הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 16349-05-16

בפני
כבוד ה שופט דניאל קירס

התובע
פלוני
באמצעות ב"כ עוה"ד סלבה הילל, עוה"ד אמיר סאבא

נגד

הנתבעות

1.כרומגן שער העמקים (2000) בע"מ
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד אמיר אלמאדי

פסק דין

1. בכתב התביעה המתוקן בתביעה זו טוען התובע, שעבד במפעל של הנתבעת 1:

"בתאריך 08/04/14 בשעה 8:30 או בסמוך לכך עבד התובע על קו הרכבת קולטים. בקצה הקו היה מחובר מתקן המשמש להנחת כלי עבודה. על התובע היה להתנייד בתוך מעבר (סמוך לעמדת העבודה) ברוחב של פחות ממטר. תוך כדי עבודה ובלהט ביצועה נתקלה רגל שמאל של התובע במתקן ששמש לתליית כלי העבודה וכתוצאה מכך נגרם לתובע נזק גוף" (פס' 4).

2. המומחה מטעם בית המשפט ד"ר נחשון שזר, קבע בחוות דעתו שהוגשה ביום 8.8.2017, כי לתובע 10% נכות צמיתה. נקבע בחוות הדעת כי לתובע נגרם קרע במניסקוס, והנכות נקבעה נוכח מצבו לאחר ניתוח שעבר לתיקון הקרע.

3. בכתב ההגנה טענו הנתבעות, שהן בעלת המפעל ומבטחה, כי "מדובר באירוע שקרי – מוכחש, התובע מנסה להונות את הנתבעות ולזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין" (פס' 4 לכתב ההגנה; כתב ההגנה הוגש טרם הגשת כתב התביעה המתוקן, אולם הכחשה זו נטענה בקשר לתיאור תאונה בכתב התביעה המקורי שהוא זהה בנוסחו לתיאור התאונה בכתב התביעה המתוקן).

4. אקדים ואציין: התובע אמנם הוכיח כי נגרם נזק לברכו במועד כלשהו עד יום האירוע הנטען בכתב התביעה; אולם הנתבעות הוכיחו בפני כי נזק זה לא נגרם באירוע הנטען בכתב התביעה, ודין התביעה להידחות.

5. ראשית יובהר, כי התובע לא הביא כל עד ראיה לעצם קרות הפגיעה הנטענת בו. שותפו של התובע לעמדת העבודה במפעל, מר יפים קלינגר, אשר הגיע אל התובע בעת שהוא כרע על הרצפה באירוע מושא התביעה , העיד כי הוא לא ראה את רגע הפגיעה (פרוטוקול ע' 16 ש' 31). העד הנוסף מטעם התובע, הוא מר דניס משקאוצין, שעבד בעמדה שליד עמד תם של התובע ומר קלינגר. מרק משקאוצין העיד כי הוא "שמע" שהתובע נפגע, בכך ששמע את התובע מוציא קולות וראה אותו מחזיק בברך עם הידיים (ע' 20 ש' 4-13).

6. התובע הפנה לטופס בל/250 (טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה בביטוח הלאומי , ת/4) ובו נכתב כתאור התאונה "נפגע בזמן העבודה בתחנת העבודה"; טופס זה חתום בידי הנתבעת 1. כן הפנה התובע לטופס תביעה במוסד לביטוח הלאומי לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (בל/211, ת/5) שגם עליו חתומה הנתבעת 1. הנתבעות טענו כי אמנם חתימה על טופס בל/250 מהווה הודאה מטעם המעסיק, אולם המעסיק רשאי להוכיח במשפט כי מה שרשום בטופס אינו נכון. הדין עם הנתבעות בטענה זו:

"בהתאם להלכה אשר נקבעה בע"א 498/60 מקורות חברת המים בע"מ נ' זכריש (10.08.61), הצהרת המעביד בטופס הביטוח הלאומי לעניין תביעת העובד כנגד המעביד (ובענייננו – הן טופס בל/250 והן טופס התביעה) מהווה הודאת חוץ של בעל דין לעניין נכונות הפרטים הרשומים בה, גם אם בהתאם לאותה הלכה, הנתבעת רשאית להוכיח כי האמור בהודעה אינו נכון או נרשם בשל טעות.

