הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא 07

מספר בקשה:3
בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

מבקשים (נתבעים)

רובי סנדרוסי
קבוצת סהר בע"מ

נגד

משיב (תובע)
יוסף שמעוני

החלטה

1. בפני בקשה לביטול עיקולים, שהוטלו בהוצאה לפועל (תיק 519051-04-19), טרם המצאת אזהרה, במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח לביצועו של שטר חוב ע"ס 1,000,000 ₪ (השטר הוגש לביצוע ע"ס 684,000 ₪ מתוך סכומו). לשם הבהירות, ומאחר שכל אחד מהצדדים הוא "מבקש" באחת הבקשות ההדדיות שבפני (הבקשה להטלת עיקולים והבקשה לביטולם), יכונו הצדדים לפי תואריהם בהליך העיקרי (תובע ונתבעים: הנתבעת היא חברה בבעלותו המלאה של הנתבע).

2. השטר עצמו הוא שטר מודפס (למעט תאריכו, שהוסף בכתב יד, והחתימות שעליו), והוא נחזה להיות חתום ע"י שני הנתבעים, ואף נושא חתימת אימות, הנחזית להיות של עוה"ד אורן רביב.

3. בבקשה להטלת עיקולים, טען התובע, כי לאחר מספר עסקאות בהן נקשר ביחד עם הנתבעים בתחום הנדל"ן, התבקש ע"י הנתבע להעמיד לנתבעים הלוואה בסך 500,000 ₪, שהיתה אמורה להיפרע, בצירוף ריבית (לפי נוסחה עמומה-משהו המופיעה בהסכם בין הצדדים, מיום 26.8.2018 – להלן – "ההסכם"), מתוך כספי מכר מקרקעין מסוימים, אולם אם אלה לא יימכרו עד 31.12.2018, כי אז יוחזר לתובע סכום מוסכם של 700,000 ₪, ב-18 תשלומים חודשיים של 38,000 ₪ כל אחד, החל מיום 1.1.2019 (סכום זה מגיע ל-684,000 ₪, ולא 700,000 ₪, ומכאן סכום התביעה) . שטר החוב, לשיטתו, נועד להבטיח את ההחזרים האמורים (וכך אכן צוין בהסכם).

4. באשר לחשש מפני הכבדה טען, כי ההלוואה התבקשה (והועמדה) עקב דברי הנתבע, כי הוא מתקשה לגייס אשראי משני הבנקים עמם הוא עובד; כי לאחר שחלף יום 1.1.2019 נמנע הנתבע מלמסור לו שיקים לפרעון התשלומים המוסכמים, ולא שילם דבר, חרף בקשות חוזרות ונשנות; ובעיקר, כי במסגרת המגעים ביניהם, סיפר הנתבע כי הוא מוכר נכס בהוד השרון (להלן – "הנכס הנמכר"), והסכים כי תינתן לבא-כוחו, המטפל בעניינו באותה מכירה, עו"ד יצחקי, הוראה בלתי חוזרת להעביר לתובע את סכום ההלוואה (לימים שכנע את התובע להסכים כי הסכום שיועבר יהיה רק 350,000 ₪ על חשבון החזר ההלוואה, נוכח הצורך בהחזר חובות קודמים לבנקים הנושים בו), אלא, שסמוך מאד לפני שנחתם הסכם עם קונים מסוימים, מכר לפתע הנתבע את הנכס הנמכר לקונים אחרים, שלא באמצעות עו"ד יצחקי, וכמובן שללא אותה הוראה בלתי חוזרת להעברת כספים לתובע – כך שהנכס הנמכר אכן נמכר, אולם התובע לא ראה מפירות המכירה דבר, ודבר לא שולם על חשבון חובו.

5. בקשה זו שכנעה את כב' רשמת ההוצאה לפועל, שנעתרה להטלת עיקולים שונים על זכויות של הנתבעים בנכסי נדל"ן, בבנקים, אצל רוכשי הנכס הנמכר, ובמשרד הרישוי.

