הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 19

לפני
כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי

מערער

יוסף כהן

נגד

משיבה

רשות התעופה האזרחית

פסק דין

1. זהו ערעור ע ל החלטת מנהל המשיבה מיום 5.4.17 שמצא להטיל על המערער עיצום כספי בסכום כולל של 54,855 ₪ בגין הפרות נטענות של הוראות בחוק הטיס, תשע"א-2011 ( להלן -"חוק הטיס") ותקנותיו.

רקע

2. המערער, בן 66, הוא מדריך טיס בבית הספר לתעופה "סקאי" מזה כ- 20 שנים. במועדים הרלוונטיים להליך שבפניי שימש המערער מדריך טיס, בין היתר, לחניך ששמו דור טפר.
ביום 21.12.15 כתב המערער בתמיכה לבקשת בית הספר להאריך את תוקפן של בחינות התיאוריה של החניך דור טפר הנ"ל, כי " לצערי, בסוף ספטמבר שברתי שתי חוליות בעמוד השדרה והייתי מושבת לחודש ימים" וזאת לאחר שחש מיחושים בגבו וקיבל טיפול של שתי זריקות וולטרן וכן עירוי אופטלגין .

3. המשיבה הודיעה למערער ביום 24.12.15 כי נוכח האמור לעיל במכתבו הנ"ל, תוקף התעודה הרפואית שבידו פקע זה מכבר (בסוף ספטמבר 2015) והוא לא רשאי לעשות שימוש בזכויות של רישיון הטיס שבידו.
בתשובת המערער למחרת הסביר שבעקבות בדיקה רפואית שעבר אצל מומחה באורתופדיה (ד"ר ליברטי) התברר לו כי השברים אליהם התייחס, מקורם לפני שנים רבות וכי לא הם הסיבה למיחושי הגב שהוא חש. הוא ציין כי " כנראה שההתנסחות שלי לא הייתה במיטבה (לא רציתי להלאות ולהרחיב), התכוונתי לכתוב שהייתי מספר ימים במנוחה בביתי כתוצאה מכאבי גב. בשאר הזמן היו חגים בהם אני לא טס. לאחר מכן הייתה בעיית מזג אוויר שלא התאים לטיסות ניווט סולו לחניך טיסה. סך הכל חודש ימים - ולכך התכוונתי...".

4. בין הצדדים החלה להתפתח מסכת התכתבויות שראשיתה בתלונת המערער בשלהי 2014 נגד מפקח אצל המשיבה ( מר ארז פלס) ולאחריה בהודעות המשיבה על ביצוע הפרות מצדו של החוק והתקנות.
ההודעה הראשונה נשלחה למערער ביום 29.12.15 ולאחריה ביום 24.3.16 נשלחה למערער הודעה על כוונה לנקיטת פעולות אכיפה כלפיו, במסגרתה פורטו הטענות כלפיו .ביום 26.12.16 (לאחר עיון מנהל המשיבה בחומר הראיות בעניין המערער ולאחר קבלת התייחסות המער ער וחלק מטענותיו) - נשלח לאחרון מכתב שכותרתו "תיקון הודעה על כוונה לנקיטת פעולות אכיפה לפי סעיף 38 לחוק הטיס... והודעה על כוונת חיוב לפי סעיף 151 לחוק הטיס...".
בהודעה הנ"ל נכתב כי נודע למשיבה בעקבות בחינת בקשת המערער להפנות את חניכו למבחן מעשי לקבלת רישיון טייס פרטי, כי עשה את כל אלה:

א. הפר 22 פעמים את תקנה 141(5) בתקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), תשמ"א-1981 (להלן -"תקנות הרישיונות"), בכך שאפשר לחניך לבצע 22 טיסות יחיד בלי שרישיון המתלמד של החניך נחתם לביצוע טיסות יחיד;

ב. הפר 21 פעמים את תקנה 67(א) בתקנות הרישיונות, בכך שהשתמש ב- 21 טיסות בזכויות רישיון הטייס שבידיו, על אף פקיעת תוקפה של התעודה הרפואית שבידיו;

ג. הפר בשני מקרים את תקנה 14(א) בתקנות הרישיונות בכך שהציג מצב בריאותי אחר ממצבו בפועל בקשר לבקשה לקבלת רישיון, וכן בכך שהציג את "טיסת הלילה" כעונה על דרישת תוכנית הלימודים של בית הספר בקשר לבקשה לקבלת רישיון, על אף שלטענת המערער הייתה טיסה זו בגדר טיסה "פרטית" שלא במסגרת תוכנית הלימודים.

