הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 18821-07-20

מספר בקשה:10
בפני
כבוד ה שופטת אוסילה אבו-אסעד

מבקשת
דליה בן חמו

נגד

משיב
בנק דיסקונט לישראל

החלטה

מונחת לפניי בקשתה של התובעת – גב' דליה בן חמו (להלן: "המבקשת") למתן סעד זמני שאותה הכתירה בכותרת "בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל" (להלן: "הבקשה").

רקע להליך והצדדים לו
המבקשת הינה אלמנתו של המנוח - ליאור בן חמו (להלן: "המנוח") שנפטר ביום 21/12/2016, והיורשת של ה מנוח ביחד עם בתה הקטינה –שי, וזאת בהתאם לצו ירושה שניתן ביום 30/10/2017 [צורף וסומן כנספח 3 לכתב התביעה].

ביום 8/7/2020 הגישה המבקשת תובענה כספית נזיקית ע"ס 150,000 ₪ (לצורכי אגרה), נגד הנתבע - בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "המשיב" או "הבנק"), שבמרכזה עומדת טענת המבקשת להתרשלות הבנק והפרת חובותיו מכוח הסכמי ההלוואות שבמסגרתם התחייב לערוך למנוח ביטוח חיים וביטוח מבנה לנכס מקרקעין הידוע כגוש 20783 חלקה 84, שהינו דירת מגורים שמושכנה לבנק ע"י המנוח במסגרת שתי הלוואות (מתוך 3 הלוואות) שקיבל המנוח מהבנק (להלן: "דירת המגורים"). נטען ע"י המבקשת כי במעמד החתימה על הסכמי ההלוואה קיבל הבנק הרשאה וייפוי כח בלתי חוזר מהמנוח לערוך ביטוח חיים ע"ש המנוח, ובהמשך קיבל המנוח מכתב הודעה ממחלקת הביטוח בבנק שלפיה הבנק מאשר קבלת פוליסת ביטוח חיים על שם המנוח [נספח 12 לכתב התביעה – (להלן : "הודעת הביטוח")]. המנוח אף שילם פרמיה בגין אותו ביטוח משך שנים, ולמרות כל אלה לאחר מות המנוח פנה הבנק לאלמנתו בבקשה לפרוע את כספי ההלוואות בטענה כי למנוח לא היה ביטוח חיים, ואף חברת ביטוח לא הסכימה לבטח אותו לאור מצבו הרפואי עת סבל בחייו מנכות בשיעור 100%. במסגרת הסעדים עתרה המבקשת: למתן צו המורה על בטלות חיובי המשכנתא נגדה וההכרה בקיומו של ביטוח חיים המכסה את חיובי המשכנתא; להורות לבנק להסיר את השעבוד הרשום על דירת המגורים בכל הנוגע למשכנתא; להורות על סגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקשת.
במקביל, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, במעמד צד אחד, בשני תיקי הוצאה לפועל שפתח הבנק נגדה: 1) תיק הוצל"פ מס' 516951-01-20 מסוג משכון דירת מגורים בסכום כולל של 130,130 ₪ ; 2) תיק הוצל"פ 534358-01-20 מסוג תביעה על סכום קצוב בסכום כולל של 36,169 ₪ (להלן: "תיק המשכון" ו- "התיק הכספי" בהתאמה, וביחד "תיקי ההוצל"פ"). לאחר שהבקשה נבחנה ע"י שופט תורן ניתנה החלטה שלפיה אין מקום להיעתר לבקשה במעמד צד אחד והתבקשה תגובת הבנק. עם הגשת תגובת הבנק ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה ובמסגרתה ניתן צו ארעי לעיכוב הליכים בתיקי ההוצאה לפועל נשוא הבקשה עד להחלטה אחרת.

לאחר שני דיונים שהתקיימו לפני בהליך, שאחד מתוכם יועד לקידום פתרון מוסכם לסכסוך שלא הבשיל לכדי הסכם פשרה, הודיעו הצדדים על העדר רצון בחקירת המצהירים וניתנה הסכמתם למתן הכרעה בבקשה על יסוד החומר הקיים בתיק לרבות סיכומים בכתב.

