הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 22

לפני
כב' השופטת הבכירה , רחל קרלינסקי

התובע

פלוני

נגד

הנתבעות

  1. מועצה מקומית ג'ת 500206289
  2. איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. לפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזק גוף לאור נפילת התובע לתוך בור ניקוז בכביש המצוי בתחום השיפוט של הנתבעת 1.

נסיבות התאונה

2. התובע יליד 1958 יצא מגן ילדים בכפר גת ביום 24.11.16 בסמוך לשעה 14.30 יחד עם שני קטיניו בדרך לביתו. לאחר שהלך כברת דרך קצרה של כ 200 מטר על המדרכה וביקש לחצות את הכביש דרך על קולטן מים. לטענתו מכסה הקולטן נפתח ורגלו השמאלית של התובע צנחה פנימה כשרגלו הימנית נותרה למעלה על הכביש. לדבריו מקום המפגע לא היה מגודר ולא היה שילוט המזהיר מפני הסכנה ,כנשקף מהתמונות של הקולטן שצולמו על ידו.
אין חולק כי לאחר הדיווח על המקרה, הנתבעת דאגה ל תיקון רשת הקולטן והמכסה הולחם.

התובע הודה בחקירתו כי הוא גר באזור מזה 12 שנה, מכיר את מקום התאונה שמרוחק מביתו כחצי קילומטר והיה נוהג לעבור שם דר"כ עם רכב. הוא תיאר והדגים את מסלול ההליכה לאחר שאסף את ילדיו רגלית כפי שהיה עושה פעם בחודש. כשחילץ עצמו מהמקום, המשיך לביתו במשך מספר דקות כשהוא כאוב ושם התקשר לאחיו על מנת שיסיעו לבית החולים.

3. מטעם הנתבעות העיד מהנדס המועצה מר מוחמד אבו נאצר ,העובד אצל הנתבעת כבר 12 שנה בתפקידים שונים. לדבריו הנתבעת 1 מבצעת לפני עונת החורף ניקיון הקולטנים ואם הייתה נגלית רשת ניקוז פגומה, הייתה מוחלפת מיד. במקרה דנן, כפי שעולה מעדות התובע הרשת הייתה שלמה ולכן לא ניתן היה לזהות את הפגם. כמו כן לא התקבל דיווח טרם התאונה על ליקוי שכזה, אלא לאחר שקרתה, שאז הוא טופל מידית.

עד ההגנה תיאר בעדותו את היקף אחריותו לטפל גם בתשתיות הישוב, ובהיותו יישוב קטן המונה 12,000 איש רק הוא מופקד על הנושא הנ"ל. משכך הוא בעצמו עורך מבדקים של הקולטנים מידי חורף פעם בשנה, כדי למנע הצפות מים ביישוב. לדבריו יש 800 קולטנים ביישוב והבדיקה נעשית על ידו על פי הערכת מצבם הטופוגרפי, קרי מקום שצפויה זרימת מים והקולטנים עלולים להתלכלך הוא דואג לניקיונם ,ומקום שהם צפויים להיות נקיים אין צורך לדידו להיכנס לרחוב.
בהמשך הבהיר כי בפועל אין הוא אישית מבצע את תחזוקת הקולטנים אלא צוות מחלקת תחזוקה תחתיו, המונה 2 עובדים שמקבלים הוראות ממנו. האחרונים מסתובבים במקומות מתאימים על פי הוראתו, ואם נצפה מפגע, הם מדווחים לו גם באמצעות מסרוני וואטסאפ, שאז הוא מעביר את העניין לקבלן המבצע את התיקון באופן מידי.
העד אישר כי הבדיקה שנערכת ע"י צוות התחזוקה היא ויזואלית בלבד ואילו לשיטתו על תושבי היישוב לדווח על המפגעים ,כפי שקורה בפועל ש90% מהמפגעים שטופלו נבעו מדיווח התושבים.
העד אישר עוד כי קיבל לידיו את מכתבו של התובע מיום 1.2.16 המודיע על המקרה ועל גביו אושר ביצוע התיקון ע"י נציג הנתבעת 1 , כפי שבוצע בפועל .
באשר למהות המפגע הודה (עמ 9 לפר') :

"ש.בקולטן הזה, אתה יודע מה הבעיה?
ת. היתה בעיה וטיפלנו בה.
ש. מה הבעיה?
ת. שני מוטות שנקרעו משם. רואים בתמונות שלך מכסה, שמנו אותו כדי לכסות את המפגע."

4. לאור מסכת הראיות שהוצגה מטעם התביעה ניתן לקבע שגרסת התובע בדבר נסיבות התאונה הוכחו. מצאתי את עדות התובע אמינה , עקבית, מדגימה ומפורטת מבלי לחסוך בתיאור הגון של המקרה. אמנם עדותו הייתה עדות יחידה של בעל דין, אולם גרסתו התחזקה במסמכים שהציג לרבות תמונות המקום, ובעדות עד ההגנה באשר לליקוי בקולטן הנ"ל.

