הדפסה

בית משפט השלום בנצרת בצה"מ 38262-07-18

בפני
כבוד ה שופטת דוניא נסאר

המבקש

רושדי כעביה

נגד

משיבים
הועדה המקומית לתכנון ובניה יזרעאלים

החלטה

בפני בקשה לביטול או עיכוב ביצועו של צו הריסה מנהלי.
ראשיתו של התיק ביום 16.7.18, בהגשת בקשה להארכת תוקפו של צו הריסה מנהלי אשר ניתן על ידי מר אברהם ברון כהן, מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה ביום 3.6.18 ( להלן: בהתאמה: "מנהל היחידה הארצית" ו- "צו ההריסה" ) ועניינו בביצוע עבודה אסורה הכוללת בניית מבנה ובכלל זה רצפת בטון בשטח של 130 מ"ר ומעליה תחילת בניית קירות מבלוקים ללא עמודים וללא גג מיועד, שנבנה על פי החשד לצרכי מגורים, בנ"צ 218445/740845, על המקרקעין הידועים כגוש 10341 חלקה 12 המצויים בגבעת רשיד צפונית לישוב כעביה. (להלן: המקרקעין").
המועד האחרון לביצוע הצו נקבע ליום 25.7.18.
במסגרת בקשתה מיום 16.07.18 עתרה המשיבה למתן ארכה של 90 ימים לביצועו של צו ההריסה, וזאת מהמועד האחרון שנקבע לביצועו, עקב קשיים בקבלת סיוע ממשטרת ישראל לצורך ביצוע הצו . (להלן: "הבקשה הראשונה").
יש לציין כי המבקש, מר רושדי כעביה (להלן: "רושדי ו/או המבקש"), נכתב כמשיב בבקשה הראשונה עת נחשד כאחראי לביצוע העבודה האסורה.
נוכח נימוקי הבקשה, ניתנה ארכה כמבוקש.
ביום 9.10.18 ונוכח בקשת משטרת ישראל, הוגשה בקשה נוספת להאריך את מועד ביצוע הצו ב-60 ימים נוספים (להלן: בקשת השניה"). במסגרת בקשה זו ציינה המאשימה כי נערכה בדיקה נוספת באשר לזהות האחראי על העבודה האסורה והתברר כי האחראי הוא מר פאדי כעביה קרוב משפחתו של רושדי ( להלן: "פאדי").
עוד צוין בבקשה השנייה כי ביום 8.10.18 יצר מפקח היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה מחוז צפון, מר אלי אוחיון, (להלן:"המפקח"), קשר עם מר פאדי אשר התנגד לבקשה ולהריסה.
לאור נימוקי הבקשה הוחלט להאריך את המועד כמבוקש.
ביום 2.12.18 הוגשה בקשה דחופה לביטול או עיכוב צו ההריסה (להלן: הבקשה"), במסגרתה טען המבקש כי יש לבטל את או לעכב את צו ההריסה המופנה כנגדו, היות והוא אינו בעל המבנה והמקרקעין ושמו שורבב בטעות לבקשת המשיבה ויש להורות לה לתקן את כתבי הטענות ולהפנותם לבעלים בפועל של המקרקעין.
עוד נטען כי המקרקעין והמבנה שנבנה עליהם, מצויים בבעלות אחיו של רושדי, פאדי, ואין לרושדי כל זכות בהם, ויש להגיש בקשה חדשה כנגד הבעלים של המקרקעין, על כל המשתמע מכך.
בבקשה נטען כי צו ההריסה הוצא על בסיס תצהיר מוטעה שהוגש לממונה ביום 27.5.18, והמבקש צירף לבקשתו את תצהירו של פאדי לתמיכה בטענותיו.
ביום 2.12.18, הוריתי למשיבה להגיב על הבקשה עד ליום 9.12.18.
בתוך כך וביום 5.12.18 הגיש המבקש בקשה נוספת במסגרתה, ביקש לעכב את ביצוע הצו עד למתן החלטה סופית בבקשה, זאת לאחר שביום 4.12.18 הופיע בנכס קבלן מטעם המשיבה בליווי משטרת ישראל, על מנת לבצע את ההריסה, אולם לאחר דין ודברים עם ב"כ המשיבה, סוכם כי המבקש יפנה בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה, כאמור וכך נעשה .
ביום 6.12.18, הוריתי על עיכוב ביצוע ההריסה עד למתן החלטה סופית בבקשה.
ביום 9.12.18 הוגשה תגובת המשיבה, במסגרתה נטען כי לא ברור מהי מטרת הבקשה שכן מחד מבוקש לעכב את ביצוע הצו ומאידך טוען המבקש כי שמו שורבב בטעות לתיק וכי אין לו קשר למבנה. המשיבה טענה כי שמו של המבקש כבר נמחק והוחלף בשמו של אדם אחר.