6. בבקשה לביטול עיקולים, כופרים הנתבעים בחתימותיהם על השטר ועל ההסכם. עוד הם טוענים, כי הם עתירי נכסים (הנתבע מונה נכסי נדל"ן שונים, לרבות דירת מגורים יוקרתית בה הוא גר, ודירה יוקרתית נוספת המושכרת לאחרים; מגרשים במספר מקומות; מניות בחברות מצליחות; וכיו"ב), ובעלי הכנסה גבוהה (40,000 ₪ בחודש לנתבע ולאשתו, העובדים כשכירים אצל הנתבעת – בבקשה נטען שזו הכנסתו של כל אחד משניהם, אם כי בעדותו אישר הנתבע כי מדובר בהכנסה המשותפת לשניהם). לא צורפו אסמכתאות באשר לשווי איזה מהנכסים האמורים .

7. בבקשה זו גם מרחיבים הנתבעים ומתארים הליכים נוספים שבין הצדדים, ועסקאות קודמות, בהם שיתפו הצדדים פעולה – לרבות תביעה בקשר עם זכויות כספיות אפשריות בנכס שבבעלות משותפת, ועסקאות נדל"ן. מכל אלה מבקשים הנתבעים להראות, ראשית, כי אין עילת תביעה, כי אין חשש אמיתי מהכבדה, וכי אפילו התובע סמך וסומך עליהם כי יעמדו בהתחייבויותיהם.

8. בדיון שהתקיים, נחקרו התובע והנתבע. התובע הסביר את העסקאות הקודמות, מה עמד מאחוריהן, ומדוע נתן אז אמון בנתבע, ואילו בטחונות היו לו בהקשר אליהן; הוא גם סיפר, כי זה זמן שהנתבע מפגין מצוקה בכל הנוגע לעסקיו ולמצבו הכלכלי, ולראיה – ביקש את ההלוואה המסוימת כדי לממן את אגרת התביעה שנזכרה לעיל, בתיאור בקשת הנתבעים. הנתבע אישר, כי בית המגורים שלו משועבד לטובת שני נושים מוסדיים (לדבריו, בסכום המתקרב ל-3,000,0000 ₪ במצטבר), ומשועבד גם להבטחת אשראי מסחרי של חברה מסוימת לחברה שבבעלות הנתבע, בסכום של עד מיליון ₪, אם כי לדבריו שווי הנכס כפול מסך החובות המובטחים; הוא אישר כי דירה נוספת משועבדת להבטחת חוב של כ-2,000,000 ₪ לאדם פרטי, ומושכרת; הוא אישר כי קרקעות שטען שהוא מחזיק בהן נמכרו בחלקן לצד ג', הרשום כרגע כבעל שעבוד על הרקע, וכי הן משועבדות להבטחת חוב (שלטענתו מגיע לכ-110,000 ₪ בלבד); באשר לדירה שנמכרה שלא באמצעות עו"ד יצחקי טען, כי אינו זוכר את הטיוטות שהוחלפו, כי התובע ביקש לרכוש לעצמו את הנכס, והתאכזב כשהדבר לא עלה בידו, ובאופן כללי התקשה לתת הסבר לסיפור מכירת הדירה באמצעות עו"ד אחר, ורבות מדי מתשובותיו היו כי אינו זוכר את הפרטים.

9. הצדדים סיכמו טענותיהם, ולא חידשו.

10. דומה כי לא יכול להיות חולק, שדין העיקולים להיוותר על כנם (כפוף להפקדת כתב התחייבות עצמית, כפי שיובהר בסוף ההחלטה). אין צורך להאריך בהלכות הידועות הנוגעות לעיקולים זמניים (ואלה חלות, בשינויים המחויבים, גם לגבי עיקולים שהוטלו טרם אזהרה בהוצאה לפועל), ובאופן כללי עניין לנו בביסוס קיומה של עילת תביעה, וקיומו של חשש מפני הכבדה על ביצוע פסק-הדין אם לא יוטל העיקול; כן נבחנות שאלות של תום לב, מידתיות ומאזן הנזקים. הנטל הכללי הראשוני הוא על התובע, אולם אם עמד בו, עובר הנטל לנתבע להוראות שאין הצדקה לקיום העיקול.

