הדפסה

בית משפט השלום בנצרת בע"ח 27135-03-21

לפני
כב' השופטת הבכירה, דלית שרון-גרין

מבקש

בילאל עואודי
ע"י ב"כ עו"ד אלביר מני

נגד

משיבה

מדינת ישראל

החלטה

מבוא והשתלשלות העניינים
לפניי בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: " החסד"פ"), בזיקה לת"פ 57707-05-20 (להלן: " התיק העיקרי"), במסגרתה התבקשו החומרים הבאים:

רשימה כוללת של כל חומר החקירה בתיק.
11 מסמכים המצויים ברשימת חומר החקירה שהועברה, אך לא נמסרו להגנה.
רשימת חומר מודיעיני.
תוכן פריקת מכשירי הטלפון של המעורבים בתיק.
העתק תמונת המסך אליה התייחסה החוקרת מאיה יסחקוב במזכרה מיום 21.5.20.

נגד המבקש הוגש ביום 28.5.20 כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין").

על פי עובדות כתב האישום, המבקש עובד במחסן הסמוך לביתו (להלן: "המחסן"), וביום 16.5.20
החזיק במחסן שני אקדחים מסוגים שונים, אחד מהם מפורק, ומחסניות ריקות תואמות.

ביום 15.6.20 כפר המבקש באמצעות בא כוחו בעובדות כתב האישום , אך טרם ניתן מענה מפורט לאישום. במקביל התקיימו מספר ישיבות במסגרת הליך דיון מקדמי, שטרם נשא ו פרי.

בתאריך 8.3.21 הגיש המבקש בקשה לעיון בחומר חקירה שבמסגרתה התבקשו החומרים שפורטו לעיל.

במהלך הדיון שנערך לפניי ביום 06.04.2021, קיבל הסניגור מהתובעת רשימה עדכנית של חומר חקירה, והודיע כי יבדוק הרשימה, כי בשלב זה מסיר רכיב זה מבקשתו, וכי אם יתעורר צורך, יפנה בענין זה מחדש.
מתוך 11 המסמכים החסרים שהתבקשו, מסרה התביעה להגנה ארבעה מסמכים, והנותרים הועברו לעיוני לצורך מתן החלטה בעניינם.
לגבי רשימת החומר המודיעיני, קיבל המבקש את הצהרת התובעת, לפיה הידיעה שתוכנה הועבר במלואו להגנה, היא הידיעה המודיעינית היחידה הקשורה לתיק זה.
גם ביחס לתמונת המסך, קיבל הסניגור את הפנייתה של התובעת לחומר החקירה הרלוונטי שהועבר לעיונו (מסמך קל"ז).

מכאן, שהבקשה צומצמה לשבעת המסמכים שסימונם בחומר החקירה הוא ע"ז, ע"ח, ע"ט, קמ"ט, ק"נ, קנ"א וקס"ב, ולנושא תוכן פריקת מכשירי הטלפון של המעורבים בתיק.

טיעוני הצדדים
ב"כ המבקש טען בבקשתו הכתובה ובדיון שנערך לפניי, כי ביום החפוש נעצרו 17 חשודים שנכחו במחסן, כולם נחקרו באזהרה ובסופו של דבר, שוחררו, כאשר רק נגד המבקש הוגש כתב אישום.

אשר לשבעת המסמכים טען, כי לדברי המשיבה מדובר אמנם בגליונות רישום פלילי של מעורבים שאינם עדי תביעה, אך מעורבים אלה עשויים לשמש עדי הגנה, ומשום שנכחו במחסן, יכול ולחומר זה תהיה השפעה על הגנת המבקש.

ביחס לפריקת מכשירי הטלפון, צירף הסניגור כתבי ויתור סודיות של שלושה מהמעורבים, מג'ד בלאן, מוראד כריים ואיהאב אמארה, אשר הביעו את הסכמתם להעברת מלוא חומר פריקת מכשירי הטלפון שלהם לידי ההגנה. לטענתו, מדובר בחומר חקירה מובהק, הנמצא בידי המשיבה, שההגנה זכאית לעיין בו. עוד טען כי חומר הפריקה דרוש ביתר שאת, שעה שהמשיבה מבקשת לבסס את עובדות כתב האישום באמצעות תמונת המסך, שלטענתה נפרקה ממכשיר הטלפון הנייד של המבקש, וזאת מבלי שטרחה לאתר את מקור התמונה.