תמצית טענות הצדדים
טענות המבקשת:
בבקשתה טוענת המבקשת כי ביום 18/1/2008 קיבל המנוח הלוואה בסך 470,000 ₪ מהבנק, ולהבטחתה משכן את דירת המגורים שבבעלותו, וכי בסמוך לאחר מכן קיבל מכתב אישור של הבנק על עריכת ביטוח חיים. עם פטירת המנוח התנהל מו"מ בין המבקשת (באמצעות מנהלת העיזבון) לבין נציגי הבנק, והבנק טען כי למנוח לא היה ביטוח חיים . למרות המו"מ שהתנהל בין מנהלת העיזבון לבין נציגי הבנק, הבנק הזדרז במפתיע ובמחטף ופתח בשני תיקי הוצל"פ כאמור. לטענת המבקשת, התביעה על סכום קצוב הוגשה להוצל"פ ע"י הבנק כאשר הייתה בחשבון המנוח יתרת זכות ע"ס 40,019 ₪ ולא ברור מה קרה ליתרה זו נכון ליום 18/1/2017. בהקשר זה טוענת המבקשת כי בטרם נחשפה למסמך על יתרת העו"ש בחשבונו של המנוח היא הציעה לבנק לסלק את החוב המסחרי בסך של 15,000 ₪, אך בטרם ניתנה תשובת הבנק להצעה הוא נקט בהליכי הוצל"פ נגדה.

באשר למצבה הכלכלי והנפשי, טוענת המבקשת כי הינה אלמנה, ואימא לילדה קטינה, כאשר כל פרנסתה מסתכמת בקצבת נכות שהיא מקבלת מהמל"ל בסך של כ- 4,000 ₪ לחודש, ועל רקע זה היא פנתה לנציגי הבנק כדי לברר את טענותיה, אלא שהבנק פתח בתיקי הוצל"פ מבלי לתת מענה לטענותיה. עוד טוענת המבקשת כי לבנק לא ייגרם כל נזק מעיכוב ההליכים . לעומת זאת, אי עיכוב ההליכים עלול לגרום לה, לטענתו, נזק נפשי, רגשי וכספי בלתי הפיך.

בסיכומיה הוסיפה המבקשת וטענתה כי היא עומדת בתנאים למתן צו מניעה זמני במובן זה שהיא הגישה ראיות מספיקות לכאורה המוכיחות קיומה של עילת תביעה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה, והיא הגישה את התביעה והבקשה בתום לב וללא שיהוי.

ג.1. בהקשר זה, טוענת המבקשת בעניין העובדות והראיות לכאורה כי עצם התניית הבנק את מתן ההלוואה בביטוח חיים על שם המנוח (נספח א', עמ' 4 לסיכומי המבקשת); מתן הרשאה וייפוי כח מטעם המנוח לבנק לרכוש עבורו בטוח חיים ואישור המנוח כי ידוע לו שעלות פרמיה של פוליסת ביטוח חיים ללא בדיקה רפואית עלולה להיות גבוה מעלות פרמיה הנקבעת לאחר בדיקה רפואית (סעיף 7.3ח להסכמי ההלוואות – נספח ב' לסיכומי המבקשת); התחייבות הבנק להודיע למנוח על קבלת פוליסת ביטוח על שמו; הודעת הבנק למנוח כי קיבל פוליסת ביטוח חיים ע"ש המנוח (נספח ז' לסיכומי המבקשת – הודעת הביטוח); תשלומי פרמיית ביטוח חיים ע"י המנוח באמצעות תשלומי ההלוואה ; והסתמכות המנוח על הודעת הבנק, כל אלה מביאות למסקנה כי קיימות בתיק ראיות מספיקות וטובות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

