הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 18

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

אביגיל עטיה

נגד

נתבעות
1.נציגות בית משותף יוניצמן 2 תל אביב
2.מנדל זינגר (מנדי שערים אוטומטיים)

פסק דין

1. בפני תביעה כספית, בסך 6,695 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת, כתוצאה מפגיעתו בה של שער חשמלי (שפתיחתו וסגירתו הן מצד לצד) בכניסה למתחם המוחזק ע"י הנתבעת 1. הנתבע 2 הוא מי שנתן שירות מעת לעת לשער, לפי הזמנת הנתבעת 1.

2. כתבי הטענות הם פשוטים, וכך בסופו של דבר גם טענות הצדדים. על פי כתב התביעה, ניסתה התובעת להיכנס למתחם המדובר, ביום 15.7.2013, כאשר השער נסגר ופגע ברכבה. כתב ההגנה של הנתבעת 1 טוען, כי התובעת ניסתה במחטף להיכנס למתחם בשעה שהשער כבר היה בסגירה, ולכן נפגעה בשל רשלנותה, זאת כפי שמעידים סרטי צילום של מצלמות האבטחה (יוער, כי סרטים אלה הוצגו, בסופו של יום, רק בישיבת ההוכחות). ואילו הנתבע 2 טוען, בכתב הגנתו, כי לא התקין את השער, ואף אינו נותן לו שירות שוטף, אלא רק שירות לפי קריאה; כי הקריאה האחרונה שהיתה עובר ליום התאונה היתה ביום 14.1.2013 (כחצי שנה לפני האירוע), וכי במקרה המדובר לא נקרא לתת שירות, ואינו יודע את הנסיבות שגרמו לתאונה.

3. 3 עדים נחקרו בישיבת ההוכחות. התובעת עצמה סיפרה שהגיעה למתחם החניה המדובר, לא ידעה כיצד לפתוח את השער, יצרה קשר עם האדם שאותו התכוונה לבקר, ראתה את השער נפתח, התמהמהה מסיבה אזוטרית (לדבריה, בתה – שהיתה ברכב – התריעה על חתול שהיה לפניהם), ואז נכנסה, אלא שאז נסגר עליה השער. היא ניסתה להשתחרר מלחץ השער בנסיעה אחורה וקדימה, עד שהשער נפתח. היא העידה גם, שלא היתה מעורבת בבדיקת הרכב ע"י שמאי (יוער, כי לפי דו"ח השמאי נבדק הרכב 6 ימים לאחר הארוע, בחצרי התובעת, ולפי תמונות הנזק, נפגע הרכב בצדו הימנית, כולל שבירת מראת הצד).

4. נציג הנתבעת 1 העיד כי זה מקרוב מונה לנציגות הדיירים, כי לא היה מעורב בהתקנת השער או המנגנון שלו, ולא כיהן בנציגות בעת הארוע, ולמעשה לא היה יכול לשפוך אור על המחלוקת, כלל, למעט אינדיקציות שתמכו בטענת הנתבע 2, כי לא היה בחוזה שרות עם הנתבעת 1.

5. יודגש, כי מי שהיתה בנציגות הדיירים בתקופה הרלוונטית הוזמנה להעיד ולא התייצבה.

6. הנתבע 2 העיד, כי מעת לעת נקרא לטפל בשער, אך לא נתן לו שירות שוטף (זאת חרף היות שלט הנושא את שם עסקו מוצב ע"ג השער עצמו), ואף לא נקרא לטפל בשער לאחר הארוע המדובר. הוא סיפר עוד, כי העינית של הגלאי, האמור לשלוט על השער ולהביא לעצירתו במקרה של גוף הנמצא בדרכו, נמצאת במרחק של כ-18 ס"מ מקו השער, וכי השער ממתין מספר שניות ידוע (לרוב, בשערים בגודל כזה, כ-5 שניות) לאחר פתיחה מלאה לפני שהוא מתחיל להיסגר, ועוד, כי במהלך סגירתו, אם קולט הגלאי תנועה, מופעל מנגנון עצירה של השער, לפני פתיחה חוזרת, אולם לשער עצמו יש זמן תגובה לפני עצירה מלאה, שכן עליו להאט את תנועתו עד לעצירה המלאה, ועצירה זו אינה מיידית.