ב"כ המאשימה טענה כי שבעת המסמכים המבוקשים, הם גליונות רישום פלילי של בני אדם, שמעורבותם באירוע נבדקה במהלך החקירה, וכי איש מהם איננו משמש כעד תביעה. מכאן, ששאלת מהימנותם כלל איננה עומדת על הפרק, ואין מקום להתרת הפגיעה בפרטיותם.

אשר למכשירי הטלפון שנתפסו, לאחר בדיקה נוספת שערכה, טענה המשיבה כי במהלך החקירה נתפסו חמישה מכשירי טלפון; אחד מהם שייך למבקש, המכשיר נפרק ותוצרי הפריקה הועברו להגנה במלואם. ארבעת המכשירים הנוספים שנתפסו במסגרת תיק החקירה הקשור לתיק דנן, שייכים לחשודים שנחקרו בתיק; מג'ד בלאן, מוראד כריים, איהב אמארה ואחמד עואודה.
מכשירי הטלפון של מג'ד בלאן ושל אחמד עואודה נתפסו אך לא נפרקו.
מכשירי הטלפון של מוראד כריים ואיהאב אמארה נפרקו, ותוך שמירה על זכויותיהם, חלק מתוצרי הפריקה, שחוקר זי"ט סבר שיש להם רלוונטיות להגנת המבקש, הועברו להגנה זה מכבר.

ב"כ המשיבה הוסיפה ועדכנה כי בהמשך החקירה, פוצל תיק החקירה העיקרי (244148/2020), כך שהחומר העוסק במעורבים ששהו מחוץ למחסן תוייק בתיק חדש שמספרו 244153/2020. במסגרת תיק זה, נתפסו מכשירי הטלפון הניידים של חמישה מעורבים נוספים, ששמותיהם: טאהר עואודה, פיראס אבו כליב, סלימאן ענבתאווי, מומחד אמארה וחסן מאמון. חמשת המכשירים הללו לא נפרקו, והוחזרו לפני כשנה לבעליהם.
עוד צויין כי חומר החקירה שנאסף במסגרת התיק החדש, הועבר מלכתחילה ובמלואו לעיון ההגנה, למעט חמשת שוברי השבת מכשירי הטלפון שלעיל, והתובעת הצהירה כי תעביר שוברים אלה להגנה.

המשיבה התנגדה להעברת מלוא תוכן פריקתם של מכשירי הטלפון שנפרקו לידי ההגנה או להעברת המכשירים עצמם לידי ההגנה לצורך פריקתם. לגישתה, לא הצביעה ההגנה על רלוונטיות אפשרית או על תועלת פוטנציאלית שתצמח מכך להגנה, וממילא לא על תועלת ממשית, כנדרש בפסיקה. לפיכך, מדובר במסע דיג, שאינו מצדיק פגיעה בפרטיות. מעבר לכך, טענה כי ככלל, דינה של בקשה מסוג זה להידון במסגרת בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ.
בהקשר זה ציינה כי מכתבי הויתור על הסודיות לא נחתמו בפני עורך דין, לא ברור אם החותמים מודעים לכך שהם עדיין בגדר חשודים ולכך שלהעברת החומר עלולה להיות השפעה ישירה על עניינם.

דיון והכרעה
סעיף 74 לחסד"פ קובע כי
"(א) (1) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו; בסעיף זה, "רשימת כל החומר" – לרבות ציון קיומו של חומר שנאסף או שנרשם בתיק שאינו חומר חקירה ושל חומר שנאסף או שנרשם בתיק שהוא חסוי על פי כל דין, וכן פירוט של סוג החומר כאמור, נושאו והמועד שבו נאסף או נרשם, ובלבד שאין בפירוט האמור לגבי חומר חסוי כדי לפגוע בחיסיון לפי כל דין; היו בחומר כמה מסמכים מאותו סוג העוסקים באותו עניין, ניתן לפרטם יחד כקבוצה, תוך ציון מספר המסמכים הנכללים בקבוצה;
...
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.
... "

ככלל, הפסיקה הרחבה בסוגיה, קובעת כי חומר חקירה הוא כל מידע הרלוונטי לאישום ולברור העובדות שבמחלוקת או העשוי לתרום להגנתו של הנאשם. ואולם, לא כל מידע נכנס בגדר הפרשנות המרחיבה לחומר חקירה, שכן האינטרס של הגנת הנאשם נסוג לעיתים מפני אינטרסים אחרים (ראו י' קדמי סדר הדין בפלילים, חלק שני (תשס"ט-2009), עמ' 998 - 999 והפסיקה המצוטטת שם).

