הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 25482-09-20

בפני
כבוד ה שופטת מיכל ברלינר לוי

מבקשים

  1. מחמוד אבראהים
  2. מוחמד חוסיין אבראהים

נגד

משיבים

  1. מוחמד דראושה
  2. פארס דראושה
  3. סוהיל דראושה
  4. אחמד מסאלחה

החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיב 4 ולכל אדם אחר מטעמו, להימנע מלהיכנס לחלקה 38, גוש 16976 בכפר דבוריה (להלן: " המקרקעין") ולהפריע למבקשים להשתמש או להחזיק בהם, וכן להסיר כל עפר ו/או מטרד שהכניס למקרקעין.
כמו כן מבוקש להורות למשיבים 1-3 (להלן: "המשיבים") ולכל אדם אחר מטעמם, להימנע מביצוע עבודות עפר או אחרות במקרקעין, כמפורט להלן.
טענות המבקשים בתמצית
עסקינן במקרקעין במושע אשר בבעלות המבקשים, המשיבים ובעלים נוספים.

לטענת המבקשים, למשיב 4 אין זכויות בעלות, חזקה או שימוש במקרקעין. מספר ימים לפני שהוגשה הבקשה, הבחינו המבקשים כי מבוצעות עבודות עפר, מילוי, יישור והגבהה במקרקעין (להלן: " העבודות"). בירור בשטח העלה, כי העבודות מתבצעות עבור המשיב 4, שמסר כי הוא שכר את הקרקע מהמשיבים.

פניות המבקשים למשיב 4 בדרישה לפנות את השטח ולהימנע מהמשך העבודות, לא הועילו.

לפיכך נטען בבקשה, כי העבודות נמשכות תוך פגיעה באפשרות השימוש בחלקה, בהליכי החלוקה של החלקה, ותוך גרימת נזק למבקשים. נטען עוד, כי העבודות קובעות עובדות בשטח בניגוד לרצון השותפים האחרים, תוך פגיעה בקניינם, תוך הסגת גבול אסורה, משהכנסת העפר והמיטלטלין משנים את טיב השטח והחלקה ואת ערך המקרקעין, ופוגעים באפשרויות עיבודה. המבקשים אף פנו לוועדות התכנון ובניה בתלונה על ביצוע העבודות, אך לטענתם טרם ננקטו הליכים בעניין.

נטען כי המשיב 4 פלש והשתלט על שטח של 6,800 מ"ר, שהינו שטח גדול משטח בעלותם היחסי של המשיבים על פי נסח הרישום. בנוסף לטענתם, משעסקינן בקרקע במושע, ממילא אין למי מהשותפים זכות בעלות, חזקה או שימוש בחלק מסוים ב מקרקעין.

ביום 10/9/20 ניתנה החלטתי לפיה, אין להיעתר לבקשה במעמד צד אחד מן הטעמים שפורטו בהחלטה. משכך, נקבע מועד לדיון והבקשה הועברה לתגובת המשיבים.

טענות המשיבים בתמצית
ביום 21/9/20 הוגשה תגובה מטעם המשיבים בלבד.

לטענתם, קיים נוהג עתיק יומין בדבוריה, לפיו על אף שמדובר בקרקעות במושע, כל בעל זכויות מחזיק, משתמש ומעבד חלק מוגדר מן החלקה, לפי הסכם חלוקה.

חלקה 38 (20 לשעבר) היא בבעלות מספר בעלים במושע, ושטחה הכולל 37,074 מ"ר. חלקה 19 גם היא קרקע חקלאית במושע, ושטחה הכולל 49,616 מ"ר (ס' 23-24 לתגובה, נסחי הרישום נספח ב' 1-2 לתגובה).

