הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 28

מספר בקשה:37
בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

מבקשת

יהלום תעשיית חומרי ניקוי בע"מ

נגד

משיבה
גרין פורמולה בע"מ

החלטה

1. בפני בקשה להטלת עיקולים זמניים, שהתקבלה במעמד צד אחד, והיום נדונה במעמד שני הצדדים, לאחר שהמשיבה עתרה לביטול העיקולים שהוטלו.

2. יוער, כי הבקשה לביטול העיקולים לא נתמכה בתצהיר או אסמכתא כלשהי, ולמעשה עניינה היה הטענה, כי הבקשה להטלת העיקולים לא הצדיקה את קבלתה מלכתחילה.

3. עוד יוער, כי תיק זה מתנהל כבר למעלה משנתיים לפני מותב אחר, והגיע לשלב בו הוגשה חוות-דעת מומחה מטעם בית המשפט, אך טרם נשמעו ראיות.

4. על קצה המזלג, להלן תמצית כתבי הטענות:

4.1 התביעה: מתחילה הוגש לביצוע שיק ע"ס 60,000 ₪ שמשכה המשיבה לפקודת המבקשת, ואשר חולל. לאחר שניתנה רשות להתגונן תוקן בהסכמה כתב התביעה, והוגש כתב תביעה מתוקן על סך 319,033 ₪ (לאוגוסט 2015). על פי כתב התביעה, סיפקה המבקשת למשיבה חומרי גלם לחומרי ניקוי, במאות אלפי שקלים, והמשיבה הפקידה בידיה שיקים לחלק מהסכום, וגם שיקים אלה חוללו (בסך כולל של 120,000 ₪). סכום התביעה התבסס על כרטיס המשיבה בהנהלת החשבונות של המבקשת. עוד נטען בכתב התביעה, כי מנהלה הרשום של המשיבה, מר שלמה אלאלוף (להלן – "אלאלוף האב"), אינו בפועל מעורב בעסקיה, והמוציא והמביא האמיתי הוא בנו, מר אייל אלאלוף (להלן – "אלאלוף הבן"), המצוי (אז) בהליכי פשיטת רגל.

4.2 ההגנה: המשיבה טענה, כי אף היא סיפקה חומרי גלם למבקשת, בין היתר לשם ייצור חומרי ניקוי לשימוש המשיבה עצמה, וההתחשבנות ביניהן כללה גם קיזוזים הדדיים. המשיבה הפכה להיות תלויה בחומרים המיוצרים על ידי המבקשת, תוך שימוש בחומרי הגלם של המשיבה ובנוסחאות פרי פיתוחה, עד שבשלב מסוים הפסיקה המבקשת לספק למשיבה חומרי גלם, ובכך גרמה לה נזקים כבדים, ביכולת לייצר הכנסות ובמוניטין. בשלב זה ערכה המשיבה התחשבנות, וגילתה כי אכן נותרה יתרת זכות מסוימת לטובת התובעת, ועל כן סיפקה לה סחורה בסכום זה, לאיפוס ההתחשבנות, ובמקביל ביטלה את השיקים שמסרה בידי המבקשת. לפיכך, אין המשיבה חבה למבקשת דבר.

5. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 9.5.2016 ניתן פסק-דין חלקי בסך 17,136 ₪ (שלא היה שנוי במחלוקת, לאחר בדיקה נוספת של המשיבה, לטענתה), בצירוף שכ"ט בשיעור 11.7%. אין חולק כי סכום הקרן שנפסק שולם, אם כי לטענת המבקשת לא שולם שכר-הטרחה שנפסק אף הוא.

6. בישיבת קדם משפט נוספת, שהתקיימה ביום 20.3.2017 מונה, כאמור, מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים, וביום 14.7.2017 מונה מומחה אחר במקומו. השלמת חוות-דעתו של זה התמהמהה, בין היתר עקב עיכוב בקבלת מסמכים מאת המשיבה (אם כי לעיכוב זה ניתן הסבר), עד שביום 21.1.2018 הודיע כי חוות-דעתו מוכנה, וכי נותר רק לשלם את שכרו. במהלך 6 השבועות שלאחר מכן הגיש המומחה 3 הודעות לפחות לבית המשפט, בהן הלין על כך שהמשיבה אינה משלמת את חלקו בשכרו (המבקשת שילמה את חלקה כמעט מייד), והדברים הגיעו לכדי חיוב המשיבה בהוצאות לטובת קופת אוצר המדינה, ולהתראה כי בית המשפט ישקול את מחיקת כתב ההגנה מטעמה. רק בחודש מרץ הודיעה המשיבה, כי מסיבות שונות לא יכולה היתה להתייחס להודעות המומחה, וגם באותו שלב אין היא יכולה לשלם לאלתר את חלקה בשכרו, והיא שלחה לו שיק מעותד בכ-30 יום לפרעון חלקה. שיק זה אכן נפרע בסופו של יום, וביום 15.4.2018 הוגשה חוות-הדעת לתיק בית המשפט.

7. מסקנת חוות-הדעת היא, כי יתרת חובה של הנתבעת לתובעת הוא 248,033.40 ₪.

8. עד כאן הצגת הרקע לבקשות שבפני, ואבהיר כבר עתה, כפי שהבהרתי לצדדים בפתח הדיון שהתקיים, כי לא היה בדעתי להיכנס לבירור טיב עילת התביעה, באשר אין ספק כי זו מתקיימת (תהא אשר תהא בסופו של יום תוצאת ההליך לאחר השלמת שמיעת הראיות), וכי סיכוייה להתקבל, לפחות בסכום חוות-הדעת, אינם זניחים.

