הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 07

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובע

סאמר פדילה

נגד

נתבע
אבראהים נאסר

פסק דין

1. בפני תביעה בסך 25,000 ₪, שעניינה שיק בסכום זה, משוך ע"י הנתבע, בו אוחז התובע. השיק הוא לזמן-פרעון 5.11.10, ואינו סחיר. קודם להגשת התביעה, הגיש התובע את השיק לביצוע בהוצאה לפועל, והנתבע הגיש התנגדות. לאחר שניתנה רשות להתגונן, ומסיבות פרוצדורליות, נמחקה התביעה השטרית (תא"מ 42898-02-11), ולפיכך הוגשה התביעה בשנית, הפעם כתביעה לפי סדר דין מקוצר. יוער, כי אותה תביעה שטרית קודמת הוגשה מלכתחילה כששם התובע (הזוכה) הוא תמים פדילה, אביו של התובע (להלן – "האב"), ולאחר הגשת ההתנגדות תוקן הרישום כך שהתובע נרשם כתובע במקום האב.

2. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, והבקשה התקבלה בהסכמה. על פי תצהירו התומך בבקשה, זהו סיפור הרקע לשיק: התובע מסר לנתבע שיק בסכום זהה, משוך על חשבונו של האב, במקביל למסירת השיק הנדון עתה לתובע ע"י הנתבע. השיק המשוך על חשבון האב חולל מחמת היות החשבון מוגבל. החלפת השיקים היתה על רקע בקשת התובע לקבל מהנתבע שיק אותו יוכל להציג בבנק, ואשר יהיו לו לתועלת במערכת היחסים בינו לבין הבנק. הנתבע נאות לסייע לתובע, שכן התובע ובני משפחתו היו לקוחות ותיקים של הנתבע, העוסק באספקת סולר ובתיקון צמיגים. לימים, ועוד קודם למועד פרעון השיק, נודע לנתבע כי חשבון האב הוגבל, וכי לפיכך צפוי השיק שקיבל הנתבע להיות מחולל, ועל כן נתן הוראת ביטול השיק הנגדי, נשוא התביעה. הנתבע אינו חייב, אפוא, דבר לתובע, לשיטתו.

3. לאחר שניתנה רשות להתגונן, כאמור, השלים התובע את טענותיו, והסביר, כי הנתבע, נוסף לעסק הסולר והצמיגים, עוסק גם בניכיון שיקים, והתובע ובני משפחתו היו גם לקוחותיו בעניין זה. השיק שמסר הנתבע לתובע, נשוא התביעה דנן, נמסר במסגרת ניכיון השיקים, כשיק מזומן תמורת שיקים מעותדים, אלא שהנתבע ביטל אותו, וסירב לפורעו בטענה שהאב חייב לו כסף. עוד טען התובע, כי אין בינו לבין האב כל קשר עסקי, שכן הוא, התובע, עובד כנהג משאית, ואילו האב עוסק בחקלאות.

4. גם הנתבע השלים טיעוניו ובין היתר הוסיף, כי הוא מנהל מספר תיקי הוצאה לפועל נגד מספר בני משפחה של התובע, ואף ניהל תיק הוצאה לפועל נגד התובע עצמו, אשר נפרע על פי הסכם בין הצדדים מיום 30.6.2013 (שצורף לתצהיר הנתבע), והוא אף אוחז בשיק נוסף של התובע, בסך 5,500 ₪, אותו עד כה נמנע מלהגיש לביצוע.

5. נסיונות לפשר בין הצדדים נכשלו, והם נחקרו בישיבת ההוכחות שהתקיימה.

6. התובע אישר בחקירתו, כי את השיק נשוא תיק זה הפקיד בשעתו לחשבון הבנק של האב, ולא לחשבונו-הוא. הוא הסביר, כי ככל הנראה מדובר בטעות של הבנק, שכן כנראה האב הוא שלקח את השיק לבנק עבור התובע, חתם בעצמו חתימת היסב, והפקיד את השיק בטעות לחשבונו, למרות שהשיק משוך לפקודת התובע, ואינו סחיר, כמפורט לעיל. הוא לא זכר לומר אם פנה לבנק בעקבות טעות זו, אולם דבק בגרסתו שהשיק חולל מסיבת ביטולו, ולא משום סיבה אחרת. לאחר שהסביר שמעולם לא החליף עם הנתבע שיקים לאותו מועד, שכן מה הטעם בכך, טען כי לא נתן לנתבע דבר תמורת השיק המסוים, וכי השיק ניתן כנגד שיקים אחרים של התובע שהיו בידי הנתבע. לדבריו, ההתאמה בין סכומי השיקים (של האב והשיק נשוא התביעה) ותאריכיהם היא מקרית. הוא לא ידע לספר מי מסר את השיק של האב לנתבע, והסביר, כי תחילת מערכת היחסים העסקית היתה גם בין אחי-התובע לבין הנתבע, וכי האח עודנו חייב סכומים שונים לנתבע.

