הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 25

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

נטו מלינדה סחר בע"מ

נגד

נתבע
דניאל שחר

פסק דין

1. בפני תביעה שטרית, בסך 14,442 ₪, שהחלה בהגשתו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 500484-03-14) של שטר חוב, עליו חתום הנתבע, ואשר הושלם על ידי התובעת.

2. הנתבע (שאינו מיוצג) הגיש התנגדות, שנתמכה בתצהירו, בו סיפר, כי ניהל עסק של אולם אירועים בשם "קאלה", ברח' אצ"ל 15 בראשון לציון, והתעניין ברכישת מוצרי בשר בכשרות מהודרת מהתובעת. עוד קודם שרכש דבר, נדרש לחתום על שטר החוב, להבטחת תשלום תמורת רכישותיו העתידיות, וכך עשה. אלא, שהתברר שהמחירים שדרשה התובעת היו גבוהים מהמקובל בשוק, לא רכש ממנה בפועל כל סחורה, אלא מספקים מתחרים. עם זאת, הוסיף, כי ברח' לישנסקי 22 בראשון לציון מתנהל עסק נוסף של אולם אירועים, תחת השם "איריס קאלה אירועים בע"מ", שהיא חברה (בניגוד לעסקו-שלו, המתנהל תחת שמו), וכי לאולם זה סיפקה התובעת סחורה. לפיכך, שיער, חל בלבול אצל התובעת, שמילאה בשטר החוב את הסכומים שחייבת לה חברת איריס קאלה.

3. בדיון שהתקיים לשמיעת ההתנגדות נחקר הנתבע על תצהירו, ואישר את חתימתו על טופס פתיחת לקוח אצל התובעת (מוצג מש/1), והסביר כי גם הוא נחתם מראש. הוא אישר כי הוא מכיר אדם בשם רוברט, אשר לטענת התובעת חתם על תעודות המשלוח של הסחורה שסופקה, לטענתה, לנתבע, אך הוסיף, כי אותו רוברט לא עבד אצלו. מאידך, הכחיש כי הוא מכיר אדם בשם אלון, שהתובעת טענה שהוא מנהל ארועים אצל הנתבע. הוא גם הכחיש, כי פנה לנציג התובעת, מר עמוס מימון, לאחר שנפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל, וביקש להסדיר את החוב בהנחה.

4. יוער, כי על טופס פתיחת הלקוח (מש/1) נכתב כי מדובר בעסק בשם "קאלה ספייס", המתנהל ברח' לישנסקי 22 בראשון לציון (הוא המען שבהתנגדות ייחס הנתבע לחברת איריס קאלה, בניגוד לעסקו-שלו).

5. רשות להתגונן ניתנה בהסכמה, ועל הצדדים היה להתאים את כתבי הטענות לסדר דין מהיר ולהגיש תצהירי עדות ראשית. בין יתר המסמכים שהוגשו על ידי התובעת היה שיק שמשך הנתבע לתובעת (ושנפרע). תצהיר העדות הראשית שהגישה התובעת היה של מר עמוס מימון, שהצהיר כי גרסתו של הנתבע אינה אמת, וכי הוא, מר מימון, הכיר אישית את הנתבע בתפקידו כאחראי על אולם האירועים, וכי הנתבע אישר באופן אישי כל הזמנה מהתובעת – ואכן היו הזמנות כאלה, אשר גם סופקו בפועל. עוד הצהיר, כי הנתבע היה משלם לו, אישית, במזומן, וכי מר מימון אף הגיע לביתו של הנתבע כדי לקבל ממנו שיקים ע"ח החוב, ובהם השיק שהוגש לתיק. הוא הוסיף, כי באולם עבדו הן רוברט, הטבח, והן אלון, מנהל האירועים, שהיו מבצעים את ההזמנות בפועל, אולם מר מימון היה מקבל את אישורו של הנתבע לכל הזמנה והזמנה.

6. בנוסף על תצהיר זה, הגישה התובעת את תצהירו של מנהלה, מר יוסי כהנוף, שנתן תצהיר תמיכה בכתב התביעה.

