הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 15

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

אגוס בע"מ

נגד

נתבעת
סוזי סגל

פסק דין

רקע
1. בפני תביעה שטרית, בסך 16,960 ₪, שנפתחה בהוצאה לפועל בהגשתו לביצוע של שיק משוך על ידי הנתבעת לפקודת התובעת, לזמן פרעון 14.7.2015, ע"ס 34,079 ₪ (בטופס הבקשה לביצוע נכתב: "השיק הינו שיק ביטחון, והחוב בפועל הינו 16,960 ש"ח). הנתבעת הגישה התנגדות; רשות להתגונן ניתנה; תצהירים הוגשו ועדים נשמעו, ובשלה השעה למתן פסק-דין.

2. במאמר מוסגר אציין, כי זמנו של פסק-הדין הגיע זה מכבר, אולם עומסי עבודה כבדים הביאו לדחיית כתיבתו, ועל כך שלוחה לצדדים התנצלותי.

3. בקצרה, הרקע לשיק זה הוא כדלקמן: הנתבעת הזמינה מחו"ל משלוחים של חומרי בניה, אינסטלציה וקרמיקה, להתקנה בדירתה המצויה בקומה גבוהה בבית דירות. התובעת עוסקת בעמילות מכס, ומציעה גם שירותי הובלה ואחסון (דרך צדדים שלישיים). בין הצדדים נקשרה עסקה, על בסיס הצעת מחיר מיום 14.2.2015 (להלן – "הצעת המחיר"). במהלך חמשת החודשים שבין מועד זה לבין מועד פרעון השיק שחררה התובעת עבור הנתבעת מהמכס 2 מכולות, הובילה אותם למחסנים, אחסנה אותם, והובילה את תכולתם אל דירת הנתבעת.

4. הנתבעת שילמה סכומים שונים, והשיק המדובר נוקב בסכום דרישת התשלום האחרונה של התובעת מהנתבעת, נושא עליו את הכיתוב "לבטחון בלבד", ונמסר לנהג המשאית שהובילה את המשלוח האחרון. השיק בוטל, והנתבעת העבירה לחשבון התובעת סך של 18,000 ₪, שלטענתה משקף את יתרת החוב הנכונה.

המחלוקת
5. המחלוקת בין הצדדים היא, אפוא, באשר ליתרת סכום השיק, אולם מהותית, באשר ליתרת החוב הנכונה עפ"י הסכמות הצדדים. יודגש, כי מדובר בצדדים קרובים לשטר, ועל כן הטענות הנוגעות לעסקת היסוד הן הטענות האמיתיות בהן יש לדון (בהנחה שאין מדובר במקרה בו הועלתה טענת הגנה שאינה יכולה לשמש הגנה מפני שיק, כגון: כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב).

6. בהקשר זה אציין, כי לתובעת טענות מתחום דיני השטרות (כגון, שאין מדובר בשיק על תנאי, וכיו"ב), ובאלה ניגע בקצרה בסוף פסק-הדין, לאחר שנייחד את עיקר הדיון לטענות המהותיות הנוגעות לחישוב החוב הנתבע וביסוסו.

7. בתמצית, התובעת טוענת כי חיוביה שנשלחו לנתבעת מבוססים על הסכמותיהם, בצירוף עלויות נוספות עבור שירותים שנוספו, מעבר להצעה המקורית, וכי על כן על הנתבעת לשלמם. הנתבעת טוענת, כי התובעת הוסיפה חיובים שגויים וכפולים, שאין לשלמם, וכן, כי התובעת סרבה להסביר מה המקור לחיוביה אלה, וכיצד הם מבוססים על הצעת המחיר.

