הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 15053-06-15

בפני
כב' השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

תובעים

פלוני
ע"י ב"כ עו"ד ברוידה

נגד

נתבעים

  1. וג'יה זיד
  2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שירין

פסק דין

לפני תביעת התובע , יליד 31.7.94 , לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, בעקבות תאונת דרכים שאירעה בתאריך 11.12.1999, בהיותו קטין בן 5 שנים.

התובע נפגע בתאונת דרכים בנסיבות מצערות בהיותו הולך רגל, הוא נפגע בראשו על ידי משאית אשר היתה נהוגה על ידי הנתבע 1. (להלן: " התאונה").
יוער, כי בגין אותה עילה מושא תובענה זו הוגשה על ידי התובע תביעה בתיק 4514/04, ואשר נמחקה לבקשת התובע, תוך קביעה כי חוות הדעת שהוגשו בתיק הנ"ל לרבות חקירת המומחה הרפואי, יחייבו את הצדדים בהליך החדש שייפתח.

כתוצאה מהתאונה התובע נפגע באורח קשה בראשו ואיבד הכרה. מיד לאחר התאונה התובע הובהל למרכז רפואי וויאם, ומשם הועבר באמצעות אמבולנס לבית חולים הלל יפה בחדרה; לתובע בוצע סי.טי מוח והוא אובחן כסובל מדימום מוחי, שבר מרוסק ודחוס בעצמות הגולגולת מימין וחולשה של פלג הגוף השמאלי. בעקבות ממצאים אלו התובע הועבר לבית חולים איכילוב להמשך טיפול.
בבית חולים איכילוב בוצע לתובע ניתוח בראש, במהלכו הוצאו חלקים מהעצם עם בניה מחדש של העצם השבורה וסגירת אזור השבר שבגולגולת. בנוסף נוקזה ההימטומה האפידורלית. התובע אושפז למשך כחודש ימים.
לאחר שחרורו מבית החולים איכילוב, הוא הועבר לטיפול שיקומי בבית חולים שיבא בתל השומר, ושהה במחלקה השיקומית למשך כשלושה שבועות. בתום האשפוז שוחרר לביתו, והמשיך במעקב רפואי במסגרת קופת החולים, מרפאה נוירוכירורגית בבית חולים איכילוב ובמרפאת שיקום ילדים בבית חולים שיבא.
גדר המחלוקת
אין מחלוקת בין הצדדים שהתאונה מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
הצדדים נותרו חלוקים לעניין שאלת הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה, והגיעו ביניהם להסכם שקיבל תוקף של החלטה, בתאריך 1.7.2019, לעניין שיעור הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה בעקבות התאונה, והמחלוקת העיקרית נסובה סביב שאלת הנכות התפקודית.

הראיות
מטעם התובע: הוגש על ידי התובע תצהיר עדות ראשית (ת/3) עליו נחקר; הוגשו תצהיר י עדות ראשית על ידי חברו של התובע לספסל הלימודים החל מכיתה ו' (ת/1), ואביו של התובע (ת/2).
מטעם הנתבעת: לא היו עדים.
כמו כן נחקרו ד"ר מחאג'נה עאיד וד"ר ראסם כנאענה על חוות הדעת שהוגשו מטעמם.
לאחר תום ישיבות ההוכחות הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב.

חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט
מטעם בית המשפט מונו מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגי, הנפשי והכירורגיה פלסטית, על מנת לבדוק את מצבו הרפואי של התובע וחוות דעתם לעניין נכותו.
בתחום הנוירולוגי
במסגרת התביעה הראשונה (ת"א 4514/04), מונה ד"ר מחאג'נה מוחמד אשר בדק את התובע בתאריך 4.2.2006. ד"ר מחאג'נה סבר, כי לא נותרה לתובע כל נכות בעקבות התאונה. ובחוות דעתו הוא ציין, שבבדיקת התובע נמצא כי רמת תפקודו השכלי וההתנהגותי תקין ביחס לגילו, כך שלמרות התאונה והפגיעה הקשה התובע נותר ללא חסר נוירולוגי או תפקודי משמעותי.

