הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 08

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

מור ברביבאי

נגד

נתבעים
1.אלקטריק בע"מ.
2.ביטוח ישיר - השקעות פיננסיות בע"מ
3.מיכה שקד (המודיע לצד ג')

נגד

צד ג'
1.ביטוח ישיר – השקעות פיננסיות בע"מ
2.רועי נויבואר

פסק דין (חלקי – אחריות בלבד)

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 11.7.2013 ברח' כנצלסון (ליד מס' 5) בגבעתיים. התובעת טוענת להפסדים בסך 2,941 ₪, לאחר הפעלת פוליסת הביטוח (מתחילה היתה התביעה למלוא הנזק, בסך 23,735 ₪, אך סכום התביעה תוקן ).

2. איש מבעלי הדין אינו חולק על כך שרכבה של התובעת נפגע כשעמד בצד הדרך, במקום חניה מותר, וכי היא זכאית לפיצוי מלא על נזקיה. המחלוקת בין הנתבעים 2-3 מחד (להלן – " ביטוח ישיר" ו"מיכה", בהתאמה), לבין צד ג' 2 (להלן – " רועי") מאידך, היא בשאלת האחריות להתרחשות התאונה; והמחלוקת בין ביטוח ישיר לבין מיכה היא בשאלת קיום כיסוי ביטוחי לארוע התאונה (ככל שמיכה אחראי להתרחשותה). עפ"י הסכמת הצדדים, פוצל הדיון, ובשלב זה נשמעו העדויות לשאלת האחריות בלבד, כששאלת הכיסוי הביטוחי נותרה פתוחה.

3. להשלמת הרקע: מספר חודשים לאחר התאונה, הגיש רועי נגד מיכה וביטוח ישיר תביעה כספית לבית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק 59280-03-14 – להלן – " התביעה הקטנה"), לשיפוי עלות תיקון נזקי רכבו. הוגשו כתבי הגנה (גם שם היתה מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי), והתקיים דיון, בו העיד רועי בלבד, ולאחר מספר דברים שהוחלפו לפרוטוקול, גם על ידי מיכה, עבר הדיון אל מחוץ לפרוטוקול, ולא תועד, ובסופו נדברו הצדדים להשלים את המגעים מחוץ לכותלי בית המשפט. בדיון המשך, קיבל רועי את המלצת בית המשפט לנסות ולהסדיר את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, והסכים למחיקת התביעה, תוך שמירה על זכויותיו.

4. עפ"י תמונות שהוצגו, ועפ"י המצולם באתר המפות של גוגל, ששימש את בית המשפט והעדים בתיאור התאונה, רח' כצנלסון עצמו הוא רחוב רחב, בעל שני נתיבי תנועה לכל כיוון לאורכו, כשהמסלולים מופרדים באי תנועה בנוי, וכשלאורך המסלול ממזרח למערב (הוא הרלוונטי לענייננו), חונות מכוניות בצמוד למדרכה, שלא על שני נתיבי התנועה (רכב התובעת היה אחד מאלה).

5. התובעת לא ראתה את התאונה, ולא העידה. מטעמה העידו אביה, מר משה ברביבאי (להלן – " האב"), ועד ראיה, מר שלמה קרביאן (להלן – " העד"). לבד מהם, העידו שני הנהגים, מיכה ורועי.

6. האב סיפר, כי לא ראה את התאונה, אלא הוזעק למקום מספר דקות לאחר מכן, כשהתובעת גילתה את דבר התרחשותה; כי כשהגיע למקום מצא בזירה רק את רועי ורכבו ואת העד, אותם לא הכיר קודם לכן, וכי מהם שמע את גרסאותיהם לתאונה. עוד העיד, כי התקשה לאתר את מיכה ממעט הפרטים שנמסרו לו ע"י רועי, כפי שקיבלם ממיכה, והתקשה ליצור עמו קשר גם כשאיתר אותו.

7. העד סיפר, כי יצא מחנות "כתר" שברח' כצנלסון 10, כמעט בדיוק מעבר לרחוב ממקום התאונה, וכי ראה בנתיבים המרוחקים ממנו (מכיוון מזרח למערב) רכב מסחרי שחור (מדובר ברכב מסוג D-Max, רכבו של מיכה) נוסע "במהירות מסחררת" (אותה הגדיר לאחר מכן כחריגה ביחס למהירות בה נוסעים כלי רכב על פי רוב באותו רחוב), ופוגע, ליד בית מס' 7 (מעט שמאלה ממקום עמידת העד, ומעבר לכביש ממנו), בשני כלי רכב, האחד (רכבה של התובעת) שחנה בצד הדרך, והאחר (רכבו של רועי) שהיה על הכביש. לדברי העד, רכבו של רועי היה כנראה בעמידה, והרכב המסחרי נכנס למעשה ברווח שבין שני כלי הרכב המעורבים, ופגע בשניהם ברצף פגיעות מהיר ("בום-בום", בלשון העד). הוא לא ידע להגיד איזה משני כלי הרכב נפגע ראשון. העד חש למקום התאונה, הבין כי איש לא נפגע, והיה עד להחלפת הפרטים, בה גם השתתף, שכן מסר את פרטיו שלו לרועי, ולאחר מכן גם לאב, כשזה הגיע למקום. בינתיים כבר עזב את המקום מיכה.