המשיבה העלתה שלל טענות מקדמיות ובכלל זה התבקש ביהמ"ש לבטל את החלטתו בדבר עיכוב הביצוע הזמני של צו ההריסה.
לגופו של עניין טענה המשיבה, כי צו ההריסה הוצא כדין והודבק על גבי המבנה ביום 4.6.18. עוד צוין כי בבקשה הראשונה אכן נרשם שמו של המבקש כמי שחשוד בבניית המבנה ואילו בבקשה השנייה תוקן שמו של המשיב ונרשם שמו של פאדי.
עוד נטען כי צו ההריסה אינו מופנה כלפי אדם אלא כלפי עבודה אסורה ושמו של המבקש אף לא מוזכר במסמכי הצו. שמו של המבקש כמשיב בבקשות ההארכה, הינו פורמלי בלבד ואין לו משמעות מבחינת תוקפו של הצו המנהלי.
המשיבה ציינה את הורא ת סעיף 228 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 ( להלן: החוק"), לפיו הרואה עצמו נפגע מצו מנהלי רשאי להגיש בקשה לביטולו תוך 15 ימים מיום המצאת הצו. נטען כי הצו הודבק כדין והמבקש טוען כי הוא אינו קשור אליו ומכאן אין לראותו כמי שנפגע מצו ההריסה ולא קמה לו זכות עמידה בבקשה לביטול הצו.
באשר לטענה כי הצו הוצא על בסיס תצהיר מוטעה, טוענת המשיבה כי טענה זו נטענה בעלמא ויש לדחותה, כך גם לגבי הטענה כי הצו מופנה כלפי בעל המקרקעין.
ביום 14.1.19 התקיים בפניי דיון, שהתנהל במקביל יחד עם תיק נוסף 38243-07-18 (להלן: "התיק הנוסף"), במסגרתו , טענו שני הצדדים בשני התיקים במאוחד.
בדיון חזר ב"כ המשיבה על האמור בתגובתו והוסיף כי בקשה למתן ארכה לביצוע צו נפתחת כנגד אלמוני אשר יש כנגדו ראשית ראיה למעורבותו ואז הוא נכתב כמשיב ונוצר עימו קשר. לדברי ב"כ המשיבה בבקשה הראשונה סברו כי המבקש הוא האחראי לביצוע העבודה האסורה ואילו בבקשה השנייה החשד עבר לפאדי ומדובר במשיב פורמלי.
עוד נטען, כי צו ההריסה הוצא בחודש יוני ולא ניתן להאריך את המועד להגשת התנגדות מעבר לתקופה של 15 הימים, הקבועה בחוק ולמעשה הבקשה לא הוגשה בהתאם להוראות החוק. ב"כ המשיבה הפנה לפסיקה רלוונטית בהקשר זה ואף התנגד לעצם קיום הדיון בבקשה. עוד צוין כי הצו הודבק כדין.
ב"כ המשיבה הפנה להחלטת בית משפט מחוזי בעת פ"ב 58902-8-18, לפיה אין הליכי הסדרה לבתים החורגים בגבעת ראשיד על אף רצונה של המועצה האזורית עמק יזרעאל ( להלן: המועצה").
מנגד עמד ב"כ המבקש על בקשתו, למחוק את רושדי מכתבי בי- הדין היות והקרקע היא בבעלות פרטית של פאדי, ובקש בשל כך לבטל את צו ההריסה.
לדבריו, ברגע שנודע למבקש על הצו הוא הגיש בקשה מתאימה, ולפי הוראות החוק בית המשפט יכול לבטל את הצו אם הוא רואה לנכון לעשות כן. צוין כי מדובר בשכונה ראשית (כך נרשם במקור- ד"נ.), שקיימת כ-40 שנה כאשר לאף בית אין היתר בניה ובכוונת המועצה להסדיר את הבתים החורגים (מסמך בהקשר זה סומן נ/1). בטיעוניו בתיק הנוסף הוסיף ב"כ המשיב יש לבטל את הצוו משום שאין הוכחה כי הצו הומצא או הודבק במקום ביצוע העבירה (ראה פרוטוקול ה דיון בתיק הנוסף).
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במסמכים הרבים שהוגשו לתיק, בבקשה ובתגובה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה, וזאת מן הנימוקים הבאים:
אכן, צודק בא כח המשיבה כי ניתן היה לדחות את הבקשה על הסף, משלא הוגשה בהתאם לתקנות התכנון ובניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע- 2010, (להלן: "התקנות").

