הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 50164-06-14

בפני
כבוד ה שופט רונן פלג

התובעים

  1. יוכבד שללאשווילי
  2. ליאנה טריקאשוילי
  3. ציאלה ספיאשוילי
  4. ריבה בטונישווילי
  5. אליאור שי
  6. רפאל שעשואשוילי
  7. אסתר שעשואשוילי

נגד

הנתבעת
דלתא קפיטל גרופ בע"מ

ב"כ התובעים עו"ד דוד עמיחי
ב"כ הנתבעת עו"ד אריק אמיר

פסק דין

1. לפניי תביעת התובעים נגד הנתבעת לביטול הסכם הלוואה ולחיוב כספי בסך של 106,151 ₪, בטענה שהנתבעת הטעתה את התובעים בנוגע לתנאי עסקת הלוואה , גבתה מהם החזרים כספיים ביתר ופעלה בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993.

תמצית טענות הצדדים

2. בכתב התביעה נטען כך:

א. התובעים הם יורשיה של המנוחה הגב' רוסדן שעשועשוילי ז"ל (להלן: "המנוחה"), הזכאים לרשת את זכויותיה בדירת מגורים ברחוב פורצי הדרך 21/1 באשדוד (להלן: "הדירה"). בדי רה מתגוררים התובעים 7-6 (בנה של המנוחה ואשתו) עם ילדיהם.

ב. עוד בחייה של המנוחה, התובע 6 נקלע לקשיים כלכליים, נתקל במודעה של הנתבעת, פנה אליה וקיבל את הסכמתה למתן הלוואה , בכפוף לבטוחה של נכס מקרקעין. המנוחה ני אותה לבקשת בנה, שביתה ימושכן כבטוחה להחזר ההלוואה. כפועל יוצא, התובעים 7-6 והמנוחה (להלן: הלווים") חתמו ביום 5/3/08 על הסכם הלוואה בסך של 140,000 ₪ וכן על שטר חוב ע"ס 200,915 ₪, כביטחון נוסף לפי קרן ההלוואה בצירוף מע"מ וריבית עד למועד גמר ההחזר.

ג. נוכח דרישת הנתבעת להירשם כבעלת משכנתא ראשונה, המנוחה נאלצה לפרוע משכנתא קיימת שיתרתה הייתה 37,810 ₪. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, שכן ניתן היה לבקש את הסכמת הבנק לרשום משכנתא לטובת הנתבעת בדרגה שניה.

ד. לאחר חתימת ההסכם הנתבעת העבירה ללווים כספים בסך מצטבר של 136,535 ₪, הכוללים את פירעון המשכנתא של הבנק ודמי טיפול בסך 3,465 ₪.

ה. התובע 6 ביקש להגדיל את ההלוואה בסך של 20,000 ₪. ביום 10/6/08 נחתמה תוספת להסכם לפי תנאי ההסכם המקורי, מבלי שצוין כי הריבית המקסימלית שניתן היה לגבות פחתה. סך ההלוואה הנוספת הועבר בניכוי דמי טיפול בסך 462 ₪.

ו. בנספח לתוספת הסכם ההלוואה הנתבעת כתבה בחוסר תום לב שיתרת החוב היא 144,326 ₪ למרות שלא היה אז פיגור בתשלומים, שכן העברת קרן ההלוואה הושלמה רק בחודש אפריל 2008. כמו כן, הנתבעת לא הנפיקה ללווים לוח סילוקין על התוספת להלוואה.

ז. הסך המצטבר של סכומי ההלוואות שהעמידה הנתבעת הוא 156,073 ₪. הלווים שילמו לנתבעת לאורך התקופה תשלומים בסך מצטבר של 194,202 ₪.

ח. הנתבעת פתחה נגד הלווים שני תיקי הוצאה לפועל בחוסר תום לב, בטענה מלאכותית שהם חבים לה כספים, והכל במטרה להגדיל את חוב ם של הלווים ולממש את הדירה. הנתבעת חייבה את הלווים בקנס פירעון מוקדם בנוסף לריבית דרקונית , בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

ט. הנתבעת הגישה לביצוע את שטר החוב ללא הבחנה בין קרן החוב, הריבית והמע"מ בגינה , תוך חיוב בריבית מיום החתימה ומבלי לקזז תשלומים ששולמו. נכון למועד הגשת התביעה סך החוב בתיק 446,595 ₪. בנוסף הנתבעת הגישה לביצוע את שטר המשכנתא בתיק שבו יתרת החוב 203,782 ₪, מבלי שקוזזו תמורות עיקולים בתיק השטר ומבלי שדווחו תשלומים ששולמו לנתבעת במישרין.

י. כתב התביעה מפרט טענות להתנהלות של הנתבעת בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, בחוסר תום לב ובהטעיה - חיוב הלווים בריבית העולה על זו שנמסרה ועל זו המותרת, קיזוז דמי טיפול ועריכת הסכמים מההלוואה שניתנה בפועל, חיוב ריבית שנתית לפי 360 יום במקום 365 יום ועוד.

יא. הסעדים המתבקשים הם הצהרה על ביטול ההסכם, ביטול הבטוחות של שטר החוב ושטר המשכנתא, ביטול ההליכים בתיקי ההוצל"פ, חיוב בהשבה כספית של תשלומים ביתר בסך 6,151 ₪ וחיוב בפיצויים עבור עגמת נפש בסך 100,000 ₪.

3. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כך:

א. ביום 5/3/08 הלווים, שיוצגו על ידי עו"ד, התקשרו בהסכם עם הנתבעת לקבלת הלוואה, שהוגדלה בנספח מיום 4/6/08 לסך כולל של 160,000 ₪.

ב. בהתאם לתנאי ההסכם, המנוחה שעבדה את זכויותיה בדירה לטובת הנתבעת לצורך הבטחת הסילוק המלא של החוב. השעבוד נרשם כדין בלשכת רישום המקרקעין.