5. למרות שזומן המערער לשימוע בעניינו (שנקבע בפני המפקח ארז פלס), שאליו סירב להתייצב קבע מנהל המשיבה בהחלטה נושא הערעור, עיצום כספי בסך 54,855 ₪ בגין ההפרות הנ"ל.
בנוסף, קבע מנהל המשיבה התליית רישיון מדריך הטיסה בגין ההפרות שצוינו בס"ק ג' הנ"ל (לגביהן מתקיים הליך ערעור מקביל בפני הגורם המוסמך).

יודגש: הערעור שבפניי אין עניינו בחלק בהחלטת מנהל המשיבה אשר להתליית הרישיון , אלא רק לגבי הטלת העיצום הכספי.
טענות הצדדים

6. לטענת המערער דין החלטת מנהל המשיבה להתבטל. לשיטתו, לא הפר את תקנה 141(5) או את תקנה 67(א), מה עוד שלא נערך לו שימוע כדין וכי מנהל המשיבה חרג מסמכותו.
לחלופין, טוען המערער שככל שהייתה הפרה כלשהי הרי שמדובר בהפרה יחידה בלבד - מאחר שמדובר בעבירה נמשכת.

ביתר פירוט, טוען המערער לגבי ההפרה הנטענת של תקנה 141(5) – ( 11,385 ₪ מתוך סך העיצום שהוטל ) שאין מדובר אלא ב"עניין טכני" שאירע נוכח "היסחפות" והתרגשות טרם הוצאת החניך לטיסת "סולו" ראשונה. הודגש כי מבחינת התכנים הנדרשים וההכשרה הנדרשת חניך הטיס עבר את הנדרש על מנת לבצע טיסת "סולו" ראשונה. היה כשל טכני גרידא בכך שהמערער לא חתם על רישיון החניך.
לגבי ההפרה הנטענת של תקנה 67(א) – ( 43,470 ₪ מתוך סך העיצום שהוטל ) טוען המערער שלא מתקיימים התנאים הקבועים ב דבר פקיעת תעודתו הרפואית. בפועל לא נעדר עקב מחלה לחודש ימים, אלא נוכח חגים ומזג אוויר, שכן כאבי הגב מהם סבל היו "רגילים" בלבד, ולא כאלו שיש בהם כדי לשלול את כשירותו הרפואית, כפי שקבע אף המומחה ד"ר ליברטי, שבדק אותו וחיווה דעתו אשר לכשירותו.

לשיטת המערער די היה להסתפק בהתראה ולא היה כל צורך בהטלת העיצום הכספי והתליית הרישיון או לשקול הפחתת שיעור העיצום.

7. המשיבה מנגד עומדת על דחיית הערעור על הסף מכמה טעמים:
ראשית, אין עילה להתערבות בהחלטת מנהל המשיבה וכי גם אם בית המשפט היה סבור כי היה מטיל עיצום בסכום נמוך, הרי שבית המשפט לא שם עצמו במקום הרשות המנהלית אלא אך בוחן את חוקיותה, סבירותה ומידתיותה - בפרט, נוכח חזקת התקינות המנהלית.

שנית, לגבי ההפרה של תקנה 141(5) - נטען כי לא מדובר ב"עניין טכני" כ עמדת המערער ולא מדובר בהפרה נמשכת. הפרה של תקנה 141(5) במהותה היא הפרה עצמאית, כאשר כל מופע שלה עומד בפני עצמו שכן טיסה מתחילה בהמראה ומסתיימת בנחיתה - היא מעשה בודד.
נטען שהמערער הודה שלא חתם על רישיון החניך המתלמד לביצוע "טיסת יחיד"שעה שהדין מטיל עליו כמדריך חובת החתימה ל"טיסת יחיד" באופן ברור. מדובר אפוא ב- 22 הפרות של חובת החתימה של ה מדריך טרם כל טיסה כנ"ל.

