הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 17

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

בוקור את לביא בע"מ

נגד

נתבעים
1.זידאני עבד אלמגיד
2.הכשרה היישוב חברה לביטוח

פסק דין

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 25.9.2016 בטירת הכרמל. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 17,951 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי ו-1000 ₪ בעבור עגמת הנפש (שנגרמה כביכול לתובעת, כתאגיד...).

2. אין מחלוקת בשאלת האחריות, באשר הן התובעת והן הנתבע 1 מודים, כי משאית הנתבעים הידרדרה אחורנית (ללא נהג בתוכה) ופגעה ברכב התובעת שחנה במקום. המחלוקת בין התובעת לנתבע 1 היא בשאלת הנזק (וספציפית – שיוך הנזק במוקד הקדמי של הרכב לתאונה זו), ו אילו בין הנתבעת 2 ליתר הצדדים המחלוקת היא בשאלת הכיסוי הביטוחי (וספציפית – זיהוי מי שנהג במשאית, והעמיד אותה במקום ממנו הידרדרה).

3. התובעת טוענת, כי רכבה הוחנה מחוץ למשרדיה, כשפניו לכיוון מכל אחסון ("קונטיינר") שעמד שם, ואחוריו לכיוון ממנו הידרדרה המשאית. לדברי מנהלה, ישבו עובדי התובעת במשרד בעת התרחשות התאונה, ויצאו החוצה לאחר התרחשותה. לדבריו, פגעה המשאית ברכב בחלקו האחורי, והדפה אותו אל המכל, ולכן נפגע גם בחלקו הקדמי.

4. התובעת לא הביאה עדים נוספים לבד מאותו מנהל, וגם לא הציגה את סרטוני האבטחה, אשר המנהל סיפר שהיו בידיו (ושהוא אף צפה בהם), והמתעדים את הארוע. לדברי המנהל, איתור הסרטונים ואחזורם בחלוף הזמן דורש השקעת משאבים, ולא היתה לכך הצדקה כלכלית.

5. הנתבע 1 טוען, כי הגיע למקום ביחד עם אחיו מוסטפא, כשאחיו נוהג במשאית והוא משמש מלווה שלו. הוא אישר כי המשאית עצמה שלו, וכי אחיו רק שימש נהג. לנתבע 1 לא היה באותה שעה ותק נהיגה מספיק לשם תחולת פוליסת הביטוח, אך לאחיו היה ותק מספיק.

6. הנתבע 1 סיפר, כי המשאית היא אחת משלוש שבבעלותו, וכי אחיו גויס כנהג בשל היעדרות נהג אחר מבין עובדיו, ואינו עובד דרך קבע אצל הנתבע (ולכן היה על הנתבע ללוותו, ככל נהג חדש בשירותו). משעומת עם הטענה בכתב ההגנה, כי אחיו הוא העושה שימוש דרך קבע במשאית, הוסיף וטען, כי המשאית משמשת את אחיו בעסקו-שלו דרך קבע, אך משלא התייצב לעבודה אחד מהנהגים העובדים עבור הנתבע, הגיע אחיו ביחד עם המשאית.

7. לדבריו, לאחר התאונה ניגש אל אנשי התובעת, והשאיר את פרטיו, כבעלים.

8. באשר לתאונה אישר את עיקרי גרסת נציג התובעת, למעט זאת, שלדבריו לא היה מכל אחסון במקום, והרכב לא נהדף קדימה ולא נפגע בחזיתו באותה תאונה. לדבריו, אחיו שילב להילוך והרים את בלם היד לפני עזיבת המשאית, והוא אינו יודע להסביר איך הידרדרה זו.

9. הנתבע 1 לא הביא עדים נוספים, לרבות את אחיו.

10. הנתבעת 2 טוענת, כי הפוליסה אינה מכסה את הארוע, באשר הנהג הוא הנתבע 1. הנתבעת מסתמכת, בין היתר, על טופס הדיווח על התאונה, שם רשם הנתבע 1 את פרטיו הן כבעלים והן כנהג – ואח"כ מחק את פרטיו כנהג וציין כי לא היה נהג במשאית בעת התאונה. בטופס זה אין אזכור למוסטפא, כלל. הנתבעת 2 מצטרפת לעמדת הנתבע 1 בכל הנוגע לנזקים בחזית רכב התובעת.

11. לאחר ששמעתי את העדים, ונתתי דעתי למכלול הראיות, אני סבור שיש לקבל את התביעה, חלקית, נגד הנתבע 1, ולדחותה נגד הנתבעת 2.

12. ואלה המסקנות הנקודתיות, בקצרה (בשים לב לאופן הצגת העדויות למעלה, וההסתייגויות מהן תוך תמצותן):

(א) הנזקים במוקד האחורי אינם מוכחשים; הקשר הסיבתי בין הארוע לבין הנזקים במוקד הקדמי לא הוכחו (זאת בעיקר בשים לב לכמות הראיות שהיו בידי התובעת והיא נמנעה מלהציגם, הן בצורת עדים והן בצורת סרטון, או אפילו תמונות של המקום); יודגש, כי הנזק במוקד הקדמי הוא קל, ולבטח יכול היה להיגרם גם בנסיעה אחרת. גם בטופס הדיווח על התאונה, לא צוין דבר לגבי הדיפת הרכב או פגיעה בו במוקד קדמי.

(ב) הנתבע 1 נהג במשאית. הדבר נובע הן ממסירת פרטיו לתובעת, הן מאופן רישום פרטיו בטופס הדיווח על התאונה (שם לא הוזכר מוסטפא), הן מחוסר הסבירות הבולט באופן תיאורו את נסיבות הימצאותו של מוסטפא במקום, ונסיבות שכירתו כביכול כנהג לאותו יום (על המשאית השייכת לנתבע 1 והמשמשת, במפתיע, כמשאית הקבועה של האח, בעסקיו-שלו), והן ממחדלו באי-העדת מוסטפא עצמו. יודגש, כי לנתבע 1 אינטרס ראשון במעלה להתרחק מהאמת, ולייחס את הנהיגה במשאית לאחיו, נוכח שאלת הכיסוי הביטוחי.

(ג) הנתבע 1 התרשל באופן העמדת המשאית. למרות טענתו כי (אחיו) שילב להילוך והרים את בלם היד, לא ניתן לקבל טענה זו. ראשית – אין זה מתקבל על דעתי שמאן דהוא ימשיך להשתמש במשאית, לאחר שזו הידרדרה חרף בלם יד משוך, בלא להזעיק מכונאי, והנתבע לא סיפר דבר על מעורבות של מכונאי; ושנית – במקרה של תאונה ביזארית כזו, לא סביר שהנתבע 1 היה נוטל על עצמו אחריות לאלתר כלפי התובעת.

13. המוקד הקדמי לא הוכח, כאמור, וכך גם עגמת הנפש (!), ועל כן סכום התביעה שיש לקבל הוא 11,350 ₪ (כולל ירידת ערך ושכר שמאי).

14. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 11,350 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 374 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת את שכר העד בסך 500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 1,992 ₪. עוד אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפר שי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

15. את התביעה נגד הנתבעת 2 אני דוחה, לאור העדר כיסוי ביטוחי. לבד מההוצאות שכבר פסקתי בסעיף 14 לעיל, איני עושה צו נוסף להוצאות.

ניתן היום, ה' אב תשע"ח, 17 יולי 2018, בהעדר הצדדים.