הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 11796-06-20

מספר בקשה:4
לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

המבקשת/הנתבעת

עיריית יוקנעם עלית
ע"י עו"ד צביה דולב

נגד

המשיבה/התובעת
מוניות העיר יקנעם בע"מ
ע"י עו"ד בן אוצרי

פסק דין

זוהי בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

התביעה בקצירת האומר:
מהותה של התובענה הינה בפיצויים כספיים בסך של 1,182,513 ₪ אשר הגישה התובעת נגד הנתבעת בגין הפרה של המוטל עליה ב מכרז 20/2016 (להלן: "המכרז") "למתן שירותי הסעה לתלמידים לשנת הלימודים התשע"ז". במכרז האמור, נדרשו המתמודדים, בין היתר, להגיש טופס מכרז יחד עם כתב ערבות בנקאית .

ביום 08.08.16 הגישה התובעת טופס השתתפות במכרז יחד עם כתב ערבות בנקאית על סך 40,950 ₪, כאשר לטענת התובעת עצמה סכום זה נחשב לערבות מיטיבה שהוגש בתום לב בעקבות הוספת רכיב מע"מ לסכום הערבות.

ביום 10.08.16 הודיעה התובעת לנתבעת כי בכוונתה לתקן את הפגם אשר נפל, ולהגיש כתב ערבות חדש ללא רכיב המע"מ. תיבת המכרזים נפתחה באותו יום. חרף זאת, הצעתה של התובעת נפסלה עקב הגשת ערבות בנקאית מיטיבה.

למעשה, התובענה מופנית כנגד וועדת המכרזים שהחליטה לדחות את הצעתה של התובעת על הסף היות והיא ערבות מיטיבה. ה תובעת תיארה ופירטה את ההליך המכרזי, החל מהגשת ההצעה, עובר בפתיחת תיבת המכרזים, ועד לדיון וועדת המכרזים שהתקיים ביום 17.08.16.

הטענה המרכזית בתובענה זו מופנית כלפי החלטת וועדת המכרזים לפסול את הצעתה של התובעת על הסף. לטענת ה תובעת, היא עמדה בכל התנאים המהותיים הנדרשים במכרז, וכי המחסום היחיד שעמד בפניה הינו המצאת כתב ערבות מיטיבה אשר הוגש בתום לב.

עוד טענה התובעת כי הצעתה הייתה הזולה ביותר ולכן הייתה יכולה לחסוך לעירייה מאות אלפי שקלים.

התובעת טענה, בין היתר, כי וועדת המכרזים פעלה מתוך שיקולים זרים, וכי במסגרת מכרז אחר להתקנת מעליות בבית ספר שבבעלות העירייה, התקבלה הצעה של משתתף הגם שיש בה ערבות בנקאית מיטיבה. לכן, טענה התובעת לפגיעה בשיווין : " בהפרש של כחודשיים וחצי בחרה וועדת המכרזים פעם לפסול הצעה מיטיבה ופעם לקבל הצעה מיטיבה..." (ראה סעיף 50 מכתב התביעה).

לאור כל המתואר, עותרת התובעת כאן לקבלת פיצויי קיום בגין הנזק שנגרם לה עקב חוסר השוויון הנטען. חישוב הפיצויים נערך לפי חישוב הרווח שהייתה יכולה להפיק אם הייתה זוכה במכרז.

הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו כפרה ב טענות התובעת, ו טענה כי היא נהגה כדין וכהלכה. עווד טענה הנתבעת כי התובעת לא הגישה עתירה מנהלית לבית המשפט המוסמך לפסילת ההחלטה המדוברת של ועדת המכרזים, ולא פעלה להגשת צו מניעה לבית המשפט שיאפשר לה תיקון כתב הערבות, וכי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתובענה .

התובעת מפנה לפסיקה ענפה לפיה, על פניו, הגשת ערבות מיטיבה הינה עילה לפסילה על הסף של הצעה במכרז, וכי איין מקום להתערב היום, כעבור 4 שנים מיום קבלת ההחלטה, בהחלטתה המנומקת של העירייה.

הנתבעת טענה כי התובענה הוגשה בשיהוי ניכר וכי המועד להגשת עתירה כזו חלף זה מכבר. לגישתה של ה נתבעת, התובענה עסקינן הינה למעשה עתירה מנהלית כנגד החלטת וועדת המכרזים במסווה של תובענה אזרחית.

הבקשה לסילוק על הסף:
בבקשה לסילוק על הסף טענה הנתבעת כי תובענה זו עילתה במכרז מס' 20/2016, ולכן ראויה היא להישמע (אם בכלל) בבית המשפט המוסמך, הלא הוא בית המשפט לעניינים מנהליים.

