הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 08

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

נ.מ. עבודות אלומיניום בע"מ

נגד

נתבע
זאב נגר

פסק דין

1. בפני תביעה שטרית, שנפתחה בהגשתו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 526985-02-17) של שיק מס' 28, ע"ס 55,000 ₪, המשוך על חשבונו של הנתבע (תחת שם עסק א.מ. אלומיניום וקירות מסך) בבנק מרכנתיל דיסקונט, ערוך לזמ"פ 10.2.2015. השיק מוטבע בחותמת של שם העסק וחתום בחתימת יד משורבטת.

2. הנתבע הגיש התנגדות, בה טען כי החתימה אינה חתימתו. הוא סיפר, כי בעת הרלוונטית היה שרוי במצב נפשי ירוד, והיה מובטל, ולפיכך נענה להצעת עבודה משני מכרים בשם אמנון ואלון, שניהלו עסק לאלומיניום. לאחר זמן, נענה גם להפצרותיהם ונאות לפתוח חשבון בנק על מנת שייעשה שימוש בשיקים ממנו לשם תשלומים שונים של העסק, תחת ההבטחה, כי השניים יפקידו מזומן לחשבון לכיסוי כל שיק שיימשך ממנו. החשבון היה קרדיטורי, ובתחילה אכן הכל התנהל על מי מנוחות. אלא שלאחר תקלה עם שיק אחד, הבין כי הוא עשוי להסתבך, וסרב להמשיך ולשתף פעולה. הוא עזב את העסק, אלא שלימים התברר לו כי מספר שיקים לא חתומים נותרו ברשות אמנון ואלון, והם המשיכו לעשות שימוש בהם, תוך זיוף חתימתו.

3. לאחר חקירה, ניתנה רשות להתגונן, והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. הנתבע הרחיב אך במעט את סיפורו, אך נצמד לעיקריו. מנהל התובעת, מר ניהאד מסארווה (להלן – " מסארווה"), טען כי אכן קיבל את השיקים מאת אמנון ואלון, שהיו לקוחות ותיקים וניהלו עסק לאלומיניום בשם "פנורמה", שעל שמו התנהל כרטיסם בהנהלת החשבונות של התובעת. השיק נמסר לו כחלק מרצף של 4 שיקים (מס' 27, 28, 29 ו-30), כולם בסכום זהה ולתאריכים תואמים בחודשים עוקבים (מינואר 2015); צורפה קבלה בהתאם, וכן העמוד האחרון מתוך כרטיס הנהלת החשבונות. לגרסתו, השיק הראשון מהארבעה נפרע כשהוצג בחשבון, ואילו השני (שהוגש לביצוע) חולל מסיבת ביטולו, כששני האחרונים חוללו בהעדר כיסוי (ועודם בידי התובעת, והעתקם אף הוגש בדיון כמוצגים ת/1 ו-ת/2).

4. מסארווה והנתבע נחקרו על תצהיריהם. מסארווה אישר, כי השיקים נמסרו לו בלא שם נפרע, וחותמת התובעת הוטבעה בהם. הוא אישר, כי מי שעמד מולו בקשר כל העת היו אמנון ואלון, ואמנון הוא זה שמסר את השיקים. הוא טען כי הוא זוכר את הנתבע מביקור אחד שערך בעסק המדובר, אולם לבד מכך לא הכירו. הנתבע עמד על כך שהחתימות אינן שלו, ולא ידע להסביר כיצד זה שיק אחד כובד בבנק, למעט השערתו, כי אמנון ואלון הפקידו כסף בחשבון לכיסוי השיק. הוא לא ידע לספר מיהו שביטל את השיק השני, נשוא התביעה, וטען כי הוא עצמו מעולם לא ביטל שיק באותו חשבון, ולא היה פעיל בניהולו, עד שסגר אותו. הוא טען, כי לא הגיש תלונה במשטרה נגד אמנון ואלון, משום שחשש לחייו, שכן אוים על ידי גורמים עברייניים מספר פעמים בעת קרות הארועים עצמם, סביב סגירת העסק.

5. התובעת סבורה, כי הנסיבות מצביעות על כך, שגרסתו של הנתבע אינה אמת, וכי גם אם נפל קורבן לעוקץ של אמנון ואלון, הרי שהשיקים עצמם נחתמו על ידו במסגרת התנהלות העסק. הנתבע, מנגד, סבור כי על התובעת הנטל להוכיח את חתימתו על השיק, והיא לא עמדה בנטל זה. כפי שנראה, הגעתי למסקנה כי הדין הוא עם הנתבע, וכי דין התביעה להידחות.

6. נזכיר מושכלות יסוד: סעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן – " הפקודה") קובע מפורשות, כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה", סעיף 3(א) לפקודה קובע, כי "שטר חליפין הוא פקודה... חתומה בידי נותנה...", וסעיף 3(ב) מוסיף כי "מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה... איננו שטר חליפין". נזכיר גם כי סעיף 73(א) לפקודה מבהיר לנו, כי "שיק הוא שטר חליפין משוך על בנקאי...". לאמור: טופס של שיק, שאינו חתום על ידי המושך, אינו מקים חבות על בעל החשבון, המושך, ולמעשה, כלל איננו "שטר", אלא חספא בעלמא הוא.

