הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 17

לפני
כב' השופטת הבכירה , רחל קרלינסקי

המערער

עואד אלעאסם

נגד

המשיבה

הוועדה לעיצום כספי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת המשיבה מיום 18.11.19 על פי סעיף 20 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס -2000.

רקע

2. ביום 10.11.19 נכנס המערער לישראל דרך מעבר הגבול בגין כשברשותו סך של 274,710 ₪ במזומן בלא שהצהיר על כך. עת שהגיע המערער יחד עם נכדו, נכנס לאולם בידוק המכס דרך המסלול הירוק ועורר את חשדו של הבודק. האחרון ביקש סיוע מכלבנים לבדוק את הנוסעים ואת רכבם, והכלב סימן את כיסו הימני במכנס המערער, שם נמצאו 5,000 ₪ ו-1,100 גינה מצרי. בבדיקת הרכב ע"י הכלבן, הכלב סימן את אזור הגלגל הימני ולאחר שהרכב נבדק יסודית נתגלו במהלך הבדיקה שתי הסלקות של כסף. האחת, בתקרת הרכב, והשנייה בכנף ימנית קדמית מאחורי הגלגל. עפ"י דו"ח התפיסה, נתפס כאמור הסכום הנ"ל בשטרות שונים של 20 עד 200 ₪.
המערער נחקר באזהרה והסביר שהוא תושב תל שבע משנת 1970 לאחר שיצא לפנסיה בשנת 2008 מהמועצה המקומית תל שבע, בה שימש כסגן וממלא מקום ראש המועצה. בחקירתו הסביר עוד, שהוא יצא עם נכדו יומיים קודם לכן לדהב ושארם א-שייח' לסוף השבוע. הוא הודה כי ברכב הוחבא ו כספים בסך של כ-275,000 ₪ במקומות שצוינו לעיל. כשנשאל למקור הכספים, ציין כי מדובר בכספי חסכונות מעבודתו שנשמרו בבנק ואח"כ בבית . לטענתו, הלווה את הכספים לקרוב משפחה עוד בשנת 2015, בהעברה בנקאית, וחלקו של החוב הוחזר לו מספר ימים קודם לכן.
המערער הסביר לחוקר כי ברשותו חוזה הל וואה או מסמך מבנק הפועלים אך חלף זאת הציג חוזה בדבר רכישת סולר ע"י אותו קרוב משפחה שבמסגרתו השיב לידי המערער סך של 60,000 ₪ בלבד. למותר לציין כי המערער התחייב להציג את חוזה ההלוואה הנטען והוא לא צורף עד כה.
בחקירתו ציין עוד , כי ביקש מבנו שיוציא את הכספים מהרכב יומיים קודם לכן ויעביר ם לביתו. כשיצא לחופשה הקצרה בסיני, כפי שהוא עושה פעמיים בחודש עם משפחה או חברים, לא בדק אם בנו הוציא את הכסף מהרכב, אלא נסע לסיני ושכח מהעניין.
המערער לא הכחיש מודעות לחובת הדיווח או כי יצא מתחומי המדינה וגם נכנס במעבר הגבול עם הסכום הנ"ל. על ההימנעות מהדיווח הסביר:

"שמעתי על זה אבל לא לקחתי את זה ברצינות, אם הייתי יודע שזה כזה רציני, אז הייתי בודק אם הכסף נשאר ברכב והייתי מצהיר עליו בפני המכס בטאבה."

3. בהמשך, ולאחר שנסתיימה חקירת המבקש נמסרה לידיו במועד שהגיע לשחרור רכבו הודעה מיום 11.11.19 על הגשת בקשה להטלת עיצום כספי (נספח ח'). בהודעה צוין מועד כינוס הוועדה שהתקיים ביום 18.11.19. על גבי ההודעה צוין בכתב יד "13.10.19 - הזימון ניתן ביד למפר, הגיע למשרד לשחרר הרכב ".
המערער שלח מכתב מיום 15.11.19 בת שובה להודעה הנ"ל ופירט נימוקיו להשבת הכספים שנתפסו ואת טענותיו בנוגע למקור הכספים מעבודה , חסכונות בבנק וקרנות השתלמות וציין כי לא ידע שהכסף שהיה ברכב עדיין מצוי בו למרות שביקש מבנו להוציאו.

