הדפסה

בית משפט השלום בנצרת עש"א 11018-02-19

בפני
כב' השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

מערער

בהא בלאן

נגד

משיב

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

פסק דין

לפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), במסגרתו התבקש בית המשפט להורות על ביטול הבאתם של 10 שיקים המפורטים בערעור ממנין השיקים המסורבים על ידי המשיב ( להלן: "השיקים") וכן להורות על ביטול ההגבלה שהוטלה על חשבון מס' 26321 המתנהל על שמו של המערער אצל המשיב.
יחד עם הערעור הוגשה בקשה לסעד זמני לעיכוב תחילת מועד הגבלת החשבון לפי סעיף 10 א' לחוק. ביום 6.2.2019 ניתן צו זמני לעיכוב תחילת ההגבלה עד למתן פסק דין בערעור.

בהודעת המשיב למערער, מתאריך 1.1.2018 (נספח ב' לכתב התשובה) סורבו על ידי הבנק בחשבון המערער 3 שיקים שלהלן:
80001053 על סך 4,000 ₪
80000943 על סך 3,270 ₪
80001082 על סך 23,866 ₪
בהודעה מתאריך 2.1.2019 (נספח א' לתצהיר התובע) סורבו ע"י המשיב בנוסף לשיקים הנ"ל עוד 3 שיקים:
80001096 בסך 12,744 ₪
80001110 בסך 2,000 ₪
8000123 בסך 800 ₪
וחשבון המערער הוגבל בהתאם לחוק שיקים ללא כיסוי עד לתאריך 18.1.2020.

בערעור המונח לפני המערער עותר לגרוע את השיקים הנ"ל שמפורטים בהודעות ממניין השיקים, ונוסף לעוד 4 שיקים שלהלן:
8000095 על סך 10,042 ₪
80001060 על סך 7,618 ₪
80001130 על סך 2,579 ₪
80001102 על סך 12,240 ₪
טענות המערער
טוען המערער, כי מסיבה שאינה ידועה לו הודעת ההגבלה לא הומצאה לו במועד ודבר ההגבלה נודע לו רק כשזו נכנסה לתוקפה (היינו ביום 19.1.19), מכאן הערעור מוגש במועד (סעיפים 31-33 לערעור).
לגופו של עניין טוען המערער, שעל אף שניתנה לו מסגרת אשראי בסכום של 20,000 ₪, אולם, מעת לעת, וכשהיה צורך בחריגה בחשבון, הבנק היה תמיד מכבד את השיקים של המערער, וגם אם כיבודם הביא לחריגה משמעותית ממסגרת האשראי, מבעוד מועד ובדיעבד המערער היה מפקיד את הכספים, כך שהיה לו יסוד סביר להניח, כי השיקים יפרעו כפי שנפרעו עד לאותו מועד. התובע פירט במסגרת בקשתו דוגמאות שעל פיהן הבנק כיבד את השיקים על אף החריגה ממסגרת האשראי (סעיף 5 לערעור).
כמו כן טען המערער, כי פרשנות הפסיקה באשר לסעיף 10( א)(3) לחוק הינה רחבה, וכאשר הבנק אפשר בעבר ללקוח משיכות קבועות מעבר למסגרת האשראי המאושר אין ספור פעמים , ולשיטת המערער כי זה המקרה בענייננו, הוא יוצר בעיני הלקוח, את אותו יסוד סביר להניח כי השיקים יכובדו (סעיף 10 לערעור).
עוד טוען המערער, כי מסיבות שאינן ידועות לו, החזיר הבנק כמות לא מבוטלת של המחאות. ההחזרה נעשתה ללא התראה, ובניגוד מוחלט לכל התנהלות משותפת של המערער והבנק (סעיפים 6-7 לערעור).
נוסף על כך, טוען המערער, כי לבית המשפט סמכות לגרוע את השיקים המבוקשים, משיקולי צדק ובשילוב של עמידה בהתחייבות כעולה מדפי החשבון. כאשר המערער דאג להפקיד כספים לצורך כיסוי החריגה באופן קבוע ואף דאג לשלם מלוא התחייבויותיו (סעיף 20 לערעור).
טוען המערער, כי הוא בעל עסק פעיל והותרת ההגבלה על כנה תפגע קשות בתפקוד העסק, ביחסיו עם צדדים שלישיים ובמוניטין ועלולה להביא לחיסול העסק ופיטורי עובדים המועסקים על ידיו (סעיפים 35-36 לערעור).

