הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 2022-09-21

בפני
כבוד ה שופט דניאל קירס

המבקשת

מאור ורשף בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד נדב כנפו, עוה"ד גל נהיר שפר

נגד

המשיבה
חסון פ.ע. מסחר (1997) בע"מ
באמצעות משרד חובב ביטון – עורכי דין ונוטריון
עוה"ד חובב ביטון, עוה"ד חן כהן

החלטה

1. בפני בקשה לצו מניעה זמני.

2. המבקשת, חברה העוסקת בייבוא ובמכירת ריהוט, אביזרים ומוצרים משלימים לבית, חתמה על חוזה שכי רות עם המשיבה, לפיו תשכור מהמשיבה שטח במבנה מסחרי ש "מקימה" המשיבה (ה"הואיל" השני להסכם). לאחר שהמשיבה שלחה למבקשת הודעה על ביטול החוזה עקב הפרות נטענות בידי המבקשת, המבקשת הגישה תביעה לאכיפת החוזה ולסעד הצהרתי, ועמה הגישה בקשה זו לצו מניעה זמני האוסר עליה להתקשר עם צד שלישי בעסקה הנוגדת את הסכם השכירות, והאוסר עליה לבצע פעולות הנוגדות את הוראות הסכם השכירות.

3. ביום 1.9.2021 ניתן צו זמני ארעי. התקיים דיון בבקשה, לאחר בקשה מוסכמת של הצדדים לדחות את מועדו. כפי שאפרט להלן, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. מצאתי כי המבקשת מצביעה על ראיות מספקיות לכאורה למתן סעד האכיפה הנתבע. אמנם, ככלל כשמדובר בנזק כספי בלבד בית המשפט אינו נוטה ליתן צו מניעה זמני; אולם מקום שמדובר בתביעה לאכיפת חוזה ומתקיימות ראיות מספקיות לכאורה, יש מקום בנסיבות המתאימות להגן על הזכות לאכיפה כבר בשלב הסעד הזמני. בענייננו, נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשת. לא מצאתי כי שיקול בענין תום הלב מוביל בנסיבות בענין לדחיית הבקשה.

ראיות מספקות לכאורה

4. המבקשת טענה בבקשה כי לאחר חתימת הסכם השכירות היא הסתמכה עליו, בכך שביצעה שינויים עסקיים, התקשרה עם אנשי מקצוע לשם התאמת הנכס שעל-פי ההסכם אמור להימסר ברמת "מעטפת", והודיעה לחברה שמשכירה לה את חנותה הנוכחי ת כי לא תממש את האופציה שלה להאריך את שכירותה בה. המבקשת טענה כי תוך כדי שהמשיבה ביצעה עבודות השיפוץ ו/או ההתאמה במבנה מושא הסכם השכירות שבמחלוקת , הודיע מנהל המשיבה מר שלום חסון למבקשת כי "המשיבה מעוניינת לנצל זכויות בניה נוספות ולשם כך עליה להרוס את המבנה לחלוטין ולהקימו מחדש, תוך הוספת שטחים – דרך הכרוך בהוצאת היתר בניה חדש" (פס' 27). לאור זאת – כך טענת המבקשת – מר חסון ביקש לדחות את מועד המסירה החוזי. לטענת המבקשת, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה המבקשת תנסה לזכות בשנת שכירות נוספת בחנותה הנוכחי ת וכי המשיבה תפצה או תשפה אותה בגין דמי השכירות שיהיה עליה לשלם בכפל לאחר מסירת החזקה. לטענת המבקשת, המשכיר ה הנוכחי ת שלה הסכימה לשנת שכירות נוספת , אך לא מעבר לכך. המבקשת טענה בבקשה כי בשלב זה ולהפתע תה, החלה המשיבה ל נסות לשכנע אותה לבטל את ההסכם עמה, תוך הסוואת המטרה האמתית שלה והעלאת טענות מניפולטיביות ותכסיסניות לפיהן נדמה שאופי המתחם המתגבש לא יטיב עם סוג בית העסק של המבקשת , והיא "הולכת לקראת" המבקשת במתן אפשרות לבטל את ההסכם. לטענת המבקשת, כאשר מסרה כי היא אינה מתכוונת לבטל את הסכם השכירות , יצא המרצע מן השק, כאשר המשיבה טענה כי יש באפשרותה להשכיר את הנכס תמורת דמי שכי רות גבוהים יותר באופן משמעותי. לטענת המבקשת, הצעתה האחרונה של המשיבה אל המבקשת היתה לפיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין ביטול מוסכם של ההסכם. לטענת המבקשת, היא הודיעה למשיבה כי היא דוחה את ההצעה ועומד ת על ההסכם, ובשלב זה המשיבה "שידרה עסקים כרגיל", תוך המשך מגעים לקראת ביצוע ההסכם. לתדהמת המבקשת התקבל במשרדה ביום 11.8.2021 מכתב מאת המשיבה המודיע על ביטול החוזה. לטענת המבקשת, הודעת הביטול חסרת בסיס.

