הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 12495-03-15

מספר בקשה:49
בפני
כב' השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

מבקשת/תובעת

קלין קור טכנולוגיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד סודרי

נגד

משיבה/נתבעת 5

משיבים פורמליים/
נתבעים 1-4/
2,4,5 מחזיקים

ובעניין המחזיק

1. חוף לבנון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אוחנה

2. אוליב שירותי שיווק וניהול בע"מ
3. עמית פורת
ע"י ב"כ עו"ד פרידמן

4. צבי דן מרום
5. ברכה מרום
ע"י ב"כ עו"ד אלברק

הנהלת בתי המשפט, מנהל הכספים, גזברות ארצית

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשת המשיבה (הנתבעת 5) לביטול צו עיקול זמני שניתן, לבקשת המבקשת (התובעת), ביום 27.1.19 , על כספים של המשיבה ו/או על כספים המיועדים למשיבה, וכן כספים שהופקדו על ידי המשיבים 2-5 במסגרת ת.א. (שלום-טבריה) 33643-05-13 (להלן: "תיק טבריה") וכן כספים המוחזקים אצל המשיבים 2, 4 ו-5 שהם אמורים להעביר למשיבה, והכל בהתאם לפסק הדין שניתן בתיק טבריה ביום 7.1.19 והחלטה המורה על תיקונו בעניין חישוב הסכומים מיום 21.1.19 (להלן פסק הדין וההחלטה: "פסק הדין"). העיקול הוגבל לסכום של 495,000 ₪.
התביעה שבמסגרתה הוטל צו העיקול, הינה תביעה כספית לתשלום הסך של 471,445 ₪. המהווה, לטענת המבקשת, תשלום המגיע לאחרונה בגין עבודתה בשיקום שתי בקתות נופש קבועות (מס' 5 ו-6) כולל פירוק ופינוי שאריות שריפה וניטרול ריח שרוף משתי בקתות צמודות (מס' 3 ו-4) במושב רמות. שתי הבקתות הראשונות נשרפו כליל בשריפה שאירעה בחודש 8/2014 והשתיים הנוספות זוהמו בעשן באותה שריפה. התובעת שיקמה אותן, בתוך כשלושה שבועות, כאשר עלות השיקום כולל החומרים יחד הינה כ-369,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום אשר אושר על ידי המשיבים 1-5 (הנתבעים), או חלקם, ועל ידי שמאי הביטוח וחברת הביטוח שביטחה את הבקתות בעת הרלוונטית. לטענת המבקשת, מאז השלמת העבודה כאמור, לא הצליחה לגבות את התשלום בגין העבודות. בעקבות כך, היא נאלצה לקבל הלוואה לכיסוי הגרעון שנוצר מהעדר התשלום, בעלות של 14,445 ₪ כמו כן נגרמו לה הוצאות בגין ניסיונותיה לקבל את הכספים, בסך של 20,000 ₪.
התביעה כנגד חלק מהנתבעים הינה בעילה חוזית וכנגד חלקם בעילת עשיית עושר ולא במשפט וחלקם בשל מצגים מטעים שגרמו לאופן ההתקשרות של הנתבעת בעבודות אלו.
הנתבעת 1 (להלן: "אוליב") היתה המפעילה, עובר להגשת התביעה, את מתחם האירוח שבו קיימות אותן בקתות.
הנתבע 2 (להלן: "פורת") הוא בעל מניות ומנהל באוליב, ומי שפעל בשם אוליב מול התובעת והתחייב בשמה כלפי התובעת.
הנתבעים 3 ו-4 (להלן: "מרום") הם בעלי זכות במקרקעין עליהן מצויות הבקתות.
הנתבעת 5/המשיב (להלן: "חוף לבנון") מפעילה חוף רחצה וחניון לילה על גדות הכנרת.
ביום 10.8.14 ארעה שריפה בבקתות שחייבה ביצוע פעולות שיפוץ. הבקתות היו מבוטחות אצל חברת ביטוח הראל, לכן הגישה אוליב להראל תביעה לתשלום תגמולי ביטוח (להלן: "תגמולי הביטוח"). כמו כן אוליב ביקשה מהתובעת לשקם את הבקתות וחתמה על הזמנת עבודה מיום 20.8.14, שנערכה על ידי התובעת. בהתאם לאמור ביצעה התובעת את עבודות השיקום של הבקתות והשלימה אותן ביום 20.9.14, והוציאה חשבונית אל אוליב לתשלום התמורה בגין העבודות. העבודות ועלותן אושר ו על ידי חלק מהנתבעים וכן על ידי שמאי מטעם חברת הביטוח.
בשלב זה הבהיר פורת לתובעת כי פוליסת הביטוח משועבדת לטובת מרום וכי קיים סכסוך הנוגע למתחם האירוח הנדון וכי מתנהל הליך בתיק טבריה ובמסגרתו הוטל עיקול על תגמולי הביטוח.
מאחר וההחלטה נוגעת רק למערכת היחסים שבין התובעת לבין חוף לבנון (הנתבעת 5), אתייחס רק לעילת התביעה כנגדה.
לטענת התובעת חוף לבנון הטוענת לזכות בעלות בבקתות תזכה, ככל שתצליח להוכיח טענותיה בתיק טבריה, בבעלות על הבקתות כשהן שלמות ותקינות וכן ברווחים כתוצאה מהפעלת הבקתות החדשות אותן שיקמה התובעת. על כן, חוף לבנון חייבת לשלם לתובעת את תמורת העבודות שבוצעו על יד ה מכח עילת עשיית עושר ולא במשפט.