עוד טוענת המבקשת כי נטל ההוכחה בדבר אי קיומה של פוליסת ביטוח חיים על שמו של המנוח רובץ על כתפי הבנק – שכן מדובר בטענה מסוג הודאה והדחה קלאסית בה מודה הבנק כי תוכן הודעת הביטוח נערך ונכתב ע"י מי מטעמו ונשלח לכתובת המנוח ומאידך גיסא טוען כי כוונת הבנק הייתה כי הביטוח הוא ע"ש הערב ולא ע"ש המנוח. לטענת המבקשת, אף אם ירים הבנק נטל זה, כי אז משמעות הדבר כי הבנק התרשל והפר את חובתו כלפי המנוח, התרשלות שכתוצאה ממנה הסתמך המנוח על הודעת הביטוח ששלח הבנק ולא ערך ביטוח חליפי ובכך נגרם לו נזק משמעותי, ועומדת למנוח זכות לקבל פיצוי מכוח עוולת הרשלנות בגין נזקיו הרבים, לפחות בגובה החוב לכאורה לו טוען הבנק. בנוסף טוענת המבקשת כי הבנק יצטרך להוכיח את נסיבות חתימת המנוח על מסמכי הוויתור על ביטוח חיים – מסמכים שנער כו במעמד החתימה על הסכמי הלוואה, וכפי שכבר נקבע בהלכה הפסוקה התנהלות זו של הבנק מלמדת על פרקטיקה של הבנקים להחתים את לקוחותיהם על טופס כזה עוד בטרם יידע הבנק אם הוא ייענה להודעת הוויתור כדי לא להטריח את הלקוח בהגעה נוספת לסניף הבנק.

ג.2. באשר למאזן הנוחות – טוענת המבקשת כי מכירת ביתה יגרום לנזק בלתי הפיך למבקשת ובתה הקטינה המתגוררות באותו בית כשהיא אלמנה, מתפרנסת מקצבת נכות אימא חד הורית ועודנה מתמודדת יחד עם ילדתה עם אובדן בעלה המנוח. עוד טוענת המבקשת כי שוויה של הדירה מוערך בכ- 2 מיליון ₪ כאשר הזכויות בדירה ממושכנות לטובת הבנק והחוב הנטען עומד לכאורה על כ- 600,000 ₪ המהווים כ- 30% מערך הדירה, ועל כן החוב לכאורה מובטח כדבעי, ולכן מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת.

ג.3. באשר לתום ליבה, טוענת המבקשת כי עוד בטרם פנה אליה הבנק היא פנתה בעצמה ומיוזמתה לבנק, באמצעות מנהלת העיזבון, במהלך יולי 2017 , אך בטרם הגיע השיח בינה לבין הבנק לכדי מיצוי פתח הבנק בתיקי ההוצל"פ נשוא הבקשה, ומיד לאחר התכחשות הבנק לקיומה של פוליסת ביטוח חיים על שמו של המנוח המבקשת פתחה בהליך משפטי זה כדי לקבל את הסעדים המגיעים לה על-פי דין.

טענות המשיב- הבנק:
הבנק טוען בתגובתו כי ישנו מקום לדחיית הבקשה לסעד זמני, שכן סעד הזמני על פי מהותו מיועד לתמוך בסעד הקבוע ולסייע במימושו, אלא שענייננו סיכויי ההליך העיקרי שבו נקטה המבקשת הם קלושים.

לטענת הבנק, המנוח חתם מול הבנק על שני הסכמים לקבלת הלוואת משכנתא, האחת מיום 18/1/2008 ע"ס 470,000 ₪ והשנייה משנת 2016 ע"ס 100,000 ₪ (להלן: "ההלוואה הראשונה" ו- "ההלוואה השנייה" בהתאמה). לטענת הבנק, ממסמכי ההלוואה הראשונה עולה כי בנוסף למנוח, חתם על הסכם ההלוואה ערב בשם בוסקילה שגב (להלן: "הערב בוסקילה").