לאחר פתיחת ההליך החדש והיות שד"ר מחאג'נה מוחמד הודיע שאין ביכולתו לתת חוות דעת עדכנית או לענות על השאלות בעניין חוות הדעת, מונה ד"ר מחאג'נה עאיד, מומחה בתחום הנוירולוגי, אשר בדק את התובע ונתן חוות דעת עדכנית, בתאריך 16.2.2018 , ולפיה לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעורים שלהלן:
10% לפי סע' 29(1)(ב) לתקנות המל"ל במחצית, בגין חולשה קלה בפלג גוף שמאל;
12.5% לפי סע' 32א(1)(ג) במחצית, בגין הפרעה קוגניטיבית וכאבי ראש.
ונכויות זמניות:
בשיעור של 100% בתקופות האשפוז ובמשך כשלושה חודשים לאחריהם;
50% למשך שנה;
30% למשך שנה נוספת.
בתחום הכירורגיה פלסטית
ד"ר שופאני עזיז, בדק את התובע ומצא כי הפציעה וההתערבות הכירורגית הותירו לתובע צלקות בולטות, מכוערות בקרקפת, כמו כן לאי סדירות בעצמות הגולגולת אשר נובעת מעצם שקועה, הדומה למצב של חסר עצם. עוד ציין המומחה, כי מצב הצלקות והממצאים המקומיים בקרקפת הם סופיים ולא צפוי כל שיפור במצבם עם הזמן. ולא ניתן בעזרת הכירורגיה פלסטית להביא להעלמה ולשיפור במראה הצלקות. על כן קבע המומחה, כי לתובע נותרה נכות רפואית יציבה בשיעורים הבאים:
10% לפי סעיף מותאם 75(2)(ב), לתקנות המל"ל, בגין צלקות בולטות ומכערות בקרקפת;
5% לפי סעיף 36(2)(א) לתקנות המל"ל, בגין אי סדירות וחסר בעצמות הגולגולת.
בתחום הפסיכיאטרי
התובע נבדק על ידי ד"ר ראסם כנאענה בתאריכים 15.9.18 ו-6.10.18. המומחה קבע כי נותרה לתובע נכות בתחום הפסיכיאטרי כמפורט להלן:
15% לפי סעיף חריג 32א'(1)ב-ג לתקנות המל"ל, בגין שינויים אישיותיים- קוגניטיביים על רקע אורגני (כולל קשיי קשב וריכוז).
ציין המומחה, כי עסקינן בנכות החופפת חלקית לנכות שנקבעה על ידי המומחה הנוירולוגי.
10% לפי סעיף 34ב'-2 לתקנות המל"ל, בגין קשיים הסתגלותיים יחד עם מרכיבים חרדתיים פוסט-טראומטיים .
ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ביחס לשיעור הנכות הרפואית
לאחר שנחקרו ד"ר עאיד מחאגנה וד"ר ראסם כנאענה על חוות הדעת, וכאמור לעיל, הצדדים הגיעו להסדר לעניין שיעור הנכות הרפואית שנותרה לתובע בעקבות התאונה כדלקמן:
בתחום הפלסטי: 10% לפי סעיף 75(2)(ב)
5% לפי סעיף 36(2)(א);
בתחום הנפשי: 15% לפי סעיף 32(א)(1)ב-ג
10% לפי סעיף 34(ב)(2);
בתחום הנוירולוגי:5% לפי סעיף 29(1)(ב).
נכות רפואית משוקללת בשיעור של 38%.

הנכות התפקודית
התובע טוען, כי נכותו התפקודית בשיעור של 40%. וכי לנכות הנפשית השפעה תפקודית העולה על נכותו הרפואית. ולשיטתו להגבלות שנותרו אצלו בגין הבעיות הקוגניטיביות ובעיות הקשב והריכוז, יש השלכות תפקודיות הן בתחום הנפשי, והן בתחום הנוירולוגי.
עוד טוען התובע, כי הן בתצהירו, במסמכי בית חולים לוינשטיין והן בתצהיר חברו ללימודים, מתוארת חומרת כאבי הראש שהוא סובל , וכי ד"ר מחאג 'נה התייחס בטעות לכאבי הראש כדבר שולי שאינו ניתן לכימות, והעלים אותם בתוך הבעיה הקוגניטיבית (סעיף 6 לסיכומי התובע).
כמו כן, טען התובע, כי נכותו התפקודית בגין ההמיפרזיס עולה בוודאות על נכותו הרפואית.
אשר לנכות שנותרה בעקבות הצלקות, טוען התובע, כי החור בגולגולת בקוטר של 3 ס"מ שבגינו נקבעו 5% נכות הוא מקום רגיש המהווה סיכון לפגיעה ו מצמצם את מגוון תחומי הפעילות שבהן יוכל לעבוד.
טוענים הנתבעים, כי יש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור של 20% בתחום הפסיכיאטרי, נכות שגם אותה יכול התובע למזער באמצעות טיפול תרופתי ונפשי, וכי אין לנכות בתחום הפלסטי כל משמעות תפקודית. ועוד הם טוענים, כי הנכות הנוירולוגית והפסיכיאטרית אינן תפקודיות במקרה זה, ובטח שלא במלואן.
נוסף על כך טוענים הנתבעים, כי היות והתובע היה בן 5 בעת קרות האירוע, ועוד טרם בחר מקצוע, הרי שהוא יוכל לבחור מקצוע המתאים למגבלותיו ויש להחיל עליו את "הלכת הניתוב", המעוגנת בפסיקת בית המשפט (ע"א 311/85 אפראימוב נ' גבאי, פ"ד מ"ב(3) 191).

