הדפסה

בית משפט השלום בנצרת בע"ח 42761-09-16

בפני
כבוד ה שופטת עדי במביליה – אינשטיין

מבקשת

מדינת ישראל

נגד

משיב
פאדי אבו סלים

החלטה

לפניי בקשה לקביעת דיון באשר לקיום צו שיפוטי שניתן ביום 28.9.16.

רקע:
בתאריך 8.8.16 הוגשה בקשה מטעם המשיב ל עיון בחומר חקירה.

בדיון שהתקיים בתאריך 28.9.16, על בסיס הסכמת הצדדים, ניתן צו המורה לא.ל.י.ס, אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות (1993) בע"מ, לפעול כדלקמן:
"להמציא לעיון ב"כ הנאשם העתק מכל הסכמי הייצוג של זכויות היוצרים, ביחס לכל הסרטים שהופקו בין השנים 2003-2015, כאשר הזכויות מוחזקות ו/או מיוצגות ו/או מנוהלות על ידי אליס בישראל. במידת האפשר, יש לוודא כי ההסכמים מאושרים כחוק. הצו יבוצע ע"י חברת א.ל.י.ס בתוך 30 ימים ממועד המצאת הצו לידי החברה ".

באותו דיון, ציינה ב"כ המבקשת כי הסכמתה ניתנה אף שאינה סבורה שמדובר בחומר חקירה.

בתאריך 13.10.16, לבקשת "א.ל.י.ס", ניתנה ארכה של 30 ימים לביצוע הצו.

בתאריך 16.11.16 הוגשה ה בקשה דנן, הנושאת כותרת: "בקשה לקביעת דיון מקדמי דחוף באשר לקיום צו שיפוטי".

טיעוני הצדדים:
בבקשה נטען כי במועד הגשת הבקשה, פנה לב"כ המבקשת עו"ד ארמרניק, ב"כ "א.ל.י.ס", טען כי הצו שניתן בישיבת יום 28.09.2016 אינו רלוונטי ואף רחב ומקיף עד כי אין אפשרות לקיימו. ניסיונות ב"כ המבקשת לצמצם היקף הצו, בהסכמת ב"כ המשיב, לא צלחו, ומכאן פנייתה לבית המשפט לקבוע דיון מקדמי דחוף במעמד ב"כ אליס וב"כ המשיב, כדי לאפשר לב"כ אליס לטעון בדבר מגבלותיו ביחס לקיום הצו השיפוטי.

ב"כ המשיב התנגד לקיום דיון נוסף וטען כי אין לבית משפט זה סמכות להורות על כך כיון שבמתן הצו מיום 28.09.2016 סיים מלאכתו, קם מכסאו ומיצה סמכויותיו בנוגע לצו וגבולותיו. לטענתו, ככל שחפצה המבקשת לערור על הצו, היה עליה להגיש ערר לבית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, אך המועד לכך חלף.

ב"כ המבקשת הגיבה לנטען בציינה כי מדובר בהחלטת ביניים בהליך פלילי, שמהותה דיונית, ולכן לבית המשפט סמכות לשוב ולעיין בה. לגישתה, אין מניעה בדין לקיים דיון מחודש בסוגיה, בנוכחות הצדדים ונציג "א.ל.י.ס".

דיון והכרעה:
בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 (להלן: " החסד"פ"), לא צוינה סמכות בית המשפט, אשר נתן החלטה בבקשה לגילוי חומר חקירה, לקיים די ון נוסף או חוזר בהחלטתו. בסעיף 74(ה) צוינה האפשרות להגיש ערר על ההחלטה לבית המשפט שלערעור.

הצו שניתן על-ידי בהחלטה מיום 28.09.2016 ניתן לאור הסכמת הצדדים כפי שהוצגה במהלך הדיון. במהלך ההחלטה לא ניתנה הכרעה בשאלה אם מדובר " בחומר חקירה" אם לאו , ובית המשפט לא נדרש להכריע בשאלה אם ההליך המתאים לדיון בבקשה הנו לפי סעיף 74 לחסד"פ.

בפועל, כבר בעת מתן ההסכמה לגילוי החומר, ציינה ב"כ המבקשת מפורשות כי אינה סבורה שמדובר בחומר חקירה וכי אין לה צורך במסמכים אלו להוכחת האשמה.

