הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 25

מספר בקשה:1
בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

מבקשת

מריה אינגבר

נגד

משיבה
עיריית רמת גן

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תביעה בסך 3,039 ₪, שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 5206340815). ההתנגדות נתמכה במקור בתצהירה של המבקשת, אולם בהחלטה מאוחרת אושרה החלפת תצהירה בתצהירו של בנה, עוה"ד זאב אינגבר (להלן – "המצהיר") , נוכח מצבה הבריאותי הירוד.

התביעה היא לתשלום ארנונה לשנת 2014 עבור נכס הרשום בספרי המשיבה ע"ש המבקשת.

עפ"י ההתנגדות, מדובר בתקופה בת חודשיים וחצי בשנת 2014, בלבד (15.7.2014-30.9.2014), ובתקופה בה עמדה הדירה ריקה, בין שני חוזי שכירות. עוד נטען, כי ביום 3.9.2014 הודיע המצהיר למשיבה, בכתב, כי הדירה ריקה, וביקש פטור מתאים מארנונה, למפרע מיום 15.7.2014 (ולחילופין: הנחת גימלאים לתקופה שעד המכתב, ופטור לתקופה שמהמכתב). כן נטען, כי מספר ימים מאוחר יותר פנה אל המצהיר פקח מטעם המשיבה, וביקש לבקר בנכס. משהודיע לו המצהיר, טלפונית, כי הפטור המבוקש הוא לחודשיים וחצי בלבד, שכן בתחילת אוקטובר אמורים להיכנס שוכרים, הודיע הפקח, טלפונית, כי אין טעם בתיאום ביקור, וכי הדירה תאושר כריקה בלא ביקור. מאז לא שמעה המבקשת (או המצהיר, שטיפל בענייני הדירה בשמה) דבר מהמשיבה עד לדרישת החוב מב"כ המשיבה, עובר להגשת התביעה לביצוע.

המשיבה ויתרה על חקירת המצהיר, והצדדים סיכמו טענותיהם. המבקש חזר על טענותיו, וביקש, נוכח אי-קבלת התייחסות כתובה כלשהי מהמשיבה, ונוכח המצג שיצר הפקח, לאשר את הפטור שהתבקש, ומשום כך לדחות את התביעה. המשיבה טענה, ראשית, כי המכתב לא הקנה מלכתחילה זכאות לפטור, שכן בעת שיצא (3.9.2014), כבר הוצא חיוב עבור חודש ספטמבר, ועל כן נפקות המכתב היא מתחילת אוקטובר בלבד, שאז הדירה כבר לא היתה ריקה; ושנית, כי ממילא בית המשפט נעדר סמכות לדון בטענות ההגנה, שכן היה על המבקשת להעלותן במסגרת השגה בפני הממונה על הארנונה, ואם לא היתה מתקבלת עמדתה, היה עליה להגיש על כך ערר, הכל כקבוע בדין, ומשלא עשתה כן, הפכה שומת הארנונה להיות חלוטה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שדין ההתנגדות להתקבל.
לפי הוראות סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע תביעה כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'..."

ראשית, יש אפוא לבחון את שאלת הסמכות. המשיבה תולה יהבה בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, שזו לשונו:

"3. (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג – שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א).

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור, כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה."

לשיטת המשיבה, אפוא, מסעיף 3(ג) למדים כי ניתן להעלות בהליך משפטי (וגם זאת רק ברשות בית המשפט) טענה נגד חיוב בארנונה רק על סמך הטענה לפי סעיף קטן (א)(3), לאמור: טענת "איני מחזיק". כך אכן גם נקבע בפסקי-דין רבים.

דא עקא, שלטעמי הסוגיה המונחת ביסוד ההתנגדות שבפני אינה מנויה כלל בסעיף 3, אשר אינו דן כלל בשאלות הנוגעות למתן הנחות ואופן אישורן, למעט האמור בסעיף 3(א)(2) (סיפא), "או השימוש בו", אלא שדיבור זה חל על "טעות" שנפלה בהודעת התשלום נשוא ההשגה, ולא כך המצב בענייננו. אין מדובר על חיוב מוטעה כלשהו, אלא על בקשת הנחה.