פסק הדין בתיק טבריה
בתיק טבריה הוגשה תביעה על ידי חוף לבנון כנגד יתר הנתבעים בתיק שבפנינו וכנגד נתבעים נוספים כאשר המחלוקת היתה סביב השאלה למי שייכת זכות הבעלות ב-6 בקתות. יובהר כי הבקתות נשוא התיק שבפנינו הן חלק מאותן 6 בקתות.
במסגרת ההליך הנ"ל, הופקדו כספים הן על ידי אוליב והן על ידי מרום וזאת להבטחת זכויות חוף לבנון.
בפסק הדין שניתן על ידי כב' הש' אבו אסעד בתיק טבריה, ביום 21.1.19, נקבע כי חוף לבנון (הנתבעת 5) הינה בעלת 6 הבקתות, אוליב ומרום חויבו , יחד ולחוד, בתשלום דמי שימוש לחוף לבנון בסך של 422,400 ₪, בנוסף חויבה אוליב לשלם לחוף לבנון סך של 126,318 ₪ כמו כן חויבו אוליב ומרום בתשלום הוצאות משפט בסך 75,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪.
לאחר מתן פסק הדין, ובהחלטה מיום 21.1.2019 תוקן פסק הדין כך שבמקום הסכום שנפסק בסך 422,400 ₪, נקבע 541,200 ₪.
במסגרת פסק הדין, הורתה כב' הש' אבו אסעד למזכירות בית המשפט להעביר את הכספים המופקדים בתיק לחוף לבנון וזאת עד לגובה הסכומים שנפסקו לטובתה, וכי ככל שתיוותר יתרה לאחר התשלום, תוחזר זו למפקידה.
על פסק הדין האמור הוגש ערעור וביצוע פסק הדין עוכב.

