הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 16

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

דידוש שרון

נגד

נתבעות
1.נש. ריין הובלות ומסחר בע"מ
2.הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 18.1.2017 בדרך אם המושבות (צומת רח' המכבים). התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 26,058 ₪, בגין עלות תיקונים (16,493 ₪), ירידת ערך (4,965 ₪), שכר שמאי (1,600 ₪), הוצאות משפטיות קודמות (1,000 ₪), ובזבוז זמן ועגמת נפש (2,000 ₪).

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, וכן בשאלת הנזקים עצמה.

3. רכב התובעת ומשאית הנתבעים (מסוג סמיטריילר) הגיעו שניהם בנסיעה מערבה, כשהמשאית מימין לרכב. המשאית היתה מיועדת לפנות ימינה וימינה (בכעין פרסה, לכיוון מפעל בטון), והרכב היה מיועד להמשיך ישר, ועמד בהמתנה להתחלפות מופע האור ברמזור. המראה הימנית ברכב נשברה. עד כאן העובדות המוסכמות.

4. התובעת טוענת, כי עמדה בנתיב הימני (מתוך שנים הממשיכים ישר), כשלימינה הכביש המאפשר את הפניה ימינה למשאית, כשהיא לבדה בכביש, ומכל מקום ראשונה ברמזור, והמשאית הגיעה מימינה כדי לבצע את הפניה, ואגב הפניה פגעה בדופן ימין של רכבה, והמשיכה לנסוע. התובעת דלקה אחריה ועצרה אותה לאחר עשרות מטרים, שם התכחש נהג המשאית לפגיעה, מסר פרטי זיהוי לא נכונים של עצמו, וסרב באופן כללי למסור פרטים, אגב נקיטה בלשון ובשפת גוף מאיימות. באותה עת, אכן סברה התובעת כי רק המראה נשברה, ועל כן מלכתחילה זה היה דיווחה, וזו היתה דרישתה מהנתבעת 1, מעסיקת הנהג. רק לאחר מספר ימים, כשנבדק הרכב במוסך, התברר לה שהנזקים נמשכים לכל אורך הדופן, ומכאן היקף הנזקים הנרחב יחסית שבדו"ח השמאי ובכתב התביעה.

5. נהג הנתבעות טוען, כי התאונה ארעה מרחק מה לפני הצומת, וכי הוא היה על הנתיב הימני מהשנים (לפני שהנתיב המאפשר פניה ימינה מתחיל), ואילו רכב התובעת היה על הנתיב השמאלי, כשהוא בהטיה קלה ימינה, והתובעת עצמה עסוקה בעניינים שאינם קשורים לנהיגה. עם התקדמות התנועה בנתיבו, התקדם הוא והתחיל לעבור את מקום עמידת רכב התובעת, שנותר על מקומו שכן התובעת היתה עסוקה מכדי להבחין שהתנועה לפניה כבר התקדמה. ברגע מסוים, הבחינה התובעת (לדברי נהג הנתבעות) במצב, שמטה מידיה את עיסוקיה, והתקדמה עם רכבה, אלא שבשל היותה בהטיה, פגעה מראת הצד שלה בגלגל השמאלי האחורי של המשאית, ונשברה. המשאית המשיכה עד לצומת ופנתה ימינה, שם עצרה מייד לשם החלפת הפרטים. רק בשלב החקירה הנגדית הודה הנהג, כי מסר לתובעת שם פרטי כוזב, וכי סרב למסור לה פרטים ישירים, אלא הפנה אותה למעסיקו, והסביר זאת בכך שהיא באה אליו בטענות. הנהג התעקש, כי רק מראת הצד נשברה בתאונה.

6. לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בתמונות הנזק, לרבות תמונות שצילמה התובעת בשלב ניסיון החלפת הפרטים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, זאת מחמת שגרסת התובעת מסתברת בעיני יותר מגרסת נהג הנתבע.