הנתבעת מפנה ל סעיף 5(3) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס- 2000 ולתוספת השלישית של החוק, בהם נקבע כי תובענה לפיצויים שעילתה במכרז היא תובענה מנהלית אשר הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים . כן הפנתה הנתבעת לשורה של פסקי דין רלוונטיים לעניין בו עסקינן.

בתגובתה של התובעת היא טענה כי אין המדובר בתקיפה ישירה של המכרז נשוא התובענה, וכי לכל היותר מדובר בתקיפה עקיפה של ההליך. לשיטתה של התובעת עניינה של התובענה הוא במעשיה ובמחדל יה של הנתבעת מתחום המשפט הפרטי: "רשלנות ומחדלי הנתבעת בנסיבות כאמור, ה"צליל" מצוי עמוק במתחם המשפטי הפרטי הרגיל ולא במשפט המנהלי שאינה מהווה תקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית אלא, תקיפה עקיפה ובפרט שנסיבות התובענה הסתברו לתובעת, חודשים רבים לאחר המועד האחרון להגשת עתירה מנהלית ולאחר שהליכי מכרז 20/2016 נסתיימו והשתכללו, כמעשה עשוי" (סעיף 16 מתגובת המשיבה).

התובעת ראתה חשיבות רבה בסיווג התקיפה של החלטת ועדת המכרזים כתקיפה עקיפה ולא ישירה. לדידה, התובענה עוסקת בנסיבות שהן חיצ וניות למכרז ולמהלכיו באופן מובהק: כאמור, התובעת אינה תוקפת כתקיפה ישירה את אי זכייתה במכרז 20/2016 אלא את השיקולים הזרים וחוות הדעת הרשלנית כאמור לעיל." (סעיף 42 מתגובת המשיבה). לשיטתה, ש גתה הנתבעת ע ת התבססה על חוות דעת משפטית רשלנית אשר המליצה על שלילית הצעתה של התובעת על הסף. ה תובעת הפנתה שוב, למכרז 19/2016 שבו חוות הדעת המשפטית הכשירה ערבות מיטיבה.

דיון והכרעה:
השאלה המשפטית המונחת בפניי היא אם בית משפט זה מוסמך לפסוק פיצויים בגין אי זכייה במכרז ציבורי .

כידוע, הסמכות לחייב בפיצויים בעילה של מכרז היא סמכות ייחודית שהוקנתה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בהתאם לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס- 2000. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובע את סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, לדון, בין היתר, בתובענה מינהלית בסוגיה המנויה בתוספת השלישית (להרחבה ראה עע"מ 9660/03 עיריית רחובות נ' שבדרון, פ"ד נט(6) 241 (2005)).

אין בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים הגדרה של המונח "תובענה מנהלית". סעיף 5(3) קובע את סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בתובענה המנויה בתוספת השלישית לחוק. פריט 1 לתוספת השלישית קובע כי:
"1. תובענה לפיצויים שעילתה במכרז, כאמור בפסקה 5 לתוספת הראשונה" (ההדגשה שלי).

בפריט 5 לתוספת הראשונה נקבעה הסמכות לדון בנושא המכרזים כדלקמן :
"מכרזים – עניני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, ועניני מכרזים של רשות מקומית, שעניינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שעניינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין. "
השאלה אפוא היא מה נכנס לתיבה "שעילתה במכרז". שאלה זו נידונה בעניין קוטלרסקי (עע"מ 3309/11 נדב קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד (ניתן ביום 06.01.13)) , ובית המשפט העליון דן שם בשאלה העקרונית של מהי "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז" כאמור בתוספת השלישית לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן:" החוק" או " חוק בתי משפט לעניינים מינהליים ").

בית המשפט העליון בעניין קוטלרסקי הציע שלושה מבחנים מצטברים וחלופיים לקביעת הסמכות בשאלה הנ"ל:
הבחנה בין תובע שזכה במכרז לעומת תובע שלא זכה במכרז או שהמכרז בוטל או שהמכרז לא התקיים: ברגיל, תובע שזכה במכרז יגיש תביעתו בביהמ"ש האזרחי. תביעת פיצויים בעקבות אי זכייה במכרז או בעקבות מכרז שבוטל או בעקבות מכרז שלא התקיים, מקומה בבימ"ש לעניינים מנהליים (פס' 21 בעניין קוטלרסקי);
הבחנה בין שלב המכרז לשלב החוזי: מי שזכה במכרז עובר לשלב החוז י, ותביעתו מקומה בביהמ"ש האזרחי;
הבחנה בין עילות מתחום דיני המכרזים לעילות מתחום הדין הפרטי-הכללי: טענות מתחום דיני מכרזים יידונו בבימ"ש לעניינים מנהליים, ועילות מתחום המשפט הפרטי יידונו בביהמ"ש האזרחי הרגיל;