ג. ההלוואה ניתנה בתנאי ריבית חודשית בשיעור של 1.21% לחודש המצטרפת לקרן מדי חודש. שיעור הריבית השנתית 15.56% היה נמוך מהריבית החוקית המותרת. הלווים התחייבו ל- 60 תשלומי החזר חודשי ים החל מיום 10/4/08, אך לא עשו כן באופן שיצר יתרה בפיגור.

ד. בהתאם לתנאי ההלוואה, הנתבעת חייבה את הלווים בריבית פיגורים חודשית שהתווספה לקרן ההלוואה מדי חודש ונשאה ריבית אף היא, ובסה"כ 18.68% בשנה.

ה. הנתבעת נאלצה להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי ומוקדם באופן המקנה לה זכות לעמלת פירעון מוקדם, הנגזרת ממועד הפירעון בפועל.

ו. הלווים לא עמדו בהתחייבויותיהם ועל כן הנתבעת נקטה נגדם בהליכי הוצאה לפועל בשני הליכים - ביום 22/4/09 הליך לביצוע שטר החוב נגד הלווים וביום 18/5/09 הליך למימוש המשכנתא נגד המנוחה. בהליך שטר החוב המנוחה והתובעת 7 הגישו התנגדות אשר נדחתה בפסק דין של בית משפט השלום באשדוד. בהליך שטר המשכנתא מונה כונס נכסים.

ז. לאורך השנים נוהל מו"מ ונעש ו ניסיונות להסדיר את החוב של המנוחה, עד שביום 5/10/11 הושג הסדר שקיבל תוקף של החלטה ולמרות זאת לא קוים. ביום 16/11/11 המנוחה נפטרה והתובעים הם יורשיה .

ח. הלווים הודו בחובם לאורך כל השנים והם מושתקים מלטעון אחרת.

ט. הלווים פנו תחילה לבנק דיסקונט למשכנתאות בניסיון להגדיל את המשכנתא הרשומה על הבית, אך סורבו ולכן פנו אל הנתבעת. הבנק סירב לרישום משכנתא מדרגה שניה על שם הנתבעת.

י. הנתבעת פעלה בהתאם לדין, לפי ההסכמות ובתום לב. לתובעים אין עילה לביטול הסכם ההלוואה וטענותיהם נגד מימוש שטר המשכנתא מקומן בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

דרך ניהול ההליך

4. במהלך דיוני קדם המשפט נעשו מספר ניסיונות לקדם הסדר פשרה כספי בין הצדדים, כך שהתובעים יפרעו את יתרת ההלוואה. בהיעדר הסכמה הוגשו תצהירי העדות הראשית ונקבעו המועדים לשמיעת החקירות הנגדיות.

5. בשני דיוני ההוכחות שהתקיימו נשמעו עדויותיהם של העדים הבאים:

א. עת/1 הגב' עופרה רוזנבלום, מומחית מטעם התובעים.
ב. עת/2 הגב' ריבה בטוניאשווילי (התובעת 4).
ג. עת/3 מר רפאל שעשועשווילי (התובע 6).
ד. עת/4 עו"ד אריק אמיר (ב"כ הנתבעת).
ה. עה/1 עו"ד ארז שופס.
ו. עה/2 עו"ד דימיטרי שאהין.
ז. עה/3 עו"ד דוד אסטנג'לוב.
ח. עה/4 הגב' מירי רוזנברג.

6. גם עם תום שמיעת העדים בית המשפט פעל לקדם הסדר בין הצדדים ללא הצלחה. כפועל יוצא ובהמשך לכך בעלי הדין הגישו את סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה

השתלשלות העניינים

7. להלן פרוט ההתרחשויות הרלוונטיות, לפי סדרן הכרונולוגי, כעולה מהמסמכים ומהעדויות:

5/3/08 חתימת הסכם ההלוואה בסך 140,000 ₪ בין הלווים לבין הנתבעת, שאליו צורפו נסח לשכת רישום המקרקעין, לוח סילוקין וטבלת עמלות וריביות (נספח 1 לתצהירה של עה/4). הלווים חתמו על ההסכם בפני עה/3 עו"ד דוד אסטנג'לוב (עמ' 30, ש' 6-3). במקביל הלה החתים אותם גם על תצהיר התחייבות לקיים את ההסכם (נספח 21 לתצהירה של עה/4 ; עמ' 31, ש' 14-13), על שטר חוב (נספח 4 לתצהירו של עת/3), על שטר משכנתא ועל מסמך התנאים המיוחדים של המשכנתא (נספחים 15-14 לתצהירה של עה/4 ; עמ' 31, ש' 12-6). עו"ד אסטנג'לוב הבהיר בעדותו שהסביר ללווים את תנאי ההסכם מבלי נדרש לייצג אותם מול הנתבעת (עמ' 31, ש' 29 - עמ' 32, ש' 6).

10/3/08 רישום משכנתא מדרגה שנייה על דירת המנוחה לטובת הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין (נספח 22 לתצהירה של עה/4) ובמקביל העברת תשלום על ידי הנתבעת בסך של 37,810 ₪ לצורך סילוק המשכנתא מדרגה ראשונה של בנק דיסקונט (נספחים 19 ו- 19א' לתצהירה של עה/4). זאת לפי דרישת הבנק מיום 27/2/08 (נספח 18 לתצהירה של עה/4).

23/3/08 בקשה לביטול רישום משכנתא מטעמו של בנק דיסקונט למשכנתאות (נספח 24 לתצהירה של עה/4). המסמך נושא את חותמת רשם המקרקעין לאישור ביטול המשכנתא מיום 25/3/08.

