הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 20

לפני
כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי

המבקש

משה לוגסי

נגד

המשיבים

  1. רשות המסים - מס הכנסה כפר סבא
  2. שגית מורצייאנו
  3. פנחס מישל מורצייאנו
  4. כרמל - אגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ
  5. דוד לוי ,עו"ד

פסק דין

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (עמית גולדשטיין-לירן) מיום 3.4.16 במסגרתה הורתה למשיב 4 להשיב (בשלב מסוים, ועל כך להלן) לקופת הכינוס חלק מתוך הכספים שקיבל לידיו מהמשיב 5 -כנגד כתבי שיפוי שמסר לידי האחרון, בגובה הסכום הדרוש לתשלום דמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל.

רקע

2. המבקש ואשתו רכשו ביום 25.11.94 מה"ה זמירה ומשה רובין את זכויותיהם (כבני-רשות) בנחלה מספר 60 במושב גאולים (לה לן: "הנכס") תמורת סכום השווה ל 300,000 דולר ארה"ב. בהסכם נקבע, בין היתר כי רובין ישלמו מס שבח או מס רווחי הון, וכן את דמי ההסכמה לרמ"י.

3. בהמשך, למבקש נוצר חוב כלפי המשיבה 1 שפתחה כלפיו את תיק ההוצל"פ. אציין שעל הנכס הייתה רשומה משכנתא לטובת המשיב 4 (להלן: " הבנק"), כך שיש לו מעמד של נושה מובטח ביחס לנכס. מכל מקום, המבקש הסכים שהנכס יימכר בהליכי כינוס נכסים, וכי החוב ייגבה מתמורת מכר הנכס שתיוותר לאחר פירעון המשכנתא לבנק. לפיכך, במסגרת תיק ההוצל"פ, מונה המשיב 5 ומי שייצג אז את המשיבה 1 (להלן: " כונס נכסים") על זכויות המבקש ואשתו בנכס (לפי צו של רשמת ההוצאה לפועל מיום 1.8.05), ובהתאם, הנכס הועמד למכירה.
4. ביום 30.11.05, במסגרת הליכי הכינוס, נכרת הסכם מכר לפיו המבקש ואשתו- באמצעות כונס הנכסים - מכרו את הזכויות בנכס למשיבים 3-2 תמורת סכום של כ- 460,000 דולר ארה"ב, ונקבע בו, בין היתר:

"תשלום דמי הסכמה למינהל מקרקעי ישראל, ככל שיחולו ע"פ הדין על הכונס, ישולמו על ידי המוכר "וכן כי " כל תשלום אחר אשר יידרש ממינהל מקרקעי ישראל ו/או האגודה בקשר עם הסכם זה ו/או העברת הזכויות ע"ש הקונה ישולם ע"י הקונה".
עוד הובהר כי "אישור כב' ראש ההוצל"פ לעסקה זו היא תנאי מתלה לכניסת הסכם זה לתוקף..".

5. במרץ 2006 אושר הסכם המכר ע"י רשם ההוצאה לפועל (בהחלטת כב' הרשם בנימין יזרעאלי, כתוארו אז - מיום 12.3.06), וביום 14.5.06 ניתן צו להעברת הזכויות בנכס בהתאם לסעיף 34א' בחוק המכר, התשכ"ח-1968.

6. ביום 15.1.07 הנפיק המשיב 4 לכונס הנכסים, כתב שיפוי ראשון לגבי הזכויות בנכס, בו נכתב כדלקמן :

"הנך מתבקש להעביר אלינו סכומים מהתמורה שהתקבלה אצלך במסגרת המכירה וזאת על חשבון חוב החייבים כלפינו.
במידה ותזדקק לכספים עד גובה הסכום שתחלק לנו (להלן: "סכום השיפוי"), לתשלום על פי החלטה של ראש ההוצאה לפועל ו/או בית משפט המורה על השבת הכספים הננו מתחייבים, באופן בלתי מותנה, להשיב לך את מלוא הסכום שתדרש, עד גובה סכום השיפוי, בהתאם להחלטות שינתנו על ידי ראש ההוצאה לפועל ו/או ערכאה שיפוטית אחרת וזאת בתוך שלושה ימי עסקים ממועד קבלת דרישתך בכתב כאמור."

