הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 08

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובע

עידו לגזיאל

נגד

נתבעת
דניאלה ביטון

פסק דין

רקע וכתבי הטענות
1. בפני תביעה כספית, בסך 18,720 ₪, שעניינה דמי תיווך להם טוען התובע שהוא זכאי מהנתבעת, בעוד זו מכחישה את עצם חתימתה על ההסכם, וטוען להיותה מזויפת.

2. על פי כתב התביעה, חתמה הנתבעת על הסכם התיווך, ובפועל רכשה את הדירה המתוארת בהסכם. לכתב התביעה צורף הסכם התיווך, הנושא שתי חתימות הנחזות להיות חתימתה של הנתבעת, האחת במרכז הטופס, בטבלה המתארת את הנכס, והאחרת בשוליו, במקום המיועד לחתימת הלקוח. כן צורף זכרון הדברים, המעיד על רכישת הנכס.

3. על פי ההתנגדות, לא טיפלה הנתבעת ברכישת הנכס, לא ביקרה במשרדי התובע, ולא חתמה על הסכם התיווך. לדברי הנתבעת, גם "גוני" הרשומה בהסכם כבעלי הנכס הנמכר, טענה בפניה כי לא חתמה על הסכם התיווך, וממילא אף לא היתה בעלי הנכס, אלא נכדתה של הבעלים. עוד סיפרה, כי הגישה תלונה במשטרת ישראל בשל הזיוף.

ההליכים המקדמיים, התצהירים וחוות-הדעת
4. בדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות נחקרה הנתבעת על תצהירה. היא אישרה כי מספר הטלפון המופיע על ההסכם הוא שלה. היא הסבירה, כי לפני שראו את הדירה שנרכשה, ראו דירה אחרת, אליה הלכו – היא ובעלה – עם מתווך בשם דרור ממשרד התובע, ולגביה אף חתם בעלה על טופס הזמנת שירותי תיווך. אל הדירה שנרכשה הגיעה עם בעלה ועם מתווך אחר. היא סיפרה, כי הגיעה לדירה בגפה, ובעלה הצטרף לאחר מספר דקות. בדירה מצאו מתווך אחר, בשם חיים פורטי, שאינו ממשרד התובע, ואת הבעלים. גם דרור, המתווך ממשרד התובע, הגיע למקום, שלא בתיאום איתם (אם כי הנתבעת לא שללה את האפשרות שדיבר בטלפון עם בעלה על דירה זו), אולם הם לא חתמו לו על מסמך כלשהו. היא התעקשה כי החתימה שעל ההסכם אינה חתימתה. היא לא ידעה להגיד אם בעלה שילם לאותו חיים פורטי דמי תיווך, ואמרה כי הוא זה המנהל את ענייני הכספים. היא גם לא ידעה להגיד כיצד הסתיים תיק התלונה במשטרת ישראל.

5. רשות להתגונן ניתנה בהסכמה, והתובע השלים מסמכיו לשם התאמתם לסדר דין מהיר. בין היתר, הגיש העתקי הזמנות שירותי התיווך מתוך הפנקס, החל בהזמנה עליה חתם בעלה של הנתבעת, מר לישי ביטון (להלן – "לישי"), וכלה בהזמנה שלאחר ההזמנה נשוא המחלוקת, וכל אלה שבתווך. כן צרף פלט שיחות האמור להעיד כי שוחח עם לישי או עם הנתבעת במועדים שונים סביב מועד חתימת ההסכם, וכן תכתובת מסרונים עם לישי, האמורה להעיד כי היו ביניהם מגעים לקראת ראיית הדירה המדוברת, ואף לאחר אותו ביקור, וכי בהמשך ניתק לישי קשר. בנוסף צרף אסמכתא ממשטרת ישראל, כי התיק נסגר בשל חוסר עניין לציבור.

