הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 45726-04-18

מספר בקשה:22
לפני
כבוד ה שופט מיכאל קרשן

המבקשת

ה.א.ל. אחזקות בע"מ.

נגד

המשיבים

המשיבות הפורמליות

  1. עומר אמסלם
  2. ליאב בן אבגי
  3. שמעוני יובל סוכנות לבטוח [2006]בע"מ
  4. יהודה שמעוני
  1. הפניקס חב' לביטוח בע"מ
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ
  3. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
  4. הראל חברה לביטוח בע"מ
  5. הראל ביטוח חיים בע"מ
  6. הראל ביטוח מבנה בע"מ
  7. הכשרה חברה לביטוח בע"מ
  8. אילון חברה לביטוח בע"מ

בקשה למתן צו מענה לשאלונים המופנים כלפי המשיבות הפורמליות

החלטה

עסקינן בתביעה שהגישו המשיבים 1 ו-2 (להלן: התובעים) נגד המשיבים 3 ו-4 (להלן: הנתבעים) ועניינה עמלות להן זכאים לכאורה התובעים מכוח הסכם לשיווק פוליסות ביטוח בו התקשרו עם הנתבעים. הנתבעים הגישו הודעת צד שלישי נגד המבקשת .

ביום 4.4.2019 הגישה המבקשת בקשה למתן "צווי גילוי מסמכים" נגד המשיבות הפורמליות 1-8 (בקשה מס' 11). לאחר שניתנה הסכמתם של יתר בעלי הדין הוריתי על מתן צווים כמבוקש לכל המשיבות הפורמליות.

לאחר שנמסרו לה המסמכים הגישה המבקשת בקשה זו להורות למשיבות הפורמליות לענות על שאלונים מטעמה.

הוריתי למבקשת להסביר מניין לבית המשפט סמכות לחייב גורמים שאינם בעלי דין לענות על שאלונים. לאחר שהגישה המבקשת הודעתה בדבר סמכותו של בית משפט ניתנה למשיבים זכות תשובה.

התובעים הסכימו לבקשה; המשיבות הפורמליות 4-6 התנגדו לבקשה בטענה כי כל מקורות הסמכות עליהם הצביעה המבקשת אינם מתקיימים בענייננו; הנתבעים התנגדו אף הם לבקשה מהטעמים שהציגו המשיבות הפורמליות 4-6 והוסיפו כי גם אם ניתן היה להורות למשיבות הפורמליות לענות על שאלונים ניתן היה לעשות זאת רק כלפי חברות הביטוח המופיעות בכתב התביעה וביחס למספרי הסוכן המופיעים בו; יתר המשיבות הפורמליות לא הגישו תשובתן.

לאחר הגשת תגובת המבקשת הגישו המשיבות הפורמליות 4-6 בקשה למחיקת סעיפים מהתגובה משום שלטענתן אלה הועלו לראשונה במסגרת אותה התגובה. לאחר שעיינתי בבקשה זו, בתשובה ובתגובה, מצאתי כי בדין יסודה. המבקשת אכן העלתה בתגובתה טענות שלא הופיעו בבקשה. לפיכך, טענות אלה לא יוכלו לשמש את המבקשת בבקשה זו למתן צו מענה על שאלונים.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בהודעה, בתשובות ובתגובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

שאלונים הם מכשיר גילוי בדין האזרחי שמופנה כלפי בעלי דין בהליך (תקנה 105 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות). זוהי לשון התקנה.

יתרה מכך, עיון מקרוב בהסדר שמופיע בתקנות בכל הקשור לשאלונים מעלה בבירור כי עניינו במערכת היחסים שבין בעלי דין בינם לבין עצמם. כך, למשל, תקנה 111 מקנה לבעלי הדין את הרשות להשתמש כראיה במקצת מתשובותיו של בעל דינו על שאלות. וכך, תקנה 120 מחייבת בעל דין לפנות ל בעל דינו קודם שביקש את בית המשפט לתת נגדו צו למסירת שאלון. גם הסנקציה על הפרת צו להשיב על שאלון, בהתאם לתקנה 122, היא מן הסוג שמתאים לבעלי דין (מחיקה או דחיה של התביעה אם בעל הדין המפר הוא התובע ומחיקת כתב הגנתו של הנתבע המפר).

ואכן, הליכי גילוי מסמכים ושאלונים לפי התקנות אינם נוהגים אלא בין בעלי דין שבתובענה ואין כל אפשרות להפנותם לצדדים שלישיים [א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 350 (מהדורה שלוש עשרה, 2020); ע"א 218/63 מדינת ישראל נ' י. ריבק ואח', פ"ד יז 1984 (1963); רע"א 7264/95 ראש קש מסחר 88 בע"מ נ' רוכביץ (1996)] . החריג היחיד שנקבע בפסיקה לעניין זה , בעניין ראש קש שנזכר למעלה, אינו חל בענייננו.