7. כאמור, הוצגו והוגשו גם סרטונים של מצלמות האבטחה, האחת שצילמה מכיוון אחורי רכב התובעת, האחת מלפניו (ומעט מימינו), והאחרונה משמאלו, שם מתמקדת המצלמה בנהג הרכב המתקרב לשער ומשתמש בקודן הפתיחה או במערכת האינטרקום. ממצלמות אלה ניתן לשחזר די בברור את אשר התרחש, למרות שמדובר בשעת לילה, ואורות רכב התובעת מסנוורות את המצלמה ומונעות מבט נקי אל מלוא ההתרחשויות.

8. העולה מהסרטונים הוא זה: השער המדובר הוא למעשה שער הזזה חשמלי כפול, משני צידיו של עמוד הפרדה: אחד מיועד לכלי רכב היוצאים מהמתחם, והאחר לכלי רכב המגיעים אליו. למראה עין, כל אחד מהשערים בקושי רחב דיו כדי לאפשר מעבר משאית, ואינו רחב בהרבה מרכב פרטי. התובעת הגיעה אל השטח שלפני השער (המיועד לנכנסים), כשהיא ממוקמת מעט ימינה מהרצוי, ועל כן מרוחקת מעט מהאינטרקום המצוי בשמאל הדרך (באזור העמוד שמפריד בין שני השערים), וקרובה אל הקצה הימני של מִפְתח השער. על מנת להגיע לאינטרקום, נאלצה להתיר את חגורת הבטיחות, לפתוח את הדלת, ולרכון החוצה בכמחצית גופה. היא יצרה קשר עם מאן דהוא, ולאחר מכן חזרה פנימה אל הרכב. בשלב זה כבר החל השער להיפתח. התובעת סגרה את הדלת וחגרה חגורת בטיחות, והחלה בתנועה קדימה. השער, שהשלים את פתיחתו, החל לנוע לכיוון סגירה לאחר כ-10 שניות (יודגש, כי ניתן להבחין בתחילת התנועה חזרה אם מתמקדים בפינה השמאלית-עליונה של סרטון המצלמה הקדמית, שם ניתן לראות בין השיחים את תנועת סורגי השער, למרות האור המסנוור שאינו מאפשר לראות את אזור קדמת הרכב). בשלב זה עוברת חזית רכב התובעת את קו השער, והרכב נעצר. כמעט ללא ספק מדובר בעצירה בשל פגיעת השער ברכב. רכב התובעת נע מעט אחורנית, ולאחר מכן מעט קדימה, ואז נפתח השער והרכב נכנס אל המתחם.
9. המסקנה, אפוא, היא כי התובעת השתהתה כ-10 שניות מרגע שהחל השער להיפתח ועד שהתקדמה, וכי נכנסה כדי חצי מטר לערך מאורך הרכב, קודם שנפגעה. יש להדגיש, כי נוכח מיקום רכב התובעת ימינה ממרכז הדרך, לא היה השער צריך לנוע הרבה לפני שפגע בו.

10. עפ"י תמונות הנזק, הרכב נפגע גם בכנף הימנית-קדמית (אזור קשת הגלגל, שם ניכרת פגיעת מעיכה), וגם בדלתות הצד (שם ניכר שפשוף), וביניהם נשברה גם מראת הצד.

11. כאמור בפתח הדברים, התובעת טוענת, כי השער בא בגדרו של דבר המעיד על עצמו, וכי על כן הנטל להוכיח שלא היתה התרשלות רובצת לפתחה של הנתבעת 1, וכן, כי בכל מקרה הנזק נגרם עקב רשלנות באחזקת השער או בתפעולו, מצד הנתבעת 1, האחראית עליו. הנתבעת 1 טוענת, כי הרשלנות היתה של התובעת, שהחלה לנסוע כשהשער כבר החל להיסגר, וניסתה לעבור בו (ובפיה עוד טענות רבות כרימון, ואשר רובן המכריע אינו דורש התייחסות, באשר אין בו ממש והוא חורג מגדרי המחלוקת הכנה) , ואילו הנתבע 2 טוען, כי לבד מכך שהרשלנות היתה של התובעת, הרי שבכל מקרה לא ניתן לייחס לו כל רשלנות שהיא, באשר לא נתן שירות שוטף לשער ולא התקינו.