8. לחידוד העניינים שבמחלוקת נוסיף, כי התובעת טוענת, שהמחיר שננקב לאחסנת תכולת המכולה הוא המחיר לכל מכולה, בעוד הנתבעת טוענת שמאחר שכל תכולת שתי המכולות אוחסנה באותו מחסן, לא היה אמור להיות חיוב כפול. עוד נוסיף, כי המחסן פונה בחלקו תוך זמן קצר, לאחר שמרבית תכולתה של אחת המכולות כבר הועברה לדירה, אולם כי בעקבות כך נוצר אי-סדר בשאר הטובין שנותרו במחסן, והצדדים חלוקים באשר לשאלה, בעטיו של מי נגרם אי-הסדר, ועל מי לשאת בהוצאות סידורו מחדש. נקודה נוספת החשובה לענייננו היא, שהצדדים הסכימו ביניהם, מספר פעמים במהלך התקופה, על הובלות "קטנות" של פריטים מסוימים מתוך מכלול הטובין, בעלות האמורה להיות פחותה משמעותית מעלות הובלה עיקרית.

החיובים

9. מפאת חשיבותה, נביא את הצעת המחיר כלשונה (תוך ויתור על חלקים שאינם רלוונטיים):

"אנא ראי מטה העלויות לשחרור:
מסים {מע"מ + מכס} – 32,388 ₪
חברת ספנות – פקודת מסירה – 1,992 ₪
עמילות מכס – 1,180 ₪ {עבודה שלי}
בדיקת מכס – 1,139 ₪
מיסי נמל – 1,118 ₪
מחסן עורפי – 1,534 ₪ {משוער עד הוצאת הסחורה}
דמי השהייה – 1,268 ₪
סה"כ לתשלום – 40,619 ₪
***+ ההובלה היבשתית + האחסון אם תחליטי לבצע זאת דרכי.
(...)

הובלה יבשתית...
הובלת המכולה המלאה מנמל אשדוד למחסן... שינוע הציוד משטח הריקון פנימה למחסן וסידור במחסן, הוצאת ציוד מהמחסן לפי הזמנה, מיון, עבודת מלגזה
מחיר 2,100 ₪ + מע"מ
**אם המכולה לא ממושטחת וצריך גם פועלים... תוספת של 1000 ₪ + מע"מ

אחסנה
אחסנה של תכולת המכולה... למשך חודש ימים קלנדרי או חלק מחודש – 1,600 ₪ + מע"מ ... "

10. זו היתה הצעת המחיר שהוצאה עובר לשחרור המכולה הראשונה ( אין חולק כי שוחררו בפועל שתי מכולות). לאחר הוצאת הצעת המחיר, ביום 16.2.2015, נשלחה הודעת דוא"ל נ וספת מהתובעת לנתבעת, בזו הלשון:
"לגבי ההובלה היבשתית והאחסנה... תקבלי 7.5% הנחה {לפני מע"מ}".

11. הנתבעת שילמה תשלומים אלה:
ביום 16.2.2015 – 40,619 ₪
ביום 23.2.2015 – 4,038 ₪
ביום 27.2.2015 – 58,425 ₪
ביום 15.7.2015 – 18,000 ₪
סך-הכל שולם: 121,082 ₪

12. התובעת הפיקה חשבוניות מס אלה:
ביום 12.5.2015 – חשבונית 482 – 43,906.13 ₪
ביום 9.7.2015 – חשבונית 506 – 63,295.66 ₪
ביום 9.7.2015 – חשבונית 507 – 22, 821.20 ₪
ביום 19.8.2015 – חשבונית 527 – 8,012.20 ₪
סה"כ הופקו חשבוניות בסכום: 138,035.19 ₪.

13. עיון בסכומי חשבוניות אלה, והשוואתם להצעת המחיר, וכן לסכומים ששולמו בפועל, מלמד, בראש ובראשונה, כי אין קשר ישיר בין החשבוניות לבין התשלומים שבוצעו (בין בסכום ובין בתאריך), או בינן לבין הצעת המחיר. עיון בתוכן החשבוניות מלמד כי העדר קשר ישיר זה בולט עוד יותר.