ביום 11.3.08 הנפיק הבנק לכונס הנכסים, כתב שיפוי שני לגבי הזכויות בנכס, בו נכתב כדלקמן :

"הנך מתבקש להעביר אלינו סך של 263,000 ₪ מהתמורה שהתקבלה אצלך במסגרת המכירה וזאת על חשבון חוב החייבים כלפינו.
במידה ותזדקק לכספים עד גובה הסכום הנ"ל (להלן: "סכום השיפוי"), לתשלום על פי החלטה של ראש ההוצאה לפועל ואו בית משפט המורה על השבת הספים הננו מתחייבים, באופן בלתי מותנה, להשיב לך את מלוא הכום שתידרש להחזיר, עד גובה סכום השיפוי, בהתאם להחלטות שינתנו על ידי ראש ההוצאה לפועל ו/או ערכאה שיפוטית אחרת וזאת בתוך שלושה ימי עסקים ממועד קבלת ההחלטה בכתב."

שני כתבי השיפוי הנ"ל יקראו להלן יחד: "כתבי השיפוי").

7. בהמשך הסתבר ( עפ"י מכתב רמ"י מיום 23.12.09 )שהעברת רישום הזכויות בנכס מבנה"ז רובין למבקש ואשתו לא הושלמה משום שלא שולמו דמי ההסכמה לרמ"י, הנובעים מעסקת רכישת הנכס על ידם משנת 1994. בנוסף, צוין כי " דמי ההסכמה שיש לשלם למינהל בגין העברת הזכויות הנ"ל מסתכמים נכון ליום 22.12.09, בסך 378,435.64 ₪ כולל מע"מ", כי "במידה ובמשק קיימים שימושים שאינם חקלאיים, העברת הזכויות תהא כפופה לסילוק השימושים החורגים ותשלום דמי שימוש ראויים בגינם. יובהר כי רק לאחר השלמת העברת הזכויות הנ"ל ניתן יהיה לטפל בהעברה מה"ה המבקש לה"ה מרציאנו" וכן, כי "דמי ההסכמה שיש לשלם למינהל בגין העברת הזכויות מה"ה המבקש לה"ה מרציאנו מסתכמים, נכון ליום 22.12.09, בסך 472,792 ₪ כולל מע"מ".

8. ביום 9.11.10, קבע רשם ההוצאה לפועל שדמי ההסכמה הראשונים לרמ"י בהקשר לעסקת הרכישה ע"י המבקש - לא ישולמו מתוך קופת הכינוס בתיק ההוצל"פ.

9. בהמשך ,נתגלע סכסוך בין כונס הנכסים לבין המשיבה 1 הנוגע לשכר הטרחה בתיקים שבהם ייצג את האחרונה, וחרף הצעת רשם ההוצל"פ, הבנק התנגד למינוי כונס נכסים אחר, או בנוסף לו .
עוד אוסיף שכונס הנכסים, העביר לבנק כנגד כתבי השיפוי הנ"ל כ- 1.2 מיליון ₪ מקופת הכינוס (בשתי "פעימות" - 4.2.07 ו- 27.3.08), והותיר בידיו כ- 526,000 ₪, שהחזיק בנאמנות, ושנועדו בעיקרם לתשלום דמי ההסכמה האחרונים. כונס הנכסים הותיר את הכספים הללו בידיו למרות החלטות רשמי הוצל"פ שהורו לו להפקידם בתיק ההוצל"פ.

10. ביני לביני הגישו המשיבים 2-3 ביום 2.2.12 לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה נגד כונס הנכסים, וכן נגד עו"ד ישראל הדר - שייצג אותם בעסקת המכר וביום 2.1.14 ניתן פסק דין נגד הראשון, שחייבו במלוא סכום התביעה (כ- 650,000 ₪), וזאת לאחר ש לא התייצב לדיונים שנקבעו ואילו כנגד עו"ד ישראל הדר ניתן פסק דין ביום 18.7.14, והוא חויב לשלם סכום כולל של כ- 560,000 ₪.בסופו של דבר, וכפי שהודיע ב"כ המשיבים 2-3 לכב' הרשמת במסגרת הדיון בפניה, מלוא הכספים שנפסקו בפסק הדין האחרון - ובכללם הפיצוי עבור דמי ההסכמה הראשונים - שולמו במלואם על ידי חברת הביטוח של עו"ד ישראל הדר.