6. הנתבעת הגישה לתיק תצהיר של לישי, בעלה, שסיפר גם הוא, כי בדק דירה אחרת בסיוע דרור, ממשרד התובע, וכי את הדירה שנרכשה ראה בתיווכו של חיים פורטי, ורק לאחר מכן סיפר על כך לדרור. לדבריו, בפגישה בה נסגרה העסקה נכחו חיים פורטי ומנחם, בעל משרד התיווך שלו, ואלה ויתרו על דמי התיווך ממנו. דרור, שהמתין מחוץ למשרד, ביקש דמי תיווך, אך לישי הודיע לו כי מאחר שלא הוא תיווך בעסקה זו, אין כוונה לשלם לו דבר. דרור טען בתגובה, כי בידיו "פתק" חתום על ידי לישי, וכשזה דרש לראותו שלח לו את ההסכם הנושא לכאורה את חתימת הנתבעת. אלא, שלדברי לישי הנתבעת כלל לא היתה מעורבת בענייני התיווך, וכל מעורבותה ברכישה היתה בכך שראתה את הנכס וחתמה על זכרון הדברים לרכישתו.

7. אף התובע הגיש תצהירי עדות ראשית. תצהיר אחד הוא של חיים פורטי, אשר סיפר, כי הדירה המדוברת היתה בבלעדיות בטיפול משרדו, וכי דרור יצר עמו קשר ואמר כי מביא לקוחות, ואכן נפגש עמו בלוויית הנתבעת, בנכס, וסיפר לו כי החתים אותה על הסכם תיווך בדמי תיווך של 2%. לאחר שהנתבעת ראתה את הדירה, התקשרה לבעלה שהגיע אף הוא למקום. עסקה לא נקשרה אז, ולאחר חודשיים יצר לישי קשר עם חיים פורטי ושאל אם הדירה עדיין אקטואלית, ולאחר בדיקה, הפנה פורטי את לישי לדרור. העסקה נקשרה כשגם דרור נוכח במקום. חיים פורטי ומשרדו לא קיבלו דמי תיווך מהנתבעת ובעלה, שכן אלה היו לקוחותיו של דרור.

8. כן הוגש תצהיר של דרור, שסיפר כי אכן הציג לנתבעת וללישי את הדירה הראשונה, בה לא היו מעוניינים, ולאחר יצירת קשר עם חיים פורטי הביא את הנתבעת גם לדירה השניה, שנרכשה בסופו של דבר. עוד קודם שהגיעו לדירה החתים אותה על הסכם התיווך. לאחר מכן הגיע למקום גם לישי. בני הזוג סיפרו לו שהדירה מוצאת חן בעיניהם אולם עליהם לערוך שיקולים שונים. לאחר יום או יומיים הודיעו לו כי הם אינם מעוניינים בדירה. לאחר כחודשיים נוספים הודיע לו חיים פורטי שהנתבעת ובעלה חידשו את התעניינותם בדירה. לפיכך תאם להם דרור פגישה במשרדו של חיים, וזכרון דברים אכן נחתם, אלא שמשלב זה ניתקו הנתבעת ובעלה קשר עם דרור. לימים, כשדרש התובע את דמי התיווך, התקיימה פגישה בנוכחות אביו של לישי, אשר בתחילה הציע לשלם דמי תיווך מופחתים, הצעה שהתובע היה מוכן לשקול, אולם לאחר מכן הטיח בדרור שהוא זייף את חתימת כלתו, ובשלב זה עלו המגעים על שרטון. דרור מוסיף עוד, כי התלונה במשטרה הוגשה רק לאחר הגשת התביעה, וכי התיק נסגר לאחר תשובותיו שנמסרו לחוקר. עוד הוא מפנה את תשומת הלב לכך שגם מספר תעודת הזהות של הנתבעת מופיע בטופס, ומניין לו מספר זה אלמלי חתמה לו?

9. בנוסף הגיש התובע תצהיר עדות ראשית שלו-עצמו, בו ציין כי לא היה מעורב אישית בעסקת התיווך, אלא רק בפגישה עם אביו של לישי, שהיתה כמתואר על ידי דרור בתצהירו.

10. לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית, הגישה הנתבעת חוות-דעת מומחה מטעמה, של המומחית לכתב יד, הגב' טל רוקח-חגג. את החתימה שבמחלוקת בדקה מתוך צילום המסמך, אך גם כך הגיעה לדעה כי קיימת סבירות גבוהה שהחתימה לא נחתמה על ידי הנתבעת, אלא על ידי מאן דהוא שניסה לחקות את חתימת ידה. לאחר שהומצא לידיה המסמך המקורי, הגישה חוות-דעת משלימה, בה שדרגה את מסקנתה לדרגת סבירות גבוהה ביותר, שהחתימה מזויפת.

11. בשלב זה הוגשה חוות-דעת נוגדת, מטעם התובע, של המומחית לכתב יד, הגב' קרן רווה, שהגיעה למסקנה כי מדובר ככל הנראה בניסיון לזיוף עצמי, דהיינו: שהחתימה אכן הושמה במסמך על ידי הנתבעת, אלא שזו ניסתה לשנות את חתימתה על מנת לאפשר לה לטעון לאחר מכן לזיוף.

העדויות
12. בישיבת ההוכחות שהתקיימה נחקרו כל נותני התצהירים, לבד מהתובע (שעל חקירתו ויתרה הנתבעת, נוכח תוכן תצהירו הדל), והצדדים סיכמו טענותיהם. כבר עתה ניתן לומר, כפי שנראה, כי דין התביעה להתקבל, שכן שוכנעתי ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי, כי אכן ידה של הנתבעת היתה זו שאחזה בעט כשהושמו חתימות היד על גבי הסכם התיווך.

13. מומחית התובע, הגב' רווה, הסבירה כי כאשר אדם חותם, ישנם מאפיינים של כתיבה, להם אינו מודע, ולכן גם כאשר הוא משנה בכוונה את צורת החתימה, אין הוא יכול לשנות את המאפיינים ה"סמויים" של כתיבתו, המאפשרים לזהות כי אותה יד כתבה את שתי הצורות השונות של החתימה. היא ציינה עוד, כי שתי החתימות שבמחלוקת, ששתיהן על טופס ההזמנה, דומות זו לזו מבחינת מאפייניהן. היא השיבה לשאלות שונות הנוגעות למאפיינים שונים של החתימות, אולם לא מצאתי צורך להיכנס לפרטי תשובותיה בגוף פסק-הדין.

14. מומחית הנתבעת, הגב' חגג-רוקח, נדרשה להגן על ידיעותיה המקצועיות, נוכח העדר הכשרה פורמאלית בתחום הגרפולוגיה, והסבירה כי היא התמחתה אצל אביה, שהוא גרפולוג ותיק, ורכשה הכשרה מעשית יסודית ביותר. היא אישרה, כי בזיוף עצמי החותם מנסה לשנות את חתימתו, אך באופן תת הכרתי הוא חוזר במקומות שונים לכתב ידו הטבעי. הוא אישרה עוד, כי כאשר אדם מזייף חתימה, על פי רוב ינסה לשחזר חתימה אותנטית שראה, אם כי לעתים מדובר בזיוף קלוט מהאוויר. היא אישרה גם, כי במקרה המסוים נראות שתי החתימות שבמחלוקת כאילו הושמו בדף על ידי מזייף שראה את החתימה האותנטית, זאת בשל הדמיון הכללי שלהן לחתימתה האמיתית של הנתבעת. באשר לחוות-דעתה של הגב' רווה הסבירה, כי כשראתה אותה אמרה לב"כ הנתבעת כי יש לה הערות על התיזה המוצעת, וכי לדעתה אין מדובר בזיוף עצמי, אך לא הציעה לערוך חוות-דעת משלימה, ולא נתבקשה לעשות כן.

15. מר פורטי חזר על עיקרי תצהירו, והוסיף, כי הגם שלא ראה את הנתבעת חותמת על הזמנת שירותי התיווך, כן ראה את הטופס החתום כאשר נפגש עם דרור בדירה.

