הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 15

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעים
1.דוד כהן
2.יילוהד בע"מ – התביעה נמחקה

פסק דין

רקע
1. בפני תביעת שיבוב, בסך 16,923 ₪, שעניינה תגמולים ששילמה התובעת למבוטחתה בשל נזק שנגרם לרכבו, אשר נפגע מקריסת עץ או חלק מעץ בעת שעמד בחניה. מדובר במתחם חניה במושב אודים, השייך לנתבע 1 והמשמש מספר גורמים, ובהם שני הנתבעים (כאשר נהג התובעת, בנה של המבוטחת, היה עובד הנתבעת 2, ולשם הנוחות יכונה להלן "המבוטח").

2. אגב שמיעת הראיות ביקשה התובעת לחזור בה מתביעתה נגד הנתבעת 2, שכן בסופו של יום אין חולק כי הארוע לא היה בשטח שבחזקתה או באחריותה, ותביעה זו נמחקה בהסכמה. נותר להכריע במחלוקת שבין התובעת לנתבע 1, שיכונה להלן "הנתבע".

כתבי הטענות
3. על פי כתב התביעה, ביום 25.10.2015 "ניתק ממקומו" עץ שעמד בסמוך למקום חניית רכב התובעת, וקרס על הרכב. לנתבע מיוחס מחדל באי-תחזוק העץ, אי כריתת ענפים מסוכנים, ואי הצבת שלטי אזהרה המתרים בנהגים לבל יחנו בסמוך לעץ.

4. יוער, במאמר מוסגר (ומבלי שיש בכך כדי להשפיע על תוצאת ההליך), כי לכתב התביעה צורף טופס הודעה, בו מדווח המבוטח כי העץ קרס "עקב הסערה", ואכן מן המפורסמות היא, כי בימים 25 עד 28 באוקטובר 2015 פקד מזג אויר סוער ביותר את אזור מרכז הארץ, וגרם הצפות, וקריסות של עמודים ועצים; עם זאת, מעניין לציין, כי כל כתבי הטענות שהוגשו אינם מתייחסים כלל למזג האוויר הסוער, והנושא רק עלה כבדרך אגב במהלך העדויות.

5. כתב ההגנה של הנתבע 1 מגולל סיפור שונה בתכלית: המבוטח ביקש לחנות במקום אסור במתחם, באזור השייך לנתבע 1, ובסמוך לעמדת כיבוי אש מסומנת ומגודרת כחוק. הוא פגע בעמדת כיבוי האש וגרם נזק, נלחץ ונסע אחורנית, ואז פגע בעץ פקאן קטן וגרם לו נזק, אגב גרימת נזק לרכב. ממילא, העצים במתחם מטופלים ומתוחזקים באופן מסודר ע"י הנתבע 1 ומי מטעמו. בכתב ההגנה נטען, כי לארוע היו 2 עדי ראיה. לכתב ההגנה צורפו תצלומים חלקיים של המתחם, של עמדת כיבוי האש (עם קיר בטון נמוך סביבה) ונגררים שונים.

העדויות
6. המבוטח העיד וסיפר, כי החנה את רכבו מימין לעץ גדול, כשקדמת הרכב כלפי גדר, ובהיותו בעבודה, שמע לחשושים והבין כי עץ נפל על רכב. הוא יצא אל מזג אוויר סוער, ראה שענף גדול נמצא על רכבו, הסיע אותו קדימה, עלה על צינור מים וגרם ליציאת מים ממנו, ואז נסע אחורנית וחנה במקום אחר. הוא הציג תמונות (ת/2) שצולמו במקום, וסיפר, כי צילם אותם לפני שהזיז את הרכב, אם כי לא ידע להסביר מדוע לא צילם תמונה של הרכב כשהוא עדיין מתחת לענף, ומדוע לא ניתן לראות את הצינור ואת הגדר.