סעיף 2 לתקנות, שעניינו בהגשת בקשה ומועדה, קובע לאמור:

"2. (א) בקשה-
(1) לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת הראשונה, בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו;
(ב) הבקשה תפרט באופן מלא את כל ההליכים המינהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבנייה או השימוש שאליהם מתייחס הצו, ויצורפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי הדין וההחלטות הנוגעים לעניין.
(ג) הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות, לרבות הטענה כי קיים סיכוי ממשי כי היתר הבנייה יינתן בתוך פרק זמן קצר, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליך הרישוי, ויצורפו אליו העתקים של כל המסמכים הנוגעים לעניין.
((ד) המבקש ימציא העתק מהבקשה לוועדה המקומית שהיושב ראש שלה נתן את הצו; ואם ניתן הצו לפי סעיף 238 א(ב1) – לוועדה המחוזית שהיושב ראש שלה או מי שהוא הסמיכו לכך נתן את הצו."

ההדגשות מכאן ואילך אינן במקור, ד"נ.

סעיף 6 לתקנות, שעניינו אי עמידה בתקנות, קובע:
"בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו."

יש להזכיר כי תכליתן של התקנות הוא להסדיר את הפן הפרוצדורלי של הדיון בבקשות לביטול צווים מנהליים, אשר הינו הכרחי באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.

בעניין זה ניתן להפנות לפסק דינה של כב' השופט אסתר הלמן בעפ"א 112/10 מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד גבריאל נחמיאס (מחוזי נצרת) מיום 09.05.2010 :

" תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע".

בענייננו, הבקשה הוגשה שלא לפי הטופס כמפורט בתקנות, מבלי שצורף תצהיר מטעם רושדי התומך בבקשתו למחוק אותו מכלל ההליכים הנוגעים לצו. בבקשה לא נטענה כל טענה הנוגעת להליך הוצאת הצו למעט העובדה כי המשיב בבקשה להארכת הצו הינו רושדי, שלמעשה, אינו הבעלים של המבנה נשוא הצו.

כאן המקום לציין כי התעלמותו של המבקש מקיומם של תנאי הסף כמפורט בתקנות , עומדת בסתירה לתכלית הוראת החוק. נכון הוא הדבר, כי אין המדובר בפרוצדורה שאין לסטות ממנה ואין גם מחלוקת שלבית המשפט נתונה הסמכות להפעיל את שקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, אך זאת ניתן לעשות רק מנימוקים מיוחדים וזאת מבלי לבטל את דרישות החוק לעמוד בכל תנאי הסף להגשת בקשות מסוג זה (ראה בעניין זה ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל).

בבקשתו, לא העלה המבקש את הטעמים לאי הגשת הבקשה בהתאם לתנאי הסף כקבוע בתקנות, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה על הסף.