5. בתגובה לבקשה טענה המשיבה כי בשנת 2020 או בסמוך לכך היא החליטה לשפץ את המבנה המצוי על המקרקעין שבבעלותה על מנת להקים עליהם מבנה מסחרי לצורך השכרה לאחרים. על רקע זה נחתם הסכם השכירות עם המבקשת, כאשר בהסכם השכירות נקבע כי היא משכירה למבקשת יחידה במבנה קיים וותיק בשטח של 830 מ"ר המסומנת בצבע אדום בתשריט שצורף כנספח להסכם. לטענת המשיבה, כאשר לאחר חתימת הסכם השכירות היא החלה לשפץ את המבנה (כפי שהוסכם בהסכם), "נאלצה המשיבה להרוס את המבנה שהיה מצוי על המקרקעין ולבנות במקומו מבנה חדש, זאת נוכח אילוצים תכנוניים ומקצועיים שהובאו לידיעת המבקשת בזמן אמת, בין היתר, הואיל והחומרים מהם היה בנוי המבנה הקודם היו מתאימים יותר למבנים ארעיים ולא למתחם מסחרי" (פס' 26). לטענת המשיבה היא פעלה להרוס את המבנה מן היסוד ולהקים מבנה חדש ושונה לחלוטין. לטענת המשיבה היא פעלה בשיתוף פעולה עם המבקשת אשר הסכימה כי המבנה החדש נראה לה טוב יותר ומתאים יותר למטרת השכירות. לטענת המשיבה, הוסכם כי נוכח השינוי המהותי בין המבנה המקורי והמבנה החדש, ייערך נספח מע ודכן של הסכם השכירות. נטען כי ביום 7.12.2020 קיבלה המשיבה היתר בניה לצורך ביצוע עבודות הקמת המבנה המסחרי. לטענת המשיבה, הריסת המבנה המקורי חייבה עריכת שינוי בהוראות הסכם השכירות לרבות חתימה על תכנית של המבנה החדש , שכן המושכר כהגדרתו בהסכם אינו קיים. לטענת המשיבה היא פנתה חזור ונשנה למבקשת על מנת שהיא תחתום על ה תוספת להסכם ועל התכנית של המבנה החדש, אלא שהמבקשת לא נאותה לחתום כאמור. לטענת המשיבה היא לא יכלה לקבל זאת. המשיבה טענה כי המבקשת ניתקה עמה קשר ונמנעה מלקדם את ההתקש רות העדכנית; ותחת זאת , פעלה לחתימת הסכם שכירות ארוך טווח לתקופה של שנים מול המשכירה הנוכחית שלה. לטענת המשיבה, הסיבה שהמבקשת לא הסכימה לחתום על התו ספת להסכם והתכנית למבנה החדשה נעוצה בכך, שהמבקשת רצתה להכניס לתוספת הוראה לפיה למבקשת תעמוד תקופת גרייס ולא תחוב בתשלום דמי שכירות עד חודש 5.2022. לטענת המשיבה, היא לא הסכימה לדרישה זו שהיוותה סחטנות. נטען כי המבקשת לא נענתה לדרישות לחתום על התכנית האדריכלית המיועדת של המבנה החדש על מנת שהמשיבה תו כל לבצע את העבודות הנדרשות, וכי העיכוב גרם לה נזקים. עוד ט ענה המשיבה כי המבקשת הודיעה כי המבקשת החלה להעלות טענות משוללות יסוד ביחס לפיצוי המגיע לה כביכול החל מחודש 2021 נוכח האיחור הנטען במסירת המושכר, למרות הוראות ההסכם, ובהתעלם משינוי הנסיבות הקיצוני ומהעיכובים שהיא גורמת. לטענת ה משיבה, נוכח הפרותיה היסודיות של המבקשת וכן הפרה צפויה מצדה, הודיעה לה המשיבה על ביטול ההסכם.

הטענה שהריסת המושכר מפקיעה את השכירות

6. הטענה המשפטית העיקרית של המשיבה לגוף הבקשה היא, שהמבקשת אינה מצביעה על ראיות מספקות לכאורה לסעד אכיפה, כי עם הריסתו כליל של המושכר מושא ההסכם בין הצדדים, השכירות פקעה מאליה. לענין זה מפנה המשיבה ל-ת"א (מחוזי ת"א) 3027/00 בורסי חברה לספרי משפט בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (28.3.2007) (להלן: ענין בורסי), ל-ע"א 3505/96 שרעבי נ' קפרא, פ"ד נ"ב(2) 419, 424 (1998), וליהושע ויסמן דיני הקניין – החזקה והשימוש 405 (2005). בענייננו, בהנחה – לצורך הדיון – כי המשיבה אכן הרסה לחלוטין את המבנה המקורי ובנתה מבנה חדש לחלוטין, הרי המצב בעת הגשת הבקשה לצו מניעה זמני היה כזה, שהמשכירה כבר הקימה מבנה חדש תחת המבנה שנהרס. בנסיבות כאלה אין זה ברור מאליו בעיני כי התוצאה המשפטית היא בהכרח פקיעת השכירות כמו במקרה ש בו המושכר נהרס ולא נבנה מחדש.

7. אולם העיקר בענין טענת המשיבה לפיה השכירות פקעה עם הריסת המבנה המקורי הוא, שטענה זו סותרת את גרסתה העובדתית (גרסתה העובדתית-משפטית) בתשובתה לבקשה, לפיה לאחר חתימת הסכם השכירות בכתב, הצדדים הגיעו לכדי הסכם (בעל פה) לפיו השכירות תחול על המבנה החדש הנטען.

8. לא זו בלבד שהמשיבה טענה שהצדדים הגיעו לכדי הסכמה שהשכירות תחול על המבנה החדש הנטען . טענת המשיבה בהודעה על ביטול החוזה (נספח 9 לתשובה) בענין הפרה יסודית של המבקשת בכך שהמבקשת לא חתמה והעבי רה את התכניות למבנה החדש, אינה יכולה לנבוע אלא מגרסה לפיה דווקא קיים בין הצדדים חוזה בנוגע למבנה החדש, אותו המבקשת הפרה.

9. כך גם טענות המשיבה בהודעת הביטול להפרה צפויה בענין אי-תשלום דמי שכירות, שאף היא ט ענה שביסוסה המשפטי בטענה שאף לאחר הריסת המבנה ובנייתו מחדש הנטענות (ראו פס' 5-4 למכתב), קיים בין הצדדים חוזה בנוגע למבנה החדש, אותו המבקשת מתעתדת להפר.

10. מכאן שהודעת הביטול סותרת את טענת המשיבה כיום לפיה הריסת המושכר הביאה לפקיעת השכירות (ראו פס' 3 לסיכומי התשובה). הודעת הביטול של המשיבה היתה, לכאורה , הודאה של המשיבה שהמשיך להתקיים חוזה בין הצדדים גם לאחר ההריסה הנטענת של המושכר.

הדין דומה בנוגע לטענת המשיבה לפיה הסכמות הצדדים בנוגע למבנה החדש הנטען לא היו מסוימות דיין לכריתת חוזה לגבי המבנה החדש: הרי בהודעת הביטול טענה המשיבה כי המבקשת הפרה את החוזה בנוגע למבנה החדש הנטען, לא כי לא התגבש חוזה בענין המבנה החדש הנטען עקב העדר מסוימות או טעם אחר כלשהו.

11. מעבר לנדרש אציין לגוף טענות המשיבה בענין הריסת המושכר, כי הנטל להוכיח שהמושכר נהרס לחלוטין, להבדיל משינויו באופן שלא היה בגדר הריסתו, רובץ על המשיבה כטענת הגנה מפני תביעת אכיפת חוזה שכירות. המשיבה הפנתה לתמונה של המבנה כפי שהיה בעת חתימת הסכם השכירות והמבנה כיום, והצביעה על הבדלים בין התשריט שצורף להסכם השכירות (ע' 37 לתשובה) לתשריט המוצע למבנה החדש הנטען (שם, ע' 64). לצד זאת, אף לשיטת מצהיר מטעם המשיבה מר מרדכי חסון, היתר הבניה שהתקבל לא היה היתר להריסה אלא לשינוי:

"אין אזכור [של הריסה] . שינוי במבנה קיים. אני מוריד את הקירות ומה שאני רוצה, שינוי. אני מגיש להם גרמושקה לעירייה ועל סמך זה מאשרים שינוי. זה ככה כדי לחסוך באגרות. אני רוצה רק לשנות את הקיים" (ע' 20 ש' 28-26)).