תשובת הבנק
בתשובתו, הבנק עותר לדחיית הבקשה על הסף מהטעם שהוגשה באיחור, ללא בקשה להארכת מועד, ובלא שהובא כל נימוק מוצדק שיש בו משום טעם מיוחד, וזאת בניגוד להוראות תקנה 5 לתקנות שיקים ללא כיסוי ( סדרי דין), תשמ"ב-1981 (להלן: "התקנות").
נוסף על כך טוען הבנק, כי דין הערעור להידחות על הסף בשל היותו כללי ולאקוני, כך שאין בפי המבקש התייחסות פרטנית ועניינית לכל שיק ושיק שהוחזר והסיבה בעטיה הוחזר ( סעיף 12 לתשובה).
כן טוען הבנק, כי טענותיו של המבקש בדבר נוהג שהופר על ידיו, הועלו ללא כל אסמכתא לביסוסן, משוללות כל יסוד ואינן משקפות את המציאות, ומעולם לא הייתה הסכמה כלשהי בין הצדדים במסגרתה הבנק הסכים לאפשר למבקש כדבר שבשגרה למשוך שיקים מהחשבון מבלי שתהיה יתרה מספקת לכיסויים לכל המאוחר ביום שלאחר מועד הצגתם לפירעון בחשבון (סעיף 30 לתשובה).
כמו כן טוען הבנק, כי גם אם כיבד בעבר שיקים כשלא הייתה יתרה מספקת בחשבון לכיסוים, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להטיל על הבנק חובה להמשיך ולכבד שיקים בעתיד כשהחשבון מצוי בחריגה, שכן הבנק משיקוליו המסחריים והכספיים ועל רקע יחסיו עם לקוח מסוים רשאי לכבד שיקים בחריגה ממסגרת האשראי ומבלי שהדבר יחייבו לעשות כן בעתיד.

תשובת המערער לכתב תשובה של הבנק
בתשובת המערער לכתב התשובה של הבנק הוא הוסיף, כי אומנם תקנה 6( ג) פוטרת את הבנק מצירוף תצהיר לכתב התשובה, נקבע בפסיקה, כי אף שהבנק אינו חייב בצירוף תצהיר, אין בכך כדי לפטור אותו מהחובה לתמוך את טענותיו העובדתיות במסמכים ובראיות.
ולעניין הטענה בדבר המצאת הודעת הערעור לידיו, טוען המערער, בין היתר, כי הבנק לא תמך את טענתו בתצהיר ולא גובתה בכל ראייה כי המכתב אכן נשלח בפועל או כי נמסר לידיו. בעוד ציין המערער כי טענתו לעניין ההמצאה נתמכה בתצהיר ועל כן יש להעדיפה על פני טענת הבנק (סעיף 6-7 לתשובה).

כאן המקום לציין כי המערער הגיש תצהיר עליו נחקר, בעוד המשיב לא הגיש תצהיר מטעמו.

מועד הגשת הערעור - טענת דחייה על הסף בשל איחור בהגשת הערעור
לפי סעיף 5 לתקנות שיקים ללא כיסוי:
"הבקשה תוגש תוך עשרים ימים מיום ההמצאה של הודעה לפי סעיף 3א(א) לחוק; ואם קיבל המערער הודעה לפי סעיף 3א(ב) לחוק - תוך עשרים ימים מיום ההמצאה של הודעה לפי סעיף 3א(א) לחוק או תוך עשרה ימים מיום ההמצאה לפי סעיף 3א(ב) לחוק, לפי המאוחר שבהם." (ההדגשה אינה במקור)

כאשר סעיף 3 א ( א) לחוק קובע, כי:
"הבנק יודיע בכתב על חשבון מוגבל או על לקוח מוגבל לכל אחד מאלה: למפקח, לבעל החשבון, למיופה הכוח ולמורשה החתימה."