המבקשת הצביעה על שלושה מקורות סמכות לפיהם יכול בית המשפט, על פי סברתה , להורות למשיבות הפורמליות לענות על שאלון למרות שאינן בעלות דין : נאמנות, שליחות וסמכויות בית המשפט בהתאם לתקנות עצמן .

נאמנות
המבקשת סבורה כי המשיבות הפורמליות, המחזיקות בכספים השייכים למי מבעלי הדין, משמשות כנאמנות לכספים אלה מכוח חוק הנאמנות תשל"ט-1979 (להלן : חוק הנאמנות) בעוד בעלי הדין הם הנהנים על פי חוק הנאמנות ; זאת מכוח פסק דין שניתן בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים וחייב את המשיבות הפורמליות לשמור את כספי העמלות של הסוכנים. המבקשת מפנה לסעיפים 7 ו-19 לחוק הנאמנות המאפשרים לעמדתה להורות לנאמן לענות על שאלונים.

אקדים ואומר, המשיבות הפורמליות אמנם מחזיקות בכספים שמגיעים למי מהצדדים, אך אין פירוש הדבר שכתוצאה מכך נוצרו יחסי נאמנות בהתאם לחוק הנאמנות בינם לבין מי מבעלי הדין בתובענה שלפניי. סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע מתי נוצרת נאמנות – על-פי חוק, על-פי חוזה עם נאמן או על-פי כתב הקדש. המשיבות הפורמליות אינן מחזיקות בכספים על פי חוק, על פי חוזה נאמנות או על פי כתב הקדש. אמנם בהליך אחר ניתנה הוראה שלפיה יישמרו הכספים אצל המשיבות הפורמליות אך אין בכך כדי ליצור נאמנות בהתאם לחוק הנאמנות. די בכך על מנת לדחות את טענת המבקשת בנוגע לתחולת חוק הנאמנות בענייננו .

אף לא מצאתי כי חוק הנאמנות מקנה לבית המשפט סמכות להורות לנאמן להשיב על שאלונים בהליך משפטי בו אין הוא משמש בעל דין ויצוין כי, בכל מקרה, בית המשפט המוסמך לתת הוראות בהתאם לחוק הנאמנות הוא בית המשפט המחוזי (סעיף 37 לחוק הנאמנות) .

שליחות
מקור סמכות נוסף עליו הצביעה המבקשת הוא חוק השליחות תשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות); לטענת המבקשת, בשל העובדה שהמשיבות הפורמליות מחזיקות בכספים של מי מהצדדים הן למעשה משמשות כשלוח של בעלי הדין בתיק זה.

יש לקבל את עמדת המשיבות הפורמליות כי המבקשת לא העמידה תשתית כלשהי לביסוס טענה זו ולמעשה אין זו אלא טענה בעלמא. סעיף 1(א) לחוק השליחות קובע כי "שליחות היא ייפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". על פני הדברים החזקת המשיבות הפורמליות (או מי מהן) בכספי הצדדים עד אשר תתברר המחלוקת ביניהם אינה עונה על ההגדרה המופיעה בסעיף. לא נוצרו יחסי שליחות בין המשיבות הפורמליות לבעלי הדין ודין הטענה להידחות.

תקנות סדר הדין האזרחי
לבסוף טענה המבקשת כי סמכותו של בית המשפט להורות על מענה לשאלונים לגבי צדדים שאינם בעלי דין קמה גם מכוח התקנות עצמן .

לעמדתה בהליך זה לא ניתן יהיה להגיע לחקר האמת אם לא תיערך התחשבנות על בסיס הנתונים המוחזקים אצל המשיבות הפורמליות. היא טענה כי בית המשפט כבר הורה בעבר למשיבות הפורמליות לחשוף מסמכים הקשורים לתיק הביטוחי וכאשר לא פעלו בהתאם לכך זימן את נציגיהן להתייצב לקדם משפט אף כי לא היו בעלי דין. המבקשת אף סבורה כי תקנה 143 לתקנות, המגדירה את סמכותו של בית המשפט בקדם משפט, מחילה עצמה בתחום גילוי המסמכים והשאלונים גם על צדדים שלישיים.

כפי שהוסבר למעלה, הליכי גילוי מסמכים ושאלונים לפי התקנות אינם נוהגים אלא בין בעלי דין שבתובענה ואין כל אפשרות להפנותם לצדדים שלישיים.

תקנה 140 לתקנות קובעת את הסמכות להורות על קדם משפט. מטרתו של קדם המשפט היא "להקדים למשפט בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין".

תקנה 143 לתקנות קובעת את סמכותו של שופט לטפל בשורה של נושאים במסגרת קדם משפט. חלק מהנושאים המפורטים בתקנה 143 אינם חדשים או מקוריים וההסדרים הנוגעים אליהם מטופלים על ידי תקנות אחרות. כך, הסמכות להתיר תיקון כתבי טענות (תקנה 143(1)) קבועה בתקנות 96-91; הסמכות להחליט בדבר צירוף בעלי דין ומחיקתם (תקנה 143(2)) קבועה בתקנות 27-21); הסמכות ליתן הודעה לצד שלישי (תקנה 142(2)) קבועה בתקנה 216; גם הסמכויות להורות על הגשת תצהירים (תקנה 143(5)), ליתן סעד זמני (תקנה 143(4), לסלק את התביעה על הסף (תקנה 143(8)) וליתן פסק דין חלקי (תקנה 143(9) ) נקבעו בתקנות אחרות.

בדיוק באותו אופן קובעת תקנה 143(3) את סמכותו של בית המשפט להחליט במסגרת קדם המשפט, בין היתר, בדבר הצגת שאלונים וגילוי מסמכים, מכוח הסמכות הכללית הנתונה לו בהתאם לתקנות אחרות, בהתאם לתנאים הקבועים באותן תקנות.

יתרה מכך תקנה 143(3) לתקנות מעניקה לבית המשפט סמכות להורות על הליכי גילוי גם אם עבר המועד לכך לפי תקנה 120. קרי: השופט היושב בקדם המשפט אינו כפוף לסד הזמנים הקבוע בתקנות בכל הקשור להליכי הגילוי, אף שעליו להתחשב בכך [ראו לעניין זה רע"א 10538/08 המכללה האקדמית הערבית נ' כנעאן (12.4.2009)]. אין משמעות הדבר שהתקנה מרחיבה את סמכותו של בית המשפט להורות על מענה לשאלון גם ביחס למי שאינו בעל דין בניגוד לאמור בתקנה 105 הנ"ל, והעובדה שבסעיף קטן זה לא מצוינת מפורשות ההגבלה לגבי בעלי הדין בלבד אינה משנה לעניין זה. אציין כי עיון ביתר הסעיפים הקטנים המופיעים בתקנה מלמד כי גם בהם אין הגבלה מפורשת ביחס להוראות שיינתנו לבעלי הדין בלבד ולכן ההיקש שניסתה המבקשת לייצר בעניין זה שגוי מיסודו .

זה המקום לציין שבמחשבה לאחור אפשר שבהחלטתי להורות למשיבות הפורמליות למסור למבקשת מסמכים אלה ואחרים נתפסתי לכלל טעות. החלטה זו נתקבלה כאמור בהסכמת בעלי הדין, אך לא בהסכמת המשיבות הפורמליות, וכפי שראינו אין לבית המשפט סמכות להורות למי שאינו בעלי דין להמציא מסמכים במסגרת הליכי גילוי שמתקיימים רק בין בעלי הדין.

כך או אחרת, בוודאי שאין מקום לתקן עוול בעוול והטעות שכנראה נפלה בהחלטה הקודמת בוודאי לא יכולה לשמש נימוק לקבלת הבקשה הנוכחית.

יובהר כי, בניגוד לנטען בבקשה, בשום שלב לא זומנו נציגי המשיבות הפורמליות לדיון קדם משפט (אף כי המבקשת עתרה שכך ייעשה).

התוצאה
לא מצאתי כי המבקשת הצביעה על מקור סמכות רלבנטי להורות למשיבות הפורמליות להשיב לשאלונים אותם צירפה ולפיכך דין הבקשה להידחות.

בשולי בקשתה ביקשה המבקשת לחילופין להורות על צירופן של המשיבות הפורמליות כבעלות דין. בקשה זו לא נומקה ו בכל מקרה איני מוצא הצדקה לצרף מי מהמשיבות הפורמליות כצד להליך רק בשל הצורך של המבקשת במענה על שאלונים.

המבקשת תישא בהוצאות הנתבעים בסך של 1,000 ₪ ובהוצאות המבקשות הפורמליות 4,5 ו-6 בסך של 3,000 ₪ (בסכום זה כללתי גם את הוצאות הבקשה למחיקת סעיפים מתגובת המבקשת).

ניתנה היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.