כאשר הוא נשאל מה ההבדל בין התשריט שצורף להסכם השכירות לבין התשריט החדש הוא השיב "אין הבדל. אחד מוגדל" (ע' 22 ש' 28). מאידך גיסא משתמע לכאורה מעדותו של המצהיר מטעם המבקשת מר מאור אברהם שמה שנותר מהמבנה המקורי הוא פילר החשמל (ע' 5 ש' 28). עיינתי בתמונות שהציגה המשיבה, לרבות התמונה בעמוד 53 לתשובה. כאמור הנטל להוכיח שהמושכר נהרס לחלוטין עד כדי פקיעת השכירות (להבדיל משינויו) רובץ לפתחה של המשיבה כטענת הגנה , ולא מצאתי כי המשיבה הראתה זאת בשלב זה בעוצמה הנדרשת כדי לגבור בבקשה לסעד זמני על הראיות לכאורה לטובת המבקשת.

המשיבה טענה שהמבקשת נמנעה מלהביא תצהיר של העד במבקשת אשר יודע את העובדות כמי שניהל את עיקר המגעים בין הצדדים, שאול אברהם . טענה זו נכונה (ע' 6 ש' 20-17), אולם משהנטל להוכיח שהמושכר נהרס (להבדיל משינויו) רובץ לפתחה של המשיבה, ולא נטען כי דווקא לשאול אברהם יש מידע שאין בידי המשיבה לגבי השאלה אם מדובר בהריסה או שינוי, אין באי-הבאת העד בשלב זה כדי להפוך את טענת המשיבה בענין הריסת המבנה לטענה שתגבר על הראיות לכאורה לטובת המבקשת.

אוסיף כי המשיבה עצמה טענה בסיכומים כי "במסגרת הדיון גופו באמצעות חוות דעת מומחה יובהר כי עסקינן במבנה השונה מהותית מהמושכר כפי שהוגדר בהסכם השכירות..." (פס' 8); כלומר, אף לדידה של המשיבה יש מקום לראיות נוספות על מנת להוכיח שהמושכר נהרס ולא רק שוּנה (המשיבה טענה בנוסף שם כי טענותיה בענין הריסה לא נסתרו, ובענין זה עיינו באמור לעיל בענין הראיות לכאורה בנושא זה).

כאמור, ההתייחסות לעיל לשאלת הרמת הנטל בידי המשיבה בטענה שהמושכר נהרס היא מעבר לנדרש, שכן הטענה ממילא סותרת את גרסתה לפיה הוסכם בין הצדדים על החלת יחסי השכירות גם על המבנה החדש הנטען, ולפיה המבקשת הפרה חוזה ביחס להסכמה זו.

הטענות בענין הפרה והפרה צפויה של החוזה בידי המבקשת

12. המשיבה טענה, לחילופין לטענה שהשכירות פקעה עם הריסת המושכר (פס' 58 לסיכומיה), כי המבקשת הפרה את החוזה.

13. ראשית טענה המשיבה, כפי שהיא טענה בהודעת הביטול, כי המבקשת הפרה את החוזה בכך שלא חתמה על התכנית של המבנה החדש הנטען. המבקשת טענה כי מדובר בהרחבת חזית (פס' 15 לסיכומי תשובה). אמנם המשיבה טענה בענין זה בתשובה לבקשה לצו מניעה זמני (פס' 9); אולם דומה כי טענת המבקשת בענין זה מכוונת לכך שאין טענה במכתב ההודעה על ביטול החוזה בענין אי-חתימה על ת כנית. שכן, המבקשת טענה בסיכומי ם מטעמה כי "משנימק הנפגע את הודעת הביטול, אין הוא רשאי להסתמך על עילת ביטול שלא הופיעה בהודעתו המנומקת, אלא אם נתן כדין הודעת ביטול חדשה" (ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, 224 (1998); ע' 14 לסיכומי המבקשת; ראו גם ע"א 8398/17 תאופוליס ג'אנופולוס, פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' Berisford Investments Limited , פס' 24 (10.6.2019)). ואכן, כטענת המבקשת, אין במכתב הביטול טענה שהמבקשת לא חתמה על תכנית.

במכתב הודעת הביטול יש טענה בענין אי העברת "התכנית האדריכלית המיועדת לשטח המושכר על מנת שמרשתי תוכל לבצע את הדרוש בהתאם לתכנית" (נספח 9 לתשובה, פס' 7). אולם כטענת המבקשת, התכנית האדריכלית מושא החוזה היא תכניות לעבודת התאמה שמתכוונת המבקשת לעשות במושכר . זאת, לאחר שהמבקשת כבר תקבל לידיה את החזקה בו (כמוסדר בסעיף 6.3.1 להסכם השכירות ; ראו גם סעיף 10 לו); ואין מדובר לכאורה בחתימה של המבקשת על ת כנית של המשיבה בענין המבנה החדש הנטען.

בבחינת למעלה מן הנדרש אציין את טענת המבקשת לפיה המשיבה כלל לא דרשה ממנה לחתום על ת כנית של המבנה החדש הנטען, וכי כל ההתכתבות שעליה הצביעה המשיבה עניינה תכניות אדריכליות ולא תשריט של המבנה החדש הנטען (פס' 9-8 לסיכומי התשובה). לא עלה בידי מצהיר מטעם המשיבה מר מרדכי חסון להצביע על דרישה בתכתובת ש הוצגה, בענין חתימה על תוספת להסכם (ע' 20 ש' 11-9). המשיבה טענה בצדק כי טענת המבקשת לפיה מעולם לא הומצאה לה תוספת להסכם (פס' 45 לבקשה) הופרכה, שכן המצהיר מטעמה אישר בחקירתו שהוא ראה אותה לקראת הדיון (ע' 16 ש' 11; אציין כי אף המשיבה לא צירפה את התוספת לתשובתה לבקשה ). כמו כן יש נה תכתובת על העברת תשריט אל המבקשת (ראו ע' 76 לתשובה) . אולם בכך אין כדי להוכיח שהמשיבה דרשה חתימה על תשריט, או כי הוסכם על חתימה על תשריט. כאמור, התייחסות זו לגוף הטענה בדבר הפרה עקב אי חתימה על תשריט היא מעבר לצורך, שכן טענה כאמור ממילא לא הופיעה במכתב הודעת הביטול.