לעניין זה ראה ע"א 697/72 ויסמונסקי נ' מרכבים, פ"ד כח(1) 429, 430..."

(ת"א (שלום חי') 57459-01-12 סעדי נ' מועצה מקומית בסמת טבעון, פס' 28 (9.8.2016); ראו גם ע"א (ת"א) 33119-07-16 פלוני נ' שם טוב מאיר נכסים והשקעות בע"מ, פס' 33 (17.8.2017); ת"א (אי') 33468-12-12 טשולניג נ' ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ, פס' 10 (2.5.2016); ת"א (שלום נצ') 14951-11-12 זעאתרה נ' ח'ורי, פס' 3 (27.12.2016)).

7. מצאתי כי הנתבעות הוכיחו כי האמור בטופס התביעה (בל/211) ובטופס בל/250 אינו נכון; זאת, באמצעות סרטון חוזי של האירוע מושא התביעה ממצלמות אבטחה במפעל. אפרט.

8. התובע כאמור טען כי הוא נפגע ממתקן המשמש להנחת כלי עבודה שבקצה הקו בו עבד. מדובר בגליל ברזל חלול באורך של כ-10-20 ס"מ, המחובר לעמדת העבודה , בגובה אמצע הרגל בערך , בזווית של כ-20° , כך שקצהו העליון בולט כלפי חוץ (ראו ת/1, ת/2; אדגיש כי הערכים שציינתי כאן אינם תוצאה של מדידה – ויוער כי הנתבעות טענו, מבלי להוכיח זאת, כי מדידה היתה מראה כי התאונה הנטענת אינה אפשרית כלל . הערכים שציינתי אינם אלא הערכה כללית וגסה של י, מהתרשמות מהתמונות שהוגשו כראיה וזאת, לא על מנת לגזור מאותם ערכים ממצאים עובדתיים, אלא אך על מנת לתאר לקורא, ולו בקווים כלליים, את הנראה בתמונות). בתמונה השניה שב-ת/2, ייתכן ורואים עוד שני גלילים דומים לאורך עמדת העבודה.

9. הסרטון ממצלמות האבטחה שהגישו הנתבעות, אורכו כמעט שלוש דקות (2:52:43). בקצה הימני של התמונה בסרטון , רואים את עמדת העבודה של התובע. באזור זה ישנם שלושה שולחנות הפרושים ממרכז הקצה הימני של התמונה וכלפי הפינה הימנית עליונה של התמונה. בין הצופה בסרטון לבין השולחן הקרוב לצופה (להלן: השולחן הקרוב), ישנו מעין ארון אשר מסתיר לצופה חלק מהשולחן הקרוב (להלן: הארון). שמאלית לעמדת העבודה של התובע (לפ י נקודת המבט של הצופה ), ישנו מעבר צר לאורך השולחנות הנזכרים (להלן: המעבר). בתחילת הסרטון (החל מ- 0:03:67 לפי מד הזמן בתכנת נגינת התקליטור (להלן: מד הזמן); כאשר השעה לפי הכיתוב הצהוב בסרטון עצמו (להלן: השעה) היא – 08:59:09 ), רואים את התובע עובד על השולחן הקרוב בעמדת העבודה שלו , כאשר הוא עומד במרווח שבין השולחן הקרוב לבין השולחן העוקב (להלן: השולחן האמצעי). בהמשך יוצא התובע ימינה מחוץ לתמונה, ומגיח שוב בצד הקרוב לצופה של השולחן הקרוב, בין שולחן זה לבין ה ארון (0:21:37 במד הזמן; השעה – 08:59:27). בשלב זה עובד התובע סביב השולחן הקרוב , כאשר הוא עומד במעבר ובהמשך, ברווח בין השולחן הקרוב והשולחן האמצעי. או אז עוזב התובע את עמדת עבודתו לכיוון עמדת העבודה הנמצאת שמאלית מעמדתו ( לפי נקודת המבט של הצופה; 00:54:40 לפי מד הזמן; השעה – 09:00:00) , שם הוא מסייע לעובד אחר להזיז משטח ב אותה עמדת עבודה. לאחר סיום הזזת המשטח (01:13:17 לפי מד הזמן; השעה – 09:00:19), חוזר התובע לכיוון עמדת העבודה שלו, ונכנס למעבר , מקצה המעבר הרחוק מן הצופה (01:21:87 לפי מד הזמן; השעה – 09:00:27). התובע הולך לאורך המעבר לכיוון הצופה , ומתקפל במעבר ליד השולחן הקרוב תוך אחיזת ברכיו (01:24:50; השעה – 09:00:30). התובע, אשר כורע, צועד במצב כריעה צד אחד, ואז נשאר כורע. או אז מגיח מימין מר קלינגר, חברו של התובע לעמדת העבודה, בין השולחן הקרוב והשולחן האמצעי (01:31:67 לפי מד הזמן; השעה 09:00:37). מר קלינגר שם לב לתובע, ואז עובר במעבר תוך שהוא עובר את התובע בתוך המעבר. מר קלינגר נ יגש לקצה הקרוב לצופה של השולחן הקרוב, ואז חוזר על עקבותיו לכיוון ההפוך וחולף שוב על פני התובע, אשר עדיין כורע במעבר. מר קלינגר ממשיך לעבוד על השולחן הקרוב, כאשר הוא עומד במעבר, בו מצוי כאמור גם התובע הכורע. לאחר שהתובע כורע במשך כ-50 שניות כמעט ללא נוע, הוא מתרומם (02:32:27 במד הזמן; השעה - 9:01:38) וצולע כ-12 צעדים כפולים במגמה לצאת מאזור עמדת העבודה שלו.

