הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא תא"מ 22128-06-16

בפני
כבוד ה שופטת מרב בן-ארי

התובע:

בן דגן ע"י עו"ד איתן גליק

נגד

הנתבע:

ארז יומטוב ע"י עו"ד יואב סברוב

פסק-דין

1. תביעה כספית בסך של 30,039 ₪, שעניינה הזמנת ביצוע תיקונים ברכב .

רקע

2. בזמנים הרלבנטיים לתביעה, התובע היה הבעלים של רכב מסוג פולקסווגן שנת 2012, מ.ר. 7010076 (להלן: הרכב).

3. הנתבע הוא בעל מוסך העוסק בהתקנת מערכות שמע לרכב ומכונאות רכב כללית. כפי שהתברר במהלך הראיות, הנתבע מקבל עבודות תיקונים אך מעביר אותן למוסכים אחרים (עמ' 18 ש' 13 – 17) .

4. התובע הזמין מהנתבע תיקונים מכאניים ברכב, וכן תיקוני צבע ופחחות.

5. התביעה היא לנזקים שנגרמו לרכב בעקבות ביצוע התיקונים, ונזקים אחרים עקב עיכוב בביצוע העבודות.

מהימנות

6. בפתח ההכרעה אציין כי העדפתי את עדותו של התובע על פני עדותו של הנתבע. הנתבע לא הותיר רושם מהימן. הנתבע טען טענות הסותרות מסמכים שהוא עצמו חתום עליהם. כך, למשל, טען שהיה קיים חוב בגין התיקון, בעוד שבמסמכים מזמן אמת, נספח ג', אישר בלשון ברורה וחד משמעית שקיבל את מלוא עלות התיקון. הנתבע העלה טענות סותרות במהלך ההליך. כך, בכתב ההגנה טען שהתיקון האסתטי התעכב משום שהתברר שהנזק שנגרם לדלת היה מקיף, ונדרשה עבודת פחחות מסובכת (סעיף 16) ואילו בחקירתו הנגדית, טען שהעיכוב נבע מכך שהתובע "שינה דברים" כל הזמן (עמ' 17 ש' 33 – 34). הנתבע טען בכתב ההגנה, שלא התחייב לחלקים מקוריים (סע' 9, 11) בעוד שבתמלול ההקלטה "חלקים מקוריים" הנתבע התחייב להתקין חלקים מקוריים (ש' 7 לתמליל). כאשר הנתבע נשאל האם הוא מבצע בעצמו את התיקונים, גם השיב תשובות סותרות (עמ' 18 ש' 5 – 6 וכן ש' 7 – 13). עוד התברר, שהנתבע קיבל כספים חלף שיק שנמסר לו, התחייב לקרוע את השיק, לאחר מכן טען שהשיק אבד לו, ובסופו של דבר, הגיש לפירעון את אותו השיק עצמו (!) (עמ' 19 ש' 23, תמלול הקובץ "ארז מתחייב לקרוע את הצ'ק" – ש' 19 – 22, נספח ו' מיום 29.3.16 שם הנתבע אישר שהשיק אבד לו, ופרו' עמ' 19 ש' 23 – 25). אף עובדות אלו מדברות בעד עצמן בכל הנוגע לחוסר מהימנותו.

העובדות הצריכות לעניין לפי הראיות שנשמעו

7. סמוך לחודש 2/16 התובע מסר לנתבע את הרכב לצורך ביצוע התיקון המכאני (עמ' 17 ש' 14) . מוסכם כי עלות התיקון המכאני הייתה סך כולל של 5,000 ₪.

הצדדים היו חלוקים בשאלה, האם התיקון המכאני כלל מוקד אחורי. אני קובעת, כעמדת התובע, כי התיקון המכאני כלל חלק אחורי מנימוקים אלו: ראשית, בתחילה עלות התיקון המכאני עמדה על 3,500 ₪ (תמלול נספח ב' למוצגי התובע) ואילו בסופו של יום סוכם ושולם סך של 5,000 ₪, דבר המתיישב עם הוספת מוקד לתיקונים. שנית, כאשר בתכתובת ווטסאפ מיום 22.3.16, התובע קָבל על צורת התיקון בחלק האחורי, ואילו הנתבע לא הגיב ולא טען שכלל לא טיפל בחלק האחורי. שלישית, העדפת עדותו של התובע על פני עדותו של הנתבע מהטעמים שפורטו בתחילה.

