הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 19

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

דינה מקרנץ-פיש

נגד

נתבעים
1.יקיר דיין
2.גיא חיי
3.הרצל דיין
4.מרים חיי

פסק דין

רקע
1. בפני תביעה שטרית, בסך 15,662 ₪, שהתחילה את דרכה בהוצאה לפועל (תיק 522343-04-15), עת הגישה התובעת לביצוע שטר חוב בסך 15,000 ₪, שעשו הנתבעים 1-2 (להלן – "יקיר" ו"גיא", בהתאמה) בערבות הנתבעים 3-4, בקשר עם חוזה שכירות בין התובעת לבין הנתבעים 1-2. הנתבעים הגישו התנגדות, רשות להתגונן ניתנה, ונשמעו ראיות. עתה יש להכריע, מאחר שאין חולק שהשטר ניתן על תנאי, אם התנאי אכן התקיים, לאמור: אם הותירו אחריהם הנתבעים חובות או נזקים, שלשם פרעונם ותיקונם הופקד השטר בידי התובעת.

הטענות והתצהירים
2. בהתנגדות טענו הנתבעים (יוער, כי כמקובל במקרים כאלה, בעלי הדין הפעילים היו רק עושי השטר, השוכרים, הנתבעים 1-2), כי הם חסרי ניסיון, וזוהי עסקת השכירות הראשונה שלהם. הם שכרו את הדירה על פי חוזה שהוצג להם במעמד החתימה, בלא שניתנה להם הזדמנות לעיין בו כדבעי. הבניין היה ישן, ותכולת הדירה היתה ישנה, אולם הדירה עצמה היתה צבועה, ועל כן לא ניתן היה להבחין בפגעי הרטיבות שנתגלו לאחר מכן. הנזקים שהתגלו כללו מרצפות ששקעו, צירי דלתות ארונות מטבח שנשברו, וכתמי רטיבות. הבטחות התובעת ובעלה לתקן את הליקויים לא קוימו, אלא רק סמוך לפני פינויה בתום תקופת השכירות. התובעת ובעלה היו בדירה לפחות 10 פעמים, וראו בעצמם את הליקויים, וכאשר הציגו את הדירה בפני שוכרים בכוח, התחייבו בפניהם כי הליקויים יתוקנו. ביום הפינוי, התברר לשוכרים, כי החוזה דורש שיפנו את הדירה עד השעה 15:00, אלא שהמוביל שהזמינו ביטל את הגעתו, והם נאלצו למצוא מוביל אחר בהתראה קצרה, שהסכים לפנות את מיטלטליהם באותו יום, בשעה מאוחרת מעט יותר. הנתבעים הודיעו לתובעת, וזו סרבה להמתין שעתיים, פרצה את הדלת, ופינתה את חפציהם מהדירה. זמן מה לאחר מכן שלחה לנתבעים מכתב דרישה, ובו פרטה נזקים שאין להם יד ורגל עמם, לרבות תיקונים שעלותם נדרשה על פי הערכה בלבד. הנתבעים הדגישו, כי צבעו את הדירה לפני שעזבו אותה.

3. כבר בחקירתם בהתנגדות, נתגלו מספר בקיעים בחלק מגרסה זו, כמו למשל אישור הנתבעים, כי קיבלו לידם עותק מנוסח ההסכם בדואר אלקטרוני, לפני שנפגשו לצורך חתימה עליו, והיתה להם שהות מספקת לעיין בו, אם כי לדבריהם לא עיינו בו מחמת חוסר ניסיון. הם אישרו, כי לא צבעו את החלקים בדירה שהיו רטובים, וסיפרו כי צבעו אותה בעצמם.

4. לאחר שניתנה רשות להתגונן, הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית מטעמה, ואילו הנתבעים הסתפקו בתצהירים שתמכו בהתנגדות. עדי התובעת כללו, לבד מהתובעת עצמה, את בעלה, מר גדי פיש (להלן – " גדי"); איש התחזוקה, מר יעקב פטיטו (להלן – " השיפוצניק"); השוכר שנכנס לדירה בעקבות הנתבעים, מר ניר אברהם (להלן – " השוכר החדש"); והנגר, מר צחי ג'דע – אם כי תצהירו של זה האחרון נמשך, באשר הוא לא התייצב להיחקר עליו בישיבת ההוכחות.