10. בסרטון, לא ניתן, מפאת מרחק הצילום, לראות בוודאות את המתלה המופיע (או המתלים המופיעים ) בתמונות ת/1 ו-ת/2 . ייתכן ונקודה בצבע לבן בקצה הקרוב לצופה של דופן השולחן הקרוב הפונה למעבר, היא מתלה שכזה. עד הנתבעות מר גל זהבי ש שימש בעת האירוע כמנהל הייצור במפעל , העיד כי המתלה מחובר למגירה, אשר בזמן העבודה מוכנסת מתחת לשולחן בעמדת העבודה ואינה בולטת החוצה (ע' 27 ש' 24-26). אני אניח, עם זאת, לטובת התובע, כי בעת האירוע המצולם בלטו המתלים החוצה לכיוון המעבר.

11. אף בהנחה שבזמן האירוע המצולם המתלים בלטו החוצה מעמדת העבודה לכיוון המעבר, הוכח בפניי – אף בהנחה שהנטל בענין זה על כתפי הנתבעות והנטל הוא נטל מוגבר נוכח אופיה של טענת בּיוּם – כי התובע ביים פגיעה בו באירוע המופיע בסרטון. ברגעי האירוע הנטען עצמו , פוסע התובע במעבר שליד עמדת העבודה שלו, מקצהו הרחוק לכיוון הצופה. ההתרשמות מתנועות התובע בסרטון, כאשר מנגנים אותו בקצב רגיל היא, שהתובע הולך באמצע מעבר ואז "זורק את עצמו" שמאלה וכלפי מטה, לכיוון קצה עמדת העבודה. אולם צפיתי בסרטון גם בשמינית המהירות הטבעית (מהירות X 0.125), וזאת במסך של בית המשפט, שגודלו כ-106 ס"מ (מדידה אלכסונית). בניתוח תנועות התובע בהילוך איטי ניתן לתת סימנים ברורים בהתנהגות התובע ברגעי האירוע הנטען :