11. ביום 7.10.14 פנה ב"כ המשיבים 2-3 לב"כ המשיבה 1 בדרישה שעיקרה להעביר לידיו את הכספים עבור דמי ההסכמה האחרונים לרמ"י - על מנת להשלים את הרישום של הזכויות בנכס ע"ש מרשיו. זאת, נוכח כך שבידי המשיבים הנ"ל היו את הכספים עבור דמי ההסכמה הראשונים, ואילו כונס הנכסים היה אמור לדאוג לתשלום דמי ההסכמה האחרונים.

ההליך בפני כב' הרשמת

12. ב"כ המשיבה 1 הגיש בתיק ההוצל"פ בקשה למימוש כתבי השיפוי שמסר הבנק ולאכיפתם, ולהורות לבנק להשיב לקופת הכינוס כספים שנועדו לתשלום דמי ההסכמה האחרונים.
עמדת ב"כ המשיבה 1 הייתה כי דמי ההסכמה האחרונים הם "הוצאות כינוס", שיש לשלמן טרם חלוקת יתרת הכספים לנושים השונים, ובכללם הבנק. עוד נכתב כי "עו"ד לוי ירד אל המחתרת, ולא ניתן לאתרו או לבצע לו מסירות". המשיבים 2-3 הצטרפו לבקשת המשיבה 1, בעוד שהמבקש והבנק התנגדו לה.

13. כעולה מהחלטת הרשמת ,רמ"י הבהירה שהעברת רישום הזכויות בנכס ע"ש המשיבים 2-3 כפופה להשלמת הפעולות כדלקמן: הסדרת הבנייה ללא היתר בנכס ותשלום דמי שימוש; תשלום דמי הסכמה ראשונים (כ- 400,000 ₪); תשלום דמי הסכמה אחרונים (כ- 500,000 ₪). עוד הוסיפה כי רמ"י לא יכלה לקבל לידיה את התשלום עבור דמי ההסכמה האחרונים טרם הסדרת הבנייה ללא היתר, תשלום דמי השימוש, תשלום דמי ההסכמה הראשונים - והעברת הרישום של הזכויות בנכס ע"ש המבקש ואשתו בהתאם. רק לאחר השלמת הנ"ל, ניתן יהיה לבצע את העברת הרישום כאמור ע"ש המשיבים 2-3.

14. המשיבה 1 ציינה, בבקשתה שהוגשה לרשמת ההוצאה לפועל , שאין היא עותרת להורות לבנק להעביר את הכספים עבור דמי ההסכמה האחרונים לידיה, כי אם להורות לבנק להשיב חלק מהכספים שהועברו אליו מתוך קופת הכינוס. מטרת כתבי השיפוי לשיטתה הייתה להבטיח השבת כספים ויצירת ביטחון ויציבות לצדדים וכי אין כתבי השיפוי מופנים ל כונס הנכסים, באופן אישי, אלא מופנים אליו מתוקף תפקידו. לשיטתה, כתבי השיפוי הם "מסמכים מגשרים" בין הבנק המתחייב - מזה, לבין כב' הרשמת - האחראית על הליכי הכינוס.
מנגד, הבנק כפר בעמדת המשיבה 1, וטען שכתבי השיפוי לא חלים בנסיבות תיק ההוצל"פ הנוכחי, במיוחד נוכח התנהלות המשיבה 1 - מזה, והמשיבים 2-3 - מזה. כך הודגש כי בידי כונס הנכסים נמצאו בנאמנות הכספים לתשלום דמי ההסכמה האחרונים, והלה עשה בהם שימוש לצרכים אחרים, לרבות כאלו שייתכן שהניבו למשיבה 1 טובת הנאה. גם למשיבים 2-3 לשיטתו, אחריות למצב שנוצר, עקב השיהוי בהסדרת הבנייה בנכס ותשלום דמי ההסכמה הראשונים.

המבקש התנגד לבקשה גם כן ו הטעים כי מבחינה מעשית, היעתרות לבקשת המשיבה 1, ומתן הוראות לבנק להשיב סכום של כ- 500,000 ₪ לקופת הכינוס מתוך הכספים שהעביר לבנק כונס נכסים, מובילה לתוצאה אופרטיבית ידועה מראש, שהיא בלתי צודקת בעליל בנסיבות המיוחדות דנן, שהיא העובדה הצפויה שהבנק "יחזור" אל המבקש וידרוש סילוק יתרת חוב שתיווצר עם השבת הכספים הנ"ל לתיק ההוצל"פ, וזאת כאשר הוא עצמו הוציא מכיסו סך של 525,730 ₪ שנועדו להבטיח את תשלום דמי ההסכמה למשיבים 2-3 .