המשיבים הם הבעלים והמחזיקים בשטח של 3405/37074 בחלקה 38, וכן בשטח של 6801/49616 בחלקה 19 הצמודה לה. הקרקע נרכשה על ידם בהסכם מכר מיום 7/12/08 מאת הבעלים הקודם, מר סיידה. מר סיידה רכשה מהמנוח אלעזיז אברהים ז"ל, אחי המבקש 1 ודודו של המבקש 2; והוא קיבל את זכויותיו בשנת 1994 בהסכם מכר ללא תמורה מאביו המנוח אשר חילק זכויותיו במקרקעין לשבעת ילדיו (להלן: "שבעת האחים"), ומסר לכל אחד מהם חזקה בחלק בו הם מחזיקים ואותו הם מעבדים עד היום (ס' 12-17; 37-40 לתצהיר מר עאדל דראושה המצורף לתגובה). מדובר בקרקע חקלאית נטועה עצי זית, אשר הבעלים הקודמים החזיקו בה משך כ- 40 שנה. מאז שנת 2008 מחזיקים בה המשיבים והיא מעובדת על ידם.

שבעת האחים, הבעלים הקודמים בחלקה, ערכו ביניהם הסכם חלוקה, ועל אף שכיום אין מסמך בכתב על כך - הם וחליפיהם נהגו על פי הסכם החלוקה משך עשרות שנים, כאשר חלקם של המשיבים יוחד למנוח אלעזיז ז"ל (ס' 32 לתצהיר מר עאדל).

המשיבים הם הבעלים והמחזיקים בחלק המזרחי של החלקה, על כביש העפר המוביל לבית הקברות ולשדות דבוריה; בעוד שהמבקשים מחזיקים בחלק המערבי של החלקה מזה 50 שנה, הקימו בחלקם עסקים שונים כבית בד, דיר צאן, סככות חקלאיות, עצי זית ועוד. המבקש 2 הקים בחלקתו חממה, דיר צאן, רפת לגידול עגלים, ואף מכר חלק ניכר מאדמתו לצדדים שלישיים.

משך כל השנים לא הועלתה כל טענה מצד המבקשים לזכויות כלשהן בחלק המוחזק על ידי המשיבים.

נוסף על כך, בין הצדדים התנהלו הליכים קודמים בוועדה לתכנון ובניה ובבתי המשפט, אשר לא פורטו בבקשה בחוסר ניקיון כפיים.

בשנת 2017 נודע למשיבים כי המבקש 2 הגיש בשנת 2016 בקשה לאישור תכנית חלוקה על חלקתם של המשיבים, במסגרתה ביקש לייחד לעצמו את השטח המוחזק על ידם, מבלי להודיע להם על כך. המשיבים הגישו התנגדות לוועדה במסגרתה טענו, בין היתר, כי בהתאם להסכם החלוקה, אין למבקש 2 זכויות בשטחם, וכי הוא בעלים של חלק אחר בחלקה, אותו הוא ואביו מעבדים מזה 30 שנה. ביום 18/1/18, נדחתה בקשת המבקש לייחד לעצמו את חלקת המשיבים (ראו החלטת הוועדה, נספח י"א לתגובה).

בשנת 2018 הגישו המשיבים דווקא, בקשה לצו מניעה נגד המבקש 2 ואביו בגדרי ת"א 55172-03-18 (להלן: " ההליך הקודם"), בטענה כי המבקשים עקרו עצי זית שבבעלות המשיבים, גרמו נזק למטעיהם ושרפו חלק מן העצים בחלקה. משטרה הוזמנה למקום והוגשה תלונה בגין היזק לרכוש במזיד, והסגת גבול פלילית (ס' 11 לסיכומי המשיבים). כמו כן, הוגשה בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני כנגד המבקש 2 ואביו וכן כתב תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקיהם הנטענים במסגרתו (נספח ו' לתגובה). ביום 26/3/18 ניתן לבקשת המשיבים בהליך הקודם צו מניעה במעמד צד אחד כנגד המבקש 2 ואביו, האוסר עליהם להיכנס לחלקה ולבצע בה כל דיספוזיציה.

