הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 08

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת ונתבעת שכנגד

ט.ש. מי - רון בע"מ

נגד

נתבעת ותובעת שכנגד
ניר מרקו בע"מ

פסק דין

רקע
1. בפני תביעה כספית בסך 31,856 ₪ (זאת לאחר תיקון כתב התביעה, שכן במקור נתבע סך 18,640 ₪ בלבד) , ותביעה שכנגד בסך 71,316 ₪, שהגישו הצדדים זה כנגד זה, בהמשך לסדרת הסכמים שנכרתו ביניהם, ושעניינם עבודות בניה שונות שביצעה התובעת והנתבעת שכנגד (להלן – " ט.ש.") עבור הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן – " נ.מ.") במסגרת פרויקט הקמת מגרש כדורגל בפתח תקוה, בו היתה נ.מ. הקבלן המבצע עבור המזמין. ט.ש. טוענת כי לא כל התמורה שולמה לה, ואילו נ.מ. טוענת ש ט.ש. חייבת להחזיר לה סכומים שכבר שולמו ל ט.ש., בשל רכיבי עבודה שונים שלא בוצעו בפועל, או בשל פריטים שהותקנו שלא היו בטיב המוסכם.

2. בסופו של יום, המחלוקות בין הצדדים הן נקודתיות, ובמרבית העובדות אין מחלוקת, כלל.

ההסכמים והמחלוקות
3. ביום 25.11.2012 נחתם הסכם ראשון בין הצדדים, שעניינו הקמת מערכת הביוב בפרויקט (להלן – " הסכם הביוב"). הסכם זה הוא הסכם פאושלי, אשר הצדדים אמנם חלוקים באשר לאופן פרשנותו, אולם מוסכם כי בעיקרון זהו הסכם כולל, שבבסיסו תשלום מוסכם עבור עבודה כוללת, מהמסד עד הטפחות. התמורה המוסכמת היתה 150,000 ₪ ומע"מ, ושני הצדדים מסכימים לגביו, הן כי העבודה כפי שבוצעה בפועל לא תאמה פריט בפריט את המפרט המקורי; הן כי בפועל היתה העבודה לשביעת רצון נ.מ.; והן כי היתה גם לשביעות רצון המזמין, שאף שילם לנ.מ. את מלוא התמורה. המחלוקת בין הצדדים לגבי הסכם זה היא, האם זכאית נ.מ. לנכות מהתמורה המוסכמת בגין רכיבים המשקפים אי התאמה בין המפרט המקורי לבין התוצאה בשטח בפועל, או שמא, עקב טיבו הפאושלי של הסכם הביוב , נבלעת אי התאמה זו ואינה אמורה למצוא את ביטויה בהתחשבנות בין הצדדים.

4. ביום 6.1.2013 נחתם הסכם שני בין הצדדים, שעניינו הקמת חדר חום לצורך מלתחות הספורטאים (להלן – " הסכם החדר"). על טיבו של הסכם זה חלוקים הצדדים, אולם אין חולק כי העבודה כפי שבוצעה בפועל לא תאמה פריט בפריט את התרשים והמפרט, אם כי כל הפריטים המנויים בהצעת המחיר שהגישה ט.ש. לנ.מ. בוצעו; כי בפועל היתה העבודה לשביעת רצון נ.מ.; וכי היתה גם לשביעות רצון המזמין, שאף שילם לנ.מ. את מלוא התמורה. התמורה המוסכמת בהסכם זה היתה 52,000 ₪ ומע"מ. המחלוקת בין הצדדים לגבי הסכם החדר היא כפולה: ראשית, האם גם כאן מדובר בהסכם פאושלי ( ט.ש. טוענת שלא), והאם היה על ט.ש. לבצע רכיבים שונים המופיעים במפרט ובתרשים, אך לא בהצעת המחיר , ומשלא ביצעה אותם, זכאית נ.מ. לנכות מהתמורה.

5. ביום 17.2.2013 נחתם הסכם שלישי בין הצדדים, שעניינו עבודות להקמת מגרש אימונים (להלן – " הסכם המגרש"). התמורה המוסכמת היא 48,000 ₪ ומע"מ, ואין חולק כי העבודה בוצעה. ביום 17.4.2013 נחתם הסכם רביעי בין הצדדים, שעניינו אספקת לוח חשמל ואסלת בידה (להלן – " הסכם החשמל"). התמורה המוסכמת היא 9,000 ₪ ומע"מ, ואין חולק כי העבודה בוצעה.