הכרעה
על פי הפסיקה, שיעור הנכות הרפואית הוא כלי מרכזי לשם קביעת הנכות התפקודית בעניינם של קטינים, משלא הוכח טעם לסטייה מאחוז נכות זה.
לעניין קביעת נכותו התפקודית של קטין, נקבע בע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (22.3.2009), (להלן: " עניין פפו") כלהלן:
"ככלל, קיים קושי להעריך את הנכות התפקודית של קטין וכאשר אין אינדיקציות סותרות, קביעת שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית היא הדרך הנכונה. אכן, ברגיל הדברים אמורים במקרה שבו לכל רכיבי הנכות הרפואית קיימת משמעות תפקודית". (פסקה 7)

לאחר שעיינתי בכלל החומר המונח לפני מצאתי, בנסיבות עניינו של התובע, שיש להעמיד את נכותו התפקודית על גובה הנכות הרפואית בשיעור של 38%.
לנכות בתחום הפסיכיאטרי ובתחום הנפשי קיימת השלכה על יכולת התפקוד של התובע, כאשר עסקינן בנכויות שהן תפקודיות במהותן. קשיי הקשב והריכוז, כאבי הראש והשינויים הקוגניטיביים מהם סובל, כפי שמשתקף מחוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי, משפיעים על יכולתו להשתלב בשוק העבודה ובעיקר בעיסוקים המצריכים יכולת ריכוז ושעות עבודה ממושכות.
כמו כן, הוכח כי לנכות בגין ההמיפריזיס- החולשה בפלג גוף שמאל, השפעה על יכולת התובע לעסוק בעיסוקים המצריכים שימוש בכח הפיזי של הגוף, וכפי שיפורט בהמשך נמצא כי אין ביכולתו של התובע לעסוק בטכנאות שיניים לאור אי התאמה בין שתי הידיים.
לגבי הנכות בתחום הפלסטי, כאמור, לתובע נכות בגין צלקות בולטות ומכוערות ובגין אי סדירות וחוסר בעצמות הגולגולת ולא צפוי כל שיפור במצבו ולא ניתן באמצעות כירורגיה פלסטית להביא להעלמה ולשיפור במראה הצלקות. הדגיש המומחה, כי עסקינן בצלקות בולטות ומכוערות עם אי סדירות במבנה הגולגולת. הצלקות לא משוערות ונמצאות באזור עם שקע ואי סדירות בעצמות אשר נובע מעצם שקועה הדומה למצב של חסר עצם.
המומחה ציין בחוות דעתו שהנכויות שנקבעו על ידו בתחום זה אי נן עוסקות בהשלכות הנפשיות אשר הותירה הפציעה ולא בנכות בתחום הנוירולוגי.
בסיכומיו טען התובע, כי בשל גודלן ומיקומן של הצלקות המתבונן בתובע מבחין בצלקות המעוררות חשד של פגיעה אלימה או פגיעה מוחית. וכי הדימוי העצמי של התובע ירוד והוא לא הולך ללא כובע. הצלקות מכאיבות, מכוערות ופוגעות בתפקודו של התובע אשר אינו מסתגל למומו, מסתיר את הצלקות ומתבייש בהן, וסובל מדימוי עצמי נמוך. והצלקות גורמות ויגרמו למעסיקים שלא לקבלו לעבודה. כן הוסיף התובע, כי עבודה של הנדסאי ומתכנן קשור למגע עם לקוחות ודורש הופעה נאה וביטחון עצמי ודימוי גוף תקין.
אכן מהחומר המונח לפני שוכנעתי, כי לנכות הפלסטית השפעה באותה מידה על יכולת התפקוד של התובע לאור מהות הצלקות, גודלן ומיקומן. ועל כך ניתן ללמוד גם מעדותו של התובע לפני, התובע הגיע לאולם בית המשפט כאשר הוא חובש כובע ויכולתי להתרשם מעוצמת השפעת הצלקות על הדימוי העצמי שלו . ראיתי את הצלקות בראש וניתן היה להבחין בצלקות בולטות ומכערות ללא שיער במקומן. וכפי שציין התובע בסיכומיו אכן שוכנעתי, כי לצלקות השפעה על יכולת התובע לבוא במגע עם לקוחות ובעיסוקים המצריכים ביטחון עצמי ודימוי גוף תקין. אכן התובע לא הצליח להשתלב בשוק העבודה בתחום הנדסאות תוכנה והוא עבד בשמירה, כל כפי שיפורט להלן.