4/6/08 חתימת הנספח להסכם בדבר תוספת להלוואה בסך של 20,000 ₪, שאליו צורפו דפי חישוב, טבלת עמלות וריביות ולוח סילוקין נפרד (נספח 2 לתצהירה של עה/4). הלווים חתמו על ההסכם בפני עה/1 עו"ד ארז שופס (עמ' 26, ש' 21-15), אשר במקביל החתים אותם גם על שטר המשכנתא ועל מסמך התנאים המיוחדים של המשכנתא (נספחים 17-16 לתצהירה של עה/4 ; עמ' 26, ש' 28-25).

10/6/08 רישום משכנתא מדרגה ראשונה על דירת המנוחה לטובת הנתבעת (נספח 3 לתצהירה של עה/4).

16/4/09 פתיחת תיק הוצל"פ על ידי הנתבעת נגד הלווים למימוש שטר החוב (מוצג ים ת/2 ו- ת/8). האזהרות נמסרו למנוחה ולתובעת 7 ביום 30/4/09 ואילו התובע 6 סירב לקבל את האזהרה ביום 29/6/09 (נספחים 5-4 לתצהירה של עה/4).

4/5/09 פתיחת תיק הוצל"פ על ידי הנתבעת נגד המנוחה למימוש המשכנתא (מוצג ת/9). האזהרה הומצאה למנוחה ביום 14/6/09 (נספח 6 לתצהירה של עה/4). במסגרת ההליכים בתיק, ב"כ הנתבעת מונה ככונס נכסים על הדירה ביום 7/7/09, הערת אזהרה על כך נרשמה בנסח הדירה ביום 14/7/09 וצו הכינוס הומצא למנוחה ביום 13/7/09 (נספחים 8-7 לתצהירה של עה/4).

14/5/09 הגשת התנגדות מטעמן של המנוחה ושל התובעת 7 לביצוע שטר החוב (נספח 11 לתצהירה של עה/4).

11/10/09 דיון בבית משפט השלום באשדוד בפני כב' הרשם יניב בוקר בהתנגדות לביצוע שטר החוב (נספח 12 לתצהירה של עה/4). עת/3 אישר בעדותו שכל הלווים נכחו בדיון (עמ' 38, ש' 26-25) ואולם בחקירה חוזרת לא ידע לומר האם המנוחה נכחה (עמ' 41, ש' 30-21). יצוין כי בפרוטוקול הדיון המנוחה לא נזכרת.

התובעת 7 הודתה בדיון כי ההלוואה שולמה בפיגור של מספר חודשים, אך קבלה על כך שהנתבעת הציגה את כל הסכום לפירעון. בהחלטה נקבע שלתובעת 7 אין טענות הגנה של ממש ושהיא לא פירטה את טענותי ה, ובהן הטענה נגד סכומי הדרישה. בהתאם לכך ההתנגדות נדחתה.

5/10/11 חתימת הסכם בין הנתבעת לבין המנוחה (נספח 9 לתצהירה של עה/4), במטרה לאפשר את תשלום חובות ההלוואה ללא פינוי הדירה. המנוחה חתמה על ההסכם בפני עה/2 עו"ד דימיטרי שאהין (עמ' 27, ש' 29-28 ; עמ' 28, ש' 11-9), שהעיד כי אישר חתימה בלבד ולא בדק את נכונות החוב (עמ' 29, ש' 16-5). ההסכם קיבל תוקף של החלטה ביום 6/11/11 במסגרת תיק ההוצל"פ למימוש המשכנתא (נספח 10 לתצהירה של עה/4).

16/11/11 מועד פטירתה של המנוחה. צוואתה לטובת התובעים נחתמה ביום 2/7/08 בפני עו"ד ממשרדו של עה/3 עו"ד דוד אסטנג'לוב (עמ' 30, ש' 31-24). צו קיום הצוואה ניתן ביום 26/8/12 (נספח 1 לתצהירו של עה/3).

הלווים לא שילמו את תשלומי ההלוואה באופן מלא וסדיר

8. אין חולק כי ההלוואה הועברה לתובעים במספר תשלומים ( סעיפים 22 ו- 26 לתצהירה של עה/4 ; עמ' 57, ש' 29-16 ; סעיפים 9-8 לתצהירו של עת/3):

א. ביום 5/3/08 סך של 3,465 ₪ עבור דמי טיפול ועריכת מסמכים.
ב. ביום 10/3/08 סך של 37,810 ₪ עבור פירעון המשכנתא של בנק דיסקונט.
ג. ביום 25/3/08 סך של 50,000 ₪.
ד. ביום 1/4/08 סך של 20,000 ₪.
ה. ביום 10/4/08 סך של 28,725 ₪.
ו. בחודש יוני 2008 סך של 20,000 ₪ כולל דמי טיפול ועריכת מסמכים בסך של 462 ₪.

9. עה/4 הגב' מירי רוזנברג הבהירה כי ללווים שולמו מלוא סכומי ההלוואה (עמ' 54, ש' 31-29). תחילה שולם הסך שנועד לסילוק המשכנתא שרבצה על דירת המנוחה לטובת בנק דיסקונט ועם קבלת שטרי ביטול המשכנתא של הבנק שולמו יתר התשלומים (עמ' 55, ש' 10-1). העיכוב המסוים בהעברת תשלומי ההלוואה נבע מטעות שהתגלתה בנסח לשכת רישום המקרקעין, שבו דירת המנוחה נרשמה תחת מספר תת חלקה לא נכון, כך שהנתבעת נזקקה לחוות דעת כי הטעות אינה פוגעת בבטוחה (עמ' 56, ש' 10-2).

עה/4 דחתה את טענות התובעים בדבר ליקויים בלוחות הסילוקין. הובהר כי לוח הסילוקין המקורי הוכן וצורף להסכם ההלוואה המקורי בעת שלא היה ידוע כי ייווצרו עיכובים ואולם בהמשך, לכל סך מחלקי ההלוואה הוכן לוח סילוקין משלו, כך שהריביות חושבו מיום העברת הכסף בפועל והסיכום המצרפי של כל לוחות הסילוקין שווה ללוח הסילוקין המקורי (עמ' 56, ש' 11 - עמ' 57, ש' 4). גם התוספת להלוואה בסך של 20,000 ₪ עמדה לפירעון במקביל להלוואה העיקרית ואולם ב- 58 תשלומים ולא ב- 60, שכן היא נלקחה חודשיים מאוחר יותר (עמ' 65, ש' 27-14).