9. בבקשה להטלת עיקולים נסמכה המבקשת, בעיקר, על העובדה שתוצאת חוות-הדעת מטה את הכף לטובתה משמעותית בכל הנוגע לסיכויי התביעה, ועל כך שהתנהלות המשיבה, במשיכת הזמן בכל הנוגע להעברת מסמכים למומחה, ולאחר מכן לתשלום שכרו, מרמזת על כך שיש לצפות לקשיים בקיום פסק-הדין כשיינתן, וכן על כך שלמשיבה קשיים כלכליים, זאת נוכח הודעתה כי אינה יכולה לשלם את שכרו של המומחה לאלתר, ונאלצה לשלוח לו שיק דחוי, כך ששכרו שולם באיחור של כמעט 3 חודשים. עוד טענה המבקשת, כי גורם אחר בענף סיפר לה כי המשיבה בקשיים, ומנהלה שוקל להקים חברה אחרת, אליה יעביר את פעילותה. הבקשה נתמכה בתצהירו של מר עבדל כרים אחמד, מנהל המבקשת.

10. בבקשה לביטול העיקולים טענה המשיבה, כאמור, כי הבקשה להטלת עיקולים לא היתה אמורה להתקבל. הבקשה לא נתמכה בתצהיר, אם כי היא כוללת מספר טיעונים שבעובדה (כגון: שאי-התשלום למומחה במשך מספר חודשים היה תוצאה של אילוצי תזרים מזומנים, ולא של קושי לעמוד בתשלום), ואיש מטעם המשיבה לא נחקר בדיון שהתקיים.

11. מנהל המבקשת נחקר. הוא סרב לגלות מיהו המקור בענף, ממנו למד לטענתו על אודות מצבה של המשיבה ועל כך שמנהלה מתכנן להעביר את פעילותה לחברה אחרת, בטענה כי מדובר בענף מצומצם, בו כולם מכירים את כולם, וחשיפת שמו של המקור עשויה להביא לתוצאות לא נעימות. הוא אישר גם, כי את סכום פסק-הדין החלקי שניתן בתיק (במאי 2016, בסך של כ-17,000 ₪) שילמה המשיבה; עם זאת טען גם, כי סכום ההוצאות שנפסק אף הוא באותו פסק-דין חלקי טרם שולם.

12. הצדדים סיכמו טענותיהם ולא חידשו (אם כי המבקשת חזרה על הטענות שעלו בכתב התביעה, בדבר הליכי פשיטת הרגל בהם היה מנהל המשיבה נתון בעבר; טענות אלה לא נתמכו בתצהיר ספציפי לבקשה, אך מנגד גם לא הוכחשו ע"י המשיבה; מכל מקום, איני נזקק להן לצורך ההכרעה).

13. כאמור, אין צורך להתעכב על שאלת קיום ראיות לעילת תביעה, באשר על כך לא יכול להיות חולק. יש גם בסיס לקביעה, כי עילת התביעה הפכה לכל הפחות להיות חזקה לאחר חוות-דעת המומחה, גם אם זו טרם הוכרעה. ככל שעילת התביעה חזקה יותר, כך ניתן להפחית את עוצמת התקיימות יתר התנאים להטלת עיקולים, ובראשם החשש מפני הכבדה על ביצוע פסק-הדין אם לא יוטל העיקול.

14. המבקשת הצביעה על מחדל של ממש מצד המשיבה, הנוגע ליכולתה לעמוד בתשלומים (בסכום הקטן פי 25 מסכום החוב לפי חוות-דעת השמאי) – שבא לידי ביטוי בכך שסך של 9,000 ₪ לא שולם במשך חודשיים, חרף החלטות חוזרות ונשנות של בית המשפט, בהן עלה רף ההתראות מחיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה (התראה שאף מומשה) למחיקת כתב הגנה (התראה שלא מומשה, ושרק בעקבותיה הוגשה הודעת המשיבה כי שכרו של המומחה ישולם בשיק דחוי (!)).

15. אמנם, המשיבה נתנה לכך הסבר בתגובתה, אך כאמור – הסברה לא נתמך בתצהיר או בתיעוד כלשהו, וכל שנותר בפנינו הוא הקושי בו ניצבה במשך כמה חודשים, רק לפני זמן קצר. בנסיבות כאלה, גם העובדה שלפני שנתיים לא היה לה קושי לשלם סך של 17,000 ₪ על פי פסק-דין חלקי שניתן (ואני מתעלם לצורך הדיון מכך שלא שילמה את ההוצאות שנלוו לאותו סכום, ומניח לזכותה כי הדבר היה מחמת היסח הדעת ולא מחמת חוסר יכולת) אינה יכולה לשמש אינדיקציה כלשהי באשר למצבה הכלכלי היום, בחלוף שנתיים.

16. נראה, אפוא, המבקשת ביססה כי צפוי קושי בגביית סכום פסק-הדין, שיש יסוד לסבור שיגיע ל-6 ספרות, הנובע מקושי כלכלי כזה או אחר שהפריע למשיבה לעמוד בתשלום פעוט של פחות מ-10,000 ₪.

17. לא מצאתי כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, כי לא גולה בה מידע מהותי, או כי הנזק שייגרם למשיבה מהותרת העיקול על כנו (זאת בהעדר ראיה לנזק כלשהו) יעלה על הנזק שייגרם למבקשת מביטולו (אם יתממשו החששות שביסוד צו העיקול שניתן).

18. אשר על כן, אני מקבל את הבקשה להטלת העיקולים גם לאחר דיון במעמד שני הצדדים, והעיקולים יוותרו על כנם. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך של 1,800 ₪.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ח, 28 מאי 2018, בהעדר הצדדים.