8. כעבור מספר ימים, הרכב נמסר לתובע לאחר ביצוע התיקון המכאני. התובע לא היה מרוצה מביצוע התיקון, ואז הנתבע מסר לו כי בעת ביצוע התיקון האסתטי, יתקן את הליקויים . מתוך התמליל נספח ה' למוצגי התובע, עולה כי התובע התלונן על בעיות מכאניות בהגה, והנתבע הבטיח לו כי מדובר בבעיית איזון שניתנת לטיפול בקלות.

9. לצורך התיקון האסתטי, הנתבע אמור היה להזמין חלקים, כפי שמפורט בחשבונית מיום 8.2.16, נספח ד' למוצגי התובע. העלות הכוללת לפי החשבונית עמדה על 11,200 ₪ בצירוף מע"מ.

לטענת הנתבע, זהו המחיר שהוסכם עבור התיקון האסתטי, בעוד שלטענת התובע המחיר שהוסכם לבסוף היה סך כולל של 11,000 ₪.

מהטעמים שפורטו בפתח ההכרעה, אני מעדיפה את עדותו של התובע בנושא זה. לכך יש להוסיף, כי לו אכן נותר חוב בגין המע"מ או כל חוב אחר (כטענת הנתבע) ניתן היה לצפות שהנתבע יכתוב כך במפורש, ובוודאי לא היה מקום לכך שהנתבע יאשר שהשיק שניתן לו "אבד", רק כדי להציג אותו לפירעון עבור חוב עלום. הנתבע אף לא הציג כל מסמך או מסרונים, שבהם טען כלפי התובע שקיים חוב כלשהו (עמ' 20 ש' 14 – 15).

בנוסף, אני קובעת כי החשבונית נספח ד' אינה רלבנטית לתמחור, משום שלפי עדויות שני הצדדים, בסופו של דבר לא סופקו שני רכיבים מתוך חשבונית זו (פנסי לד בעלות של 3,500 ₪ (לפני מע"מ) ומחשבי קסנין בעלות של 1,200 ₪ (לפני מע"מ)). במקום אותם רכיבים, סופקו חלקים אחרים (טמבון אחורי וחצאיות צד) (עמ' 17 ש' 10 – 12) , והחשבונית עצמה בוטלה (עדות הנתבע – עמ' 19 ש' 13)

לבסוף, בגרסת התובע תומך המסמך נספח ג' למוצגי התובע נחתם על ידי שני הצדדים, ולפיו עלות התיקון האסתטי עמדה על 11,000 ₪. לפי הפסיקה, בהיעדר ציון מפורש, הכלל הוא שהמחיר הנקוב כולל מע"מ (ע"א 1113/09 כהן נ' המשביר לצרכן החדש בע"מ (27.1.11) ). מסקנה זו מתבקשת גם מתוך נספח ג': שני הסכומים שננקבו בו היו ללא ציון מע"מ, כאשר אין מחלוקת שהסך של 5,000 ₪ כלל מע"מ, ומכאן ניתן להסיק שגם ביחס לסכום השני – 11,000 ₪, הצדדים התכוונו לסכום כולל מע"מ.

מכל מקום, בנספח ג' הנתבע אישר שקיבל את "כל הכסף" מהתובע, וכי לא יבוא בכל טענה כלפי התובע בנושא זה. בכך נסתם הגולל על כל טענה של הנתבע לקיומו של חוב כלשהו בגין העבודות, ללא כל קשר לסכום התמורה שהוסכם.

10. במועד הוצאת החשבונית נספח ד', התובע מסר לנתבע שיק בסך של 11,200 ₪, זמן פירעון 8.4.16 (להלן: השיק).

בשלב מסוים, חלף השיק, התובע שילם לנתבע סכום מזומן עבור התיקון האסתטי. הדבר עולה במפורש מנספח ג', מתאריך 29.3.16, שם הנתבע אישר שקיבל מהתובע סך כולל של 16,000 ₪: סך של 5,000 ₪ בגין התיקון המכאני, וסך של 11,000 ₪ בגין התיקון האסתטי. באותו מסמך, הנתבע אישר כך: "(ו)לא אבוא בשום טענות בעתיד כלפיו (כלפי התובע – מ.ב.)... כי קיבלתי את כל הכסף מבן דגן".

גם בנספח ח', מיום 26 או 20 במרץ (התאריך אינו ברור), הנתבע אישר שקיבל מהתובע סך של 11,000 ₪ בגין תיקון הרכב.

