הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 21

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת ונתבעת שכנגד

בלו סקאי 2000 השכרת רכב בע"מ

נגד

נתבעות (נתבעת 2 היא
תובעת שכנגד)
1.לאה ללזרי
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

1. תביעה ותביעה-שכנגד אלה עניינן נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 8.10.2018 ברח' קרן היסוד באשדוד. בתביעה העיקרית, התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 12,605 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי וימי עמידה; ואילו בתביעה שכנגד, התובעת שכנגד טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 6,633 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי (בניכוי השתתפות עצמית). לשם הנוחות יכונו הצדדים לפי תפקידיהם בתביעה העיקרית.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, זאת חרף היות מרבית העובדות העיקריות מוסכמות: ברחוב, שהוא דו סטרי, עם 2 נתיבים לכל כיוון, כאשר הנתיבים החיצוניים משמשים לרוב לחניה (כך שרק רוחב של מעט יותר משני נתיבים משמש את התנועה השוטפת), ביקשה נהגת הנתבעות ל בצע פניית פרסה (מנסיעה צפונה לנסיעה דרומה), בערך מול בית מס' 38. מחניית בית זה יצאה, בערך באותה עת, נהגת התובעת ופנתה ימינה (דרומה). כלי הרכב נפגשו, פינה ימנית-קדמית של רכב הנתבעות עם פינה שמאלית-קדמית של רכב התובעת. שתי הנהגות לא ראו זו את רכבה של זו עד לפגיעה. המחלוקת הנקודתית בין הנהגות נוגעת לשאלה מי מהן קדמה למי על הנתיב, ומי כבר התיישרה, או כמעט התיישרה, קודם למגע בין כלי הרכב.

3. מוקדי הנזק המדויקים, כמו גם מיקום שברי פלסטיק על הכביש, כעולה מהתמונות שהוצגו, מלמד כי מסתבר שנקודת המגע היתה על הנתיב הימני בכיוון הנסיעה דרומה (אותו נתיב שמעט הלאה כבר משמש לחניה), סמוך מאד לאחר היציאה מהחניון ממנו הגיעה נהגת התובעת, ומכאן נובע, כי מסתבר יותר שנהגת הנתבעות היתה קרובה יותר להשלים את פניית הפרסה, מאשר שנהגת התובעת היתה קרובה יותר להשלים את הפנייה ימינה.

4. מכאן נובע עוד, כי הגם שהיה מצופה מנהגת הנתבעות להבחין ברכב התובעת במהלך ביצוע פניית הפרסה (אין מדובר בחניון נסתר או מונמך), הרי שהציפייה מנהגת התובעת לראות את רכב הנתבעות היא מוגברת, ומתווספת אליה חובת נהגת התובעת לתת זכות קדימה בעת היציאה מהחניון אל התנועה שעל הכביש.

5. פועל יוצא מהניתוח דלעיל הוא, שלשתי הנהגות תרומה להתרחשות התאונה, אולם זו של נהגת התובעת גדולה יותר, ואני אומד את חלוקת האחריות ביניהן בשיעור 70:30 לחובת נהגת התובעת.

6. אשר על כן, ובשים לב לאי-הוכחת רכיב הנזק המתייחס לימי עמידה (300 ₪), אני פוסק כדלקמן: בתביעה העיקרית אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 3,692 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 374 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום ; כן אני מחייב את הנתבע ות לשלם לתובעת את שכר העדה בסך 400 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. בתביעה שכנגד, אני מחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 4,643 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד היום; כן אני מחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את שכר העדה בסך 400 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, כ"ג חשוון תש"פ, 21 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.