5. התובעת סיפרה בתצהירה, כי ניתנה לנתבעים הזדמנות לעיין בהסכם, והם אף ביקרו בדירה, שהיתה צבועה ובמצב תקין וטוב, ולא הופעל עליהם לחץ לחתום. לדבריה, פנו במקרים בודדים בלבד במהלך תקופת השכירות בדיווח על תקלות קלות, ואלה תוקנו מייד ע"י גדי, בעלה; ומאידך, מעולם לא פנו בתלונה על רטיבות, וגם מעיון בחשבונות המים (שלא שולמו ע"י הנתבעים באופן סדיר) עולה כי לא היתה צריכת מים מופרזת או תמוהה, העשויה להעיד על נזילה. עוד סיפרה, כי סמוך לפני תום תקופת ההסכם גילה גדי כי המרצפות בסלון שקעו, וחומר המילוי ("רובה") שביניהן נעלם, ו מהנתבעים שמע, כי הם הציפו את הדירה (במהלך שטיפתה). במעמד מתעניינים בדירה, לקראת תום תקופת השכירות, הודיעו הנתבעים על סירובם לצבוע את הדירה. לאחר הפינוי גילו מרצפות נוספות ששקעו, באזור שהיה מוסתר ע"י מיטת אחד הנתבעים. הנזקים הצריכו את התובעת לעכב את כניסת השוכרים החדשים במספר ימים, ולשפותם במספר ימי שכירות בלא תשלום. פינוי הדירה התאחר מהמוסכם בכמה שעות, ומפתחות הדירה מעולם לא נמסרו לתובעת. התובעת מפרטת גם את נזקיה, כדלקמן: 5 ימי שכירות – 600 ₪; תשלום לשיפוצניק – 3835 ₪ (צורפה חשבונית) ; חשבון מים שלא שולם – 111 ₪ (צורפה קבלה) ; פיצוי מוסכם על אי תשלום חשבונות – 200 ₪; החלפת 2 צילינדרים – 800 ₪ (צורפה חשבונית) ; וכן תיקונים שטרם בוצעו מחמת העדר תקציב – 14,495 ₪ (נזקים לרהיטים – 8,541 ₪; ארון אמבטיה – 1,274 ₪; החלפת 4 דלתות – 4,680 ₪); הוצאות משפטיות – 6,358 ₪ (צורפו קבלות – הסכום כולל גם את אגרות פתיחת תיק ההוצל"פ וההשלמה עקב העברה לביהמ"ש) . סה"כ הנזקים – 26,399 ₪ (בתצהיר נכתב בטעות 26,414 ₪).

6. גדי נתן תצהיר מקביל, בו חזר על עיקרי הדברים בגוף ראשון. השיפוצניק הצהיר, כי מצא נזקי רטיבות בקירות ותיקן אותם (צביעה במקומות מסוימים, והחלפת קטעי גבס במקומות אחרים), וכן מרצפות שקועות. עוד מצא נזקי רטיבות לחלקן התחתון של 4 דלתות, אולם לא החליף את הדלתות. הוא אישר את הסכום ששולם לו. השוכר החדש הצהיר, כי ביקר בדירה לקראת שכירתה, ומצאה מלוכלכת ומלאת נזקי רטיבות. גדי הבהיר לו כי באחריות השוכרים לתקן את הנזקים, ואילו הם התריסו כי יבצעו תיקונים קטנים, אך לא יצבעו את הדירה. ביום הפינוי המיועד חזר השוכר החדש וגילה כי דבר לא תוקן או נוקה, פסולת מושלכת ובדירה חפצים. לדבריו התפתחו חילופי צעקות מבישות מצד הנתבעים, והוא התכוון לבטל את ההסכם, אולם חזר בו ורק דחה את כניסתו לדירה.

העדויות
7. בישיבת ההוכחות נחקרו כל המצהירים (לבד מהנגר, כאמור לעיל, שתצהירו נמשך), וראשונים העידו אלה שאינם בעלי דין.

8. השיפוצניק העיד על הנזקים שראה, ומיקד את הרטיבות בקיר שבחדר השינה, ליד האמבטיה, וכן בקירות הגבס, שם תיאר ריקבון בגובה של 30-40 ס"מ מהרצפה. הוא סיפר כי התיקון כולו ארך כ-4 ימים. הוא הסביר את העדרם של תצלומים בכך שהוא מסתובב עם טלפון "כשר", שאינו כולל מצלמה. הוא נמנע מלהביא עמדה באשר לגורם לרטיבות.

9. השוכר החדש חזר וסיפר על הליקויים שראה כשהגיע לדירה, ועל ההבטחות שקיבל מגדי שאלה יתוקנו. הוא עמד על כך שליקויים אלה לא תוקנו עד ליום פינוי הדירה ע"י הנתבעים, שהוא ערב כניסתו המיועדת של השוכר החדש, אלא רק לקראת כניסתם בפועל, חמישה ימים לאחר מכן – למעט הדלתות שהיא "אכולות במים", כמו גם הגבס.