מכאן, כי על פני הדברים, לא נשללה הסמכות מבית המשפט להידרש לטענה זו, כפי שמוסמך בית המשפט (עקרונית) להידרש לטענות אחרות שאינן מנויות בסעיף (חלקן מנויות בסעיפים אחרים בחוק האמור, וחלקן לא).

אמנם, אין האמור לעיל מצדיק, בכל מקרה, הידרשות בית המשפט לטענות שאמורות היו להיות מועלות במסגרת השגה, אלא שעל פי גרסת המצהיר (שלא נחקר עליה, כזכור, ועל כן עומדת הגרסה על מכונה לצורך שלב דיוני זה), כלל לא קיבל מענה שלילי לבקשת ההנחה, ועל כן כלל לא קמה ההזדמנות להגשת השגה כלשהי, או כל הליך מינהלי אחר שהוא.

ולגוף העניין: טענת המשיבה, כי בכל מקרה לא יכול היה המכתב להוביל למתן הפטור שהתבקש טעונה הוכחה; יהיה צורך, אולי, לברר מהי מדיניות המשיבה בנוגע לפניות לגבי תקופה קצרה; מהי המדיניות לגבי מתן מענה טלפוני; וכיו"ב. לפי שעה, לא נסתרה גרסת המצהיר, כי הפקח – אותו ניתן לראות כנציג מוסמך של המשיבה, לצורך קיום הביקורת, לכל הפחות – יצר בפניו מצג כאילו יראה את המקרה שלפניו כמקרה בו נערכה ביקורת והנכס אכן נמצא ריק. מהי מדיניות המשיבה במקרים כאלה, לגבי הפטור למפרע – זאת יש צורך להוכיח; לא הובא בפני דבר חקיקה, לרבות חקיקת עזר עירונית וכיו"ב, ממנה ישתמע כי המשיבה אינה רשאית (או מוסמכת) להעניק פטורים כאלה למפרע, לתקופה מוגבלת.

משכך, דומה שאין מנוס אלא לקבוע, כי תביעת המשיבה טעונה הוכחה, וכי גרסת המצהיר, אם תוכח כנכונה, עשויה להביא לדחיית התביעה (גם אם לא ניתן לקבוע כי זו תוצאה מסתברת). כאמור בפסיקה שצוטטה למעלה, די בהגנה "אפשרית... ולו רק בדוחק", כדי להצדיק קבלת הבקשה – והגנה כזו מצאתי בהתנגדות שבפני.

לאור כל האמור, ניתנת בזה למבקשת רשות להתגונן, באופן שהתצהיר ישמש כתב הגנה. הוצאות הבקשה והדיון, בסך של 1,800 ₪, יחולו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

לאור סכום התביעה יידון התיק בסדר דין מהיר.

המשיבה תשלם את הפרשי האגרה, אם יש, ותגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמה, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקשת.

מבלי שיהא בכך משום הארכת מועד מראש, אבהיר כי אי השלמת האמור תוך 60 יום תביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (או מחמת אי-תשלום אגרה מספקת), בלא צורך בהחלטה נוספת (אלא אם יוארך לכך המועד בהחלטה אחרת).

המבקשת תגיש השלמת מסמכים מטעמה, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 האמורה, תוך 30 יום מקבלת מסמכי המשיבה, עם העתק ישירות למשיבה.

תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחים (ככל שיש), וכן כל בקשה להזמנת עד, שאינו מסכים לתת תצהיר, יוגשו על ידי הצדדים במקביל, תוך 30 יום מהגשת מסמכי המבקשת. בקשה כאמור תפרט את זהות העד, מעמדו בקשר לסכסוך, תוכנה הצפוי של עדותו, וכן את הנסיונות שנעשו לקבלת תצהיר. בעל דין שאינו מגיש תצהיר, חוות דעת או בקשה כאמור ייחשב כמסתמך על התצהיר התומך בכתבי הטענות, בלבד.

תזכורת פנימית למזכירות ליום 10.12.2016 לשם קביעת התיק לישיבה מקדמית בהתאם, לאחר הגשת מסמכי המשיבה ותשלום הפרשי האגרה, ובכפוף להגשה ולתשלום כאמור, או – לפי המקרה – לשם מחיקת התביעה על פי ההתראה דלעיל, ככל שלא יוגשו המסמכים או לא תשולם האגרה.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ו, 25 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.