בפתח הדברים אציין, כי במהלך עדותו לפני התובע השאיר רושם של עד דובר אמת, עדותו הייתה מפורטת ומתיישבת עם האמור בתצהירו ויתר הראיות שנפרסו לפני.
על פי הנתונים שהונחו לפני שוכנעתי, כי אין עסקינן בתובע המנסה להאדיר את נזקיו, הוא לא ישב בחיבוק ידיים, אלא פעל לשם רכישת מקצוע ולהשתלב בשוק העבודה. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי למחלקת שיקום. במסגרת תהליך השיקום הוא למד במכללת רופין הנדסאות תוכנה; ועל אף הניסיונות, שנעשו לשלבו בשוק העבודה בתחום זה, הן של התובע והן של מחלקת השיקום, הניסיונות לא צלחו.
נתונים על אודות לימודי התובע, התהליך השיקומי והעבודות שבהן הועסק
לימודי התובע בבית הספר
התובע למד 12 שנות לימוד בבית הספר במגמת אדריכלות. בתצהירו פירט התובע את הקשיים שליוו אותו בלימודים ואשר לטענתו קשורים לתאונה, הוא סבל מכאבי ראש חזקים ומהפרעות בריכוז. בזמן הלימודים הוא היה יוצא לפעמים באמצע המבחנים והשיעורים, והוא היה מתקשה לשבת לזמן ממושך בכיתה (סעיף 9 לתצהיר התובע). תיאר התובע בתצהירו, כי: "הייתי מגיע בהסעות לבית הספר ולפעמים הסיעו אותי בחזרה. בבית הספר היו לי מעט חברים. עשיתי בגרות חלקית. לא עברתי מתמטיקה והיסטוריה. באנגלית יש לי ציון 65. אני בלימודים התקשיתי להתרכז, ולכן גם לא הצלחתי בלימודי וזה הכל בגלל התאונה" (סעיף 19 לתצהיר התובע ת/3).
עוד טען התובע, כי הוא היה מתקשה לשהות שעות רבות מחוץ לבית ונמנע מלהיות באירועים חברתיים כי אינו מרגיש נוח ואין לו ביטחון עצמי (סעיף 9 לת/3) .
כן ציין התובע, כי הוא ניסה ללמוד למבחן הפסיכומטרי אך הוא לא הצליח. ואת בחינות הבגרות הוא השלים לאחר סיום בית הספר, כאשר היו לו שאיפות והוא רצה ללמוד הנדסאי בניין (סעיפים 21-23 לתצהיר ת/3).
טענותיו של התובע לעניין הקשיים שליוו אותו במהלך לימודיו בבית הספר ניתן למצוא להם חיזוק בתצהיר עדות הראשית שהוגש מטעם חברו לספסל הלימודים, אשר ציין, כי התובע סבל מכאבי ראש וסחרחורת בעת שהותו בבית הספר שגם היו מלווים אותו בעת הליכה חזרה הביתה בשמש. ועוד הוא ציין שלתובע היה אישור לצאת מהכיתה, ולחזור לבית מוקדם (סעיף 9, 13, 17 לת/1). הוא הוסיף שהתובע תמיד חבש כובע ובחורף תמיד הלך עם קפוצ'ון (סעיף 25 לת/1).
תהליך השיקום במוסד לביטוח לאומי
על ידי התובע הוגשה תביעת נכות כללית למוסד לביטוח לאומי, בגדרה הוא נבדק על ידי רופא נוירולוג אשר קבע לו נכות רפואית בשיעור של 20%.
התובע הועבר לטיפול במחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי, שם הוא היה מלווה על ידי פקידת שיקום, והלימודים במכללת רופין היו ב הפניה ובמימון של המוסד לביטוח לאומי (סעיפים 17-18 לתצהיר התובע ת/3).
בתעודת עובד הציבור של עובדת הסוציאלית חני קמינר, פקידת השיקום במוסד לביטוח לאומי, היא אישרה כי התובע טופל במחלקת השיקום והוגשה על ידו תביעה לשיקום מקצועי, בתאריך 17.12.2012, וכי הוא הופנה לאבחון תעסוקתי בבית חולים לו ינשטיין בשנת 2013 לצורך הכוונה תעסוקתית וגיבוש כיוון תעסוקתי.
בעניינו של התובע נערך בחודש יולי 2013 דו"ח אבחון של בית חולים לוינשטיין (צורף כנספח לת/3). בדו"ח נרשם, כי כיום התובע מתקשה להרים משקל כבד בידיים, בהליכה ממושכת ומתקשה להתרכז לאורך זמן. לאחר עריכת האבחון הומלץ, בין היתר, לשקול להפנות את התובע לאבחון במכון המתמחה בפגיעות ראש כדי לעבור הערכה נוירופסיכולוגית מקיפה, שתתייחס הן לתלונותיו ביחס לכאבי הראש, סחרחורת וקשיי ריכוז עליהן הוא מתלונן והן להקלות להן הוא זקוק בתהליכי למידה עתידיים. כמו כן, צוין בדו"ח, כי התובע עבר התנסות בטכנאות שיניים, אך בהתנסות שעשה נמצא לא מתאים.
אכן בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר התובע, כי הוא הסכים ללמוד טכנאות שיניים, אך בדיעבד הודע לו שהיות שאין לו קואורדינציה בין הידיים, לא ניתן לאפשר לו ללמוד מקצוע זה. ונאמר לו שיד שמאל אינה עובדת עם היד השניה.
במהלך חקירתו החוזרת פירט התובע בעדותו ביחס להתנסות בטכנאות שיניים: "נתנו לי דגם של חניכיים ובצק כדי להתאים את זה לזה. האחראית על טכנאות שיניים, מי שמעבירה את הקורס, אמרה לפסיכולוגית שלי במרכז לוינשטיין, משה יעל, שאני לא מתאים שיש לי בעיה בראייה ובעיות בידיים." (עמ' 45, ש' 4-7).