אשר לחומר חקירה הנוגע למתלונן או לעדי תביעה, הרי שעל בית המשפט למצוא את האיזון הראוי בין פגיעה בזכויות יסוד של עדים או מתלוננים, ובעיקר בזכויות החוקתיות לפרטיות ולכבוד, ובין זכות הנאשם למשפט הוגן. חומר הנוגע למי שכלל אינם עדי תביעה, מתרחק למרחק רב, המצדיק בחינה דקדקנית וקפדנית, שנקודת האיזון שלה שונה.

לעניין נוסחת האיזון הראוי נקבע, בין היתר, בבג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ''ד ס(1) 360 (06.06.2005) כך:
"השיקול המרכזי ביישומה של נוסח האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הינו חשיבות החומר להגנת הנאשם. דהיינו, בכל מקרה תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם ותיבחן האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. בהתנגשות חזיתית בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים – דהיינו, כאשר מדובר ב"חומר חקירה" מובהק או כאשר ברי כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם – יורה בית המשפט על גילויו של החומר לנאשם, אף אם יהיה בכך משום פגיעה בזכויותיו של עד או מתלונן. אולם, ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים".

מן הכלל אל הפרט
גליונות הרישום הפלילי
לאחר עיון בטענות הצדדים ובשבעת גליונות הרישום הפלילי אשר לא הועברו לעיון ההגנה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על העברתם לידי ההגנה.

בחנתי את גליונות הרישום הפלילי בראי זיקתם לאישום ולמבקש ובעיקר באספקלריה של תועלתם להגנת המבקש. יובהר כי רשימת עדי התביעה כוללת שוטרים בלבד. בהנתן העובדה כי איש מתוך השבעה אינו נמנה עם עדי התביעה, הרי שנקודת האיזון מתרחקת מאד והפגיעה בזכויותיהם של שבעת האנשים מקבלת משקל נכבד מאד, אל מול התועלת הפוטנציאלית השואפת לאפס.

הסניגור נימק את בקשתו בעיקר בכך שיכול ואנשים אלה יהיו עדי הגנה. ראשית, מבחינת ההגנה מדובר באנשים עלומים ועל כן ההצהרה לפיה יכול ומדובר בעדי הגנה, היא אמירה בעלמא שאין לה על מה לסמוך. שנית, גם בהנחה שאנשים אלה יוזמנו כעדים מטעם ההגנה, לא הובהרה מהי התועלת שתצמח להגנה מקבלת גליונות הרישום הפלילי שלהם. כמו כן, הסניגור לא נקב בשמות העדים אותם יש בדעת ההגנה לזמן כעדים מטעמה. ולבסוף, ההגנה אף לא מסרה שמותיהם של עדים אותם היא שוקלת לזמן. לא זו אף זו, המבקש טרם השיב לכתב האישום וכלל לא טען לקו הגנה מסויים. מכאן, שבשלב זה, אין לי אלא להסיק שמדובר ב"מסע דיג".

על יסוד האמור, שוכנעתי כי הגנת המבקש לא תפגע מאי גילוי שבעת גליונות הרישום הפלילי.

מכשירי הטלפון הניידים
את הדיון בסוגיית מכשירי הטלפון הניידים יש לחלק ל שתי קבוצות;
חמשת המכשירים שנתפסו, לא נפרקו והוחזרו לבעליהם.
שני המכשירים שנתפסו, אך לא נפרקו, וכן שני המכשירים שנתפסו ונפרקו.

חמשת המכשירים שנתפסו, לא נפרקו והוחזרו לבעליהם
אשר לחמשת המכשירים, מושא סעיף 17.א. לעיל, המכשירים, כאמור לא נפרקו על ידי המשטרה, והוחזרו זה מכבר לבעליהם. מכאן, שטכנית, כלל לא ניתן לקבל את הבקשה בעניינם, ההגנה רשאית לפנות ישירות לבעליהם, והדיון בהם מתייתר.