האחריות

5. ב"כ הנתבעות בסיכומיה לא חלקה חזיתית על האחריות המושגית של הנתבעת 1 כלפי התובע. חובה זו הוכרה לפני שנים ומקורה בחובת הרשות המקומית לדאוג לתקינות מתקני המים והביוב שבאחריותה בתחומה.
[ראה ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר ,פ"דלז(3)757(1983) וכן ע"א 73/86 שטרנברג נ' עירית בני ברק,פ"ד מג(3) 343(1989) ]

לאחרונה חזר בית המשפט העליון על ההלכה, במקרה דומה שבו נגרם נזק לרכוש וקבע שהרשות המקומית אחראית להסרת מכשולים הנובעים מתשתיות הביוב שבתחומה, גם אם הטילה על תאגיד אחר את האחריות לתקינות המערכת.
[ראה רע"א 4082/21 עירית אום אל פאחם נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (8.7.21 )]
מובן שהדברים נכונים ביתר שאת למקרה דנן, שעה שהנתבעת 1 אחראית, כמוכח ע"י העד מטעמה, לתחזוקת מערכות אלו.

6. למעשה ניתן לקבע שהוכחה גם הפרת חובת זהירות קונקרטית ע"י הנתבעת 1, לנוכח אופן תחזוקת הקולטנים.
ההסתמכות על בדיקה ויזואלית ללא בדיקה ידנית או מכנית של מכסה /רשת הקולטן שאינו מהודק מספיק או המוטות המרשתים אותו קרועים, אינה מעידה על נקיטת אמצעי סביר למניעת הסיכון שהתרחש בפועל. כך גם ההסתמכות הגורפת על דווחי התושבים על מפגעים בתחומי הישוב לא ממלאה אחר קיום חובת הזהירות במלואה. מכל מקום הנתבעות לא טרחו להעיד את מבצעי תחזוקת הקולטן בפועל על מנת להוכיח את האמצעים שננקטו למניעת הסיכון הנ"ל ונראה שלא עלה בידי הנתבעות להוכיח כי נקטו בכל האמצעים הסבירים למניעת המפגע.

7. ב"כ הנתבעת מיקדה את הטענות בעניין האחריות בעיקר בשאלת האשם התורם.
כך נטען כי בהינתן העובדה שהמקום מוכר לתובע היה עליו לנקוט משנה זהירות ולהימנע מלעלות על הקולטן.
אינני מקבלת את הנטען כלל וכלל.
הרשות המקומית אינה יכולה להתפרק מחובותיה ולהטילם על התושב שיבדוק תחתיה את מצבו הפיסי של הקולטן בטרם דריכתו עליו, אם כי מובן שאינו יכול ללכת כשראשו בשמים, ודבר זה כלל לא נטען. יתר על כן ככל שנדרשה הימנעות מלדרוך על הקולטן חייבת הייתה הרשות בהצבת שילוט, גידור או מחסום מתאים שלא הוצב.
לפיכך אין להטיל על התובע אשם תורם מששוכנעתי כי מלא האחריות רובצת על הנתבעות לקרות התאונה.

הפגיעה

8. התובע הוסע ע"י אחיו לבי"ח הלל יפה שם אובחנו אצלו שבר, נפיחות, רגישות, ושטפי דם באזור קרסול רגל ימין. הוא שוחרר לאחר גיבוס, המלצה להמשך מעקב ומתן משככי כאב.
התובע החל בסדרת טיפולים פיזיותרפיה ובבדיקת C.T מיום 16.6.17 נמצאו ממצאי שבר בכף רגל ימין מסרק 5 , ואין עדות לאיחוי.

על פי חו"ד מומחה התביעה בתחום כירורגיה אורתופדית (דר' לואי מדלג) לאור שבר מרוסק בבסיס מטטרסוס (מסרק) 5 של רגל ימין ניכרת אצל התובע צליעה קלה ונקבעה נכות צמיתה של 15% .
הנתבעת הגישה חו"ד דעתו של ד"ר חאזן פאדי שאימת את האבחנה בעניין השבר וציין שמדובר בשבר תלישה. המומחה שלל צליעה או כל הגבלה אצל התובע וקבע 0% נכות. לדידו הסיבה לפער בינו לבין מומחה התביעה מעוגן בשתי עובדות : (1)- אין צליעה או דריכה פגועה ופיזור לחצים סימטרי. (2)- חו"ד מומחה התביעה מבוססת על נימוקים סובייקטיביים.

מומחה בית המשפט פרופ' דודקביץ מצא כי נותרה לתובע נכות של 5% המתבטאת בכאבים, רגישות והפרעה לכושר הפעולה. כמו כן קבע נכויות זמניות של 100% לשלשה חדשים, 50% ל-3 חדשים נוספים ו20% למשך 6 חדשים.