שלישית, לגבי ההפרה הנטענת של תקנה 67(א) - נטען כי נוכח מצבו הרפואי של המערער כפי שהובא לידיעת המשיבה, מתקיימים התנאים הנדרשים, בפרט נוכח היעדרותו של המערער עקב בעיות הגב מהן סבל במשך למעלה מ- 15 יום. שינוי הגרסה לפיה מדובר בבעיות "ישנות" וכי המערער כשיר - סותרות את דבריו במכתבו הראשון מיום 21.12.15.
יתר על כן המסמכים שעמדו בפני מנהל המשיבה העידו באופן ברור ומובהק על פחיתת כושרו הרפואי של המערער, והביאו לפקיעת התעודה הרפואית שבידו. ממילא, נוכח פקיעת התעודה הרפואית של המערער בסוף ספטמבר 2015, המערער הפר את תקנה 67(א) הנ"ל 21 פעמים.

רביעית, לגבי הטענות אשר להפרת זכות השימוע וחריגה מסמכות, נטען כי אין שחר לטענות אלו של המערער. התאפשר למערער שיתקיים שימוע בעניינו בפני המפקח ארז פלס, ואין למערער להלין אלא על עצמו על כך שסרב להתייצב לשימוע בפני המפקח הנ"ל.

דיון

8. ההכרעה במחלוקת בין הצדדים נגזרת מההכרעה בשאלה בדבר היקף הסמכות המוענקת למנהל המשיבה והוראות הדין, בשים לב לזכויות המערער המושפעות על ידי ההחלטה המנהלית בעניינו וההליך הנלווה לה.

כידוע, ככל שהסמכות של מנהל המשיבה רחבה יותר, כך תצטמצם הביקורת השיפוטית על הפעלתה.
[ראה בג"ץ 4838/17 ‏אוניפארם בע"מ נ' מנהל רשות הגז הטבעי (4 .1.18),בג"ץ 4386/16 טספהיוט מדיו נ' נציבות בתי הסוהר (13.6.17), בג"ץ 3059/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל (10.11.15), בג"ץ 6728/06‏ עמותת "אומץ" (אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי) נ' ראש ממשלת ישראל (30.11.06) ובג"ץ 1661/05 ‏ המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ''ד נט(2) 481 (2005)).

במקרה שבפניי, ניתן שיקול דעת רחב למנהל המשיבה, בפרט במישור סמכויות הפיקוח על בעלי הרישיונות. על כן, היקף עילת אי-הסבירות המינהלית בתחולתה על החלטות המנהל בעניינים אלה, צר יחסית.

העיקרון בדבר אי התערבות בית המשפט בשיקול הדעת המינהלי, אליו התייחס ב"כ המשיבה, פירושו שהבחירה בין הפתרונות השונים האפשריים הנופלים בגדר מתחם הסבירות, נתונה כל כולה לרשות המינהלית . ככלל, בתחום זה לא יתערב בית המשפט ולא יחליף את שיקול הדעת המינהלי בשיקול דעתו שלו, אף אם ניתן היה בנסיבות העניין לקבל החלטה נבונה יותר או יעילה יותר מהחלטת הרשות שהתקבלה ועומדת לביקורתו .
[ראה בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421 (1980) ו בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד מה(3) 678 (1991)]

התערבותו של בית משפט זה בהחלטות של מנהל המשיבה העומדות לביקורתו השיפוטית, מוגבלת אפוא לאותן החלטות החורגות ממתחם הסבירות באופן כזה שניתן לומר עליהן כי רשות סבירה לא הייתה יכולה לקבלן או במילים אחרות כי מנהל רשות תעופה אזרחית סביר לא היה יכול לקבלן .
במקרה זה סמכויותיו של מנהל המשיבה להפעלת סנקציות שונות על בעל רישיון הינן סמכויות שבשיקול דעת. כלומר, למנהל המשיבה סמכות (ולא חובה) לבטל רישיון שהוענק, להטיל עיצומים כספיים או לשלוח הודעה לבעל הרישיון הדורשת את תיקונו של ליקוי מסוים. סמכויותיו אלו משמען - שעל מנהל המשיבה חובה לשקול את העניין המובא לפניו, ולהחליט בו .

