביעה.

בבקשה התקיים דיון, במסגרתו נחקרו המבקש והמשיבה על התצהירים שהגישו מטעמם. לאחר סיום הדיון הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב.

דיון והכרעה
לעניין הסמכות העניינית
בסיכומיה וכאמור לעיל העלתה המשיבה טענות לעניין סמכותו העניינית של בית משפט זה למתן צו המצהיר על בעלותו של המבקש במגרש. כפי שטענה המשיבה בצדק הסמכות למתן צו זה נתונה לבית המשפט המחוזי.
ולעניין מתן צו המצהיר שגבולות המגרש של המבקש הם בהתאם לתכנית החלוקה המאושרת וכמתואר במפת המדידה. בתשובתו לטענות המשיבה ציין המבקש, כי לא הייתה כל כוונה לדרוש פירוק שיתוף במקרקעין, והוא עתר למחיקת סעד זה מכתב התביעה.
בנסיבות אלה ומשוויתר התובע על הסעד של הצהרה על הבעלות הרי שבית משפט זה מוסמך לדון בתביעה.
הבקשה לצו מניעה
לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הנימוקים שאפרט להלן.
סוגיית הסעד הזמני הוסדרה בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בהתאם להוראות תקנה זו והפסיקה בעניין, קיימים שני שיקולים מרכזיים במתן הסעד, הראשון: קיומה של עילת תביעה, והשני: מאזן הנוחות בין הצדדים. עסקינן בשני שיקולים מושפעים זה מזה, באופן של "מקבילית הכוחות", כך שככל שיגבר משקלו של האחד, יפחת משקלו של האחר (ראו סעיף 4 לפסק דינו של כבוד הנשיא בדימוס א' גרוניס ברע"א 9308/08 אלול נ' רביב (21.4.2009)) .
כמו כן נקבע בפסיקה, כי אבן הבוחן המרכזית בהכרעה בבקשה לסעד זמני היא מאזן הנוחות. (ע"א 5286/15 מקורות פיתוח וייזום בע"מ נ' מעיינות העמקים בע"מ, פסקה 4 להחלטה (30.8.2015)). ושיקול נוסף שיש לבחון בעת מתן סעד זמני, הוא שיקול שביושר כלשון תקנה 362 ב(2) הנ"ל.

לענייננו
המבקש לא הצליח להניח לפני, ראיות לכאורה המבססות את עילת תביעתו בצורה המצדיקה היעתרות לבקשה. טענותיו הנ"ל של המבקש, שעל פיהן קיימת לו זכות בדרך הגישה למגרשו ושהקיר נבנה תוך השגת גבול ופלישה למגרשו, נטענו בצורה סתמית ולא נתמכו בראיות לכאורה מספקות לשם הוכחתן.
מפת המדידה והתכנית שצורפו על ידי המבקש לכתב התביעה, ושעל פיהן מבסס התובע את תביעתו, נערכו על ידי מודד ומהנדס מטעם המבקש עצמו; ואומנם הצדדים אינם חולקים, כי מגרשו של המבקש נמצא בצד הדרומי של המגרש, אך, המבקש לא הציג לפני כל מסמך המעיד על חלוקת השימוש בחלקה בין הצדדים, שבגדרו הוענקה לו זכות שימוש בדרך הנטענת או לכל הפחות המעידה שזו הדרך היחידה המאפשרת גישה למגרשו.
זאת ועוד, המבקש לא הציג כל ראיה המלמדת על כך שהקיר מיועד להריסה, והשאלה לעניין מיקום הקיר ואם אכן הוא בנוי תוך השגת גבול ופלישה למגרשו של המבקש, נותרו בערפל.
במהלך חקירתו הנגדית, המבקש נשאל ביחס לעניין קיומה של הוראה המורה על הריסת הקיר, והוא העיד בצורה שאינה חד משמעית ושאינה מסייעת בקביעת ממצאים ביחס לעניין זה. ומפיו של המבקש:
ש. איפה רשום בהחלטות הוועדות לתכנון ולבנייה שהקיר הוא להריסה.
ת. זה כתוב על המפה ומסומן בצהוב.
ש. אני מבקש שתסתכל בהחלטות, הן של ההיתר והן של הוועדה המקומית ולהראות לי אם במקום כלשהו כתוב שהקיר הזה מיועד להריסה.
ת. הוועדה כתבה על המפה.
ש. תראה לי שזה כתוב על המפה.
ת. זה משורטט בצהוב.
ש. אבל איפה כתוב שמה שמשורטט בצהוב זה להריסה?
ת. אני לא יודע, זה עניין למהנדס. אבל הם יודעים מזה שנים.
ש. מה הם הקווים שמשורטטים בתוך מגרשה של המשיבה 65/5/2?
ת. זה לא קשור לבנייה. זה עניין של מהנדס ושל הוועדה.
ש. כתוב פה "פילאר חשמל ופח אשפה". מה זה?
ת. אני לא יודע, אני לא מבין בהנדסה. אני לא מהנדס.
(עמ' 2, ש' 13-25)
יוצא אפוא מהאמור לעיל שהבקשה שלפני נשענת על טענות המצריכות בירור עובדתי מעמיק ושמיעת ראיות הצדדים לרבות חוות דעת של מומחים, ולא מצאתי כי יהיה נכון להיעתר לה בשלב זה.
עוד יוער, כי קבלת הבקשה משמעה שינוי המצב הקיים בפועל. וכידוע "צו עשה זמני" המשנה את המצב הקיים ראוי שיינתן במקרים חריגים בלבד, בנסיבות שבהן בית המשפט נוכח לדעת כי התערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר (ראו סעיף 18 להחלטה שניתנה בברם 5209/15 ח'לאילה נ' ראש עיריית סכנין (16.9.2015) והאסמכתא שם) .
הקיר בנוי מזה שנים רבות, והתובע עצמו אישר בעדותו כי הקיר קיים מזה 25 שנים, מאז בניית ביתה של המשיבה (עמ' 3, ש' 23-24). ולא שוכנעתי, כי בענייננו יש במתן הצו, כדי למנוע תוצאה קשה ביותר עבור המבקש.
אומנם ניתן להסתפק בנימוקים שלעיל על מנת להורות על דחיית הבקשה, אך למעלה מהצריך יצוין, כי גם בחינת מאזן הנוחות, הכף אינה נוטה לטובת המבקש.
במסגרת סיכומיו המבקש טען בעלמא, כי צפוי שהנזק שייגרם לו מאי מתן הצו עלול להיות גדול מהנזק שייגרם למשיבה, אך הוא אינו מצביע על כל נזק בלתי הפיך שייגרם לו שאינו בר תיקון או פיצוי.
סוף דבר
לאור המפורט לעיל דין הבקשה להידחות.
המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 4,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ט, 24 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.