במסגרת דיון בבקשה לצו מניעה זמני מיום 9/4/18, ניתן צו מניעה בהסכמה האוסר על המבקש 2 ואביו לבצע דיספוזיציה בחלקה, המורה להם להסיר את ערימות העפר שהציבו בה. מנגד, הצו אפשר למשיבים להמשיך ולהחזיק בחלקה, ולבצע בה עבודות חקלאיות, כולל נטיעת עצי זית. כן הומלץ לצדדים להגיש תביעה לפירוק שיתוף ולסעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי (נספח ו' לתגובה, סעיף 58 לתגובה). מאז, הוסיפו המשיבים להחזיק ולהשתמש בחלקה מבלי שהועלתה כל טענה מצד המבקשים.

בנוסף נטען כי המבקשים פתחו בהליך נוסף, ללא ידיעת המשיבים בת"א 54983-11-16, לחלוקת שימוש וחזקה בחלקות (להלן: "ההליך המקביל"). כמו כן, המבקשים הגישו בגדרו בקשה לצו מניעה זמני מבלי להזכיר את ההליכים הקודמים שפורטו לעיל. דבר קיומו של ההליך האמור צוין לראשונה בהליך דנן בתצהיר המשלים, ואף זאת ללא מספר ההליך. מספר ההליך צוין לראשונה בהליך דנן בס' 23 לכתב התביעה (ס' 12-13 לסיכומי המשיבים).

ההליך

ביום 18/9/20 הוגש כתב התביעה בתיק זה, על ידי המבקש 1 בלבד, במסגרתו התבקש, בין היתר, סעד של סילוק יד ופינוי המשיבים 1 - 4 מן המקרקעין. מטעם זה מתחייבת דחייתה של הבקשה ביחס למבקש 2, מעצם אי צירופו לכתב התביעה, וההחלטה ניתנת ביחס למבקש 1 בלבד.

ביום 21/9/20 הגיש המבקש 1 תצהיר משלים מטעמו. במסגרת התצהיר המשלים פורט כי כיום, המבקש 1 יחד עם בניו הם בעלים של 16476/37074 חלקים במקרקעין, המהווים שטח של כ- 16476 מ"ר מהחלקה; כי לפי חלוקת שימוש וחזקה לצורך חקלאי (עיבוד ונטיעה) הוסכם בין הבעלים בשתי החלקות כי המבקש 1 יקבל את החזקה והשימוש בחלקים שקיבל בירושה מאביו בחלקה 19 ובחלקים שרכש מדודו בחלקה 38; כי המשיבים הם בעלים של כ- 3405 מ"ר בחלקה, אך הם מחזיקים בפועל שלא כדין וללא הסכמת השותפים האחרים בשטח של 6,800 מ"ר ועושים בו שימוש שאינו חקלאי, תוך הגבהתו על מנת להשתמש בו כחניון.

עוד פורט בתצהיר המשלים כי המבקש 1 ובניו, יחד עם בעלים אחרים בחלקות, הגישו לבית משפט השלום בנצרת תביעה לחלוקת שימוש וחזקה בשתי החלקות; כי מונה מודד לצורך ביצוע החלוקה; כי לאחרונה התביעה נמחקה מחוסר מעש; וכי הוגשה על ידם בקשה לביטול המחיקה, אך זו טרם הוכרעה. ההליך האמור, הוא ההליך המקביל הנ"ל.

ביום 22/9/20 התקיים דיון בפני, במסגרתו ניתנה החלטה כי עד ליום 25/9/20 יעדכנו הצדדים בדבר הסכמה ברוח המלצת בית המשפט, וככל שלא תושג הסכמה, יוגשו סיכומים ותינתן החלטה על בסיס החומר בתיק (עמ' 2, שורות 13-15). משניסיונות להביא הצדדים להסכמות לא צלחו, תוכרע הבקשה לגופה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שלפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה בחלקה העיקרי - להידחות, כמפורט להלן.

בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, בית המשפט רשאי לתת סעד זמני, אם שוכנע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה וכי הסעד הזמני נחוץ לשימור מצב קיים עד להכרעה בתביעה העיקרית. בנוסף, על בית המשפט לשקול שיקולי מאזן נוחות ושיקולי יושר, משמע אם הבקשה הוגשה בתום לב, ללא שיהוי ואם הסעד נחוץ וראוי בנסיבות (רע"א 3127/16 עמיר עובדיה נ' יואלי אורי (1/6/16)).

תפקידם העיקרי של הסעדים הזמניים הוא לדאוג לשמירת המצב הקיים, על מנת שלא יוכל הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין. בית המשפט יעניק סעד זמני שיש בו משום שינוי המצב הקיים רק במצבים חריגים, כאשר התערבותו של בית המשפט חיונית למניעת תוצאה קשה ביותר (רע"א 7696/19 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות (25/11/19)). על פי הנפסק, בשלב הדיון בסעד הזמני בית המשפט איננו נדרש לקביעת עמדה נחרצת לעניין סיכויי התביעה העיקרית. די בכך שייקבע כי אין מדובר בתביעת סרק וכי התביעה מעלה שאלה רצינית הראויה לדיון (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר ואח', פ"ד נ"ו 529).

בהתייחס לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ובמלוא הזהירות המתבקשת, מצאתי כי בין הצדדים מחלוקות מהותיות הטעונות בירור לגופן, וכי בעת הזו לא הונחה תשתית לכאורית מספקת לתמיכה בטענות המבקשים, כמפורט להלן.

לטענת המבקשים מדובר במקרקעין במושע שאין למי מהשותפים זכות בחלק מסוים בהם. מנגד, לגרסת המשיבים קיים הסכם חלוקה ושימוש בחלקה - אף אם כיום אין מסמך בכתב על כך - לפיו לכל אחד מן השותפים בחלקה חזקה בלעדית בחלק מסוים, אותו הוא וחליפיו מעבדים משך עשרות שנים.

לטענה בדבר קיומו של הסכם חלוקה ושימוש במקרקעין נמצא תימוכין בחומר שהוגש, הן מטעם המשיבים והן מטעם המבקשים.

ראו לעניין זה: סעיפים 7,9 ו-14 להסכם רכישת החלקות (נספח א' לתגובה), במסגרתם הוצהר כי המוכר הוא בעל זכות חזקה ושימוש בלעדיים בחלק הנמכר; ראו סעיפים 18, 26-28, 32 לבקשה לצו מניעה זמני שהוגשה בהליך הקודם (נספח ו' לתגובה), גם במסגרתה טענו המשיבים לקיומו של הסכם חלוקה ושימוש אשר נחתם בין שבעת האחים, לפיו נהגו האחים וחליפיהם משך עשרות שנים; ראו סעיפים 12-17 למכתב ההתנגדות לתכנית החלוקה, אשר הוגש לוועדה על ידי המשיבים (נספח י"ב לתגובה), וכן סעיפים 6-15, 19, 23 לתצהיר שצורף למכתב ההתנגדות, התומך אף הוא בטענה לקיומו של הסכם חלוקה בין שבעת האחים, כגרסת המשיבים.

תימוכין לקיומו של הסכם חלוקה ושימוש, נמצא גם בחומר שהוגש מטעם המבקשים כאמור. ראו סעיף 5 לתצהיר המשלים שהוגש מטעמם, בגדרו הוצהר על חלוקת שימוש וחזקה (אף אם לצורך חקלאי כעיבוד ונטיעת עצי זית); ראו סעיף 9 לתצהיר המשלים, אף ממנו עולה דבר קיומה של חלוקת שימוש וחזקה לצורך חקלאי; ראו סעיף 6 לכתב התביעה מיום 18/9/20; סעיף 10 לסיכומי המבקשים; וכן הנטען בסעיפים 9-10 להשלמת סיכומי המבקשים מיום 2/10/20, על ההסכמה המשתמעת מתוכו לשימושם של המשיבים בחלק מסוים מהחלקה, אף אם לשימוש חקלאי רגיל.