4. המשיבה (להלן- "הוועדה") תארה בהחלטתה את נסיבות המקרה לרבות זימונו כדין של המערער , אי התייצבותו לפניה והעברת טיעוניו בכתב. כן פרטה את נימוקיה לאחר שקבעה לאורם כי המערער הפר את חובת הדיווח, וכי לא קיבלה את טענותיו לעניין מקור הכספים ויעדם ולא השתכנעה ש מקור הכספים הוא לגיטימי שעה ש טיעוניו לא גובו באסמכתאות למרות שניתנה לו האפשרות להמציאן. עוד צוין, כי משהופרה חובת הדיווח ומשננקט כנגד המערער הליך מנהלי שאין בצדו הרשעה בפלילים, מוסמכת הוועדה להטיל עיצום כספי על פי החוק בשיעור של עד מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין , התשל"ז -1977 או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו לפי הסכום הגבוה יותר .
בהתחשב בהיקפה הכספי של ההפרה ואי קבלת גרסת המפר לעניין מק ור ויעד הכספים החליטה הוועדה להשית על המערער עיצום כספי בגובה כל הכספים התפוסים.

הטענות

5. המערער העלה טענות דיוניות ומהותיות כנגד החלטת הוועדה, ולטענתו בשל הפגמים בעבודת הוועדה ובהחלטתה, יש מקום להורות על ביטול ההחלטה הנ"ל.
בין הטענות הדיוניות טען שהוועדה הפרה את חובתה שבסעיף 5 לתקנות איסור הלבנת הון לעריכת פרוטוקול כדין. לטענתו, המסמך הנחזה להיות פרוטוקול אינו ממלא אחר דרישות הדין בהעדר תיעוד מלא ובהעדר שיקוף נאות את שהתרחש בדיון.
עוד טען, כי המערער לא זומן כדין לדיון בוועדה, וכך נפגעה זכות הטי עון שלו.
לגופה של החלטה, נטען כי היא לוקה בהעדר הנמקה, הן ביחס לשיעור העצום הגבוה שהוטל והן באשר להטלת העיצום ב גובה הסכום שנתפס במלואו לאלתר ללא אפשרות פריסתו לתשלומים. יתרה מזו, שיעור העיצום הכספי שהוטל אינו סביר בהיותו חריג במידה משמעותית מעיצומים שהוטלו על מפרים אחרים. כמו כן התעלמה הוועדה לטענתו מנסיבותיו האישיות והכלכליות של המערער שהוא אדם מבוגר שבכל חייו כיהן במשרות ציבוריות ואשר עוד טרם נת פס הכסף דיווח על הימצאותו ברכב. לדידו הוועדה התעלמה גם מנסיבות המקרה של אדם היוצא לטיול בן יומיים עם נכדו ושלא היו מודע שכספו נמצא ברכבו כתוצאה מבלבול הטמון בתרופות שהוא נוטל.

6. בעיקרי הטיעון של המשיבה נטען כי הוועדה שקלה את כל הטענות כפי שהונחו בפניה, שעה שהמערער בחר שלא להתייצב לדיון ושלח כתב טענות קצר מטעמו. הוועדה שקלה את היקפה הכספי של ההפרה, את העובדה שהכספ ים הוסלקו באופן המעורר ספק בנוגע למקורם ויעדם, את העובדה שהמערער היה מודע לחובת הדיווח ונמנע מלעשות כן, תוך זלזול בחובה הנ"ל. הוועדה שקלה לקולה את העובדה כי מדובר בהפרה ראשונה, על כן נמנעה מהטלת תקרת העיצום הכספים עפ"י החוק בגובה של עד פי 5 מהסכום שלא דווח עליו.
ב"כ הוועדה הדגיש, כי לנוכח מהות ההליך התערבות ביהמ"ש היא מצומצמת ולא נמצאה במקרה דנן טעות חמורה או פגם היורד לשורשו של עניין. ולכן עפ"י שורת מקרים ארוכה שצוטטה, יש להגיע למסקנה כי דין הערעור להידחות.