8. מיכה סיפר, כי נסע כדרכו, בנתיב הימני, במהירות סבירה, כשהוא מתעתד לפנות ימינה ברמזור המצוי כמה עשרות מטרים קדימה ברחוב (לקראת הרמזור מתרחב הכביש ל-3 נתיבים). הוא לא הבחין ברכב משמאלו, ולפתע נפגע מצד זה, מרכבו של רועי, אשר החל בביצוע פניה ימינה (לעבר מעבר צר המוביל לחניית בניין מס' 5), ונהדף אל רכב התובעת שחנה בצד הדרך. הוא סיפר, כי החליף פרטים עם רועי, ומאחר שמיהר, עזב את המקום, וביקש מרועי להעביר את הפרטים לבעלי הרכב החונה, ככל שיימצא. הוא לא זכר את העד, ולא פגש באב. הוא טען, כי בצד שמאל רכבו ניזוק רק בין דלת הנהג לכנף הקדמית, ולא בשום מקום אחר (למעט הפגיעה בצד ימין, מהמגע עם הרכב החונה), וכי רכבו לא תוקן עד היום. הוצגו תמונות שצולמו ביום הדיון (כ-4 שנים לאחר התאונה), בהן נראה הנזק בין הדלת לכנף כפי שנראה בתמונות שצורפו בשעתו לכתב ההגנה שהוגש בתביעה הקטנה, ולא נראה נזק כלשהו בחזית הרכב.

9. גם רועי סיפר, כי נסע בנתיב הימני, והסביר כי התעתד אכן לפנות ימינה אל חניית בניין מס' 5, ולצורך כך האט ונצמד לצד שמאל של הנתיב (על מנת להיטיב ולבצע את הפנייה, הדורשת שינוי כיוון ב-90 מעלות, בתנאים צפופים) . הוא התעקש, כי לא חצה את קו ההפרדה בין נתיבו לנתיב השמאלי, שכן גם באותו נתיב היתה תנועה. בשלב זה, ולאחר שאותת ווידא במראות כי אין מניעה מכך, החל לבצע את הפניה ימינה, אלא שאז ספג מכה חזקה מימין, שכן רכבו של מיכה נדחק בין רכבו לבין הרכב החונה בצד הדרך, ופגע בשניהם, תוך שהוא מתחכך ברכבו של רועי ומתקדם אל מעבר לו. נזקיו של רועי הם שפשוף עמוק לכל אורך דופן ימין של רכבו, ששיאו בדלת הימנית-קדמית, אשר היה צורך להחליפה עפ"י חוו"ד שמאי. הוא התקשה להסביר מדוע הסכים למחיקת התביעה הקטנה, והכחיש כי השופט שם הסביר לו כי גרסתו כי רכב ה-D-Max הצליח להשתחל בין רכבו לבין רכב חונה, כשרכבו עדיין באותו נתיב ימני, אינה סבירה. רועי סיפר, כי מיכה מסר לו בזירת התאונה רק פרטים חלקיים (כגון: פוליסת הביטוח של הרכב, שהוצאה על שם החברה (הנתבעת 1), ולא מסר את פרטיו-שלו, אותם השיג רועי בהמשך רק מהמשטרה. כן סיפר רועי, כי אף הוא התקשה ליצור קשר עם מיכה, וכי זה האחרון נטה להתחמק ממנו ולא להחזיר שיחות.

10. לאחר ששמעתי את העדויות, וראיתי את תמונות המקום ואת תמונות הנזק, אני מעדיף באופן כללי את גרסתו של רועי על פני גרסתו של מיכה, שכן מצאתי אותה מהימנה יותר, בין היתר מארבעה טעמים אלה, כפי שיפורט מעט להלן: ראשית, קיומו של עד נייטרלי, שנית, תמונות הנזק מתיישבות טוב יותר עם גרסה זו (גם אם אף שם נותרות תהיות מסוימות), שלישית, לאור התנהלותו של מיכה מאז התאונה, ורביעית, הסבריו של מיכה לעניין זכרונו. נימוקים אלה, לטעמי, גוברים על שתי החולשות העיקריות באימוץ גרסתו של רועי, והן התעקשותו כי לא סטה מהנתיב עליו היה, והסכמתו הלא-מוסברת למחיקת התביעה הקטנה שהגיש.