14. כעת אדון בטענה שכן נטענה במכתב הודעת הביטול של המשיבה , בענין אי-העברת תכניות אדריכליות. הטענה במכתב הודעת הביטול היתה כי נציגי המשיבה פנו מספר רב של פעמים על מנת שהמבקשת "תעביר לידיהם את התכניות האדריכליות המיועדות לשטח המושכר על מנת שמרשתי תוכל לבצע את הדרוש בהתאם לתכנית" (נספח 9 לתשובה, פס' 7) . כפי שכבר צוין, לטענת המבקשת, על פי הסכם השכירות היה על המשיבה למסור את המושכר במצב של "רמת מעטפת" בלבד, כאשר עבודות ההתאמה הפנימיות במושכר אמורות להתבצע על ידי המבקשת על חשבונה , לאחר מסירת המושכר לחזקתה. לטענת המבקשת, לפי הסכם השכירות ובניגוד לטענת המשיבה, המבקשת לא התחייבה להמציא תכניות אדריכליות על מנת שהמשיבה "ת וכל לבצע את הדרוש בהתאם לתכנית". המבקשת מפנה לסעיף 6.3.1 להסכם, וטוענת שהתכניות היחידות שהיה עליה להציג ולקבל עליהן אישור הן תכניות הנוגעות להתאמה שהמבקשת תהא מעוניינת לבצע בעצמה במושכר, לאחר מסירת החזקה עליה. עוד טענה המבקשת כי אין מחלוקת שהתכניות הוצגו, וכי המשיבה לא טענה למועד שלשיטתה היה על המבקשת להציג את התכניות, ועל כן ממילא אין הפרה של ההסכם בענין מועד ההצגה. בנוסף טענה המבקשת כי משהוצגה התכנית האדריכלית , ממילא תוקנה ההפרה המוכחשת זה מכבר (פס' 46 לבקשה). המשיבה טענה בתשובה כי התכניות הוצגו לראשונה כנספח לבקשה, והיא טוענת כי משלא תוקנה ההפרה למרות פניות רבות במשך זמן, המשיבה היתה רשאית לבטל את החוזה בגין ההפרה (פס' 73-72 לתשובה לבקשה). הטענות של המשיבה בענין הפרת החוזה בידי המבקשת הן טענות הגנה שעל המשיבה להוכיח בתביעת אכיפה זו. המצהיר מטעם המבקשת העיד כי בחודש 5.2021 המשיבה קיבלה את התכנית האדריכלית (ע' 11 ש' 25), למרות שאין לו אסמכתא לכך (ש' 21). כך או כך, המצהיר מטעם המשיבה מר מרדכי חסון העיד בענין המבקשת כי "היא לא הפרה את ההסכם ותעזוב אותי מהסמנטיקה הזו" (ע' 22 ש' 15; פס' 29 לסיכומי המבקשת). לאור זאת איני מוצא – גם נוכח אי-הבאת תצהיר של שאול אברהם – כי המשיבה הוכיחה לכאורה את טענת ההגנה בענין אי-העברת הת כנית בעוצמה שיש בה כדי לשלול מסקנה בענין ראיות מספיקות לכאורה לעילה בדבר אכיפת חוזה השכירות.

15. בענין טענת המשיבה בענין הפרה צפויה של ההסכם: המשיבה טענה סיכומיה כי המבקשת מסרה במספר הזדמנויות כי אין בכוונתה לשלם דמי שכירות (פס' 65). המשיבה טענה במכתב הודעת הביטול כי המבקשת הודיעה כי בכוונתה להגיש תביעה כספית נגד המשיבה לאחר מסירת המושכר לידיה , בנושא זכות שלא לשלם דמי שכירות (פס' 11-10 למכתב – "...דרשת ללא שום בסיס חוזי שלא לשלם שכר דירה עד לחודש מאי 2022. לאחרונה הגדלת לעשות שעה שהודעת כי בכוונתך להגיש תביעה כספית כנגד מרשתי... בגין טענות מופרכות אלו"; ההדגשה הוספה). המבקשת טענה בבקשה כי ברור שטענות לזכאות לפיצוי אינן בגדר הפרת חוזה (פס' 47 לבקשה). איני מוצא כי המשיבה מצביעה לכאורה על הפרה צפויה של הסכם. אף לשיטת מכתב הודעת הביטול, ה"איום" של המבקשת בענין דרישה שלא לשלם דמי שכירות כאמור, לא היתה שהיא תימנע מלשלם דמי שכירות, אלא – שהיא ת גיש תביעה כספית "בגין...טענות אלה" . גישה לערכאות בטענות נגד בעל חוזה אינה בגדר הפרת חוזה.

16. סיכום ביניים: לא מצאתי כי טענות ההגנה של המשיבה בענין הפרת חוזה מורידות את הראיות לכאורה של המבקשת בענין זכות האכיפה מתחת לרף בתקנות, של ראיות מספיקות לכאורה, כאשר לשיטת המשיבה עצמה במכתב הודעת הביטול הצדדים הסכימו ביניהם כי יחסי השכירות יחולו על המבנה החדש הנטען.

הטענה לפיה אכיפת החוזה תצריך מידה בלתי סבירה של פיקוח מצד בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל

17. המשיבה טענה בסיכומים כי כפי שעולה מעדותו של המצהיר מטעם המבקשת מאור אברהם , יחסי הצדדים מעורערים, כבר כעת לפני שהמבקשת קיבלה חזקה במושכר. לטענת המשיבה, רק בימים ה אחרונים נציגי המבקשת הגיעו למתחם מושא ענייננו, צילמו אותו בניגוד לאמור בשלטים המוצבים שם, ואף התווכחו עם אחד העובדים והזמינו למקום משטרה. לטענת המשיבה, ישנו משבר עמוק ואי אמון שכבר הגיע לפתחו של בית המשפט, עניין אשר ימ נע מהצדדים כל סיכוי להצמיח שיתוף פעולה. לטענת המשיבה, הדבר גורע מסיכויי התביעה להתקבל.