16. דרור נחקר, והסביר כי אין הוא נוהג להחתים שני בני זוג על אותו טופס. הוא חזר על עיקרי גרסתו, והוסיף כי הוא שהסיע את הנתבעת לדירה שנרכשה, ולאחר מכן ניהל את המגעים עם בעלה, שכן הוא היה מי שמִבֵּין בני הזוג טיפל בעניין. הוא הסביר כי החתים את הנתבעת על הטופס לאחר שיצאו מהרכב ולפני שראו את הדירה, ולא חיכה לבעלה כדי שיוכל להראות לה את הדירה כבר באותו זמן. הוא העיד, עם זאת, כי לא הראה את הטופס החתום לחיים פורטי, אלא רק סיפר לו שהנתבעת חתמה.

17. הנתבעת חזרה על דבריה, כי חלוקת התפקידים בינה לבין לישי היא שהיא מטפלת בבית והוא בכספים. היא לא ידעה להסביר מנין לדרור פרטיה שמולאו בטופס, אך הצביעה על כך שהפרטים נגישים וניתן להשיגם. באשר לתדפיסי שיחות הטלפון המראים כי דרור אכן התקשר אליה ביום הביקור בנכס הסבירה כי יכול להיות שמדובר בשיחות ההפניה שלה אל חיים פורטי. היא התקשתה ליישב את גרסתה בחקירתה בדיון בהתנגדות, כי היא הגיעה לדירה עם בעלה, ודרור הגיע אחר-כך, לגרסתה עתה, כי דרור הביא אותה ובעלה הגיע אחר-כך. היא גם לא ידעה לאשר את תאריך ביקורה בדירה. היא התעקשה שלא חתמה על הטופס, וכי גם חיים פורטי לא ביקש להחתימה, שכן היא אינה חותמת על מסמכים.

18. לישי נחקר, וסיפר כי סגר עם מנחם, בעלי המשרד של חיים פורטי, כי מחיר העסקה יהיה 800,000 ₪ כולל דמי התיווך, וכי אין הוא יודע כמה דמי תיווך שילמה המוכרת. הוא הסביר כי הוא המטפל בענייני כסף, ו"דניאלה היא למראית עין, היא האישה". הוא הוסיף פרטים נוספים אודות שיחות בינו לבין דרור, כגון שהמתין כשבוע וחצי לקבל את המסמך החתום כביכול על ידי הנתבעת, או הצעה של דרור אליו לסיים את הפרשייה בתשלום של כמה אלפי שקלים ובקבוק ויסקי. הוא סיפר שהביקור בדירה שנרכשה היה כשבועיים אחרי הביקור בדירה הראשונה, ולא למחרת, כנטען ע"י דרור. הוא גם התעקש שדרור לא נכח בפועל בדירה בעת שהוא ראה אותה, שכן המוכרת לא אפשרה לו להיות שם, שכן לא הכירה אותו. הוא הכחיש שחיים פורטי הפנה אותו לדרור כדי להתקדם במגעים לרכישת הדירה, או שדרור היה מעורב בניהול המו"מ על מחיר הרכישה. כשעומת עם מסרון ששלח לדרור ביום 28.10 (שבוע לאחר חתימת זכרון הדברים, שם כתב לדרור שיעזור לו בסגירת מחיר התיווך, הסביר כי כתב לו הודעה זו שכן דרור הציע את עזרתו, וכי מדובר היה בעזרה בלבד, ולא בתיווך. הוא התקשה להסביר מדוע המתין חודשיים מאז שנודע לו על הזיוף ועד שהגיש תלונה במשטרה (התלונה הוגשה ביום הגשת ההתנגדות), ואישר כי הוא יודע שתיק התלונה נסגר.

דיון והכרעה
19. כפי שכבר נכתב, דין התביעה להתקבל, באשר הראיות מצביעות על כך שיותר מסתבר שהחתימה היא חתימת הנתבעת, מאשר שדרור, מטעם התובע, זייף אותה.