סעיף 12 לתקנות שיקים ללא כיסוי קובע את דרכי משלוח ההודעה על הגבלה:

(א) התראה והודעת בנק יימסרו לידי הנמען או יישלחו בדואר למען להמצאת דברי דואר שנרשם בבנק לגבי אותו חשבון, ואם המען האמור הוא בתיבה בסניף בנק – יושמו בתיבה.

לפי הוראות סעיף 5 לתקנות המפורטת לעיל, מניין הימים להגשת הערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, מתחיל מהיום שבו הומצאה הודעת ההגבלה לידי הלקוח.
הערעור שלפני הוגש בתאריך 5.2.2019 שלשיטת הבנק הוגש באיחור, ולאחר חלוף המועד הקבוע בתקנה 5 הנ"ל, לאור כך שלטענתו ההודעה על הגבלה נשלחה לידי המערער עוד בתאריך 2.1.2019.
המערער טען בתצהירו, כי מסיבה שאינה ידועה לו הודעת ההגבלה לא נשלחה ולא הומצאה לידיו במועד ודבר ההגבלה נודע לו רק לאחר שזו נכנסה לתוקפה (19.1.19) (סעיף 21 לתצהיר). וכן הוא טען, כי מיד הוא פנה לבנק, באמצעות בא כוחו, להסדרת העניין, במכתב מתאריך 28.1.2019 (נספח ד' לתצהיר).
בעוד טען הבנק, כי טענת המערער בהקשר זה נטענה באופן כללי וללא פירוט ואינה מהווה הצדקה להגשת הערעור באיחור.

טוען הבנק, כאמור, שהודעת ההגבלה הונפקה ונשלחה לידי המערער עוד בתאריך 2.1.2019 . לכתב התשובה של הבנק צורפו ההודעות בדבר הגבלת החשבון והחזרת השיקים מתאריך 2.1.2019 (נספח א') ומתאריך 1.11.2018 (נספח ב'). וכן טען הבנק, כי החשבון של המערער חויב בעמלת שליחת ההודעה באותו תאריך 2 .1.2019.
עיון בדפי חשבון הבנק מעלה, כי בתאריך 2.1.2019 חויב חשבונו של המערער בסך של 5 ₪, והפעולה תוארה בכך : "עמלת הגבלה מושל"כ 01 הודעות".
במהלך חקירתו הנגדית העיד המערער, כי הוא היה עוקב אחר חשבון הבנק שלו באופן קבוע ודרך המחשב, כל יומיים–שלושה, ואישר כי הוא היה מודע לכל פעולה המבוצעת בחשבון (עמ' 1, ש' 12-23).
לעניין ידיעת המערער על דבר ההגבלה, במהלך חקירתו הנגדית ו כשנשאל המערער איך נודע לו, כי החשבון הוגבל, הוא השיב: "קיבלתי מכתב הביתה, לא הודיעו לי בבנק" (עמ' 2, ש' 1-2). וכשנשאל "בהתחלה שאלתי אותך איך אתה עוקב אחרי החשבון אמרת באינטרנט אז המכתבים מתקבלים באינטרנט" הוא השיב: "לא, אני מקבל מכתבים הביתה ולא פותח את הדואר שבאינטרנט". בהמשך עדותו המערער אישר, כי הוא כן יודע על כל שיק שחזר בחשבון היות שהוא משלם את הכספים לספקים (עמ' 2, ש' 6-7).

