הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 16

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובע

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ

נגד

נתבע
חמדן פדילה

פסק דין

1. בפני תביעה שטרית, במסגרת הוגש לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 510267-01-16) שיק ע"ס 13,950 ש"ח, הנחזה להיות חתום ע"י הנתבע. הנתבע, מצדו, הגיש התנגדות, ובה טען כי הוא אינו חתום על השיק. לאחר שניתנה רשות להתגונן (כנגד הפקדת ערבון) נשמעו הוכחות (בלא שהנתבע מגיש תצהיר נוסף כלשהו), ובשלה השעה להכריע בתביעה.

2. בתמצית, טענות הנתבע בהתנגדות הן, כי הוא חושד ששני בעלי עסק (הוא העסק הנפרע בשיק – "כל גלס בוס"), שהיו נכנסים ויוצאים בשגרה במשרדו של הנתבע, הם שנטלו את השיק ממשרדו ועשו בו שימוש.

3. כבר בהחלטה שנתנה רשות להתגונן, מיום 28.9.2016, ציינתי, כי לגרסה קשיים לא מעטים: כך, עיון בשיק עצמו מלמד, כי סכומו אינו עגול, וכי הוא מודפס – הן שם הנפרע והן הסכום, במלים ובספרות. כפי שכתבתי שם, יכול וגם זייפן שיקים יטרח וידפיס את הפרטים ע"ג שיק, במקום ל מלא בו סכום עגול בכתב יד, כצפוי, אולם זו הנחה רחוקה, שאינה תואמת את ניסיון החיים.

4. זאת ועוד, בעוד שבתצהיר רק זמינותם של שני האנשים במשרדו מובילה לחשד כלפיהם, בחקירה הנתבע כבר ציין כי הוא התעמת איתם על כך, לאמור: חשדו הוא מוצק. הנתבע גם לא התלונן במשטרה, ולא הציג אסמכתא כי שלח לבנק הודעת ביטול השיקים שנגנבו מהמשרד, לטענתו.

5. כאמור, התהיות האמורות הובילו להתניית הרשות להתגונן בהפקדת ערבון בסך 5,500 ₪, שהופקד, ובירור התיק נמשך.

6. התובע הגיש תצהיר, של מר רונן שן-צור, ובו נכתב, כי בנק, המסרב לפרוע שיק, אמור לציין את הנימוקים לסירוב, לרבות שונות בחתימה, ובשיק נשוא תיק זה לא צוין על כך דבר. בנוסף צורפו לתצהיר צילומים של שיקים אחרים המשוכים על חשבון הנתבע, שבוטלו כולם, אחד מהם לאחר שתאריכו תוקן, ועליו שתי חתימות. בישיבת ההוכחות נחקר מר שן-צור קצרות, ואישר רק, כי אינו עד לחתימה ואינו מכיר את הנתבע.

7. הנתבע נחקר אף הוא, והגם שלא הגיש תצהיר נוסף על תצהירו המקורי שתמך בהתנגדות, מסר הפעם גרסה עשירה בהרבה בפרטים : עתה סיפר, כי יכול להיות שהשיקים נגנבו כשהם מודפסים, וכי מזכירתו היא המדפיסה אותם, ולא הוא. עוד סיפר, כי עסקו נשרף על כל הניירת שבו (אם כי לא פרט מתי היתה הדליקה). הוא גם התייחס לשיקים שצרף עד התובע, ואמר כי החותמת אינה חותמתו, וכי החתימות אינן חתימותיו, למעט על שיק אחד (מס' 885) . הוא הפנה לחתימתו על התצהיר כדוגמת חתימה (אם כי לעינו של הח"מ, החתימה על התצהיר אינה דומה כלל לחתימה על גבי אותו שיק 885).

8. עם מעט ראיות אלה, יש להכריע במחלוקת, ונפתח בהלכה הידועה, לפיה ככלל, הנטל להוכיח אמיתותה של חתימה רובץ על המסתמך עליה, דהיינו: על התובע (ראה הפסיקה הענפה אליה הפנה ב"כ הנתבע המלומד, כגון: ע"א 316/79 חמדאן נ. ליאני, ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ. רחמים, ועוד רבים).

9. הדרכים להוכיח אמיתות של חתימה הן מגוונות, והטובה מכולן היא עדות הראיה, של מי שראה את החותם חותם. ראיה כזו אין בפנינו, כפי שהודה מר שן-צור, וכך הוא גם המצב ברוב תיקי טענות-הזיוף. לפיכך, צורת ההוכחה השכיחה ביותר (גם אם אינה הטובה ביותר) היא באמצעות מומחה לכתב יד (ראה ציון דרכי ההוכחה שמביא בית המשפט העליון בפסה"ד בעניין רחמים, הנזכר לעיל).