7. לדבריו, מתקן כיבוי האש שצולם ע"י הנתבע מרוחק מהמקום בו חנה את רכבו לפחות 20 מ' ואולי יותר, והוא לא פגע בו. הוא הכחיש כי התנצל בפני חן, בנו של הנתבע, על פגיעה במתקנים וטען כי הצינור בו פגע אינו עמדת כיבוי אש, ואף לא לידה . הוא אישר כי העץ לידו חנה היה עץ פקאן, אך טען שהיה מדובר בעץ גדול (לפחות 4-5 מ', אם כי לאחר מכן אישר כי כנראה מדובר בעץ גדול בהרבה מכך).

8. הוא לא ידע להסביר מדוע לא הוזמן לעדות מי שאת לחשושיו שמע, דהיינו: מי שהיה עד לארוע עצמו. לדבריו הסיר את הענף מהרכב בסיוע אנשים, וכי מדובר בענף כבד מכדי להרימו. הוא אישר כי לא חנה במקום המוקצה לנתבעת 2, מעסיקתו, אולם טען כי חונים במקום דרך קבע. הוא טען, כי איש לא תחזק את העצים, וכי לא ראה איש גוזם אותם או מטפל בהם. המבוטח סיפר עוד, כי מעסיקתו, הנתבעת 2, שילמה לו את ההשתתפות העצמית בה נשא כלפי התובעת.

9. מטעם הנתבע העיד בנו, חן, שסיפר שלא ראה את הארוע, אך כשהגיע למקום ראה את הפיצוץ בצינור, ואת הרכב ואת העץ (במרחק של כמטר זה מזה) . הוא לא ראה את הרכב בתזוזה, וגם לא ראה ענפים על הרכב.

10. הוא הפנה לתמונות של מתקן כיבוי האש (וספציפית לתמונה הסרוקה בעמ' 14 מתוך מוצג נ/1) , והסביר כי בשעתו היה שם רק צינור מרכזי להשקייה, שבלט כ-40-50 ס"מ מהאדמה, שעדיין ניכר בתמונה, כשהוא צבוע אדום, וליד הצינור היו יתדות (בזנ"טים), לסימון, וכן לסימון החניות. את מתקן כיבוי האש ואת עמוד הבטון עשו לאחר הארוע, לדרישת הביטוח. הוא סיפר, כי ראה במקום את המבוטח, שהתנצל על הפגיעה בצינור, ושהסביר כי ענף נפל על העץ. עם זאת, לדבריו היה במקום ענף כבד, שהיה מותיר סימנים ברורים הרבה יותר על הרכב אם היה נופל עליו (ואשר פונה לאחר מכן בסיוע טרקטור), ומספר ענפים קטנים, אותם הזיז כדי לאפשר למבוטח לנסוע מהמקום. לדבריו, לא פגש אדם שראה את הארוע עצמו.

11. הוא סיפר עוד, כי מזג האוויר היה סוער, וכי העצים עצמם מתוחזקים באופן עקבי ע"י גנן מטעם הנתבע, כולל גיזום שנתי בספטמבר, אך אינם מזמינים אגרונום לבדיקת העצים. הוא לא ידע להסביר מדוע לא התייצב הגנן למסור עדות, ואף טען כי הגנן אינו ממלא דיווח על עבודתו.

12. הנתבע עצמו העיד אף הוא, וסיפר כי הגיע למקום רק למחרת הארוע. הוא סיפר כי המרחק בין הצינור לעץ הוא כ-10 מטרים. הוא אישר כי המתקן וקיר הבטון שסביב צינור כיבוי האש נבנו לאחר הארוע ובעטיו, אולם הסביר כי מדובר במקום שאינו מקום חניה מוסדר, ומיועד לכלים חקלאיים. הוא סיפר, כי מנהל הנתבעת 2 סיפר לו, כי שילם למבוטח את ההשתתפות העצמית, וביקש מהנתבע להשתתף במחצית מסכום זה, והנתבע נעתר לבקשתו, נוכח מערכת היחסים ביניהם, שביחס אליה הסך המדובר (1,000 ₪) היה זניח. הוא אף הסכים לספוג את הנזק שנגרם לצינור, אולם עתה מוצא עצמו נתבע. גם הוא לא ידע להסביר מדוע הגנן לא זומן למסור עדות, ואישר כי לא מגיע אגרונום לשטח.