החלטת כב' הרשמת נושא הערעור

15. כב' הרשמת דחתה את עמדת המבקש לה הצטרף הבנק לפיה אין לה סמכות עניינית לדון בבקשת המשיבה 1, ומצאה להיעתר לבקשת האחרונה, והורתה לבנק להשיב לקופת הכינוס את הסך הנדרש לצורך תשלום דמי ההסכמה האחרונים לרמ"י כפי ערכם ליום התשלום בצירוף הצמדה.
כך נקבע בהחלטה כי התחייבות הבנק בכתבי השיפוי היא בלתי מותנית, וכי אין דבר המנתק אותה או פוגם בה. עוד נקבע שהוראת הרשמת לבנק להשיב את הכספים הנ"ל לקופת הכינוס, היא תנאי מפסיק להעברת הכספים לבנק, בסכום הנ"ל, וכי מדובר בהוצאות כינוס הקודמות לזכויות נושה כלשהו, ובכללם גם נושה מובטח (כמו הבנק).
אשר למועד לביצוע השבת הכספים כאמור לקופת הכינוס על ידי הבנק, ונוכח עמדת רמ"י, קבעה כב' הרשמת שבהתחשב בכך שהמשיבים 2-3 טרם השלימו את הסדרת הבניה בנכס, את תשלום דמי השימוש ואת תשלום דמי ההסכמה הראשונים לרמ"י - הרי שההוראה לבנק בדבר השבת הכספים לקופת הכינוס תושהה עד להשלמת ביצוע הפעולות הנ"ל על ידי המשיבים 2-3.

טענות הצדדים

16. בתארו את "שיטת הפעולה" של כונס נכסים שייצג את המשיבה 1 בתיק ההוצל"פ כמו בתיקים רבים, ו"העלמותו" יחד עם הכספים בסכום של למעלה מ- 500,000 ₪ שהותיר בידיו, תחת הפקדתם בקופת הכינוס, ובניגוד להחלטו ת שניתנו ,ביקש המבקש לשכנע כי מדובר במקרה מיוחד של גביה כפולה.
לטענתו, החלטת כב' הרשמת שגויה משום שלא נקבע בה כי אין תחולה לכתבי השיפוי, וכי מדובר במקרה יחודי שבו המבקש כבר הוציא מכיסו סכום של 525,730 ₪ לצורך הבטחת תשלום דמי הסכמה עבור המשיבים 2 ו- 3 וכי כונס הנכסים החזיק בפו על סכום זה בעבורם בנאמנות לצורך תשלום דמי הסכמה. לפיכך, משעה שהסכום שנועד לתשלום דמי הסכמה הוחזק בפועל ע"י כונס הנכסים הנאמן עבור הקונים הנ"ל , כי אז מן הדין ומן הצדק שלא להשית על המבקש לשלם פעמיים .
יתר על כן לדידו, המשיבה 1 לא הייתה זכאית להגיש את בקשתה לרשמת ההוצאה לפועל וזאת ע"מ לדאוג לתשלום דמי ההסכמה באמצעות כתבי השיפוי ובכך לגרום לו עוול בתשלום כפול.

עוד טען המבקש כי שגתה כב' הרשמת באופן שבו פירשה את נוסח כתבי השיפוי, שכן פרשנות נכונה של הנ"ל, בנסיבות המקרה הנוכחי, צריכה להוביל למסקנה שהשבת כספים על ידי הבנק לקופת הכינוס נועדה למצבים "רגילים" ולא למצב ייחודי, כמו כאן בו מדובר בגזל של כונס הנכסים. שגגה נוספת נפלה לטענתו אצל כב' הרשמת בהצגת העובדות, כך שאין לומר עובדתית כי מצדו לא עשה את המוטל עליו להבטחת תשלום דמי ההסכמה עבור הקונים ושעה ששולמו על ידו הכספים הנ"ל , אין מקום להפעלת כתבי השיפוי.