מעבר לאמור, לא מצאתי ממש בטענת המבקש, רושדי, כי יש להורות על ביטול הצו משנרשם שמו כמשיב בבקשה הראשונה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה. צו הריסה הוצא כנגד מבנה, כאשר החוק אינו מתייחס כלל לזהות הבעלים של המקרקעין או לזהות האחראי על הבניה האמורה.

כמו כן, גם לא מצאתי ממש בטענת המבקש רושדי כי הוא כלל לא קשור לבניה.

מדוח הפיקוח מיום 17.05.18 ואשר צורף לבקשה הראשונה, אני למדה כי ביום 30.03.18 בעת סיור המפקח יחד עם משטרת ישראל, החלה יציקת הרצפה מושא צו ההריסה מתחת לסככה , אשר המשך ביצועה נבלם על ידי המשטרה, ובתוך כך עוכבו על ידי המשטרה משאבת ה בטון והמיקסר וכן כל מבצעי העבירה, לרבות המבקש רושדי בעצמו .

מהמסמך שסומן 5, ואשר צורף לבקשה עולה כי רושדי אישר בפני המפקח, במהלך שיחה ביניהם, שתועדה באותו מסמך, כי הוא בעצמו מבצע את הבניה עבור אחיו פאדי ואימא שלו. מדובר , אם כן, בראיות מנהליות שב"כ המבקש לא חלק עליהן, למרות שהיה באפשרותו לעשות כן, עת נקבע דיון אליו הוריתי לזמן את העדים, ובאותו מעמד ניתן היה לחוקר את המפקח או דות המסמכים האמורים ו בנוגע להמצאת הצו, וכן ניתן היה להעיד את המבקש הן בכל הנוגע לקשר שלו למבנה ו הן בנוגע למועד המצאת הצו, אך דבר מאלו לא נעשה ואף הועלתה טענה חדשה, לפיה המבנה נמצא בהליך הכשרה, בהתאם למסמך נ/1, ולכן לשיטת המבקש יש מקום לבטל את צו ההריסה.

מעבר לכך, סעיף 228(א) לחוק קובע מי רשאי להגיש בקשה לביטול צו הריסה מנהלי:
228. (א) הרואה את עצמו נפגע מצו מינהלי רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לבית המשפט המוסמך כאמור בסעיף קטן (ב) בתוך 15 ימים מיום המצאת הצו לפי סעיף 226.

בענייננו, גם אם המבקש קשור לבניה נשוא צו ההריסה, ואפילו ניתן, לכאורה, לפתוח נגדו בהליך פלילי הנוגע לביצוע עבודת הבניה האמורות, אין בכך די על מנת להכיר בו כמי שנפגע מצו ההריסה וכמי שיש לו מעמד בבקשה לבטלו, עת לא הוכיח כל קשר למקרקעין.

בהקשר זה, נקבע בהלכה הפסוקה, כי זכות כדין במקרקעין היא הבסיס המקנה זכות עמידה בבקשה מעין זו.

בע"פ 3249/05 מרדכי בר יוסף נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פתח תקוה, תק-על 2005(2), 920 , 922 (2005) נקבע לאמור:
"קשה להלום, כי הפתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצו. אכן, לכאורה נראית שובת לב הטענה, כי אם באורח זה או אחר יכול המערער לבוא בגדרי מי שניתן להאשימו בעבירות בניה ללא היתר וכיוצא בזה לפי החוק, הריהו בגדר מי שרואה עצמו נפגע. יש לפרש הוראות חוק אלה לפי תכליתן הפשוטה והברורה. ההוראות העונשיות [...] באות כדי להרתיע עוברי עבירה פוטנציאליים, כדי שיידעו שלא רק בעל המקרקעין אלא משתמשים בפועל, מבצעי עבודות, אחראים להן וכיוצא בזה צפויים לעונשים אם יעברו עבירות תכנון ובניה. המאטריה של צו הריסה מינהלי היא שונה; הניתן לומר שיפלוש אדם לנכס, או אף יקבל " רשות" שלא כדין מן המחזיק ( השוכר, למשל, כבענייננו) יבנה שלא כדין, ואחר כך יבוא אל הרשויות, כשאלה מבקשות להרוס, ויאמר " אשרי, רואה אני את עצמי נפגע" [...]? לעניין זה " רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע - וזכויות כאלה יכול שיהיו - למשל - של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה וכיוצא בזה".

