הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 13594-10-16

בפני
כבוד ה שופט אלעד טל

תובע

ח'אלד עותמאן

נגד

נתבעים

  1. מוטי בוזגלו
  2. סיגל ארנון
  3. ישראל מידד

החלטה

לפני בקשה מטעם הנתבע 3 (להלן: "המבקש") לסילוק התביעה שהגיש התובע כנגדו (להלן: "המשיב") על הסף, מחמת העדר עילה; העדר יריבות; חוסר תום לב; התיישנות והיות התביעה טורדנית וקנטרנית.

תמצית התביעה מושא הבקשה
1. המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה בגין פרסום לשון הרע. על פי הנטען, המבקש הינו אחד ממאות המגיבים לפוסט של הנתבע 1 והנתבע 2, והוא אף פירסם תגובה משלו בה נמצאת תמונתו של התובע ואף פירסם תמונה של התובע בדף הפייסבוק שלו, ואף ערך את התמונה שפירסם בצורה מאוד מקצועית ופוגענית כלפי התובע. המבקש פעיל בעמותת "אל הר ה'"; עיתונאי פורה ומשפיע בקרב קוראיו בעיתונות הכתובה ובאינטרנט והוא מנהל בלוגים ופורומים וכן יש למבקש ערך באתר ויקופדיה באנגלית הכולל קישורים לבלוג שלו באנגלית ולדף הפייסבוק שלו. לטענת התובע, המבקש ערך את התמונה שלו בצורה פוגענית ומשפילה בכוונה לפגוע בו ובפרטיותו, ללא רשותו, ופירסם את התמונה פעמיים בדף הפייסבוק שלו כתגובה לפוסט של נתבע 2. למרות הפניה שנעשתה אל המבקש, הוא ממשיך להפיץ את התמונה בדף הפייסבוק שלו וגם בתגובה לפוסט של נתבעים 1 ו-2.

2. לטענת המשיב, המבקש התכוון לבזותו ולהשפילו בפרסום התמונה. המבקש השיג רווח כלכלי בפירסום הפוסט, שכן פירסום כתבות והפצתן הוא מקצועו ומקור הכנסתו. בנוסף, המבקש הפר בפירסום את כללי האתיקה המקצועית של העיתונאים, עת פירסם תמונה שידע שאינה אמת, שהיא מסולפת ומטעה.

3. לטענת המשיב, התבטאות המבקש במסגרת הפרסום מהווה פגיעה קשה בשמו של המשיב ומוציאה את דיבתו רעה, בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, ולחוק הגנת הפרטיות.

עיקר טענות המבקש
4. המבקש הגישה כתב הגנה וכן בקשה לסילוק על הסף. לטענתו, מדובר בתביעה נעדרת עילה, נעדרת יריבות, תביעה טרדנית וקנטרנית הלוקה בחוסר תום לב.

5. במסגרת בקשה מאוחרת לסילוק התביעה על הסף, הוסיף המבקש והעלה טענת התיישנות.

6. לטענת המבקש, התביעה נגדו מתייחסת לתמונה שהעלה בפייסבוק לפני שנתיים וחצי. המדובר בתמונה מעובדת, בסגנון קריקטוריסטי בה נראה איש דת מוסלמי המחזיק זכוכית מגדלת גדולה ומפיו יוצא מלל המופיע בבועה "שוטר תראה, שפתותיו מדובבות...הוא מתפלל!!!", כאשר מאחוריו נראות שתי דמויות, אחת מהן שוטר, כאשר מהתמונה לא ניתן לזהות מי השוטר ומה מוצאו. המבקש טוען, כי התמונה אינה עוסקת בשוטר ובוודאי שאינה עוסקת במשיב, אלא במדיניות המשטרה והממשלה, והיא משקפת את המציאות הקיימת בהר הבית. לטענת המבקש, הוא שיתף תמונה שכבר פורסמה באינטרנט, ורק הוסיף לה את המלל, שאינו מתייחס לשוטר בתמונה או למשיב אלא לאיש הדת המוסלמי. משכך, אין בתמונה שום לשון הרע כנגד המשיב, לא השפלה , לא ביזויו ולא פגיעה במשרתו.

