הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 16

מספר בקשה:1
בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

מבקשת

עאזם טאלב בע"מ

נגד

משיב
בנק לאומי לישראל בעמ

החלטה

בפני התנגדות לביצוע 10 שיקים בסכומים שונים (כ-120,000 ₪ בסה"כ), שמשכה המבקשת לפקודת "בחבוח טייאר בע"מ" (או, בחלקם, "בחבוח" בלבד – להלן לשם הנוחות "בחבוח"), ואשר הגיעו למשיב, שהגישם לביצוע לאחר שחוללו (תיק הוצאה לפועל 520505-01-17).

בהתנגדות, שנתמכה בתצהירו של מר טאלב עאזם (להלן – "עאזם") מנהלה, נכתב כי המבקשת היא חברה המחזיקה צי משאיות, ואשר התקשרה בעסקה לרכישת צמיגים עם בחבוח, שהיא יבואן של צמיגים. בחבוח הציעה את הצמיגים במחיר מיוחד, אולם דרשה שיקים מעותדים מראש, והסבירה זאת בכך שעליה לשלם לרשויות המכס כדי לשחרר את הסחורה מהנמל. מנהל בחבוח נעלם לאחר מכן, ונודע כי הסתבך בחובות. הסחורה, מכל מקום, לא סופקה. מעבר לכך, טוענת המבקשת נגד מעמדו של המשיב כאוחז כשורה בשיקים, ובין הי תר טענה, כי אם היה המשיב פונה אליה, קודם לקבלת השיקים, היה מגלה כי זכותה של בחבוח בהם פגומה, ועוד, כי המשיב לא נתן לבחבוח "תמורה מלאה" בעד השיקים, זאת לאור תנאי קבלת השיקים לניכיון.

בדיון שהתקיים נחקר עאזם על תצהירו, אישר את חתימתו על השיקים, ואישר כי מסר אותם לבחבוח בסמוך לפני דצמבר 2015, עד ינואר 2016. לדבריו, כל השיקים שבשימושו אינם מוגבלי-סחרות (והוא אף טען כי אינו מבין את משמעות הביטוי "למוטב בלבד"). הוא סיפר, כי הוא מכיר את מנהל בחבוח, ועבד גם עם אביו, במשך עשרות שנים, ולפיכך נתן בו אמון. לדבריו, בחבוח הבטיחה לו את הצמיגים 90 יום לאחר השיק הראשון. הוא הסביר כי קנה בשיקים דחויים כי כך הוא עושה תמיד, שכן גם לקוחות משלמים בדחיה של 90-120 יום. עם זאת, הודה כי בעסקאות קודמות קיבל את הצמיגים ורק אחר כך שילם, וכי זו היתה העסקה הראשונה שבוצעה באופן שונה. הוא אישר, כי מסר את השיקים בידיעה שהצמיגים עתידים להימסר בהמשך, בשל ההנחה שקיבל. הוא סיפר, כי במרץ 2016 הבין כי יש בעיה עם אספקת הצמיגים, אולם לא פנה למשיב, שכן לא ידע שהשיקים מצויים בידיו עד שהגיע מכתב ההתראה הראשון (אם כי סרב לאשר כי המכתב שנמסר – לטענת ב"כ המשיב – בחודש אוגוסט 2016 אכן התקבל בידו).

הצדדים סיכמו טענותיהם. המבקשת חזרה על טענותיה, כמפורט לעיל, והוסיפה וטענה כי המשיב לא צרף מסמכים המלמדים על זכאותו לעכב בידו כספים של בחבוח או את השיקים, וכי אינו זכאי למעמד אוחז כשורה, שכן לא נתן לבחבוח תמורה בעד השיקים; מנגד, המבקשת עצמה לא קיבלה מבחבוח כל תמורה, לאור המתואר, ועל כן זכותה של בחבוח בשיקים פגומה.

המשיב טען, כי הוא אוחז כשורה, שכן נתן תמורה בעד השיקים וקיבל אותם בתום לב, והוא אינו חייב לערוך בירורים על אודותיהם בעת קבלתם; וכי ממילא, אפילו היה פונה למבקשת, הרי שזו לא היתה מעוררת כל קושי, שכן השיקים סוחרו למשיב בדצמבר 2015, ואילו כשלון התמורה נודע למבקשת רק במרץ 2016. עוד טען המשיב, כי המבקשת קיבלה תמורה מבחבוח, בדמות ההבטחה לספק צמיגים, ועוד, כי מעת שסיפרה בחבוח למבקשת על בעיות בתשלום המכס, אמורות היו להידלק אצל המבקשת נורות אזהרה, ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה.

דין ההתנגדות להתקבל. לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'..."

הווה אומר: אם עולה בידי המבקשת להציג סיפור דברים, אשר אם יוכח עשוי להביא להדיפת התביעה, כי אז יש לאפשר לו לעשות כן, ויש לתת לו רשות להתגונן.

במקרה דנן טוענת המבקשת לכשלון תמורה, ומפרטת על אודות העסקה שנכשלה. לא ניתן לקבל את עמדת המשיב, כי עצם ההבטחה לספק צמיגים היא תמורה. ברור (לפי הגרסה) כי השיקים נמסרו בעד הצמיגים עצמם (המיועדים למסירה), ולא בעד ההבטחה לספקם.

יתר המחלוקת נוגעת לשאלת היות המשיב אוחז כשורה בשיקים (שכן אוחז כשורה גובר על טענת כשלון תמורה), אולם הלכה היא, כי אחיזה כשורה היא בכל מקרה תולדה של הליך הבאת ראיות (גם אם האוחז נהנה מהחזקות הקבועות בדין), ועל כן לא זהו השלב לברר את מעמדו של המשיב (ע"א 506/59 נאמן נ. זלבסקי פ"ד י"ד (1) 596, 598) :
"השאלה אם היה אוחז השטר אוחז כשורה אם לאו, אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן: האוחז מוחזק אמנם, על פי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, כאוחז כשורה, אך אם טען הנתבע בתצהיר בקשת הרשות להתגונן טענת הגנה, מוטל על התובע-האוחז להוכיח, כי לאחר קום הטענה ניתן ערך בעד השטר בתום לב. פלוגתאות אלה אינן ניתנות להכרעה על יסוד התצהירים, אלא הן מחייבות דיון בדרך הרגילה. לפיכך, אם גילה תצהיר הנתבע הגנה לכאורה, זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן".

לאור האמור, אני מקבל את ההתנגדות, ונותן למבקשת רשות להתגונן, באופן שתצהירו של מר עאזם ישמש ככתב הגנה.

נוכח סכומי השיקים במצטבר, יידון התיק בסדר דין רגיל, והוא מועבר בזה להמשך טיפול המזכירות.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ח, 16 יולי 2018, בהעדר הצדדים.