משכך, לא מצאתי כי המבקש הוכיח כי רשאי הוא להגיש בקשה לביטול צו ההריסה בהתאם לחוק.

נוסף לכך, הרי המבקש אינו עומד במניין הימים שנקבעו בחוק, להגשת ב קשה לביטול הצו.

מהראיות שצורפו נלמד כי המבקש הגיש את הבקשה מספר חודשים לאחר מתן הצו, ואף מספר חודשים לאחר שנודע לו על קיומו, כאשר ממסמך 5 עולה כי כבר ב 15/07/18 ידע המבקש על קיומו של צו ההריסה וכן על בקשת המשיבה להארכת המועד לביצועו . מה גם שמדוח הפיקוח מיום 04.0 6.18 והצילומים אשר צורפו לו, עולה כי המפקח הדביק את צו ההריסה על קיר חיצוני במבנה נשוא צו ההריסה.

באשר לטענת ב"כ המבקש בדיון, לפיה המבקש לא ידע על קיום הצו אלא רק ברגע שהגיע אליו שוטר, נלמד כאמור, כי טענה זו אינה נכונה ואין לה על מה לסמוך, כאשר הראיות שצורפו על ידי המשיבה מעידות אחרת.

מעבר לכך, ב"כ המבקש לא צירף תצהיר מטעם המבקש רושדי לתמיכה בטענתו זו.

כמו כן, ולמעלה מן הצורך יצוין אין חולק כי למבנה נשוא הצו והבקשה אין היתר בניה כדין וכי ייעוד הקרקע הינו שמורת טבע, טענה שלא חלק עליה ב"כ המבקש.

באשר לתנאים להוצאת צו הריסה מנהלי, סעיף 221 לחוק, קובע בזו הלשון:

221" .(א) ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הוועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מינהלי), ובלבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס; צו הריסה מינהלי יכול שיכלול גם הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור.
(ב) לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא אם כן מפקח הגיש, למי שמוסמך לתת את הצו, תצהיר חתום בידו שבו ציין את פרטי העבודה האסורה, ואם הצו כולל הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור – גם את פרטי השימוש האסור, וכן כי לפי בדיקתו במועד הגשת התצהיר לא חלפו המועדים כאמור בסעיף קטן (א).
(ג) צו הריסה מנהלי יכלול את כל אלה
(1) פרטים בדבר מיקום המקרקעין שבהם חל הצו;
(2)...
(3) אישור בדבר קיום חובת ההיוועצות לפי סעיף 225
(4) פרטים בדבר הבניה שהצו מורה על הריסתה
(ד) ... "

מן המקובץ עולה, כי בטרם הוצאת צו הריסה מנהלי בגין עבודה אסורה לגבי בית מגורים, יש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים (א) במועד הגשת תצהיר המפקח לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר מ-6 חודשים מיום שהסתיימה וכי בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מיום שאוכלס. (ב) שהמפקח הגיש תצהיר מפורט (ע"פ הקריטריונים שבסעיף) וחתום בידיו (ג) שצו ההריסה יכלול את הפרטים המנויים בסעיף החוק.

בענייננו, כעולה מן הראיות שהובאו בפני, נראה כי צו ההריסה הוצא כדין. הה דוחות והצילומים שצורפו, עולה כי הבניה לא הושלמה כאשר המבנה היה ללא גג, ואף במקום צולמו כלי עבודה וחומרי עבודה שונים. (וביתר פירוט- מדוח הפיקוח מיום 17.05.18 עולה כי באותו מועד נמצא כי בניית הרצפה הושלמה, ומדוח הפיקוח מיום 29.05.18 עולה כי החלה בניית קירות במקום. מדוח הפיקוח והצילומים מיום 04.06.18 עולה כי בניית הקירות התקדמה וכי במקום צולמו כלי עבודה וחומרי עבודה שונים).

