הדפסה

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 39170-11-16

בפני
כבוד ה שופטת מרב בן-ארי

התובעת:

יוליה ציבולוב
ע"י עו"ד יבגני צירלין

נגד

הנתבעים:

1.דולב קרקוקלי
2.דוד קרקוקלי
3.משה ויצמן
4.אוראל מיכאלוב
ע"י עו"ד מורן רחמים - הריס

פסק דין

1. תביעה כספית שעילתה פרסום לשון הרע.

2. מאחר שהפרסום מושא התביעה תועד, הצדדים הסכימו למתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, על סמך החומר הקיים בתיק.

רקע

3. התובעת היא תושבת העיר נתניה, עולה מחבר העמים, נשואה ואם לשלושה קטינים.

4. הנתבעים 1 – 2 (דולב ודוד) הם אחים, תושבי נתניה, המתגוררים בבניין שבו מתגוררת התובעת.

הנתבעים 3 – 4 (משה ואוראל) הם תושבי נתניה, חבריהם של הנתבעים 1 – 2.

5. ביום 21.5.16, שעה 18:00 או סמוך לכך התובעת שהתה בדירתה. הנתבעים עמדו מטרים ספורים מהבניין.

התובעת טענה שהנתבעים, הקימו רעש, צעקו וקיללו. מאחר שהתנהגו כך גם בעבר, היא החליטה לתעד את ההתרחשות, כדי שתוכל להעביר את התיעוד לרשויות.

הנתבעים טענו שהם ישבו לתומם, לא הקימו רעש מפריע או מטריד במיוחד, ואילו התובעת עמדה בחלון ביתה, סימנה לעברם תנועה מגונה, וצילמה אותם.

כך או כך, אין מחלוקת שהנתבעים אמרו לתובעת את הדברים כפי שהם משתקפים בסרטון ובתמליל.

האמירות מושא התביעה

6. בין היתר, הנתבעים צעקו כלפי התובעת את הדברים הבאים , ועם הקורא הסליחה על הדברים הבוטים, שחובה להעלותם על הכתב לצורך ההכרעה:

דולב – "בת זונה בת שרמוטה... בואי, תצלמי לי קצת את הזין, תעשי עלי ביד בלילה "
דוד – "יא שרמוטה, יא זונה, יא מזדיינת, "

משה – "תרדי יא זונה", "יא נערת ליווי, יא שרמוטה, לכי לרוסיה יא בת זונה", "יא בת זונה, יא בת שרמוטה", "לכי יא זונה, לכי יא זונה", "לכי יא זונה, יא אוכלת חזיר, יא שרמוטה, יא בת זונה, יא אוכלת חזיר, טפו עלייך ועל כל הרוסים הזונות", "לכי יא זונה אינשאללה נשרף לך המצלמה", "סתם מוצצת, רוסיה, כל הרוסיות מוצצות, אתה לא יודע?"

אוראל – "אם את לא רוצה שהיום הבית שלך יישרף תורידי את המצלמה יא בת זונה, תקשיבי לי טוב ותצלמי אותי... אמרתי לך אם את לא רוצה שהיום הבית שלך יישרף תפסיקי לצלם עכשיו יא זונה", "תצאי מהבית, כוס אמאאמה שלך", "איפה בעלך? מזיין מישהי אחרת איפה אה יא זונה? איפה בעלך? מה קרה? את צריכה זין לקבל? בואי אני אתן לך זין, בואי ירגיע אותך טיפה, במקום לצלם בואי אני אעשה לך סרט פורנו יא שרמוטה, בואי", "אמא שלה זונה", "את רוצה למצוץ לי? אני אביא לך מאה שקל, בואי, בואי יא נערת ליווי, בואי יא זונה, בואי... יותר עדיף, פחות מנערת ליווי. מה היא מצלמת? כוס אמאאמא שלה שרמוטה ערס"

הרקע לאמירות

7. טרם אבחן את האמירות מושא התביעה, אתייחס בקצרה לטענותיהם של הנתבעים כלפי התובעת.

8. סוג אחד של טענות כוון להתנהלותה של התובעת בדרך כלל. כך, לטענת הנתבעים, התובעת נהגה להתגרות בהם באופן קבוע. בין היתר, לטענתם, התובעת מגיעה לבניין, ומפריעה להם שעה שהם יושבים יחדיו ואוכלים פיצה (אודה ואתוודה, לא ירדתי לסוף טענתם זו של הנתבעים). כך גם, לטענת הנתבעים, התובעת מקללת אותם ומתגרה בהם. עוד טענו שהתובעת ובעלה מסוכסכים עם דיירי הבניין ואינם משלמים מסי ועד.

הנתבעים הסכימו לנהל את התביעה על סמך החומר הקיים בה. הנתבעים לא הגישו ראיות בקשר לטיעונים אלו, וממילא, אין מקום להתחשב בהם, לרבות לנושא הטענה לפיה, לכאורה, לתובעת "אין שם טוב", טענה שלא הוכחה, לא מיניה ולא מקצתיה.

