הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא תו"ב 50662-04-17

בפני
כבוד השופט דרור קלייטמן

בעניין:

ועדה מקומית לתכנון דרום השרון

המאשימה
באמצעות ב"כ עו"ד שגב פלץ

נגד

1.אברהם ג'אן
2.אידה ג'אן
3.רחמים ג'אן

הנאשמים
באמצעות ב"כ נאשמים 1-2, עו"ד אבי דובין
וב"כ נאשם 3, עו"ד יורם חגבי חגי

<נוכחים:
<#1#>
ב"כ המאשימה עו"ד שגב פלץ
ב"כ הנאשמים 1 ו-2 עו"ד דובין
ב"כ הנאשם 3 עו"ד חג'בי
הנאשמים 1 ו-3 בעצמם

הכרעת דין

רקע
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום ובו שני אישומים. הראשון בהם מיוחס לנאשם 1 בלבד ובו הוא מואשם באי קיום צווי בית משפט. המדובר בצווים אשר הוטלו עליו במספר הליכים משפטיים.
בגזר הדין בתיק עמ"ק 5181/02 שניתן בבית המשפט השלום בכפר סבא בתאריך 13.11.03 ניתן צו הריסה למבנים המסומנים 1,2,4,8 ו-10 וצו להפסקת השימוש במבנים אלו מתאריך 13.2.05.
בגזר דין בתיק עמ"ק 5089/02 שניתן בבית המשפט השלום בכפר סבא בתאריך 28.10.04 ניתן צו הריסה למבנים המסומנים 3,5,6,7,9,11,12 ו-13 וכן צו להפסקת השימוש במבנים אלו מתאריך 28.10.05.
בגזר דין בתיק תו"ב 20229-07 שניתן בבית המשפט השלום בכפר סבא בתאריך 7.3.13 דחה בית המשפט את מועד כניסת תוקף הצווים הנ"ל לתאריך 8.3.14 למעט הצווים הנוגעים למבנים 1,2,5,6,7,9, ו-12 שייכנסו לתוקף בתאריך 8.9.14 ובנוגע למבנה 3 צו הפסקת השימוש ייכנס לתוקף באופן מיידי.
הנאשם לא ביצע את צווי בית המשפט למעט הריסת המבנים המסומנים במס' 10,11 ו-12.
האישום השני מייחס לכלל הנאשמים שימוש ללא היתר או בסטייה מההיתר במבנים המסומנים במס' 1,2,3,5,6,7,9,13,15,17,19,23,24,25,26,29 ו-31.
הנאשם 1 מואשם כבעל הזכויות במקרקעין, המחזיק בהם ומי שהיה אחראי לביצוע השימושים.
הנאשמת 2 מואשמת בהיותה בעלת הזכויות במקרקעין, מחזיקה בהם ומי שהייתה אחראית לביצוע השימושים.
הנאשם 3 מואשם כמחזיק המקרקעין ומי שביצע בפועל והיה אחראי לביצוע השימושים.

ראיות הצדדים
מטעם המאשימה העיד מר עידן גבאי המייצג את חברת רנטליין והוא תיאר כי שכר מחסן במושב נווה ימין מהנאשם 3 וזאת בין השנים 2016-2017. בעקבות זאת הוגש כנגדם כתב אישום בו הורשעו. הוא העיד כי הסכם השכירות נחתם בינו ובין שותפו לבין הנאשם 3 ( הסכם השכירות הוגש ת/1). ההסכם נחתם בביתו של הנאשם 3 והנאשם 3 נכח במעמד החתימה. הוא לא זכר מי בפועל חתם על ההסכם מטעם הבעלים. הוא פירט כי החברה עוסקת באטרקציות לאירועים ומי שקיבל אותם למקום, הדריך אותם ועזר להם בכל מה שקשור לכניסה למקום היה הנאשם 3. באשר לאישורים הקיימים למקום, אמר להם הנאשם 3 שאין להם מה לדאוג והכל באחריותו. הוא סיפר כי הנאשם 3 היה מגיע פעם בחודש למחסן, מדבר עם שותפו, בודק את מונה החשמל, מקבל שיק ועוזב. בחקירתו הנגדית אישר כי כל הקשר בוצע אך ורק אל מול נאשם 3.
עוד העיד מטעם המאשימה מר ג'ורג' חמו, אשר העיד כי הורשע בבית המשפט בשל כך ששכר מחסן אצל הנאשמים למטרת אחסנת ציוד. הוא החזיק במחסן זה במשך 15-16 שנים כאשר מדובר במבנה המסומן 8 בתשריט שצורף לכתב האישום. הוגשה עדותו בוועדה המקומית ת/2. בחקירתו הנגדית אישר כי לא היה בקשר עסקי מול אשה מבוגרת.
עד נוסף בפרשת התביעה היה מר תומר אבשלום שהינו המנהל בפועל של חברת אבשלום תריסי גלילה ששכרה נכס במשק של הנאשמים במבנה מס' 4. הוא העיד כי כל הפעילות בנושא ההשכרה התנהלה אל מול נאשם 3 שניפק חשבוניות וקבלות ובא לגבות את תשלום החשמל ואף מחיר השכירות נקבע על ידו בעיקר. עדותו בוועדה המקומית הוגשה ת/3. בחקירה הנגדית אמר כי על פי ידיעתו הנאשם 3 היה המנהל בפועל של החברה שהשכירה לו את המקום.
כמו כן, העיד מר עדי נוחם שתיאר כי הורשע בגין שימוש ללא היתר במחסן 9 במשק 50 השייך לנאשמים. הוא שכר מחסן למשך 10 שנים והפעילות התנהלה מול נאשם 1 ובעניינים מסוימים גם מול בניו.
מר יובל להב, מפקח בנייה בוועדה המקומית דרום השרון העיד כי הוא מכיר את המשק של הנאשמים כמעט 17 שנה במסגרת תפקידו המקצועי. הוא העיד על ביקור שעשה במקום בתאריך 8.8.16 במבנה מס' 4 לאחר שחיים ג'אן, בנם של הנאשמים 1 ו-2 ואחיו של נאשם 3 ביקש זאת ממנו על מנת להראות שהופסקו השימושים במבנה זה. ובביקור זה ראה כי הנאשם 3 מתגורר במבנה מס' 5 ואילו חיים גר במבנה מס' 1. דו"ח הביקור הוגש ת/4 .
מר איתי גלעדי העיד והוגשו באמצעותו דוחו"ת פיקוח שערך, תמונות שצורפו לדוחו"ת אלו וזימון לגביית גרסה שנשלח לנאשם 1. ( ת/5-12). כמו כן הוגש היתר הבניה הרלוונטי למבנים המתוארים בכתב האישום והתכנית הקיימת לגביו. הוא העיד כי הביקורים נערכו בליווי נאשם 3 ואחיו חיים.
במסגרת פרשת ההגנה, העיד נאשם 1 שאמר כי הוא הבעלים של הנחלה והוא מחליט הכל בעניין הנעשה בה מאז שנת 1949 ועד היום. במסגרת חקירתו הנגדית, הוגשו הכרעות הדין, גזרי הדין ופסק דין בערעור שניתנו בעניינו בנוגע למבנים מושא כתב אישום זה ( ת/13-16).כשנשאל בעניין הפעילות במשק אמר כי היום אין כבר חקלאות. טען שאינו מכיר את העד ג'ורג' חמו וכבר לא זוכר את שמעון ארביב ובכלל היום רוב הזמן הוא שוכב במיטתו. הוא העיד כי שילם לנאשם 3 משכורת בגובה 3,000 ₪ על מנת ש"יראה דברים מוזנחים ויטפל בהם".
הנאשמת 2 העידה כי בעלה, הנאשם 1 עושה הכל במשק והיא רק מבשלת ואינה מכירה את האנשים שנכנסים ויוצאים במשק.
נאשם 3 העיד כי הוא שכיר אצל נאשם 1 כ-4 שנים ומקבל משכורת בגובה 3,000 ₪ אולם אין לו כל זכויות בחברה ובמשק. הוא מציין כי הוא עובד במשק כ-4 שנים בהתאם להוראות אביו, הנאשם 1. לשאלת בית המשפט הוא ענה כי עד לשנה האחרונה אביו ניהל הכל ובשנה האחרונה כאשר הוא הפסיק לתפקד אין כל פעילות במשק. לטענתו בסך הכל ניסה לעזור לאביו ו"התלבשו" עליו בעקבות זאת. לטענתו, הוא אינו גובה את דמי השכירות מהשוכרים אלא מעביר לאביו את השיקים שניתנו לו על ידי השוכרים והוא לא סייע לשוכרים בשום עניין.

טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה, עו"ד שגב פלץ, הגיש את סיכומיו בכתב ובהם הצביע על כך כי הנאשמים לא כפרו בעובדות המפורטות בכתב האישום אלא שנאשמים 2 ו-3 טענו כי אינם אחראים לביצוע העבירות. הוא ציין כי המאשימה הוכיחה את היסוד העובדתי כשהגישה לבית המשפט את גזרי הדין שניתנו בעבר בעניין המבנים המצוינים בכתב אישום זה והעידה את מנהל מחלקת הפיקוח מר איתי גלעדי והמפקח יובל על כך שהמבנים לא נהרסו והשימושים לא הופסקו. בכל הנוגע למעורבותו של נאשם 3, הוא הפנה לעדויותיהם של העדים עידן גבאי, תומר אבשלום ועדי נוחם שתיארו את מעורבותו המשמעותית של נאשם 3 בהשכרת הנכס והפעלתו ומנגד הוא טען כי אין לתת אמון בעדותו של נאשם 3 שהאמור בה נסתר על ידי עדים רבים. בכל הנוגע לטענת ההגנה של נאשמת 2, הרי שאחריותה היא מכח היותה בעלת המקרקעין והיא לא הוכיחה אף אחת מטענות ההגנה הקיימות בסעיף 208 לחוק התכנון והבניה ואשר על כן יש להרשיע את שלושת הנאשמים במיוחס להם.
ב"כ נאשמים 1 ו-2 , עו"ד אבי דובין, הפנה לכך שנאשם 1 הודה וקיבל אחריות לאמור בכתב האישום. בכל הנוגע לנאשמת 2 טען טענת שיהוי והצביע על כך שבמשך שנים נקטה המאשימה בהליכים כנגד נאשם 1 ולא כנגד נאשמת 2 ומכך מוכח שהמאשימה לא ראתה בה צד להליכים ורק עכשיו לראשונה הוגש כנגדה כתב אישום ובכך יש לראות פגם מהותי בעקרונות הצדק שיש בו על מנת להביא לזיכויה ובעניין זה אף הפנה לפסיקה. הוא גם טען כי לנאשמת 2 לא הייתה כל זיקה לנעשה בנכס למעט היותה בעליו והכל נוהל על ידי נאשם 1 כשלה אין כל עמדה בנושא.
לעניין טענת השיהוי אשר הועלתה לראשונה בסיכומי ב"כ נאשמת 2, ענה ב"כ המאשימה כי בשל העובדה שהתעורר ספק בעניין כשירותו של נאשם 1 לבצע את הצווים, הוחלט לכרוך גם את נאשמת 2 וככל שמדובר בטענת שיהוי בעבירה נמשכת הרי שרק במקרים נדירים יש לקבלה אחרת תביא לרמיסת החוק ופגיעה באינטרס הציבורי. ומשמעותה הוא מתן היתר להמשך ביצוע עבירות הבניה שבמקרה זה הם בהיקף גדול מאד. הוא הפנה לפסיקה בנושא.
ב"כ נאשם 3, עו"ד יורם חגבי חגי, הגיש גם הוא סיכומים בכתב ואף השלמה לסיכומים אלו. טענתו היא כי לא הוכח שנאשם 3 מחזיק במקרקעין ומהעדויות עולה כי הוא מצוי במקרקעין במעמד של אורח אשר מתגורר בבית הוריו. העובדה שאסף שיקים משוכרים במקום והעבירם לאביו אין בה על מנת להוכיח כי הוא ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. ניתן אף ללמוד מהסכמי השכירות כי נאשם 3 לא היה צד להם ולא חתם עליהם. כך גם היה ניתן ללמוד מעדותו של עדי נוחם. הוא סבור כי המאשימה אינה יכולה לטעון מצד אחד כי נאשם 2 היה אחראי לכל שנעשה במקום ומצד שני לטעון כי נאשם 3 הוא שאחראי לכך. לטענתו, המאשימה האשימה את נאשם 3 רק לנוכח החשש שבשל מצבו של נאשם 1 לא יהיה ניתן לאכוף את הצווים כנגדו. גם עדותם של העדים שהתייצבו מטעם המאשימה אין בה די על מנת להוכיח את מעורבותו של נאשם 3. הוא סבור כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולכן יש להורות על זיכויו של נאשם 3.

דיון והכרעה
היסודות העובדתיים העומדים בבסיס העבירות המיוחסות לנאשמים הוכחו על ידי המאשימה. לבית המשפט הוגשו כתבי האישום וגזרי הדין שניתנו כנגד נאשם 1 ומהם עולה כי בתיק עמ"ק 5181/02 בבית המשפט השלום בכפר סבא, הורשע הנאשם בביצוע עבירות של בנייה ושימוש ללא היתר ובמסגרת גזר הדין שניתן בתאריך 13.2.05 ניתן צו הריסה כנגד המבנים המסומנים בתשריט שצורף לכתב אישום שבפני ( להלן:"התשריט") 2,4,8,10. וכן צו הפסקת שימוש בהם החל מתאריך 13.2.05. עוד עולה כי בתיק עמ"ק 5089/02 בבית המשפט השלום בכפר סבא הורשע הנאשם בביצוע עבירה של בנייה ושימוש ללא היתר ובמסגרת גזר הדין ניתן צו הריסה כנגד מבנים 3,5,6,7,9,11,12,13 וניתן צו הפסקת שימוש בהם החל מתאריך 28.10.05. כמו כן, הורשע הנאשם בתיק עמ"ק 20229/07 בבית המשפט השלום בכפר סבא בביצוע עבירות של אי קיום צווים וכן בנייה ושימוש ללא היתר ובמסגרת גזר הדין האריך בית המשפט את מועד כניסתם לתוקף של חלק מהצווים לתאריך 8.3.14 וחלק אחר לתאריך 8.9.14.
בבית המשפט העידו מנהל מחלקת הפיקוח מר איתי גלעדי והמפקח מר יובל להב ואף הוגשו באמצעותם מסמכים ( ת/4-ת/12) מהם עולה כי צווי בית המשפט לא קוימו והמבנים לא נהרסו ( למעט מבנים 10-12) ולא הופסקו השימושים החורגים מן ההיתר.
ראיות אלו לא נסתרו על ידי הנאשמים ולכן היסודות העובדתיים המבססים את ביצוע העבירות במקרקעין הוכחו על ידי המאשימה.
השאלה העומדת לדיון בהכרעת דין זו היא שאלת אחריותם של הנאשמים לביצוע עבירות אלו.
נאשם 1 הודה ונטל אחריות לכלל המיוחס לו בכתב האישום ואשר על כן אני מרשיעו במיוחס לו בכתב האישום, דהיינו : עבירה של אי קיום צו בית משפט בהתאם לסעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 וכן עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר בהתאם לסעיפים 204( א) ו- 204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965.
נאשמת 2 הואשמה בשימוש במקרקעין ללא היתר בשל היותה אחת מבעלי המקרקעין. אין חולק על כך שלא הייתה מעורבת באופן ממשי בשימוש עצמו אולם בכך אין די על מנת להביא לזיכויה. לא הובאו ראיות לכך שלא הייתה מודעת לנעשה במקרקעין וקשה אף לעלות על הדעת כי לא הייתה מודעת לכך בשל היקף הפעילות במקרקעין המצויים בסמוך למקום מגוריה ולא נטען כי עשתה דבר על מנת למנוע את השימוש האסור. טענת ההגנה שהועלתה בשמה הייתה טענת השיהוי. אכן, כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו על ידי המאשימה, למרות שנוהלו במהלך השנים הליכים משפטיים בשל מקרקעין אלו כנגד נאשם 1, לא ננקטו כל הליכים כנגד נאשמת 2 ואילו רק כעת לנוכח חששה של המאשימה שבשל מצבו הרפואי והנפשי של נאשם 1 לא תהיה לה כתובת למימוש הצווים הוגש כתב האישום כנגד נאשמת 2.
בית המשפט העליון עמד על יסודותיה של טענת השיהוי בבג"ץ 12602-06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' סיעת ש"ס (5.3.06): " היסוד הסובייקטיבי מתמקד בהתנהגות העותר ובשאלה האם חלוף הזמן מלמד כי ויתר על זכויותיו. היסוד האובייקטיבי עניינו שינוי המצב לרעה ופגיעה באינטרסים ראויים של הרשות המנהלית או של צדדים שלישיים, שנגרמה בעקבות האיחור בהגשת העתירה. היסוד השלישי עניינו חומרת הפגיעה בשלטון החוק המתגלה מתוך העתירה ואינטרס הציבור בשמיעת העתירה.
[...] היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי נקבע על פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין. הכרעה בטענת שיהוי מבוססת, איפוא, על איזון בין האינטרס של העותר בביטול המעשה המינהלי; האינטרס של המשיב בקיומו; והאינטרס של הציבור בשלטון החוק"
אמנם שם דובר על עותר אל מול רשות מנהלית ואילו כאן מדובר בשיהוי של הרשות המאשימה אל מול נאשמת פרטית, אך בשינויים המתבקשים יש לבחון יסודות אלו גם בעניינינו. אשר על כן יש לבחון כיצד השפיעה הגשת כתב האישום בשיהוי של שנים רבות כנגד נאשמת 2. בכל הנוגע ליסוד הסובייקטיבי, הרי שלא ניתן לומר כי התנהלות המאשימה הצביעה על ויתור על זכויותיה, מאחר והליכים כנגד הנעשה במקרקעין התבצעו על ידה כל העת, אלא שאלו ננקטו כנגד נאשם 1 הנשוי לנאשמת 2 ומשמש יחד עמה בעלים של המקרקעין, וזאת כתוצאה משיקולים ראויים ולא בשל רשלנות או הזנחת הטיפול בנושא. באשר ליסוד האובייקטיבי הרי שלא ניתן להצביע על כל שינוי לרעה במצבה של נאשמת 2 בשל אי הגשת כתבי אישום כנגדה אלא כנגד בעלה. מנגד, האינטרס הציבורי שעלול להיפגע הוא משמעותי ביותר, מאחר ועלול להיווצר מצב בו בשל אי אכיפת החוק כנגד נאשמת 2 יימשך ביצוע עבירות בהיקפים גדולים בשטח המצוי בין היתר בבעלותה.
לנוכח האמור לעיל, טענת השיהוי נדחית ואשר על כן אני מרשיע את נאשמת 2 במיוחס לה בכתב האישום, דהיינו : עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר בהתאם לסעיפים 204( א) ו- 204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965.
בכל הנוגע לנאשם 3, עומדת שאלת היותו מחזיק במקרקעין ומבצע בפועל את השימושים בניגוד להיתר.
בפני בית המשפט העיד מר עידן גבאי שהצהיר כי הוא מייצג את חברת רנטליין, חברה אשר לדבריו שכרה מחסן " אצל רמי ג'אן, נאשם 3 בנווה ימין, משנת 2016 עד פלוס מינוס 2017" (עמ' 12 ש'3-4 לפרוטוקול). הוא תיאר כי נאשם 3 הוא זה אליו פנו בנוגע לשכירות והוא זה שקיבל אותם במקום, הדריך אותם ועזר להם בכל הנוגע לכניסה למחסן, הוא זה שטען בפניהם כי יש אישור חוקי למקום ואמר שהכל באחריותו. במשא ומתן עמו נקבע מחיר השכירות והוא אף גבה מהם תשלומים עבור השכירות , ארנונה וחשמל. חוזה השכירות נחתם בפגישה בה היה נוכח. הוא אף ציין כי בכל מהלך חתימת ההסכם לא פגשו הוא ושותפו את הנאשם 1 ( עמ' -12-13 לפרוטוקול).
עוד העיד מר ג'ורג' חמו על כך ששכר מחסן במשק מושא אישום זה במשך 15-16 שנים. הוגש גליון עדותו בפני מפקח הוועדה המקומית ( ת/2) בה הוא מתאר כי ההתנהלות העסקית בהשכרת המבחן הייתה באמצעות נאשם 3.
מטעם המאשימה העיד גם מר תומר אבשלום שהינו מנהל בפועל של חברת אבשלום תריסי גלילה אשר שכרה נכס במשק מושא כתב האישום, הוא תיאר כי כל הפעילות בעניין השכרת הנכס התנהלה באמצעות נאשם 3. הוא העיד כי :" רמי הוא הנפש החיה שם. האבא לא.."(עמ'16 ש' 10 לפרוטוקול). כשנשאל בחקירתו הנגדית מול מי נחתם החוזה, ענה כי מול חברת א.א.ג מסחר והשכרה שנאשם 3 הוא מנהלה בפועל.
עד נוסף היה מר עדי נוחם ששכר גם הוא מחסן במקום במשך כ-10 שנים והעיד כי התנהלותו ברובה הייתה אל מול נאשם 1 כאשר ילדיו, לרבות נאשם 3 תיווכו בעניינים מסוימים.
העדים הנ"ל הם שוכרי נכסים במשק נשוא כתב האישום אשר כנגדם התנהלו הליכים שהביאו לעזיבתם את המקום. בכל הנוגע לשאלה מיהי הדמות שהשכירה להם בפועל את הנכסים, הצביעו השלושה באופן ברור על נאשם 3. המדובר בעדים אובייקטיביים, כאשר לא הוצג כל מניע שיש בו על מנת לגרום להם להצביע דווקא על נאשם 3 כזה שניהל בפועל את השכרת הנכסים במקום ולכן נתתי אמון מלא בעדותם. העובדה שאחד מהעדים התנהל מול נאשם 1 אין בה בכדי להטיל ספק באמיתות עדותם של האחרים. כפי שעלה מכלל העדויות בתקופות מסוימות אכן נאשם 1 היה מעורב בנעשה אולם ככל שהתדרדר מצבו הרפואי עברה השליטה לידי בנו הנאשם 3.
מלבד עדים אלו, העידו מטעם המאשימה בעלי תפקיד בוועדה המקומית. ראשון בהם היה מר יובל להב, מפקח בנייה אשר העיד כי מכיר את המשק האמור, כתוצאה מתפקידו, במשך 17 שנה. לדבריו, בביקוריו במקום למד על כך שנאשם 3 מתגורר במבנה מס' 5. הוגש דו"ח פיקוח שנרשם על ידו בעניין ביקור במקום בתאריך 8.8.16 בו מתואר מצב הבנייה במקום והשימוש במבנים ( ת/4).
עוד העיד מר איתי גלעדי שהינו מנהל מחלקת הפיקוח בוועדה המקומית דרום השרון אשר ביצע מספר ביקורים במקום וציין כי ביצע את הביקורים בלוויית נאשם 3 ואחיו חיים. הוגשו דו"חות ביקור במקום וכן תמונות שצולמו, זימון למסירת גרסה, היתר בנייה והתכנית החלה על המקום וכן צו לכניסה למקרקעין ( ת/5-ת/12).
מטעם ההגנה העיד נאשם 3 בעצמו שטען כי הוא עובד כשכיר אצל אביו, נאשם 1, כ-4 שנים ומקבל משכורת בגובה 3,000 ₪ בחודש ובמסגרת תפקידו זה הוא נשלח על ידי אביו למחסנים, לבדוק חשמל ולעזור לאנשים. לדבריו, עד לשנה האחרונה אביו ניהל את הכל ורק בשנה האחרונה בשל מצבו הרפואי הוא אינו עושה זאת וכתוצאה מכך אין כיום פעילות במשק. עזרתו לאביו נובעת מכך שהוא הבן היחיד שצמוד אליו ועוזר לו.
כאמור, נתתי אמון בעדותם של השוכרים בנוגע לפעילותו של נאשם 3. נאשם 3 עצמו ניסה לחמוק משאלות שהופנו אליו בנושא. טענתו של נאשם 3 כי כיום אין פעילות במשק נסתרה על ידי ראיות שהובאו באמצעות עדי המאשימה וטענתו כי אביו ניהל את המשק נסתרה בעדותם של השוכרים. לציין, כי אף אם קיבל נאשם 3 משכורת עבור פעילותו אין בכך על מנת לסתור את אופן התנהלותו במקום אל מול השוכרים. בקביעת גובה דמי השכירות, ניהול מו"מ מולם ופעילותו לצורך " הכנסתם" למחסנים, המעידה על כך כי הוא הנפש החיה מאחורי הפעילות במקום שהינה שימוש החורג מההיתרים המצויים למשק.
העובדה שנאשם 1 הודה בכך שהוא אחראי לכל הנעשה בנחלה משנת 49 ועד היום, גם אם מבססת את הרשעתו אין בה על מנת לכבול את המאשימה בכל הנוגע לטיעוניה באשר לנאשם 3.
לנוכח האמור לעיל, השתכנעתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את אשמתו של נאשם 3 מעבר לספק סביר ועל כן אני מרשיעו בביצוע עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר או בסטייה ממנו בהתאם לסעיפים 204( א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965.

<#4#>
ניתנה והודעה היום י"ח טבת תשע"ט, 26/12/2018 במעמד הנוכחים.