עוד טוען הבנק כי המנוח לא היה מבוטח בביטוח חיים בקשר עם הלוואות המשכנתא, וכי המנוח היה מודע לכך שאין לו ביטוח חיים ואף אישר נתון זה בשלושה מסמכים החתומים ומאושרים על ידו. אחד מאותם המסמכים אף נכתב בכתב ידו ובו ביקש לפטור אותו מהחובה לבטח א ת עצמו כיוון שהוא נכה בשיעור 100% ואין חברת ביטוח שתסכים לבטח אותו [נספחים א', ב', ו- ג' לתגובת המשיב].

באשר למכתב הודעת הביטוח שנשלח ע"י הבנק למנוח, טוען הבנק כי המכתב מתייחס לפוליסת ביטוח חיים שהוצאה עבור הערב בוסקילה ולא למנוח, וכי המכתב נשלח לכתובת המנוח כמען להמצאת מכתבים בהלוואה.

לטענת הבנק, אף לטענת המבקשת הלוואות המשכנתא אינן משולמות, ומכאן ברי שפעולת הבנק - עת נקט בהליכי הוצל"פ נגד המבקשת לשם מימוש המשכנתא - נעשתה כדין.

עוד טוען הבנק כי מתצהיר המבקשת עולה כי היא נישאה למנוח רק ביום 18/9/2014, וכי במועד העמדת הלוואות המשכנתא - המנוח הצהיר כי הוא רווק, ומכאן שלבנק לא הייתה יכולת לדעת על קיומה של המבקשת.

בנוסף, טוען הבנק כי טענת המבקשת לעניין קיומה של יתרת כספים בחשבון המנוח, ככל וישנה, אינה רלבנטית לעניינים נשוא התביעה, שכן למנוח היה חשבון בנק אחר ובמסגרתו נטל מהבנק הלוואה ביום 23/3/2016 ע"ס 60,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השלישית"), ובין חוב זה לחוב המשכנתא אין קשר. לטענת הבנק, משלא שולמו תשלומי ההלוואה השלישית לאחר פטירת המנוח , הבנק פתח בתביעה על סכום קצוב במסגרת תיק הוצל"פ.

בסיכומיו טען הבנק כי דין הבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ להימחק, זאת מאחר והיה על המבקשת להגיש את בקשתה בנוגע לתביעה על סכום קצוב במסגרת התנגדות, ומשלא עשתה כן, המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, ובהתאם לתקנה 42 לתקנות סדר הדין האזרחי – 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), דין הבקשה להימחק. עוד טוען הבנק כי המבקשת זנחה בסיכומיה את הטענות ביחס לחוב בתיק הכספי, דבר שמלמד כי טענותיה בעניין זה לא היה בהן ממש מלכתחילה, ולכן יש להורות על ביטול הצו הזמני שניתן ביחס לתיק הוצל"פ זה.

ביחס לתיק המשכון, טוען הבנק בסיכומיו כי המבקשת לא הציגה ראייה כלשהי לתמיכה בטענתה כי המנוח היה מבוטח בביטוח חיים ביחס להלוואה משנת 2013 (ההלוואה השנייה), והראיות שאליהן מפנה המבקשת ביחס לקיומו של ביטוח חיים הן ביחס להלוואה משנת 2008 (ההלוואה הראשונה), ומאחר ותיק ההוצל"פ נפתח לשם מימוש המשכון ביחס לשתי ההלוואות (הראשונה והשנייה) הרי שאין מקום לעכב את ההליכים בתיק ההוצל"פ. עוד טוען הבנק כי הראיות שסיפקה המבקשת ביחס להלוואה הראשונה אינן תומכות בטענתה כי למנוח היה ביטוח חיים, שכן בהתאם למסמכי הביטוח שצורפו לתגובה [נספח ד' לתגובת הבנק] עולה כי פוליסת ביטוח חיים נעשתה רק לערב בוסקילה, וטענות המבקשת כי הפרמיה עבור פוליסת הביטוח שולמה ע"י המנוח כלל לא נתמכה בראייה כלשהי.