10. התובעת נשאלה מדוע, לאחר שראתה את הדירה זמן מה לפני פינויה, בעת שהציגה אותה לשוכרים פוטנציאליים, בהעדרם של הנתבעים, לא התריעה על ליקויים, והסבירה, כי אז לא ראתה אותם, שכן חלקם הוסתרו על ידי רהיטים, ובחלקם לא הבחינה. היא הכחישה כי זרקה את חפצי הנתבעים מהבית, אם כי אישרה כי בין 17:00 ל-18:00 באותו יום כן פינתה את חפציהם. היא הכחישה כי הציעה לנתבעים ליישב את המחלוקת בתשלום 400 ₪, אם כי הודתה שבתחילה סברה שמדובר בנזקים שאפשר לתקן בכמה מאות שקלים. היא אישרה כי ראתה סימנים שנעשו עבודות צביעה, אולם תארה זאת כ"צבע מרוח בסלון", בעוד יתר החדרים לא נצבעו. לדבריה, הדירה שופצה "מהיסוד" לפני שנמסרה לנתבעים, לרבות יציקת רצפת בטון מתחת לריצוף.

11. גדי אישר בחקירתו, כי במהלך השכירות נקרא לטפל בחוסר של "רובה" בין מרצפות, ועשה כן בעצמו ובעזרת פועל מטעמו, אולם לא הצליח לטפל בבעיה בכללותה, בשל ריבוי המקומות המדוברים. הוא הסביר, כי היה מוכן לבצע תיקונים אלה, למרות שסבר שהשוכרים אמורים לעשות זאת, משום שאינו איש מדון, ולא חיפש לתבוע. הוא סיפר, שכשהציג את הדירה לשוכרים פוטנציאליים, אכן לא הבחין בנזקים בקירות, שכן לא נכנס לתוך החדר ולא בחן אותו, בשל כיבוד פרטיותם של המתגוררים במקום, ואף התמקד במעקב אחר המתעניינים, שכן מדובר בזרים הנמצאים ליד רכוש של הנתבעים עצמם. הוא הכחיש כי טען שהיתה רטיבות בכל הדירה, ואישר כי לא מדובר על בעיה בכל רחבי הדירה.

12. ב"כ התובעת מיעט בחקירת הנתבעים, לאור חקירתם בדיון בהתנגדות, ולמעשה גיא לא נחקר בכלל, למעט שאלה טכנית.

13. יקיר הודה שבשעה היעודה לפינוי הדירה עדיין לא רוקנו אותה הנתבעים. הוא טען כי במהלך תקופת השכירות הלין על רטיבות בדירה, אם כי אישר כי אין בידיו אסמכתא לכך. הוא אישר גם, כי לא החזיר את המפתחות, אך הסביר זאת בהתנהגותם של התובעת ובעלה, שהוציאו את חפציהם מהדירה, וכן כי התנה את החזרת המפתחות בקבלת שטר החוב.

ניתוח והכרעה
14. דין התביעה להתקבל.

15. מושכלות יסוד הן, כי כשעוסקים בשטר על תנאי, נטל הראיה כי לא התקיים התנאי רובץ על הנתבע. אמנם, כאשר התובע על פי השטר מפרט את גרסתו לזכותו העומדת בבסיס סכום השטר, כי אז עליו להוכיח את גרסתו, אולם במקרה זה, מאחר שלמעשה אין חולק באשר למצב הדירה בעת שנמסרה לנתבעים, וגם לא באשר למצבה בעת שהוחזרה לתובעת (למעט ב חלק מפרטי הנזקים עצמם), לעניין רטיבות בקירות, שקיעת מרצפות, וכיו"ב, וכן באשר לאי-פינוי הדירה בשעה הקבועה בחוזה, ואי-החזרת המפתחות, הרי שעל הנתבעים-השוכרים, שבחזקתם היתה הדירה במשך השנה שקדמה למועד הרלוונטי, ושאישרו שמצבה היה טוב כשקיבלו אותה, להוכיח כי לא הם גרמו לנזק המדובר.

16. אין בידי הנתבעים ולו תחילתה של ראיה כזו. עדותם-שלהם אינה מספקת, באשר אין הם אנשי מקצוע, ואין להם הידע והמומחיות הנחוצים על מנת לקבוע, מהו הגורם לרטיבות ולשקיעת המרצפות. הם אמנם מכחישים כי התנהלו בדירה באופן שאינו סביר (למשל: התזת מים פרועה על הקירות, או השארת ברזים פתוחים, או הצפה לא מקובלת של המרצפות), אולם בכך לבד אין די. מאחר שאין חולק כי הם ידעו על הנזקים, לפחות חלקם הגדול, לפני שעזבו את הדירה, היה עליהם לתקנם או להביא איש מקצוע מטעמם שיוכל לבדוק את הליקויים ולשכנע, כי מדובר בבעיה מבנית, שהאחריות לה היא על המשכיר.