דיון

7. למקרא כל המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, עיקרי הטיעון וטענותיהם בדיון שבמעמד הצדדים , מצאתי לקבל את הערעור חלקית ,אם כי לא מצאתי בסיס לפסל את החלטת הוועדה בשל ה טענות המקדמיות-דיוניות שהועלו ע"י המערער.

טענות דיוניות

8. חלק לא מבוטל של טענות המערער הן דיוניות כמו בנוגע לאי זימונו לדיון, אי העמדתו על חומרת ההפרה, אי עריכת פרוטוקול כדין, והעדר הנמקה.
הטענה בדבר ניגוד עניינים של יו"ר הוועדה המכהן בו זמנית בתפקיד מעין שיפוטי, והן כראש היחידה החוקרת והמבצעת, נזנחה בהמשך.

הזימון לדיון
9. שוכנעתי כי המערער זומן כדין וטענת המערער בדבר העדר קבלת ההודעה (נספח ח') הופרכה בעצם הצגת המענה ששלח לוועדה .
אני מקבלת את טענת הוועדה כי בתאריך ה מצוין בכתב יד על גבי ה מסמך כמועד מסירת ההודעה (13.10.19) נפלה שגגה, וכי מועד המסירה בפועל היה בסמוך לאחר מועד המכתב (11.11.19) ולמעשה במועד שהמערער הגיע לשחרור הרכב כמצוין.
במסמך הנ"ל, הודע למערער כי עליו להגיש בכתב את טענותיו ואת בקשתו להופיע לפני הוועדה או לפריסת התשלום עד לתאריך 17.11.19 וכי כינוס הוועדה יהיה בתאריך 18.11.19.

אין חולק שהמערער לא התייצב לדיון במועד שהודע לו על כינוס הוועדה.
תקנה 5(ג) לתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי) תשס"ב -2001(להלן- התקנות) קובעת כי ה"מפר לכאורה" יגיש טענותיו לוועדה בכתב ואולם הוא זכאי להופיע בפניה כדי להשמיע טענותיו ואם לא הופיע במועד שנקבע לו, רשאית הוועדה להטיל את העיצום הכספי ולמסור לו דרישת תשלום ללא דחיה נוספת.
למקרא נספח ח', גם אם ראוי היה כי נוסחו יהיה בהיר ומפורט יותר, לא נמצא פגם היורד לשורשו של עניין ולמעשה הוא מקיים את דרישת התקנות.
המכתב מציין את עצם ההפרה ונסיבותיה, זכות המערער לטעון טענותיו לפני הוועדה בכתב ובעל פה, לפני שתחליט על הטלת עיצום כספי וכן קוימה דרישת התקנה הנ"ל בדבר ידוע זכות המפר לכלול בט יעוניו בקשה לפריסת תשלומים מסיבות שיפרט. עוד צוין המועד להגשת כתב הטענות ובקשה להופיע בפני הוועדה והפניה ברורה לעובדה כי בהעדר הופעה לפני הוועדה תהא רשאית הוועדה בהתאם לסעיף 17 לחוק, להחליט על הטלת עיצום כספי מבלי להתחשב בטענותיו. ודוק ,המערער לא ביקש להתייצב לפני הוועדה ולהעלות טיעון נוסף בע"פ.
יתר על כן ,עוד טרם פתיחת הישיבה משהתכנסו נציגי הוועדה לדיון ביום 18.11.19 טרח נציג מטעמה ליצור קשר טלפוני עם המערער, והדבר אינו שנוי במחלוקת, שאז המערער הודיע כי אינו מתכוון להתייצב לדיון. גם במעמד זה לא ביקש המערער להופיע לדיון או לדחותו למועד אחר , ועל כן נערך הדיון בהיעדרו.
עריכת הפרוטוקול
10. במעמד הישיבה של הוועדה נוהל פרוטוקול מיום 18.11.19. הפרוטוקול מפרט את שמות הנוכחים, היעדרות המערער, דברי חבר הוועדה המבקש לקבל הסבר מפורט בעניין מקור הכספים, ייעודם ונסיבות המקרה. מסקנת הוועדה בדבר הטלת העיצום ניתנה לאחר עיון בטעוני המערער בכתב וחקירתו ע"י חוקרי המכס . בסיכומו של הפרוטוקול צוין כי הודע למערער על תמצית ונימוקי החלטת הוועדה.
ב"כ המערער שיצא כנגד אופן עריכת הפרוטוקול, טען כי הפרוטוקול אינו משקף מאומה על מחשבות חברי הוועדה וטיעוניהם ואילו נימוקי החלטת הוועדה נערכו להערכתו ע"י היועץ המשפטי בלא שתנוהל ישיבה כדין ולראיה החלטת הוועדה התעכבה מאד.
ב"כ הוועדה היפנה לעובדה שהמערער נעדר מהישיבה על כן הפ רוטוקול מפרט את שנדרש במעמד כנ"ל.