הפגם בהליך

9. בטרם בחינת שאלת ההפרות ביסוד הטלת העיצום אדרש לטענה שהעלה המערער הן בכתבי הטענות והן בדיון בפניי בעל-פה, בדבר פגם לכאורה שנפל בהליך בפני מנהל המשיבה, המצדיק לשיטתו ביטול ההחלטה. בעיקר מדובר בפגם שנפל לכאורה בכך שהחלטת מנהל המשיבה בעניינו של המערער "נגועה", נוכח כך שבשלהי שנת 2014 הגיש המערער תלונה נגד מפקחים מטעמו של מנהל המשיבה - מר אלעד אהרון ומר ארז פלס - כשהאחרון אף נקבע כמי שהשימוע של המערער ייערך בפניו.

אין בידי לקבל את טענות המערער בהקשר זה.
מן המפורסמות שאחת מתכליותיו החשובות של המשפט המינהלי היא הבטחת תקינותו של ההליך הקודם לקבלת ההחלטה על ידי הרשות המינהלית, ותקינות ההליך המנהלי היא תנאי לתוקף ההחלטה הנובעת ממנו. עוד ידוע כי הכללים המחייבים את הרשות המינהלית במסגרת ההליך המינהלי הם הביטוי המעשי של חובת ההגינות המוטלת על הרשות המינהלית. חובה זו מושתתת על ההנחה המסורתית בדבר חולשתו היחסית של הפרט מול הרשות השלטונית, על החשש מפני פגיעה של הרשות השלטונית בחירויות היסוד של הפרט ועל מעמדה של הרשות השלטונית כנאמן הפועל למען הציבור.
מצאנו אפוא כי לתקינות ההליך המנהלי, ובכלל זה הכלל האוסר על ניגוד עניינים, חשיבות רבה, הנגזרת מחובת ההגינות החלה על הרשות המנהלית. לפיכך, ככלל, על רשות מנהלית הדנה בעניין מסוים חל איסור להיות בעלת זיקה לנושא הדיון או להיות בעלת דעה קדומה לגבי נושא זה (להבדיל מדעה מוקדמת). כמו כן, כשנושא משרה ברשות מנהלית נגוע במשוא פנים באשר לעניין מסוים, עליו להימנע מכל טיפול בו, בהתאם לנסיבות המקרה.

10. בענייננו לא שוכנעתי שהמערער עמד בנטל המונח לפתחו להראות כי נפל פגם בהליך המנהלי המצדיק את התערבות בית המשפט, מטעם זה כשלעצמו.
יש לזכור כי למשיבה, כרשות מנהלית, וכפועל יוצא למנהל המשיבה ולשלוחיו כדין, עומדת אחת ההגנות הייחודיות הניצבות בהליך המשפטי לצד רשויות המינהל הציבורי - " חזקת התקינות המנהלית". כידוע, חזקה זו קובעת שככלל, ניתן להניח לטובתה של הרשות המנהלית כי פעלה כדין. אמנם, אין זו חזקה חלוטה, והיא ניתנת לסתירה, אלא שהנטל מוטל על המבקש להופכה, ובענייננו, על המערער .
[ראה: ע"א 6066/97‏ עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ''ד נד(3) 749, 755-756 (2000) ובג"ץ 5480/14 ועד ארגון הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים נ' המועצה להשכלה גבוהה (10.11.16), בפסקה 110 ]