6. במהלך העבודה ביצעה ט.ש. מספר עבודות נוספות בפרויקט, שלא נכללו בהסכמים, לרבות ניקוז מזגנים והתקנת מרזבים (להלן – " העבודות הנוספות"). אלה מלכתחילה לא תומחרו, ולא חויבו, ובהגשת התביעה המקורית אף לא נכללו בה, ונוספו רק בשלב תיקון כתב התביעה. ט.ש. דורשת עבור עבודות נוספות אלה 13,216 ₪, ו נ.מ. מכחישה את חובתה לשלם עבורן וכן חולקת על התמחור . יוער, כי בסיכומי טענותיה גם חולקת נ.מ. על היקף העבודות הנוספות, אך לא מצאתי זכר למחלוקת זו בכתב ההגנה המתוקן שהגישה, ולכן אתייחס בפסק-הדין לעבודות הנוספות ככאלה שעצם ביצוען אינו שנוי במחלוקת.

7. בסך הכל, שילמה נ.מ. ל ט.ש. סך של 284,390 ₪. התמורה המוסכמת הכוללת ב-4 ההסכמים היא 303,030 ₪, וההפרש הוא הסך של 18,640 ₪ שנתבע מלכתחילה, וסכום זה תוקן לסכום התביעה העיקרית הנוכחי, עקב תוספת הסך של 13,216 ₪ עבור העבודות הנוספות.

8. בתביעה שכנגד, מפרטת נ.מ. את כל הרכיבים שלטענתה לא בוצעו , או שלטענתה בוצעה בטיב ירוד מהמוסכם, והיא זכאית לניכוי עבורם – חלקם רכיבים טכניים מתחום הבניה, וחלקם תיעוד ומסמכים שעל ט.ש. היה לספק ל נ.מ., כגון תכניות as made (המשקפות את עבודות הבניה שבוצעו בפועל), "ספר מתקן", וכיו"ב.

9. מטעם שני הצדדים העידו רק מנהלי החברות, מר טל שחר מכאן, ומר יחיאל גלזר מכאן (להלן, בהתאמה, " שחר" ו"גלזר"). הנקודות להכרעה הן, בראש ובראשונה, אופיים וטיבם של שני ההסכמים הראשונים, הסכם הביוב והסכם החדר – האם היו פאושליים, ואם כן, מה הן השלכות הקביעה לעניין ההתחשבנות בין הצדדים. כן יש להכריע בשאלה אם (בשים לב גם לתשובה לשאלה הראשונה) נוכח העבודה שבוצעה בפועל (לרבות התיעוד שסופק בפועל), זכאית נ.מ. לנכות מהתמורה המוסכמת סכום כלשהו (ומהו אותו סכום, אם כן). ושאלה אחרונה היא, האם על נ.מ. לשלם עבור העבודות הנוספות, ומה היא התמורה המגיעה.

דיון והכרעה - כללי
10. כבר בפתח הדברים אקדים ואומר, כי בכל שלוש המחלוקות אני מקבל את עמדת ט.ש. וגרסתה, שכן לא מצאתי כי גרסת נ.מ. ראויה לאמון, הכל כפי שיפורט.

11. אינדיקציה ראשונה, המצביעה על הכיוון אליו יתקדם פסק-דין זה היא העובדה המוסכמת, כי הפרויקט התקבל כמשביע רצון, נמסר כמשביע רצון, וכל התמורה בעדו שולמה לנ.מ.. כבר כנקודת מוצא, והגם שאין זה בלתי מתקבל על הדעת שבנסיבות מסוימות הדבר מוצדק, מתעוררת תהייה בדבר סירוב נ.מ. לשלם ל ט.ש. את התמורה עבור חלקה בפרויקט – שעה ש נ.מ. עצמה לא ניזוקה כלל מאי-התאמה כלשהי, הנטענת עתה כלפי ט.ש..