נטען כי כבר מתחילה הלווים לא עמדו בהתחייבויות ופיגרו משמעותית בפירעון ההלוואה, באופן שאילץ את הנתבעת לנקוט נגדם בהליכי הוצל"פ (סעיף 37 לתצהירה של עה/4). עה/4 העידה שלאחר ששניים עד שלושה תשלומים לא שולמו, הנתבעת פנתה טלפונית אל המנוחה ואל עת/3, אלא שההבטחות שניתנו להסדרת הפיגורים לא קוימו (עמ' 57, ש' 13-6).

10. עת/2 הגב' ריבה בטוניאשוילי (התובעת 4), הודתה בעדותה שאכן היו פיגורים בפירעון ההלוואה, אם כי לדבריה הכל שולם, גם אם באיחור (עמ' 21, ש' 30-29 ; עמ' 22, ש' 15-12). בתצהירה היא טענה שראש ההוצל"פ לא עודכן במלוא התשלומים ששולמו על חשבון ההלוואה על ידי המנוחה אלא באיחור של שנים (סעיפים 14-13) ואולם בחקירתה הנגדית היא לא ידעה לומר אלו תשלומים לא הובאו לידיעת ראש ההוצל"פ (עמ' 25, ש' 25-21). בנוסף, עת/2 לא ידעה למסור פרטים של ממש ולבסס את טענתה הכללית שהיו תשלומים אשר שולמו על ידי המנוחה ולא הובאו בחשבון על ידי הנתבעת ( סעיף 9 לתצהירה; עמ' 22, ש' 16 - עמ' 23, ש' 9).

11. עת/3 מר רפאל שעשואשוילי (התובע 6), הודה גם כן שהיו לעיתים פיגורים בהחזר ההלוואה ואולם לטענתו כאשר הוא ביקש לשלם את הפיגורים , הנתבעת ובא כוחה הערימו קשיים וסירבו לקבל ממנו כספים (סעיף 12 לתצהירו ; עמ' 36, ש' 28-9 ; עמ' 37, ש' 14-12). טענותיו של עת/3 בעניין זה לא הוכחו. ניתן היה לצפות שאם אכן הנתבעת סירבה לקבל כספים מהלווים הם היו מגבים בכתב את רצונם לשלם ואת התנהלותה של הנתבעת ואולם לא הוצג ולו מסמך או מסרון בודד שיתמוך בנטען. יתרה מכך, עת/3 נשאל מדוע לא הפקיד כספים בחשבון הבנק שפרטיו ידועים לו ותשובתו הייתה כללית ולא משכנעת (עמ' 39, ש' 29-26).

12. לתצהירו של עת/3 צורפו 5 "חשבונות פיגורין" שערכה הנתבעת (נספח 7) . ארבעה מהם צורפו גם למוצג ת/2 (הבקשה לביצוע שטר החוב שהוגשה ללשכת ההוצל"פ בכפר סבא).

קיומם של חמישה חשבונות פיגורים נפרדים מ אמת את טענותיה של עה/4, כי לכל אחד מסכומי ההלוואה היה לוח סילוקין נפרד משלו. לכל חשבון פיגורים ניתן מספר הלוואה שהסתיים בספרות 805-801. ארבעת החשבונות 804-801 מתייחסים להלוואה הראשונה ומפרטים את מצב התשלומים החל מיום 11/5/08 ועד ליום 29/3/09. החשבון החמישי 805 מתייחס לתוספת להלוואה ומפרט את מצב התשלומים החל מיום 10/7/08 ועד ליום 29/3/09.

13. חשבונות הפיגורים מס' 805-801 מצב יעים על כך שבכולם לא שולמו 5 תשלומים מתוך 11 בתאריכים 10/7/08, 10/10/08, 10/12/08, 10/2/09 ו- 10/3/09.

14. על רקע זה אין לתמוה על כך שבחודש אפריל 2009 הנתבעת העבירה את החוב לטיפול משפטי ונפתחו שני תיקי ההוצאה לפועל למימוש שטר החוב ולמימוש המשכנתא (סעיפים 40-37 לתצהירה של עה/4 ; עמ' 61, ש' 17-15).

15. התובעים לא הניחו בסיס לטענותיהם המשתמעות כי סכומי החוב בתיקי ההוצאה לפועל אינם תואמים לסכומי החוב הנכונים.

עה/4 נשאלה בחקירתה הנגדית על סכומי החוב בתיקי ההוצל"פ, אך העידה על עצמה שהיא איננה מומחית בנושא. עה/4 ציינה כי בעת העברת ההלוואה לפירעון מוקדם יש לצרף עמלת פירעון מוקדם בהתאם ללוח שצורף להלוואה וכן ריבית פיגורים, אך היא אינה יכולה לבצע בעצמה את החישוב הכספי (עמ' 62, ש' 26-15). אותם הדברים אמורים ביחס לצירוף שכ"ט עו"ד א' ו- ב' בעת פתיחת תיקי ההוצאה לפועל (עמ' 63, ש' 20 - עמ' 64, ש' 6).

לתצהירו של עת/3 צורפו רשימת תשלומים ששולמו לנתבעת וכמה עשרות של קבלות שהנפיקה הנתבעת (נספח 6 לתצהיר). עה/4 אישרה בעדותה שהסכומים אשר פורטו בתצהירו של עת/3 אכן שולמו והפנתה לתשלומים נוספים ששולמו במישרין בתיק ההוצל"פ (עמ' 66, ש' 30 - עמ' 67 ש' 7).