שני המכשירים שנתפסו, אך לא נפרקו, וכן שני המכשירים שנתפסו ונפרקו
אאחד את הדיון ביחס לארבעת המכשירים התפוסים בידי המשטרה, למרות ששניים מהם נפרקו בפועל ושניים, מסיבות שונות, לא נפרקו. ההגנה מבקשת לקבל את תוצרי הפריקה במלואם או לחילופין לקבל את מכשירי הטלפון עצמם ולבצע את הפריקה באמצעות מומחה מטעמה. מכאן, שהשאלה אם המכשירים נפרקו כבר אם לאו, איננה מעלה או מורידה לצורך הדיון לגביהם.

מחד גיסא, אכן יש מן הצדק בטענת המשיבה לפיה, מקומה של בקשה זו להתברר במסגרת דיונית שונה, לפי סעיף 108 לחסד"פ. ההצדקה העקרונית לגישה זו בענייננו, נעוצה בפגיעה האינהרנטית הטמונה בהעברת מלוא חומר פריקת מכשיר הטלפון הנייד של אדם, לעיונו של אחר. הדברים נכונים שבעתיים בעת הזו, בה נוהגים בני אדם להחזיק במכשיר הטלפון שלהם פרטים רבים שאופיים מהותי ואישי, כמו למשל, פרטי חשבונות שונים וסיסמאות כניסה אליהם, ולעתים גם תכנים אינטימיים, ולא אחת אף תמונות כאלה.

מכאן, שנדרשת בחינה מעמיקה של הדברים, ובין היתר, קבלת עמדותיהם הברורות של בעלי המכשירים, מה שנעשה, דרך כלל, בתיק העיקרי, במסגרת הליך לפי סעיף 108 לחסד"פ.

מאידך גיסא, אין חולק שהמשטרה פרקה שניים מתוך ארבעת המכשירים בהם עסקינן, וניסתה לפרוק את השלישי, אך לא הצליחה מטעמים טכניים. לא הובהר מדוע לא נפרק הרביעי.
מכאן, שגם היחידה החוקרת סברה כי יכול ובמכשירים אלה, יימצא חומר שיש לו זיקה הדוקה לתיק זה והשלכה על גילוי האמת. לא זו אף זו, בשני מכשירי הטלפון של מורד כריים ואיהאב אמארה שנפרקו, מצאה המשטרה כי קיים חומר שהוא רלוונטי לאישום, ועל כן הועבר חומר זה להגנה.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי חרף הקושי, ראוי להמשיך ולנסות לדון בבקשה לגופה במסגרת דיונית זו.

אזכיר כי, כאמור לעיל, ההגנה טרם השיבה לאישום ואף בדיון לפניי לא הובהר מהו קו ההגנה שיש בדעתה לנקוט. עובדה זו מקשה על החלת המבחנים הנדרשים.

לעומת זאת, טענה ההגנה כי התביעה מתכוונת לבסס את עובדות האישום באמצעות תמונת המסך (מסמך קל"ז), שנמצא שהועברה למכשירו של הנאשם, מבלי שנבדק מי המעביר.

מעיון בתיק החקירה לא התרשמתי כי הראייה היחידה להוכחת עובדות כתב האישום היא אותה תמונת מסך. אף לא התרשמתי כי זו הראיה העיקרית;
הבריח התיכון של פרשת התביעה הוא עצם המצאותם של האקדחים במחסן. עובדה זו מתכוונת התביעה להוכיח באמצעות עדויותיהם של השוטרים שערכו את החפוש במקום, בסיוע המסמכים שערכו. בנוסף, יש להזכיר כי על גופו של המבקש נמצאו שרידי ירי.
תמונת המסך, המתעדת את האקדח שנמצא שלם במחסן, תמונה שעל פני הדברים צולמה באותו מחסן עצמו, יש בה כדי לחזק את התשתית הראייתית, אך אין לומר שזו ראיה מרכזית.

לטעמי, חשיפת זהות שולח התמונה, יש בה אמנם כדי להרחיב את היריעה העובדתית, אך אין בה כדי לשנות באופן ממשי את המארג הראייתי ; הלא גם אם יוכח שאדם אחר צילם את התמונה, הרי שאין בכך כדי להביא תועלת ממשית להגנת המבקש, אשר לכאורה החזיק את האקדח במחסן גם בעת החפוש וגם בעת צילום התמונה. ואולם, אין להתעלם מכך שלתמונה זיקה ישירה לאישום, הן מבחינת מושא הצילום, הוא האקדח שנתפס, מושא סעיף 2.א. לעובדות כתב האישום, והן נוכח מקום הצילום, הוא המחסן.