20. באופן כללי ניתן לומר, שגרסאות התביעה, מפי דרור וחיים פורטי, היו שלובות ומובנות (למעט סתירה קלה, בשאלה אם הראה דרור לפורטי את הטופס החתום – סתירה שלטעמי אינה פוגמת בקוהרנטיות של שתי העדויות, ואולי אפילו מוסיפה נופך של מהימנות, בהפחתת הסיכוי לתיאום גרסאות) , ונתמכו בראיות חיצוניות למכביר (גם אם נסיבתיות), כגון: פלט השיחות המעיד על רצף השיחות של דרור ביום 14.8, המתיישב היטב עם ניסיון לתאם פגישה בין הנתבעת לבין פורטי; רצף ההזמנות בפנקס, המעיד שההזמנה שבמחלוקת, הנושאת תאריך 14.8, מולאה לא יאוחר מיום 19.8 (הוא תאריך ההזמנה הבאה אחריה), וזמן רב לפני שהיו בידי דרור דוגמאות חתימה של הנתבעת (מזכרון הדברים); ההתנהלות המסתברת של מתווכים, כנלמד מניסיון החיים, לפיה הם נוהגים להחתים לקוחות על טפסי הזמנה קודם להצגת דירות, כדי למנוע סירוב לחתום למפרע; וכן עדותה של הנתבעת עצמה, לגבי נסיבות הפגישה בדירה שנרכשה (ויודגש, כי עדות זו לא היתה זהה לעדות שניתנה על ידה בשלב הדיון בהתנגדות).

21. גם אם ניתן לומר, שלפורטי עניין מסוים בזכיית התובע בתביעה, שכן הוא זכאי לכאורה לחלק מדמי התיווך (על פי ההסכמות שבינו לבין דרור), ולכן אין הוא עד אובייקטיבי לחלוטין, הרי שלא ניתן לבטל את עדותו בהינף יד ככזו של בעל עניין מובהק. יש גם לציין, כי פורטי נחקר קצרות בלבד על גרסתו, ולא נשאל על חלקים גדולים ממנה.

22. מנגד, עדויות ההגנה היו מפותלות ומאולצות בהרבה, כללו סתירות פנימיות (כגון באשר לנסיבות הביקור בדירה), ועמדו בסתירה לא רק לראיות שנזכרו לעיל, אלא גם לחלופת המסרונים בין דרור לבין לישי, המלמדת על מעורבות ברורה של דרור בשלבים השונים של המו"מ (מעורבות אותה קשה לפטור ב"עזרה" בלבד, כאשר מדובר במתווך שזו פרנסתו), ואפילו להתנהלותו של לישי עצמו, שנמנע מהגשת תלונה במשטרה עד לאחר שהוגשה נגד אשתו התביעה.

23. בנוסף, התייחסות לשתי המומחיות שנחקרו מובילה למסקנה, כי הגם ששתי חוות-הדעת מנומקות כדבעי, והמומחיות אף עמדו באופן סביר בחקירה נגדית, הרי שנעדרה מעדותה של הגב' חגג-רוקח התייחסות משכנעת ל טעמי פסילת מסקנת הגב' רווה בדבר הזיוף העצמי.

24. תיזה זו, של הגב' רווה, מתיישבת טוב בהרבה עם יתר העובדות, מאשר תיזת הזיוף, מקום בו החתימות שבמחלוקת בולטות מאד בכך שהן אינן כתיבת שם החותם, אבל גם אינן שרבוט קצר וחסר כל סממן מזהה למראית עין, כדרך שנתקלים הרבה במקרי זיוף חתימות על גבי שיקים, למשל, מקום בו בין המזייף לבין בעל החתימה אין כל היכרות והם אינם צפויים להיפגש. מקום כדוגמת המקרה שבפנינו, בו זהות ה"זייפן" ידועה, קשה להעלות על הדעת שיבחר לבצע זיוף מורכב, של חתימה בעלת צורה ברורה, ועוד פעמיים – כאשר ככל שידיעותיו אמורות להשיג, יכול והחתימה האותנטית שונה לחלוטין מאותה צורה ברורה בה בחר.

25. בהקשר לחוות-דעת אלה אעיר, כי לא נכנסתי לדקויות ולפרטים של ההסברים הטכניים, באשר לטעמי אין הם מעלים או מורידים באופן משמעותי, שכן, כאמור, שני מארגי ההסברים מובילים באופן הגיוני, בעיני, למסקנה אליה הגיעה כל אחת מהמומחיות (לבד מהערתי האחת דלעיל).