16. בחוות דעתה של עת/1 הגב' עפרה רוזנבלום, המומחית מטעם התובעים, נטען כי סכומי החיוב המקסימליים שהנתבעת גבתה מדי חודש עלו על המותר לפי החוק. עת/1 ערכה חישובים של יתרות החוב נכון למועד פתיחת ההליכים בהוצל"פ לפי שערוך של הצמדה למדד בתוספת ריבית בשיעור של 4%. מחקירתה הנגדית של עת/1 עלה שתחשיביה לקו במספר עניינים:

א. ריבית הפיגורים חושבה על סכום ההלוואה שבפיגור ולא על כל סכום ההלוואה, בניגוד לתנאיו של סעיף 26 להסכם ההלוואה (עמ' 13, ש' 19-12).

ב. תשלומים ששולמו לנתבעת נזקפו לקרן החוב ולא לרכיבים אחרים, באופן המקטין את יתרות החוב. זאת על אף שלפי תנאיו של סעיף 23 להסכם ההלוואה, לנתבעת הזכות לזקוף את התשלומים לרכיבים אחרים כגון שכ"ט עו"ד ואגרה (עמ' 13, ש' 27-20).

ג. התחשיבים לא לקחו בחשבון את החיובים הנובעים מפתיחת ההליכים בהוצאה לפועל כגון שכ"ט עו"ד ואגרות (עמ' 15, ש' 29 - עמ' 16, ש' 18 ; עמ' 17, ש' 21-1).

ד. התחשיב לפי הצמדה למדד בצירוף ריבית בשיעור של 4% אינו מסתמך כלל על תנאי ההסכם שבין הצדדים, אלא באופן תמוה על ניסיונה של עת/1 כי תחשיב שכזה הוא מקובל (עמ' 11, ש' 24-12).

הליקויים הנ"ל בהנחות היסוד ובתחשיבים שבוצעו על ידי עת/1 יורדים לשורש העניין ויש בהם כדי לערער את הבסיס לחוות דעתה ואת המסקנות שאליהן היא התיימרה להגיע.

17. נמצא שהתובעים לא הוכיחו את טענתם לחוסר התאמה של סכומי החוב בתיקי ההוצאה לפועל.

18. מסקנתי היא שהלווים הפרו את תנאי הסכמי ההלוואה ולא שילמו את ההחזרים באופן מסודר ומלא. עד למועד פתיחתם של שני התיקים בהוצאה לפועל , הלווים לא שילמו 5 מתוך 11 תשלומי החזר. מכאן שתיקי ההוצאה לפועל נפתחו כדין והתובעים לא הוכיחו שהם נפתחו על סכומים שאינם תואמים את תנאי ההסכמים ואת תקנות ההוצאה לפועל.

הסדר החוב מיום 5/10/11 הוא הסדר תקף ומחייב

19. ביום 5/10/11 נחתם בין המנוחה (החייבת) לבין הנתבעת וכונס הנכסים עו"ד אריק אמיר הסדר החוב בתיק ההוצל"פ שעניינו מימוש המשכנתא. ההסדר כולל בתמצית את ההסכמות הבאות:

א. במסגרת ההליכים נקבעו שני מועדים לפינוי החייבת מהדירה בתאריכים 20/10/09 ו- 22/4/10, אשר נדחו מטעמים הומניטריים לבקשת החייבת ומשפחתה ובכדי לאפשר להם לפרוע את החובות, דבר שלא נעשה.

ב. כונס הנכסים עמד לקבוע מועד שלישי לפינוי ואולם בניסיון אחרון לאפשר את פירעון ההלוואה ללא מימוש הדירה, נערך נחתם ההסדר הנוכחי.

ג. החייבת מסכימה כי חובה מסתכם בסך של 215,813 ₪ נכון ליום 10/8/11, שיישא ריבית חודשית בשיעור של 1.48% בצירוף מע"מ, המצטרפת לקרן מדי חודש. לחוב זה מצטרף שכ"ט עו"ד וכונס נכסים לפי תקנות ההוצל"פ.

ד. לצרכי פשרה החוב יועמד על סך 116,167 ₪ נכון ליום 10/8/11, שיישא ריבית חודשית בשיעור של 1.48% בצירוף מע"מ, המצטרפת לקרן מדי חודש. חוב זה ייפרע ב- 60 תשלומים חודשיים בסך של כ- 3,000 ₪ כ"א החל מיום 10/9/11. בהמשך יחושב וישולם שכר טרחתו של עו"ד אריק אמיר.

ה. החייבת מסכימה כי התחשיבים והחשבונות המפורטים בהסכם נאמנים עליה.

ו. תוקפו של ההסכם יפה גם לתיק ההוצל"פ אשר נפתח לצורך ביצוע שטר החוב.

ז. ההסכם בא להוסיף על הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים ולא לגרוע מזכויות הנתבעת מכוחו.

20. עת/2 הצהירה שמאז החתימה על הסכם ההלוואה , למנוחה לא הייתה מנוחה מהנתבעת, שאיימה עליה באמצעות הגב' רוזנברג ועו"ד אריק אמיר בפינויה מהדירה (סעיפים 8-3 לתצהירה). לטענת עת/2, הסדר החוב מיום 5/10/11 היה בלתי חוקי, שכן המנוחה כבר הייתה חולה מאד, סבלה מעיוורון ולא לוותה על ידי מי מילדיה למעמד החתימה בפני עו"ד אמיר או עו"ד אחר לא ידוע. עת/2 רואה בהסדר ניצול ציני של המנוחה במצבה (סעיפים 12-10 לתצהירה).

21. חקירות העדים ציירו תמונה שונה מזו ש הציגה עת/2 בתצהירה.