11. באותו מועד שבו נחתם האישור הכתוב, נספח ג', נחתם מסמך נוסף בין הצדדים – נספח ו'. באותו מסמך הנתבע אישר שוב, שקיבל תשלום מלא כנגד השיק, וכי השיק "בטל ומבוטל כדין". הנתבע הוסיף ואישר בנספח ו' כי השיק אבד. מאוחר יותר, כאמור, הנתבע ניסה לגבות את השיק ש"אבד" ואשר קודם לכן הוא "התחייב" לקרוע, וזאת בטענה שמגיעים לו כספים נוספים (עמ' 19 ש' 23 – 25) .

12. עוד לפני כן, ביום 9.3.16 (כפי שעולה מנספח ז' למוצגי התובע, החתום על ידי הנתבע) התובע מסר שוב את הרכב לנתבע, לצורך ביצוע התיקון האסתטי.

הנתבע אישר לתובע כי התיקון יבוצע בתוך כיומיים (תמלול נספח ה', סוף התמלול, עדות הנתבע – עמ' 17 ש' 26 – 27) .

13. בסופו של דבר, הרכב נמסר לתובע, לאחר ביצוע התיקונים, רק ביום 20.3.16 (נספח ז'). הנתבע טען סתמית טענות סותרות באשר לסיבת העיכוב, כאמור בפרק המהימנות . שתי הטענות הסותרות לא גובו באסמכתאות. לפיכך, אני קובעת כי הרכב נמסר באיחור לעומת המוסכם, ללא שהייתה לכך הצדקה.

14. כאשר התובע קיבל את הרכב לידיו, לאחר ביצוע התיקון האסתטי, הוא מצא את הרכב במצב לא תקין.

התובע הגיע למכון פרונט ביום 21.3.16, שם נמצאו ליקויים. לפי עדותו של התובע, הוא פנה אל הנתבע, והאחרון הציע לתובע להגיע למחרת למוסך לתיקון. לטענת התובע, מאחר שהנתבע התחמק ממנו בהמשך, התובע פנה למוסך אחר, וביצע שם את התיקונים הקשורים בבטיחות הרכב.

הליקויים להם טען התובע משוקפים בתמונות מזמן אמת, כפי שמופיעות בתכתובת הווטס אפ נספח י', מיום 22.3.16. התובע שלח לנתבע תמונות של הרכב וכתב לנתבע: "לא מקבל עבודה כזאת נשמה שילמתי הרבה כסף לא בחינם". בהמשך, שאל את הנתבע האם הזמין את המשולש, הציג תמונה של מוט אחורי, וכתב "אחי זה מסוכן לנסוע ככה".

לאחר מכן, התובע כתב לנתבע כי הוא יתקן את הרכב במוסך אחר, וכי ידרוש את דמי התיקון מהנתבע. בתגובה לכך, הנתבע כתב "איזה תיקון". התובע הוסיף וטען , באותה תכתובת, שהנתבע "סינן" את פניותיו הטלפוניות, ובתגובה, הנתבע השיב "חי בסרט" ו"צא לדרך".

15. בתאריך 24.3.16 התובע ביצע תיקון חלקי במוסך אחר (משולש קדמי, תפוח תחתון, מוט מייצב אחורי) ושילם עבור התיקון סך של 4,000 ₪ (להלן: התיקון החלקי) (קבלה – נספח ט' למוצגי התובע) .

נוכח התכתובת בין הצדדים, וסמיכות התיקון לאחר הוצאת הרכב ממוסך הנתבע, אני קובעת כי מדובר בתיקון הקשור לעבודה שהוזמנה מהנתבע (וליתר דיוק, לביצוע כושל של העבודה שהוזמנה).

חוות דעת המומחה מטעם התובע

16. התובע הציג חוות דעת של השמאי צרפתי, שבדק את הרכב בתאריך 26.5.16 ובתאריך 30.5.16. השמאי צרפתי התייחס בחוות דעתו לשני עניינים: האחד, המצב האסתטי של הרכב, כפי שהוא עצמו עמד עליו בבדיקה. השני, התיקון החלקי שהתובע ביצע במוסך האחר.

השמאי צרפתי אישר ליקויים אסתטיים שונים, שהתובע טען להם, ובין היתר: אי התאמה בין הצבע המקורי של הרכב לבין החלקים שהורכבו ברכב, אי התאמת קווים של המגן הקדמי החדש שהורכב על הרכב, קליפסים שבורים של המגן הקדמי, קליפסים שבורים בסורג קדמי ימני על מגן קדמי, כנפונים שהורכבו באופן לקוי, אי התאמת גבהים בעת הרכבתם, עבודת הדבקה גרועה, אי התאמות בצבע ועוד . התמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מדגימות בעיקר את הליקויים האסטטיים, בין היתר גריל שיצא ממקומו (תמונה 6) אי התאמת גבהים וליקוי בחיבורים במרכב הרכב (תמונות 8- 20), הבדלי צבע (תמונות 22, 42), הדבקה לקויה (תמונה 24), פער בגובה מגני צד (תמונה 29), חיבורים רופפים (תמונה 52, 53) מגן צד נופל (תמונה 60).