ב"כ הבנק תמך בטענות המבקש והטעים כי שגתה כב' הרשמת משלא דנה בזכויות המבקש ולא הפנתה את הצדדים לביהמ"ש המוסמך לבחון את כלל הנסיבות בשאלה על מי יוטל הנזק שנגרם.
במאמר מוסגר יצוין ,כי הבנק לא ערער על החלטת כב' הרשמת וטען בדיון שלפני שבינתיים הודיע למבקש דבר הדרישה לתשלום כנגד הכספים שהבנק יעביר על פי כתבי השיפוי.

17. המשיבה 1 ביקשה לדחות את הבקשה על הסף מטעם שכינתה "העדר יריבות", משום שלשיטתה, לא מתקיים במבקש התנאי להגשת הליך זה, שכן החלטת כב' הרשמת לא פוגעת בשלב זה בזכות המוקנית לו ואין ודאות כי יפגע ממנה. היה ויגרם לו נזק עתידי וכשיתגבש יסוד הנזק, כשהבנק יחזור אליו , יוכל לפעול המבקש בהליך המתאים לתביעת הנזק שכביכול נגרם לו. לא ניתן לשלול גם את האפשרות, שיתכן שהבנק יבחר שלא לחזור אל המבקש, משיקולים שונים, בכללם העובדה כי הליך הכינוס התנהל גם באמצעות ב"כ הבנק, עו"ד וובר, שגם עליו מוטלת ה ייתה האחריות לפקח על הליך הכינוס.
לגופם של דברים, המשיבה 1 טוענת שקיימת תמימות דעים של הצדדים כי החלטת כב' הרשמת ניתנה בסמכות, כאשר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת הפרשנות של כתבי השיפוי, כאשר לדידה החלטת כב' הרשמת משקפת את הפרשנות הנכונה של כתבי השיפוי.
לטענתה כעיקרון, כאשר מתקבלים כספים בקופת כינוס, הם אמורים להיוותר בה עד שתושלם העברת הזכויות ע"ש הרוכשים, ועל מנת להבטיח את קניינם בנכס נושא הליך הכינוס. על מנת להבטיח עיקרון זה, וככל שניתן כדי להיטיב עם החייבים ולמנוע הצטברות חיובי ריביות על החוב למשך כל התקופה שעד להשלמת הליך הכינוס, נוצר מוסד "כתב השיפוי", שתכליתו העיקרית היא הבטחת זכויות הרוכשים. לשיטת המשיבה 1, הפרשנות המוצעת בבר"ע לכתבי השיפוי מובילה לעיקור של תכלית כתבי השיפוי, ויתרה מכך, היא עלולה, בסופו של דבר, להרע את מצבם של חייבים דווקא, שכן כונסי נכסים ורשמי הוצל"פ יעדיפו לא לחלק את הכספים כל עוד לא הסתיים הליך הכינוס ותושלם העברת הזכויות ע"ש הקונים. ברור כי אילולא הועברו הכספים מקופת הכינוס לבנק במועד שהועברו, לפני כעשור, וכנגד כתב שיפוי, אין ספק שהריבית המצטברת על החוב היתה גבוהה מאוד ויתכן שאף גבוהה מסכום ההשבה המתבקש לתשלום דמי ההסכמה האחרונים .

18. המשיבים 2-3 תמכו בטענות ובקשת המשיבה 1 והדגישו שהבנק היה מודע היטב למעשיו ולנפקות כתב השיפוי הבלתי מותנה.

דיון

19. לאחר עיון בבקשה, התגובות לה וצרופותיהן ולאחר ששמעתי טענות הצדדים במסגרת הדיון הגעתי למסקנה כי יש לתת את הרשות ולדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה.

20. אין מחלוקת כי מטרת העברת הכספים מקופת הכינוס לבנק טרם השלמת עסקת המכר ע"י המבקש נעשתה כדי לצמצם את צבירת ריביות החובה של האחרון אצל הבנק. יש מקום להזכיר שבקשת הבנק לקבל לידיו כספים מקופת הכינוס ללא מתן כתבי שיפוי - נדחתה, וכתבי השיפוי ניתנו בהתאם להחלטות רשם ההוצאה לפועל מיום 25.1.07 ומיום 7.3.07.