12. בכך לבד, אין כמובן כדי להכריע את הכף, אך כפי שנראה, התחושה העולה מנקודת מוצא זו מוצאת את ביטויה גם בחומר הראיות ובמסקנות שיש להסיק ממנו.

13. מן הראוי לייחד עוד מלים ספורות לנקודה זו, שכן היא – או ליתר דיוק, עמדתה של נ.מ. בעניין – עומדת בלב לבם של טיעוני נ.מ.. לשיטת נ.מ., אין ההסכמות בינה לבין המזמין – לרבות מידת שביעות רצונו מהפרויקט או תשלום התמורה – אמורות להשליך על מערכת היחסים ההסכמית בינה לבין ט.ש.. לפי דידה, אם ט.ש. לא קיימה את כל שהיתה אמורה לקיים, אין היא זכאית לתשלום על מחדליה, גם אם נ.מ. השכילה לא להינזק עקב כך. דברים אלה הם שובי לב, וכפי שכבר הערתי למעלה, אין זה מופרך שבנסיבות מסוימת יהיה הצדק עם נ.מ.; ברם, לכל הפחות שאלות של תום לב, של עשיית עושר שלא במשפט, ושל הגינות בסיסית עולות וצפות על פני השטח כתוצאה מהסיטואציה שנוצרה; ולמעלה מכך, עיתוי העלאת טענות ההתחשבנות, וכפי שנראה גם אופי ההסכמים, מעוררים מתחילה את התחושה , ובפועל מובילים גם למסקנה, שאין לקבל את עמדת נ.מ. בעניין זה.

הסכם הביוב
14. נפתח בהסכם הביוב. כאמור לעיל, אין מחלוקת כי מדובר בהסכם פאושלי. הדבר מוצא את ביטוי במפורש בלשון ההסכם (שצורף כנספח א' לכתב התביעה), שם נכתב (בכתב יד): "המחיר פאושלי וכולל את כל העבודות, אספקה והתקנה, בהתאם למפרט... והתכניות". המונח "הסכם פאושלי" הוא מונח מתחום חוזי הקבלנות, ולא זו בלבד שהוא מונח מוכר ומקובל, אלא שהוא אף מוגדר במפרט הכללי לעבודות בניה של הוועדה הבינמשרדית לסטנדרטיזציה של מסמכי החוזה לבנייה ולמחשובם (הידוע בתור "הספר הכחול") , ואף מצא את ביטויו ותיאורו המפורש בפסיקת בית המשפט העליון.

15. המפרט הכללי משתמש בלשון זו (מצוטט מתוך הספר הכחול, כפי שהוא מובא באתר האינטרנט של משרד הביטחון):
"חוזה פאושלי הוא חוזה בו התמורה לקבלן משולמת במחיר סופי (פאושל) שהוא הסכום שנקבע בחוזה, בכפוף [לתנודות במחיר החומרים ובערך העבודה]. בחוזה פאושלי בטל האמור בסעיף [מדידת כמויות]. הקבלן מתחייב לסיים את ביצוע המבנה ולמסור אותו תמורת הסכום שהציע בהתאם לתנאי החוזה על כל מסמכיו... המחיר הסופי ישונה רק אם לאחר חתימת החוזה יחולו שינויים, שנמסרו לקבלן על ידי המפקח ובכתב. במקרה זה יימדדו השינויים בלבד...".

16. בית המשפט העליון משתמש בלשון ברורה יותר, כדלקמן (מתוך סעיף 22 לפסק הדין בע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוד נ. דו-בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ – פורסם במאגרי פסיקה באינטרנט) :