כמו כן, השמאי צרפתי אישר את עלות התיקון שבוצע במוסך האחר. האישור מתייחס לחלק מה סכומים הנקובים בקבלה, אותם סכומים שלפי טענת התובע מתייחסים לתיקונים שהוזמנו מהנתבע .

השמאי צרפתי העריך את עלות כלל העבודות והחלקים בסך של 18,766 ₪ כולל מע"מ. כן קבע ירידת ערך לרכב בסך של 1,767 ₪.

17. אין ממש בטיעונים שהנתבע העלה נגד חוות דעת השמאי.

התיקון האסתטי כשמו כן הוא, וניתן היה להתרשם ממצב התיקון באמצעות בדיקה ויזואלית, שכן אין מדובר בבדיקה מכאנית. כמו כן, מובן לחלוטין שעלות תיקון הנזקים האסתטיים היא בגדר נושא שבמומחיות, הטעון חו"ד, ואין ממש בטענות הנתבע לפיהן ניתן היה להסתפק בתמונות.

הנתבע טען סתמית בסיכומיו כי השמאי לא הציג את "ניירות העבודה". לו סבר הנתבע שקיים מסמך רלבנטי הדרוש לבחינת חו"ד השמאי, היה עליו להגיש בקשה מתאימה. למצער, היה עליו לחקור את השמאי בנושא זה. הנתבע לא עשה כן, וממילא, אין משמעות להעלאת הטענה לראשונה בסיכומיו.

אין ממש גם בטענה בדבר חלוף חודשיים בין מסירת הרכב לתובע לבין מועד הבדיקה. כפי שהשמאי אישר (עמ' 8 ש' 33) , מרבית הרכיבים אינם נתונים, באופן מסתבר, לאירועים מסוימים. כך הוא הדבר, למשל, ביחס לצבע בלתי תואם. כמו כן, לא היו ברכב ממצאים המעידים על כך שבתקופת הביניים אירעה לרכב תאונה כלשהי (עמ' 9 ש' 3 – 4). יתרה מכך, הנתבע הסתפק בהעלאת ספקולציות בקשר ל"אירועים" או "תאונות" שהתרחשו בפרק זמן זה, אך לא הציג כל ראיה לכך (לא התבקש מסמך הכולל עבר ביטוחי, והתובע אפילו לא נשאל על האפשרות התיאורטית שהרכב עבר תאונה בין מועד מסירתו לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי). כל שהנתבע הצליח להראות הוא שמגן מתז (שנטען לחוסר) היה ברכב במועד המסירה, אולם, כפי שהשמאי הסביר, מדובר בחלק זניח, שיכול שנפל, אבל אינו משפיע על הרכיבים המשמעותיים כגון הבדלי צבע או הרכבה לקויה (עמ' 9 ש' 26 – 27)..

השמאי גם נתן מענה והסבר לטענה בדבר רכיבים כפולים (עמ' 9 ש' 32 – 34). לו סבר הנתבע כי השמאי שגה בנקודה זו, יכול היה להגיש חוות דעת נגדית.

לפיכך, אני מקבלת את חוות דעת השמאי, למעט נושא ירידת הערך, כפי שיפורט בהמשך.

דיון

18. מתוך העובדות לעיל, אני קובעת את הדברים הבאים:

א. הרכב נמסר לנתבע לצורך ביצוע תיקונים, תחילה תיקון מכאני ומאוחר יותר – תיקון אסתטי. עבור תיקונים אלו הוסכם על תשלום סך של 5,000 ₪ וסך של 11,000 ₪ בהתאמה, וסכומים אלו שולמו.

ב. התיקון המכאני לא בוצע כראוי, החלקים שסוכם כי יוחלפו (כולל במוקד אחורי) לא הוחלפו. לנתבע ניתנה הזדמנות נוספת לתקן (במהלך התיקון האסתטי). למרות זאת, כאשר הרכב נמסר בתום התיקון האסתטי, התברר לתובע כי החלקים המכאניים לא הוחלפו, והוא החליף אותם על חשבונו. כמו כן, התברר שהתיקון האסתטי בוצע באופן רשלני.

הקבלה בדבר התיקון במוסך האחר, המסמך ממוסך פרונט המצביע על ליקויים לאחר מסירת הרכב בפעם השנייה, תכתובת הווטס אפ בין הצדדים מיום 22.3.16 וחו"ד השמאי צרפתי תומכים בקביעות אלו.