14. לפיכך, אין מנוס גם מהצגת תוכנן של החשבוניות, ונציגן אחת לאחת, עם הערות ראשוניות לאחר כל אחת מהן.

15. חשבונית 482 (המעידה על עצמה שהיא עבור המכולה הראשונה):
מסים – 32,582 ₪ + מסי נמל 468 ₪ = 33,050 ₪ (פטורים ממע"מ)
עמילות מכס – 1,000 ₪,
פקודת מסירה – חב' ספנות – 2,361.11 ₪
בדיקת מכס – 1,139 ₪
הובלה יבשתית – 4,700 ₪
סה"כ חייבים במע"מ – 9,200.11 ₪ + 1,656.02 ₪ (מע"מ) = 10,856.13 ₪
סה"כ החשבונית – 43,906.13 ₪

16. הערות ראשוניות: ניתן להבחין מייד באי-התאמות בין סכומי החשבונית לבין סכומי הצעת המחיר (לא תמיד כלפי מעלה: למשל, מסי הנמל הם רק 468 ₪ במקום 1,118 ₪); דמי ההובלה והאחסנה הם 4,700 ₪, המגלמים, אולי, הובלה+פועלים+אחסנה (2,100+1,000+1,600), בלא הנחה שהובטחה ובלא הסבר; ונוסף מע"מ מקום בו הוא לא נזכר בהצעה (בדיקת המכס ופקודת המסירה, כשבזו האחרונה נכלל לכאורה המע"מ כבר בסכום הנקוב בחשבונית (2,361.11 ₪, בהשוואה ל-1,992 ₪ בהצעת המחיר) , ועליו נוסף שוב מע"מ, כך שמדובר בחיוב מע"מ על מע"מ; להשוואה, לעניין "עמילות מכס", נכלל המע"מ כבר בהצעה, שם נכתב 1,180 ₪, בעוד בחשבונית חויב, כיאות, 1,000 ₪ לפני מע"מ).

17. חשבונית 506 (המעידה על עצמה שהיא עבור המכולה השניה):
מסים – 46,832 ₪ + מסי נמל 1,844 ₪ + מסי נמל 1,182 ₪ = 49,858 ₪ (פטורים ממע"מ)
עמילות מכס – 1,000 ₪,
פקודת מסירה – חב' ספנות – 2,381.85 ₪
אישור משרד החקלאות – 225 ₪
בדיקת מכס – 1,139 ₪
הובלה יבשתית – 2,942 ₪
אחסנה מכולה ראשונה (חצי פברואר) ושתי המכולות (מרץ) – 3,700 ₪
סה"כ חייבים במע"מ – 11,387.85 ₪ + 2,049.81 ₪ (מע"מ) = 13,437.66 ₪
סה"כ החשבונית – 63,295.66 ₪

18. הערות ראשוניות: גם כאן, חוזרות חלק מההערות הקודמות, כגון תוספת המע"מ (על בדיקת המכס, והמע"מ הכפול, לכאורה, על פקודת המסירה, והפעם גם תוספת מע"מ על "אישור משרד החקלאות", ובהנחה שמדובר בהעברת תשלום למדינה, לא ברור מדוע נדרש מע"מ). הפעם, מתעוררות שאלות אחרות לעניין ההובלה והאחסנה: ראשית, סכום ההובלה – 2,942 ₪ - טיבו אינו ברור, וחישוב קל מגלה שהוא אולי משקף 5% הנחה על עלות ההובלה+פועלים, אלא שפירוט זה חסר, וממילא 5% אינו שיעור ההנחה המוסכם. ושנית, לפי החישוב הראשוני המופיע בהערות הראשוניות על החשבונית הראשונה, כבר נגבה סכום עבור אחסנה של חודש אחד למכולה אחת, ועתה נראה כי הוא נגבה בשנית.