7. המבקש מציין, כי הפוסט המקורי "התגובה" ירדה מ"הקיר" עם הורדת הפוסט ע"י הנתבע 2, לאחר שקיבל "אהבתי" אחד בלבד, כך שחשיפתו היתה מוגבלת ביותר, כמו גם הפוסט שהיה ב"קיר " של המבקש. כך שלא היתה יכולה להיות לתמונה ההשפעה המיוחסת לה בכתב התביעה. בנוסף, המדובר בפוסט שכל מהותו היא הבעת ביקורת לגיטימית שאינה מופנית כלפי המשיב עצמו ואינה פוגעת בו ובזכויותיו.

8. לטענת המבקש, המשיב מבסס את התביעה נגדו על חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות ועוולת הרשלנות, בלא להסביר כיצד העילות המפורטות בסעיפים הרלוונטיים חלות על התמונה ששיתף בפייסבוק. מאחר והתמונה אינה מייחסת דבר למשיב ואינה כוללת כל אמירה כלפיו, היא אינה יכולה לבסס טענת לשון הרע. ויש לסלק טענה לקיומה של עילת לשון הרע כלפי המבקש על הסף.

9. לגרסת המבקש, אין עילה לפי חוק הגנת הפרטיות, שכן התביעה התיישנה. חוק זה קובע תקופת התיישנות של שנתיים (ס' 26 לחוק), והתביעה דנן הוגשה שנתיים וחצי מיום השיתוף של התמונה בפייסבוק, קרי יום היווצרות העילה. זאת ועוד, המבקש לא בלש או התחקה אחר המשיב, לא הטרידו; לא הפר חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של המשיב; לא השתמש בידיעה על ענייניו הפרטיים של המשיב או מסר אותה לאחר שלא למטרה שלשמה נמסרה; ולא פירסם או מסר דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות. משכך, דין העילות לפי חוק זה להיות מסולקות על הסף.

10. המבקש טען, כי אין עילה לפי עוולת הרשלנות. הוא אינו עיתונאי ואינו כפוף לכללי האתיקה של עיתונאים. בנוסף, הוא לא פירסם כל עובדה או טענה נגד המשיב, ולכן כלל לא נדרשה תגובתו של המשיב, אף אם המבקש היה עיתונאי. ולכן, עילה לפי עוולה זו דינה להיות מסולקת על הסף.

11. לטענת המבקש אין כל יריבות בינו לבין המשיב. המבקש כלל אינו יודע מי השוטר המופיע בתמונה שכבר פורסמה באינטרנט, וגם המלל שהוסיף לתמונה, אינו מתייחס לשוטר שבתמונה אלא לאיש הדת המוסלמי.

12. עוד טוען המבקש, כי מדובר בתביעת השתקה, שהוגשה בחוסר תו"ל ונועדה לפגוע בחופש הביטוי שלו ולהשתיקו מלהשמיע ביקורת ציבורית על התנהלות המשטרה, שיש בה עניין ציבורי חשוב. המבקש טען, כי מכתב התביעה עולה כי הוא "סומן על ידי התובע, מבין מגיבים רבים שהתבטאו באופן חריף כלפי התובע, כפעיל ובעל השפעה" (ס' 61 לבקשה), והמשיב אף מבקש להתעשר שלא כדין על חשבונו של המבקש. משכך, דין התביעה נגד המבקש להידחות על הסף.

עיקר טענות המשיב
13. לטענת המשיב, די בעצם הפרסום כדי להקים לו עילת תביעה טובה. המבקש הוסיף לתמונה שפרסם מלל. הפרסום העמיד את המשיב בסכנה מצד קיצוניים משני הצדדים. כתוצאה מהפרסום, נאלץ המשיב לעבור ממקום עבודתו בירושלים לאום אל פאחם, דבר שהביא לפגיעה בשכרו ובתנאי עבודתו.

14. המשיב טען, כי יש בפרסום כדי לפגוע בפרטיותו.