אין ספק שכרשות מנהלית מקצועית, מוטל על המשיבה, על מנהלה ועל המפקחים מטעמה, להקפיד הקפדה יתרה על קיום הוראות הדין המסדירות את תחום התעופה והטיס האזרחיים. משכך , אין הפרט יכול להחליט כי הוא פוסל - על דעת עצמו - את מי שהוסמך על ידי הרשות המנהלית לערוך שימוע בעניינו.
כך, בענייננו, אין המערער רשאי לא להתייצב לשימוע שנקבע לו בפני המפקח מר ארז פלס. כדי שתישמענה טענות המערער בעניין זה, היה עליו תחילה לק יים את השימוע בפני המפקח הנ"ל, להשמיע את טענותיו ולהשיג את השגותיו. ככל שהיה חפץ בכך, אם וכאשר היה הדבר נדרש, היה המערער רשאי, לאחר מכן, לנקוט בהליך המתאים על מנת להשיג על תוצאות הליך השימוע, ככל שהיה מתקיים, במסגרת ההליך המתאים בפני הגוף המוסמך.
למצער, היה עליו לפנות בבקשה מתאימה לקיים את השימוע בעניינו על ידי בעל סמכות אחר. בקשה מעין זו ממילא לא הוצגה ואף לא חומר נוסף שיש בו כדי להעיד, ולו לכאורה, על דעה קדומה כלפי המערער, משוא פנים או ניגוד עניינים מצד מנהל המשיבה או מצד מי מטעמו.
סיכומו של דבר: לא מצאתי שנפל פגם בהליך שקדם למתן ההחלטה נושא הערעור.

ההפרה של תקנה 141(5) - העדר חתימת המערער כמדריך על "טיסות יחיד" של חניך מתלמד

11. מול עמדת המשיבה בדבר הפרת תקנה 141(5) בתקנות הטיס בכך ש המערער אפשר לחניך
לבצע 22 טיסות יחיד מבלי שרישיון המתלמד של החניך נחתם כדבעי, טוען המערער שמדובר ב"עניין טכני גרידא" שאירע נוכח "היסחפות" והתרגשות טרם "טיסת יחיד" ראשונה.
הלכה למעשה, המערער מודה במפורש שלא חתם כהוראת התקנה הנ"ל על רישיון החניך, אלא שלשיטתו ניתן היה להסתפק באזהרה בלבד או למצער להטיל עיצום כספי הולם ומופחת, בפרט נוכח ה"רקורד הנקי" שלו ונ וכח כך שלשיטתו מדובר בהפרה נמשכת ולא ב- 22 הפרות של הוראת התקנה הנ"ל.

בעניין זה מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיבה ולא מצאתי את טיעוני המערער משכנעים.
אכן, תקנה 141(5) הנ"ל, קובעת במפורש כי המערער, כמי שמחזיק ברישיון טיס, יהיה כפוף, בין היתר, למגבלה שעניינה "טיסות יחיד", במובן זה שמדריך טיס " לא יאשר לטייס מתלמד לבצע טיסת ניווט יחיד אלא אם הטייס המתלמד מחזיק ברשיון טייס מתלמד תקף שנחתם לביצוע טיסת ניווט יחיד בכלי טיס מהסוג שבו הוא עומד לטוס ...".
נראה כי עמדת המשיבה ש "טיסת יחיד" מהווה אירוע שתחילתו בהמראה וסיומו בנחיתה, ואין מדובר אפוא ב"הפרה נמשכת" כעמדת המערער אלא בהפרות נפרדות ועצמאיות, היא סבירה בנוגע למהות ההוראה הנ"ל . יש הגיון רב בטענתה על פיה חובת העיון והבדיקה של מדריך הטיסה אינה מצומצמת רק לתחי לת ההדרכה אלא עליו לבצעה בכל טיסת יחיד .
משכך לא חל האמור בסעיף 150 לתקנות הרישיונות עליו ביסס המערער את החישוב מטעמו והיות שלא מצאתי טעות או דופי בחישוב שביצעה המשיבה ,אין מקום להתערבות בשיעור העיצום הכספי שנקבע בגין ההפרות הנ"ל , אלא בכפוף לשאלת הפחתתו כאמור להלן.