בספרם של ע. מאור וא. דגני, על כונס נכסים (התשע"ה-2015),צוין כי העברת כספים מקופת הכינוס כנגד כתבי שיפוי ממוסד בנקאי היא פרקטיקה מקובלת ואף רצויה (עמ' 340) כדלקמן:

"פעמים רבות מעבירים כונסי נכסים כספים לזוכה כנגד כתב שיפוי. העברה זו מסייעת להקטנת נזקי החייב באמצעות הפחתת הריביות השוטפות שהוא משלם, ויש להתיר זאת ברצון, בתנאי שאישר זאת הרשם וכל עוד מדובר במוסד בנקאי שאין ספק כי יוכל להחזיר כספים. .."

21. נראה כי צדקה כב' הרשמת בקבעה שהייתה לה סמכות עניינית לדון בטענות המתייחסות לכתבי השיפוי ומימושם, בהתאם לסמכותה לפי הוראת סעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל ,תשכ"ז-1967 נוכח כך שכתבי השיפוי ניתנו על מנת להבטיח השבת כספים מתוך הכספים שקיבל הבנק מקופת הכינוס. ודוק: התחייבות הבנק בכתבי השיפוי ברורה לחלוטין, ניתנה ללא תנאי ובמועד קצוב שנקבע מראש.
אין בידי לקבל את עמדת המבקש (והבנק) כי כב' הרשמת שגתה כשקבעה כי "אין צורך בקביעת ראיות מורכבות לכאורה, כדי להחליט למה התכוון הבנק עת נתן את כתבי השיפוי... כשלשון כתבי השיפוי ברורה, אין להתבונן ולחקור כוונות נסתרות".
המבקש לא עמד בנטל המונח לפתחו להראות כי קמה עילה להתערב בקביעה זו. אדגיש: קביעה זו הולמת את החלטות רשם ההוצאה לפועל הנ"ל מיום 25.1.07 ומיום 7.3.07, כמו גם את הנסיבות במועדים בהם ניתנו, ובכללן העובדה שבקשת הבנק בזמנו לקבל לידיו כספים מקופת הכינוס ללא מתן כתבי שיפוי - נדחתה.

בדין קבעה אפוא כב' הרשמת כי המחלוקת שבפניה נוגעת אך ורק לשאלת סמכותה לממש את כתבי השיפוי. ואכן, כפי שקבעה, כתבי השיפוי ברורים וחד-משמעיים, וכאמור, גם הנסיבות בהן ניתנו מאשררות את הלשון הברורה ,המלמדת כי מדובר בהתחייבות בלתי-מותנית של הבנק להשיב לקופת הכינוס כספים מת וך הכספים שקיבל , בהינתן החלטה של רשם הוצאה לפועל.
כמו כן, בדין לא נדרשה רשמת ההוצאה לפועל לטענות שהעלו הצדדים מדיני החיובים ו דיני השליחות. שאלות אלו חורגות ממתחם סמכותה ,למעט בהליך צר מול המשיב 5 שלא ננקט.
(ראה ד' בר אופיר, בספרו הוצאה לפועל - הליכים והליכות, (מהדורה שישית), בעמ' 165)

22. המבקש מיקד את עיקר הערעור במשמעות האופרטיבית של החלטת הרשמת והשלכותיה עליו בכפל תשלום.
יוער כי כב' הרשמת לא התעלמה בהחלטתה נושא הערעור, למצב שעלול להיווצר מבחינתו של המבקש עקב מתן הוראה לבנק להשבת הכספים, וככל שהמשיבים 2-3 יבצעו את המוטל עליהם כאמור בהחלטה (שכן, רק אז "תשופעל" כאמור, ההוראה ביחס להעברת הכספים מהבנק לקופת הכינוס לתשלום דמי ההסכמה האחרונים לרמ"י). כב' הרשמת קבעה בהקשר זה:

"אין ספק כי החייב אפשר ויינזק מפעולת הכונס.. .. ניתן ואפשר להבין את עמדת הבנק והחייב ואת טיעוניהם שובי הלב. אף על פי כן, אין להעתיק את המחלוקת שלפני - סמכות רשם לממש כתב שיפוי כשיש הוצאת כינוס נדרשת לשם שכלול העסקה ורישום הזכויות ע"ש הרוכשים. .. - להגדרה אחרת, שאינה בסמכותי העניינית ובהחלט אפשר ושם יימשכו ההליכים".