7. הנתבע נחקר ודבק בגרסתו כי תמורת השיק נשוא תיק זה קיבל מהתובע את השיק המשוך על חשבון האב, באותו סכום ולאותו זמן פרעון. הוא התעקש כי כל החלפת השיקים בינו לבין התובע היתה ללא תמורה, ומתוך ניסיון שלו לסייע ללקוח ותיק. הוא הסביר, כי את רווחיו עשה ממכירת הסולר והצמיגים, ולא מהעזרה בשיקים.

8. הצדדים סיכמו טענותיהם. התובע טען כי יש לקבל את התביעה, שכן לא ניתן לקשר בין השיק של האב לבין השיק נשוא התביעה, שכן ברי שהנתבע הרוויח מהחלפת השיקים; ועוד טען, כי התובע הוא אוחז כשורה, כאשר הנתבע לא הראה הגנה מספקת מפני התביעה השטרית. הנתבע טען כי אין מדובר כלל בתביעה שטרית, וכי התובע לא עמד בנטל להוכיח את טיב אחיזתו בשטר, זאת לעומת גרסתו של התובע, שהסביר את הקשר בין שני השיקים הנגדיים התואמים; על כן, לשיטתו, מדובר בתביעת סרק שהרקע שלה הוא נקמנות.

9. לאחר ששקלתי את חומר הראיות, הגעתי למסקנה ראשונה, כי רב הנסתר על הנגלה בפרשייה שמאחורי התיק שבפני, ויש להניח כי רק חלק קטן ממכלול מערכת היחסים שבין הצדדים נחשפה בפני בית המשפט; אולם גם למסקנה שניה, לפיה בגדר חומר הראיות המצומצם שהוצג בפני, יש לדחות את התביעה.

10. בפתח הדברים יש לקבוע, בניגוד לעמדת הנתבע, כי אכן מדובר בתביעה שטרית. העובדה שהתביעה הוגשה לפי סדר דין מקוצר, ולא בדרך של הגשת השיק לביצוע בהוצאה לפועל, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין עילת התביעה. מדובר בשתי דרכים דיוניות חלופיות להגשת תביעה בעילה שטרית.

11. לפיכך, זכאי התובע ליהנות מהחזקות הקבועות בדין, ובהן: כי נעשה אוחז בשיק בתמורה ובתום לב, דהיינו, חזקת האחיזה כשורה.

12. אלא, שחזקות אלה אינן מסייעות לו, באשר הנתבע הביא די ראיות להראות, כי התמורה בעד השיק נכשלה. כוונתי כמובן לשיק של האב, בסכום ובתאריך תואמים. אמנם, יכול ומדובר בצירוף מקרים, כפי שניסה התובע לטעון, אולם חזות פני הדברים מרמזת ההפך: ראשית, המיתאם המלא (הן בסכום והן בתאריך) יוצר הנחה – שיש צורך להביא ראיות כדי לסותרה – כי השיקים הם שיקים נגדיים; ושנית, הנחה זו מתחזקת מהאופן בו טיפל התובע בשיק – לאמור: הפקידו, אולי בטעות, לחשבונו של האב. טענתו של הנתבע, כי מדובר בהחלפת שיק כנגד שיק בלא תמורה בכסף, הגם שעשויה להישמע תמוהה בעולם מבוסס-רווחים, אינה מופרכת, ואפשרית במסגרת מערכת יחסים עסקית ארוכת שנים, ממנה הפיק הנתבע (כטענתו) רווחים מספקים מהעיסוק העיקרי שבין הצדדים. המיתאם בין השיקים הופך את גרסתו למשכנעת מספיק, כדי שנטל הבאת הראיות יחזור אל כתפי התובע.

13. התובע, מנגד, לא הביא בדל של ראיה להראות כי מקורם של שני השיקים בשתי עסקאות שונות של החלפת שיקים בדרך של ניכיון. הוא לא הביא שיקים שמסר, לכאורה, לנתבע, בסכום גדול יותר מסכום השיק המדובר, ובמועד קרוב לו (הנתבע הציג מספר שיקים, שהוחלפו בין הצדדים שנים קודם למועד השיק, אולם בעצמו לא טען לקשר ביניהם); והוא אף לא הביא שיק שקיבל, לכאורה – הוא או האב – בסכום נמוך יותר מסכום השיק של האב המוחזק בידי הנתבע. הוא אף לא הביא את האב עצמו לעדות בעניין זה, ואף זהו מחדל שיש לזקוף לחובתו.

14. קיצורו של דבר, שהתובע לא השכיל לשכנע, כי כדבריו, התמורה שנתן בעד השיק איננה השיק של האב, שחולל. לפיכך, לא עלה בידיו להדוף את הגנתו של הנתבע, כי התמורה בעד השיק נכשלה. משכך, הופרכה חזקת האחיזה כשורה, והתובע שוב אינו יכול ליהנות ממנה, ומשנכשלה התמורה, פטור הנתבע מלפרוע את השיק.

15. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך של 3,600 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ז, 07 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.