12. המערער טען עוד כאמור, כי אף ככל שהיה מקום להטיל על המערער עיצום כספי בנסיבות (עמדה בה הוא כופר ), הרי שהיה על מנהל המשיבה לפעול בהתאם לתקנות ההפחתה שבתקנות הטיס (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים), תשע"א-2011 ( להלן- "תקנות ההפחתה") המאפשרות למנהל המשיבה להפחית את סכום העיצום הכספי עד כדי 50% כמו גם לחלקו לתשלומים, ולהטיל עיצום כספי בסכום מופחת בהרבה מזה שנקבע.
סעיף 160 לחוק הטיס קובע :

"(א) הוטל עיצום כספי לפי פרק זה, יפרסם המנהל באתר האינטרנט של הרשות פרטים כמפורט להלן, באופן שיבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת החלטה בדבר הטלת העיצום הכספי:
(1) דבר הטלת העיצום הכספי וסכומו, מהות ההפרה בשלה הוטל ונסיבותיה, שיעור ההפחתה של סכום העיצום הכספי – אם הופחת לפי הוראות סעיף 154(ב), והנסיבות שבשלן הופחת כאמור;"

אני סבורה כי הוראה זו מחייבת את מנהל המשיבה להתייחס לשאלת הפחתת העיצום על פי הנסיבות שבפניו וכל עוד לא עשה כן אין להסיק כי לא היה יסוד לכך. מובן שככל שנדחתה עיל ת הפחתה היה על מנהל המשיבה לנמק את הדחייה ו משלא עשה כן, יוחזר העניין אליו להשלמתו.

ההפרה של תקנה 67(א) - פקיעתה לכאורה של תעודתו הרפואית של המערער

13. כאמור, עמדת המשיבה היא כי המערער הפר את תקנה 67(א) בתקנות הטיס בכך שהמערער עשה לכאורה שימוש בזכויות ברישיון הטיס שלו, לאחר שפקע תוקף התעודה הרפואית שבידו, 21 פעמים.
המשיבה טוענת כי תקנה 66(ב)(4) הקובעת כי " תוקפה של תעודה רפואית יפקע...עם פחיתת כושר בריאות מכל סיבה שהיא שיש בה כדי למנוע מעובד הטיס את השימוש בזכויות שמעניק לו רשיונו או הגדרו או בחלק מהן". כמו כן, קובעת תקנה 66(ג) כי "עובד טיס שנתקיים לגביו אירוע מן המפורטים בתקנת משנה (ב), ידווח על כך לרופא הרשות בהקדם האפשרי, ולא יעשה שימוש בתעודה הרפואית שבידו אלא לאחר שעבר בדיקת ביקורת ועל פי תוצאות הבדיקה".
לשיטת המשיבה, במכתב המערער (מיום 21.12.15) הודה בפניה על כך שאירע מקרה בגינו פחת כושר בריאותו, מסיבה שיש בה כדי למנוע ממנו את השימוש בזכויות שמעניק לו רישיונו, ולכן לדידה, פקע תוקף התעודה הרפואית של המערער.
הוטעם כי רק בהודעת הדוא"ל מיום 25.12.15, שינה המערער גרסתו וטען שבעקבות בדיקה רפואית שעבר אצל ד"ר ליברטי, מומחה בתחום האורתופדיה, התברר לו כי ה"שברים" שעליהם הודיע במכתבו הנ"ל מיום 21.12.15, מקורם בעניין רפואי שהתקיים לפני שנים רבות, דבר שלא היה ידוע לו, כך שהם לא הסיבה לכאבי הגב אותם חש.
מנגד, עמדת המערער היא שלא מתקיימים התנאים הקבועים בדבר פקיעת תעודתו הרפואית. המערער טוען כי לא נעדר עקב מחלה לחודש ימים, אלא נוכח תקופת חגים ומצב מזג האוויר, שכן כאבי הגב מהם סבל היו "רגילים" בלבד, ולא כאלו שיש בהם כדי לשלול את כשירותו הרפואית, כפי שקבע אף המומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר ליברטי, שבדק את המערער וחיווה דעתו אשר לכשירותו - לפיה אין מניעה מהמשך השימוש בתעודה הרפואית שלו.
לגישתו, לא ניתן לומר שהוא עשה שימוש בזכויות ברישיון הטיס שלו כאשר לא היה בטוח בתום לב שבידו תעודה רפואית תקפה.

