הדפסה

בית משפט השלום בנצרת רע"צ 36536-04-16

בפני כב' השופט יוסף סוהיל – סגן נשיא

מבקשת

מ. א. בוסתאן אל-מרג' מ.ר. 500225669

נגד

משיבה

מנאל עוביד זועבי ת.ז XXXXXX200

פסק דין

1. ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל אורי אוחיון, מיום 14.3.2016, בתיק הוצל"פ מספר 10-06416-11-2 (להלן: "תיק ההוצל"פ").
המבקשת היא החייבת בתיק ההוצל"פ, והמשיבה היא הזוכה.
בהחלטתו, דחה כב' רשם ההוצאה לפועל בקשת המבקשת להקטנת קרן החוב בתיק ההוצל"פ.

רקע

2. תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע פסק דין שניתן ע"י בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב- 27.03.11 (להלן: "פסק הדין"); על פי פסק הדין, חוייבה המבקשת לשלם פיצוי הלנת שכר למשיבה, (ותובעים נוספים), אם כי בשיעור של 25% מפיצויי ההלנה המחושב על-פי דין.

3. ע"פ פסק הדין היה על המבקשת לחשב את הסכומים המגיעים לכל אחד מן התובעים תוך 15 ימים מיום קבל ת פסק הדין , ולהמציא את התחשיב לצד השני , אשר יגיש תגובתו תוך 15 ימים מיום קבלת התחשיב. ועוד נקבע, כי היה והתעוררה בין הצדדים מחלוקת לגבי התחשיב, כי אז יהיו הצדדים רשאים לשוב ולפנות לבית הדין בעניין זה בלבד, לא יאוחר מתום 60 יום מיום קבלת פסק הדין.
אין מחלוקת, כי המבקשת לא הכינה תחשיב ולא הגישה כל הודעה לבית הדין.

4. בתאריך 27.7.2015 הגישה המבקשת בקשה להקטנת חוב בתיק ההוצל"פ. לאחר הגשת תגובה מטעם המשיבה הורה כב' הרשם לצדדים להגיש חישובים מפורטים עד ליום 10.3.2016. המבקשת לא טרחה להגיש כל תחשיב מטעמה, בעוד המשיבה הגישה הודעה, והפנתה לתחשיב שהוגש מטעמה ביום פתיחת תיק ההוצל"פ.

5. בהחלטתו מיום 14.3.2016, דחה כב' הרשם בקשת המבקשת להקטנת החוב בתיק ההוצל"פ, תוך חיובה בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

6. בתאריך 31.3.2016 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 14.3.2016, אולם כב' הרשם דחה אותה.

7. יריעת המחלוקת בין הצדדים היא לגבי הסכום שהיה צריך להשתלם, ואופן וחישוב פיצויי ההלנה של הסכומים האמורים.

טענות המבקשת

8. בשל חילופי בעלי תפקידים, כמו גזבר ה רשות, ראש המועצה ועוד, "לא אותר" תחשיב לפיצויי הלנת השכר, ולכן לא ברור לה באם הוכן תחשיב שכזה ובאם לא.

9. החלטת כב' הרשם מתייחסת לחישובים וסכומי שכר שאינם שייכים למשיבה, אלא הם עבור זוכה אחר באותו תיק איחוד, בש ם עבדאללה זועבי, אשר שמו מצויין בכותרת ההחלטה.

10. דרך החישוב המופיעה בהחלטת כב' הרשם מוטעית ולא תואמת דרך חישוב הלנת שכר בשיעור מופחת של 25% כפי שנפסק בהלכה שנקבעה בבית הדין הארצי ב- ע"ע 1242/04 עיריית לוד נגד אבלין דהן יו"ר ועד עובדים לוד אח' (להלן: "הלכת לוד") . תימוכין לכך, המבקשת מפרטת בבקשת רשות הערעור טבלה לחישובים הנכונים לסכום הלנת השכר בתוספת סכומי הריבית וההצמדה כחוק.
לטענתה, החלטת כב' הרשם חורגת ממתחם הסבירות, וגורמת לה עיוות דין, דבר אשר מצדיק התערבות ערכאת הערעור.

11. לעניין האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור, המבקשת טענה, כי נודע לה על ההחלטה בסמוך ליום 20.4.2016.