11. תקנה 5(ב) לתקנות מורה במסגרת נוהלי העבודה של הוועדה כי האחרונה תנהל פרוטוקול בו ירשמו את החומר ואת הטענות שהוצגו לפניה ואת החלטותיה.
ב"כ המערער תלה יהבו בדרישה לנׅראות וחזות הפרוטוקול.
יוטעם כי גם אם נפל פגם בנראות הפרוטוקול גרידא, ולא שוכנעתי בכך, אין הדבר מהווה עילה לביטול ההחלטה, בנסיבות המקרה. מה גם שלא נפגעו זכויותיו של המערער במתן ההזדמנות להשמיע טענותיו ובפירוט כל הנימוקים שעמדו ביסוד הטלת העיצום.
אכן סדרי מינהל תקין מחייבים את הרשות המנהלית לרשום פרוטוקול המשקף את שנטען בפניה ואת החלטותיה. עיקרון זה של שקיפות מגשים את "זכות הציבור לדעת ולבחון פעולות הרשות" . עם זאת היקפה של חובת התיעוד והעדר קיומה "משתנה ממקרה למקרה על פי נסיבותיו ובהתחשב בין היתר, במהותו במאפייניו הספציפיים של הגוף המנהלי הנוגע בדבר."
[ראה עע"מ 2418/05 מילגרום נ הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (24.11.05) ]

דומה כי רישום הפרוטוקול משקף את שנוהל, במיוחד כשהדיון התקיים בהעדר המערער, כשנימוקי הוועדה נמסרו בתמצית והורחבו באופן מפורש בהחלטתה.
[ראה גם עש"א (ראשל"צ) 16/09 כהן משה נ' הוועדה להטלת עיצום כספי (14.10.09) ]

טענות מהותיות

12. לגופה של החלטת הוועדה נטען ע"י המערער כי ההחלטה לוקה בהנמקה חסרה ביחס לשיעור העצום שהוטל בנסיבות. כמו כן לא התחשבה בעובדה שבעת שהמערער הבין שטעה ,דיווח על הכספים ומקורם הוא "כשר" בניגוד למקרים חמורים פי כמה , בהתאם להפניות למקרים אחרים שפירט, בהם הוטל עיצום נמוך באופן משמעותי.

13. החלטת הוועדה נושאת שישה עמודים שביניהם מפורטים נסיבות המקרה בפירוט מלא, נסיבות החקירה של המערער, טענותיו וכן שיקולי הוועדה לקביעת העיצום.
בהחלטה צוין, כי חובת הדיווח של המפר היא חובה מוחלטת ודי בעצם הפרתה כדי לקבוע שהחובה הופרה לצורך הטלת עיצום כספי. במסגרת נימוקיה לקביעת גובה העיצום הכספי, צוין כי נשקלו היקפה הכספי המשמעותי של ההפרה, את העובדה שמדובר בהפרה ראשונה, העובדה שלא התקבלה גרסת המפר לעניין מקור ויעד הכספים ואופן הסתרתם.