טענות המבקשים לקיומו של הסכם ניהול ושיתוף במקרקעין, במובחן מהסכם חלוקה ושימוש, אינן מקובלות עלי, והן אף אינן עולות בקנה אחד עם התביעה שהגישו למתן פסק דין הצהרתי לחלוקת שימוש במקרקעין בגדרי ההליך המקביל, ת"א 54983-11-16.

כך, בסעיף 20א' לכתב התביעה המתוקן מיום 28/7/18 אשר הוגש בהליך המקביל, נטען מפורשות כי בחלקות 19 ו-38 קיימת מזה שנים חלוקת שימוש חקלאית, לפיה חילקו הבעלים את החזקה והשימוש במקרקעין וקבעו מיקום בו כל אחד יעבד חלק מהחלקות.

המובא לעיל, מאושש את גרסת המשיבים דווקא, בדבר קיומו של הסכם חלוקת חזקה ושימוש בחלקה, (ס' 8 לסיכומי המשיבים), טענה אשר ראויה לבירור מעמיק ולגופה במסגרת ההליך העיקרי (ראו השוו: ע"א (חי') 44176-10-16 שוכרי אבו רומי נ' פואד סמאר (6/2/17).

למעלה מן הצורך, סעיף 27 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 קובע כי מקרקעין של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר במקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם. על אף האמור, בהתאם לסעיף 31 לחוק המקרקעין שכותרתו "זכותו של שותף יחיד":
" 31. (א) באין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים
(1) להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר;
(2) לעשות כל פעולה דחופה ובלתי צפויה מראש הדרושה להחזקתם התקינה של המקרקעין ולניהולם;
(3) לעשות כל דבר הדרוש באופן סביר למניעת נזק העלול להיגרם למקרקעין ולהגנת הבעלות וההחזקה בהם.
(ב) עשה שותף כאמור בסעיף קטן (א), יודיע על כך לשותפים האחרים ככל האפשר בהקדם."

ביחס לסעיף 31(א)(1) לחוק, נפסק כי סבירותו של השימוש היא שאלה עובדתית שתקבע על פי אופי הנכס. כך למשל, שימוש בקרקע שייעודה חקלאי לצרכי חקלאות הוא שימוש סביר, בעוד ששימוש בה למטרות מגורים ייחשב, ככלל, כבלתי סביר. ביחס לתנאי השני בסעיף זה - נפסק, כי עניינו בכך שהשותף המשתמש בנכס לא ימנע מהשותפים האחרים להשתמש עמו בנכס בצוותא. כן נפסק, כי משעסקינן בקרקע חקלאית (אשר בשונה מדירת מגורים, אין הבדל באופן עקרוני בין חלקיה השונים), שאלת השימוש של שותף בכל שטח המקרקעין כלל לא מתעוררת, שכן משבעלים מסוים השכיר את חלקו היחסי במקרקעין, הבעלים האחרים יכולים להשתמש ביתרת השטח באופן דומה (ראו והשוו רע"א 4107/15 כרם עתאמלה נ' קיבוץ אושה (24/8/15), סעיף 11).