טענות המשיבה

12. הבקשה להקטנת החוב הוגשה במטרה להפעיל לחץ על המשיבה, ושאר עובדי המבקשת , לקבלת הצע תה לסגירת תיק ההוצל"פ. לטענתה, במשך כל השנים מאז פתחה המשיבה בהליך ההוצל"פ משנת 2011 לביצוע פסק הדין נגד המבקשת, לא נשמעה כל הסתייגות מהמבקשת מגובה החוב , ו/או תחשיב הנמצא בתיק ההוצל"פ. (כאמור לעיל, הבקה הוגשה רק ב-27.07.15).

13. משבחרה המבקשת להתעלם מהוראות פסק הדין של בית הדין האזורי, ובחרה לא להגיש תחשיביה לסכום הלנת השכר, אין לה להלין אלא על עצמה.

14. טבלת החישוב שפורטה בבקשת רשות הערעור, ובבקשה להקטנת החוב , אינה נכונה , וא ף הסכומים של שכר המשיבה עבור כל חודש אינם נכונים. לטענתה, למרות שהמבקשת מחזיקה בתלושי משכורת של המשיבה, היא בחרה לא לצרפם. התחשיב שפורט בבקשה אינו משקף אלא חלק קטן מן האמור בפסק הדין, שכן פסק הדין לא רק חייב את המבקשת לשלם לעובדיה, בכלל זה המשיבה, פיצויי הלנת שכר בשיעור 25% (שנתי אפקטיבי), אלא הוא חייב את המבקשת לשלם את הסכומים המגיעים לעובדיה בגין פיצוי הלנת שכר, כשהם משוערכים ע"פ חוק פסיקת ריבית והצמדה, נכון למועד התשלום בפועל.

15. באשר לטענת המבקשת כי החלטת כב' הרשם מתייחסת לזוכה אחר, נטען כי לא נפלה כל טעות בהחלטת כב' הרשם, כאשר באותה החלטה נזכר מס' תיק ההוצל"פ אליו מתייחסת ההחלטה, וכן באותה החלטה כב' הרשם התייחס לבקשה מיום 08.09.2015 להקטנת החוב. מכאן, יש לדחות טענות המבקשת כאילו שההחלטה ניתנה בטעות, ושהיא מתייחסת לתיק הוצל"פ אחר.

16. דין בקשת רשות הערעור להידחות מאחר ולא הוגשה במועד, וללא שהוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשתה. אין לקבל טענות המבקשת כאילו נודע לה רק סמוך ליום 20.4.2016 על ההחלטה, שכן, תמוה הדבר שבקשת רשות הערעור מוגשת ביום 19.4.2016 כשנודע למבקשת על אותה החלטה סמוך ליום 20.4.2016. מה גם, המבקשת הגישה בתאריך 31.3.2016 בקשה לביטול אותה החלטה אך הבקשה נדחתה.

ההחלטה נשוא הערעור

17. בהחלטתו מ - 14.3.2016 קבע כב' הרשם אורי אוחיון, בין היתר:

"כאן המקום לציין שהחייבת לא צרפה העתקי תלושי משכורת, ולא הצביעה על הסכומים שצריך היה לשלם לזוכה על פי אותם תלושים ולא שולמו במועד. הזוכה לעומת זאת צרף תלושים עת הוגשה הבקשה לביצוע.
לאור האמור ולאור אי הגשת חשבון מפורט כאמור בהחלטה מיום 4.1.2016, אני דוחה הסכומים הנקובים בידי החייב בבקשתה להקטנת החוב מיום 8.9.2015 בקשה מספר 70 בתיק הפרטני.
....
אם כך חשבון החייב נדחה.

בדקתי חשבון הזוכה ומצאתיו מדוייק לאור השבועות של ההלנה והחישוב לפי פסק הדין נשוא תיק זה, כולל הלכת לוד. לאור האמור לא מצאתי כל דופי בחשבון הזוכה, ואני דוחה בקשת החייב לקבוע שהחוב בתיק אינו נכון".

דיון והכרעה

18. לאחר שעיינתי בהחלטת כב' הרשם, בבקשה על צרופותיה, ובעיקרי הטיעון של המשיבה, הגעתי למסקנה, כי יש לדחות בקשת רשות הערעור.
יצויין, כי בדיון מ-21.06.16 ביקשה המבקשת לראות בבקשת רשות הערעור, על נימוקיה וצרופיה, עיקרי טיעון מטעמה.