13. עד אחרון מטעם הנתבע היה מר עובדיה יצחקי, המטפל בכל הפרדסים במושב, ומאחסן את הטרקטור ואת הכלים החקלאיים בשטחו של הנתבע. לדבריו, הגיע למקום עם הטרקטור וראה את המים הניתזים מהצינור, אך לא את הרכב המעורב. הוא סייע לסלק את הענף באמצעות הטרקטור, ותיקן את הצינור בתוך מספר שעות. כל שידע לספר על הארוע היה מעדות שמיעה, אולם כי הענף היה גדול עד כדי שאם היה נופל על גג הרכב, "הרכב היה נשבר", ו"מועך אותו לגמרי".

14. בנוסף אליהם, העיד גם מנהל הנתבעת 2, מר שי כרמי, שסיפר שלא היה במקום ולא ראה את הארוע. הוא אישר כי הגנן המטפל במתחם מטפל גם בשטח שבאחריותם, וגוזם מעת לעת את העצים. מעניין לציין, כי הוא לא נשאל כלל על אודות הסיבה לכך ששילם למבוטח את ההשתתפות העצמית.

הטענות
15. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב:

א. התובעת התמקדה בהבדלים בין גרסת הנתבע בכתב ההגנה (ובדיווח שמסר בשעתו – מוצג ת/3) לבין גרסאות העדים מטעמו, מקום בו מתקן כיבוי אש הפך לצינור השקייה ועדי ראיה נמוגו כלא היו, וכן בהעדרו של הגנן מאולם בית המשפט. לשיטתה, אין מחלוקת כי ענף כבד נפל על הרכב, ועל הנתבע הנטל להוכיח כי ת חזק כהלכה את עציו וכי לא התרשל.

ב. הנתבע, מנגד, התמקד בעמימות תיאור הארוע והגרסה החדשה שצצה בעדותו של המבוטח, בכל הנוגע להזזת הרכב ולפגיעה בצינור, ולכך שגרסה זו אינה מסתברת בנסיבות ולאור העולה מהתמונות. לשיטתו, כלל לא הורם הנטל הראשוני המעביר אליו את הצורך להוכיח כי לא התרשל. הנתבע אף טוע ן, כי סיבת קריסת הענף היא מזג האוויר (הגם שסוגיית מזג האוויר, כאמור לעיל, לא עלתה כלל בכתבי הטענות, ונזכרה רק בטופס הדיווח של המבוטח ובעדויות). בנוסף, טוען הנתבע לריחוק זמן בין הארוע לבין בדיקת השמאי (שהיתה 3 שבועות מאוחר יותר), ולמוקדי נזק מגוונים, שאינם מסתברים לפי תיאור המבוטח.

דיון והכרעה
16. למעשה, בעיני הבולט ביותר בפרשייה זו הוא העדרם של עדי מפתח. חרף דברי המבוטח, כי שמע מאחרים כי עץ נפל על רכב, לא הובאו אותם אחרים; חרף דבריו כי הסתייע באחרים בהסרת הענף מעל רכבו, לא הובאו גם אחרים אלה. ומנגד, חרף טענת הנתבע, כי לארוע היו עדי ראיה, לא הובא ולו עד ראיה אחד לארוע עצמו – וכמובן גם לא הגנן, כאמור. הוסף לאלה את העדרה של תמונה שתתעד את הענף עצמו, על הרכב או לידו, או העץ הפגוע, ונמצאת אוחז במצב דברים עמום, אשר נותר להכריע בו על פי נטלי ראיה.

17. הידוע באשר לארוע הוא, שרכב התובעת נפגע בחלקו העליון מענפי עץ, כי מדובר היה במזג אוויר סוער, וכי המבוטח הסיע את רכבו, פגע בצינור מים ושבר אותו, ולאחר מכן נסע אחורנית. כל האמור נובע מהמשותף לכל העדויות. הידוע עוד, מתמונות, הוא שבעת שצולם, היה מאחורי רכב התובעת עץ או ענף גדול.