ביחס לעבודות - המשיבים טענו בתגובתם כי כתוצאה מפעולות המבקש 2 ואביו בעקירת עצי הזית, ירד מפלס החלקה מתחת לכביש העפר בכ- 1.5 מ', וכי המועצה המקומית ביצעה לאחרונה עבודות סלילת הכביש המוביל לשדות והגביהה את הכביש. משכך, כל בעלי החלקות הסמוכות הגביהו חלקותיהם לגובה הכביש, וחלקת המשיבים הוצפה במי גשמים בחורף האחרון. לאחר התייעצות עם מומחים, הומלץ למשיבים לטענתם לבצע את העבודות לשם התאמת מפלס החלקה לגובה הכביש. נטען כי המשיבים פעלו יחד עם המשיב 4, אשר שכר מהם את החלקה, והכניסו לתוך החלקה עפר וכורכר, כדי להרים את מפלס הקרקע לגובה הכביש (ס' 66, 70 - 71 לתגובה, ס' 10 לסיכומי המשיבים).

אף טענה זו ראוי שתתברר לגופה, ולאורה לא מצאתי לקבוע, בעת הזו, כי העבודות או השימוש שנעשה במקרקעין חורג מן הסביר או להורות על הריסת העבודות. זאת, בין היתר בראי הנפסק כי ההנחה היא, שמשתמש אכן עושה בנכס שימוש סביר, כל עוד לא הוכח אחרת (ע"א 458/82 עדה וילנר נ' מרים נוביץ, פ"ד מב(1) 49, 57 - 58). אפנה בנוסף להוראת ס' 31 (א)(3) לחוק המקרקעין.

לטענה בדבר שימוש במקרקעין כחניון למשאיות (ס' 5 להשלמת סיכומי המבקשים מיום 4/10/20) - לא מצאתי תימוכין מספק בחומר שהוגש.

לנוכח כל האמור לעיל, בהינתן שעסקינן בקרקע חקלאית במושע, טענת המבקשים כי השימוש שעושים המשיבים במקרקעין חורג מן הסביר או מונע מהם שימוש דומה בקרקע - אינה נקייה מספקות וראוי כי תתברר לגופה במסגרת ההליך העיקרי.

לא מצאתי ממש אף בטענות המבקשים ביחס להיעדר זכות למשיב 4 במקרקעין. המשיבים אישרו בתגובתם כי המשיב 4 שוכר מהם את החלקה, ומשכך לכאורה קמה זכותו לחזקה בחלקם היחסי בה.

השוו לעניין זה רע"א 4107/15 כרם עתאמלה נ' קיבוץ אושה (24/8/15) הנ"ל, סעיף 11: " בענייננו השכירה הרשות לקיבוץ את חלקה היחסי במקרקעין, ומכאן שהמבקש והבעלים האחרים יכולים להשתמש ביתרת השטח באופן דומה." ראו עוד בהמשך פסק הדין, בסעיף 13: "....ושנית, בנסיבות האמורות שבהן לא משכירה הרשות את כל השטח, אלא רק את חלקה היחסי, ספק אם יש מקום להציב דרישת התייעצות עם יתר השותפים, כפי שנעשה הדבר לגבי החלטה של בעלי רוב החלקים במקרקעין משותפים באשר לניהול והשימוש הרגילים לפי סעיף 30(א) לחוק המקרקעין (ע"א 810/82 זול בו בע"מ נ' זיידה, פ"ד לז(4) 737, 740, 744 (1983)). יש לזכור גם שמטרת סעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין היא, כאמור, לאפשר שימוש סביר במקרקעין (להבדיל מניהול ושימוש רגילים) שלא ימנע שימוש דומה מהשותפים האחרים ." (ראו בנוסף, פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעניין זה בגדרי ע"א (חי') 41454-12-14 כרם עתאמלה נ' קיבוץ אושה (10/5/15), סעיף 5 לחוות דעתה של כבוד השופטת שטמר).

בנוסף אפנה לסעיף 34 לחוק המקרקעין, שעניינו זכות השותף לעשות בחלקו, לפיו: "(א) כל שותף רשאי להעביר חלקו במקרקעין המשותפים, או לעשות בחלקו עסקה אחרת, בלי הסכמת יתר השותפים."