טענות הצדדים
משניתן פסק הדין, הגישה התובעת בקשתה דנן להטלת עיקול זמני על כספים המגיעים לחוף לבנון אצל אוליב ומרום וכן על כספים המופקדים בתיק טבריה ואשר במסגרת פסק הדין ניתנה הוראה על העברתם לחוף לבנון.
התובעת טוענת בבקשתה, כי עילת התביעה נגד חוף לבנון מעוגנת במסמכים להוכחת העבודות שבוצעו על ידה, על כך שחוף לבנון טוענת לבעלות על הבקתות, עובדה שעוגנה בפסק דין של בית המשפט בטבריה, ועל כך שלבנון נהנתה מעבודות השיקום של התובעת שבוצעו בבקתות.
כן טוענת התובעת, כי הוכח ונקבע שחוף לבנון אינה איתנה כלכלית ויש חשש כבד שלא יהיה ניתן להיפרע ממנה במידה ויינתן פסק דין נגדה. וכי חוף לבנון לא הראתה כל נזק שייגרם לה מהטלת העיקול, כאשר פרט לאמירות כלליות ותיאורטיות לא הוצג כל תיעוד התומך בהן .
התובעת הפנתה להחלטות של בית המשפט השלום בטבריה בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידו כאשר שם בית המשפט הגיע למסקנה, כי אלמנט ההכבדה מתקיים וכי מעמדה של חוף לבנון אינו איתן וקיים חשש שהכספים שיועברו מקופת בית המשפט לא יושבו במידה ויתקבל הערעור.
כן טענה התובעת, כי העיקול שהוטל על כספי חברת הביטוח הוא עיקול חלש ביותר, וזאת לאור כך שמרום, בעל השעבוד בפוליסה , ינסה מייד לקבל את הכספים שבחברת הביטוח תוך ניסיון לבטל את העיקול שהוטל על ידי חוף לבנון.

לעומת זאת, חוף לבנון טוענת בבקשה לביטול העיקול, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל על שכמה בהוכחת קיומן של ראיות לכאורה ויתר המבחנים למתן הצו.
לפי חוף לבנון, הטענות המופנות נגדה, מתמקדות בעשיית עושר ולא במשפט, כאשר לטעמה היא לא התעשרה מהעבודות שבוצעו על ידי התובעת.
חוף לבנון טענה , כי אינה מצויה בקשיים כלכליים המצדיקים מתן צו עיקול זמני נגדה, אלא , היא חברה שמצבה יציב ואף רווחית ו אין חשש להכבדה ככל שיינתן פסק דין נגדה.
עוד טענה חוף לבנון, כי התובעת מחזיקה בכפל בטוחות לצורך הבטחת התשלום לו היא טוענת בתביעתה, וזאת לאור כך שהתובעת עיקלה גם את כספי הביטוח המוחזקים בחברת הראל וניתן צו מניעה זמני האוסר על משיכת הכספים על ידי כל גורם, וכי כספים אלו אמורים לכסות את עיקרו של סכום התביעה ללא רכיב המע"מ שמי שאמור לשאת בו הינה חברת אוליב.
ולחלופין טענה חוף לבנון, כי סכום העיקול הזמני שהוטל עליה במסגרת תיק זה , על סך 495,000 ₪ עולה על סכום התביעה שבה נטען, כי היקף העבודות שבוצעו הוא על סך של 369,000 ₪ בתוספת מע"מ של 66,420 ₪ , וכאמור לעניין המע" מ, טענות התובעת מופנות כלפי חברת אוליב בלבד ולא כלפיה.

ביום 27.2.19 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

המסגרת הנורמטיבית
תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."
בעניין העיקול הזמני קובעת תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי:
"(ב) בית המשפט ... רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב ... בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין."
מהאמור עולה, כי על מגיש הבקשה לעיקול זמני להוכיח, בראיות מהימנות לכאורה, קיומה של עילת תביעה, כמו כן עליו להוכיח כי במידה ולא יינתן צו עיקול הדבר יכביד על ביצוע פסק הדין שיינתן ככל שיזכה בתביעתו. בבוא בית המשפט להחליט באם להטיל את העיקול המבוקש, יש לשקול את מאזן הנוחות ולשקול את הנזק שעלול להיגרם למשיב כתוצאה מהצו לעומת הנזק העלול להיגרם למבקש במידה והצו לא יינתן.
כמו כן, על בית המשפט לשקול שיקולי יושר וצדק, היינו הגשת הבקשה בתום לב ובחינת היות הסעד המבוקש צודק וראוי וכזה שאינו פוגע במידה העולה על הנדרש.
באשר להוכחת קיומה של עילת תביעה נפסק, ברע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES (28.10.2010), כ י:
"די בכך שעלה בידי מבקש הסעד הזמני להציג עילה לכאורה ולהראות כי תביעתו אינה משוללת יסוד..."
באשר ליסוד החשש מפני הכבדה על ביצוע פסק הדין הרי שנדרש רף הוכחה נמוך יותר בדיון בבקשה לעיקול זמני לעומת סעדים זמניים אחרים. בית המשפט דן ביסוד זה בהתחשב במצב הכלכלי של המשיב. כאשר קיימת איתנות כלכלית אין יסוד הכבדה ( רע"א 6614/06 כפרית תעשיות בע"מ נ' ICC (4.1.2007))
יצוין כי הנטל להוכחת קיומם של כל התנאים למתן הצו רובץ על מבקש הצו, גם אם כבר ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד.