7. גרסת הנהג מסתברת פחות, כאמור, בין היתר מטעמים אלה: (א) קשה להניח כי יכול היה להבחין במלוא התיאור המפורט שנתן לפעילות התובעת, במיוחד לאחר שכבר חלף על פניה; (ב) קשה לקבל כי תנועה פתאומית של רכב התובעת קדימה, כשהוא בהטיה, יביא לפגיעה במראה, אך לא בפינה הימנית-קדמית שלה (שלא ניזוקה), אלא אם היתה בהטיה כה קלה, שממילא אין זה צפוי שנהג הנתבעות היה יכול או אמור להבחין בה ברמה שתגרום לו להמשיך ולעקוב אחר פעילות הנהגת דרך מראת הצד, גם לאחר שחלף על פניה; ו-(ג) בסיפורו החופשי, יצר הנהג מצג כאילו נתן את פרטיו לנתבעת בחופשיות, ורק לאחר מכן "נזכר" כי אכן כגרסתה, סרב לעשות כן ומסר לה פרטים כוזבים (וממילא, כל אופן תיאור מסירת הפרטים היה כשל מי שאחראי לתאונה, ולא כשל מי שרכב אחר פגע בו).

8. אני מקבל, אפוא, את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה, וקובע כי נהג הנתבעות הוא האחראי להתרחשותה. נותר להכריע בשאלת הנזק.

9. השמאי מתאר נזק לכל אורך דופן ימין של רכב התובעת. הוא אינו מפרט, למעט בעצם העובדה שקבע כי הרכב ניזוק הן בכנף האחורית, הן בשתי הדלתות, והן במראה. למראה עיניים, קשה לראות את הנזקים בתמונות שצילם השמאי; מאידך, בתמונות שצילמה התובעת ניתן לראות פגיעה ברורה בחלק האחורי של הדלת האחורית, באזור החיבור לכנף האחורית.

10. השמאי לא הוזמן להיחקר על חוות-דעתו, ולפיכך יש לקבל, כי בעת הבדיקה אלה אכן היו הנזקים שראה, ואשר העריך כי הם קשורים לאותו ארוע. התובעת עצמה העידה, כי רכבה היה נקי באופן כללי מפגיעות לפני התאונה (גם אם הפריזה קצת כשכינתה אותו "חדש", שעה שהיה ברשותה למעלה משנה עד מועד התאונה). הנזקים עצמם מתיישבים היטב עם פגיעה של חלק בולט כלשהו בצד שמאל של המשאית (בין אם בגלגל או במקום אחר בנגרר), שחלף על פני דופן ימין של הרכב אגב ביצוע הפניה.

11. התובעת עצמה הסבירה את הפער שבין דרישת תיקון המראה שהעלתה מלכתחילה, לבין ממצאי השמאי, בכך שהיא עצמה סברה בתחילה שכל שנפגע היה המראה, ורק לאחר שהפקידה את הרכב במוסך לשם בדיקתו, הופנתה תשומת לבה לנזקים לכל אורך הדופן; הסבר זה אינו מופרך, שכן הנזקים האחרים הנחזים, כאמור, הם ברורים לאחר חיפוש, אך יכול ולא נגלו לעין במבט חטוף. ברי, כי יכול להיות די בשריטות כאלה ואחרות, או בפגיעות פח קלות, כדי להצדיק את הטיפול שהכתיב השמאי, ועוד ברי, כי הנזק למראה בולט כל כך, שבהחלט יתכן, כי ריכז אליו את כל תשומת לבה של התובעת.

12. סבורני, שבהעדר חקירת השמאי, ובהינתן עדות התובעת והנזק האחד שכן נראה בתמונה מהשטח (מעבר למראה השבורה), עמדה התובעת בנטל להוכיח, כי הנזקים אותה היא תובעת הם אכן הנזקים שנגרמו בתאונה המדוברת.

13. עם זאת, רכיבי הנזק הנוגעים לשכ"ט עו"ד עבור מכתב והנזקים הכלליים לא הוכחו, ועל כן רכיב זה של התביעה יידחה.

14. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 23,058 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 374 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע ת שכ"ט עו"ד בסך של 4,047 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, א' אייר תשע"ח, 16 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.