18. לענין זה הפנתה המשיבה ל-ע"א (מחוזי ת"א) 44884-02-20 כהן נ' הרטוב לוי בע"מ, פס' 14-13 (15.8.2021)(להלן: ענין כהן). באותו פסק דין קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי אין מקום להיענות לתביעת המשיבה שם, חברה קבלנית, לאכיפת הסכם קבלנות לבניית ביתם של בני הזוג המערערים. זאת, לאור החריג לזכות לאכיפת חוזה שבסעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 לפיו " ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל" (פס' 11 לפסק הדין). כבוד השופטת י' שבח עמדה שם על הפרמטרים המרכזיים בני ההשפעה הנבחנים בחלופה זו: מורכבות החוזה, משך הזמן הדרוש לביצועו, היחסים בין הצדדים ומידת האמון ביניהם (שם). באותה פרשה מדובר היה בחוזה לבניית ביתם של ה מערערים שם "מהמסד עד לטפחות", החל משלב התכנון וכלה במסירת המפתח, כאשר "במצב דברים זה נדרשים שיתוף פעולה ומידת אמון מינימלית, במובחן מיריבות וחשדנות כבר מהרגע הראשון" (פס' 12 ). השופטת שבח קבע ה שמה שהכריע את הכף מבחינתה היתה היריבות המשפטית של הצדדים שם. היא עמדה על כך שהיריבות של הצדדים שם כבר הצריכה הכרעה שיפוטית בתיק נוסף (פס' 13), כאשר הוכרע ב תיק האחר כי החברה המשיבה לא שילמה למערער מזמין הבית, בגין עבודות בתחום הקי דוח שהזמינה ממנו. כן עמדה על כך שהמערערים הזמינ ו משטרה נגד המשיבה, אשר ביצעה עבודות במקרקעין שכנים, בגין פלישה, חפירה ואף פינוי פסולת בנין ועודפי עפר למגרשם, וקבעה כי עצם הגשת התלונה למשטרה מחזקת את ההתרשמות בדבר היריבות הקשה השוררת בין הצדדים (פס' 13). באותן נסיבות קבעה השופטת שבח כי –

"רואות עינינו שבין הצדדים קיימים אי אמון מוחלט ויריבות קשה המגיעה לערכאות, במובחן ממסקנת בית המשפט קמא שראה לפניו רק 'אמירות כלליות לחוסר צדק או אובדן אמון.' מכל מקום, היריבות שנוצרה חסרת סיכוי להצמיח בעתיד הנראה לעין שיתוף פעולה ויחסי אמון סבירים. בנסיבות המיוחדות כפי שפורטו לעיל, התוצאה המתחייבת היא הפרדת כוחות, משהשניים לא נועדו להלך יחדיו, קרי, הימנעות מאכיפה. פסק דין המחייב את שני הצדדים לבנות בצוותא את בית המערערים יוביל אותם חיש קל להליך משפטי חדש, והרי לנו החשש הממשי לצורך בפיקוח צמוד ובלתי סביר מצד בית המשפט" (פס' 14).

19. ראשית אציין, כי הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק הדין בבית המשפט העליון (רע"א 6459/21 הרטוב לוי בע"מ נ' כהן), וראוי שהמשיבה תציין זאת כאשר היא מפנה אל פסק הדין.

20. בענייננו, אמנם קיים סכסוך בין הצדדים, ומצהיר המבקשת אישר כי כאשר נציגי המבקשת באו לצלם במקום הם הזמינו משטרה ( ע' 17 ש' 3-1). אולם אין מדובר בענייננו בצורך בשיתוף פעולה בבניית מבנה מהמסד עד הטפחות. הסכם השכירות בין הצדדים מסדיר העברת חנות במצב "מעטפת", כאשר המבקשת לכאורה רשאית לבצע בעצמה ועל חשבונה עבודות התאמה. אמנם לפי סעיף 6.3.1 להסכם נדרש אישור של המשיבה לעבודות ההתאמה; אולם אין להשוות אישור חד פעמי זה ל שם ביצוע עבודות בידי המבקשת עצמה, לצורך בשיתוף פעולה בין מזמיני שירותי בניית בית לקבלן (וראו טענות המערערים בענין כהן בענין "לוח זמנים להחלטות מזמין" שקבע, כך נטען, "שלושים נקודות זמן" לפיהן "כל כמה ימים צריכים המערערים לקבל החלטה ביחס לנושא מסוים" – שם, פס' 6). בענייננו עולה מטענות המשיבה כי הצדדים הסכימו על תחולת יחסי השכירות גם בנוגע למבנה החדש הנטען, אולם הם לא הגיעו להסכמה בענין פיצוי עקב שינוי במועד העברת החזקה. ייתכן והצדדים יידרשו לניהול תביעה בנושא זה, אולם המבקשת הבהירה את כוונתה לשלם את דמי השכירות החודשיים ולטעון את טענותיה לפיצוי במסגרת תביעה, כך שאין בענין זה כדי למנוע את הוצאתה לפועל של השכירות. אמנם נדרש מידה של שיתוף פעולה בין משכיר לשוכר תוך כדי השכירות, ומדובר בענייננו בהסכם שכירות לשנים ארוכות, אולם אין מדובר באינטנסיביות של שיתוף הפעולה כפי שנטענה בענין כהן, העלולה להצדיק שלילת סעד אכיפת החוזה בגין מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט או של לשכת ההוצאה לפועל.

21. סיכום ביניים: המבקשת מצביעה על ראיות מספקות לכאורה לסעד של אכיפת חוזה.

מאזן הנוחות

22. המבקשת טענה בבקשה שמדובר בהסכם שכירות לתקופה של 10 שנים, כאשר היא עתידה לפנות בקרוב את הנכס הנוכחי אותו היא שוכרת, ואי-מתן צו מניעה זמני עלול להביא לחיסול עסקה ולמצער לפגיעה קשה בו; לפגוע אנושות במוניטין עסקה; לגרום לה אובדן הכנסה שעלול להכניסה לסחרור כלכלי; להביא לאובדן השקעותיה בהעתקת בית העסק ובהרחבתו בהסתמך על ההסכם. כל זאת, בתקופת מגפת הקורונה אשר פוגעת במשק, כאשר המבקשת כמו עסקים רבים נוספים פועלת לילות כימים כדי למנוע פגיעות נוספות ולהביא לצמיחה עסקית מחודשת. המבקשת טענה כי בנסיבות אלה, הסתמכותה על הסכם השכירות ארוכת הטווח, לרבות גודלו ומיקומו הייחודי של המושכר וכן דמי השכירות המוסכמים, משמעותית במיוחד. המבקשת טענה כי הנזק היחיד שיכול להיגרם למשיבה כתוצאה ממתן הצו הוא הפסד דמי שכירות של מספר חודשים בודדים ככל ויתברר כי אין כל בסיס לטע נות המבקשת. לטענת המבקשת, זה נזק שהוא כספי בלבד, והמשיבה מחזיקה די והותר בטוחות מהן היא תוכל להיפרע, כגון שטר חוב צמוד למדד בסך של ששה חודשי שכירות , וכן ערבויות אישיות של בעלי המבקשת. עוד טענה המבקשת שהמשיבה ממילא יכולה למזער נזק על ידי כך שתקיים את הסכם השכירות, תעביר חזקה במושכר למבקשת תמורת דמי השכירות החודשיים.