15. המשיב הכחיש כי התביעה נועדה להשתיק את המבקש, וטען כי הוא כלל אינו מכיר את המבקש ואת פעילותו הפוליטית והציבורית. אולם, המבקש לא הסיר את התמונה שפרסם גם לאחר שב"כ המשיב פנה וביקש ממנו להסירה. אין כל נפקות לשאלה אם מדובר בפרסום יחיד או מרובה, למעט לעניין גובה הסכום הנתבע.

16. לעניין ההתיישנות, טען המשיב, כי המבקש לא העלה את הטענה בהזדמנות הראשונה, משכך דינה להדחות.

תמצית תשובת המבקש לתגובת המשיב
17. בתשובה שב המבקש על טענתו, כי לא יצר את התמונה דנן אלא אך הוסיף לה כיתוב, שמתייחס לאיש הדת המוסלמי ושאין בו לשון הרע, רשלנות או פגיעה בפרטיות של המשיב.
אדם סביר לא היה רואה בתמונה כפרסום שעלול להשפיל את המשיב. משכך, אין בעניין זה חשיבות לתחושתו של המשיב.

18. בהתייחס לעילת ההתיישנות, טען המבקש כי כאשר המשיב לא הבהיר מהן עובדות הרלוונטיות לעילת הפרטיות, ומתי נוצרה, אין הוא יכול לטעון לאיחור בהעלאת טענת ההתיישנות. בנוסף, הנתבע 2 העלה בכתב ההגנה (ס' 27) את טענת ההתיישנות, ואין כל הגיון במחיקת טענת פגיעה בפרטיות בגין התיישנות כלפי הנתבע 2 ולהותירה בעניינו של המבקש. זאת ועוד, לביהמ"ש שיקול דעת במקרים המתאימים להידרש לטענת ההתיישנות על פי חוק ההגנה על הפרטיות, שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה וזאת מאחר וההתיישנות הנטענת עפ"י חוק זה אינה כפופה להלכות הנוגעות להעלאת טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה המתייחסות להעלאת טענה כאמור בהסתמך על חוק ההתיישנות.

19. המבקש טען, להרחבת חזית אסורה בתגובתו של המשיב. לטענתו, מתגובת המשיב עולה, כי המשיב חזר בו מטענתו לפיה המבקש הינו עיתונאי, וכעת הוא מנסה להעלות טענה חלופית לרשלנות.

דיון והכרעה
20. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני, מצאתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות מהנימוקים כמפורט להלן.

21. ביהמ"ש רשאי לדחות או למחוק תובענה על הסף (תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984), אך הוא אינו חייב לעשות כן.

22. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" (ראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 ; ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478).

23. סילוק תביעה על הסף הוא צעד דרסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).

24. בשלב המקדמי, אין בית המשפט שומע ראיות ואינו מברר עובדות, אלא חי מכתבי הטענות בלבד. לכן, בית המשפט יורה על סילוק התביעה בשלב המקדמי רק אם יתברר לו, כי גם אם תוכחנה כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש.

25. בענייננו, כתב התביעה על פי לשונו מקים עילת תביעה לכאורה נגד המבקש ואין לקבוע בשלב מקדמי זה, כי לא קיימת עילת תביעה.

26. ישנה מחלוקת מהותית בין הצדדים האם פרסום התמונה מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק לשון הרע. בעניין זה טוען המבקש, בין היתר, כי אך שיתף תמונה שכבר פורסמה באינטרנט כאשר הוסיף לה מלל שכלל אינו קשור לתמונת השוטר שבתמונה, ואין בין התמונה לבין המשיב ולא כלום. ואולם, בבקשתו (סעיף 61 ) מודה למעשה המבקש כי נכלל בין המתבטאים באופן חריף כלפי התובע. וכי התמונה הועלתה כתגובה לפוסט שפורסם לגבי המשיב והוא מושא התביעה שלפני. הבחינה אם הפרסום שבוצע על ידי המבקש מהווה לשון הרע או לא תעשה לאחר שמיעת הראיות ובירור התביעה. כך גם תיבחן השאלה אם עומדות למבקש ההגנות הקבועות בחוק.

27. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

הוצאות בגין הבקשה ישקלו בתום ההליך ובהתאם לתוצאתו.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ז, 15 יולי 2017, בהעדר הצדדים.