10. עם זאת, הרשימה אינה סגורה, שכן ברי כי דרך נוספת להוכיח אמיתותה של חתימה היא ע"י הפרכת הגרסה הטוענת כי היא מזויפת. לאמור: אם שיק משוך על חשבונו של אדם, והגרסה המובאת מפיו, כי השיק נלקח ממנו ולא הוצא כדין על ידו, מוכחת ברמת הסתברות נדרשת כלא-מהימנה, כי אז ניתן לשער כי החתימה על השיק היא של המושך. כך קרה גם במקרה שבפנינו, בו קרסה כליל אמינותו של הנתבע, וגרסתו כולה אינה ניתנת לאימוץ.

11. גרסתו של הנתבע היא גרסה מתפתחת, כפי שראינו, ורוב מרכיבי הגרסה הסופית הם בבחינת עדות כבושה. התצהיר אוחז גרסה דלה בעובדות; בחקירה הראשונה עליו עובה הסיפור; ורק בחקירה הנגדית בשלב הראיות זכה זה לנופך אשר באופן מובהק למדי נועד להתמודד עם החולשות בגירסה, עליה הצביע בית המשפט בהחלטה מיום 29.8.2016, הנזכרת.

12. זאת ועוד, ולא מעט עובדות, אשר נוח היה לנתבע שלא לזכור – הוא אינו זוכר (כגון: מספר השיקים שנגנבו, האופן בו פנה לבנק כדי לבטל את השיקים והמועד בו נעשה הדבר, מועד הדליקה הנטענת במשרדו), ואילו עובדות חשובות, שהיו אמורות להימסר ביזמתו, בתצהיר עדות ראשית לכל הפחות, אם לא כבר בשלב ההתנגדות, לא נמסרו אלא בחקירה הנגדית ( כגון: שריפת המשרד, ישיבה שהתקיימה לבדיקת חשבונות עם המוטב בשיק (והחשוד בגניבה) , שהביאה לתוצאה כי לא היה חוב, וכיו"ב).

13. הנתבע נמנע מלהגיש ראיות זמינות ורלבנטיות (כגון: דוגמת חתימה בבנק , עדות הפקידה שלדבריו טיפלה בהדפסת השיקים , אסמכתא להודעת ביטול השיקים, אותה ניתן היה גם לשחזר מהבנק, אם אכן נשרף משרדו, ראיות לעצם הדליקה, ועוד כיו"ב).

14. לבד מכל התמיהות עליהן הצביע בית המשפט בהחלטה מיום 29.8.2016, ושנסקרו לעיל, יש להוסיף ולציין, בהתייחס לשיקים הנוספים שצורפו ע"י התובע, כי השיקים שהנתבע טוען שנגנבו וזויפו מודפסים כולם, בסכומים לא עגולים, חלקם קטנים (עד כדי פחות מ-2,000 ₪) – ועל כן אינם מסתברים להיות שיקים שנגנבו. בנוסף, דגש מיוחד יש לשים על השיק האחד, שהנתבע טוען שאף הוא זויף, אולם שהוצג לבנק לאחר שתאריכו תוקן (ונדחה), וכשהוא נושא חתימות ליד התיקון – מדובר בהתנהלות אשר באופן מובהק אינה מאפיינת גנב שיקים. וכי מדוע שישנה תאריך קיים (אם לא להקדימו)?

15. גם אי-הגשת תלונה במשטרה, הגם שלבדה אינה עובדה היכולה להכריע מחלוקת מעין זו, והנתבע אף נתן לכך הסבר מסוים, הכרוך באי-הנוחות המתלווה לעצם הגשת התלונה, אינה מחזקת את מהימנותו, לכל הפחות.

16. נקודה נוספת, בשולי הדברים, היא כי גם החתימות שהנתבע אישר שהן שלו אינן דומות זו לזו, לעין לא מקצועית, ומכאן כי ממילא לא ניתן ללמוד דבר מעצם השונות הנטענת בין החתימה שבמחלוקת לבין החתימות בהן הכיר.

17. התוצאה היא גרסה בלתי-מהימנה בעליל, ומשכך, יש לדחות את כל הטענה מראשיתה, ולהותיר את השיקים, שהועברו לתובע ע"י הנפרע, שעמו אין חולק שהיו לנתבע קשרים עסקיים – בחזקת כאלה שנחתמו על יד ו והוצאו על ידו כדין.

18. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה, באופן זה שיראו את ההתנגדות כאילו נדחתה למפרע, ואני מחייב את הנתבע, בנוסף על ההוצאות שנפסקו בתיק ההוצאה לפועל (510267-01-16), לשלם לתובע גם את אגרות התביעה, כפי ששולמו ונכון למועד תשלומן, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין, וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ (זאת בנוסף על ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 29.8.2016, ושנקבע לגביהן כי תשולמנה לפי תוצאות ההליך העיקרי). כל הסכומים האמורים יתווספו על החוב בתיק ההוצאה לפועל, וההליכים שם יחודשו אם לא ייפרע החוב תוך 30 יום מהיום.

19. אני מורה על חילוט הערבון שהפקיד הנתבע, והוא יועבר לתובע באמצעות ב"כ, אשר יעדכן בהתאם את יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ח, 16 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.