23. המשיבה טענה בתשובה לבקשה כי הנזק הצפוי למבקשת אם בכלל הוא נזק כספי שניתן לפיצוי ועל פי ההלכה, אינו מצדיק מתן צו מניעה זמני. לטענתה, המבקשת האריכה את הסכם השכי רות הנוכחי שלה עד 31.5.2022 ובהתאם לתוספת לאותו הסכם היא רשאית להאריך את הקופה עד 31.5.2026. יוצא אם כן כי המבקשת מפעילה את עסקה במושכר בו הוא מופעל מזה שנים רבות, ובו קהל לקוחותיה מכיר אותה מזה תקופה ארוכה , ויכולה להמשיך ולהפעיל אותו באותו מו שכר לטווח ארוך, ולא ברור איזה נזק ייגרם לה כתוצאה מביטול הסכם השכירות. עוד טענה המשיבה כי המבקשת כלל לא החלה עבודות התאמת בפנים המושכר מושא המחלוקת, ו על כן לא נשאה בהוצאות כאמור, ואין לה כל זיקה מיוחדת למושכר. נטען כי הוצאות המבקשת בגין העסקה בין הצדדים מסתכמות לכל היותר בהוצאות תכנית אדריכלית, ענין אשר בוודאי ניתן לפיצוי כספי ככל שיתברר כי הודעת הביטול נעשתה שלא כדין. לעומת זאת, המשיבה צפויה לפגי עה בזכות הקניין שלה, זכות ראשונה במעלה.

24. אמנם לא מצאתי כי המבקשת הצביעה על נזק החורג מנזק כספי (והיא אף לא טענה לצפי לקשיי פרעון מהמשיבה). לא נהיר כיצד ייפגעו המוניטין של המבקשת מאי-אכיפת ההסכם, וטענות המשיבה לפיה המבקשת מפעילה את עסקה במיקומו הנוכחי מזו תקופה ארוכה ולקוחותיה מכירים אותה שם, מקובלות עלי. המבקשת לא הראתה כיצד אי-אכיפת ההסכם יביא לחיסול או לפגיעה קשה בעסקה. היא טענה לצורך להתרחב וכי המושכר הנוכחי בו היא מפעילה את עסקה אינו גדול מספיק; אולם כאשר ב"כ המשיבה הטיח במצהיר מטעם המבקשת כי יש בעפולה היום בבניה מתקדמת ששה מתחמים מסחריים ברדיוס של קילומטר ממקרקעי המשיבה (תוך פירוטם), ושאל מדוע התרחבות עסקה של המבקשת אינה יכולה להתממש באחד מהם, הוא לא הכחיש שישנם ששה מתחמים מסחריים בבניה מתקדמת כאמור, וטען כי המקרקעין של המשיבה מצויים ממול לחנות הנוכחית של המבקשת. כן טען המצהיר מטעם המבקשת להתאמה בין סיום תקופת השכירות במושכר הנוכחי לבין תחילת תקופת השכירות בחוז ה מושא המחלוקת (ע' 15 ש' 28-15). עוד העיד כי כאשר "התחיל הבלגן" הוא חיפש מקום ולא מצא מקום (ע' 1 5 ש' 32). בתשובות אלה כשלעצמן לא מצאתי בסיס לטענה שהמבקשת אינה יכולה לאתר מושכר אחר בזמן שנותר לה בחנותה הנוכחית, ולא הוסברה החשיבות המכרעת הנטענת של מיקום המקרקעין של המשיבה מול החנות הנוכחית של המבקשת. המבקשת לא הצביעה על השקעות כספיות בהסתמך על ההסכם מושא המחלוקת, מעבר להשקעות לצורך הכנת התכנית האדריכלית. הטענה לפיה אי-אכיפת הסכם השכירות תביא לסחרור כלכלי או לחיסול או פגיעה קשה בעסקה של המבקשת, נטענה בעלמא.

25. המשיבה הפנתה לכלל, לפיו –

"אכן, כאשר עסקינן בנכס מקרקעין, להבדיל מחיוב כספי, יש להבחין בין נכס מקרקעין המשמש למגורים לבין נכס מקרקעין המשמש למסחר או להשקעה. ההנחה היא כי האינטרס של המבקש סעד זמני בנכס מקרקעין מהסוג השני הוא עסקי-כלכלי בלבד כאשר העברתו ומימושו מגלמים בתוכם נזק כספי הניתן לפיצוי (ע"א 1237/13 קונין נ' גפני, פסקה 14 (7.4.2013); ע"א 589/10 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי - אגודה ארצית שיתופית להתיישבות , פסקה 16 (12.4.2010); ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ, פסקה 5 (30.8.2006)" (כבוד השופט ע' גרוסקופף ב-רע"א 4417/18 בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פס' 28 (3.12.2018)(להלן: ענין בבלפור)).

המבקשת מצדה הפנתה להחלטתו של כבוד השופט י' דנציגר ב-רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פס' 11(ב) (25.2.2013), בענין בקשתו של צד המבקש אכיפת חוזה לצו מניעה זמני:

"אשר למאזן הנוחות – שאלת מאזן הנוחות היא השאלה אשר שתי הערכאות קמא נחלקו בדבר אופן יישומה, לנוכח הקביעה כי סיכויי התביעה טובים. כאמור, שאלה זו אינה מצדיקה דיון ב'גלגול שלישי', כאשר מדובר לכל היותר ביישום של הכללים הידועים שהותוו והשתרשו בפסיקה. לפיכך, אין בכוונתי לשוב ולבחון את הדברים. יחד עם זאת, מוצא אני לנכון להבהיר – במישור העקרוני –  כי גישתו של בית משפט השלום, לפיה יש להגן על הזכות החוזית של המבקשת מפני פעולה חד-צדדית של המשיבה, באמצעות הענקת סעד זמני כבר בשלב המקדמי של ההליך, אינה משוללת יסוד והגיונה בצידה. המבקשת הפנתה בבקשתה לשורה של החלטות שניתנו במשך השנים בבתי המשפט המחוזיים, בהן העניקו בתי המשפט לתובע שביקש לאכוף חוזה ברור ומפורש סעד זמני אשר תכליתו לשמור על המצב הקיים, במובן זה שהנתבע חויב להמשיך ולקיים את החוזה עד לסיום בירור ההליך, על אף טענותיו כי קמה לו זכות שלא לקיימו (בכלל או תוך 'התאמה'), וזאת אף כאשר הנזק שייגרם לתובע הינו נזק כספי שניתן לפיצוי בסופו של יום [ראו, למשל: החלטת השופט י' עמית בבש"א (חי') 5745/08 יוראי (ג'ורג') פועם נ' קיבוץ עברון ד"נ גליל מערבי (28.4.2008); החלטת השופטת ה' גרסטל בבר"ע (ת"א) 2482/04 עיריית פתח תקווה נ' סיגלית הבר (14.11.2004); החלטת השופט ע' עיילבוני בה"פ (נצ') 46553-05-11 קולחי הגלבוע בע"מ נ' מלאה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (9.6.2011); החלטת השופט ד"ר ק' ורדי בבש"א (ת"א) 134457/02 קונדיטוריה גן העיר בע"מ נ' ניהול גן העיר בע"מ (11.12.2002)]. מובן כי כל מקרה ונסיבותיו, ואין בכוונתי לערוך במסגרת ההחלטה דנן השוואה והבחנה בין המקרים השונים שנדונו בהחלטות דלעיל, על עובדותיהם, לבין המקרה דנן.