מן הכלל אל הפרט
בענייננו, כתב התביעה מגלה עילה נגד חוף לבנון. התביעה כנגד חוף לבנון הינה בעילת עשיית עושר ולא במשפט, כאשר סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשלט-1979 מחיל חובת השבה על מי שמקבל שלא כדין זכות או טובת הנאה מאחר.
ראשית ייאמר, כי קיימות ראיות לכאורה מהן עולה כי בעקבות השריפה שארעה בבקתות, התובעת שיפצה אותן ונשאה בעלויות השיפוץ והחומרים הנדרשים.
חוף לבנון טוענת לבעלות בבקתות וזכויותיה אף נקבעו בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בטבריה. וכפי שטענה התובעת, חוף לבנון, הטוענת לבעלות בבקתות כאמור, נהנתה מכך שהבקתות שנשרפו שוקמו על ידי התובעת ואף על הכספים של חברת הביטוח המיועדים לפצות על הנזקים שנגרמו בעקבות השריפה, הוטל עיקול לזכות חוף לבנון .
ומכאן ניתן לומר כי קיימת עילת תביעה לכאורה כנגד חוף לבנון והעילה אינה משוללת יסוד, התובעת צירפה לכתב התביעה ראיות שדי בהן כדי להצביע על קיומה של עילת התביעה ועל סיכוייה הטובים.
באשר ליסוד ההכבדה, ומהנתונים שהובאו בפני שוכנעתי כי אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין שיינתן ככל שיינתן.
התובעת הפנתה לכך שבכתב ההגנה שהוגש מטעם חוף לבנון באמצעות גב' דורית גואטה שלא היתה מיוצגת , נטען, כי כתב ההגנה כרוך בהוצאות וכי כל הוצאה כאמור תביא לקריסתה. עוד נטען, כי בהתאם להחלטה בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין בתיק טבריה נקבע כי חוף לבנון לא הוכיחה חוסן כלכלי וכי במסמכים שצורפו על ידה בתגובה לבקשת העיכוב אין כדי להצביע על יכולת כלכלית.