19. חשבונית 507 (המעידה על עצמה שהיא עבור הובלות, לוגיסטיות ואחסנה):
מלגזה במחסן – 720 ₪
סידור משטחים והכנה להובלה (15.3) – 2,720 ₪
טריילר, מנוף, הובלה והמתנה (15.3) – 2,380 ₪
משאית ומנוף (29.4) – 1,700 ₪
משאית ומנוף (14.5) – 1,700 ₪
הובלה המתנה והחזרה (18.5) – 720 ₪
הובלה (11.6) – 460 ₪
אחסנה שתי מכולות (אפריל, מאי יוני) – 8,880 ₪
מע"מ – 3,481.20 ₪
סה"כ החשבונית – 22,821.20 ₪

20. הערות ראשוניות: הפעם, בניגוד לחשבוניות הקודמות, מופיע פירוט המאפשר להתחקות אחר חלק מהפעולות, אולם פירוט זה מעורר תהיה, בראש ובראשונה לעניין דמי האחסנה, שהפעם אמנם משקפים את ההנחה בשיעור 7.5%, אולם מתייחסים ל-2 מכולות, חרף פינוי תכולתה של אחת (בקירוב) כבר בתחילת חודש מרץ.

21. חשבונית 527 (המעידה על עצמה שהיא עבור גמר חשבון):
הכנת משטחים, סידור וקשירה, וכן עבודת מלגזה – 2,550 ₪
העמסה והובלה (14.7) – 3,500 ₪
אחסנה חצי חודש יולי – 740 ₪
מע"מ – 1,222.20 ₪
סה"כ החשבונית – 8,012 ₪

22. הערות ראשוניות: חשבונית גמר חשבון זו כוללת, כך נראה, חיובים שאינם נזכרים בהצעת המחיר, כגון כל עניין הכנת המשטחים; חיוב שלא ברורים ביסוסו וחישובו עבור העמסה והובלה; ואחסנה הפעם רק למכולה אחת.

דיון - הקדמה
23. לטעמי, די בהערות הראשוניות כפי שנכתבו לעיל – ושחלקן הובא גם בתצהיריה של הנתבעת – כדי ללמדנו, כי ישנה מידה מסוימת של אי סדר וחוסר עקביות בחיובים המנויים בחשבוניות השונות (זאת בהתעלם מהמועד בו הוצאו, ביחס לפעולות אליהן הן מתייחסות, ולמועדים בהם בוצעו תשלומים, וחובת תשלום המע"מ הנובעת מכך). כ פי שנראה בהמשך, אי הסדר, והעדרם של הסברים מניחי דעת לאי-סדר זה, יובילו לקביעה, כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה ליתרת הסכומים אותם היא דורשת מהנתבעת, ומכאן – לדחיית התביעה.

24. בהקשר זה אוסיף, כי הגם שברגיל, בתביעות שטריות, נטל הראיה להוכחת אי-התקיימות התנאי (ולהוכחת עצם קיומו של תנאי) הוא על הנתבעת (שהיא המעלה טענות אלה נגד השטר בו אוחז התובע), הרי שבמקרה דנן, אני סבור שדי באי-הסדר שהומחש בהצגת הנתונים לעיל, כדי להביא לקביעה, שנטל הבאת הראיות להוכיח נכונות הדרישות חוזר לכתפי התובעת; זאת לבד מכך שממילא על פי ההלכה הפסוקה, מקום בו אין התובעת מסתפקת באחיזתה בשיק, ומפרטת את נסיבות זכותה לפרעונו, הרי שממילא עליה הנטל להוכיח את נכונות גרסתה.