עוד טוען הבנק כי המבקשת באה לבית המשפט בידיים שאינן נקיות ובחוסר תום לב. המבקשת מעלה טענות ביד יעה מלאה שהן שקריות, שכן המבקשת ידעה שלא היה ולא היה יכול להיות למנוח ביטוח חיים עקב סירוב חברות הביטוח לבטחו בהיותו נכה 100%, והבנק הציג שלושה מסמכים המעידים כי המנוח חתם בחתימת ידו על אישור שבו הוא מודע כי אינו מבוטח בביטוח חיים.
בנוסף, טוען הבנק כי המבקשת מעלה טענות עובדתיות סותרות בלי לבקש את תיקון כתב התביעה, וגם בכך עושה המבקשת שימוש לרעה בהליכי משפט.

דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, ובחינת ראיותיהם, נחה דעתי כי דין הבקשה למתן סעד זמני להתקבל באופן חלקי, כפי שיובא להלן.

אקדים ואציין כי ה תיק דנן נפתח בחודש 7/2020. הבקשה מושא החלטתי זו הוגשה ביום 12/8/2020, קרי בטרם כניסתן של התקנות החדשות לתוקף, ולכן הבקשה תיבחן בהתאם לכללים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות הישנות") וכן בהתאם להלכה הפסוקה הקיימת.

בהתאם להוראות הדין (תקנה 362(א) לתקנות הישנות), ומבחני ההלכה הפסוקה, בבוא ו להחליט אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, אם לאו, על ביהמ"ש לבחון את סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק (ראו: א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) 521, המפנה להחלטת כב' השופט מלצר ב- רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים, 24.10.07).

בדיקת קיומו של התנאי הבסיסי למתן הצו הזמני, שהינו סיכויי ההליך, הינה לכאורית בלבד, וזו אינה משקפת עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית ( ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ. אמר פד"י נו(1) 529). בשלב זה על בית המשפט לבחון קיומה של זכות לכאורית, הגם שאין כאמור להסיק ממנה, משום הכרעה לגופה של הטענה בתביעה העיקרית. בהלכה הפסוקה והספרות המשפטית נקבע, כי מבקש הסעד הזמני נדרש להראות " שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 616). עוד נקבע שיש לבחון האם סיכוייו של המבקש לזכות בהליך העיקרי עדיפים על סיכויי יריבו ( ראו - רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, ( פורסם במאגרים המשפטיים, 10.03.09), להלן: עניין " המרכז הכירורגי י-ם").

בעניין המרכז הכירורגי י-ם הנ"ל, ציין כב' השופט גרוניס מה ה ן אמות המידה למתן סעד זמני, וביחס לתנאים האחרים מלבד סיכויי ההליך ציין כי: "במסגרת שיקולי מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון את הנזקים שייגרמו לכל אחד מהצדדים כתוצאה מהענקתו או אי-הענקתו של הסעד המבוקש (תקנה 362(ב)(1) לתקנות). כן עליו לבחון את הנזקים שעלולים להיגרם לצדדים שלישיים (ההתחשבות בנזק שעלול להיגרם לצד שלישי נזכרת במפורש בתקנה 362(ב)(1) לתקנות; [...]. שיקול נוסף אותו יש לשקול בעת בחינה של בקשה לסעד זמני הוא התנהגותם של בעלי הדין ( תקנה 362( ב)(2) לתקנות)" [ ההדגשות הוספו, א.א.א.] .

מן הכלל אל הפרט בענייננו –

ביחס לתיק הכספי – קרי תיק ההוצל"פ שפתח הבנק בעקבות יתרת החוב של המנוח בהלוואה השלישית, אקדים את המאוחר, ואציין כבר עתה כי לא עלה בידי המבקשת להצביע בבקשתה על זכות לכאורה, ולא עלה בידי המבקשת להציג בדל ראיה כדי לתמוך בטענתה לעניין קיומה של יתרת זכות בחשבון העו"ש של המנוח שיכולה לכסות ו/או לסגור חלק מהחוב בהלוואה השלישית. בעניין הזה טענה המבקשת בסעיף 6 לבקשתה כי היא נחשפה למסמך שמלמד על קיומה של יתרת זכות בחשבון העו"ש , יחד עם זאת בחרה המבקשת שלא להציג מסמך כזה, ולא שום מסמך אחר שיכול לתמוך בטענתה. ראוי לציין כי המבקשת זנחה בסיכומיה את הטענה הזו, ולפיכך ניתן בנקל לקבוע כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על זכות לכאורה שתומכת בתביעתה, ככל שעניינה החוב בתיק הכספי. העובדה כי מטעמה של המבקשת לא הוגשה התנגדות לביצוע התובענה, הינה נימוק נוסף שמצטרף לקודמיו ומצדיק את המסקנה הנ"ל.