חוף לבנון הינה חברה בע"מ בבעלות גב' דורית גואטה, אשר מפעילה צימרים. חוף לבנון הגישה אישור רו"ח הנסמך על הדו"ח הכספי המבוקר של החברה לשנת 2017, אולם לא ניתן ללמוד מהאישור האמור על אודות מצבה של חוף לבנון נכון להיום.
יתרה מזו, הדו"ח האמור מתייחס ליתרת העודפים, היינו רווחים שטרם חולקו ואשר מגיעים לסך של 1,609,880 ₪, כאשר ההתחייבויות השוטפות של חוף לבנון על פי הדו"ח מגיעות לסך של 298,735 ₪, אולם כאמור, מדובר ברווחים שטרם חולקו נכון לעת הרלוונטית לפי הדו"ח, היינו שנת 2017 , כך שלא ברור אם נכו ן להיום אותם סכומים עדיין נמצאים בידי החברה.
חוף לבנון צירפה אישור נוסף להוכחת איתנות כלכלית והוא דו"ח רווח והפסד לא מבוקר לשנת 2018. אולם מהדו"ח האמור עולה כי החברה מרוויחה 30,000 ₪ לשנה. אין ספק, שאין בסכום האמור כדי להבטיח פירעון החוב במידה והתובעת תזכה בתביעתה וזאת לנוכח סכום התביעה העומד על קרוב לחצי מיליון שקל.
כמו כן, חוף לבנון, ולשם הוכחת איתנות כלכלית , טענה , כי קיים בבעלותה מתחם תיירות נוסף הכולל חמישה צימרים במשק משפחת חדשי במושב רמות ויש לה חוזה לחכירת מקרקעי המתחם עד שנת 2022 שהעתק ממנו צורף לבקשה.
עיון בהסכם האמור מלמד, כי הוא נערך בשנת 2012, ואיני סבורה כי יש בו כדי להוות אינדיקציה למצבה הכלכלי של חוף לבנון כ יום, ובעיקר לאור הנתונים העולים מדו"ח רווח והפסד לשנת 2018 כמתואר לעיל.
באשר למאזן הנוחות, אכן שוכנעתי, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המבקשת כך ש הנזק העלול להיגרם לה מאי מתן הצו עולה על זה שצפוי להיגרם לחוף לבנון. בהקשר זה אזכיר שוב , כי בית המשפט בטבריה, וכאמור, הורה על עיכוב העברת הכספים המופקדים בתיק טבריה לידי חוף לבנון וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין. מכאן וגם אם העיקול שהוטל בתיק זה יבוטל, הרי שחוף לבנון לא תוכל לקבל את הכספים המופקדים בתיק. בעוד שאי מתן הצו צפוי להסב נזק לתובעת והכבדה על ביצוע פסק דין לאור החשש שמצבה הכלכלי של חוף לבנון יקשה עליה לשאת בסכום שיוטל עליה במידה והתביעה תתקבל .
ולעניין הטענה של חוף לבנון שלפיה בשנת 2019 כל עיקול שניתן, מועבר ישירות על ידי חברת BDI לבנקים וכי ככל שהצו לא יבוטל תיחסם האפשרות בפניה לקבל אשראי, במקרה של השקעות והתפתחות עסקית- אציין, כי חוף לבנון לא צירפה דו"ח BDI לשנים קודמות שבאמצעותו ניתן היה לעמוד על איתנותה הפיננסית, ומלבד טענה בעלמא, לא הונח לפני שום נתון אחר שממנו ניתן לקבוע, כי מתן הצו יביא להרעה במצבה של חוף לבנון לזה הקיים ערב מתן הצו.
באשר לטענה בדבר קיום עיקול נוסף על כספים המגיעים מחברת הביטוח הראל אשר ביטחה את הבקתות, הרי שלא מדובר בסכומים אשר נקיים מטענות או זכויות של צדדי ג'. אין חולק , כי מרום הם בעלי שעבוד בפוליסה כאשר מרום טוענים כי יש להם זכות לקבל את הכספים המגיעים מחברת הביטוח לאור השעבוד. על כן, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לזכויות מרום בתגמולי הביטו ח, לא ניתן לקבוע כי די בעיקול האמור כדי להבטיח פירעון הסכומים שייפסקו במסגרת התביעה דנן.

באשר לסכום העיקול, אכן וכפי שטענה חוף לבנון בצדק, הטענות לעניין סכום המע"מ מופנות כלפי חברת אוליב. נטען בכתב התביעה , כי התובעת נשאה בתשלום המע"מ עבור העבודות, ולעומת זאת, אוליב עשתה שימוש והזדכתה על תשלום המע"מ על פי החשבונית שקיבלה בלא ששילמה כלל עבורה (סעיף 19 לכתב התביעה המתוקן). על פי אותה חשבונית שצורפה לכתב התביעה, עלות העבודות שביצעה התובעת , לשם שיקום הבקתות, הינה על סך של 396,000 ₪ בתוספת מע"מ על סך 66,400 ₪. החשבונית הונפקה עבור חברת אוליב בע"מ.
ומכאן, יש להקטין את סכום העיקול בשווי המע"מ ולהעמידו על סך של 430,000 ₪ (מעוגל).

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול העיקול הזמני אך מורה על הקטנת סכום העיקול לסך של 430,000 ₪.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' אדר ב' תשע"ט, 14 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.