בנסיבות אלה בהן המערער הגיש תצהיר והעיד כי ההודעה על הגבלה נשלחה אליו בדואר לביתו והתקבלה אצלו לאחר שההגבלה נכנסה לתוקף, היינו לאחר תאריך 19.1.19, ומשהוגש הערעור ביום 5.2.19, הרי שלא היה איחור בהגשת הערעור. עדותו של המערער בעניין ההמצאה לא נסתרה. הבנק לא הציג ראיה כלשהי הסותרת את טענת המערער בעניין מועד המצאת הודעת ההגבלה. העובדה שחשבון המערער חויב בעמלת שליחת הודעה, וגם אם המערער היה ער לחיוב האמור, אין די בה כדי לקבוע ידיעת המערער אודות קיומה של הגבלה וכמובן אין בה כדי להוכיח שהמערער קיבל לידיו הודעה על הגבלה, שכן ידיעה זו אינה ידיעה ממשית וברורה אודות ההגבלה.
המסקנה המתבקשת היא כי הערעור הוגש במועד.

דיון בערעור לגופו
המערער מבסס את ערעורו על הטענה, כי היה לו יסוד סביר להניח, כי הבנק יכבד את השיקים לאור ההתנהלות שהייתה בינו לבין הבנק לאורך שנים שעל פיה השתכלל הסכם שמחייב את הבנק לכבד את השיקים על אף החריגה ממסגרת האשראי.
החוק קובע, כי ניתן לבטל הבאתו של שיק במניין השיקים שסורבו, אם:
"ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם איתו ".

האם היה למערער "יסוד סביר להניח" כי הייתה חובה על המשיב לפרוע את 10 השיקים?
המבחן שנקבע בפסיקה לבחינת הנחת הלקוח בדבר קיום הסכם עם הבנק מכוחו חייב הוא לפרוע את השיקים הוא מבחן משולב: אובייקטיבי וסובייקטיבי. היסוד הסובייקטיבי נוגע לקיום אמונתו של הלקוח, אשר נבחנת במדדים אובייקטיביים על פי מבחני השכל הישר. הבחינה נעשית תוך התייחסות ללקוח הספציפי שחשבונו הוגבל וציפיותיו הסבירות.
בע"א 4305/98 מ.צ.י.ג.ה בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, (פורסם בנבו) פסקה 4.2 (1998) נקבע, כי:
"[...] סעיף 10( א) לחוק, המציין " יסוד סביר להניח", מחייב תחילה את קיום ההנחה האישית - סובייקטיבית של הלקוח, אשר אותה ואת סבירותה יש לבחון לאורה של מערכת היחסים המשפטית הכוללת " חובה" של הבנק לפרוע שיק מתוקף " הסכם" - ללמדך, שעסקינן בחובה חוזית המקימה זכות חוזית, או לחלופין, בעטיה של " יתרה מספקת". המונח " יסוד סביר" משכילנו, שאותה הנחה ראשונית סובייקטיבית נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, היות ואין עסקינן במוסר אישי של פלוני או של אלמוני, בעיקר לאור המטרה שהציב לעצמו המחוקק, שעיקרה " לצמצם את תופעת השיקים ללא כיסוי" (ראה: המבוא להצעת חוק 2060, 238). עסקינן אפוא, באומד דעתו של האדם הסביר, שהוא היודע את כל פרטי העניין ומביט מן החוץ, ושאלה זו, על פי מבחנה האובייקטיבי, שאלה שבדין היא, וככזו נקבעת היא על פי ניסיון החיים והשכל הישר"