התברר כי המנוחה חתמה על הסדר החוב בפני עה/2 עו"ד דימיטרי שאהין, שהכיר את המנוחה מכוח היכרותו עם עת/2 עצמה, בעבודתה בסניף בנק המזרחי ברמלה שבו הוא מנהל חשבון (עמ' 27, ש' 30 - עמ' 28 ש' 11). נמצא שאין המדובר בעו"ד "בלתי ידוע" כאמור בתצהירה של עת/2, אלא בעו"ד המוכר לה היטב.

בחקירתה הנגדית של עת/2 היא העידה שהיא אכן עובדת בנק, אך לדבריה היא לא הייתה מעורבת כלל בלקיחת ההלוואה מהנתבעת והדבר נודע לה מהמנוחה רק בדיעבד (עמ' 21, ש' 22-8). עת/2 אישרה שהשתתפה בפגישה עם ב"כ הנתבעת עו"ד אריק אמיר, שבה הנתבעת התבקשה לגלות גמישות, ואולם היא לא זכרה לומר האם ואלו הסכמות סוכמו באותו מעמד (עמ' 21, ש' 23 - עמ' 22, ש' 4). במהלך העדות הוברר שההסדר מיום 5/10/11 נשלח על ידי עו"ד אריק אמיר אל עת/2 ביום 14/8/11 באמצעות הפקס , למספר הפקס של סניף הבנק ברמלה שבו היא עובדת , אך היא טענה שרק סייעה לאחיה במשלוח המסמכים בפקס ובדוא"ל (נספח 9א' לתצהירה של עה/4 ; עמ' 23, ש' 23-10). עת/2 גם אישרה שכתב ידה מופיע על המעטפה שנשלחה בדואר מבנק המזרחי למשרדו של עו"ד אריק אמיר (נספח 9ב' לתצהירה של עה/4 ; עמ' 24, ש' 9-6). המדובר באותה מעטפה שהכילה את ההסדר החתום מיום 5/10/11, כפי שנשלח אל עו"ד אמיר (סעיף 50 לתצהירה של עה/4).

עה/4 הצהירה שההסדר נחתם לאחר מו"מ מתיש אשר נוהל על ידי התובעים בנוקשות בפגישות ובשיחות טלפון (סעיף 50 לתצהירה ; עמ' 66, ש' 15-11).

22. מסקנתי היא שהסדר החוב אשר נחתם בין המנוחה לבין הנתבעת ביום 5/10/11 נחתם כדין והוא מחייב לכל דבר ועניין. אני דוחה את הטענה כי ההסדר נחתם תוך ניצול מצבה הבריאותי של המנוחה ובתנאי עושק. הוכח בפניי שהמנוחה הסתייעה במי מבני משפחתה ובהם עת/2 וכן שחתמה על ההסכם בפני עו"ד מטעמה.

23. אין מחלוקת למעשה כי המנוחה והתובעים כיורשיה לא קיימו את תנאיו של הסדר החוב משנת 2011 (סעיף 50 לתצהירה של עה/4) והוא לא נזכר כלל בכתב התביעה שהוגש על ידם. הוראותיו של ההסדר הן מפורשות והלכה למעשה הוא נועד להחליף את הסכמי ההלוואה אשר נחתמו בשנת 2008.

24. המנוחה הודתה בשנת 2011 בחובה המעודכן לפי התחשיבים של הנתבעת והסכימה לתנאים לפירעון החוב במסגרת פשרה. בכך המנוחה ויתרה על זכותה לטעון טענות נגד תנאיו של הסכם ההלוואה משנת 2008. התובעים הם יורשיה של המנוחה הבאים בנעליה ומכאן שאף להם, כמוה, אין כיום זכות לטעון טענות נגד תנאי ההסכם המקורי.

25. אם לא די באמור, הסדר החוב קיבל תוקף מחייב של החלטה ביום 6/11/11 (נספח 10 לתצהירה של עה/4). המנוחה והתובעים יורשיה נמנעו מהגשת ערעור על ההחלטה והם אינם יכולים ל תבוע את ביטולה בהליך זה בבחינת ערעור מאוחר ועקיף.

26. די באמור כדי לדחות את התביעה.

ההתנגדות שהוגשה נדחתה באופן היוצר מעשה בית דין

27. כפי שכבר פורט לעיל, הנתבעת נקטה נגד הלווים בשני הליכים במסגרת ההוצאה לפועל - בקשה למימוש שטר חוב ובקשה למימוש משכנתא. לשלושת הלווים הומצאו אזהרות כדין ואולם התנגדות הוגשה רק על ידי התובעת 7 והמנוחה ואף זאת רק במסגרת ההליך לביצוע שטר החוב (נספח 11 לתצהירה של עה/4).

28. כעולה מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט השלום באשדוד ביום 11/10/09 (נספח 12 לתצהירה של עה/4) , התובעת 7 הודתה במהלך הדיון בפיגורים בתשלום ולא העלתה טענות הגנה של ממש, כך שההתנגדות נדחתה.

29. לכל אחד מהלווים הייתה האפשרות להגיש התנגדויות ולהביא בפני בית המשפט את כל טענותיו. המנוחה הגישה התנגדות בהליך למימוש שטר החוב בלבד ולא הגישה התנגדות בהליך למימוש המשכנתא. התובעת 7 הגישה התנגדות בהליך למימוש שטר החוב ואילו התובע 6 לא הגיש התנגדות מטעמו .