"חוזה פאושלי הוא חוזה המכתיב מערכת הקצאת סיכונים מסוימת. הקבלן, הנהנה מידע עודף בדבר המשאבים העומדים לרשותו ובדבר עלות הרכיבים הספציפיים המרכיבים את חבילת המוצר הכוללת, משקלל ידע זה עם פוטנציאל הסיכון הגלום בכך שלא מתבצע מדידה פרטנית של כל בית ובית. מזמין העבודה, במקרה זה העמותה, הוא בעל האינטרס לחסוך בעלויות הכרוכות בבדיקה פרטנית של כל בית ובית ומעוניין לדעת מה "השורה התחתונה" לפני הכניסה להתקשרות. לפיכך הוא מקבל על עצמו את הסיכון לכך שלו היה מנהל משא ומתן לגבי כל רכיב בנפרד או קובע מחיר לפי מדידה, יתכן והיה מקבל מחיר חוזי נמוך יותר פר רכיב או פר מטר... החיוב החוזי של הקבלן היה לבנות את הבתים בהתאם לשטח שנקבע. אולם כאשר נקבע כי המחיר יקבע ללא מדידת שטח לאחר הביצוע, חזקה כי במחיר החוזי שקלל הקבלן גם את הסיכון שהשטח בפועל יהיה גדול יותר... זהו פוטנציאל סיכון אינהרנטי לסוג זה של חוזה, ואין בכך משום התעשרות שלא כדין של מקבל ההטבה."

17. בית המשפט המחוזי, בצטטו את פסק-דין הנ"ל במקרה אחר, הוסיף עוד (מתוך סעיף 10 לפסק הדין בת"א 12054-05-11 ברנס ניקוי חול וצביעה תעשייתית בע"מ נ. א.ב. קרן פרויקטים בע"מ ואח' – פורסם ב מאגרי פסיקה באינטרנט) בלשון זו:
"...התובעת זכאית, כמובן, לתשלום עבור עבודות נוספות שלא נכללו בהסכם ועל כן לא תומחרו במסגרת הקצאת הסיכונים בהסכם הפאושלי."

18. ולענייננו: שעה שאין מחלוקת שהסכם הביוב הוא פאושלי, הרי שכוונת הצדדים היא שלא תיערך "מדידה", דהיינו: ספירה מדויקת של הפריטים שהורכבו, ובלבד שהעבודה כולה בוצעה לשביעות רצון הקבלן (נ.מ.) והמזמין. בדוגמאות שהובאו בפסיקה הקבלן (במקרה שלנו: ט.ש.) הוא ה"מקופח", אולם ההנחה היא כי גילם את הסיכונים לכך בתמחור הראשוני; במקרה שבפנינו ה"מקופח" הוא הלקוח (נ.מ.), אולם אותה הנחה חלה גם כלפיו, מטבע הדברים ומאופי ההסכם.

19. אני סבור שמסקנה זו היא בבחינת מובן מאליו, ואמורה היתה להיות מובנת מאליה לשני הצדדים, ואני אף יוצא מנקודת הנחה שהיא אכן היתה מובנת מאליה לשניהם, לרבות נ.מ.. הדבר מוצא גם את ביטויו בעדותו של גלזר עצמו, שאמר כך (סוף עמ' 12 ותחילת עמ' 13 לפרוטוקול):
"לא הגדרתי זאת כבדיקה ראשונית. היה ברור שיש חוסרים רבים. המגמה היא לא ללכת עם הראש בקיר. הרצון היה לגמור בדרך של רוח טובה ולספוג דברים... בגלל שהתובעת הלכה עם הראש בקיר, נאלצנו להיכנס לעובי הקורה ולהפתעתנו גילינו דברים. זו בדיקה שמבחינתנו בדיקת חשבון התובעת."
ובהמשך (סוף עמ' 13 לפרוטוקול):
"זה לא שאלה של אישור ראשוני. זה שכאשר אנו חוטפים תביעה נכנסים לעובי הקורה ונערכים."
לשון אחר: גם נ.מ. לא סברה שיש לבצע "מדידה" של הפריטים בשטח, וכל הטענות לגבי חוסרים או אי-התאמות (ובכוונת מכוון איני נכנס לפרטי הדברים, שכן אין הם מעלים או מורידים) "התגלו" לצורך התמודדות עם דרישת התשלום.

20. אלא, ש"גילויים" של חוסרים , והתחשבנות על פיהם, מנוגדים לאופיו הפאושלי של ההסכם, ומכאן כי אין הם עולים בקנה אחד עם הסכמות הצדדים, ויש לדחות את כל טענות נ.מ. בקשר לכך.