התובע למד משך שנתיים במכללת רופין וסיים את לימודיו באוגוסט 2017 (סעיף 26 לת/3).לאחר שסיים לימודיו, חברות השמה הקשורות במוסד לביטוח לאומי ניסו לשלבו בשוק העבודה, אך הניסיון לא צלח. ציין התובע בתצהירו בהקשר זה: " החברות שהלכתי אליהן דרך המוסד לביטוח לאומי, היו למשרות של הנדסאי, אבל מכולן קבלתי תשובה שלילית. מכל הראיונות שהייתי, קיבלתי אח"כ הודעת מייל, שהם ממשיכים לבדוק מועמדים אחרים. לא הסבירו לי למה לא קיבלו אותי" (סעיף 18 לתצהיר ת/3).
תיאר התובע בתצהירו, כי בראיונות העבודה היה שלב ראשון של מבחן טכני, וכי הוא הצליח במספר מקרים להגיע לשלבים המתקדמים, אך הוא לא היה מתקבל, פירט התובע: "חברות ההשמה לא סיפרו על המגבלות שלי. זה דבר אישי ואסור להן לספר. אבל כששאלו אותי שאלות בשאלונים, שבהן אני צריך לספר את הרקע או ההגבלות שלי, אני לא יכולתי לשקר. אני איטי, ואני יכול אחרי כמה שעות לקבל כאבי ראש ואז אני צריך לעשות הפסקה. אני גם לא יכול לעבוד הרבה שעות רצוף ובהייטק עובדים שעות רצוף בלי חשבון עד שעה מאוחרת." (סעיף 29 לת/3).
במהלך עדותו לפני, התובע העיד ביחס לניסיונות לשלבו בשוק העבודה בצורה העומדת בקנה אחד עם האמור בתצהירו:
ש. אתה מדבר על כל מיני מבחנים שעשית לכל מיני מקומות עבודה, אתה אומר שלפעמים עברת שלב ולפעמים לא.
ת. זה בתקופה שסיימתי את רופין.
ש. זאת אומרת שאם עברת את HR, הגעת למנהל. מה זה HR?
ת. human resources. אתה עושה מבחנים פסיכוטכניים, אחרי זה HR ואז מנהל.
ש. באיזה מקומות עשית את המבחנים האלה.
ת. דלתא – לא חנות הבגדים, איירון סורס, אינטל.
ש. לאיזה שלב הגעת באינטל?
ת. ישבתי עם שניים שמראיינים, חברה חיצונית שעושה את הסינון.
ש. כשאתה כותב בס' 19 שהיו מגלים בשלב מסוים שאתה איטי. איך היו מגלים? ממי היו שומעים?
ת. ב-HR שואלים שאלות שהן מכשילות, איך אני רואה את עצמי תוך כמה שנים. שואלים מה החולשות. אז מה אני אגיד?!
ש. אתה אומר בס' 27 שלא היית מספר על התאונה. כאן אתה אומר שאתה כן מספר.
ת. נכון. סיפרתי הכל, שעשיתי תאונה באחד הראיונות וראיתי שהיא השתנתה. אמרתי שיש לי צלקת בראש, כאבי ראש, שלפעמים אני צריך הפסקות וזה משתנה. אני מכיר את זה. אני עובד עכשיו בשמירה ואף אחד לא יודע מה החולשות שלי כי אני מסתיר את זה. אני רוצה להיות שייך ולהיות רגיל. כשהגעתי למצב שקיבלתי את זה וסיימתי את הלימודים כהנדסאי הלכתי לראיונות ובהתחלה אמרתי לעצמי שאגיד את החולשות שלי. (עמ' 41, ש' 17-31; עמ' 42, ש' 1-2)

כמו כן, על הניסיונות למצוא מקומות עבודה בתחום הנדסאות מחשבים העיד כלהלן:
ש. מתי בפעם האחרונה ניסית לחפש עבודה בתחום הנדסאות מחשבים?
ת. לפני שבוע.
ש. למי פנית?
ת. גוגל.
ש. שלחת קורות חיים?
ת. לא. בדקתי מה כתוב שם ומה דורשים.
ש. ראית את הדרישות ואלו לא התאימו להשכלה שלך?
ת. לא. אני רציתי לשלוח שוב כדי שאמצא עבודה.
ש. ראית מודעה של גוגל שמחפשים הנדסאי מחשבים?
ת. לא. לפני שבוע קיבלתי הודעה מהמפעל שמפטרים את כל השומרים. נכנסתי לגוגל וחיפשתי שם אם מחפשים הנדסאים.
ש. בשנתיים שאתה עובד בשמירה חיפשת עבודה בתפקיד הזה?
ת. כן.
ש. איפה?
ת. דרך ביטוח לאומי.
ש. ביטוח לאומי זה ישן.
ת. לא, זה משהו אחר. יש מכללת השמה דרך חברת ORS. הביטוח הלאומי היה צריך למצוא לי עבודה.
ש. למי פנית?
ת. לחני בשיקום.
ש. עם מי היית בקשר?
ת. עם חברת ORS ולעמותה שמסייעת לסטודנטים שעובדים בהייטק. חיפשתי גם עצמאית בלינקדאין והשתמשתי בכל מיני כלים כדי לשלוח קורות חיים.