30. בפסק הדין בעניין רע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' רלה וינשטיין (פורסם במאגרים - 8/3/09) נקבע ש נתבע שלא התייצב לחקירה על תצהירו וכתוצאה מכך נדחתה בקשתו למתן רשות להתגונן וניתן נגדו פס"ד, מנוע מלהגיש תביעה מאוחרת נגד התובע באותו עניין. זאת מן הטעם שלפי קביעת המחוקק, כאשר מוגשת תביעה על הנתבע להתגונן (או להגיש בר"ל או התנגדות, לפי העניין). אם הנתבע לא עשה כן, נוצרת מניעות להעלות טענות שחובה היה להעלותן בהתד יינות הקודמת בין הצדדים וחליפיהם:

"במספר פסקי דין של בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים נקבע, כי מי שלא הגיש בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה שטרית או שבקשתו לרשות להתגונן נדחתה, לא יוכל לתבוע לאחר מכן, בהליך נפרד, את מי שהיה תובע בהליך הראשון להחזרת סכום השטר בעוררו שוב את שאלת החבות על פי השטר משום שזו הפלוגתא העיקרית שהוכרעה בהליך הראשון ... גם אני סבורה, כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים" (מתוך סעיפים 20-19 לפסק הדין).

31. הדברים יפים לענייננו ומצדיקים את דחיית התביעה מכוחו של פסק הדין החלוט של בית משפט השלום באשדוד אשר דחה את ההתנגדות , כמו גם מכוח העובדה שלא הוגשה התנגדות בהליך מימוש המשכנתא.

טענות התובעים לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

32. נוכח קביעותיי דלעיל, הדיון בטענותיהם של התובעים לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993 (להלן: "החוק"), מתייתר. עם זאת, בשים לב לכך שהתובעים הקדישו את סיכומיהם כמעט אך ורק לטענות מכוח החוק, אדון בהן בקצרה.

33. התובעים ביססו את טענותיהם בדבר הפרת הוראות החוק על חוות דעתה של עת/1 הגב' עפרה רוזנבלום, המתמחה בייעוץ כלכלי ובניהול פיננסי. כפי שכבר פורט לעיל, דחיתי את טענותיה של עת/1 כי החיובים החודשיים של הנתבעת עלו על המותר וכי תיקי ההוצאה לפועל נפתחו על סכומים גבוהים מדי.

הטענה שתנאי הריבית חרגו מהריבית המקסימלית המותרת בחוק

34. עת/1 כתבה בסעיף 6 לחוות דעתה, שתנאי הריבית בסעיף 8 להסכם חרגו מהריבית המקסימלית המותרת לפי החישוב הבא:

א. שיעור עלות האשראי המרבי לפי הגדרות סעיף 5(א) לחוק עמד על 15.475% במועד ההלוואה העיקרית ועל 14.9625% במועד התוספת.

ב. הנתבעת גבתה ריבית בשיעור של 15.5606% בהלוואה העיקרית ובתוספת.

ג. הנתבעת חייבה את הלווים במע"מ שהגדיל את שיעורי הריבית ל- 18.1627% בהלוואה העיקרית ול- 18.1633% בתוספת.

ד. הנתבעת גבתה עמלות טיפול באופן שהקטין את סכומי ההלוואה והגדיל את שיעורי הריבית ל- 19.5436% בהלוואה העיקרית ול- 19.4501% בתוספת.

ה. הנתבעת קבעה לוח סילוקין לפי 360 יום ולא לפי 365 יום כנדרש.

35. בחקירתה הנגדית של עת/1 עלה שהיא חישבה את שיעור עלות האשראי המרבי 15.475% בהתבסס על ריבית נובמבר 2007 שהתפרסמה ביום 4/2/08, מועד הפרסום האחרון לפני יום חתימת הסכם ההלוואה 5/3/08 (עמ' 19, ש' 3-1).

בניגוד לכך, עה/4 צירפה לתצהירה מסמך מאתר בנק ישראל, המציג את העלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד במשק (7 הבנקים הגדולים). לפי המסמך הנ"ל, העלות בחודש פברואר 2008 עמדה על 7.14% ובמכפלה של 2.25 לפי הוראות החוק שיעור של 16.065% , הגבוה יותר משיעור הריבית שנקבע בהסכם ההלוואה 15.5606% (סעיף 125 ונספח 20 לתצהירה של עה/4).

מעדותה של עת/1 עלה שהיא לא הייתה מודעת לכך, שבמועד ער יכת הסכם ההלוואה הנתבעת יכלה לדעת מהי הריבית העדכנית באתר בנק ישראל, עוד קודם למועד פרסומה העתידי 7/5/08 (עמ' 19, ש' 29 - עמ' 20, ש' 13).

36. אשר להוספת שיעור המע"מ על הריבית, הרי שהנתבעת אינה נהנית ממס המועבר למדינה וספק בעיניי אם ניתן לכלול אותו בשיעור העלות הממשית של האשראי שניתן ללווים. יתרה מכך, עת/3 אישר שכאשר לווה את הכספים מהנתבעת עדיין היה עוסק מורשה במסגרת עסק הנגרייה שלו ומכאן שיכול היה להתקזז על מרכיב המע"מ (עמ' 39, ש' 8-3).

37. טענותיה של עת/1 ביחס לחישוב לפי 360 יום במקום 365 יום נסתרו מכוח הוראות הסיפא של סעיף 3(א) לחוק הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (דרכי חישוב ריבית), התשנ"א - 1990, הקובע במפורש כי באשראי לתקופה קצובה הנפרע לשיעורים במועדים קבועים מראש ניתן לערוך חישוב לפי 360 יום בשנה. עת/1 לא הייתה מודעת להוראות הסיפא לסעיף הנ"ל והודתה בהגינותה שעליה לבדוק את העניין (עמ' 11, ש ' 28 - עמ' 12, ש' 13).

38. מסקנתי היא שהנתבעת ערערה את הבסיס לחוות דעתה של עת/1 בטענתה ששיעור הריבית של ההלוואה שניתנה ללווים חרג מזו המותרת בחוק. מכאן שלא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם זו.

הסעד של ביטול ההסכם

39. כאמור טענותיהם של התובעים לא הוכחו ונדחו. למעלה מן הנדרש, יש לציין כי התובעים דרשו בתביעתם סעד קיצוני של ביטול הסכמי ההלוואה משנת 2008.