12. כבר בפתח הדיון, דומה שאכן יש לדחות את התביעה ככל שהיא מופנית כלפי הנתבע 2, ואין מקום להרחיב את הדיבור. אמנם, ניתן לטעון ששלט הפרסום של עסקו, המוצב על השער, מעיד על מתן שירות לשער, אולם אין כל הכרח כי מדובר בשירות שוטף, ובכל מקרה, ברי כי מתן שירות כזה לא הוכח, אלא להפך: דומה כי הוכח שלא ניתן שירות כזה, הן בעדויות נציג הנתבעת 1 והנתבע 2 בעצמו, והן במעט המסמכים הרלוונטיים שהומצאו.

13. מצב הדברים שונה בעליל לגבי הנתבעת 1, שכן אין ספק שלה אחריות, כבעלים, על תקינות השער המשמש עוברים ושבים (גם אם אלה בעיקר דיירי המתחם, שכן גם נותני שירותים ואורחים נכנסים, או עשויים להיכנס, דרך השער). לא הובא כל ראיה כי השער עצמו אינו תקין, או כי המנגנונים הרלוונטיים בו לא פעלו כהלכה. לא הובאה עדות מומחה שבדק את השער, או כל ראיה אחרת בכיוון זה.

14. אלא, שדומה שבדין טענה התובעת, כי חל בענייננו סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הדן בחובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו. לתובעת עצמה אין ידיעה מה למעשה גרם לסגירת השער, והשער עצמו מצוי בשליטה מלאה של הנתבעת 1. בנוסף, ועל פני הדברים, האפשרות שלא ננקטה לגבי השער זהירות סבירה, מסתברת יותר מאשר ההפך. לפיכך, עובר נטל הבאת הראיות אל הנתבעת 1, להראות כי נקטה אמצעי זהירות סבירים בתפעול השער.

15. התובעת נמנעה מלהביא ראיה קונקרטית בדבר אופן הטיפול השוטף בשער, בכך שהעיד עד שאינו רלוונטי לזמנים המדוברים. ממילא, גם מעדותו עולה כי אין גוף הנותן שירות שוטף להבטחת תקינות השער, משל אמרה לעצמה הנתבעת 1, כי כל עוד לא ארעה תאונה, או נתגלתה תקלה – אין צורך בבדיקת השער.

16. בפועל, עינינו הרואות, כי לאחר המתנה לא ארוכה של נהג, מתברר כי אין בעצם תנועת רכבו אל תוך קו תנועת השער כדי לעצור את תזוזתו במהירות המניחה את הדעת. זאת ועוד, ואולי למעשה מדובר רק ביתר פירוט, מראה עיניים מלמדנו, כי נוכח המפתח הצר, יחסית, לא נדרשת תנועה רבה של השער עד לפגיעה ברכב, ועל כן, גם אם המנגנונים, כשלעצמם, עובדים כפי שתוכננו לעבוד, הרי שתפקוד תקין באמת של השער (והמנגנון המפעיל אותו) הוא כזה, שימנע פגיעה ברכב תוך זמן תגובה קצר ככל האפשר. יכול ומרחק הגלאי מהשער ישפיע; יכול וזמן התגובה של השער; יכול ויש מקום להוסיף התראה, במתכונת של צליל או אור, שילמדו שהשער מתחיל לנוע גם בשעת לילה; ויכול והשער צריך להישאר פתוח זמן רב יותר. השורה התחתונה של כל אלה היא, שלא ניתן לקבוע ששער הוא תקין, אם אופן פעילותו הרגילה יכול לגרום נזק לבעל רכב הנוהג כאדם סביר.