ג. הרכב נמסר באיחור של כשבוע עד 10 ימים לעומת המועד שהוסכם.

19. לפיכך, התובע הוכיח עילת תביעה כלפי הנתבע, לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהביצוע הלקוי (או היעדר ביצוע, בחלק מהרכיבים) של העבודות שהוזמנו לפי הסיכום בין הצדדים.

20. איני מקבלת את הטענה לפיה הנתבע היה זכאי להזדמנות לתקן.

ראשית, ספק בעיניי האם חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 (להלן: החוק) חל על הנתבע. התברר, כי הנתבע אינו מבצע את התיקונים בעצמו. הנתבע הסכים כי למעשה הוא מפנה את התיקונים המבוקשים ממנו למוסכים שונים. גם את האחריות הנתבע לא מספק בעצמו, אלא שולח את המזמין (כאן, התובע), למקומות אליהם העביר את העבודות. בנתונים שפירטתי לעיל, הנתבע אינו קבלן, משום שלא "עשה מלאכה" ולא "נתן שירות" (ר' הגדרת חוזה קבלנות בחוק), אלא העביר את ביצועם לאחר. בנסיבות אלו, הנתבע הוא מעין "מתווך" ומאחר שהוא לא ביצע את העבודה, ואף אם מתבקש תיקון הוא אינו מתקן "שולח" את המזמין לתור אחר המוסך שביצע את העבודה בפועל (ר' עמ' 23 ש' 2 – 4) , אין רלבנטיות להוראות החוק.

שנית, אף אם עונה הנתבע להגדרת "קבלן" הרי הוא איבד את זכותו לתקן. לפי העובדות דלעיל, ניתנה לנתבע הזדמנות כזו בקשר לתיקון המכאני, אך הוא לא ניצל אותה. חשוב מכך, אופן התנהלותו של הנתבע הוביל לאובדן אמון מלא ומוצדק בו. מי שמציג מצג כי החליף חלקים (חשובים לתקינות הרכב), ובפועל לא החליף אותם, אינו זכאי ל "הזדמנות לתקן". אין מדובר בביצוע לקוי בתום לב, אלא בהתנהגות הגובלת בהטעיה, לאחר שלא בוצע דבר. התנהגות כזו סביר שתוביל לאובדן אמון, המצדיק, על פי הפסיקה, הימנעות ממתן "זכות תיקון" (ראו: ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858, 863 (1996); ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 13- 14 (2003); ע"א (מחוזי חי') 52575-05-15 גלבוע נ' בן ג'ויה (20.10.15); ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83, 92 (2003)).

הנזקים:

21. התובע זכאי לסכומי הנזק שקבע השמאי צרפתי (הכוללים את עלות התיקון במוסך האחר), סך של 18,766.80 ₪ . סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד חו"ד השמאי ועד היום מגיע לסך של 19,168 ₪.

מנגד, מאחר שלפי עדותו של התובע הוא מכר את הרכב (עמ' 16 ש' 18 – 19), היה עליו להביא נתונים ביחס לתמורה, כדי שניתן יהיה לבדוק שאכן חלה ירידת ערך. התובע לא עשה כן, ולכן אינו זכאי לרכיב זה.

22. לא צורפה קבלה המצביעה על עלות הבדיקה הממוחשבת, ולכן, איני רואה מקום לפסוק אותה.

23. אשר לאיחור במסירת הרכב ועגמת נפש: התובע לא הוכיח שווי יום עמידה. אני מוצאת לערוך אומדן גלובאלי לנזקים הקשורים בשימוש בתחבורה חלופית, וכן אובדן זמן עקב הצורך לבצע בדיקות לרכב לאחר התיקון, לערוך חוות דעת שמאי ולבצע תיקון במוסך האחר, ומעמידה הנזק ברכיבים אלו על סך של 2,000 ₪.

סיכום

24. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 21,168 ₪.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט (אגרה, שכר שמאי בגין חו"ד ובגין עדות ועלות תמלול – לפי קבלות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתן ועד היום.

בנוסף, יישא הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף שכ"ט.

סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

25. המזכירות תשאיר את תיק העזרוני עד ליום 3.12.17.

התובע רשאי לקחת את הנספחים המקוריים שנמסרו לבית המשפט במעמד הדיון (מאחר שהסריקה ב"נט" לא הייתה ברורה) וכן את הדיסק של ההקלטה – עד למועד זה.

לאחר מכן, הנספחים ייגרסו.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א חשוון תשע"ח, 31 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.