23. כפי שפורט לעיל ,כב' הרשמת פעלה על פי הדין, אולם לטעמי היה מקום לתת משקל גבוה יותר לצורך באיזון האינטרסים והזכויות של כלל הצדדים במצב העובדתי שנוצר. למעשה, ניתן לומר כי במקרה זה אירעה "תאונה משפטית", וזאת, בדמות חוסר האפשרות להשלים את רישום הזכויות בנכס ע"ש המשיבים 2-3, בהעדר תשלום דמי ההסכמה האחרונים, שהופקדו בידי כונס הנכסים ושלא העבירם.
אין מחלוקת (ומבלי שכונס הנכסים טרח להפריך את ההנחה הנ"ל עת שבחר שלא להתייצב לדיון ) כי ה"אשם העיקרי" ב"תאונה המשפטית" הנ"ל הוא כונס הנכסים, שכן הותיר בידיו לכאורה , בניגוד להחלטות שהורו לו לפעול אחרת, סכום העולה על הסכום ש נדרש ע"י רמ"י לתשלום עבור דמי ההסכמה האחרונים. ואולם, יש יסוד לטענת המבקש כי מבחינה אופרטיבית מי שצפוי לשאת במלוא תוצאותיה - בסכום משמעותי של למעלה מ- 500,000 ₪ הוא המבקש לבדו, שעה שאחריותו, אם בכלל יש לו אחריות למצב , ובפרט שיעורה של אחריותו, ככל שקיימת, טרם התבררה.

24. זאת ועוד, אינני מקבלת את טענת המשיבה 1 לפיה ההחלטה נשוא הבר"ע לא פוגעת או עלולה לפגע בזכות המוקנית למבקש.
ראשית, הבנק הבהיר כוונתו לחזור אל המבקש בדרישה לתשלום יתרת חוב שתיווצר מיד עם העברת הכספים לקופת הכינוס וקיים סיכון סביר לגביה כפולה ממנו.
שנית, השליטה על המועד הרלבנטי לדרישת הבנק ניתנה למשיבים 2-3 שיכולים לקצר מאד את תקופת העיכוב, שנקבע בהחלטת הרשמת במימוש ביצוע ההחלטה.
יוזכר, קביעת כב' הרשמת כי הבנק יעביר לקופת הכינוס את הכספים לתשלום דמי ההסכמה האחרונים מותנית בכך שהמשיבים 2-3 ישלימו את המוטל עליהם ,שהרי רק אז "תשופעל" ההוראה ביחס להעברת הכ ספים כאמור, ולכן הסיכון הנ"ל יכול שיתממש במועד קרוב.
גם כב' הרשמת הכירה בזכות המבקש להעלאת טענותיו בעניין כבר בשלב זה למניעת נזקיו, באמרה בהחלטתה :

"רק לאחר שייגרעו כספים מהבנק שיחזור לחייב בתביעה, רק אז יעמוד החייב בפני נזק ממשי, ובכל זאת, רשאי החייב לטעון עתה למניעת נזקיו"

25. נוכח הפגיעה הסבירה הצפויה לכאורה בזכויות המבקש, בהתבסס על טענותיו כלפי צדדים מעורבים אחרים בפרשה זו, שאינן מופנות רק כלפי כונס הנכסים, ומבלי הצורך והסמכות של רשמת ההוצאה לפועל להידרש להן במסגרת זו,( כפי שקבעה) ניתן לומר כי הן טעונות בירור בפני ערכאה המוסמכת.
לפיכך, הגם שלא מצאתי להתערב בהחלטת כב' הרשמת אשר לקביעה כי יש לממש את כתבי השיפוי, אני רואה אפוא בנסיבות דנן, לאפשר למבקש פרק זמן דומה לזה שניתן ל משיבים 2-3 ושלא יפחת מ- 6 חדשים ממועד החלטה זו ככל שלא תנתן החלטה שיפוטית אחרת, וזאת לנקיטת הליך למניעת פגיעה בזכויותיו , תוך בירור כלל טענותיו החורגות מסמכותה של רשמת ההוצאה לפועל.
לא ינקוט הליך כנ"ל בתוך 30 יום, תעמוד החלטת כב' הרשמת על כנה ללא עיכוב נוסף על הנקבע בה.

לסיכום

26. לאור האמור, הערעור נדחה בכפוף לאמור להלן.
בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ו, 20 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.