על כן, ובלי צורך לבחון את יתר התנאים למתן סעד זמני, אני מורה על ביטול הצו הרעי שניתן ביום 24/9/2020 במסגרת תיק הוצל"פ 534358-01-20 (מסוג תביעה על סכום קצוב), ביטול שמשמעותו היא שהמשיב רשאי להפעיל את הליכי הוצל"פ נגד המבקשת בתיק זה.

באשר לזכויות המבקשת בדירת המגורים וטענותיה ביחס לתיק המשכון:

לעניין הזה הציגה המבקשת ראיות ביחס לזכותה וזכות בתה הקטינה בירושת המנוח [נספח ו' לסיכומי המבקשת], הכוללת את דירת המגורים. על כן כל שנותר לבדוק הוא - האם המבקשת הציגה ראיות לכאורה שיכולות ללמד על חובת הבנק לערוך פוליסת ביטוח חיים למנוח בהתאם להסכמי ההלוואות, והאם הבנק הפר את חובתו כלפי המנוח והתרשל כלפיו? ובנוסף, האם הבנק הציג בפני המנוח מסמכים שעליהם הסתמך המנוח בעת שנמנע מלבדוק אפשרות חליפית לעריכת ביטוח חיים ?

בהקשר הזה טוענת המבקשת בתביעה ובבקשתה כי הבנק התנה את מתן ההלוואות בעריכת ביטוח חיים למנוח וכן ציין כי הודעה בדבר קבלת הפוליסה תינתן למנוח מיד עם קבלתה, אלא שבחינת ראיות המבקשת מלמד כי תנאי זה קיים רק ביחס להלוואה הראשונה [נספח א' לסיכומי המבקשת, עמ' 4].
עוד הציגה המבקשת את הסכמי ההלוואות (הראשונה והשנייה), ומהן עולה כי המנוח נתן לבנק הרשאה וייפוי כח לרכוש עבורו פוליסת ביטוח חיים, וליד הסעיף הזה בכל אחד מהסכמי ההלוואות החתים הבנק את המנוח בחתימה נוספת [סעיף 7.3. ח' בהסכם ההלוואה הראשונה – נספח ב' לסיכומי המבקשת; סעיף 7.3.5 להסכם ההלוואה השנייה – נספח ג' לסיכומי המבקשת].

כנגד ראיות אלה טען הבנק כי המנוח ידע כי אין לו פוליסת ביטוח חיים, וחתם על טפסי וויתור שבמסגרתם אישור כי הוא מודע לכך שאין לו פוליסת ביטוח חיים [מוצגים ט' ו- י' לסיכומי הבנק – להלן : "טפסי הוויתור"]. אלא שעיון בטפסי הוויתור על פוליסת ביטוח חיים שעליהם הוחתם לכאורה המנוח מלמד כי אלה נחתמו במעמד החתימה על הסכמי ההלוואות, כאשר טפסים אלה סותרים ב תוכנם את ההסכמות שעליהם התחייבו הצדדים במסגרת הסכמי ההלוואה . על כן במסגרת ההליך העיקרי יהיה מקום לבחון את נסיבות החתימה על הסכמי הוויתור ובאם אלה נחתמו ע"י המנוח כפרקטיקה מקובלת בבנק כדי לא להטריח את הלקוח להגיע שוב לבנק למקרה והבנק לא יצליח לרכוש פוליסת ביטוח חיים עבורו, כטענת הבנק, או שמא המנוח חתם על טפסי הוויתור מתוך ידיעה כי הוא מוותר על הביטוח ו/או כי אין חברת ביטוח שתסכים לבטח אותו בביט וח חיים לואר מצבו הבריאותי. כל אלה נקודות שראוי לבדוק לעומק במסגרת בירור התובענה, אם כי בשלב הזה ניתן לקבוע כי אין בטפסי הוויתור האלה כדי לסתור את טענות המבקשת כי הבנק התחייב לרכוש עבור המנוח פוליסת ביטוח חיים ולשם כך קיבל מהמנוח הרשאה וייפוי כח.