עדות זו של התובע אף נתמכה באמור בתעודת עובד הציבור מטעם עו"ס גב' קמינר, אשר ציינה, כי לאחר סיום לימודיו של התובע במכללת רופין, היה ניסיון לשלבו בעבודה בשוק החופשי בתחום לימודיו. הסיוע לא צלח ותהליך השיקום הסתיים בנובמבר 2018.
העבודות שבהן הועסק התובע
התובע צירף לתצהירו דו"ח רציפות בעבודה של המוסד לביטוח לאומי, ממנו עולה כי התובע עבד אצל המעסיקים שלהלן:
התובע סיים את לימודי התיכון בתאריך 30.6.2012;
מתאריך 1.4.2013 עד 30.4.2013 אצל א.אפיקים- שירות ניהול בע"מ;
מתאריך 1.6.2013 עד 30.4.2014 אצל ערן את יעל השקעות בע"מ;
מתאריך 1.3.2014 עד 30.4.14 אצל "עזב הלאל";
מתאריך 1.5.2014 עד 31.7.2015 בארומה בפרדס בע"מ;
לא עבד במשך כשנתיים בשל הלימודים במכללת רופין;
החל מתאריך 1.6.2017 הוא עובד אצל וולקן עוצמה-יעוץ ובטחון בע"מ.
בתצהירו הסביר התובע, כי אינו זוכר העבודה באפיקים ושירותי ניהול. לגבי ערן את יעל השקעות בע"מ- זו העבודה בארומה בואדי עארה (סעיף 18 לת/3; סעיף 31(ב)).
לגבי המעסיק עזב הלאל, ציין התובע: "זהו מתקין דלתות פנדור. עבדתי אצלו שניים או שלושה חודשים, אבל לא יכולתי להמשיך. זה היה לי קשה מאד. אני כבר לא זוכר, אולי גם הוא רצה להפסיק. זה קרה לי כמה פעמים" (סעיף 31(ג) לת/3) .
לגבי "ארומה בפרדס" פירט התובע בתצהירו: "זה סניף של ארומה בפרדס חנה. כשעבדתי במלצרות בתקופה של אחרי התיכון, בהתחלה לא אמרתי למנהל העבודה שאני סובל מכאבי ראש חזקים. הוא שם לב שמשהו איתי לא בסדר, אבל לא דיבר על זה. הוא שאל אותי אם יש לי בעיות רפואיות, כי הוא ראה שקשה לי ותמיד במשמרות ערב ואחה"צ הייתי חייב לנוח ולשבת יותר מהמלצרים האחרים ..." (סעיף 31 ד לת/3).
כן הצהיר התובע שאחרי שלא הצליח למצוא עבודה, במחשבים, לאחר שסיים את לימודיו במכללת רופין, הוא התחיל לעבוד בשמירה במפעל יין בזיכרון באמצעות המעסיק "וולקן עוצמה ושמירה", החל מתאריך 1.6.2017 ועד היום.
לעניין אופיה של העבודה ציין התובע, כי עסקינן בעבודה בישיבה, פשוטה ולא מסובכת. כאשר הוא משתדל לעבוד בערב ובימי שבת שיותר שקט ואין רעש, והוא משגיח ובודק את מספר המשאיות שנכנסות (סעיף 31 (ה) לת/3). העיד התובע בהקשר זה: "אני יושב ליד השער, רואה מי מגיע ומי צריך להכניס. צריך להסתכל איזה משאיות נכנסות ואיזה לא צריכות להיכנס" (עמ' 43, ש' 10-11) .
התובע הגיש תצהיר עדות הראשית משלים בתאריך 13.6.2019, ממנו עולה, כי נכון לאותו מועד התובע היה עודנו עובד בשמירה בחברה הנ"ל. אך הוא ציין, כי מנהל העבודה הודיע לו שהותקן אינטרקום ומצלמות כך שהשערים יפתחו לאחר שתזהה את מספר המשאית. וכי בעקבות כך התובע יצטרך לעבוד בבוקר בתקופות הבציר.

לסיכום
מעדות זו של התובע ומכלל הנתונים שהובאו לפני, ניתן להסיק כי לנכותו הרפואית הייתה השפעה על יכולת התפקוד שלו, ובעקבות מגבלותיו אפשרויות העיסוק הניצבות לפני ו צומצמו והוא לא הצליח להשתלב בשוק העבודה בתחום הנדסאות התוכנה. לא מצאתי שיש לסטות כלפי מעלה או מטה בקביעת נכותו התפקודית מהנכות הרפואית, ואני מעמידה אותה על שיעור של 38%.

בסיס השכר
על פי ההלכה הפסוקה, נקודת המוצא לקביעת בסיס השכר ביחס לקטינים היא שיעור השכר הממוצע במשק, ובהתאם לכך נוצרה חזקה שלפיה קטין שנפגע בטרם הגיעו לגיל הבגרות ובטרם נתגבש עתידו התעסוקתי היה משתכר, אלמלא מעשה הנזיקין, כשיעור השכר הממוצע במשק. חזקה זו ניתנת לסתירה בנסיבות מסוימות. חריגה מהחזקה אפשרית רק בנסיבות שבהן הוכחו נתונים עובדתיים חריגים המתייחסים לנפגע עצמו, והמוציאים אותו מגדר הנחת העבודה המשמשת ברגיל לפיצוי נזוקים קטינים (ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) (2005)).
בע"א 9980/06 אטינגר נ' עיריית ירושלים (10.12.2008), נקבע כי החישוב המבוסס על רמת השכר הממוצע במשק נועד לשקף את מגוון סיפורי החיים שהיה פתוח בפני הנפגע הקטין, כאשר הסטייה מן הנתון הזה צריכה להישען על אינדיקציות כבדות-משקל המלמדות כי הקטין בחר בדרך מסוימת והתכוון גם להתמיד בה .
בעניין רע"א 4681/17 אבו זאיד נ' אלקאדי, (15.5.17), התייחס כב' הש' עמית לבסיס השכר לחישוב פיצויי ניזוקים קטינם וקבע:
"מכאן שנראה כי ערכאות קמא נפלו לכלל טעות בכך שהתייחסו לסיפור חייו של המבקש ולהיסטוריה התעסוקתית שלו לאחר התאונה – במיוחד לאור הקביעה כי אלו הושפעו מהתאונה – והיה מקום להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפיצויים על השכר הממוצע במשק."