14. רבות נכתב על תכליתו של חוק איסור הלבנת הון, והדרך להתמודד עם הפרתו בין היתר בהטלת חובת דיווח על העברות של כספים מתוך המדינה ו מחוצה לה.
הלכה פסוקה היא שבביקורתו של ביהמ"ש אין כדי להחליף את שיקול הדעת של הרשות המנהלת כ י אם בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המנהלי כמו חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.
[ראה עעמ 2418/05 הנ"ל , פסקה 9]

בבא ביהמ"ש לבחון סבירות ההחלטה יתן דעתו לשיקולי הוועדה, נתוני המקרה מול הכרעות שיפוטיות ומעין שיפוטיות של הוועדה עצמה.
ב"כ המערער ריכז מספר החלטות של הוועדה במקרים דומים ולטענתו עולה מהם כי המערער הו פלה לרעה בקביעת שיעור העיצום הכספי. ב"כ הוועדה לעומתו טען כי אין לגזור נוסחה מתמטית בין סכום ההפרה לסכום העיצום וכי אין להשוות בין המקרים השונים למקרה דנן. בנוסף הפנה למקרים בהם שיעור העיצום הכספי עמד בקורלציה למלא הכספים שנתפסו.

15. כשאני נותנת דעתי לנימוקי הוועדה, נראה שיש לרב השיקולים שפרטה עיגון בעובדות המקרה.
על ההיקף הכספי של ההפרה לא יכול להיות חולק, ואילו בנוגע למקור ויעד הכספים לא עלה בידי המערער גם בשלב הטיעון בערעור, להציג את מקורם לאשורו.
יתר על כן, בעדותו בביהמ"ש סטה המערער והתנער מהדברים שהעיד בחקירה באזהרה, ודוק, לא הומצא כל מסמך שהוא המצביע על הסכם הלוואה, על השבתה , על הכספים שהוצאו מהבנק או כל מסמך התומך בגרסה שמסר המערער.
גם אופן ההסלקה לא היה שנוי במחלוקת.
לטענת ב"כ המערער, אין לראות מהסתרת הכספים ברכב משום הסלקת העברתם במעבר הגבול, אלא פעולה סבירה המעוגנת בנוהג של המנויים על המגזר שעליו מנוי המערער, גם אם הוא תמוה לכשעצמו. ככל שקיים נוהג כנ"ל , אין ספק שלא הוכח כדבעי, ואין בו כדי לפטור מחובת הדיווח בעת היציאה או הכניסה לתחומי המדינה.
ראינו כי בחקירת המערער הובררה מודעותו לחובת הדיווח ועל כן, הניסיון לטעון כי הוא היה מבולבל כתוצאה מטיפול תרופתי שהוא נוטל, אינו משכנע.

16. המערער ביקש למצוא כאמור תנא דמסייע בהחלטות וב מקרים אחרים בהם נהגה הוועדה באופן אחר והטילה עיצומים כספיים נמוכים באופן משמעותי.
מעיון באסופה שצורפה לערעור עולה מסקנה כי ככל שמדובר במקרים בהם לא עלה בידי המפר לכאורה לשכנע בדבר מקור הכספים או יעדם, נקבע ע"י הוועדה שיעור גבוה של העיצום הכספי ומובן שאין ללמוד ממקרים אחרים שנסיבותיהם שונות ואינם בני השוואה.
לאחר הדיון המציא ב"כ המערער אסמכתאות מהעת האחרונה ,שפורסמו ע"י הוועדה באתר רשות המיסים. מקרים אלו דומים בשיעור הכספי עליו לא דווח ע"י המערער והעיצום בגינם נמוך מזה שהושת במקרה דנן.
ב"כ הוועדה בחר שלא להגיב ונראה שככל שיש למקרים הנ"ל רלבנטיות למקרה שלפני, יש בהם להעיד כי במקרה של הפרה ראשונה יש לקבוע את שיעור העיצום בהלימה לעובדה זו.
מבלי לגרע מכל האמור ,בהתחשב בהיקף ההפרה והתנהלותו הכוללת של המערער כמתואר , רק מול ההפרה הראשונה של המערער ,מצאתי להפחית את העיצום הכספי כך שיעמוד על סך של 250,000 ₪ בלבד.

17. לאור כל האמור, אני מקבלת את הערעור בחלקו. יתרת הכספים העודפת על הסכום הנ"ל תושב למערער.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.