העדויות
25. בתצהירו, מתאר מנהל התובעת, מר גילון, בקצרה רבה את השתלשלות העניינים, ואינו מציע כל הסבר פרטני לרכיבי החיוב השונים שבחשבוניות, לבד מקביעה, כי החשבוניות מפורטות דיין. כמו כן, לא צורפו לתצהיר אסמכתאות לתשלומים שהם לכאורה העברות לצדדים שלישיים (כגון התשלומים הכרוכים בשחרור המכולה מהמכס). הוא אישר שם, כי הורה לנהג משאית ההובלה (האחרונה) שלא לפרוק את הסחורה מהמשאית לדירתה של הנתבעת, בלא שזו תמסור לידיו שיק מזומן על מלוא יתרת החוב (לשיטת התובעת), וטען, כי רק לאחר מעשה הבחין כי הנתבעת כתבה "לבטחון בלבד" על השיק – תוספת שהוא לא נתן לה את הסכמתו.

26. כשנחקר, אישר כי לא היו הסכמות מראש על הוצאות כגון אריזת הסחורה, והסביר, כי הדבר לא היה צפוי מראש. הוא אישר, כי מרגע שהוזמן מנוף העלויות הן גבוהות אם יבוטל, אולם הכחיש כי מטעם זה העלה את דרישתו לתשלום הסופי רק ברגע האחרון לקראת ההובלה האחרונה. הוא לא הסכים לאשר, כי קודם לאותה הובלה היתה שיחה בינו לבין מי שקישר בינו לבין הנתבעת, מר רוני רצ'קובסקי , בה סוכם כי נושא התשלום יידון בהמשך, בנחת, אולם גם לא הכחיש זאת. הוא לא ידע להסביר מדוע הוציא חשבונית באיחור רב כל כך, למעט הרגלו לרכז מספר עבודות בחשבונית אחת.

27. יוער, כי מר גילון לא נחקר ספציפית באשר לשאלות כגון אלה שהועלו למעלה תחת "הערות ראשוניות", בכל הנוגע לחיובים התמוהים לעניין אחסנה ולעניין הובלה. מאידך, טענות אלה (או לפחות חלקן) עלו כבר בפרוטרוט בתצהיריה של הנתבעת, ותצהירו של מר גילון הוגש כחודש ימים לאחר מכן, ועל כן מצופה היה לראות התייחסות מפורטת וברורה מצדו לכל חיוב וחיוב.

28. עד נוסף מטעם התובעת, מר ישראלי, שהוא בעלי החברה שנתנה לתובעת את שירותי האחסנה, מסר תצהיר קצר, בו סיפר כי במחסן אוחסנו חפציה של הנתבעת באופן לא הגיוני ולא מקצועי, כאשר פריטים שהיה בהם צורך מוקדם יותר נחסמו על ידי פריטים מאוחרים, וכן, כי נדרשו שעות עבודה רבות לסידור מחדש של משטחים וחפצים בכל פעם שהיה צורך לבצע משיכת סחורה מהמחסן. הוא צרף לתצהירו תכתובות שלו עם מר גילון, בהן הוא מלין על אופן התנהלות הנתבעת, ומציע למר גילון לתמחר מראש עלויות נוספות הנדרשות עקב כך.

29. בחקירתו סיפר, כי לפני מועד ההובלה האחרונה הפציר במר גילון שלא לשלוח את הסחורה עד להסדרת החשבון, אולם מר גילון אמר לו לשלוח, וכי הוא "יסתדר" עם הנתבעת, ועוד, כי הוא עצמו, אילו היה בשטח, היה מסרב לפרוק את הסחורה, לאור הכיתוב "לבטחון בלבד" על השיק.

30. הנתבעת עצמה פרטה בתצהירה לפרטי פרטים את השתלשלות העניינים, לרבות ההתכתבויות השונות, התשלומים השונים והחיובים השונים, והעלתה חלק מהתהיות הנזכרות למעלה לגבי תוכן החשבוניות. היא הדגישה, כי החשבוניות נשלחו לה באיחור רב, ורק סמוך מאד לפני ההובלה האחרונה, בשלב בו לא נותרה לה האפשרות לבדוק אותן בעיון.