17. אמנם, גם באופן התנהגות התובעת ניתן למצוא חריגה מאופן פעולת נהג סביר, אולם איני מוצא כי חריגה זו יכולה להשליך יותר מאשר על קביעת אשם תורם מסוים. אמנם, כפי שכבר ציינו, התובעת לא היתה קרובה לשמאל הדרך, ובכך הגדילה את סיכון פגיעת השער בה, והתובעת אף התמהמהה קודם לתחילת הנסיעה, ולא החלה בתנועה מייד כשהתאפשר לה לעשות כן (ואם החלה בתנועה, הרי שהתחלה זו היתה במרחק רב מדי מהשער, כך שעד שהגיעה לשער, כבר הסתיימו 10 שניות הפתיחה, והשער החל להיסגר). זאת ועוד, מהתיאור הנזכר עולה, כי מעבר הרכב את קו השער היה בזמן שהשער כבר בתנועה במגמת סגירה.

18. כשלעצמי, אני סבור, כי השתהות של 10 שניות קודם למעבר בשער חשמלי היא השתהות העולה כדי נטילת סיכון מסוימת, כשמדובר בשער אוטומטי לא מוכר למשתמש. מאידך, איני סבור שנהג אמור לעשות חשבונות של ימין ושמאל, ולשקול אם התמקמות בשמאל הדרך היא יעילה יותר או מסוכנת פחות, ומדובר בנסיבות תיק זה בחכמה שלאחר מעשה.

19. המסקנה העולה מהניתוח דלעיל היא, כי מחד גיסא, הנתבעת 1 כשלה בהוכחת העדר התרשלות מצדה, מאידך גיסא, התובעת עצמה אף היא תרמה את חלקה להתרחשות התאונה, ועל כן יש להפחית מהפיצוי שיש לפסוק לה כדי אשמה, אותו אני מעמיד בנסיבות מקרה זה על 30%.

20. בפי הנתבעת 1 גם טענות מסוימות הנוגעות לנזק, והן מתבססות בעיקרן על אי-התייצבות מומחה התובעת, שנתן את חוות-הדעת לעניין נזקיה, להיחקר על תצהירו. איני מקבל טענות אלה. הנתבעת 1 אמנם טענה, לפרוטוקול, בישיבה המקדמית, כי היא מבקשת לחקור את המומחה, אולם אמירה זו היתה בתחילתו של דיון שעוד נמשך בו הטיעון, לרבות מחוץ לפרוטוקול, ולאחריו ניתנה החלטה מפורטת, שעיקרה העברת התיק ממנגנון הדיון שהיה מבוסס על מוסכמות בענף תיקי "פח אל פח" (מוסכמות שמאז גם עוגנו בתקנות, לפחות באופן חלקי) אל מנגנון המבוסס על סדר דין מהיר. משהוחלט כך, ומשנקבע מועד לישיבת ההוכחות, שומה היה על הנתבעת 1 להודיע באופן מסודר כי היא מבקשת שעורך חוות-הדעת יתייצב להיחקר על חוות-דעתו. במאמר מוסגר אוסיף, כי ממילא לא מצאתי בכתב ההגנה טענה מסודרת החולקת על הנזק (למעט הכחשה כללית), ולא נראה כי מדובר בנקודת מחלוקת כנה.

21. התוצאה היא, שאני מקבל את התביעה נגד הנתבעת 1, בשיעור 70% מסכומה, ודוחה את התביעה נגד הנתבע 2. באשר להוצאות ההליך, הרי שהותרת הנתבע 2 במסגרת ההליך, לאחר שכבר נתקבלה הסכמת התובעת למחיקתו, היתה עקב התעקשותה של הנתבעת 1, ואגב שצוין במפורש בהחלטה שניתנה באותה ישיבה מקדמית נזכרת, כי יכול והנתבעת 1 תחויב בהוצאותיו. אני סבור שכך יש אכן לקבוע.

22. לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן:

א. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

ב. אני מחייב את הנתבעת1 לשלם לתובעת סך של 4,686 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, וכן את אגרת התביעה, נכון ליום תשלומה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. אני מחייב את הנתבעת 1 גם בשכ"ט ב"כ הנתבע 2 בסך 2,700 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום הרלוונטי ועד היום. אם לא ישולמו תוך 30 יום, ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ג. ב"כ התובעת רשאית להגיש פסיקתה לחתימתי; כך רשאי גם ב"כ הנתבע 2.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ז, 18 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.