40. סעיף 9(א) לחוק, שכותרתו "ביטול או שינוי תנאי בבית המשפט", קובע כך:

"ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5, 6 או 7, או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה, יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין".

41. סעיף 9(א) מקנה בידי בית המשפט את שיקול הדעת להתערב בחוזים בדרגות שונות של התערבות, החל משינוי סעיף זה או אחר ועד לביטול ההסכם לחלוטין. העיקרון המנחה בדיני חוזים הוא ש- "חוזים יש לקיים" תוך חתירה למלא אחר כוונת הצדדים. עם זאת, ישנן נסיבות המצדיקות את התערבות בית המשפט, לעיתים עד כדי ביטול החוזה.

42. בפסק הדין בעניין ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' יצחק צוניאשוילי (פורסם במאגרים - 24/6/07), בית המשפט העליון התייחס לסוג ההפרה כפרמטר שעל בית המשפט לשקול בשיקול הדעת ביחס לביטול הסכם (סעיף 27 לפסק הדין):

"נראה כי מבחינה טכנית יש להבחין בין הפרת חובת הגילוי להפרות אחרות של חוק הסדרת הלוואות. בהפרות אחרות של החוק, כגון קביעת שיעורי ריבית גבוהים מהמותר על פי חוק, ניתן בקלות יחסית לתקן את החוזה על מנת להופכו לחוקי, שכן כל שיש לעשות הוא להתערב בגובה שיעורי הריבית ולהפחיתם עד לסף החוקי המותר. לעומת זאת כאשר מדובר בהפרת חובת הגילוי, התערבות מתונה יותר מביטול החוזה, היא קשה מבחינה פרקטית, שכן אז שומה על בית המשפט לנסח מחדש את תנאי החוזה".

43. בענייננו ההפרה שנטענה ולא הוכחה הייתה גביית ריבית בשיעור הגבוה מהמותר. נמצא שלפי אמת המידה שנקבעה בפסיקה, אפילו אם חוות דעתה של עת/1 הייתה מתקבלת כפי שהיא, לא היה מקום להורות על ביטול חוזה ההלוואה, בוודאי בשים לב לכך שההפרה שנטענה הייתה בשיעור של אחוזים בודדים בלבד.

סיכום

44. הלווים (התובעים 7-6 והמנוחה) התקשרו עם הנתבעת בהסכם מיום 5/3/08 ובהסכם תוספת מיום 4/6/08, שמכוחם לוו ממנה סך מצטבר של 160,000 ₪. כבטוחות לקיום ההסכם הלווים חתמו על שטר חוב והמנוחה משכנה לטובת הנתבעת את דירתה באשדוד.

45. כבר בשנה הראשונה שלאחר חתימת ההסכם וקבלת ההלוואה, הלווים הפרו את ההסכם ולא שילמו כמעט מחצית מהתשלומים. בהתאם לכך ולפי תנאי ההסכם, הנתבעת נקטה נגד הלווים בהליכי הוצאה לפועל והגישה בקשות לביצוע שטר החוב ולמימוש המשכנתא.

46. המנוחה והתובעת 7 הגישו התנגדות בהליך הבקשה לביצוע שטר החוב, אשר נדחתה בפסק דין של בית משפט השלום באשדוד. בהליך מימוש המשכנתא כלל לא הוגשה התנגדות. כפי שקבעתי לעיל, די בעובדות אלה כדי להביא לדחייתה של תביעת התובעים.
47. בנוסף, המנוחה והנתבעת חתמו ביום 5/10/11 על הסדר חוב תקף ומחייב, אשר קיבל תוקף של החלטה. טענותיהם של התובעים ביחס לתוקפו של ההסדר נדחו. בהסדר המנוחה ויתרה למעשה על כל טענה מכוחו של הסכם ההלוואה המקורי וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה.

48. טענותיהם של התובעים, כי ההסכם משנת 2008 כלל תנאי ריבית החורגים מאלו המותרים בחוק, לא הוכחו ונדחו. יתרה מכך, אפילו אם הטענות היו מתקבלות במלואן, לא היה בכך כדי להביא לתוצאה הקיצונית של ביטול הסכם ההלוואה.

49. במסגרת פסק הדין לא דנתי במספר טענות שוליות של הצדדים, שלא היה בהן כדי לשנות את התוצאה הסופית. כך למשל ביחס להתנהלותו של ב"כ הנתבעת עו"ד אריק אמיר ככונס נכסים, שהייתה הנושא לחקירתו הנגדית על ידי ב"כ התובעת, שבדיעבד הייתה מיותרת.

50. על אף שדינה של התביעה להידחות, התוצאה שלפיה יורשיה של המנוחה נותרו חייבים לנתבעת מאות אלפי ₪ , מקום שבו קרן ההלוואה הסתכמה בשנת 2008 בסך של 160,000 ₪ ולנתבעת כבר שולמו סכומים ניכרים, יוצרת תחושה קשה.

במהלך הדיונים בית המשפט נ יסה ללא הצלחה להביא את הצדדים להסדר כספי סביר (התובעים סירבו להצעת בית המשפט שניתנה ב דיון ההוכחות הראשון). יש לקוות כי דווקא לאחר דחיית התביעה, הצדדים ישכילו לנהל מו"מ ו להגיע להסדר שיאפשר לסלק את החוב, ללא צורך במכירת הדירה שבה מתגוררים התובעים 7-6 וילדיהם.

51. על אף דחיית התביעה איני רואה לנכון לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת. זאת הן בשים לב לתוצאה הכספית הקשה שדובר בה לעיל והן נוכח התנהלותה של הנתבעת בבית המשפט (ראו למשל הערת בית המשפט לב"כ הנתבעת (בעמ' 41, ש' 10-8) ובהמשך הערת בית המשפט ביחס להתנהלותו של מנהל הנתבעת (בעמ' 42, ש' 11-8)).

52. התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ח, 21 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.