31. עוד הוסיפה, כפי שכבר נזכר, כי המכולה השניה הוצאה מהמחסן כבר ביום 12.3.2017 או בסמוך לכך, וכי ממילא לא דובר על תשלום כפול עבור אחסנת שתי מכולות, אלא תשלום עבור המחסן. היא הוסיפה, כי לאחר שקיבלה את הדרישה לתשלום, ימים ספורים לפני ההובלה, וסברה כי מדובר בחיובים שגויים ומומצאים – היו אלה רק עד וכולל חשבונית 507 (על סך כ-22,000 ₪), ובאשר אליהם שוחחה עם מר גילון, והללו סיכמו כי "נסתדר".

32. אלא, שלראשונה נדרש ממנה הסכום המלא של למעלה מ-34,000 ₪ בעת שהגיעה ההובלה, והיא ניצבה חסרת אונים, עם מנוף שהוזמן במיוחד, והסחורה במשאית, ונהג הדורש שיק כתנאי לפריקת הסחורה. היא מסרה לו את השיק מחוסר ברירה, תוך שהיא מציינת עליו שהוא לבטחון בלבד. עוד באותו יום העבירה 18,000 ₪ לחשבון התובעת, ולימים, בחלוף כחודשיים, גילתה להפתעתה שהתובעת ניסתה להציג לפרעון את השיק המלא, למרות שלמעלה ממחצית סכומו שולמה בהעברה הנזכרת.

33. בחקירתה, חזרה על גרסתה, ובין היתר הציעה פירוט מדויק של החישוב שהביא אותה לסך 18,000 ₪, ועיקרו, נכונותה להכיר ב-5 חודשי אחסנה (בלא חיוב כפול עבור מכולה שניה), ב-4 הובלות גדולות (2 מהנמל למחסן, ו-2 מהמחסן לדירה) וב-5 קטנות (לפי תעריף של 400 ₪ בחודש). היא עמדה על גרסתה, כי לא סוכמו עלויות נוספות (כגון סידור הסחורה), וכי הסחורה הגיעה מסודרת וממושטחת. היא אישרה כי הרישום "לביטחון בלבד" על השיק נעשה בלא סיכום מראש, אולם טענה כי התבססה על שיחתה עם מר גילון, לפיה הוא לא יעכב לה את המשלוח, ו"נסתדר".

34. עוד העידו מטעם הנתבעת מר אלון לוי, שהיה מפקח העבודה בדירה, ומר רצ'קובסקי, שהיה מי שקישר בין הצדדים מלכתחילה, וניסה לסייע בפיוס ביניהם בהמשך.

35. עדותו של מר לוי היתה כמעט לא רלוונטית לסוגיות שבמחלוקת, למעט אמירתו כי ביקר במחסן פעם אחת, ומצא שם סחורה באנדרלמוסיה שהקשתה על מציאת הפריטים שבעבורם הגיע. עדותו של מר רצ'קובסקי היתה אף היא שולית, ועיקרה היה בהתייחסות להצעת המחיר, בה לא נכללו עבודות שונות שחויבו בהמשך.

דיון והכרעה
36. סיכומו של עניין הוא, שהתובעת הגישה לנתבעת דרישות תשלום שכללו חיובים שלא הוסכמו מראש, וכן כאלה שלא התבססו במדויק על הסכומים שהוסכמו. כך, בחלק מהמקרים לא נכללו הנחות שהובטחו, באחרות היה חיוב כפול, היו תוספות מע"מ לא מוסברות, והיו חיובים בעבור אחסון 2 מכולות במשך מספר חודשים, למרות שרק תכולת מכולה אחת היתה באותו שלב במחסן.

37. טענות אלה, שמרביתן הועלתה בפרוטרוט בתצהיריה של הנתבעת, לא זכו למענה מפורט ומשכנע (אם בכלל) בתצהירי התובעת (שהוגשו כחודש לאחר מכן), וגם לא הוצע להן הסבר בעל פה, במהלך החקירה.