א. עם ירידתו של התובע למצב כריעה, הוא מוריד את כפות ידיו לברכיו. דא עקא, התובע מתחיל תנועת ידיים זו כבר בעת שהוא הולך במעבר ורגליו עוד פוסע ות בחופשיות קדימה, ללא סימן של התקלות בחפץ כלשהו . בתחילתה של אותה תנועת ידיים, המסתיי מת בסופו של דבר בהנחת כפות ידי התובע על ברכיו, ניתן לראות את התובע מקרב את שתי כפות ידיו פנימה בחזית גופו מול מ פשעתו; וזאת, בעת שרגליו עדיין פוסעות בחופשיות כאמור (כאן המקום לציין כי כאשר צופים בסרטון במהירות X 0.125 הסרטון מופיע באורך כ-23 דקות (22:59:42), כך שקריאות מד הזמן שונות מאלה המופיעות כאשר מנגנים את הסרטון בקצב טבעי: ראו 11:07:87 במד הזמן במהירות X 0.125 ; השעה – 09:00:29). ממש בזמן שהתובע כבר מכנס את ידיו מול מפשעתו, רגלו השמאלית, שהיא הרגל אשר נפגעה על-פי הטענה באירוע, נמצאת דווקא במהלכה של פסיעה זורמת.

ב. ודוק: כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית מדוע הוא מזיז את ידיו לפני הפגיעה, הוא לא הכחיש שהוא מזיז את ידיו לפני הפגיעה. אדרבא: התובע סיפק הסבר, לפיו הוא ביקש להביא את ידיו לכיסיו כדי ליטול מהם כלי עבודה:

"ש. אני מציג את הסרט שוב, תסביר לי ותגיד לי איך זה יכול להיות שלפני שאתה בכלל מקבל לא יודע מה קרה לך שם, לפני שאתה מגיע למקום, לפני שאתה נופל שמת ידיים שלך על הרגליים לפני שאתה נופל בכלל, יש לך חוש[]ים שידעת שאתה הולך ליפול, למה אתה מתכונן ליפול, אחד שתיים שלום ופגיעה...אתה [כ]ורע ברך לפני שאתה מתקרב

ת. יש לי עבודה במכנסיים, אני מחזיק כלים בכיסים ובאתי להוציא אותם, אני לא הולך בעבודה שפוף.

ש. הצילום הזה, רואים שאתה מתכונן לנפילה שלך ומחזיק את שתי הברכיים לפני שאתה מגיע למקום שבו נפגעת, איך זה יכול להיות, התשובה שחיפשת משהו בכיסים

ת. כן, יכול להיות יש לי כלים בכיסים" (ע' 14 ש' 19-27).

כאשר נשאל התובע בידי בית המשפט היכן כיסיו, התובע הצביע על הצד החיצוני של הברך, על הצד החיצוני של ירכיו ועל ישבנו (ע' 15 ש' 2, תיקון פרוטוקול מיום 26.2.2018). דא עקא, וכאמור, בסרטון, כאשר התובע מתחיל להזיז את כפות ידיו, הוא מכנ יס אותן באופן מובהק פנימה מול מפשעתו, ולא החוצה או ישר למטה כפי שהיה עושה אילו היה מושיט את ידיו לכיסים בצדדים החיצוניים של ברכיו או של ירכיו (או לאחור כפי שהיה עושה אילו היה מושיט את ידיו לכיסים שבישבן).

ג. בסרטון, גם לאחר שהתובע מתחיל לכנס את ידיו פנימה לכיוון מפשעתו ועד שהוא מגיע לתנוחת הסופית של עמידה שפופה, אין נצפית, בתנועות רגלו, כל סימן להיתקלות בחפץ כלשהו. התמונה היא תמונה של תנועת גוף זורמת ממצב עמידה, שמאלה וכלפי מטה עד למצב כריעה.

ד. השוואת המרחקים, בין הברך השמאלית של התובע ודופן השולחן בעת שהתובע מתחיל את "תגובתו" הנזכרת (11:07:87 במד הזמן במהירות X 0.125 ; השעה – 09:00:29), למרחק בין גופו של מר קלינגר לבין אותו שולחן, בעת שמר קלינגר עובר את התובע בפעם השניה בדרכו חזרה מחוץ למעבר (13:45:67 במד הזמן במהירות X 0.125 ; השעה – 9:00:49), מעלה כי גופו של מר קלינגר קרוב יותר לשולחן מהמרחק ששרר בין הברך השמאלית של התובע והשולחן בעת תחילת "תגובתו". ואף-על-פי-כן, גם תנועתו של מר קלינגר לאורך השולחן זורמת והוא אינו נתקע בדבר. מר קלינגר גם אישר בעדותו כי עבר בצמוד לשולחן ולא קרה לו כלום (ע' 18 ש' 14-19).