7. הנתבע הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית, בו חזר על עיקרי טענותיו מההתנגדות. כן הגיש (באיחור, ולאחר שניתנה רשות למפרע) 2 מסמכים שנועדו להוכיח את גרסתו, כי לא היה מנהל אולם האירועים ברח' לישנסקי 22: מכתב של עו"ד המאשר כי בעלי העסק היה אדם בשם אלון גלעדי, ומכתב של משרד הבריאות המתריע על מפגעים תברואתיים, והממוען אל אותו אלון גלעדי (כמכותב).

8. בישיבת ההוכחות טען הנתבע, כי אינו מכיר את מר מימון, שהתייצב להיחקר על תצהירו, ואף הבהיר כי אינו יודע כיצד לנהל חקירות נגדיות, ואינו יודע מה עליו לשאול. אף על פי כן, ולאחר הסברים, ניהל חקירה נגדית של מר מימון, אך ויתר על חקירתו של מר כהנוף. גם הנתבע עצמו נחקר באותה ישיבה. יוער, כי הנתבע העיד כי הוא אחרי ארוע מוחי, וכי זכרונו נפגם.

9. מר מימון העיד, ועמד על גרסתו, כי קיבל מהנתבע כסף עבור הזמנות, ועוד הסביר, כי הנתבע הציג לפניו את מנהל האירועים, וכן את הטבח, החתומים על תעודות משלוח של סחורה. הוא הסביר, כי מקובל הדבר בשוק זה, שבעל העסק מאשר לעובדים שלו להזמין או לחתום על תעודות משלוח, גם באישורים הניתנים בעל פה. הוא הבהיר עוד, כי הכיר רק אולם אירועים אחד בשם "קאלה", ברח' לישנסקי 22, שם ראה את הנתבע במשרד המנהל, שקירותיו זכוכית.

10. הנתבע העיד, ועמד על גרסתו, כי חתם על שטר החוב מראש, וכי לא קנה בפועל סחורה. הוא גם התעקש, שאין לחייבו בעבור תעודות משלוח שלא הוא חתום עליהן, אישית. הוא לא ידע להסביר בעבור מה נתן שיק אישי שלו לתובעת, וייחס את אי-הידיעה לארוע המוחי שעבר, ושב ונשען על נימוק זה גם בשאלות נוספות, ובין היתר אמר כי אינו יכול להיות משוכנע שלא רכש סחורה מהתובעת. הוא התעקש כי אינו מכיר את אלון גלעדי, אך לא ידע להסביר מדוע שמות שניהם נזכרים בבעלי המניות של החברות המחזיקות במניות של חברת אירועים נוספת. יוער, כי הגם שרמז שהתשובה שלילית, נמנע מלהכחיש כי פנה למר מימון בבקשה לעריכת הסדר לפרעון החוב.

11. דין התביעה להתקבל.

12. יש לזכור, ראשית, כי ככלל, על הנותן שטר על תנאי (כגון: שטר ביטחון) מוטל נטל הראיה להראות, כי לא התקיים התנאי להפעלתו. לאמור: על הנתבע מוטל הנטל להראות, כי לא צבר חוב לתובעת, שלא נפרע. ייאמר בבירור: הנתבע כשל במטלה זו. למעשה, למעט הכחשתו הסתמית, והיאחזותו בקיומם של שני עסקים בשם דומה, בכתובות שונות (אך קרובות זו לזו) בראשון לציון, לא הביא הנתבע בדל של ראיה להוכחת טענותיו.