התובע טוען כי יש לערוך את החישוב על בסיס השכר הממוצע במשק.
הנתבעים טוענים, כי יש להעמיד את בסיס השכר לעבר (בניכוי תקופה של 3 שנים בהן למד במכללת רופין) על סך של 6,000 ₪ , המשקף את השכר הריאלי לאדם בשנות ה-20 לחייו , ו לעתיד לפי השכר הממוצע במשק.

בענייננו, התובע למד הנדסאות תוכנה במכללת רופין אך נבצר ממנו להשתלב בשוק העבודה בתחום זה אלא עבד בשמירה החל מתאריך 1.6.2017. מתלושי השכר שהוצגו עולה כי ממוצע השתכרותו מהעבודה בארומה עמד על סך של 6, 500 ₪, בוולקן בע"מ השתכר בממוצע 4,500 ₪. ושכרו הממוצע לשנת 2018 עמד על סך של 6,050 ₪.
איני מוצאת בנסיבות עניינו של התובע כל נימוק המצדיק סטייה מהשכר הממוצע במשק, כאשר הטענה של הנתבעים שעל פיה יש להעמיד את בסיס השכר לעבר על סך של 6,000 ₪ אינה מבוססת על נימוקים כבדי משקל כנדרש בהלכה הפסוקה. על כן, הפיצוי בגין הפסד שכר לעבר יחושב לפי שכר ממוצע במשק לתקופה שמיום הגיע התובע לגיל 18 עד להיום ולפי נכותו התפקודית, בניכוי תקופה של שנתיים בהן למד במכללת רופין. לגבי העתיד השכר יחושב לפי השכר הממוצע במשק.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה השכר הממוצע במשק נכון להיום, עומד על סך של 10,722 ₪. ולאחר ניכוי מס הכנסה סך של 10,000 ₪ (מעוגל).

חישוב נזקי התובע
הפסד השתכרות לעבר
לאור המקובץ לעיל- הפיצוי לעבר יעמוד על סך של:
63 חודשים (שעברו החל מהגיעו לגיל 18 ועד להיום בניכוי שנתיים) * 10,000 ₪ * 38%= 240,000 ₪ (מעוגל) בצירוף ריבית מאמצע התקופה 250,000 ₪ (מעוגל).

הפסד השתכרות לעתיד
התובע בן 25 כיום מקדם היוון מהיום עד גיל 67 ( 42 שנים) – 286 .35
38% נכות תפקודית* 10,000 ₪ * 286.35= 1,090,000 ₪ (מעוגל).

הפסדי פנסיה
בהתאם לצו הרחבה משולב לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: "צו ההרחבה"), המעסיק מחויב על פי חוק החל מיום 1.1.2008, לבטח את עובדיו בביטוח פנסיוני. עד תאריך 1.1.2014 שיעור ההפרשה עלה בהדרגה לפי סעיף 6 לצו ההרחבה, והחל מתאריך 1.1.2014 חובת ההפרשה היא בשיעור של 12% עד גובה השכר הממוצע במשק ומתאריך 1.1.2017 עלה שיעור ההפרשה ל-12.5% מהפסדי השכר (ע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן (27.1.2014), וע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג, (31/7/2014)).

בענייננו הפסדי ההשתכרות לעבר נערכו החל משנת 2012 ועד להיום בניכוי שנתיים שבהם למד התובע במכללת רופין. על פי סעיף 6 לצו ההרחבה שיעור ההפרשה לפנסיה בשנת 2012 עמד על 8.32%, החל מתאריך 1.1.2013 ועד 1.1.2014 על 10%, החל 1.1.2014 עמד על 12% עד 1.1.2017- והחל מתאריך זה על 12.5%= ובממוצע שיעור ההפרשה לפנסיה לעבר עמד על 11% (בערך).
על כן הפסדי הפנסיה לעבר עומד על 25,000 ₪ (מעוגל).
הפסדי פנסיה לעתיד- 1,090,000 ₪ * 12.5 %= 135,000 ₪ (מעוגל).
סה"כ הפסדי פנסיה- 160,000 ₪ .

כאב וסבל
בהתחשב בנכות הרפואית, בימי האשפוז -35 ימים, אני מעמידה את הפיצוי על סך של 130,000 ₪ (כולל ריבית) .