ה. ב"כ התובע טען כי התובע היה צריך להיות "שחקן הוליוודי" כדי לביים את התאונה הנטענת בסרטון. אולם, כשלעצמי, הגעתי למסקנה, אותה ניתחתי לעיל, לפיה התאונה המופיעה בסרטון אמנם בוימה, והדבר נעשה באופן אשר דווקא מותיר רושם שהאירוע אינו אירוע אמת.

12. די במפורט לעיל כדי לקבוע כי הוכח שהתובע ביים את האירוע מושא התביעה, שאף לשיטתו הוא האירוע שבסרטון. אך בבחינת למעלה מן הנדרש אציין, את שכתב המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו . בחוות הדעת נכתב כי "בתאריך 8/4/14 בעת שהלך במפעל, נתקל במוט ברזל שהיה מחובר לשולחן וקיבל מכה ישירה בקדמת ברך שמאל" (ע' 2 לחוות הדעת). המומחה מטעם בית המשפט כתב בחוות דעתו "..מנגנון החבלה המתואר, דהיינו מכה ישירה, אינו מנגנון קלאסי בגרימת קרע מניסקיאלי..." (ע' 3 לחוות הדעת). המומחה הכיר בקשר הסיבתי, תוך שציין "למרות שהמנגנון המתואר אינו קלאסי. יתכן שהתיאור אינו מדויק לגמרי" (ע' 4 לחוות הדעת). אף קביעה זו של המומחה מטעם בית המשפט מתיישבת עם המסקנה, לפיה אמנם לתובע נגרם נזק בברכו, אולם לא באירוע הנטען והמופיע בסרטון. ברי, כי מומחה רפואי מטעם בית המשפט אינו מתיימר להיות עד ראיה לאירוע הפגיעה, ואין בתיאור הנבדק בפני המומחה בענין נסיבות האירוע, כשלעצמו, משום ראיה לאמיתות תוכנו. ראינו כי בענייננו, המומחה מטעם בית המשפט אף קבע את קביעתו בענין קשר סיבתי תוך שהעיר מיוזמתו ובחוות הדעת, שספק אם האירוע המתואר בידי התובע – שהוא התיאור בכתב התביעה – יכול היה לגרום לנזק בברכו. התובע לא ביקש לחקור את המומחה מטעם בית המשפט בענין זה.

ב"כ התובע טען בסיכומים כי הנזק הרפואי בברכו של התובע הוא "ממצא אקוטי" וכי יש לדחות את טענת הנתבעות לפיה התובע נפגע בבית, כאשר התובע אף הספיק לעבוד כשעתיים-שלוש ביום האירוע הנטען, לפני קרות האירוע המופיע בסרטון. לטענת ב"כ התובע, הפגיעה בברכו של התובע היתה מונעת ממנו לחלוטין מלבצע עבודה באותו יום. בכל הכבוד, הטענה לפיה הנזק בברכו של התובע היתה מונעת ממנו לעבוד במשך שעתיים-שלוש לפני האירוע המצולם (ואוסיף – טענה, לפיה היה יכול להתהלך ללא צליעה בזמן הזה) – היא טענה שברפואה, והתובע, שידע (בעצמו או באמצעות בא כוחו) כבר משלב כתב ההגנה כי הנתבעות טוענות לביום, לא הביא בענין זה חוות דעת רפואית או עדות של מומחה רפואי , ולא ביקש לחקור את המומחה בענין זה . אוסיף: התובע, אשר עמד על קבלת העתק הסרטון לפני הגשת עמדתו בענין הגשתו כראיה ולאחר מכן הודיע שאינו מתנגד להגשתו למעלה משלושה שבועות לפני דיון ההוכחות (הודעות התובע מיום 22.1.2018 ומיום 30.1.2018), לא ביקש לזמן את המומחה לחקירה בענין טענתו לפיה לא ייתכן, נוכח התיעוד הרפואי, שהתובע הלך כפי שהלך בסרטון ברגעים שלפני האירוע הנטען. בבחינת למעלה מן הנדרש אציין כי בתיעוד הרפואי מקופת החולים ביום האירוע (8.4.2014) רשומה תלונה בענין קשיים בתנועות ובדריכה ; בממצאים צוינה הגבלה בתנועה והליכה עם כאבים, אך לא צוינה מידת ההגבלה בתנועת המפרק ולא צוינה צליעה.