עוד הציגה המבקשת את מסמך הודעת הביטוח של הבנק ביחס להלוואה הראשונה [נספח ז' לסיכומי המבקשת], מכתב שמוען למנוח, ובו נכתב בצורה מפורשת: " הננו לאשר קבלת פוליסת ביטוח חיים מס [...] על שמך/כם מ- הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ על סכום מעודכן משועבד לטובתנו ע"ס – 470,080 ₪ " . מסמך הודעת ביטוח זה הינו מיום 27/2/2008 ומתייחס רק להלוואה הראשונה.

ביחס למסמך אחרון זה, טוען הבנק כי פוליסת הביטוח נשוא מכתב זה הינה עבור הערב בוסקילה ולא עבור המונח, וכי המכתב נשלח למנוח רק מהסיבה כי כתובת שימשה מען להמצאת מכתבים הקשורים להלוואה. בנוסף הציג הבנק ראיות מחברת הביטוח הפניקס שלפיהן אותה פ וליסת ביטוח נשוא הודעת הביטוח נערכה אכן בעבור הערב בוסקילה [מוצג ו' לסיכומי המשיב]. בעניין הזה, יצויין, כי עולה לכאורה מהודעת הביטוח הנ"ל כי לא זו בלבד שזו נשלחה לכתובת המנוח, אלא גם הייתה ממוענת למנוח עצמו ולא לערב בוסקילה. משכך, ולכאורה בלבד, אין בטענות הבנק כדי לסתור את טענות המבקשת לעניין הסתמכות המנוח על אותה הודעת ביטוח, והידיעה של המנוח אודות קיומה של פוליסת ביטוח חיים ביחס להלוואה הראשונה שנרכשה ע"י הבנק.

עוד טוענת המבקשת כי המנוח שילם לבנק באמצעות תשלומי המשכנתא פרמיה עבור פוליסת ביטוח חיים, אלא שטענה זו לא נתמכה ע"י המבקשת בראיה כלשהי.

ממכלול הראיות והטענות שהובאו לעיל, סבורתני כי המבקשת הציגה ראיות לכאורה שיכולות ללמד על קיום עילת תביעה, בעיקר ביחס להלוואה הראשונה, ראיות שיכולות ללמד לכאורה על התחייבות הבנק לערוך ביטוח חיים למנוח, ובהמשך מתן הודעה בדבר רכישת פוליסת ביטוח חיים, וככל ואין פוליסה כזו יש בהתנהלות הבנק כדי ללמד, לכאורה בלבד , משום התרשלות והצגת מצג שכביכול עליו הסתמך המנוח בעת שלא דאג לרכוש פוליסת ביטוח חיים חלופית. גם טענות הבנק ביחס לאפשרות אחרונה זו – קרי רכישת פוליסת ביטוח ע"י המנוח שלא באמצעות הבנק, וטענות הבנק כי לאור מצבו הבריאותי של המנוח אין חברת ביטוח שתסכים לבטח אותו, הרי שמדובר בטענה שעומדת בסתירה לדברים שנאמרו במסמכי הסכם ההלוואה ושלפיהן המנוח הוחתם על סעיף שלפיו הוא מודע כי פרמיית הביטוח ללא ביצוע בדיקות רפואיות עשויות להיות גבוהות מפרמיות ביטוח לאחר ביצוע בדיקות רפואיות, ללמדך כי גם הבנק מודע לקיומו של מסלול ביטוח חיים ללקוחות שאינו כרוך בחתימה על הצהרת בריאות, מסלול שכרוך בתשלום פ רמיה יותר גבוה.