בנוסף המסמכים שצורפו מעידים על התייעצות עם היועץ המשפטי של היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה , ועם המתכנן המחוזי בטרם ניתן הצו, (ראה המסמך שכותרתו "התייעצות נותן הצו" ואשר צורף לבקשה הראשונה ).

בעניין ביטול צו הריסה מנהלי קובע סעיף 229 לחוק כי:
"לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".
מלשון הסעיף עולה כי על מנת שניתן יהיה להורות על ביטול צו הריסה מנהלי צריך להתקיים תנאי אחד מהתנאים שנקבעו בסעיף: הראשון, העבודה בוצעה כדין; השני, לא התקיימו הדרישות למתן צו כאמור בחוק; או התנאי השלישי, נפל פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו.
המבקש לא הצביע על פגם חמור כלשהו שנפל בהליך הוצאת הצו, בגינו יש לבטלו.
אם לא די בכך, טענותיו של המבקש לעניין הליך הסדרת גבעת ראשיד אינן מבוססות כלל. המבקש מבקש להסתמך על האמור במסמך נ/1 לפיו החלו פעולות תכנון להשגת היתר ולהסרת המחדל בהתאם לתכנית המפורטת להסדרת פזורת גבעת רשיד, אך זאת מבלי לצרף כל חוות דעת תכנונית או תצהיר מגורם תכנוני. זאת ועוד, הראיה היחידה שהוגשה בעניין המצב התכנוני של הקרקע הייתה תעודת עובד ציבור מאת מנהלת התכנון במשרד האוצר, הגברת הילה הייבלום מיום 05.12.18, (מסמך 1, שצורף לתגובת המשיבה בתיק הנוסף ), אשר לפיה ייעוד הקרקע (גבעת רשיד) הוא שמורת טבע, וזאת בהתאם לתכנית המתאר המחוזית 2/9 , כאשר לא רק שאין כל הוכחה כי היתר בניה אודות המבנה נשוא הצו נמצא בהישג יד, אלא שלא נראה כי קיים אופק תכנוני להסדרת הבניה כלל.
לעניין הסדרת המקרקעין נשוא הצו, מקרקעין הנמצאים במקבץ המכונה "גבעת רשיד", נקבע בפסק דין אשר ניתן ממש לאחרונה בעתפ"ב נצרת 58902-08-18 בעניין מזייד כעביה נגד מדינת ישראל , (6.1.19), (כב' השופטת תמר ניסים שי) כך :

"כידוע, לצורך מתן ארכה לביצוע צו הריסה, בית המשפט צריך להשתכנע כי ההיתר המיוחל נמצא בהישג יד, כאשר הלכה היא כי אותו "הישג יד" מדובר - משמעו כשל טכני בלבד אשר מונע את קבלת ההיתר (ראה למשל רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נח (4) 385).
בנסיבות שלפניי אין הדבר כך, ואף נראה כי המערער עצמו, אשר עותר היום לארכה נוספת בת 18 חודשים (לאחר שלמעשה כבר זכה בארכה של 6 חודשים), אינו סבור כי ההיתר מצוי בהישג ידו.
כאמור בתכניות החלות על המקום, מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת. עד למועד בו ניתן יהא להגיש בקשה להיתר, לא כל שכן לקבל היתר, יש לשנות תחילה את הייעוד של המקרקעין (על כל המשתמע מכך), ואף משם עוד רחוקה הדרך להוצאת ההיתר (ראה למשל רע"פ 10607/07 שומאן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (12.2.2008) ). קיימת גם משוכה קניינית, אשר חרף האמור בפסק הדין שצורף (משנות החמישים), שאף לגופו אינו מסיר מכשלה זו, טרם נוכחתי כי נעשה דבר לצורך רישומם של המקרקעין בשמו של המערער.
מהאמור עולה, כי אף אם יש כוונה אצל הרשויות השונות לפעול על מנת שבסופו של יום יוסדר אותו מקבץ המכונה "גבעת רשיד", אזי רחוקה הדרך לשם מרחק רב, כפי שציין בית המשפט קמא."