אשר לטענה כי השטח שהושכר למשיב 4 חורג באופן מהותי מן חלק היחסי שבעלות המשיבים – בהעדר ראיות ולו לכאוריות לכך, ולאור טענות המשיבים בסעיפים 68-66 לתגובה כי הם מחזיקים כדין בחלקה, כי הם משתמשים בה בהתאם לנסח הרישום שצורף לבקשה, וכי העבודות בוצעו בה כחוק ובחלק שבבעלותם - אני סבורה כי ראוי שאף היא תתברר לגופה במסגרת ההליך העיקרי.

לנוכח האמור, איני רואה בעת הזו, להיעתר לבקשה ככל שהינה נוגעת למשיב 4.

עוד יש לתת את הדעת לכך, שבכתב התביעה עותר המבקש 1 אף לסילוק יד של המשיבים 1-3 מהחלקה, על אף שאין חולק בדבר בעלותם בחלקים מהחלקה.

נוסף על כך, מקובלת עלי טענת המשיבים כי משלא נמצא ביטוי בבקשה המקורית להליכים קודמים אשר התנהלו ביחס למקרקעין בוועדות התכנון והבניה; במסגרת ההליך הקודם; ובמסגרת ההליך המקביל בתיק 54983-11-16 - כפי שפורט בהרחבה בפרק שיוחד לטענות המשיבים - יש בכך משום חוסר ניקיון כפיים המטה את הכף לחובת הבקשה.

מאזן הנוחות נוטה אף הוא לכיוון דחיית הבקשה בעיקרה, בשים לב לסוג העבודות, אשר דומה כי ניתן יהיה להסירן ללא קושי ולהשיב את המצב לקדמותו ככל שהמבקשים יזכו בדין. המבקשים אף לא הניחו תשתית מספקת לנזק העלול להיגרם להם מאי מתן הצו או להשלכות הנטענות לעניין אפשרות החלוקה או עיבוד החלקה. בנקודה זו, מקובלות עלי טענות המשיבים בסעיף 18 לסיכומיהם.

על אף כל האמור לעיל - אני רואה להיעתר לבקשה באופן חלקי בלבד ביחס לביצוע עבודות עפר או אחרות נוספות במקרקעין.

בהינתן שבגדרי ההליך הקודם משנת 2018 הסכימו המשיבים כי יהיו רשאים לבצע פעולות חקלאיות בלבד במקרקעין לצורך נטיעת עצי זיתים וימנעו מהצבת גדר סביב המקרקעין נשוא המחלוקת (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 9/4/18 בהליך הקודם, שורות 18-20); בהינתן שההסכמות בהליך הקודם קיבלו תוקף של החלטה, על המשתמע מכך (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 9/4/18 בהליך הקודם, שורות 5-6); ובהינתן טיעון ב"כ המשיבים בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון בתיק זה מיום 22/9/20, שורות 28-30, לעניין שמירה על סטטוס קוו – אני מורה למשיבים 1-4 להימנע מביצוע עבודות עפר או אחרות, נוספות במקרקעין, למעט פעולות חקלאיות .

משהמבקשים העמידו עם בקשתם כתב התחייבות עצמית, איני רואה בנסיבות לחייבם בהפקדת ערבויות מעבר לכך (תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984) .

סוף דבר

אשר על כן ולסיכום, דין הבקשה בחלקה העיקרי - להידחות.

הבקשה למתן צו אשר ימנע מן המשיבים 1 – 4 או מי מטעמם להיכנס למקרקעין או להסיר את העבודות שבוצעו - נדחית.

הבקשה למתן צו אשר ימנע מן המשיבים 1 - 4 או מי מטעמם לבצע עבודות עפר או אחרות נוספות במקרקעין - מתקבלת. אני מורה בזאת למשיבים 1-4 להימנע מביצוע עבודות עפר או אחרות נוספות במקרקעין, למעט פעולות חקלאיות.

בראי התוצאה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשפ"א, 06 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.