11. נפתח בעניין העד: בחשיבותו של עד נייטרלי לא ניתן להפריז. לא הועלה כל יסוד לחשוש, כי העד אינו נייטרלי, או כי יש לפקפק במהימנותו. אמנם, הוא ראה את התאונה מתרחשת מעבר לכביש רחב וסואן יחסית, ועל כן לא הייתי מייחס משקל רב לפרט כזה או אחר של תיאור עצם הפגיעה, אולם תיאורו את הגעת רכבו של מיכה "במהירות מסחררת" היה ברור ומשכנע, ובהעדר טעם של ממש, אין סיבה שלא לקבל עדות זו, ומכאן כי יש להניח שמיכה נהג ברכבו באופן שאינו תואם את תנאי הדרך, וכן, כי תיאורו של מיכה עצמו את נהיגתו, כי היתה במהירות סבירה, אינו אמת.

12. מסקנה זו גם מתחזקת מהיקף הנזקים הכולל, שאינו נראה ככזה שסביר שהיה מתרחש במהירות נסיעה סבירה של מיכה, וכן מהדיפתו על רכב התובעת בעוצמה שהספיקה להבאת הכרזתו כאבדן מוחלט (בהקשר זה יודגש, כי רכבו של רועי הוא רכב פרטי לא גדול – פיז'ו 307 – וכי גם לגרסת מיכה לכל היותר החל אז הרכב הקטן בפניה ימינה במהירות כמעט אפסית, ופגע ברכב ה- D-Max המסיבי והכבד, ולכאורה הדפו בעוצמה אל הרכב החונה).

13. ומכאן לתמונות הנזק: באי-כוחם של מיכה ושל ביטוח ישיר בקשו לייחס חשיבות להעדר נזקים ידועים בחזית רכב ה-D-Max, או באחורי רכבו של רועי, כראיה לכך שלא היתה פגיעה של מיכה מאחור ברכבו של רועי – אולם יותר מכפי שניתן ללמוד מכך (ויוער, כי ממילא לא הוכח בתמונות מזמן אמת כי חזית ה- D-Max אכן לא נפגעה), ניתן להסיק דווקא מהעדר פגיעה בפינה הימנית-קדמית של רכבו של רועי. שכן, אם אכן פנה רועי ימינה ופגע ברכבו של מיכה, הרי שמצופה היה למצוא סימן ברור לכך בפינה הימנית-קדמית, היא הנקודה שאמורה היתה לפגוע ברכבו של מיכה אגב פנייה.

14. אלא, שנזקי רכבו של רועי מתאפיינים, כאמור, בסימני שפשוף (משמעותי, אך בכל זאת שפשוף) לכל אורך דופן ימין שלו. קשה להלום את תיאור התאונה כמוצע על ידי מיכה עם נזק ארוך ורציף זה, ומכאן כי רכבו של רועי לא היה בהטיה ימינה, או שהיה לכל היותר בהטיה קלה, כבתחילת פנייה.

15. אמנם, ברכבו של מיכה נמצאת פגיעת מעיכה בין דלת הנהג לכנף הקדמית, כאמור לעיל, ופגיעה זו מתיישבת דווקא עם ספיגת מכה מחלק כגון פינה קדמית ברכבו של רועי, אולם בכך לבד אין כדי להסביר את יתר הנזקים, כאמור לעיל. יתר על כן, מיכה העיד, כי גם 4 שנים לאחר התאונה, לא טרח לתקן פגיעה זו שליד דלת הנהג. אם כך, יש יותר מיסוד קל לחשד, כי הנזק הוא ישן אף יותר, וכי מקורו בתאונה קודמת, ואין לו כלל קשר לתאונה המסוימת הנדונה עתה.

16. ובאשר להתנהלות: מיכה, כך התקבל הרושם (והוא אף לא הכחיש זאת), נקט במדיניות של התחמקות מסוימת מקבלת אחריות על התאונה. הוא עזב את המקום במהירות, הוא מסר ככל הנראה פרטים חלקיים בלבד בזמן התאונה, והוא נמנע מלאפשר יצירת קשר מהיר ופשוט הן עם האב והן עם רועי. בנוסף, גם הימנעותו מלתקן את רכבו, אגב תביעת נזקיו מרועי (אם אכן סבר שרועי הוא שגרם לתאונה), תמוהה. אמנם, מיכה הציע הסבר לכך, בכך שהעדיף לוותר על עמידה על זכויותיו, כי גם הוא אב לחייל בדרגתו של רועי, והוא סבר שרועי לא יוכל להרשות לעצמו לשלם על תיקון רכבו של מיכה; אולם, הסבר זה אינו משכנע ביותר (גם אם אולי הוא נכון), והתנהלות זו מתיישבת יותר עם התנהגותו של אדם הסבור שהוא עצמו האשם בתאונה ובנזקים שנגרמו לו.

17. מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, כמובן, בשאלת הכיסוי הביטוחי נוסיף, כי מאחר שגם מיכה סבור, ששאלת הכיסוי הביטוחי אינה נקיה מספקות (והוא אף אישר זאת בעדותו), הרי שגם מצב דברים זה משמש תמריץ היכול להסביר את התנהלותו של מיכה, מהחשש שייאלץ לכסות מכיסו את מכלול הנזקים שנגרמו בתאונה זו.

18. ועניין אחרון – זכרונו של מיכה: מיכה העיד על עצמו, כי עבר ארוע מוחי, וכי לפיכך, גם אם יתכן שזכרונו לא נפגע, הוא איבד את בטחונו בזכרונו; לאמירה זו התלוו תשובות לא מעטות שבהן טרח להדגיש כי הנאמר הוא למיטב זכרונו, או כי אינו זוכר; מאידך, חלקים אחרים מעדותו נאמרו בביטחון. התחושה שהתקבלה היתה שההסבר לעניין הזיכרון נועד לאפשר נסיגה אל הספק בזיכרון כאשר הדבר נוח יותר למיכה, ומכל מקום לא תרם למהימנותו כעד.

19. ובאשר לחולשות גרסת רועי, הרי שלעניין רוחב הכביש, לא שוכנעתי כי תמיהתם של ב"כ מיכה וביטוח ישיר מבוססת. מבט מדוקדק על הכביש, מתוך אתר המפות של גוגל, מנקודת מבט הנמצאת כמה עשרות מטרים מאחורי מקום התאונה, מלמד, כי שני כלי רכב לא גדולים יכולים בהחלט לעמוד שניהם, זה לצד זה, על הנתיב, בלא שמי מהם נוגע ברכב חונה שמימין, או סוטה מקו ההפרדה בין הנתיבים. אמנם, D-Max הוא רכב רחב יותר מהממוצע, אולם היא הנותנת, כי הוא אכן לא הצליח לעבור מימין לרכבו של רועי , ופגע הן ברכב זה והן ברכב החונה שמימין.

20. הסכמתו של רועי למחוק את התביעה הקטנה אכן תמוהה, אולם עיון בפרוטוקול אינו מלמד מדוע כך הוצע, ורועי עצמו טוען שאינו זוכר. מכל מקום, הפרוטוקול מעיד בהחלט, שההסכמה למחיקת התביעה היתה תוך שרועי שומר על זכותו לתבוע בגין נזקיו, כך שאין מדובר בוויתור מלא. בכל מקרה, מדובר ב החלשה מוגבלת מאד של מהימנות גרסתו, ואין בה כדי להכריע לחובתו לאור הקשיים שבגרסתו של מיכה.

21. הפועל היוצא של כל האמור הוא, שאני קובע, שרועי עמד לבצע פנייה ימינה מצד שמאל של הנתיב הימני, וכי מיכה – במכוון או בהיסח הדעת – אכן ניסה להיכנס בין רכבו של רועי לבין רכב התובעת שחנה בצד הדרך, ופגע בשניהם.

22. הגם שאילו דנתי בתביעתו של רועי נגד מיכה, הייתי מוצא כנראה לייחס לרועי אשם תורם כלשהו , בשל הפניה ימינה מצד שמאל של הנתיב, ובשל מה שנראה כאי מתן תשומת לב מספקת למתרחש בכביש, טרם תחילת התנועה, הרי שלא מצאתי כי אשם תורם זה אמור להפוך, בנסיבות תיק זה, לעילת תביעה נגד רועי מצד התובעת, ועל כן גם לא לעילת הודעה לצד שלישי.

23. לפיכך, בתביעתה של התובעת, אני מוצא כי, בכל הנוגע לסוגיית האחריות, יש לקבל את התביעה נגד מיכה בשלמותה, ולדחות את ההודעה לצד שלישי שהגיש מיכה נגד רועי. שאלת גורל התביעה נגד ביטוח ישיר, וגורל ההודעה לצד שלישי שהגיש מיכה נגד ביטוח ישיר, תוכרע בפסק-הדין המשלים.

24. הצדדים – התובעת, מיכה וביטוח ישיר – יודיעו עד יום 15.10.2017 אם הם רואים צורך בקיום דיון המשך, או שמא ניתן להסתפק בהשלמת טיעון בכתב. ככל האפשר – יגישו הצדדים הודעתם במשותף (גם אם אינה מוסכמת). בנוסף, תודיע התובעת מה בדעתה לעשות באשר לתביעה נגד הנתבעת 1 – לה כלל לא נמסר כתב התביעה (והיא כנראה חברה לא פעילה, ובעלת שם דומה אך לא זהה למופיע בכתב התביעה).

25. המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים, ותחזיר התיק לעיוני ביום 16.10.2017.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ז, 08 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.