הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא ת"פ 19304-11-14

בפני
כבוד ה שופט דרור קלייטמן

בעניין:
מדינת ישראל
באמצעות ב"כ – עו"ד עפרה אורנשטיין

המאשימה

נגד

1.נכסי מ. ליפקיס בע"מ
2.איל ליפקיס - בעצמו
באמצעות ב"כ – עו"ד עופר שרם

הנאשמים

גזר דין

רקע
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום ובו שני אישומים. הראשון, מייחס להם עבירה של שימוש חורג במקרקעין ללא היתר במספר מבנים, באופן הבא:
החל מחודש אוגוסט 2013 ועד לחודש מאי 2014 השכירו הנאשמים מבנה איסכורית בגודל של 1,530 מ"ר לחברת "דין ציוד רפואי בע"מ" לשימוש כמחסן לציוד רפואי. (להלן: "מבנה "1).
החל מחודש ינואר 2014 השכירו הנאשמים מבנה איסכורית בגודל של 200 מ"ר לחברת "אינסטליין- החברה הבינלאומית לשיווק מוצרי אינסטלציה בע"מ" לשימוש כמשרדים ולאחסנת ציוד ומוצרי אינסטלציה. (להלן: "מבנה 2").
החל מחודש אוגוסט 2013 ועוד קודם לכן, משתמשים הנאשמים למגורים במבנה בעל גג רעפים וקירות חיצוניים מחופים בעץ בשטח של 115 מ"ר. (להלן: "מבנה 3").
החל מחודש אוגוסט 2013 ועוד קודם לכן, משתמשים הנאשמים לחניית רכבים בסככת איסכורית בשטח של 70 מ"ר. (להלן: "מבנה 4").
החל מחודש אוגוסט 2013 ועוד קודם לכן, משתמשים הנאשמים למגורים במבנה בעל גג רעפים וקירות חיצוניים קשיחים בשטח של 55 מ"ר. (להלן: "מבנה 5").
החל מחודש אוגוסט 2013 ועוד קודם לכן, משתמשים הנאשמים למגורים במבנה בעל גג איסכורית וקירות חיצוניים מחופים עץ בשטח של 60 מ"ר. (להלן: "מבנה 6").
החל מחודש אוגוסט 2013 ועוד קודם לכן, משתמשים הנאשמים לצורך חניה ומשטח לוגיסטי עבור המשתמשים השונים במשק, במשטח אספלט בשטח של כ-2000 מ"ר. (להלן: "מבנה מספר 8").
האישום השני מייחס לנאשמים כי בתאריך 3.4.2000 הוגש כתב אישום כנגד נאשם 2, בתיק עמ"ק 5046/00 בבית משפט שלום כפר סבא וזאת בגין ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ללא היתר ושימוש במקרקעין בסטיה מהיתר וכן ניהול עסק ללא רישיון. ביום 8.11.01 נגזר דינו של נאשם 2 וניתן צו הריסה וצו איסור שימוש חורג בכל הנוגע למבנים המסומנים בתשריט שצורף לכתב אישום זה ומסומנים בו 1-8, כאשר מועד ביצוע הצו היה עד לתאריך 8.11.02.
עוד מתואר באישום השני כי ביום 1.10.03 הוגש נגד נאשם 2, כתב אישום נוסף בבית המשפט השלום בכפר סבא, בתיק עמ"ק 20274/03,בגין עבירות של אי קיום צו בית משפט וביצוע עבודות בנייה הטעונות היתר ללא היתר. בתאריך 25.3.04 נגזר דינו של נאשם 2 וניתן צו הריסה וצו איסור שימוש חורג שמועד ביצועו עד לתאריך 25.9.04. נאשם 2 לא קיים את הצווים המתוארים בסעיפים 2 ו-3.
לאחר ניהול הליך הוכחות, הורשעה נאשמת 1 בביצוע עבירות של שימוש חורג במקרקעין לפי סעיף 204(א)יחד עם סעיף 208(א)(2)(3)(4) ו-(7) וסעיף 253 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 וזאת בנוגע למבנים 1 ו-2 . ונאשם 2 הורשע בביצוע עבירות של שימוש חורג במקרקעין לפי סעיף 204(א)יחד עם סעיף 208(א)(2)(3)(4) ו-(7) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 וזאת בנוגע למבנים 1,2,3,5,6 ו-8. וכן בביצוע עבירות של אי קיום צו בית משפט בהתאם לסעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 וזאת בנוגע למבנים 1,2 ו-5. (לציין כי בסעיף 42 להכרעת הדין נשמט מבנה 8 מרשימת המבנים בעניינם הורשע נאשם 2 בביצוע עבירה של שימוש חורג, אולם בגוף הכרעת הדין הורשע נאשם 2 בשימוש במבנה זה והרשעתו נומקה בסעיפים 39-41).

טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה, עו"ד עופרה אורנשטיין, הצביעה על חומרת מעשיו של הנאשם, אשר לא קיים במשך שנים רבות, צווי בית משפט אשר ניתנו נגדו במסגרת שני גזרי דין מהשנים 2002 ו-2004. היא טענה כי העונשים המקלים שהוטלו עליו בשני גזרי הדין הקודמים לא הביאו להרתעתו ואף לא התחייבות בסך 50,000 ₪ עליה חתם. היא סבורה כי התחייבות זו ברת הפעלה לנוכח העובדה כי היא עוסקת בביצוע עבירה של אי קיום צווי בית משפט, כאשר הנאשם לא קיים את צווי בית המשפט לאורך כל השנים הללו. היא הפנתה את בית המשפט לכך שבמבנים התבצעה פעילות מניבת רווחים לנאשמים אשר השכירו אותם לחברות מסחריות וקיבלו בתמורה דמי שכירות. ישנן אף ראיות לשימוש מסחרי בחלק מהמבנים לאחר הגשת כתב האישום. במבנים אחרים מתגורר בנו וגם בכך יש רווח כספי של חיסכון בתשלום שכר דירה. לטענתה, טובות ההנאה מהשימוש במבנים מגיע להיקף של מאות אלפי שקלים. היא הדגישה כי הנאשם לא לקח אחריות וניהל הליך הוכחות. היא הפנתה לפסיקה ולפיה העונש הראוי לעבירות מעין אלו צריך לכלול מאסר בפועל. היא סבורה שפניותיו לוועדה במהלך התקופה אין בהן די מאחר והיה עליו לפנות לבית המשפט בבקשת הארכות לביצוע הצווים. היא הפנתה עוד לפסיקה עניפה לעניין גובה הקנסות. היא עתרה בנוגע לנאשם 2 לארבעה חודשי עבודות שירות וקנס בגובה 250,000 ₪ אשר יכלול בתוכו את ההתחייבות בסך 50,000 ₪ וכן חתימה על התחייבות בגובה 300,000 ₪. בנוגע לנאשמת 1, עתרה לקנס בגובה 200,000 ₪ והתחייבות בגובה 300,000 ₪. בכל הנוגע לצווים ביקשה כי תינתן ארכה קצרה לביצועם.
ב"כ הנאשם, עו"ד עופר שרם, הפנה לכך כי האישומים בהם הורשעה נאשמת 1 חופפים לחלק מאלו בהם הורשע נאשם 2 ומאחר ונאשמת 1 הינה חברת יחיד בבעלותו של נאשם 2 , יש להתייחס אליהם ככיס אחד. הוא תיאר כי מבנים 5 ו-6 נהרסו בשנת 2014 וכיום אין שימוש באף אחד מהמבנים וגגו של מבנה 1 נהרס. הוא הפנה לכך שתקופות השימוש בהן הורשעו הנאשמים הינן קצרות. הוא טען כי מהראיות עצמן ניתן ללמוד כי הודאתו של הנאשם במשפט קודם בנוגע לשימוש במבנה 3 הייתה טעות עובדתית והשימוש שנעשה בו כעת היה שימוש שלא למטרה מסחרית. הוא הפנה להכרעת הדין ולקביעה כי יש לתת משקל לשיתוף הפעולה של הנאשם עם הוועדה המקומית בעת גזירת עונשם של הנאשמים. הוא הפנה למסמכים המצביעים על התקדמות מול הוועדה המקומית בניסיון להכשיר את המבנים וכי חוסר ההתקדמות אינה באשמתם של הנאשמים. הוא טען כי נאשם 2 כיום מובטל וחסר הכנסות, בן 63 , מנותק מילדיו ופעולותיו לא נעשו תוך זלזול בחוק ובצווי בית משפט. הכספים שהתקבלו מהשכרת המבנים נועדו ללחמו. בכל הנוגע לצווי ההריסה, עתר לכך שתינתן ארכה בת שנתיים על מנת לאפשר את הכשרת המבנים.
הנאשם אמר שהתגרש בשנת 2001 והודאתו בבית המשפט בשנת 2003 נבעה מחוסר הבנה ובמהלך השנים עשה כל שהורו לו הרשויות על מנת להכשיר את המבנים. הוא הדגיש כי אין לו פרנסה אחרת וביקש את רחמיו של בית המשפט.
דיון והכרעה
מתחם העונש
הערך החברתי אשר נפגע בעבירה שבוצעה על ידי הנאשמים הינו זכותה וחובתה של המדינה להסדיר את דרך השימוש בקרקע על מנת לשמור על הסדר הציבורי, שלום הציבור ובטחונו. בכל הנוגע לנאשם 2, אף החובה לציות לצווי בית משפט על מנת לשמור על שלטון החוק.
בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, לקחתי בחשבון לחומרה את היקף העבירות הן בשטח והן בזמן, לרבות העובדה כי בכל הנוגע לנאשם 2, העבירות נעשות לאחר שהורשע בביצוען כבר פעמיים.
למרות האמור לעיל ובהתאם לקביעתי בפסקה 22 להכרעת הדין, לקחתי בחשבון לקולא את העובדה כי במהלך השנים מאז גזרי הדין הקודמים שהוטלו על נאשם 2, היה נאשם זה בקשר עם הוועדה המקומית בניסיון להכשיר את המבנים. לכל אורך הדרך יכול היה להבין כי בשל שיתוף פעולה זה, לא יינקטו נגדו הליכים מאחר והוא עסוק במאמצים להכשרה. אכן, הוועדה המקומית לא נקטה נגדו בהליכים ואלו ננקטו נגדו על ידי הפרקליטות. נושא זה נדון כבר גם בבית המשפט המחוזי ולא היה בו בכדי להביא לביטול כתב האישום נגדו, אך סבורני כי יש להתחשב בכך בבואי לגזור את עונשם של הנאשמים.
עוד אציין כי מאחר ונאשמת 1 הינה חברת יחיד בבעלותו של נאשם 2 וכל מטרתה היא הפעילות המסחרית מושא כתב אישום זה, הרי שבבואי לקבוע את מתחם הענישה ולגזור את עונשם של הנאשמים, אתייחס אליהם ככיס אחד ואשר על כן המתחם והעונש יתייחסו לשני הנאשמים כאחד.
לנוכח האמור לעיל ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם הענישה בעבירה של אי קיום צו נע בין קנס בן עשרות אלפי שקלים לקנס בן מאות אלפי שקלים, בהתאם לנסיבות וזאת לצד עונש הנע בין מאסר על תנאי לבין מאסר בן ששה חודשים. ולגבי עבירות שימוש ללא היתר בהיקף בו הורשעו הנאשמים, קנס שגם הוא נע בין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים.

גזירת העונש
בכל הנוגע לנסיבות אשר אינן קשורות לביצוע העבירה, שקלתי את העובדה שחלק מהמבנים נהרסו וכעת לא נעשה שימוש בכלל המבנים. כמו כן, כפי שהוזכר לעיל נתתי משקל ממשי לשיתוף הפעולה של נאשם 2 עם הרשויות במהלך השנים בכל הנ וגע לניסיון הכשרת המבנים. בנוסף, התחשבתי בנסיבות חייו של נאשם 2 כפי שתוארו על ידו ועל ידי בא כוחו. לחומרא, לקחתי בחשבון כי מדובר בפעם השלישית בה מורשע נאשם 2 בנוגע למבנים אלו.
אכן, צודקת ב"כ המאשימה כי בעבירות אי קיום צו, העונש הראוי הוא מאסר ולו בדרך של עבודות שירות, אולם בנסיבותיו של נאשם זה, בעיקר לנוכח שיתוף הפעולה שלו עם הרשויות במשך השנים, איני סבור כי עונש מעין זה מתאים. אין מדובר במי שזלזל ברגל גסה בצווי בית המשפט, אלא במי שטעה , בין היתר, לנוכח התנהלות הרשויות מולו.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשמת 1
קנס כספי בסך של 75,000 ₪. הקנס ישולם ב- 24 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.8.19 ובכל 1 לכל חודש קלנדרי שלאחריו. לא ישולם אחד מן התשלומים במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.
התחייבות כספית בגובה 150,000 ש"ח שלא לעבור עבירה על חוק התכנון והבנייה במשך שנתיים מתאריך 15.11.19. ניתנת בזאת ארכה לחתימה על ההתחייבות עד לתאריך 26.5.19.
נאשם 2
6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מהיום עבירה על חוק התכנון והבנייה.
קנס כספי בסך של 100,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו אם הקנס לא ישולם. קנס זה כולל בתוכו התחייבות בסך 50,000 ₪ אשר נחתמה על ידי הנאשם במסגרת תיק עמק 20274/03. הקנס ישולם ב- 24 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.8.19 ובכל 1 לכל חודש קלנדרי שלאחריו. לא ישולם אחד מן התשלומים במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.
התחייבות כספית בגובה 200,000 ש"ח שלא לעבור עבירה על חוק התכנון והבנייה במשך שנתיים מתאריך 15.11.19. לא יחתום הנאשם על ההתחייבות – ייאסר למשך 7 ימים.
מועד ביצוע צווי ההריסה בעניינם של מבנים 1 ו-2 שניתנו במסגרת תיק עמק 20274/03 יוארך עד לתאריך 15.11.19.
ניתנים בזאת צווי הריסה בנוגע למבנים 3 ו- 8 אשר ייכנסו לתוקף בתאריך 15.11.19.
ניתנים בזאת צווי איסור שימוש במבנים 3 ו-8 אשר ייכנסו לתוקף באופן מידי.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, במעמד הצדדים.