19. הלכה פסוקה היא, כי מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטותיו של רשם ההוצאה לפועל הינה מצומצמת ותעשה במשורה. יפים לעניין זה דבריו של ד. בר אופיר, בספרו הוצאה לפועל, הליכים והליכות, הוצאת פרלשטיין גינוסר, מהדורה שביעית, בעמ' 445:
"רשםההוצאה לפועל הוא אשר מופקד, על פי החוק, על עריכת חקירות יכולת לחייבים ולפיכך, בדרך כלל, ערכאת ערעור לא תתערב בהחלטותיו אלא במקרים נדירים".
(ראו: בר"ע 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק- מח 2003 (1) 988; בר"ע (י-ם) 335/04 ציון עמית נ' בנק לאומי לישראל ואח', תק- מח 2005(1) 3549).

20. לא מצאתי, כי ענייננו בא בגדר המצבים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת כב' הרשם. החלטת כב' הרשם מבוססת על המסמכים אותם המציאה המבקשת עצמה. המבקשת לא צירפה לבקשתה זו מסמכים חדשים שלא היו לפני כב' הרשם.
כב' הרשם נתן החלטה מנומקת דיה לדחיית הבקשה להקטנת החוב, והתייחס לתחשיב המפורט בבקשתה להקטנת החוב, תוך הפנייה למספר דוגמאות מאותו תחשיב (ראה עמ' 2 להחלטה).

21. המבקשת התעלמה מהוראות פסק הדין, ולא טרחה להגיש לבית הדין האזורי לעבודה כל תחשיב לסכומי הלנת השכר, דבר שהיה מייתר מחלוקת זו . מה גם, בטרם מתן ההחלטה, כב' הרשם עשה חסד עם המבקשת במתן הזדמנות נוספת להגשת חישובים מפורטים מטעמה עד ליום 10.3.2016. אולם, שוב, המבקשת לא טרחה להגיש כל תחשיב מטעמה, בעוד המשיבה הגישה הודעה והפנתה לתחשיב שהוגש מטעמה ביום פתיחת תיק ההוצל"פ.

22. בבקשתה פרטה המבקשת טבלת חישוב הסכומים להלנת השכר, אולם לא צרפה תלושי משכורת ו/או טופס 106, שמן הסתם, אמורים להיות בשליטתה, בכדי לתמוך ולבסס טבלת תחשיב סכום הלנת השכר.

23. אינני תמים דעים עם טענת המבקשת לפיה החלטת כב' הרשם מתייחסת לחישובים וסכומי שכר שאינם שייכים למשיבה. אומנם, בכותרת ההחלטה מופיע מס' תיק הוצל"פ אחר, אולם, עיון בגוף ההחלטה מעלה ברורות, כי כב' הרשם התייחס לסכומים ולתחשיבים השייכים למשיבה, ולהחלטותיו שניתנו באותו תיק הוצל"פ השייך למשיבה בלבד. כאמור, כב' הרשם בדק ובחן באופן פרטני את תחשיב סכום הלנת השכר אליו הפנתה המשיבה ולא מצא כל דופי באותו תחשיב , אדרבא, מצא אותו מדויק בהתאם לפסק הדין כולל הלכת לוד שניתנה בבית הדין הארצי ב- ע"ע (ארצי) 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד (28.7.2005).

24. למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות על הסף, מחמת איחור בהגשתה ללא שהוגשה בקשה להארכת מועד מטעמם, בניגוד לתקנה 119 ל תקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: " תקנות ההוצל"פ"):
תק' 119 )ה) מורה לאמור:
"...
(ה) בקשת רשות לערער לפי תקנת משנה (ד) תוגש תוך עשרים ימים מיום מתן ההחלטה או הצו, אם ניתנו בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו..." ( ההדגשה שלי ס"י)

ההחלטה ניתנה ב-14.3.2016, בעוד שהבקשה למתן רשות ערעור הוגשה 19.4.2016. אין בידי לקבל, טענתה התמוהה של המבקשת לפיה רק בסמוך לתאריך 20.4.2016 הומצאה לה ההחלטה נשוא הערעור, שעה שהיא בעצמה כבר הגישה בקשה לביטול אותה החלטה עוד בתאריך 31.3.2016, והדבר אומר דרשני.

25. סוף דבר: לאור המקובץ לעיל, הנני דוחה את הבקשה. המבקשת תישא בהוצאות משפט המ שיבה, בסכום של 5,000 ₪ (כולל מע"מ), וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

5129371
54678313
המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ז, 28 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.