9. זאת ועוד, כפי שניתן להתרשם מהאמירות למעלה, הן אינן עוסקות בהפרעה לאכילה, תשלום מסי ועד או התגרות. לו עסקו בכך, ניחא, אם כי אז היו נדרשים הנתבעים להוכיח "אמת דיברתי". מאחר שתיק זה עוסק בגידופים הקשורים למיניותה ולארץ לידתה של התובעת, ממילא טענותיהם של הנתבעים אינן רלבנטיות לחלוטין.

10. סוג שני של טענות כוון לנסיבות הספציפיות שבהן נאמרו האמירות. לטענת הנתבעים, הם ישבו לתומם, ואילו התובעת התגרתה בהם, ללא כל סיבה.

בחומר הקיים אין תמיכה לגרסתם של הנתבעים בדבר ההתרחשות.

נהפוך הוא, לפי הסרטון, לפני שהנתבעים הבחינו בתובעת, וללא קשר אליה, הם אכן צעקו וקיללו בקולי קולות, בדיוק כפי שהתובעת טענה.

אוסיף, שגם לו הרקע היה כפי גרסתם של הנתבעים אין שום הצדקה לאופן שבו נהגו ולמה שאמרו. אפשר לעזוב את המקום. אפשר לפנות למשטרה. אפשר לבקש בנימוס להפסיק לצלם. הנתבע ים לא בחרו בדרך פעולה לגיטימית או מידתית להתגרות הנטענת, אלא בדרך של השתלחות חסרת רסן, תוך ביזוי התובעת באופן קשה.

דיון והכרעה

11. דין התביעה להתקבל.

הדין:

12. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר " לשון הרע" מהי, כדלקמן:

"1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;..."

13. לפי הפסיקה, בחינת השאלה האם ביטוי עונה להגדרה זו נעשית במספר שלבים. בשלב הראשון, יש לברר המשמעות העולה מן הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת. בשלב השני יש לברר האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו בהתאם לסעיפים 1 ו-2 ובהתאם לתכלית החוק.

כך גם, נקבע שמשמעותה של התבטאות אינה נגזרת אך ורק מפירושן המילולי או הבלשני המדויק של המילים שבהן נעשה שימוש. נסיבות חיצוניות הסובבות את הפרסום, ההקשר בו נאמרו הדברים – כל אלו, יש בהם כדי ללמד מהי הפרשנות הנכונה של הביטוי.

אשר לקללות וגידופים, נקבע שכדי לבחון את התגבשותם לכדי לשון הרע יש לבחון את הנורמות החברתיות במקום שבו נאמרו, את שכיחות השימוש בגידוף ו את נימת הדיבור, את הקול, ואת ההקשר שבהם נאמרו הדברים.

יישום הדין לאמירות מושא התביעה:

14. הסרטון והתמליל מצביעים על כך שהנתבעים השתלחו בתובעת באופן קשה ובוטה, גס ומתנשא, במשך מספר דקות, בפני דיירים של הבניין ובפני עוברים ושבים.

ניבולי פה:

15. חלק אחד של האמירות שהנתבעים הפנו אל התובעת הוא ניבולי פה בהקשר מיני , כדוגמת "בת זונה", "תעשי עלי ביד" "בואי יא נערת ליווי" "את רוצה למצוץ לי" ואמירות דומות.

16. הנתבעים טענו שלפי הפסיקה, והנורמות החברתיות המצערות הקיימות במקומותינו, כמו גם בחינת שכיחות השימוש בגידופים , מדובר בגידופים ובקללות רחוב שאינן יכולות להיחשב כ"לשון הרע" לפי החוק (ראו: רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (12.11.06)).

17. אני דוחה את טענתם של הנתבעים.

גם ביחס לגידופים נפסק, שיש לבחון את ההקשר ואת הנסיבות.

אין עסקינן בקללה שנזרקה כלאחר יד, בלהט ויכוח.

התמונה הנגלית במקרה זה היא של ארבעה צעירים, העומדים יחדיו, ומגדפים בצורה בוטה, גרפית וממושכת אישה אחת העומדת מולם, תוך התייחסות חוזרת ומבזה למיניותה. אלמנטים אלו חצו את גבול ה"גידוף" הסתמי אל ד' אמותיו של חוק איסור לשון הרע. על אחת כמה וכמה יש משמעות לגידופים בוטים אלו שעה שהופנו לתובעת בשכונת מגוריה.

האמירות עצמן הן אמירות מחפיצות, המציגות את התובעת בהקשר מיני בוטה ומבזות את כבודה כאישה וכאדם.

לכן, גם מתוך לשונן וגם בהקשר ובנסיבות שנאמרו, מדובר באמירות שהן בגדר לשון הרע.

האמירות הגזעניות:

18. חלק אחר של אמירותיהם של הנתבעים כלל, בנוסף להקשר המיני הבוטה, הקשר גזעני מובהק, דוגמת: "סתם מוצצת רוסיה", "כל הרוסים הזונות" "לכי לרוסיה יא זונה" ועוד.