21. שונה הדבר ביחס לפערים בטיב בין רכיבים שהורכבו בפועל לבין אלה שאמורים היו להיות מורכבים (כגון: מסנני פלסטיק במקום מסנני מתכת). בעניין זה אין לכאורה השלכה ישירה של היות ההסכם פאושלי, שכן גם בהסכם כזה על הקבלן לבצע את העבודה בטיב המוסכם. ט.ש. טוענת, כי כל השינויים היו על דעת נ .מ., ועל דעת גלזר אישית, וכי לפחות לגבי המסננים הנזכרים היתה לכך גם הצדקה עניינית, שכן מסנני המתכת עלולים לפגוע ברגלי המתרחצים. נ.מ. מכחישה את הסכמתה. גם בעניין זה, לבד מהיותו בעל השלכה כספית שולית ביותר, אני מעדיף את גרסת ט.ש. מפי שחר על פני גרסת נ.מ. מפי גלזר, וזאת משני טעמים: ראשית, שוב, מסירת הפרויקט למזמין, כמות שהוא, בלא שנ.מ. נפגעה מהבדלי הטיב, מעוררת קשיים עליהם כבר עמדנו; ושנית, וחשוב מכך, איני רואה סיבה להעדיף דווקא בנקודה זו את עדותו של גלזר, אותה מצאתי בעייתית יותר מזו של שחר לאורך כל יתר הבדלי הגרסה.

22. מן הראוי להתעכב עוד רגע על עניין זה, שכן נ.מ. טוענת עוד, כי אפילו היה הדבר בהסכמה, אין הסכמה זו שוללת את ההשלכות הכספיות של החלפת המוצר המקורי במוצר בטיב ירוד. לשון אחר: גם אם ניתנה הסכמה למסנני פלסטיק (לפי אותה דוגמא), אין משמעות הדבר שההסכמה היא גם לשלם לט.ש. לפי תעריף של מסנני מתכת.

23. איני מקבל טענה זו, ובנקודה זו אנו חוזרים להיותו של ההסכם פאושלי. כפי שהובהר בציטוטים שהובאו לעיל, משעה שהוסכם על מנגנון פאושלי של התחשבנות, לוקחים הצדדים על עצמם סיכונים מסוימים, לרבות ויתור על הזכות שעמדה להם לבדוק פריט-פריט ולקבוע מחיר לפי פריט. ויתור זה טומן בחובו גם את הויתור על הבדלים במחירו של פריט מסוים לעומת פריט חלופי (ובלבד שניתנה הסכמה לעצם השימוש בפריט החלופי).

24. לפיכך, גם בעניין הבדלי הטיב המסקנה היא זהה, והיא, שלא היתה לנ.מ. זכות לנכות סכום כלשהו מתמורת הסכם הביוב.

הסכם החדר
25. ומכאן להסכם החדר. הפעם חלוקים הצדדים בעצם הגדרת ההסכם – האם הסכם פאושלי או הסכם לפי מדידה בפנינו. עם זאת, עיון מדוקדק בדבריו של גלזר מלמד, כי אין למעשה בפנינו מחלוקת אמיתית בנקודה זו. למרות סדרת שאלות ממוקדות, נזהר גלזר מלכנות את ההסכם בשם המפורש "פאושלי" (ראה המחצית השניה של עמ' 16 לפרוטוקול), ונראה ברור שיש לקבוע שאין מדובר בהסכם פאושלי, אלא הסכם לפי מדידה. עתה נותרת מחלוקת משנית, והיא: מה בדיוק התחייבה ט.ש. לבצע, והאם ביצעה את אשר התחייבה.

26. מוקד המחלוקת הוא באשר לאביזר לריכוך המים, אשר נכלל בתרשים ובמפרט שצורפו להסכם, אך אין מחלוקת כי לא סופק, מיכל התפשטות (בהצעת המחיר כתוב מיכל אחד, והוא אכן סופק, ואילו בתרשים ובמפרט כתובים שנים), וכן באשר לחיווט לוחות החשמל, אשר נ.מ. טוענת שביצעה בעצמה .

27. ט.ש. טוענת, כי המחיר נקבע על פי הצעת מחיר, שכללה כתב כמויות מדויק (כמפורט בנספח ב' לכתב התביעה המתוקן), ואביזר הריכוך, כמו גם המיכל השני, לא נכללו בהם, וכן נכתב במפורש באותה הצעת מחיר "המחיר אינו כולל לוחות חשמל".