ערה אני לך שהראיות שסיפקה המבקשת ביחס להלוואה הראשונה עולות בהרבה על הראיות שהיא סיפקה ביחס להלוואה השנייה, אלא שטענות המבקשת ביחס להתחייבות הבנק לבטח את המנוח וכביכול הפרת חובה זו ע"י הבנק ראויות להתברר במהלך התיק העיקרי, וממילא מאחר ותיק ההוצל"פ בעניין מימוש המשכון נפתח ע"י הבנק ביחס לשתי ההלוואות יחדיו, הרי שלא ניתן לבחון את עיכוב ההליכים בתיק המשכון ביחס לכל הלוואה בנפרד.

ביחס לתנאי השני – מאזן הנוחות, הרי שלא יכול להיות ספק בכך שהתוצאה של פינוי המבקשת ובתה הקטינה מו הדירה, בעקבות המשך מימוש המשכנתא, הינה תוצאה בלתי הפיכה, וקשה במיוחד, זאת בהינתן העובדה כי מדובר בדירה המשמשת את המבקשת ובתה הקטינה כקורת גג. במקביל טוענת המבקשת כי ערך הדירה עולה בהרבה על יתרת החוב בשתי ההלוואות (פי שלוש) וכי יתרה זו מובטחת כדבעי ע"י המשכון, ולטענה זו לא התייחס הבנק.

על כן, וכאשר המשכון על דירה זו עומד על כנו, והאינטרסים של הבנק מובטחים לכאורה, נראה כי מימוש הדירה בטרם נדונה המחלוקת בין הצדדים יגרום למבקשת נזק בלתי מידתי, ובנסיבותיו של תיק זה, ניתן לקבוע ללא היסוס, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לעברה של המבקשת.
נימוקים שביושר – הבנק העלה מספר טענות ביחס לאי ניקיון כפיים וחוסר תום לב של המבקשת, אלא שממכלול הראיות התרשמתי כי המבקשת פעלה באמצעות מנהלת העיזבון מול הבנק ודאגה לברר את יתרת החוב אותה חב המנוח לבנק, ואף הציגה ראיות שיכולות ללמד על כך שהתנהל משא ומתן בין מנהלת העיזבון וב"כ הבנק לעניין סילוק החוב הכספי, ומיד כשנודע למבקשת על פתיחת הליכי הוצל"פ לשם מימוש הדירה נקטה המבקשת בהליך משפטי זה כדי לעמוד על זכויותיה- הלכאוריות. אומנם ביחס לתיק הכספי התרשמתי כי המבקשת לא ממש תמכה את טענותיה והיה ביכולתה להעלות את טענותיה במסגרת התנגדות בתיק ההוצל"פ, ויש בכך כדי ללמד על חוסר תום לב מצד המבקשת, עם זאת, ביחס לתיק המשכון התרשמתי כי לא נפל פגם בהתנהלות המבקשת.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, הריני קובעת כי עלה בידי המבקשת להצביע ולבסס זכות לכאורה וסיכוי הצלחה בתביעתה ביחס לתיק המשכון.

בהינתן האמור, ולאור הקביעה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, ומאחר והתרשמתי כי הבקשה והתביעה הוגשו בתום לב, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהותיר על כנו את העיכוב שהוטל על ביצוע הליכי ההוצל"פ בתיק הוצל"פ מס' 516951-01-20 .

על כן אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, וביחס לתיק הוצל"פ 534358-01-20 אני מבטלת את הצו הארעי לעיכוב הליכי הוצל"פ שניתן ביום 24/9/2020, ואילו ביחס לתיק הוצל"פ מס' 516951-01-20 אני מורה על הארכת תוקף צו המניעה הארעי הנ"ל המעכב הליכי מימוש המשכנתא עד להכרעה בתובענה.

22. בשים לב לעובדה כי הבקשה התקבלה באופן חלקי בלבד, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק של ההחלטה לצדדים, באמצעות באי כוחם.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשפ"א, 11 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.