38. אמנם, נשמעו עדויות לפיהן בפועל הושקעה עבודה נוספת (למשל בסידור סחורה או קשירתה, וכיו"ב), אולם לא הוצג בסיס ראוי לקביעת התשלום המגיע, לא נטען דבר לעניין שכר ראוי או סכומים מקובלים, וממילא לא הוכח, כי מחדליה של הנתבעת הם שהובילו לצורך בסידור הסחורה, ובעניין זה גרסתה לא טובה פחות מגרסתה של התובעת.

39. גם באשר להובלות ה"קטנות", שהנתבעת נוקבת בסך 400 ₪ כתעריף שהוסכם לגביהם (אם כי כנראה רק בפעם הראשונה), ואשר התובעת חייבה בעבורם בסכומים גבוהים בהרבה, לא הובאו כל הסבר, תימחור, אסמכתא, וכיו"ב.

40. אין מנוס, אפוא, מהמסקנה, כי התובעת לא הצליחה לבסס את זכאותה לסכומים שדרשה, כולם או מקצתם, וכי מהבחינה החוזית, ככל הנראה בדין סרבה הנתבעת לשלם את הסכום שנדרש ממנה כתנאי לפריקת המשלוח האחרון. כן נראה, באופן גס, כי חישובה של הנתבעת, שהביא להעברת הסך של 18,000 ₪, קרוב יותר להסכמות הנכונות ולסכום המגיע בפועל לתובעת.

41. אמנם, הנתבעת מסרה שיק בסכום גדול יותר, והדעות חלוקות בשאלה אם בדין הוסיפה עליו "לבטחון בלבד" ובהמשך ביטלה אותו, אולם אני סבור כי הוכח – משילוב העדויות של מר גילון ושל הנתבעת – כי המצג שנוצר בשיחה האחרונה ביניהם לפני המשלוח, הוא שעוד צפויה התחשבנות, ועל כן, לא ניתן לשלול על הסף, כי מזווית ראייתה, השיק הנמסר אכן מיועד להיות על תנאי.

42. לא מיותר להעיר, כי כפי שכבר הזכרתי בפסקת הפתיחה של פסק-הדין, התובעת עצמה, כשפתחה את התיק בהגשת השיק לביצוע, ציינה בטופס הבקשה לביצוע (שהוא כתב התביעה), כי "השיק הינו שיק ביטחון...". ספק אם ניתן ממילא לאפשר לה לחזור בה מהצהרה זו שבכתב הטענות הראשי מטעמה, וגם מטעם זה יש לראות בשיק שיק על תנאי.

43. בנוסף אעיר, במאמר מוסגר, כי לא שוכנעתי כי התקיימו תנאים של עושק וכפיה וכיו"ב, המפורשים בפסיקה באופן מצמצם למדי. כמו-כן, לא מצאתי כי יש להתעכב על עצם שאלת תום לבה של התובעת, בהפקדת השיק על מלוא סכומו, הגם שלמעלה ממחצית סכומו כבר נפרעה. שאלה זו אינה מעלה או מורידה לצורך הכרעה במחלוקת.

סיכום ותוצאה
44. משכך – מבחינה שטרית טהורה, אין ספק כי מדובר בשיק שהוצא על תנאי, ודומה כי אף המצגים שיצרו הצדדים בשיחתם מלמדים כי בדין הוצא על תנאי. התנאי עצמו, שמתחילה הוגדר כ"התחשבנות", אך בפועל הוא הצגת ביסוס לחיובים שנדרשו, לא התקיים, ועל כן אין התובעת זכאית לפרעונו (החלקי). ואילו – מבחינה חוזית, כפי שיש לבחון את המחלוקת בין צדדים קרובים, לא עלה בידי התובעת לבסס את זכותה לסכומים הנדרשים על ידה. משני נימוקים אלה יחדיו, דין התביעה להידחות.

45. התביעה נדחית בזה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 700 ₪, ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,600 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ח, 15 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.