28. נ.מ. מפ נה לכיתוב בכתב יד על גבי הצעת המחיר שהגישה ט.ש. בקשר לחדר החום, שם נכתב "קומפלט לכל חדר החום, כולל הדוד הבידוד כל הצנרת הנלווית כל הציוד הנלווה. הכל בהתאם לתרשימים המצורפים ובהתאם לנדרש על פי המפרט וכדי להשלים חדר חום מושלם שיספק מים חמים כנדרש למבנה המלתחות." (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד). יש להדגיש, כי מסמך זה אינו נושא על גביו חתימה כלשהי, המאוחרת לכיתוב (החתימה היחידה, של שחר, הופיעה כמות שהיא כבר על הנוסח המקורי של מסמך זה, בלא תוספת הכיתוב).

29. בחקירתו, גלזר התקשה להסביר כיצד הוא מבין את משמעות המונח "קומפלט", וכבר הערנו שהוא הודה שאין הכוונה להסכם פאושלי (עמ' 16-17 לפרוטוקול) . מכאן, כי מדובר בהסכם "לפי מדידה", דהיינו, בהסכם לפי כמויות. כאמור, מה שיש להכריע בו הוא מהן אותן כמויות. הצעת המחיר, שעל גביה נרשמה התוספת בכתב יד שהובאה לעיל, כולל פריטים שאין חולק שבוצעו כולם; חדר החום הוקם בשלמותו ולשביעות רצון נ.מ. והמזמין. מאידך, בתרשימים שצורפו י שנה התייחסות למשאבת מינון, שהיא חלק ממערכת ריכוך המים, המופיעה גם במפרט הטכני (נספחים ב'2 ו-ב'4 לכתב התביעה שכנגד), ובדומה ישנו מיכל התפשטות שני.

30. בעדותו, אישר שחר, מחד גיסא , שאין לו השגות על התיקונים שנוספו בכתב יד על הצעת המחיר שלו (עמ' 8 שורה 20 לפרוטוקול) , אולם מנגד הבהיר, כי כוונתו היא שהתחייבות ט.ש. היא לבצע את הפריטים המנויים בהצעת המחיר שלה, בהתאם למפרט ולתרשימים, ולרבות ה"צנרת נלווית... ציוד נלווה" של אותם פריטים – ולא ש ט.ש. מחויבת גם לבצע פריטים שאינם מנויים בהצעת המחיר שלה (תחילת עמ' 9 לפרוטוקול) . לדוגמא, מפנה הוא לצנרת ביוב ולמונה מים ראשי, המופיעים אף הם בתרשים, אך לא כלולים בהצעת המחיר, ואיש לא ציפה שט.ש. תבצע אותם.

31. גלזר אישר, כי מסר את חדר החום למזמין כמות שהוא, בלא אביזר ריכוך המים, ובלא מיכל ההתפשטות השני, וכי לא היו טענות לגבי חוסרים אלה (אמצע עמ' 17 לפרוטוקול) . הוא גם אישר, כי במקרים אחרים ישנן אי-התאמות בין הכתוב במפרט לבין הכתוב בתרשים (נספח ב'4 לעומת נספח ב'2), ובמקרים כאלה לא מצא לנכון לדקדק עם ט.ש., כפי שגם נהג לקולא בעניין לוחות החשמל, לאור ההסתייגות הרשומה בהצעת המחיר (נספח ב') (תחילת עמ' 18 לפרוטוקול) .

32. ההכרעה במקרה כזה בין שתי הגישות אינה ברורה מאליה. הצעת המחיר, בצירוף הכיתוב בכתב יד – אשר לא נחתם, אך אושר למפרע בעדותו של שחר – אינה חד-משמעית, וניתנת לפירוש לפי כל אחת מהשיטות. בנסיבות כאלה, דומה שיש לבחון את מכלול הנסיבות, ולהפעיל כללי פרשנות מקובלים, בהם, העדפת הפרשנות נגד המנסח, והעדפת בעל הדין שלא עליו חובת הבאת הראיות בנקודה המסוימת. שלוש הנקודות הנזכרות – הנסיבות, הניסוח, והבאת הראיות – מטות את הכף לחובת נ.מ. ולטובת ט.ש., ונבהיר בקצרה.