ההשפעה על תפקודיות

9. התובע הצהיר כי עקב התאונה הוא סבל וממשיך לסבול מכאבים ומוגבלויות עד היום.
בעדותו הסביר כי שהה בביתו עקב השבר ובסמוך לתאונה סבל מכאבים מוגברים שפחתו עם הזמן, אם כי הוא חזר לעבוד למרות ועם הכאבים משום שהוא חייב לפרנס את משפחתו.
ב"כ הנתבעות ביקשה לאמץ רק את חוות דעתו של מומחה בית המשפט ולהסיק מכלל הראיות כי אין לנכות הרפואית כל השפעה תפקודית שעה שהתובע המשיך במסלול חייו ללא שינוי.
התובע הודה בהגינותו בהשפעת הזמן לטובה והודה כי המשיך לעבוד בשני מקומות העבודה שעבד עובר לתאונה.
לפיכך שילוב עדות התובע עם קביעות מומחה בית המשפט מביאים למסקנה בדבר השפעה מצומצמת של הנכות הרפואית, שאין להתעלם ממנה, על תפקודיות התובע.

נזק

הפסדי שכר

10. התובע הציג 4 תלושי שכר למן 6/16 – 1/17 מהם עולה כי השתכרותו הממוצעת הגיעה במועד הרלבנטי עובר לתאונה לסך של 7607 ₪ ברוטו וירדה לאחריה עד לחודש ינואר 17.
רק בעדותו התברר שהתובע עבד לפני התאונה בשני מקומות עבודה והמשיך בכך גם לאחריה.
על פי עדותו, עבודתו העיקרית בוצעה על ידו ב"מעונות מרגוע" – מעון לדיירים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית, והעבודה הנוספת באק"ים בוצעה לאחר שעות העבודה ובמתכונת של סיוע לבעלי המוגבלויות הנ"ל לרווחתם . הוא הודה כי לא צירף תלושי השכר מעבר לתקופה הנ"ל ואף לא הצהיר על ביצוע העבודה הנוספת (ואף לא לבא כוחו) משהניח כי מדובר בעבודה צדדית.
ב"כ הנתבעת התנגדה להסתייע בעדות זו כבסיס לקביעת בסיס שכר גבוה יותר מהמוצהר ע"י התובע בתצהירו משבחר שלא לציין את העובדות הנ"ל.
לא שוכנעתי בטעמי התנגדות הנתבעת שעה שעדות התובע בנושא, שהועלה ע"י הנתבעת, נמסרה בחקירה נגדית, וניתן הסבר סביר לאי מסירתה עוד קודם לכן.

11. התובע טען לשהייה בתקופת אי כושר ממושכת של 62 ימי מחלה והציג אישור המעביד על פיו נעדר מיום התאונה ועד ל- 20.1.17 כששולם לו בגין תקופת ההיעדרות .
למרות שהתובע הוכיח את היקף תקופת אי הכושר לא הציג מעבר לתלושי השכר הפסד בגין ההיעדרות גרידא וזאת בהעדרו של אישור על שווי ימי המחלה למול התשלום שבוצע לידיו בפועל. עם זאת יש יש לתת ביטוי להפסד השכר כמוכח לעיל לרבות בתלושים שהוצגו וזאת מעבר לתשלום ימי המחלה. תלושי השכר שהוצגו מעידים על הפסד למול השכר המוכח.
לפיכך בהתחשב בגילו של התובע, השפעת הנכות הרפואית על תפקודו במומו, הפסדי העבר (בהתאם לפירוט הנ"ל) ולעתיד אני סבורה שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסכום של 22,000 ₪.

כאב וסבל

12. ב"כ התובע היפנה לשבר המרוסק שנגרם לתובע והטיפולים שנדרש להם ואילו ב"כ הנתבעת סבורה כי די בפיצוי בסך של 15,000 ₪.
מהות הפגיעה והטיפול הכרוך בה מצדיקים פיצוי בסך של 25,000 ₪.

הוצאות

13. מן הראיות שוכנעתי כי התובע נזקק להוצאות רפואיות ונסיעות ועל כן אני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 4,000 ₪.

עזרת הזולת

14. התובע נזקק לטענתו לסיוע אינטנסיבי אולם לא טרח להעיד גורם כלשהו שסייע לו.
לאור תקופת אי הכושר בהם שהה התובע כשרגלו מגובסת בביתו ניתן לקבע כי נזקק לעזרה חריגה לתקופה הסמוכה לתאונה בהלימה לתקופת אי הכושר ,ועל כן יש לפסוק לו פיצוי בסך של 10,000 ₪.

לסיכום

15. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 61,000 ₪ בצירוף הוצאו ת בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 10,700 ₪ .ככל שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג אב תשפ"א, 22 יולי 2021, בהעדר הצדדים.