14. במבחן טענות הצדדים בעניין ההפרה הנ"ל לא מצאתי את נימוקי המשיבה משכנעים.
המבקש ציטט בעיקרי הטעון את קביעותיו המפורשות של ד"ר ליברטי, מומחה בתחום האורתופדיה, מיום 25.12.15 על פיהן מדובר בממצא אקראי וכי אין מניעה מהמשך שימוש בתעודה רפואית סוג I שבידו.

מבלי לקבע כי היה בכוונת המשיבה להסתיר את המסמך, כטענת המערער, אזי לא היה חולק כי הייתה מודעת לממצאים אלו ולא הציגה ראיה מפריכה בעניין . נוכח קביעותיו המפורשות של ד"ר ליברטי, מיום 25.12.15, קשה להלום כיצד עמדת המשיבה נותרת בעינה בהסתמך על דברי המערער במכתבו מיום 21.12.15, ימים ספורים קודם לכן. ודוק: המערער הוא מדריך טיס ומן הסתם אינו בקיא בענייני רפואה ולבטח בתחום הרפואי הדורש מומחיות כמו זו של ד"ר ליברטי. דברים אלו בדבר העדר מומחיות נדרשת של המערער אשר לכאבי הגב מהם סבל, טיבם, טבעם ומקורם, יפים גם לנציגי המשיבה שביקשו "כמוצאי שלל רב" להשתמש במינוח בו בחר המערער להתייחס לאותם כאבי גב שחש, כאשר אך ימים ספורים לאחר מכן, הובאו בפניהם קביעותיו של בר-סמכא מקצועי - ד"ר ליברטי.
למעשה במה שרואים נציגי המשיבה בעניין זה כ"שינוי גרסה" של המערער, יש לראות "דיוק גרסה" על ידי בעל הסמכות המקצועית-רפואית להעריך כדבעי את הכשירות הרפואית של המערער להחזיק ברישיונו.
למעלה מן הצורך יצוין ,כי ספק באם הסמכות לקביעת קיומה של הפחתת כשירות בריאותית כלשון תקנה 66 ,נתונה בידי מנהל המשיבה בלא שיסתייע בחוות דעת רפואית בעניין.

בנסיבות שתוארו לעיל, לא ברור מדוע במסגרת מה שכינה ב"כ המשיבה "ההודעה המתוקנת" מיום 26.12.16 (בדבר כוונה לנקוט פעילות אכיפה כלפי המערער מצד המשיבה), דבק מנהל המשיבה בעמדה כי המערער הפר, בין היתר, גם את תקנה 67(א) בתקנות הרישיונות, בכך שלכאורה השתמש בזכויות רישיון הטיס שלו ב- 21 טיסות, על אף שפקע לכאורה תוקפה של התעודה הרפואית.
מצאתי אפוא כי החלטת מנהל המשיבה להטיל על המערער בנסיבות אלה עיצום כספי בגין ההפרות כאמור - אינה סבירה כאשר בפני מנהל המשיבה עמד כבר במועד הטלת העיצום הכספי הנ"ל המסמך בו קביעותיו האמורות, הברורות והמפורשות של ד"ר ליברטי, שלא נסתרו.
לפיכך, אני מורה על ביטול העיצום הכספי שהוטל על המערער בגין ההפרות הנטענ ות של תקנה 67(א) בתקנות הרישיונות.

סיכומו של דבר

15. לאור האמור ,אני מורה כדלקמן:

א. הערעור מתקבל חלקית, במובן זה שאני מקבלת את עמדת המערער ביחס להפרות הנטענות של תקנה 67(א) בתקנות הרישיונות ומורה על ביטול העיצום הכספי שהוטל בגינן.

ב. אין מקום להתערבות בהחלטה בדבר הפרת תקנה 141(5) בתקנות הטיס ע"י המערער בכך שאפשר לחניך לבצע 22 טיסות יחיד מבלי שרישיון המתלמד של החניך נחתם כדבעי .
ג. מנהל המשיבה ישלים ההחלטה בעניינו של המערער בתוך 30 יום בנוגע ליישום תקנות ההפחתה בכל הנוגע לעיצום שהוטל על פי תקנה 141 (5).

אין צו להוצאות בנסיבות.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.