26. ב"כ הנתבעת, בעיקר, התעכב בסיכום טענותיו על מה שראה כהסברים לא-משכנעים של מומחית התובע, ואיני שותף להשגותיו, אך בכל מקרה, גם בלא אותה חוות-דעת אני סבור שהייתי מגיע לאותה מסקנה, שכן לא תמיד די בחוות-דעת מומחה לכתב יד כדי להפריך מארג מובנה של ראיות אחרות, כבמקרה דנן.

27. נקודה אחרונה זו מביאה אותנו גם לחולשתה העקרונית, והבולטת, של ההגנה מלכתחילה, והיא חוסר הסבירות הראשוני שבעצם התיזה שמתווך, המבקש להציע נכסים ללקוחותיו, יזייף חתימה, מקום בו מדובר בלקוחות שאינם נמנעים מחתימה על הסכמי תיווך (כפי שהוברר לגבי הדירה הראשונה), ומקום בו פעולתו, על חומרתה והסיכון הטמון בה לעתידו, לרשיונו ולפרנסתו, צפויה בסבירות גבוהה להתגלות. לא ניתן להסיק, כמובן, שזיוף כזה לא יתכן, אולם לטעמי, כנקודת מוצא, הוא אינו מסתבר.

28. אמנם, גם לעניין אחרון זה ניתן למצוא "איפכא מסתברא", כפי שטען ב"כ הנתבעת בסיכום טענותיו: מדוע שהנתבעת (אשר לא ניתן לומר לגביה כי הותירה רושם של אשת-מזימות תחבולנית) תנקוט בטקטיקה של זיוף עצמי, ותחתום בחתימה שאיננה שלה? על כך ניתן להציע שתי השערות, והשניה מועלית בזהירות המתבקשת, אולם אין מנוס ממנה, בנסיבות: או שמדובר בחתימה אקראית, אותה היא חותמת מעת לעת כשאינה טורחת לחתום את חתימתה המלאה (תיזה ששתי המומחיות ככל הנראה לא היו סומכות את ידיהן עליה); או שכאשר דרש דרור מהנתבעת לחתום על הטופס קודם להצגת הדירה לה, מעדה בשיקול דעתה, וחרף תפקידה המוגדר במארג המשפחתי – כפי ש עלה בבירור מהעדויות – "חטאה" וחתמה. יכול וניסתה, בין במודע ובין שלא במודע, להסוות את חתימתה, ואולי אף בהמשך הדרך התכחשה לה, למען שלום הבית. עם זאת, ברי כי תיזה שניה זו אינה יותר מאשר השערה, כאמור, שנועדה להתיישב עם חוות-דעת המומחיות.

29. לשון אחרת: תיזת הזיוף אינה מתיישבת עם נסיון החיים, ולמפרע גם אינה מתיישבת עם הראיות; תיזת הזיוף העצמי (או שינוי החתימה, בלא כוונת זיוף עצמי, והתכחשות מאוחרת לפעולה זו) אף היא אינה מתיישבת לחלוטין עם התנהלותה של אשה נורמטיבית, אך מוצאת עצמה מתיישבת הן עם חומר הראיות הכללי והן עם הרושם שהתקבל מהעדויות הרלבנטיות, ועל כן מסתברת בעיני יותר מאשר הראשונה.

תוצאה אופרטיבית
30. לאור כל האמור, אני דוחה את טענת הנתבעת, כי חתימתה זויפה, ועל כן מקבל את התביעה. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה, 18,720 ₪ ליום הגשתה; את סכומי האגרה, ליום תשלומם; את שכר טרחת המומחית, עבור חוות-הדעת ועבור התייצבותה לחקירה, לפי חשבוניות/קבלות שתוצגנה, ליום תשלומו; וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,400 ₪.

31. ב"כ התובע יערוך פסיקתה לחתימתי, ויצרף אסמכתאות להוצאות הנזכרות.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ז, 08 מאי 2017, בהעדר הצדדים.