13. לכאורה, ראיות כאלה היו אמורות להיות בשפע בידיו, כגון: הצגת מסמכים כלשהם, מהם ניתן ללמוד כי רכש סחורה ממתחרים של התובעת; הצגת כרטסת הנהלת חשבונות של עסקו; הבאת עדים רלוונטיים שיאשרו מהו מקור הסחורה שכן שימשה את אולם האירועים השני, לו הוא טוען; ובעיקר: הבאת ראיה כלשהי שתלמד שבפועל אכן היה אולם אירועים שני שכזה (כגון: תצלום של האולם, הנושא את שמו, והניתן לזיהוי כמצוי ברח' אצ"ל, ולא ברח' לישנסקי, או עדים מבין עובדי האולם, או מבין לקוחותיו, או תיעוד של אירועים המתקיימים שם, או אסמכתא לסחורה שסופקה לשם, וכיו"ב, כיד הדמיון הטובה עליו).

14. יודגש, כי המסמכים שהנתבע כן הציג, מלמדים על מעורבותם של אנשים אחרים בניהול אולם האירועים קאלה שברח' לישנסקי, אולם אין הם שוללים את מעורבותו-שלו ביחד עמם, ועל כן אין בהם, לבדם, כדי לסייע ולו במקצת להוכחת גרסתו.

15. כאמור, הנתבע לא הביא ראיה כלשהי מבין כל אלה, אולם לא די בכך – אלא שלא היו בפיו הסברים מניחים את הדעת לראיות שהתובעת הציגה, להפרכת גרסתו, ובעיקר מדובר בשני מסמכים: האח ד הוא טופס פתיחת הלקוח, אשר כפי שכבר צוין, נוקב דווקא בכתובת ברח' לישנסקי ככתובת העסק של הנתבע, שבעבורו חתם על טופס פתיחת לקוח; והאחר, השיק האישי של הנתבע, שהוא אינו מתכחש לו, אולם שאינו יכול להסבירו נוכח גרסתו, כי לא רכש סחורה כלשהי מהתובעת.

16. כל עדותו של הנתבע התאפיינה בהתחמקות ממתן תשובות, ובנסיגה אל ההסבר הנעוץ בארוע המוחי שעבר. איני מזלזל, חלילה, במצב בריאותו של הנתבע, ויכול ואכן אותו ארוע פגם בזכרונו, אולם היאחזות עקבית בהסבר זה כמענה לשאלות קשות, אך מתן תשובות בנקל לשאלות שאינן מקשות על גרסתו – אינה מחזקת את האמון שניתן לתת בהשלכות אותו ארוע מוחי. זאת ועוד, הנתבע יכול היה להיעזר במאן דהוא שיסייע בידיו, ולא ניכר היה מעדותו, כי קיים קושי באיתור מסמכים רלוונטיים או הצגתם.

17. מנגד, עדותו של מר מימון היתה פשוטה ועקבית, והגם שלא עמד בפני חקירה נגדית מקצועית, לא התקבל רושם שמדובר בגרסה אותה היה קל להפריך גם בידי אדם המיומן יותר בחקירות.

18. קיצורו של דבר, שגרסתו של הנתבע – לא זו בלבד שלא הוכחה, אלא שקרסה כמגדל קלפים – ומשכך, נותר השטר על מכונו, ועמו החובה לפורעו.

19. אני מקבל, אפוא, את התביעה, באופן זה שיראו את ההתנגדות שהגיש הנתבע כאילו נדחתה. החוב בתיק ההוצאה לפועל יעמוד לפרעון, ועל הסכומים שנצברו בו יתווספו גם סכומי האגרה ששילמה התובעת לתיק בית המשפט (משוערכים לפי יום תשלומם בפועל), וכן שכ"ט עו"ד עבור ניהול ההליך בבית המשפט, בסך של 2,700 ₪. כל הסכומים האמורים ימשיכו לצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין, כסדרם, עד לפרעונם בפועל. ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, ככל שעוכבו עקב הגשת ההתנגדות, יחודשו אם לא ייפרע החוב תוך 30 יום.

20. בהיות הנתבע בלתי-מיוצג, אני מפנה אותו לזכותו להגיש ערעור על פסק-דין זה, אם יראה לנכון, וזאת תוך 45 יום מקבלת העתק פסק-הדין, ולבית המשפט המחוזי מרכז (היושב בלוד).

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אב תשע"ז, 25 יולי 2017, בהעדר הצדדים.