19. אין מדובר בגידופים "סתמיים" כטענת הנתבעים.

הנתבעים ייחסו לתובעת את מקצוע הזנות ומקצועות נלווים, כינו את התובעת בהקשר של ארץ מוצאה כ"אוכלת חזיר", "זונה", "נערת ליווי", ועוד כינויים דומים, כמוה "ככל" הנשים מארץ מוצאה. ביטויים אלו הם ביטויים גזעניים, המשפילים ומבזים את התובעת בשל ארץ מוצאה, יחד עם היותם משפילים מבחינה מינית.

20. בעיני האדם הסביר במדינת ישראל, ההקשר התרבותי שיש לכל ביטוי המשלב בין מוצא אתני לבין ביטויים כגון אלו, הוא ללא צל ספק, הקשר גזעני, משפיל ומבזה.

21. ביטויים גזעניים מסוג זה פגיעתם רעה. הם פוגעים בלכידות החברתית. הם פוגעים במהותה של המדינה כמדינה קולטת עלייה. הם פוגעים בעולים, שחלקם היו חשופים בעבר לכינויי גנאי בהיותם "יהודים", ולאחר שהגיעו למדינת היהודים, חשופים לכינויי גנאי בשל ארץ מוצאם. ביטויים אלו עלולים להשפיל ולבזות את הנמען, ועונים להגדרת לשון הרע בדין.

הנזק
22. בסיכומיה, התובעת עתרה לפיצוי בגין כל האמירות המתוארות , בגובה סכום הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק (50,000 ₪) . כמו כן, עתרה לפצותה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בסך של 15,000 ₪.

23. גובה הפיצויים לפי הפסיקה נאמד לפי כלל נסיבות העניין, כאשר התקרה הסטטוטורית אינה נפסקת באופן אוטומטי. לצורך האומדן, יובאו להלן מספר דוגמאות מתוך הפסיקה:

בעניין תא"מ (שלום ת"א) 6833-10-12 טפרה נ' יוסף (26.12.13) נפסק סך של 35,000 ₪ בגין קריאות גנאי כלפי עובד בן העדה האתיופית, שכללו קריאות גזעניות.

בעניין ת.א. (שלום י-ם) 7878/05 צנגי נ' אינגה (11.1.07) נפסק סך של 15,000 ₪ בגין אמירות גנאי שהתייחסו למוצאו של התובע שעה שביקש לעלות לאוטובוס, ובערעור, הסכום הוכפל (ע"א (מחוזי י-ם) 9082/07).

בעניין ת.א. (שלום ת"א) 170104/09 חתוקה נ' רצון (3.11.10) נפסק סך של 15,000 ₪, בגין אמירה "אשתך זונה, שרמוטה", על רקע סכסוך שכנים ממושך.

בעניין ת.א. (שלום חי') 7701-12-08 ד"ר ניקיטין – ארנסון נ' לוי סלים (10.6.12) נפסק סך של 25,000 ₪ בגין קללות דוגמת "רוסיה מסריחה".

24. בהתאם לדין, בית המשפט נדרש לשקול בעת קביעת הפיצויים בהיקף הפגיעה – טיב הפרסום והיקפו, מעמדו של הניזוק בקהילתו, ההשפלה שהייתה מנת חלקו והתנהגות הצדדים.

25. כאן דובר באמירות גם גזעניות וגם משפילות מבחינה מינית, שנאמרו תוך כדי השתלחות ממושכת, על ידי ארבעת הנתבעים יחד, במקום ציבורי, בשכונת מגוריה של התובעת. כפי שהסברתי לעיל, כל טענה או טרוניה שהייתה לנתבעים כלפי התובעת, מוצדקת או לא מוצדקת, לא נגעה להיותה אישה, או לארץ מוצאה, וממילא אינה מצדיקה את השפה, הסגנון או האמירות המשפילות . זאת ועוד, אף שהנתבעים התנצלו בישיבת קדם המשפט, טיעוניהם שבו והפכו את התובעת ל"אשמה" במסכת הביזוי שעברה, זאת ללא הוכחה, ומבלי שיש בטענות לגופן כדי להצדיק אמירות גזעניות או משפילות מבחינה מגדרית.

יתר על כן, כאשר עסקינן באמירות שמבטאות באופן כה בוטה דעות קדומות, גזעניות וגם משפילות כלפי נשים, ראוי שבעת קביעת שיעור הפיצוי בית המשפט ייתן משקל גם למסר החינוכי והציבורי שיש בהוקעתן.

26. בהתחשב בכלל נסיבות העניין ובפסיקה כמפורט לעיל, אני מעמידה את הפיצוי על סך של 40,000 ₪.

סיכום

27. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 40,000 ₪.

כן יישאו הנתבעים בסך של 8,266 ₪ בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, לפי הפירוט בסיכומי התובעת. בנסיבות העניין, מאחר שהתובעת העמידה את הוצאותיה על סכום זה, והצדדים לא ניהלו הליך מלא, לא נפסקו הוצאות בשיעור גבוה מכך.

28. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ח, 22 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.