לאור האמור, הרי שאין במסך נ/1, כדי לסייע למבקש להוכיח כי היתר בניה נמצא בהישג יד. כפי שכבר נקבע בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי שצוין לעיל, אין ללמוד מכוונת המועצה המקומית עמק יזרעאל להסדיר את גבעת רשיד, לרבות המקרקעין נשוא צו ההריסה כי היתר בניה נמצא בהישג יד, בצורה המצדיקה את דחית ביצוע צו ההריסה כפי שמבוקש.
באשר לטענה כי הצו הוצא על בסיס תצהיר מוטעה, יש לומר כי טענה זו לא פורטה כלל, לא בבקשה וכן לא הוגש תצהיר מטעם המבקש ואף לא במעמד הדיון, מה גם שלא צורפה כל אסמכתא או פירוט של העובדות השגויות. מנגד, התצהיר שהוגש מטעם הפקח נתמך בצילומים אשר מאשרים את עצם הבניה, ועצם התיאור שלה כפי שצוין בצו ההריסה.
בנוסף לכל אלו, מצאתי לציין כי לזכות המשיבה עומדת חזקת תקינות המנהל, כאשר הכלל הוא כי על הטוען לאי חוקיותה של פעולה מנהלית, להתגבר על חזקת חוקיות (תקינות) המעשה המנהלי. בבג"ץ 4146/95 עיזבון המנוחה לילי דנקנר ז"ל נ' מנהל רשות העתיקות, פ"ד נב(4) 774, 793 (פורסם במאגרים) נפסק:

"החלטות מינהליות מוגנות, בדרך-כלל, על-ידי חזקת החוקיות. החזקה היא שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך, מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו הראיה. זאת ועוד: חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה".

יפים בהקשר זה, דברי ביהמ"ש העליון ברע"פ 6032/13 זמירה שלהבת אהרן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה (19.1.14), אשר אמנם נוגעים להוראת החוק שמכוחה הוצא צו הריסה מנהלי (סעיף 238א') עובר לתיקון 116 לחוק, אולם הם יפים בשינויים המחייבים גם לענייננו:

"כידוע, צו הריסה מנהלי, המוצא מכוח סעיף 238א ל חוק התכנון והבניה, הוא אקט מנהלי, ולא אקט עונשי. לפיכך, וכפי שקבעו גם הערכאות הקודמות, עומדת למשיב חזקת התקינות המנהלית, היינו חזקה כי פעולתו המנהלית נעשתה כדין. על המבקש לסתור חזקה זו, מוטל הנטל להוכיח את דבר קיומו של הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המנהלית ...".

וראו לעניין זה גם עת"מ 4353/07 מוחמד סואעד נ' חברת החשמל (6.3.08):

"על הטוען לפגם בהחלטה מנהלית, הנטל לסתור את חזקת חוקיות המנהל. בשל החזקה
האמורה נוהגים בתי משפט להכיר בתוקפן של החלטות מנהליות גם בהיעדר הנמקה ראויה ...".
בענייננו, לא עלה בידי המבקש להוכיח כי נפל פגם כלשהו בפעילות המנהלית.
סוף דבר

סיכומם של דברים, בהינתן העובדה כי אין מחלוקת על כך שהבניה נבנתה ללא היתר, כי אין כל אופק תכנוני המאפשר הסדרת הבניה באופן חוקי בטווח הנגלה לעין או בכלל, ומקום בו המבקש כלל לא עמד בנטל י ההוכחה הרובצים עלי ו, מה גם שדוחות הפיקוח והצילומים מעידים ההפך מטענותיו, נחה דעתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה ולביטולו להידחות.

עיכוב ביצוע צו ההריסה הזמני שניתן על ידי מבוטל בזאת.
אני מחייבת את המבקש בהוצאות לטובת המשיבה בסכום של 5,000 ₪.
ההוצאות יועברו למשיבה תוך 30 יום מהיום, אחרת יגררו תוספות ופיגורים בהתאם לחוק.
המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ט, 27 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.