17. בפי הנתבעים טענות (חלקן מוצדקות) הנוגעות לאופן התנהלות התובעת ובעלה, ואכן, פינוי חפצי הנתבעים ע"י התובעת הוא עשיית דין עצמית, שאינה מותרת על פי דין – אולם קדמה לה הפרת ההסכם ע"י הנתבעים, בכך שלא פינו את הדירה בשעה היעודה, ולא החזירוה למצבה הקודם עד אותה שעה. הנתבעים אמנם הסבירו זאת, באיחור של המוביל, אולם לבד מכך שניתן היה לצפות לפניה שלהם אל התובעת, ובקשת ארכה של שעתיים – ולא נטען כי כך עשו – הרי שלמעשה, לפי העדויות הדירה גם לא היתה במצב קרוב לכפי שאמור היה להיות בשעת החזרת החזקה, וספק אם יש ממש בהסברם להפרה האמורה. בכל מקרה – אין בהתנהלות התובעת, כשלעצמה, כדי להצדיק את אי מסירת המפתחות, ולבטח שאין בה קשר כלשהו להפרת חובת הנתבעים לפנות את הדירה, ולהחזירה למצב הקודם.

18. לשון אחרת, ולסיכום: אין חולק, כי הנתבעים קיבלו לידיהם דירה במצב תקין ונאות, כפי שאף אישרו בחתימתם על ההסכם. אין גם חולק, כי לא החזירו דירה במצב זה, חרף התחייבותם בהסכם. אין בפי המבקשים ראיה להסברת מקור הליקויים והנזקים שנותרו בדירה – ולפיכך יש לראותם כמי שבהתנהגותם גרמו להיווצרותם של אלה.

19. יש לראות, אפוא, את המבקשים כמי שאחראים להשבת הדירה לקדמותה ולפיצוי התובעת בעבור הנזקים שנגרמו לה עקב מחדלם בעניין זה.

הנזקים
20. מאחר שהתובעת פרטה את הנזקים האמורים, חל עליה הנטל להוכיח את נכונותם. עיון בהם מגלה, כי למעט אחד, כולם הוכחו כדבעי: הוצאות המשפט, 5 ימי השכירות, התשלום לשיפוצניק, חשבון המים, הפיצוי המוסכם על אי-תשלומו והחלפת הצילינדרים – גובו כולם בקבלות או חשבוניות, או נטועים בהוראה מפורשת של ההסכם (יוער לגבי הוצאות המשפט, כי ההסכם כולל סעיף מפורש של שיפוי מלא, ולפיכך, יש לחייב את הנתבעים במלוא ההוצאות הריאליות, אולם הדבר יבוא לידי ביטוי בעת פסיקת הוצאות ההליך). בנוסף על אלה, ניתנו הצעות מחיר עבור החלפת ארון האמבטיה (טופס הצעה מחנות רלוונטית) ו-4 הדלתות (בתצהירו של השיפוצניק, כאשר על נקודה זו הוא לא נחקר). רק תיקון הנזקים לרהיטים לא התבסס על ראיה לבד מתצהיריהם של התובעת ושל גדי (למעשה, ההצעה מבוססת על תצהירו של הנגר, מר ג'דע, אך זה כאמור לעיל הוצא מהתיק, ולפיכך לא נכלל בחומר הראיות).

21. מכל מקום, הנזקים המוכחים לבדם (בלי תיקון הנזקים לרהיטים) מסתכמים ביותר מאשר סכום השטר, ולפיכך, דין התביעה להתקבל במלואה. עם זאת, בשים לב לסכום ההוצאות המשפטיות שכבר נכלל בתוך סכום התביעה, ולסכום ההוצאות שהתווסף עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל, אינני עושה צו להוצאות, למעט החזרת הוצאות העדים והשלמות האגרה.

תוצאה אופרטיבית
22. אני מקבל, אפוא, את התביעה במלואה, באופן שיראו את ההתנגדות כאילו נדחתה, ועוד אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סכומים אלה: 159 ₪ ליום 14.1.2016 (השלמת מחצית ראשונה של האגרה); 377 ₪ ליום 7.7.2016 (מחצית שניה של האגרה); 1,000 ₪ ליום 3.4.2017 (הוצאות העדים); כל הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהמועד הנקוב לצד כל אחד ואחד מהם, ויתווספו על החוב בתיק ההוצאה לפועל (תיק 522343-04-15). הליכי ההוצאה לפועל בתיק האמור יחודשו, ככל שלא ייפרע החוב תוך 30 יום.

מאחר שהנתבעים אינם מיוצגים אני מעמידם על זכותם להגיש ערעור על פסק-דין זה, תוך 45 יום, לבית המשפט המחוזי מרכז.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לנתבעים ולב"כ התובעת.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ח, 19 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.