המגמה הקיימת בפסיקה בכל הקשור לגישה הראויה לנושא שיקים ללא כיסוי הינה גישה מחמירה; רע"א 9162/04 הרב סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל ואח', ( פורסם בנבו) פסקה ו' (2004) נקבע:
"ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים – כפי שציין בית המשפט המחוזי – על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק"
בנסיבות שבהן המערער אינו מצביע על הסכמה מפורשת או בעל-פה בינו לבין הבנק להגדלת מסגרת האשראי וטענתו מתייחסת אך ורק לקיומו של הסכם מכללא, הנטל המוטל על שכמו להוכיח את טענתו אינו פשוט, ויפים הדברים שנאמרו במאמרו של השופט יצחק עמית, "חוק שיקים ללא כיסוי" הפרקליט כרך מד 449, (עמ' 469-470) (תשנ"ח-תש"ס), לענייננו:
"להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח – להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר. החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. העובדה, כי בעל החשבון ' נזכר' רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו.
.......
שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי. שיקולים אלה יכולים להשתנות מעת לעת- בהתאם להערכת הבנק את מצבו של הלקוח בכל זמן נתון. הערכה זו מורכבת משיקולים רבים ומגוונים: הערכת מצבו של הלקוח בהווה ובעתיד, גובה החריגה, רצון לסייע ללקוח הנמצא בקשיים זמניים, גביית ריבית גבוהה יותר בגין החריגה וכיוצא באלה שיקולים בתחום הבנקאות...." ( ההדגשה אינה במקור, עמ' 469)

"זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על-פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהייתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי" (ההדגשה אינה במקור, עמ' 470)

כמו כן בספרו של יובל אזני, שיקים ללא כיסוי, כרך ב' 436 (2003) צוין, כי:

"העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש. פשיטא: מציאות אובייקטיבית זו אינה בחזקת מציאות היכולה להילמד אף מבחינה סובייקטיבית, כי הסכם האשראי שונה ... כל שהלקוח רשאי להניח מציאות זו, אינה אלא כי הבנק היטיב עמו בפורעו שיקים אלה, ולא כי התחייב מכח פרעונם של אלה לפרוע בנוסף גם שיקים אחרים" (ההדגשה אינה במקור)
 
מעיון בדפי חשבון הבנק שצורפו לתצהירו של התובע, לא ניתן ללמוד על השתכללות חוזה חדש שעל פיו הבנק אכן נהג לכבד שיקים על אף החריגה ממסגרת האשראי המוסכמת בין הצדדים והעומדת על סך של 20,000 ₪. בחינת השיקולים שהותוו בפסיקה, הן בפן האובייקטיבי והסובייקטיבי, בנסיבות המקרה שלפני, מביאה לידי מסקנה, כי למערער לא היה יסוד סביר להניח שהבנק יכבד את השיקים על אף החריגה ממסגרת האשראי המוסכמת. לא הוכח לפני דפוס התנהגות מתמשך, המשתרע על פרק זמן ארוך, שבמסגרתו הבנק אכן כיבד שיקים על אף החריגה ושממנו ניתן ללמוד על שינוי חוזה על דרך התנהגות.
המערער מפרט שורה של דוגמאות שלשיטתו הבנק כיבד את השיקים על אף החריגה ממסגרת האשראי, אלא מה, הוא בחר להתעלם ולא לפרט את ההתנהלות שאירעה לאחר אותה חריגה, כך שעיון באותם מקרים מראה, כי הבנק אכן היה מחזיר שיקים בשל היעדר כיסוי מספק והחשבון היה מחויב בעמלת התראה על חריגה. ולהלן אעמוד על חלק מההתנהלות בחשבון לשם ההמחשה:
בתאריך 28.1.2018, נמשך שיק על סך של 4,800 ₪, יתרת החובה בחשבון עמדה על סך של 23,132, כאשר לאחר יומיים ועוד בתאריך 30.1.2018 הפקיד התובע מזומנים בסך של 11,800 ₪ ו-8,200 ₪, ובכך צמצם את יתרת החובה לסך של 3,132 ₪.
באותו תאריך אכן נמשכו 6 שיקים ויתרת החובה בחשבון עמדה על סך של 54,017 ₪, אולם, למחרת היום ובתאריך 31.1.2018 הוחזרו חלק מהשיקים שכובדו בסך של 12,873 ₪, 11,936 ₪, 7,517 ₪, בשל היעדר כיסוי מספיק. וחשבונו של התובע חויב בעמלת החזר שיק ויתרת החובה בחשבון צומצמה לסך של 21,895 ₪.
באותו היום הופקד שיק לחשבון על סך של 19,700 ₪ ויתרת החובה צומצמה לסך של 2,195 ₪.
לאחר מכן ובאותו יום בוצע ביטול לשיקים שהוחזרו, אולם, לאחר שכובדו השיקים, יתרת החובה שוב עלתה והגיעה ל-34,322 ₪, ובשל כך חויב חשבונו של המערער בעמלת התראה על חריגה בסך של 5 ₪.
בתאריך 11.2.2018 יתרת החובה עמדה על סך של 33,942 ₪. בתאריך 12.2.2018 חויב חשבונו של המערער בעמלת התראה על חריגה.
בתאריך 15.2.2018 נמשכו שני שיקים על סך של 3,270 ₪ וסך של 2,039 ₪, ויתרת החובה עמדה על סך של 32,024 ₪. למחרת היום, הופקד סך של 3,000 ₪ מזומן לחשבונו של המערער.
בתאריך 18.2.2018 נמשכו שני שיקים בסך של 7,671 ₪ ו-1,850 ₪, יתרת החובה עמדה על 38,545 ₪. יום למחרת ובתאריך 19.2.2018 הוחזרו שני השיקים בשל א.כ.מ והחשבון חויב בעלמת החזר שיק. באותו היום בוטל החזר השיקים, והופקד מזומן בסך של 7,000 ₪.
בתאריך 13.3.2018 הוחזרו שיקים בשל היעדר כיסוי מספק וחשבונו של המערער חויב בעמלת החזק שיק.
בתאריך 13.3.2018 חויב חשבונו של התובע בעמלת התראה על חריגה בשל החריגה ממסגרת האשראי.
בתאריך 11.4.2018 הוחזר שיק על סך של 11,662 ₪ בשל א.כ.מ.
בתאריך 15.4.2018 נמשכו שני שיקים על סך של 2,395 ו-3,270 ₪ תוך חריגה ממסגרת האשראי, למחרת היום ובתאריך 16.4.2018 הופקדו מזומנים בחשבון התובע וצומצמה החריגה.
בתאריך 30.4.2018 נמשכו 10 שיקים תוך חריגה ממסגרת האשראי כאשר יתרת החובה בחשבון עמדה על סך של 74,310 ₪, בתאריך 1.5.2018 הופקדו כספים לחשבון אך החשבון עדיין היה בחריגה מסגרת האשראי המוסכמת ובשל כך הוחזרו שיקים באותו היום.
מהדוגמאות שפורטו לעיל- שכאמור, מהווים חלק מאותם מקרים העולים מדפי חשבון הבנק, והובאו לשם ההמחשה, כאשר יוער, כי קיימים עוד מקרים שבהם הבנק לא כיבד שיקים בשל היעדר כיסוי מספיק- מתבקשת המסקנה, כי לא השתכלל בין הצדדים הסכם שעל פיו הבנק כיבד שיקים על אף החריגה ממסגרת האשראי המוסכמת.
מה גם וכפי שעולה מדפי חשבון הבנק המערער פעל לשם הפקדת כספים, למחרת היום ובסמוך למשיכת השיקים בעת שנוצרה חריגה ממסגרת האשראי, דבר אשר מלמד ומהווה אינדיקציה לכך שלא היה בתודעתו הסובייקטיבית יסוד סביר להניח כי הבנק יכבד את השיקים על אף החריגה, ומכאן אין תחולה לאמור בסעיף 10( א)(3) על נסיבות עניינו של המערער.

נוסף על כך טוען המערער, כי הייתה תכנית חיסכון אצל הבנק, באותו סניף בו מתנהל החשבון ונכון למועדים הרלבנטיים, בסך של 18,000 ₪, ולא הייתה כל מניעה לכבד את השיקים בכפוף להעברת כספי החיסכון לחשבון (סעיף 20 לתצהיר המערער). אציין, כי על פי ההלכה הפסוקה, קיומם של בטחונות בחשבון אינו מקים חובה על הבנק לכבד שיקים שהו צגו בחריגה ממסגרת האשראי המוסכמת, או אינו מלמד על הגדלת מסגרת האשראי (בע"א 215/93 (מחוזי-חיפה) אגבריה נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ ( לא פורסם); וראו: ה"פ 3231/97 רייסמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (10.7.2006)) .

המערער עותר לכך שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו ולהורות על ביטול הבאת השיקים במניין השיקים שסורבו מחמת הצדק. אציין תחילה, כי המערער מפנה בסיכומיו לפסיקה של בית משפט שלום שאינה מחייבת בית משפט זה ואינה מהווה הלכה פסוקה בעניין.
ביטול הבאת שיק במניין שיקים שסורבו מחמת הצדק, לא עוגן בצורה מפורשת בהוראות החוק, מהפסיקה אליה מפנה המערער עולה, כי עסקינן בחריג ולא בכלל המופעל בנסיבות חריגות ותנאים מיוחדים, והנתון לשיקול הדעת של בית המשפט אשר בבואו להחליט בשיקול זה, עליו לערוך איזון בין אינטרסים שונים ומתנגשים ובנסיבות שבהן הסירוב לא היה מחמת אשמה או בשליטה של המערער.
לא מצאתי בנסיבות ענייננו כל מקרה חריג או נסיבות מיוחדות שאינן בשליטת המערער ושבגינן השיקים לא כובדו וכי הבנק שינה מדיניות הנהוגה כלפי המערער בשל כך.
בעניין עש"א (שלום-קריות) 24328-0 7-17 עאמר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (9.10.2017), אליו מפנה התובע- מדובר בנסיבות שאינן דומות לנסיבות ענייננו, מדובר ב-4 שיקים שהופקדו באותו יום ביום חמישי והוחזרו ביום שישי, יום שבו סניף הבנק היה סגור. ונפסק כי לא היתה מחלוקת שהיה על המערער להפקיד סכום מספיק עובר ליום פירעון השיקים על מנת שיהיה בחשבונו יתרה מספקת, אך מחמת טעות והתרשלות, המערער לא הסדיר את ענייננו טרם הופקדו השיקים. אכן בענייננו לא התרשמתי, כי מחמת טעות או התרשלות נבצר מהמערער לדאוג לקיומה של יתרה מספקת לשם כיבוד השיקים.
כמו כן, המערער מפנה לעניין עש"א (שלום-חי') 67302-07-18 משק ירדנה ויהושע הדר בע"מ נ' בנק הפועלים- קריית טבעון 12719 , (6.12.2018)- שבו נקבע, כי עסקינן בעסק המתנהל מעל כ-60 שנים, המפרנס אנשים שאינם צעירים, כך שמשך עשרות שנים התנהל חשבון המערערת ללא דופי, וככל הנראה מבלי ששיק כלשהו שניתן על ידה הוחזר, רק שבמשך תקופה של 3 חודשים נמשכו שיקים בחריגה ממסגרת האשראי. להבדיל מענייננו, שכאמור, ועל פי דפי חשבון הבנק, ניתן לראות מספר מקרים לא מועט שבהם הוחזרו שיקים או כי חויב חשבונו של המערער בעמלת התראה על חריגה בשל היעדר כיסוי מספק.
לפני סיום אעיר, וכפי שטען המשיב בצדק, טענותיו של המערער נטענו באופן כללי ומבלי שהתייחס לכל שיק בנפרד, כאשר המערער לא הצביע על כל נימוק שיהיה בו כדי להביא לכך שבית המשפט יורה על הוצאת שיק מסוים ממניין השיקים שסורבו.

לסיכום
לאור המפורט לעיל דין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיב בגין הליך זה בסך של 2,000 ₪ כולל מע"מ כחוק.
הסכום ישולם מתוך הפיקדון המופקד בתיק ויתרת הפיקדון תוחזר למערער באמצעות ב"כ.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ט, 18 יוני 2019, בהעדר הצדדים.