אם ניישם את שלושת המבחנים על המקרה בו עסקינו נגיע למסקנה ברורה לפיה אין מקום התביעה בבית משפט אזרחי, הרי המדובר כאמור בתביעת פיצויים בעקבות אי זכייה במכרז, כך שמקומה של תביעה כאמור להידון בבית משפט לעניינים מנהליים. אמנם אנו מצויים בשלב החוזי אך הטענות של המשיבה הינן טענות כנגד ההליך המכרזי גרידא ואין כל קשר חוזי בין הצדדים . יתרה מכך, טענות התובעת רובן ככולן הינן מתחום דיני המכרזים, כאל ו שראוי לבררן בבית המשפט לעניין מנהליים (ראה אמיר לוי דיני המכרזים בישראל 565 (2012); ע"א 9379/03 צ'רני נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד סא(3) 822, 849 (2006) (להלן: "עניין צ'רני"); רע"א 546/11 מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל נ' אליקים בן ארי בע"מ (ניתן ביום 25.7.2011(להלן: "עניין בן ארי" ).

יתרה מכך, טענות התובעת רובן ככולן הינן מתחום דיני המכרזים, כאלו שראוי לבררן בבית המשפט לעניין מנהליים (ראה אמיר לוי דיני המכרזים בישראל 565 (2012); ע"א 9379/03 צ'רני נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד סא(3) 822, 849 (2006) (להלן: "עניין צ'רני"); רע"א 546/11 מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל נ' אליקים בן ארי בע"מ (ניתן ביום 25.7.2011(להלן: "עניין בן ארי").
כאשר משלבת התביעה סוגיות מתחומי המשפט המינהלי והאזרחי גם יחד, יש לבחון מהו היסוד הדומיננטי המקים את עילת התביעה, על מנת לקבוע איז ה בית משפט מוסמך לדון בתובענה.

יישום הכללים שנקבעו בעניין צ'רני ובן ארי בנסיבות המקרה דנן, מביא לכלל מסקנה שהסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ראשית, התובעת עתרה לבחינת חוקיותה של החלטת ועדת המכרזים בעניינה; שנית, אין כל קשר חוזי בין התובעת לנתבעת; ושלישית, התובעת מעלה בתביעתה טענות מנהליות מובהקות, כמו רישום לקוי של פרוטוקולי ועדת המכרזים, חוסר שקיפות ופגיעה בשוויון. ומעל הכל- הטענה המרכזית של התובעת הינה כי, ערבות מיטיבה לא צריכה להיפסל באופן אוטומטי. טענות אלו הן טענות מנהליות מובהקות, ובהצטרפותן לעילות הנטענות, של רשלנות ופיצויי קיום , יש בכל אל ו כדי לה ביא למסקנה לפיה היסוד הדומיננטי שבתביעת התובעת הינו היסוד המנהלי.

אין לקבל את טענת התובעת לפיה העילה שביסוד התובענה הינן עילות אזרחיות. ה תובעת ניסתה בצורה מלאכותית לצבוע את כתב התביעה ואת תגובתה במושגים מן המשפט הפרטי- אזרחי. אלא שמעיון בכתב התביעה עולה כי המדובר למעשה בתקיפה ישירה של המכרז, מאחר והטענה היא שהנתבעת נהגה ברשלנות, וכי חוות הדעת המשפטית שניתנה בעניינה ניתנה אף היא בהתרשלות.

אין חולק כי ההצעה של התובעת נפסלה בגין אי עמידתה בתנאי הסף, ובכך היא טוענת שיש פגיעה מובהקת בערך השוויון. התובעת כאמור גם העלתה טענות כנגד ניהול לקוי של פרוטוקולי ועדת המכרזים, ועוד. טענות אלו דינן להתברר בפני הערכאה המוסמכת לפי הדין המנהלי. ניסוחה של התובענה כפי שנוסחה, והגשתה לבית משפט זה היא ניסיון לעקוף את התקיפה הישירה של שיקול הדעת המנהלי של וועדת המכרזים, ו אין מקום להתיר עקיפה דיונית זו.

לאור על האמור, אני מקבלת את בקשת ה נתבעת, ומורה על סילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. התובעת תישא בשכ"ט עו"ד של ה נתבעת בסך של 6,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום זה .

המזכירות תשגר החלטה זו לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשפ"א, 09 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.