הוצאות רפואיות וניידות
בסיכומיו התובע עותר לפיצוי על סך של 167,000 ₪ בגין הוצאות ניידות. והוא טוען, כי אינו מסוגל לנהוג למרחקים גדולים. ובנסיעתו לעבודה כיום, הוא נאלץ לבצע הפסקת מנוחה. וכי הוא התקשה בניידות למכללת רופין. ובילדותו הוא זכה לסיוע רב בהסעות. לשיטת התובע יש לערוך את החישוב לפי 500 ₪ לחודש.

מנגד, הנתבעים העמידו את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות על סך של 20,000 ₪ וטענו, כי עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיח אותו בראיות, ולהוכיח שההוצאות אינן כלולות בסל הבריאות. עוד טענו הנתבעים, כי התובע מזה שנים רבות לא נמצא במעקב או טיפול רפואי כלשהו, ועל כן לא נגרמו לו הוצאות.

לתצהירו של התובע צורפו קבלות על סך של 2,671 ₪; בהתחשב בפגיעה שממנה סבל התובע, בניתוח שעבר ובימי האשפוז והצורך להיות במעקב רפואי, אין חולק, כי נגרמו לתובע ובני משפחתו הוצאות בגין נסיעות למוסדות הרפואיים הרחוקים ממקום מגוריהם וכן הוצאות בגין תרופות.
באשר לניידות והקשיים להם טען התובע בעניין, אין בידי לקבל טענה זו משנטענה בעלמא, כאשר לא הונחו לפני ראיות של ממש המעידות על כך , מה גם הנכות הרפואית שנותרה לתובע אינה פוגעת ביכולתו להתנייד , אין עסקינן בנכות אורתופדית או נוירולוגית קשה הגורמת לשיתוק או לכל קושי בניידות.
אוסיף, כי התובע לא הוכיח בראיות כי ייגרמו לו הוצאות רפואיות בעתיד.
על כן ולאור כל האמור לעיל אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה, על דרך האמדנא על סך של 25,000 ₪.

עזרת הזולת
התובע טוען בסיכומיו שיש לפצותו בגין עזרת ההורים בסך של 225,000 ₪, ובגין עזרת הזולת סך של 134,000 ₪ (400 ₪ לחודש). טוען התובע, כי לאחר התאונה אביו היה צמוד למיטתו בבית החולים וב מחלקת השיקום ובמרבית הזמן נכחו שני הוריו יחד. בהמשך נעדר האב מעבודתו פעמים רבות בשל ליוו י התובע לטיפולים רפואיים. על כן לשיטת התובע יש לפצות הוריו בגין המאמץ המיוחד שנדרש מצדם. אשר לעזרת הזולת טוען התובע, כי אינו מסוגל לעשות כל פעולת התקנה או תיקון בביתו, ולא פעולה הדורשת מאמץ פיזי או עלייה על סולם.

מנגד טוענים הנתבעים, כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הוצאות בגין עזרת הזולת. הוסיפו הנתבעים, כי בעת קרות האירוע התובע היה בן 5, הנזקק ממילא לעזרת הוריו ומשפחתו הקרובה, מה גם שלא הוכח כי נותני העזרה סבלו מהפסד בשכרם כתוצאה מכך. עוד טוענים הנתבעים, כי נכות פלסטית, נוירולוגית ופסיכיאטרית אינה מצדיקה עזרת צד ג' מעבר לתקופה הסמוכה לאירוע. הנתבעים מציעים לעבר סך גלובאלי של 10,000 ₪ ולעתיד סך של 20,000 ₪.

בשים לב למהות הפגיעה של התובע, לתקופה בה היה מאושפז בבית החולים, למשך 35 יום בהיותו בן 5, הניתוח שעבר בראשו והתהליך השיקומי והצורך במעקב הרפואי והנכויות הזמניות שנקבעו לו על ידי המומחה הנוירולוג מטעם בית המשפט- סביר בעיני, שהתובע נזקק לעזרה חריגה של בני משפחתו מעבר לעזרה הניתנת לבני גילו. ועל כך העיד האב בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 3, 6, 12 לת/2) .

יחד עם זאת, ומעבר לתקופה הנ"ל, התובע לא הניח לפני ראיות של ממש המלמדות כי הוא הצטרך לעזרה כלשהי, וחרף חלוף הזמן מאז אירוע התאונה ועד היום התובע לא צירף כל ראיה המעידה כי הוא הצטרך לעזרה בשכר. מהנתונים שהונחו לפני הוכח כי עסקינן בתובע עצמאי, אשר עבד במלצרות ובשמירה, דבר אשר מהווה אינדיקציה לכך שאין הוא זקוק לעזרה של האחרים.

לאור המפורט לעיל אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר על סך של 50,000 ₪ . כאשר איני רואה לנכון לפסוק בגין העזרה לעתיד.
לסיכום:
הפסד השתכרות לעבר 250,000 ₪
הפסד השתכרות לעתיד 1,090,000 ₪
הפסדי פנסיה 160,000 ₪
כאב וסבל 130,000 ₪
הוצאות רפואיות 25,000 ₪
עזרת הזולת 50,000 ₪
סה"כ 1,705,000 ₪

סוף דבר
הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, יחד לחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך של 1,705,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד ב שיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום, כ"ד תשרי תש"פ, 23 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.