  יחד עם זאת, מוצא אני לנכון להדגיש את הרציונאל שעובר כחוט השני בכל ההחלטות שהוזכרו דלעיל – ואשר מקובל עלי במלואו – לפיו הסעד הזמני נועד לשמור על המצב הקיים בהתאם לחוזה ערב ההפרה, וכי הזכות החוזית הינה זכות שראוי להגן עליה כבר בשלב הסעד הזמני, ככל שסיכויי התביעה טובים וככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בנסיבות אלה סבורני כי יש להיזהר מליתן משקל יתר לטענה – הנטענת במסגרת מאזן הנוחות – כי כאשר מדובר בחוזה מסחרי, הנזק תמיד ניתן לפיצוי כספי ולכן אין הצדקה למתן סעד זמני" (ההדגשה במקור).

המבקשת הפנתה גם כן לדבריו של כבוד השופט ע' עיילבוני ב-ה"פ (מחוזי נצ') 46553-05-11 קולחי הגלבוע בע"מ נ' מושב מלאה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (9.6.2011) :

"עיקרון מנחה במשפט האזרחי הוא שחוזים יש לקיים. פגיעה בעיקרון זה עלולה לפגוע בוודאות העסקית והמשפטית. העיקרון מבטיח כי צד החותם על חוזה ידע לכלכל את צעדיו ולתכנן את עתידו, על בסיס של קיום אותו חוזה. עיקרון חשוב זה יש לשמור מכל משמר.
....
שיקול נוסף מלבד שיקול הוודאות העסקית הוא שיקול 'ציבורי-מוסרי', במובן זה שאם תינתן גושפנקא – ולו במרומז – לכך שביטול ההסכם בדרך מחטף והכנסת גורם אחר ל'אטמוספירה החוזית' הקודמת, מבלי שהוכח כי ביטולו של ההסכם הקודם נעשה כדין ומבלי שהוכחה הפרה כלשהי, ובוודאי לא הפרה יסודית, עלולה לשדר מסר לציבור כי ניתן לבטל, גם ללא הצדקה, חוזה קיים, ליצור עובדות בשטח ולהציע השבה ופיצוי חלף קיום ההסכם. למסר זה יש השלכה רוחבית ורחבה, ויש בו הזמנה לציבור להפר הסכמים על ידי ביטולם כל אימת שעולה מחלוקת כזו או אחרת בין צדדים לחוזה או כל אימת שצצה הזדמנות יותר ראויה, דבר החותר תחת דיני החוזים. אמור מעתה: לא די בביטול החוזה, אלא דרוש ביטול כדין, ולצורך כך דרוש להוכיח הפרה – לכאורה – אשר הצדיקה את הביטול, דבר שלא נעשה במקרה דנא. הפסיקה כבר קבעה, לא אחת, שקיים ערך מוסרי בנוסף לערך הכלכלי והציבורי, לעצם קיום הבטחות חוזיות. הן המחוקק בחוקי דיני החוזים והן הפסיקה קבעו כי אכיפת חוזה היא דרך המלך והיא הדרך הראויה בנסיבות המתאימות."

קביעת השופט עיילבוני באותה פרשה לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקשת צו המניעה שם אושרה בידי כבוד השופט א' גרוניס בבית המשפט העליון ("נכון הוא שהנזק שנגרם לקולחי הגלבוע ניתן לפיצוי כספי. אך הוא הדין ביחס לנזק שייגרם למושב ולפסגת הגליל כתוצאה ממתן הסעד הזמני" (רע"א 4670/11 מושב מלאה, מושב עובדים להתיישבות נ' קולחי הגלבוע בע"מ, פס' 6 (4.8.2011).

26. בהחלטה של השופט גרוסקופף בעניין בבלפור הנזכר לעיל, וכן בהחלטות אליהן הוא הפנה שם (ראו במצוטט לעיל מענין בבלפור ), לא היה מדובר בדחיית בקשה של צד המבקש אכיפת חוזה לסעד זמני מאחר שמדובר בנזק כספי בלבד. עם זאת, ב-רע"א 3452/21 קחטן נ' בנק הפועלים בע"מ, פס' 15 (7.7.2021) חזר השופט גרוסקופף, בפרשה בה כן מדובר היה בעתירת מבקש אכיפת חוזה לצו מניעה זמני (ראו פס' 9 לאותה החלטה), על כך ש"כידוע, במסגרת שקילת בקשה למתן סעד זמני יש להבחין בין נכס מקרקעין המשמש למגורים לבין כזה המשמש למסחר או להשקעה – בעוד שלגבי נכס מהסוג הראשון תיטה הכף לטובת קבלת הבקשה נוכח ההשלכות הבלתי הפיכות הכרוכות בפינוי אדם מבית מגוריו, הרי שביחס לנכס מהסוג השני הה נחה היא כי האינטרס של מבקש הסעד הזמני הוא עסקי-כלכלי בלבד וניתן לפיצוי כספי, ולכן ככלל אין הצדקה להיענות לבקשה".

27. גישתו של השופט דנציגר לפיה יש להגן על הזכות החוזית של המבקשת לאכיפה מפני פעולה חד-צדדית של המשיב ה באמצעות הענקת סעד זמני בנוגע לנכס מסחרי גם כאשר הנזק הצפוי אינו חורג מנזק כספי , נראית לי (היא גם גישתו של השופט עילבוני, בקביעה לגבי מאזן הנוחות שהיתה מקובלת על השופט גרוניס). שכן לצד לחוזה הזכות לאכיפה (סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970), להבדיל מהזכות הנפרדת לפיצוי כספי. מקום שיש זכות, יש סעד (ubi jus ibi remedium), ואי-הגנה על זכות האכיפה בסעד זמני בנסיבות שבהן המבקש אינו מצביע על נזק החורג מנזק כספי, מותירה את סעד האכיפה כסעד רק להלכה, ולא למעשה. מדובר לדעתי, כדברי השופט עיילבוני המצוטטים לעיל, בשידור מסר לציבור כי ניתן לבטל, גם ללא הצדקה, חוזה קיים, ליצור עובדות בשטח ולהציע השבה ופיצוי חלף קיום ההסכם .