11. עילת התביעה אינה מוטלת בספק. מדובר בשטר חוב הנחזה להיות חתום על ידי הנתבעים, ודי בכך. לנתבעים אמנם טענות הגנה, שאם תתקבלנה אמורות להביא להדיפת התביעה, בדמות היות החתימות מזויפות, אולם טענה זו, לבד מכך שאינה שומטת את עצם קיום עילת התביעה, היא גם קשה בנסיבות בהן החתימות נחזות להיות מאומתות ע"י עורך-דין, שייצג את הנתבעים ועדיין מייצגם בעניינים אחרים, ובהן קיום השטר נתמך בהסכם (אם כי טענת הזיוף הועלתה גם לגבי הסכם זה).

12. החשש מפני הכבדה בוסס, על ידי התובע, כדבעי, בעיקר בכל הנוגע לסיפור מכירת הדירה שלא באמצעות עוה"ד יצחקי. טענת התובע בעניין זה נסמכה על תכתובות, והסברי הנתבע, כפי שכבר תואר לעיל, היו מתחמקים ולא משכנעים. התמונה המצטיירת היא כפי שתיאר אותה התובע: הנתבע יצר מצג כאילו הדירה תימכר באופן שנתח משמעותי מתמורתה יועבר לתובע ע"י החזר כמחצית מהחוב הכולל, קידם את המגעים לקראת מכירה, וברגע האחרון, בלא לגלות דבר לתובע, מכר את הדירה לקונה אחר, באמצעות עורך-דין אחר, ולא העביר שקל על חשבון החוב לתובע. התנהלות כזו מעוררת בבירור חשש אמיתי, כי בבוא העת, ככל שיזכה התובע בתביעתו, יקשה עליו לממש את פסק-הדין, מקום בו הנתבע נוקט לכאורה תכסיסנות על מנת להתחמק מהסכמות ומתשלומים.

13. בהקשר זה אציין, כי הנתבעים טענו בסיכום טענותיהם, כי התובע זנח את הטענה לעניין מכירת הדירה בסיכומיו-שלו, אולם לא ירדתי לסוף דעתם, מקום בו הטענה מופיעה בבירור בסעיף ה' לסיכום טענות התובע. עוד טענו הנתבעים, כי הנתבע רשאי לעשות בקניינו כרצונו – וטענה זו תמוהה, שכן על פעולות קנייניות וחוזיות של אדם חלה מערכת חוקים מורכבת, ובראשה החובה לנהוג בתום לב, ויצירת מצג כנטען, תוך מכירה בניגוד לאותו מצג, היא אמנם "כשרה" קניינית, אולם ברור שאינה תמת לב, וכאמור היא מעוררת יותר מחשש קל מפני הכבדה עתידית על ביצוע פסק-הדין.

14. ריבוי נכסיו של הנתבע אמנם עשוי היה להפיג במעט חשש זה, ולכל הפחות להצביע על כך שניתן להסתפק בעיקול חלק מנכסיו, בלבד, אולם בכל הנוגע לנכסים אלה, רב הנסתר על הנגלה. אין ספק, כי הנכסים העיקריים משועבדים להבטחת חובות גדולים מאד; יתכן כי יש בהם יתרה מספקת גם לכיסוי החוב הנתבע כאן, ואולי אפילו יתרה גבוהה בהרבה, אולם נכסים מעין אלה אינם קלים למימוש, בית המגורים של התובע מוגן מפני מימוש, גובה החובות אינו ידוע, ועצם זאת שהנתבע לא חשף את קיום השעבודים עד לדיון, ולא הראה אסמכתאות לסכומי החוב המובטחים, גם לאחר הדיון, מחזק עוד יותר את החשש מפני הכבדה.

15. מכל מקום, בכל עת פתוחה בפני הנתבע הדרך לבקש לצמצם את העיקולים, על ידי הצגת מצג מבוסס וממוסמך של שוויו של כל נכס והיקף השעבודים הרובצים עליו, ובקשה כזו תישקל. סוגיה זו גם מכסה את שאלת המידתיות שבהטלת הסעד, כפי שעולה מהמפורט לעיל.

16. אעיר עוד, כי בסיכום טענותיו, ביקש התובע לטעון, כי אדם הסומך על רעהו בעסקאות גדולות ובהלוואות קודמות אינו יכול לטעון עתה להכבדה, אולם הטענה תמוהה ביותר, שכן נסיבות יכולות להשתנות, והעסקאות הקודמות הוסברו (ואחת מהן, לפחות, היתה לפני 10 שנים...).

17. מאזן הנזקים אינו חד-משמעי, בהינתן התוצאה האפשרית של עיקולים נרחבים על פעילותו של איש עסקים, אולם בעניין זה נזקיו הפוטנציאליים של התובע ידועים, ואילו אלה של הנתבעים לוטים בערפל, בהמשך לאשר נאמר לעיל באשר לשווי נכסיו. לפיכך, אין בשיקול כזה, גם כשהוא מעורפל למדי, כדי להביא להטיית הכף בניגוד להשלכות הברורות של שני השיקולים הראשונים.

18. לא מצאתי גם בסוגיית תום הלב, לגביה לא נטענו טענות של ממש מצד הנתבע, כדי לשנות מהתוצאה (אם כי נכון היה שהתובע היה חושף, בשלב הגשת הבקשה, את מלוא מורכבות יחסיו עם הנתבע, לרבות קיומה של התביעה שהם מנהלים בצוותא).

19. בהקשר זה, נדמה כי הנתבעים מבקשים להיאחז במה שנראה להם כריבית מופקעת וחריגה, לפיה הלוואה של 500,000 ₪ גוררת החזר של כ-700,000 ₪, אולם לבד מכך שאין כל מניעה מקביעת שיעורי ריבית כאלה (אלא אם התובע עוסק במתן אשראי, וכפוף להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, ולא הוכח כדבר הזה, ככל שנטען), הרי שמשתמע מההסכם שליווה את ההלוואה, כי מדובר בהלוואה שיש בה סממנים של השקעה, ותשואה מסתברת אינה בהכרח משקפת ריבית מופקעת; מכל מקום, התובע לא נחקר בעניין, ואין בהעלאת הטענה לבדה כדי לייצר חוסר תום לב.

20. דין העיקולים להיוותר על כנם, אפוא, גם לאחר הדיון במעמד שני הצדדים, ובכך הופכים העיקולים שהוטלו בהוצאה לפועל לפני אזהרה להיות עיקולים זמניים לפי סדר הדין האזרחי.

21. עם זאת, עיקול זמני נבדל מעיקול טרם אזהרה לפחות בכך, שלזה המוטל לפי סדר הדין האזרחי מתלווה הצורך בבטחונות, ובראשם כתב התחייבות עצמית. ברגיל, נדרשות גם ערבות וערבון, אולם מקום בו כבר נדונה בקשת ביטול עיקולים ונדחתה, נדמה כי אין עוד צורך בערבון (ודוק: ערבון מוחזר, לפי התקנות, אם תוך 60 יום מיום שנמסר צו העיקול לנתבע לא הוגשה בקשה לביטול העיקול, ומכאן, כי הוא נועד למקרים בהם מבוטל העיקול לאחר בקשה), וניתן להסתפק בערבות צד ג'.

22. אשר על כן אני מורה כדלקמן: בכפוף לכך, שהתובע יפקיד במזכירות בית המשפט – תוך 7 ימים – כתב התחייבות עצמית, כמקובל לעניין עיקולים זמניים, וכן ערבות צד ג' בסך של 50,000 ₪ (על צד ג' להיות בעל איתנות כלכלית מספקת, כמפורט בנהלים המצויים במזכירות, ולהציג אסמכתאות לכך), ייוותר העיקול על כנו; לתובע הזכות, אם יעדיף להמיר את הערבות בערבון, להפקיד ערבון (במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, בלתי מוגבלת בזמן) בסך של 30,000 ₪.

23. אי-הפקדת הבטחונות האמורים במועד תביא לביטול העיקולים, חרף החלטה זו, אלא אם יוארך לכך המועד או תינתן החלטה אחרת.

24. הנתבעים ישאו בהוצאות התובע, בקשר עם בקשת העיקולים והדיון שהתקיים, בסך של 3,600 ₪.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ט, 07 יולי 2019, בהעדר הצדדים.