המשיבה טענה כי חוקר זי"ט בחן את החומר שנפרק משני המכשירים שנפרקו, וכי החומר שלטעמו יש בו רלוונטיות – הועבר להגנה זה מכבר.

אני סבורה שיש לקבל הבהרה בענין זה, לפיה לאחר שתתבצע בדיקה מקיפה, תודיע המשיבה באופן ישיר אם באחד מהמכשירים שנפרקו נמצאה אינדיקציה כלשהי לתמונה קל"ז, לתמונה המקורית, לזהות מצלם התמונה או כל פרט מזהה אחר לגביה.
כמו כן, יש לקבל הבהרה מדוע לא נפרק מכשיר הטלפון של אחמד עואודה.

המשיבה תודיע תוצאות בירורה עד ליום 29.4.21.

אשר להעברת מלוא תוצרי הפריקה של המכשירים שנפרקו ולהעברת המכשירים שלא נפרקו לפריקה על ידי ההגנה באמצעות מומחה מטעמה, לא אוכל לקבל את הבקשה;
מעבר לסוגיית תמונת המסך, נימוקי ההגנה אינם מבססים ולו תועלת פוטנציאלית שעשויה לצמוח להגנה מעיון במכשירי הטלפון הללו. מכאן, שלא מצאתי בנימוקי ההגנה שמץ של עילה לפגיעה כלשהי ב זכויותיהם של בעלי המכשירים, מקל וחומר לפגיעה כה בוטה. קרי; לא מצאתי עילה משפטית מהותית לקבלת הבקשה.

מעבר לכך, התרשמתי כי נוסח המסמכים עליהם חתמו שלושה מתוך ארבעת בעלי המכשירים (השלושה הם מג'ד בלאן, מוראד כריים ואיהאב אמארה. הרביעי, אחמד עואודה, לא חתם על מסמך כלשהו), מלמד כי אין מדובר ב"הסכמה מדעת", ביחס להשלכות שעלולות להתלוות לפריקת מכשיריהם. מדובר בנוסח הסכמה לקוני, שאינו כולל אינדיקציה לכך שהחותמים מודעים להשלכות שעלולות להיות לפריקת מכשירי הטלפון שלהם ולהעברת מלוא תוכנם לידי ההגנה. המסמכים הם קלושים ותלושים , אין מדובר בתצהירים שנחתמו בפני עורך דין, וממילא לא עורך דין אובייקטיבי.

בהנתן, הצהרת המאשימה כי מדובר במעורבים, המצויים עדיין בסטטוס של חשודים בפרשה, ובהתחשב, מנגד, באינטרסים האישיים של המשיב, שהם לגיטימיים כשלעצמם, אני סבורה כי העברת מלוא תוכנם של המכשירים או העברת המכשירים עצמם לפריקה על ידי ההגנה, עלולות לפגוע בזכויותיהם של המעורבים הללו באופן בלתי מידתי. מסקנתי מתחזקת בראי ההשפעה המינורית של פרטי תמונת המסך על חקר האמת, וכן נוכח העדר קו הגנה ברור, אל מולו ניתן לבחון את הבקשה בזיקה לנקודות ספציפיות, שתוכח מידת הרלוונטיות שלהן.

אני מודעת לקושי הנובע מכך שמכשירו של מג'ד בלאן לא נפרק מסיבות טכניות, ומכך שמסיבה זו אין בידי התביעה להשיב אם במכשירו קיימת אינדיקציה כלשהי לתמונת המסך או אם קיים מידע אחר שיש בו כדי להשפיע על גילוי האמת. לאור מידת ההשפעה המינורית של תמונת המסך, כפי שקבעתי לעיל, איני רואה ליתן משקל נכבד לקושי, שבשלב זה, ובמסגרת הליך זה, אין בידי ליתן לו פתרון.

אשר על כן, כאמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להעברת מלוא תוצרי הפריקה של המכשירים שנפרקו ולהעברת המכשירים שלא נפרקו לפריקה על ידי ההגנה באמצעות מומחה מטעמה.

סיכומו של דבר, בכפוף למסירת ההבהרות, כאמור בסעיף 24 להחלטה זו, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים, ותחזיר התיק לעיוני ביום 1.5.21.

זכות ערר לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, ה' אייר תשפ"א, 17 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.