13. אתייחס כאן להתנהגותו של מר קלינגר, חברו לעבודה של התובע, בסרטון. אמנם משונה שהתובע כורע במעבר במשך כ-50 שניות בזמן שחברו לעבודה מר קלינגר עובר לידו במעבר הצר פעמיים וממשיך לעבוד, כמעט כאילו דבר לא קרה. כאשר ב"כ הנתבעות שאל את מר קלינגר "איך זה, בתור בני אדם וחברים לעבודה, הוא אומר שהוא נפגע בעבודה ויושב על הרצפה, למה לא ק ראת למנהל קו שם שיעזרו לו", הוא השיב: "אני לא הבנתי מה קורה לו" (ע' 18 ש' 5-7). אבהיר, כי אינני מבסס את מסקנתי בענין ביום האירוע על התנהגותו זו של מר קלינגר.

14. הנתבעות טענו כי התובע טען שלוש פעמים בפני ועדות במוסד לביטוח הלאומי כי הוא נפגע בכך שהוא הסתובב בכסא וקיבל מכה – תיאור אשר אינו מתיישב כלל עם טענותיו בתביעה. למיטב קריאתי מדובר בפעמיים ולא בשלוש פעמים (ראו פס' 3 דו"ח ועדה רפואית מיום 10.6.2015; ולדו"ח ועדה רפואית מיום 29.11.2015). התובע , שעדותו בבית המשפט תורגמה מהשפה הרוסית, העיד כי אינו שולט בעברית ו כי לא הבינו אותו נכונה. בא כוח התובע טען כי אין מדובר בכך שהתובע חזר שלוש פעמים על גרסה בענין הסתובבות בכסא אלא, שאותו התוכן מועתק מפרוטוקול וועדה אחד למשנהו . אכן המלל בענין כסא הוא מלל באותיות דפוס, בשונה מיתר מילוי הדו"חות המופיע בכתב יד. אינני מבסס את מסקנתי בענין ביום האירוע שבסרטון על הרישום בדו"חות הוועדות הרפואיות בנוגע לנסיבות התאונה הנטענת. באופן דומה אינני מבסס את קביעתי על כך שהתובע טען בהזדמנויות שונות כי נפגע מ"מתלה" ומ"מברגה" (ראו פרוטוקול ע' 27 ש' 4-6; סעיף 3 ל-ת/5 ). עלה במסגרת הדיון כי גליל הברזל מושא התביעה הוא מתלה עבור מברגה (ראו ת/2, ע' 6 ש' 20-22; ש' 17 ש' 8-13) .

15. הנתבעות הפנו לעדותו של מר גל זהבי מטעמ ן בע' 24 ש' 13-14 לפרוטוקול. אין מחלוקת כי העדות שם היא עדות מפי השמועה. הנתבעות טענו בסיכומים כי מאחר והתובע לא התנגד לעדות מפי השמועה בדיון, הנתבעות זכאיות ליהנות מהעדות מפי השמועה. לא אדרש לענין זה, שכן הנתבעות הוכיחו, כמפורט לעיל, גם בלעדי אותה עדות, כי האירוע הנטען בוים.

16. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעות יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ והוצאות בסך של 2950 ₪ (החלק בו נשאו בשכר המומחה מטעם בית המשפט; הנתבע ות הגישו גם חוות דעת מטעמן, אולם שיעור הנכות שנקבע לתובע תואם לחוות הדעת מטעם התובע ולא לחוות הדעת מטעם הנתבעות).

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ח, 06 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט