הדפסה

בית משפט השלום בנצרת חדל"פ 9473-05-20

בפני
כבוד ה שופטת אפרת הלר

בעניין:  
  
מתן דיבקר ת.ז XXXXXX280                (להלן: "היחיד")

ובעניין:                                                עו"ד רועי זאבי                                    (להלן: "הנאמן")
 
ובעניין:                                              לי מלול ת.ז XXXXXX899            (להלן: המשיבה")

ובעניין:                                              ממונה על חדלות פירעון                       (להלן: "הממונה")

לפניי בקשת היחיד להקצבת מזונות בנו הקטין שנולד לו מנישואיו למשיבה, מכוח סעיף 179(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון").

טענות היחיד

ביום 8.7.20 ניתן, לבקשת היחיד, צו לפתיחת הליכים בעניינו, לפיו הושת עליו תשלום עיתי לקופת הנשייה בסך של 150 ₪ לחודש.

בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מיום 24.2.14, חויב היחיד בתשלום מזונות בנו הקטין, לירם דיבקר, יליד שנת 2011 שנולד לו מנישואיו למשיבה (להלן: "לירם" ), בסך של 1,450 ₪.

היחיד נשוי בשנית ואב לארבעה ילדים, הקטין לירם ושלושה קטינים נוספים מנישואיו השניים , הוא מתגורר בדירת עמידר ומשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 460 ₪.

לטענת היחיד, ביום 22.7.20 הוא פוטר מעבודתו ומאז הוא חותם אבטלה ומקבל דמי אבטלה בסך של 4,905 ₪ לחודש.

היחיד טוען שמשך תקופה ארוכה הוא שילם למשיבה סכומי מזונות שונים במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתחה נגדו, אך בשל חיסרון כיס, מאז מתן הצו לפתיחת הליכים בעניינו, הוא לא משלם את דמי המזונות ושילם תשלום אחד בלבד, בסך של 150 ₪ לקופת הנשייה.

לטענת היחיד, הכנסת התא המשפחתי שלו מורכבת מדמי האבטלה הנ"ל בנוסף למשכורת אשתו בסך של 4,500 ₪ וקצבת ילדים של המוסד לביטוח לאומי בסך של 532 ₪.

לטענת היחיד, הוא מתקשה לשלם את דמי המזונות על סך של 1,450 ₪ ומבקש להעמידם על סך של 900 ₪ לחודש, באופן רטרואקטיבי, מאז מתן הצו לפתיחת הליכים.

היחיד טוען ש הוא לא ראה את בנו לירם במשך תקופה ארוכה, מאחר והמשיבה נהגה להזמין משטרה בכל פגישה בה נכח עם בנו במרכז הקשר בתל אביב וזאת על מנת לעצור אותו בשל חוב המזונות.

תגובת המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, היחיד לא שילם כל תשלום בגין דמי המזונות מאז מתן הצו לפתיחת הליכים בעניינו על אף פניותיה אליו בעניין.

המשיבה טוענת שאי תשלום הסכום העיתי לקופת הנשייה ואי תשלום דמי הזונות מהווה דפוס התנהגות שבשגרה וחוסר תום לב של היחיד, אשר מתחמק משך שנים מתשלום דמי המזונות.

התשלום ששילם היחיד במסגרת תיק ההוצאה לפועל נעשה לאחר שהמשיבה נקטה נגדו בפעולות מבצעיות ולא מרצונו הטוב.

המשיבה מוסיפה שהיחיד עובד בעבודות מזדמנות כחשמלאי רכב ואינו מצהיר על הכנסותיו.

עוד טוענת המשיבה שהיחיד לא ראה את בנו למעלה מארבע וחצי שנים על אף מספר ההזדמנויות שניתנו לו, אך הוא בחר שלא לעשות כן.

תגובת הנאמן

בתגובתו לבקשה טוען הנאמן כי בשים לב לעובדה שסכום המזונות שנקבע לתשלום על ידי בית המשפט לענייני הינו סכום מינימאלי, הוא אינו רואה מקום להפחתתו.

דיון והכרעה

כבר נפסק שתנאי להקצבת מזונות על ידי בית המשפט של חדלות פירעון, הוא קיומו של פסק דין למזונות של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי. עוד נפסק, כי חרף השינוי שחל בעניין זה בסעיף 179 לחוק חדלות פירעון לעומת סעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הדרישה למתן פסק דין כתנאי מקדים לקציבת המזונות , עודנה קיימת (רע"א 3239/18 יעקב ז'ק בנזקר נ' עו"ד מיכאל גבור (31/5/18)).

נקבע שסמכות בית המשפט של חדלות פירעון מוגבלת אך ורק להקציב לזכאי המזונות סכומי כסף, אשר ישמשו למחייתו בתקופה בה מצוי היחיד בהליך חדלות פירעון על חשבון חוב המזונות הפסוק (בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית).

עוד נקבע שבית המשפט של חדלות פירעון רשאי להפחית מסכום המזונות שנקבע בפסק הדין, אך הוא אינו רשאי לקבוע סכום בשיעור גבוה ממנו (רע"א 4540/19 ‏פלוני נ' פלונית ).

החלטה של בית המשפט בדבר קציבת מזונות מצריכה עריכתו של איזון בין האינטרסים המתחרים של נושי היחיד, הזכאים למזונות והיחיד עצמו. מלאכת איזון זו הינה מטבעה תלויה בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה. על כן, מדובר בעניין שלגביו מסור לבית המשפט, המצוי בפרטי ההליך והצדדים, שיקול דעת רחב (רע"א 1437/15 ‏פלוני נ' פלוני).

לפיכך על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסכום החובות של היחיד, לסכום המזונות שעליו לשלם מדי חודש, לסכום שבקופת פשיטת הרגל ולהכנסותיו של היחיד. כמו כן נבחנים לא רק צורכיהם ההכרחיים של הזכאים למזונות, אלא גם הכנסותיו של היחיד וכן הכנסותיו העצמאיות של הזכאי למזונות.

בעניינו, לאחר שעיינתי בבקשת היחיד ובתגובת המשיבה והנאמן, על נימוקיהן והאסמכתאות שצורפו להן, הרי בהתחשב בהכנסת היחיד כעולה מבקשתו וכן בהתחשב בתגובות המשיבה המשמורת והסדרי הראיה, בהוצאות המחייה השוטפות ובצרכיו ההכרחיים של הקטין לירם, אני קוצבת את דמי המזונות ומעמידה אותם על סך של 1,450 ₪, המהווים סכום מזונות מינימלי, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר ישולמו החל מיום 1.12.20 וכל 01 לחודש שלאחריו.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.