7. הפסיקה עקבית ואחידה בקביעתה, כי "כאשר נתבע טוען 'לא חתמתי', נטל הראיה שכן חתם רובץ על התובע..." (ע"א 232/77 רוזנברג נ. אברהמוף, פד"י לב(2)197 בעמ' 201), או "כאשר מכחיש הנתבע, כי החתימות או החותמת שעל השטר מחייבות אותו, מוטלת על התובע החובה להוכיח כי אכן הנתבע נתחייב בחתימות שעל השטר..." (ע"א 268/56 נוי נ. עיריית חדרה ואח', פד"י יב(1)353 בעמ' 358). אלה פסקי דין ותיקים מאד, שלא נס ליחם, והלכתם לא נתעמעמה מאז ועד היום.

8. 3 דרכים עיקריות יש להוכחת חתימה מוכחשת: הפופולרית מכולן (אם כי לא בהכרח הטובה שבהן) היא באמצעות מומחה לכתבי יד; הטובה מכולן (אם כי פחות שכיחה) היא באמצעות עד לחתימה; והאחרונה, והמורכבת מכולן, היא באמצעות ניסיון ללמוד ממכלול הנסיבות והראיות, כי מסתבר יותר שהנתבע חתם על השיק מאשר שהוא לא חתם עליו.

9. התובעת – חרף הסכום הגבוה שעל כף המאזניים (שיק זה ועוד שניים זהים לו, בסכום כולל של למעלה מ-150,000 ₪), נמנעה מללכת בדרך הראשונה; הדרך השניה היתה חסומה בפניה, בהעדר עד; ועל כן נותרה לה הדרך השלישית, בה בחרה לפסוע.

10. דרך זו היא קשה, שכן נדיר שישנן מספיק נסיבות לשם הטיית הכף, ומקרה זה אינו שונה מרוב המקרים, ולטעמי התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל.

11. בסופו של יום, אלה הראיות הנסיבתיות שבידי התובעת: השיק הראשון נפרע; השיק השני בוטל (ולא סורב בהעדר כיסוי); השיקים כולם לא סורבו בנימוק שהחתימה אינה נכונה; בפועל, החתימה דומה באופן כללי לחתימות לא מוכחשות של הנתבע; והנתבע לא הביא ראיות שהיו יכולות לחזק את גרסתו (ובראשן: מסמכים רפואיים להוכחת מצבו הנפשי באותה עת, טופס דוגמת חתימה, והגשת תלונה במשטרה).

12. מהראיה הראשונה נדמה כי מבקשת התובעת להסיק ("נדמה", שכן הדברים לא נטענו במפורש), כי מדובר עדיין בשלב בו עבדו אמנון ואלון בשיתוף פעולה עם הנתבע, והפקידו כסף לחשבון לכיסוי שיקים שנתן להם מרצונו, ואם בשיק הראשון כך, גם ביתר השיקים כך. מהראיה השניה היא מבקשת להסיק, כי היה כיסוי בחשבון גם אז. מהשלישית והרביעית, כי החתימה דומה לחתימת הנתבע. ומהחמישית, כי הנתבע אינו דובר אמת.

13. מכל אלה, הראיה הראשונה היא המשמעותית מכולן, אך חוששני שאין בה די, שכן אין בידינו מספיק מידע על מנת להסיק מסקנות כלשהן ברמת הסתברות מספקת, זאת במיוחד מקום בו השתמע – הן מהידוע למסארווה והן מהידוע לנתבע – כי עסקינן בשני אנשים לא ישרים, שבערך באותה תקופה קרס עסקם והם חמקו מחובותיהם. לא נוכל לדעת, למשל, אם באותו שלב עדיין סברו שיעלה בידם להציל את עסקם, או אולי התכוונו לבצע עוד רכישה אחרונה של סחורה מהתובעת, ועל כן דאגו לכיסוי לשיק הראשון, אך לא לאחרים. בהקשר זה יש להדגיש, כי התובעת לא צרפה את יתר כרטיס הנהלת החשבונות של "פנורמה" אצלה, ולא נוכל לדעת אם בפועל אכן בוצעה רכישה נוספת לאחר מסירת השיקים, ולפני שחולל השיק השני.

14. כאמור, נדמה כי אין בעובדה זו לבדה כדי להטות את הכף לטובת האפשרות שהשיק נמסר לאמנון ואלון מרצונו של הנתבע ובחתימתו, לפני הארועים שתאר בתצהירו על אודות אופן היפרדותו מהעסק. ביתר הראיות אין באמת כדי לסייע (השניה, בהעדר כל ראיה פוזיטיבית על משמעות אופן הסירוב במקרה המסוים – וברי כי אין בכיתוב על השיק יותר מאשר עדות מפי השמועה, במקרה הטוב; השלישית והרביעית, משום שהדימיון בחתימות כלל אינו שנוי במחלוקת; ו האחרונה, משום שנטל הבאת הראיות כלל לא עבר אל הנתבע, ועל כן יש להיזהר בזקיפת העדר ראיות לחובתו).

15. הפועל היוצא הוא, שבאופן לא מאד חריג, אין די ראיות נסיבתיות להגעה למסקנה אליה מבקשת התובעת להגיע, ואין מנוס אלא לקבוע, כי לא עמדה בנטל להוכחת אמיתות החתימה על השיק – ובהתאם, יש לדחות את התביעה.

16. התביעה נדחית בזה. תיק ההוצאה לפועל ייסגר.

17. בנסיבות תיק זה, בו התנהלות הנתבע תרמה להיווצרות התקלה, באופן ברור, ובו נראה כי התובעת עצמה נפלה קורבן לפעולות המיוחסות לאמנון ואלון, ונאלצת לספוג הפסד לא קטן, אינני מחייב אותה בהוצאות הנתבע, ואינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ז' אב תשע"ט, 08 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.