28. הדברים הללו ישימים בענייננו, שבו כאמור המצהיר מטעם המשיבה העיד כי המבקשת "לא הפרה את ההסכם ותעזוב אותי מהסמנטיקה הזו" (ע' 22 ש' 15; פס' 29 לסיכומי המבקשת) , ועוד העיד: " שום נזק, לא רוצה אותם. מי שמאיים עליי בתביעה לא רוצה אותו לידי" (ע' 22 ש' 1) .

29. בענייננו, בכל הנוגע לנזק הצפוי למשיבה אם יינתן צו מניעה זמני, אין בטענה בדבר זכות הקניין במקרקעיה כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתה. זכות הקניין היא אמנם זכות חוקתית, והיא כוללת את זכותו של הבעלים להשכיר את קניינו לאחר. משעשה כן, ובהעדר טענה טובה להפרת ההסכם, אכיפת השכירות אינה סותרת את זכות הקניין של הבעלים, אלא דווקא משקפת מתן תוקף להחלטה שקיבל בעל הקנין בענין מה ייעשה בקניינו (השוו הפרשה אליה הפנתה המשיבה, בה נוכח סיכויים לא טובים לתביעת אכיפה העדיף בית המשפט את זכות הקניין של הבעלים על פני זכות השכירות של השוכר, בת"א (שלום (ת"א) 39735/06 משרדי תעשיה בע"מ נ' גוונים בנחלה בע"מ, ע' 8 (31.12.2009)). אפנה שוב, והפעם בענין מידת הנזק הצפויה למשיבה, לעדותו של המצהיר מטעם המשיבה מרדכי חסון בענין הנזק הצפוי למשיבה: " שום נזק, לא רוצה אותם. מי שמאיים עליי בתביעה לא רוצה אותו לידי" (ע' 22 ש' 1).

30. לאור כל האמור לעיל, הנני מוצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

תום לב וניקיון כפיים

31. המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף מפאת אי-ניקיון כפיים, כי המבקשת הסתירה בבקשה שהמושכר אינו קיים עוד ויש מבנה חדש שהוקם במקומו. לא מצאתי מקום לדחות את הבקשה על הסף בגין טענה זו. המבקשת לא הסתירה טענה זו של המשיבה, אלא צירפה לבקשתה את מכתב הודעת הביטול הכוללת את הטענה לפיה המבנה נהרס והוקם מחדש.

32. המשיבה טענה שהמבקשת הציגה מצג שווא בבקשה בענין נזקים שנגרמו לה, מקום שלא הוציאה הוצאות כלל. המשיבה זנחה טענה זו בסיכומים , שכן כאמור לעיל היא טענה בהם כי המבקשת הוציאה כסף על תכנית אדריכלית.

33. המשיבה טענה שהמבקשת הציגה מצג שווא לפיו לא נדרשה לחתום על תכנית ביחס למבנה החדש הנטען, אולם כאמור לעיל לא מצאתי שהמשיבה הראתה לכאורה שהיתה דרישה לח תימתה.

34. המשיבה טענה כי בחקירתו של המצהיר מטעם המבקשת עלה בבירור שטענת המבקשת לפיה תוספת לחוזה לא הומצאה לה, היא שקרית. כבר עמד תי לעיל על ענין זה, וטענה זו של המשיבה מקובלת עלי. כמו כן הפנתה היא לכך שמצהיר המבקשת נתן תשובות סותרות בשאלה אם נכח בפגישה חשובה, וכי מר שאול אברהם, שאין מחלוקת שהיה נציג המבקשת שניהל את עיקר המגעים עם המשיבה אך לא נתן תצהיר בבקשה, דיבר בזמן עדות אחיו והוצא מן האולם. אולם לפי תקנה 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שוקל בית המשפט במסגרת בקשה לסעד זמני את תום לבם של שני הצדדים. וכנגד קשיים אלה בענין תום לב אצל המבקשת , עומד חוסר תום לב של המשיבה, בניסיונה להתנער מחוזה שהיא כרתה, לכאורה ללא הצדקה בדין. ראינו לעיל כי המשיבה טענה תחילה, עת לשיטתה המבנה כבר נבנה מחדש, להפרת חוזה; בהמשך טענה טענה סותרת לפיה החוזה פקע עוד קודם להודעת הביטול נוכח כיליון הנכס; ובסופו של דבר התגלה המניע האמיתי, לכאורה, של המשיבה. לא הפרת החוזה, לא פקיעתו מאליו, אלא –

"שלום [צ"ל שאול – ד"ק] התחיל עם דרישות של פיצוי וגרייס. מה שאמרתי קודם, ברגע שהוא אמר נתבע, אמרתי לו שאין הסכם ולא משכיר לו את החדש " (ע' 21 ש' 20-19).

"לא הפרה את ההסכם ותעזוב אותי מהסמנטיקה הזו" (ע' 22 ש' 15; פס' 29 לסיכומי המבקשת) .

"שום נזק, לא רוצה אותם. מי שמאיים עליי בתביעה לא רוצה אותו לידי" (ע' 22 ש' 1).

נוכח חוסר תום הלב של המשיבה, אינני מוצא כי חוסר תום הלב של המבקשת עליו עמדתי לעיל, גובר על השיקולים בדבר ראיות מספקות ל כאורה ומאזן הנוחות, המצביעים לכיוון מתן צו זמני.

סיכום

35. הבקשה מתקבלת. המשיבה טענה בענין קושי ליישם צו המנוסח כניסוח המבקשת בענין "הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים ביום 15.7.2020". מדובר בהסכם השכירות הכתוב אשר התייחס לתשריט של המבנה לפני שהמבנה עבר שינויים (או הריסה). עמדתי בהחלטה זו על כך שלשיטת המשיבה בהודעת הביטול, הצדדים הסכימו שיחסי השכירות ימשיכו לחול גם לאחר בניית המבנה מחדש (לטענתה). על כן תחת צו המניעה הז מני הארעי שניתן בתיק זה (אשר מבוטל בזאת) , ניתן בזה צו מניעה זמני אוסר על המשיבה להתקשר עם צד ג' בעסקה הנוגדת את הסכם השכירות בין הצדדים (שתחילתו בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15.7.2020 והמשכו בהסכמת הצדדים על תחולת יחסי השכירות על המבנה המצוי במקרקעין מושא הסכם זה הגם שהמבנה שוּנה או אף הוחלף (להלן: ההסכם); וכן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לבצע פעולות הנוגדות את הוראות ההסכם; כל זאת עד למתן פסק הדין בתיק זה.

36. המשיבה תשלם למבקשת שכר טרחת עורך דין בסך של 13,000 ₪.

ניתנה היום, ו' חשוון תשפ"ב, 12 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט