הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא תא"מ 22597-09-17

בפני
כבוד ה שופט אלדד נבו

תובע

רן מרקוביץ

נגד

נתבעת

עירית כפר סבא

התובע בעצמו
ב"כ הנתבעת: עו"ד שגיא טנא

פסק דין

תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בארבעה מקומות חניה המצויים בחניון "הככר" בכפר סבא ולתשלום פיצוי בגין נזקים שהתובע טוען כי נגרמו לו כתוצאה מאכיפה רשלנית, מצד העירייה, של הסדרי החניה באותו חניון.

הצדדים והמחלוקת
התובע, עורך דין במקצועו, שכר בתקופות שונות שתי יחידות במבנה מסחרי המצוי ברח' הככר 4 בכפר סבא. מתחת לאותו מבנה, מצוי חניון תת קרקעי הנקרא "חניון הככר".
שטח החניון מחולק כך שחלקו המערבי שייך לבניין בו מצויות היחידות אותן שכר התובע [חלקה 298] וחלקו המזרחי שייך לעיריית כפר סבא [חלקה 297] ומשמש כחניון ציבורי פתוח כשאבני השפה בו צבועות ב"כחול-לבן".
לטענת התובע, העירייה סיפחה לעצמה שלא כדין את אחת החניות המצויות על גבול שבין חלקות 297-298, וסימנה אותה בצבעים כחול-לבן. בנוסף, כך לטענת התובע, סימנה העירייה 3 מקומות חניה נוספים בצבעים כחול – לבן, בשטח המצוי בחלק הצפון מערבי של חלקה 298, המרוחק מגבול החלקות. במוצג ג' למוצגי התובע מסומנים מקומות החניה המדוברים.
לטענת התובע, העירייה אף רשמה לו דוחות חניה ב -3 מקרים בהם חנה בחניה ה"מסופחת" ודוחות חניה נוספים קיבל כאשר חנה במקומות המסומנים באדום – לבן לאחר שמקום חניה זה נתפס על ידי נהגים שחנו בו בהתאם לסימון שסימנה העירייה.
בכך, טוען התובע, התעשרה העירייה שלא כדין על חשבון בעלי הזכויות בבית המשותף שבחלקה 298 ואף גרמה לו לנזק שהתבטא בצורך לפעול לביטול אותם קנסות שניתנו לו לדעתו שלא כדין.
העירייה מכחישה כי סימנה באופן כלשהו את שלושת מקומות החניה המערביים וביחס לחניה המצויה על גבול החלקות, טענתה היא כי עד לסוף שנת 2015, נמנעה מאכיפת הסדרי החניה במקומות המסומנים בכחול-לבן, עקב חוסר הבהירות במצב הזכויות בחניון . החל מיום 1.1.16, לאחר שנערכה מפת הסדרי החניה והתברר כי גבול החלקות חוצה שני מקומות חניה המצויים זה מול זה, ערכה העירייה התקזזות כאשר את החניה שבמחלוקת סימנה בכחול-לבן ואילו את החניה שמולה, חניה שמסומנת יא' בצו רישום הבית המשותף, הותירה לשימוש בעלי הזכויות בחלקה 298.
בנוגע לדוחות החניה, טוענת העירייה כי נהגה כדין כאשר רשמה לתובע דוחות בגין חניה באדום-לבן וכי ביחס לחניה בכחול – לבן הרי שלאור טענותיו כי הדוחות נרשמו לו כאשר חנה בחניה שבמחלוקת, ולאור המחלוקת ביחס לזכויות באותה חניה – בוטלו הדוחות והאישומים.

הכרעה
בכל הנוגע לטענות התובע בדבר סימון מקומות החניה ומשמעות הסימון [עשיית עושר, השגת גבול וכדו'], דין התביעה להידחות מהטעמים הבאים:
התובע אינו אחד מבעלי הזכויות בנכס.
אמנם, לטענתו הוא קיבל המחאת זכות מבעלי הנכסים ששכר, אך אין בכך כדי להעלות או להוריד. אמנם את זכות התביעה קיבל התובע, אך את טענותיו ביחס להפרת זכות כלשהי של בעלי הזכויות במקרקעין, היה עליו להוכיח באמצעות אותם בעלי זכויות.
למשל – ביחס לטענת העירייה כי התקזזה עם בעלי הזכויות בחלקה 298 באופן שבו את אחד ממקומות החניה המצויים על גבול החלקות סימנה בכחול – לבן ואת מקום החניה השני [חניה יא'] הותירה לשימוש בעלי חלקה 298.
מסתבר, כי הסדר זה התקיים שנים רבות ללא כל מחאה מצד בעלי חלקה 298.
יש לזכור, כי לטענת התובע, בעלי היחידות אותן הוא שוכר מחזיקים לכל היותר ב- 5/65 מהזכויות ברכוש המשותף של חלקה 298. אילו היו בעלי הזכויות בחלקה 298 מעוניינים בכך, היו יכולים לפעול לשינוי המצב בדרכים פשוטות וקלות. למשל – על ידי צביעה של מקום החניה ומחיקת הסימון שסימנה העירייה. דרך נוספת היא תל יית שלט ובו מצוין כי מדובר בחניה פרטית של דיירי הבניין. אפשרות נוספת היא נקיטה בהליך משפטי נגד העירייה לבירור הזכויות בגבול החלקה.
העובדה כי בעלי הזכויות לא נקטו בשום פעולה לשינוי המצב הקיים מצביעה על כך שמצב זה היה נוח להם או כי הם סבורים שאין להם זכויות באותה חניה .
ואכן, כאשר גבול החלקות חוצה שני מקומות חניה, פתרון סביר לשימוש באותן חניות הוא כי חניה אחת תשמש את חלקה 298 והשניה את חלקה 297. אינני קובע כי פתרון זה מחייב מי מבעלי הזכויות בעתיד, אך התנהגות בעלי הזכויות מצביעה על כך כי פתרון זה היה מקובל עליהם. מובהר, כי קביעה זו יפה במערכת היחסים שבין הצדדים לתיק זה ולא מחייבת גורמים אחרים שאינם בעלי דין כאן.
יתרה מכך ואולי חשוב מכל – עיון בתשריט הבית המשותף של חלקה 298 מלמד כי החניה שכביכול "סיפחה" העירייה, כלל אינה מסומנת כחניה ואינה ממוספרת כיתר החניות בבניין. זאת להבדיל מחניה יא' שמסומנת ואף מוצמדת לחלקת משנה 18 בחלקה 298. ייתכן וזו הסיבה שבעלי הזכויות לא ראו בסימון חניה זו בכחול – לבן כפגיעה בזכויותיהם.
לנוכח מסקנתי העובדתית, כי הסדר החניה היה מקובל על בעלי הזכויות, אזי לתובע, שתובע מכוח המחאת זכות, אין כל עילת ת ביעה ביחס למשמעות צביעת החניה שבמחלוקת בכחול – לבן.
בכל הנוגע לשלושת מקומות החניה המערביים:
ראשית – על פי תשריט הבית המשותף שהוגש, כלל לא מדובר במקומות חניה אלא בשטח מעבר המהווה חלק מהרכוש המשותף.
שנית – לא הובאה כל ראיה לכך שמקום זה סומן על ידי העירייה בכחול – לבן. מן התמונה המטושטשת שהגיש התובע לא ניתן להבין דבר ביחס לסימון שבמקום. אמנם נראה בתמונה צבע כחול, אך לא סימון כחול – לבן כמקובל באזורי חניה ציבורית.
העד שהעיד מטעם התובע, מר אלעד זקצר טען אמנם כי העירייה סימנה את המקום, אולם זו מסקנה שהסיק הואיל ובעת שהחל לשכור את משרדו בבניין, היה המקום מסומן לטענתו.
בחקירתו הנגדית הודה העד כי לא ראה אף אדם מטעם העירייה מסמן את אותו שטח בכחול-לבן [עמ' 5 שורות 10-14 לפרוטוקול].
עד נוסף שהביא התובע, מר אברהם אסרף [שאף הוא שוכר יחידה בבניין] , התייחס בתצהיר עדותו הראשית לעניין חלוקת הזכויות בחניון וידע למסור פרטים רבים ביחס לאותן טענות שהעלה התובע בתביעתו. אולם בחקירתו הנגדית התברר כי עד זה אינו יודע דבר וחצי דבר ביחס לאותם עניינים עליהם הצהיר [עמ' 6 לפרוטוקול].
משום מה, התובע בחר שלא להביא לעדות מטעמו, אף אחד מבעלי הזכויות בחלקה 298 שיעיד על ההתנהלות מול העירייה בכל הנוגע לשימוש שעשו הצדדים בחניון במהלך השנים ובכך יש כדי ליצור חזקה, כי אילו היה מביא מי מהם למתן עדות, הייתה עדותו תומכת דווקא בטענות העירייה.
לאחר שמיעת העדויות שוכנעתי כי התנהלות העירייה בכל הנוגע לסימון שטחי החניה ואכיפת הסדרי החניה הייתה סבירה.
עד לעריכת תשריט הסדרי החניה, נמנעה העירייה מאכיפת החניה בכחול-לבן בחניון והסתפקה באכיפת איסור החניה באדום – לבן, אכיפה ששירתה גם את בעלי הזכויות בחלקה 298 בכך שמנעה הפרעה למעבר כלי הרכב בחניון.
לאחר עריכת תשריט החניה ולאחר שנטען על ידי התובע כי קיימת מחלוקת ביחס לשימוש בחניה שבמחלוקת – פעלה העירייה ומחקה את הסימון "כחול – לבן" מחניה זו.
[ראו עדותה של הגב' מיכל שיין בן הרוש עמ' 16 שורות 30-34 לפרוטוקול]

ביחס לדוחות החניה בגינם מלין התובע, יש להבחין בין הדוחות שקיבל בגין העמדת רכבו במקומות שסומנו באדום – לבן לבין הדוחות שקיבל בגין העמדת רכבו בחניה שבמחלוקת. כמו כן יש להבחין בין התקופות.
ביחס לחניה באדום – לבן, הרי שבהעמדת רכבו במקומות אלה פעל התובע בניגוד לדין ולכן אין לו להלין על כך שנרשמו לו דוחות חניה.
ביחס לחניה בכחול – לבן: בכל הנוגע לתקופה בטרם נערך תשריט החניה [1.1.16], אין לתובע כל עילה הואיל וההסדר לפיו סומנה החניה שבמחלוקת בכחול –לבן התקבל ללא כל מחאה מצד בעלי הזכויות, שכאמור לעיל, זכו לעשות שימוש בחניה יא' שממול.
מעת שנערך התשריט בו סומנה כמחצית משטח החניה שבמחלוקת כשטח שאינו בתחומי החניון הציבורי, היה על העירייה להימנע מרישום דוחות בחניה זו.
למרות זאת, העירייה רשמה לתובע שלושה דוחות חניה בעת שהעמיד את רכבו בחניה זו לאחר 1.1.16.
אולם, אני סבור כי למרות רישום הדוחות, אין התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מכך ועיקרו הוא בזבוז זמנו ועגמת הנפש שנגרמה לו [שהרי הדוחות בוטלו בסופו של דבר].
כאמור לעיל, אמצעים פשוטים למדי עמדו לרשות בעלי הזכויות בחלקה 298 לדרוש את זכות השימוש בחניה שבמחלוקת , אך הם נמנעו מלפעול בעניין.
אף התובע, זה שהניע את המחלוקת בין הצדדים, לא פעל מול בעלי הזכויות על מנת שיממשו את זכות השימוש בחניה זו. יתכן והדבר נובע מכך שפעולה שכזו עלולה לפגוע בבעלי הזכויות בחלקה 298 חלקת משנה 18, העלולים לאבד את זכות השימוש הבלעדית בחניה יא' שממול.
בנסיבות אלה, כאשר התובע חונה דווקא בחניה שבמחלוקת המסומנת בכחול – לבן, בידיעה שהוא צפוי לקבל דו"ח ויאלץ לפעול על מנת לבטלו – הרי שהוא מכניס עצמו למצב ממנו יכול היה להימנע.
הסתכנות זו מרצון, גרמה לנזקי התובע, שהם, כאמור לעיל, בזבוז זמנו ועגמת הנפש הנטענת כתוצאה מהצורך בביטול דוחות החניה.
סעיף 5(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:
"בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו."
מכאן, שאין לחייב את העירייה בתשלום פיצויים לתובע בנסיבות שתוארו לעיל.
לאור המסקנות אליהן הגעתי, אינני נדרש לדון ולהכריע ביתר טענות הצדדים, לרבות לעניין זכויותיהם בשטחים שבמחלוקת, לרבות זכויות השימוש בהם.
ככל שבעלי הזכויות, הן העירייה והן בעלי חלקה 298, יהיו מעוניינים בבירור זכויות הבעלות והשימוש, יש להניח כי ידעו לנקוט בהליכים המתאימים.
התוצאה
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ כולל מע"מ.
את הוצאות המשפט קבעתי, בין היתר, בהתחשב בהיקף ההליכים שנוהלו ובהוצאות הסבירות שהוציאה העירייה במסגרת הליך זה.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ט, 02 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.