היות שסוגיית תחולת סעיף 74 לחסד"פ לא הוכרעה וההחלטה ניתנה על בסיס הסכמת הצדדים, תוך סיוג ההסכמה בהקשר זה, לא ניתן לקבל טענת ב"כ המשיב כי לבית משפט זה לא נתונה סמכות לקיום דיון חוזר, טענה הנסמכת אך ורק על לשון סעיף 74 לחסד"פ.

לאור אופי ההחלטה מיום 28.09.2016 ומאפייניה, כפי שפורטו לעיל, עסקינן בהחלטת ביניים בהליך הפלילי אשר ניתן להסתייג ממנה במסגרת הערעור על פסק הדין, וזאת כל עוד אין הוראה מפורשת אחרת בחוק ( בש"פ 8467/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (11.05.2000)).

החוק אמנם אינו מעניק לבית המשפט סמכות מפורשת לעיין מחדש בהחלטת ביניים שנתן, אך מדובר בסמכות טבועה של בית המשפט, עת מתגלות נסיבות חדשות המצדיקות זאת ( ע"פ 3468/06 מדינת ישראל נ' גב אלום מסכים 1996 בע"מ (11.03.2004 ); ע"ח (חי') 22548-02-13 מדינת ישראל נ' מונזר, פסקה 4 (17.03.2013)).

נקבע בפסיקה כי כאשר מדובר בהחלטת ביניים, שניתנה בהליך פלילי, רשאי בית המשפט לחזור ולדון בה ואין הוא כבול אליה , בפרט כאשר מובאות לידיעתו עובדות או נסיבות חדשות ובית המשפט מתרשם שהונחה הצדקה לכך ( ראו: בג"ץ 4318/95 מדינת ישראל נ' השופט פיזם ואח', פ"ד מט(3) 702, 704 (29.08.1995); בש"פ 5135/13 יגרמן נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (02.06.2014); ב"ש (נצ') 2085/05 מדינת ישראל נ' מוזס שלמה, פסקה 9 (06.07.2005); ב"ש 129/80 ינאי נ' עיריית חיפה, פ"ד לד(3) 782, 783 (11.06.1980); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני 1844 (מהדורה מעודכנת, 2009) (להלן: " קדמי")).

הבקשה לעיון מחודש נשענת על הרצון לממש את זכות הטיעון של א.ל.י.ס ביחס להעדר רלוונטיות ולבחון טענתה כי אין באפשרותה לקיים את הצו במתכונתו הנוכחית.
באשר לזכות הטיעון, על-פי ההלכה הפסוקה, כאשר מדובר בפגיעה פוטנציאלית בזכותו של עד או מתלונן לפרטיות, בעת חשיפת חומר שהנו בשליטתו או נוגע אליו, יש לאפשר לו לקיים זכות טיעון בפני בית המשפט (בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים פ"ד ס(1) 360, 377 (06.06.2005); בש"פ 8467/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 454, 459 (11.05.2000); קדמי, עמ' 1000).
במקרה דנן, לא נטען על-ידי מי מהצדדים, בכתב או בעל-פה, כי קיימת פגיעה פוטנציאלית מעין זו. יצוין כי תגובתה של המבקשת לבקשה לעיון בחומר חקירה מתאריך 04.09.2016, היתה לאחר פנייה ל-א.ל.י.ס ולעורכי דינה.

לא הונחה בפניי בקשה או עמדה מטעם א.ל.י.ס, המבהירה גישתה בנוגע לסוגיית הרלוונטיות.

ביחס לבקשה הנוגעת להקצאת המשאבים לשם ביצוע הצו, ככל שהיא עולה מטיעוני המבקשת בלבד, לא פורט מהו הגורם המונע קיום הצו במתכונתו הנוכחית ובמה כרוך הדבר.

משכך, טרם הכרעה, הנני רואה לנכון לקבל מב"כ המבקשת נתונים ברורים אודות המשאבים הנדרשים לשם קיום צו בית המשפט מיום 28.09.2016. היה וקיימת פגיעה בצד שלישי תובהר מהות הפגיעה.
האמור יוגש בתוך 7 ימים .

סוף דבר, לאחר עיון ושקילה, הדיון הקבוע ליום 23.11.16 מבוטל.
עם קבלת הנתונים הנ"ל, תבחן הבקשה לקיום דיון נוסף לגופה.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשע"ז, 23 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.