18. הנקודות בהן יש להכריע הן: האם נסע המבוטח ופגע בצינור לפני הפגיעה מהענף (שאז מסתברת יותר גרסת הנתבע, כי הענף נשבר ופגע ברכב כתוצאה מפגיעת הרכב בעץ), או שמא היה זה לאחר הפגיעה מהענף (שאז מסתברת יותר גרסת המבוטח, כי הענף נשבר ופגע ברכבו כשזה היה בחנייה). אם לא נוכל להכריע – יהיה דינה של התביעה להידחות בשל אי-הוכחתה; אם נכריע לטובת גרסת המבוטח, יהיה עלינו להכריע בשאלת התרשלות התובע בטיפול בעצים.

19. בתמיכה בגרסת המבוטח אנו מוצאים את עדותו – ואין כנגדה עדות פוזיטיבית אחרת. אפילו עדותו של בנו של הנתבע, כי המבוטח התנצל בפניו, אינה מפריכה את גרסת המבוטח, שכן גם לגרסתו פגע בצינור, כך שהיה בעבור מה להתנצל.

20. מאידך, לגרסה זו חולשות רבות, והמרכזיות הן אלה: ראשית, התמונות שצילם המבוטח אינן כוללות תמונה מתבקשת של רכבו המכוסה בענף גדול; שנית, התמונות כן מראות עץ (או ענף גדול) מייד מאחורי הרכב, והתמיהה היא איך נסע אחורנית לאחר שנסע קדימה מעט ופגע בצינור (ומנגד, יש בכך משום חיזוק לתיזה, לפיה נסע אחורנית ופגע בעץ, והביא בכך לקריסת ענף על רכבו) ; שלישית, עדי מפתח, שהיו יכולים לחזק את הגרסה, לא הובאו למתן עדות; ורביעית, אכן ריבוי מוקדי הנזק ברכב התובעת מקשים על קבלת התיזה של פגיעה מענף מלמעלה.

21. מנגד, לגרסה הנגדית – שהיא בגדר השערה, בהעדר עדות פוזיטיבית – חולשות משלה: ראשית, כאמור, העדרה של כל עדות פוזיטיבית; שנית, נכונותה של הנתבעת 2 (ונכונותו של הנתבע כלפיה) לשאת בעלות ההשתתפות העצמית של המבוטח מלמדת על הכרה עקרונית, אם לא באחריות לארוע, כי אז לפחות בכך שהמבוטח עצמו אינו אחראי לארוע; שלישית, לא הוצגה תמונה כלשהי של עץ הפקאן הקטן שנפגע, עם או בלי התייחסות לרכב, או של הענף הגדול שהיה "מועך" את הרכב, כנטען – זאת בין כל שלל התמונות שהוצגו ע"י הנתבע של האזור שנפגע (לאחר ששופץ ונבנה).

22. לטעמי, נמצאנו במצב בו שתי הגרסאות מסתברות (או בלתי מסתברות) במידה שווה, ולא ניתן לקבוע כי אחת מהן סבירה או הגיונית יותר. משכך, אין מנוס אלא לדחות את התביעה מחמת שלא הוכחה הגרסה המאפשרת הטלת אחריות על הנתבע (זאת לבד מכך, שגם לפי גרסה זו אין בהכרח אחריות לנתבע, והדבר טעון הכרעה בשאלת הנטל להוכיח כי העצים טופלו כיאות – או לא טופלו כיאות – ושאלה זו נדונה פעמים רבות בפסיקה, עם תוצאות שונות ומגוונות, כך שההכרעה גם בה כלל אינה ברורה, וכלל לא בטוח שהיתה מובילה לקביעה שהנתבע אחראי לנזק).

תוצאה אופרטיבית
23. אני דוחה, אפוא, את התביעה, אולם בנסיבות, ונוכח המחדלים הרבים שנפלו בחלקם של שני הצדדים באי-הבאת ראיות משמעותיות, אינני עושה צו להוצאות בתביעה, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ח, 15 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.