33. השלכה עיקרית ונסיבתית על האופן בו יש לראות את ההתקשרות בין הצדדים נעוצה במסירת חדר החום – כמוצר מוגמר ללא דופי – למזמין. אין בכך משום ראיה ניצחת לדבר, אולם אינדיקציה יש בכך, שאחת משתים: או שאביזר הריכוך ומיכל ההתפשטות השני כלל לא היו נדרשים בסופו של יום, למרות האמור בתרשים ובמפרט (דהיינו: לא באמת הוסכם על הרכבתם); או שהעדרם אינו מעלה או מוריד מבחינת התוצאה הסופית (דהיינו: הוסכם על הרכבת ם, אך אין בכך נפקות למעשה). לפי כל אחת משתי האפשרויות, אין הצדקה לנ.מ. לנכות מהתמורה המוסכמת המגיעה ל ט.ש.. תיתכן כמובן גם אפשרות שלישית, לפיה הוסכם על הרכבת האביזר והמיכל (במשתמע, על דרך ההפניה לתרשים ולמפרט), והיה בהם צורך , אך נ.מ. השכילה ליישר את ההדורים בעניין עם המזמין; ועל כן, אין הצדקה לאפשר ל ט.ש. ליהנות ממחדלה. ברם, אפשרות שלישית זו מסתברת פחות לאור הנסיבות המתוארות.

34. לעניין הניסוח – אין חולק כי הניסוח העמום, והדו-משמעי, הוא של נ.מ., בתוספת של גלזר בכתב היד על גבי הצעת המחיר של ט.ש.. משכך, כלל הפרשנות הרלבנטי מנחה אותנו להעדיף את הפרשנות המיטיבה דווקא עם ט.ש., דהיינו: כי התוספת בכתב יד נועדה להכליל את כל הצנרת והציוד הנלווים לפריטים המנויים בהצעת המחיר, ולא שהיא נועדה להכליל גם פריטים נוספים, הנזכרים בתרשים או במפרט אך אינם מנויים בהצעת המחיר.

35. לעניין הבאת הראיות – מדובר בטענה שהיא בטבעה טענת קיזוז, או טענת "הודאה והדחה", ועל כן הנטל להוכיחה מוטל לכתפי הטוען אותה, דהיינו: נ.מ.. אין בידי נ.מ. האמצעים להוכיח כי פרשנותה עדיפה על פני זו של ט.ש., ועל כן ידה על התחתונה גם מטעם זה.

36. כל האמור לעיל חל, בשינויים המחוייבים וביתר שאת (נוכח ההסתייגות המפורשת בהצעת המחיר) גם על שאלת לוחות החשמל והחיווט. לא הונחה תשתית עובדתית או פרשנית מתאימה שתאפשר לקבוע כי ט.ש. לא ביצעה עבודה שהיתה מוטלת עליה, ושבעבורה יש להפחית את התמורה המגיעה לה.

37. סיכומו של דבר, שיש לקבוע כי גם בעניין מפרט חדר החום עמדה ט.ש. בהתחייבויותיה, ואין מקום לנכות דבר מהתמורה המוסכמת בשל כך.

מסירת התיעוד
38. שאלה אחת שנותרה פתוחה עד כה, בהקשר לשני ההסכמים הראשונים, נוגעת לאספקת ספרי המתקן, תכניות as made ותעודות אחריות. בכאן ישנן גרסאות עובדתיות מנוגדות בתכלית, שחר טוען שמסר את כל שיש למסור, וגלזר טוען שלא קיבל. בנוסף טוען שחר, כי גם אם לא נמסרו תעודות האחריות פיזית, הרי שהאחריות בעינה עומדת, מכוח הדין.

39. גם בנקודה זו, נראה כי נטל הראיה הוא על נ.מ., שכן היא הנשענת על הטענה הנוגעת להמצאת מסמכים אלה כדי לבסס את עמדתה המסחרית כלפי ט.ש.. לא מצאתי כי יש סיבה להעדיף את גרסתו של גלזר על פני גרסתו של שחר (ולמעשה, נוכח דחיית עמדות נ.מ. בכל הנקודות האחרות, דומה שיש בכך גם השלכה באשר למהימנות העדויות עצמן, והשלכה זו אינה לטובת גלזר), ולכן יש לדחות את עמדתה של נ.מ. בעניין. אעיר, כי ממילא ניתן היה להבין מעדותו של שחר, כי אין כל קושי בהפקת עותקים נוספים של מסמכים אלה ומסירתם.

40. יש עוד להוסיף, כי אפילו היינו מגיעים למסקנה ההפוכה, ספק אם ניתן היה לאפשר לנ.מ. לבסס על ממצא זה טענת קיזוז, שכן לא הוכח מהי עלות הפקתו או שחזורו של כל אחד ממסמכים אלה, וזהו, בסופו של יום, הסכום אותו ניתן לקזז, אם בכלל. גלזר עצמו העיד, כי מדובר בהערכה שלו את העלויות הרלבנטיות מתוך "ניסיון". זאת ועוד, לעניין תעודות האחריות, העדרן – ככל שלא נמסרו – ממילא אינו מקים בהכרח טענת קיזוז, כל עוד לא נגרם ארוע המצריך שימוש בתעודות אלה, והמעמיד במבחן את הצהרת שחר (המופיעה עתה גם לפרוטוקול), כי האחריות של ט.ש. עומדת בעינה אף בלא הצגת התעודה.

סיכום ביניים
41. מכל האמור לעיל עולה מסקנה עקבית, והיא כי טענות נ.מ. הועלו, ויש להניח כי אף נוצרו, לצורך הליך זה בלבד, ואינן משקפות עמדה תמת-לב וכנה במערכת היחסים המסחרית בין הצדדים. דינן של טענות אלה – בין כטענות הגנה ובין כטענות בתביעה שכנגד – להידחות.

העבודות הנוספות
42. מחלוקת אחרונה שטרם הוכרעה, ואשר אינה נוגעת לטענות נ.מ., ועל כן מופיעה עתה, בסוף הדיון ולאחר הצגת סיכום הביניים, היא שאלת העבודות הנוספות. כזכור, מדובר בעבודות שאין חולק שבוצעו, אולם לא תומחרו ומלכתחילה אף לא נדרש בעדן כל תשלום, והן נוספו רק בשלב תיקון כתב התביעה, לאחר שניתנה לנ.מ. רשות להתגונן מפני התביעה המקורית. לגבי אלה טענה נ.מ., כי מדובר בעבודות "זניחות" בכל הנוגע לעלות האמיתית. משנדחק גלזר בחקירתו, לא הצליח לכמת את המונח "זניח", אך שיער שמדובר במאות ספורות של שקלים, בלבד. ט.ש., מנגד, ביססה את המחירים בהם נקבה על מחירון "דקל", שנ.מ. עצמה צרפה לכתב התביעה שכנגד מטעמה, ומכאן שהיא סומכת את ידיה על האמור בו. לא ראיתי טענה, כי המחירים בהם נקבה ט.ש. אינם המחירים המופיעים במחירון זה.

43. מכאן, כי גם ברכיב זה, והגם שמתחילה לא נדרש תשלום עבורו, יש לקבל את עמדת ט.ש., ובהתאם, לקבל את התביעה.

תוצאה
44. סוף דבר, שהתביעה העיקרית מתקבלת במלואה, ואילו התביעה שכנגד נדחית מכל וכל. תוצאה זו, כמו גם חוט השני העובר דרך פסק-דין זה, והמשקף את התנהלות נ.מ. בכל הנוגע לסיום ההתחשבנות מול ט.ש., חייבים למצוא את ביטוים בפסיקת הוצאות ההליך, למרות סכום התביעה הנמוך, יחסית, גם לאחר שזו תוקנה (ויש לזכור, כי התביעה שכנגד היתה בסכום גבוה משמעותית מהתביעה העיקרית).

45. לאור כל האמור, אני מחייב את נ.מ. לשלם ל ט.ש. סכומים אלה:

א. סך של 31,856 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד היום;

ב. סכומי האגרות ששילמה ט.ש., בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום ביצוע כל תשלום אגרה בפועל ועד היום;

ג. שכ"ט עו"ד (בו גלומות כל יתר הוצאות ניהול ההליך) בסך כולל של 9,000 ₪.

46. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין, מהיום. ניתן להגיש פסיקתה לחתימתי, במידת הצורך.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ז, 08 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.